שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר
חלק חושן משפט · תשובה ח
שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים המאור הגדול בע"פ כש"ת מו"ה דוד ליב ואלצער נ״י רב בק"ק באטארקעז והגליל יע"א (כעת הגאון אבדק"ק האמאנא יע"א).
אחדש"ה זה שבועות אחדים עברו מעת אשר קבלתי מכתבו ולא באתי עד עתה אל המנוחה להשיב על מכתבו כאשר ידע מע"כ כי טרידנא טובא מלבד שיעורין כסדרן עם התלמידים ה"י גם שאר טרדות המקיפים אותי והנחתי מכתבו באמתחתי להשיב לעת מצוא והיום באתי אל הענין בדברי פלפולו לתרץ הקושי' שלא הביא הרי"ף בב"מ בסוגי' דסימנים הא דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו והביא קושי' או בשם הריטב"א ולא מצאתי ורצה לומר בהקדים לתרץ ג״כ לפוסקים סימני' דרבנן מהא דתכריך של שטרות דמוכח סימני' דאוריית' כקושי' הרא"ש די"ל לפמ"ש הב"ש בשם מ"ב דשני סימנים אמצעים סימן מובהק הו' משו"ה בשטרות סימן קשר ומנין הוי סימן ורבא סבר דמנין לא הוי סימן מדאמר ביבמות קט"ו אימא חושבנא איתרמי והוא שפיר הוכיח סימנים מה"ת מהבריית' דתכריך של שטרות וכיון שהוא אזיל השתא את"ל סימני' מה"ת ולא מוכח דתרי סימני' הוי מובהקים משו"ה צריך לאשמעי' דינתן למדת ארכו ורחבו משא"כ לדידן כיון דנותן תרי סימני' ארכו ורחבו ומדת גמיו סי' אמצעי לכל היותר בוודאי פשיטא דנותן למי שאמר מדת ארכו ורחבו דהוי כסי' מובהק אלו דבריו, ואף שנעים המה ע"ד פלפול מ"מ לא נאמרים על מרכז האמת דהא גם לרבא קשי' מהא דתכריך של שטרות ומאי קאמר את"ל וע"כ צ"ל גם לדידיה אחד מן התירוצים שכתב הרא"ש דאיירי מתני' בצורבא דרבנן או סי' דרבנן ולא מטעמא דניחא לבעל אבידה וא"כ גם לדידן אינו היכרח דתרי סימני' הוי סי' מובהק ואי מצד הסברא אמרי' כמו דמהני סי' מובהק מהני ג"כ תרי סימני' לא צריכין להכרח ממתני' כנ"ל ואם אינו סברא מנ"ל לחדש דבר כיון דלרבא ע"כ צריכין לומר על מתני' דשטרות תירוצי' אחרים וגם הא דרצה להוכיח מרבא יבמות דסבר מנין לא הוי סי' דלא כתוספ' שם דשאני התם דאיירי בענין שדרך בני אדם להצניע ואף שהתוס' לא הכריח דרבא סבר מנין הוי סי' רק דמשמע לתוספ' דמסתמא לא פליגי רבא על הא דאמרי' בכמה מקומות בב"מ דמנין הוי סי' מ"מ יש להוכיח מדסבר רבה דף כ"ב דמקום הוי סי' ורבא פליג עליו דלא הוי סי' וכיון דבמקום מצינו פלוגת' ובמנין לא מצינו בוודאי לא מסתבר דרבא פליג על מנין דלא הוי סיי וכבר קדמו בזה לתרץ מהבריי' דשטרות משום דתרי סימנ' הוי כמו סי' מובהק בקצה"ח סי' ס"ה ס"ק י"א וכתב הא דאמר רבא ש"מ סימני' דאוריית' היינו תרי סימני' והא דמקשה אח"כ והא פשיט לי' סימני' דאוריית' אע"ג דרבא רק תרי סימני' קאמר צריך לפרש ג"כ ע"ד שפי' פנ"י לפי תירוצו שם דבשטרות הוי סי' אמצעי כמו סי' מובהק והקצה"ח קיצר ועיי' ג"כ בתומים סי' ס"ה.
ובלא"ה נמי לא א"ש דבריו דהא משמע דמדת גמיו וודאי עדיף ממדת ארכו אע"ג דארכו עדיף מרחבו מ"מ ממדת גמיו לא עדיף ואדרבה משמע דווקא מדת ארכו ורחבו ביחד עדיף ממדת גמיו אבל אחד נותן מדת גמיו ואחד נותן ארכו נותני' למי שנותן לגמיו כיון דמ"מ נותן מדת ארכו ורחבו ביחד ורק מי שנותן בפרטות ארכו ורחבו עדיף ממדת גמיו וא"כ אי שניהם כסי' מובהקים מ"מ הי' צריך לאשמע' דהא עכ"פ מדת גמיו עדיף ממדת ארכו אע"ג דהוי כסי' מובהק נגד רחבו ומע"כ כתב לכל היותר גמיו סי' אמצעי הוי וזה אינו במשמעות הסוגי' אדרבה עדיף ממדת ארכו וא"כ הי' צריך לאשמעי' דמ"מ מדת ארכו ורחבו עדיף מדנותן בפרטות שיעור כל חד וחד.
והנה לפמש"כ הראב"ד הובא בש"מ הא דאמר רבא את"ל סימני' דאוריית' סימני' וסימנים יניח היינו אפי' אחד נותן סימן מובהק ואחד נותן סי' אמצעי נמי יניח כיון דשניהם דאוריית' נינהו ורק אי סימן אמצעי דרבנן וחכמים תקנו להחזיר כשאחד נותן סי' מובהק מחזירין לזה כיון דנותן ס' דמהני מה"ת וכתב דהא דמדת ארכו וכל השאר דינים ג"כ אזלי אי אמרי' סימנים דרבנן, ולכאורה לפי שיטת מ"ב דתרי סימני' נמי הוי סי' מובהק אמאי ינתן למדת משקלותיו אע"ג דמשקל בבגד הוי סי' מובהק מ"מ גם מדת ארכו ורחבו נמי מובהק הוי ובלא"ה נמי קשה דמשמע מהראב"ד דסבר דמדת ארכו לחוד הוי סי' מובהק וסי' רחבו סי' אמצעי ומשו"ה למ"ד סי' דרבנן מחזירין למדת ארכו משום דהוי סי' מובהק ואמאי ינתן במשקל אפי' נגד מדת ארכו כיון דתרווייהו מה"ת וצ"ל דסבר הראב"ד דוודאי אי אמרי' סימני' דרבנן ותקנו להחזיר בשביל תקנתי' ה"נ תקנו חכמים אפי' איתרמי סימנים מובהקים ומהני מדאוריית' מ"מ נותני' למי שנותן סי' מובהק ביותר לפי ראות עיני הדיין דגם זה ניחא למוצא אבידה דנותן סי' מובהק טפי משא"כ אי סי' דאוריית' ולא תקנו כלל לענין החזרת סימנים לא מחזירין למי שנותן סי' מובהק יותר כיון דמה"ת תרווייהו מהני
והבאתי ראיי' נגד הראב"ד מהא דאמר ומבעי סימנים דאוריית' או דרבנן למנ"מ לאהדורי גט אשה ואמאי לא קאמר נ"מ לענין ממון גופא כגון אי נותן א' סי' אמצעי ואחד סי' מובהק אז לא מהני אי סימנים דאוריית' ולמ"ד סי' דרבנן מהני וע"כ דליתא דאפי' אי סימני' דאוריית' נמי מהדרינן למ"ד סי' מובהק טפי ויש לדחות לפמש"כ הפנ"י וכן הקצה"ח סי' רס"ז דאיבעי הוי אי סימני' דרבנן ואפי' סימן מובהק לא מהני משום דחיישי' שמא אתרמי סי' כסי' וגם חיישי' דלמא דחזי חזי הסימנים כסומא בארובה כמ"ש הר"ן בחידושיו חולין בהני כדניסתא אי סי' דאוריית' לא חיישי' למשקר וגם לא לאיתרמי ואי חיישי' למשקר גם סי' מובהק לא מהני ורבא מהאי דשטרות מוכיח דלא חיישי' למשקר וממילא מהני סי' מובהק דווקא יע"ש בפנ"י וא"כ בהו"א דמסופק גם לענין סי' מובהק לא יכול לומר נ"מ לענין סי' וסי' שיניח דהא עכשיו סבר דאי סי' דרבנן אף סי' מובהק לא מהני ולא מוכח נגד הראב"ד מ"מ נ"ל ראיי' מזה כתי' הראשון של הרא"ש דלפי האמת אין להוכיח משטרות דסי' דאוריית' ומשו"ה מספקא ליה לרבא משום דאף דממנו נעלם טעם הדבר מ"מ הם ידעו טעמו של דבר ולפי תירוץ שני של הרא"ש לא מהדרי' בשטרות רק לצורבא מדרבנן ע"י ט"ע וכבר עמד בתומים סי' ס"ה א"כ מנ"ל לטור בפשיטות דמהדרינ' שטרות בסי' דהא יש נפקותא בין שני התירוצים של הרא"ש ולתירץ שני לא מהדרי' בסי' בשטרות ונ"ל דהטור הוכיח מכח קושי' זו אמאי לא אמר נ"מ לאהדור' שטרות דאי סימנים דרבנן לא מהדרינ' ואי דאוריית' גם בשטרות מחזיר וע"כ דגם אי סבר סי' מדרבנן מחזירין שטרות ורק רבא דרצה לומר מתחילה דטעמא משום דניח' לבעל אבידה הוכיח דסי' דאוריית' משטרות אבל מ"מ אח"כ הי' מסופק דאע"ג דאיהו לא ידע הם ידעו ומהדר' ג"כ שטרות אף אי סימנים דרבנן וא"ש דפסק הטור בפשיטות כתירוץ ראשון של הרא"ש, ועוד מוכח מדלא אמר נ"מ לענין ממון גופא כשיטת התוספ' חולין דף צ"ו דאי אמרי עדים פלוני דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפלוני או הרוצים להוציא חפץ מחבירו ע"י סימן דאחר היא לא מוציאין ממון דהא אי סימני' דרבנן לא מוציאין דהא לא שייך תקנתא דרבנן דניחא למוציא אבידה, ואפי' לא ידעי' העדים מ"מ בוודאי לא מסתבר להוציא ממון ע"י סימנים דרבנן דלא מצינו דתקנו רק באבידה וממילא מוכח ג"כ אי סימני' מה"ת נמי לא מוציאין דאל"כ אמאי לא אמר נ"מ זו וכך מצאתי בקונטרס אבא מאוה"ג זצ"ל, ומש"ס חולין לא מוכח רק דלא קטלי' ע"י סימנים וי"ל הטעם דדיני נפשות שאני דנקי וצדיק אל תהרוג וכיון דטוען ברי נגד הסימנים ויכול להיות דקושטא קאמר א"א להרגו ועיי' בפנ"י שהסביר כן ולא מוכח דלא מוציאין ממון ג"כ אבל מהכא דלא קאמר נ"מ מוכח כתוס' דגם בממון לא מוציאין ממון מחזקתו ועוד נ״ל ראיי' לדברי תוס' מהא דאמרי' סימנים ועדים ינתן לבעל העדים וכתב הרא"ש דמשמע אפי' לא ראה הנפילה רק שמעידין שהי' שלו לא אמרי' שמכרו והיינו מטעם חזקה שכל מה שתחת ידו הוא שלו ולא מהני סימנים לומר שבוודאי מכרו לו כיון שיודע סי' רק כיון שידעי' ע"י עדים שהי' פעם אחת שלו מוקמי' בחזקתו ואמרי' איתרמי וכ"ש אין להוציא חפץ מיד חבירו שעדיין בידו וזה ראי' מוכרחת לתוספ' ונ"ל לומר הוא דהובא ברמ"א סי' רס"ז בעדים ועדים וסימנים דיניח וכתב הש"ך די"ל כיון דאחת נותן סימנים והשני' לא ידע מסימני' אמרי' דסהדא שיקרא נינהו ובנתיבות שם כתב לפמש"כ בתוספ' בכמה מקומות דלא אמרינן בתרי כתי עדים המכחישים זא"ז מגו, משום דמגו לא עדיף מעדים ותרי כמאה וה"נ הסימני' כיון דלא מהני נגד תרי גם בתרי ותרי לא מהני יע"ש.
ויש לקיים דברי הש"ך אבל לא מטעמי' דוודאי מכח סימנים אין לנו לומר דהני עדים סהדי שיקרי נינהו כמו דלא מהני מגו לומר כן אבל כיון דיש לנו לומר שמא מכרו והסימנים לא מכחישים העדים רק בסימנים נגד עדים לא מהני הסימנים להוציא מחזקה כל מה שיש תחת יד אדם הוא שלו ובוודאי לא מכרו אבל בעדים מכחישים בחזקה זו שוב מהני הסימנים לומר שמא מכרו ולא אמרי' איתרמי אבל בעידי נפילה שמכחישים אז בוודאי לא אמרי מכח הסימנים דסהדי שיקרי נינהו וממנו נפל כיון דעדים אחרים אמרו שמאחר נפל ובוודאי לא מכרו כנ"ל להכריע, ומה שתמה על הא דהרגיש הנוב"י בקושיתו האיך אמרי' אי סימני' דאוריית' מהדרי' גט אשה בסימנים דלמא לא מהני סימני' רק באבידה דלא מוציאין דבר מחזקתו דהא מוצא אבידה לא מיקרי מוחזק כמש"כ תוס' ספ"ק דכתובות משא"כ בגט אשה דאיתחזק איסורא דא"א דהא תוספות בחולין שם כתב אע"ג דלא מוציאין ממון ע"י סימני' מ"מ שטר כיון דליכא מוחזק בהאי שטרא לא מקרי מוציא א"כ גט נמי כן הנה באמת דברי תוס' צריכין ביאור דהא מ"מ ע"י שטר יוציא אח"כ ממון מיד הלוה ובוודאי גם זה בשאר מקומות מקרי חזקת ממון וכן איתחזק איסור דא"א אע"ג דעדיין לא מוציאין מחזקתו וראיי' מהא דמקשה רפ"ק דגיטין על הא דהאמינו לשליח לומר בפ"נ דע"א אינו נאמן נגד איתחזק אע"ג דלא בא העד להעיד רק שהגט כשר ועדיין היא א"א וע"כ כיון דאח"כ ע"י הגט תהי' מותרת לעלמא הוי ע"א נגד חזקה וה"כ אם מחזירין הגט לשליח שיגרש את אשת יוסף בן שמעון מועילים הסימנים נגד החזקה אבל מ"מ מוכח משטר דכה"ג מוציאין ממון וע"ז מחלק התוס' דעדיין ל"ד אם אמרו דפלני' דהאי סימנא לוה כיון דאין מעידין על הלוה גופא רק על השטר שכעת אין אדם מוחזק אבל מ"מ זה גופ' קשה על הש"ס מנ"ל למילף גם זה מאבידה כיון דהתם ליכא חזקה כלל משא"כ בגט אשה וה"ה בשטר מנ"ל דמחזירין כיון דע"י השטר יבוא להוציא ממון וזה לא מוכח מאבידה וזו קושי' הנוב"י ועיי' בנוב"י תנינא סי' נ"ט בסופו שמדחה כעין זה תי' חתנו הגאון זצ"ל דרצה לומר דמה"ט מהני אי סימנים דאוריית' במיתת הבעל משום דדייקא ומנסבא מרעי החזקה וליכא חזקת א"א וכתב הוא דאכתי לא דמי לשמלה משום דמ"מ איקבע איסורא ואכתי ל"ד לשמלה ומנ"ל למילף ממנו, ותמוהין לי דברי הנוב"י וחותנו באותו תשובה שרצה לישב קושיתו מגט משום אף במוחזק שני יוסף בן שמעון ליכא חזקה דיש ג' ספיקות וע"י ספק אחד כבר נסתלק החזקה דזה תינח אם אנו דנין בגט שנאבד מיד השליח או הבעל להחזירו לגרש בו אבל הא אמרי' בש"ס בב"מ שם בהוא אומר סימני הגט והיא אומרת וכו' דמחזירין לה אי סימנים דאוריית' גם בסי' אמצעי ובהא ליכא ספיקות כלל רק דלמא מהבעל או מיד האשה נפל אם לא שנאמר כמ"ש הרא"ש כיון דאין החשש שמא גט אחר דהיא אומרת שקבלה הגט קודם הנפילה מהימנא אף בסי' אמצעי משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף שבגט מעיזה מ"מ כיון דסימנים מסייע' לה מהדרי' אפי' בסי' אמצעי.
ועוד הביא לנו מה שכתב הש"ש שמעתתא וי"ו פ"ד ראיי' מהא דאמרי' סימנים וסימנים וע"א יניח דמוכח מכאן דגבי ממון אפי' דהיכא דאינו להוציא ממון מחזקתו נמי בעי שנים וכתב דאין הוכחה די"ל דהמוציא מוחזק בעד שניהם והוי כמנה שלישי דכתב תוספ' רפ"ק דב"מ דהנפקד תופס במקום שניהם והוי כאלו הן מוחזקין ואף דלא דמי לגמרי להא דמנה שלישי כמובן מ"מ יפה דחה והש"ש סבר כיון דשניהם נותנין סימנים הוי כאלו אין כאן עוד סימנים דדל סימני' מהכא וזה במח"כ אינו ועיי' בהגהות מרדכי ר"פ שנים אוחזין דטעמ' דלא מהני ע"א כיון דאחד נותן סימנים הוי כתרי עדים והאחר שנותן סימנים עם ע"א הוי כג' עדים ומשו"ה יניח אבל בלא סימנים אם בא ע"א להעיד שפיר יכולין לומר דמהני כיון דלא בא להוציא ממון אלא ראה זה מצאתי וראיתי בריטב"א גיטין בסוגי' דשיירות מצויות דכתב על המתני' דמביא גט ומיהו אפי' לצורבא מדרבנן כי מהדרינ' ליה אבידתו בט"ע דווקא בדבר שהוא שלו אבל דשמעי' דאומר דבר זה מפלוני הוא ואית לי ט"ע לא מהדרי' דהא וודאי כיון שמעיד לאחרים בעדות לא מהימן לן צורבא מדרבנן טפי מע"ה ומשמע מדבריו דגם צורבא דרבנן לא מהני להחזיר אבידה לאחרים על ידו ולא מהימן ע"א בדבר שבממון אף בלא איתחזק ועיי' ב"ש סי' קל"ה ס"ק י"ג דר"ל באדם אחר אם מעיד שיש לו ט"ע בגט מהני כמו צורבא מדרבנן כיון דלא משקר ועיי' בבית מאיר שחולק על הב"ש וכתב תדע דהא בגט צריך סי' מובהק ובאבידה מהני סי' אמצעי' ובע"א לא כמבואר לכל יודעי דת ודין משמע דסבר בפשיטות דלא מהני ע"א באבידה ולא כתב היכא מבואר הדבר לכל יודעי דת ודין ואולי כוונתו נמי על הא דסימנים וסימנים וע"א יניח ובאמת כבר כתבנו דמזה אין ראי' ורק מדברי הריטב"א שהבאתי מוכח דאפי' צורבא מדרבנן לא נאמן היכא דאינו בא להמיד על דבר שלו
ונחזור לדברי התוס' חולין שכתבו בפשיטות דאין להוציא ממון מיד המוחזק ע"י סימנים ועיי' בקצה"ח סי' רנ"ט וסי' רצ"ז שהאריך בזה וחולק על דברי הש"ך דסבר דמוציאין ממון ע"י סי' מובהק ובנוב"י סי' נ"א רצה לומר בסימן מובהק הורגין ואפי' בדיני נפשות מהני ומה"ט לא הביא הרמב"ם הא דש"ס חולין פלני' דהאי סי' והאי סימן קטל נפשא לא קטלי' יע"ש ויש לפרש בזה הא דש"ס ב"ב דף קכ"ח דאמר שמואל אבל גלימא לא ורב ששת אמר אפי' גלימא נמי דיכול לכוון מדת ארכו ורחבו ורב פפא אפי' נסכא דיכול לכוון מדת משקל וי"ל בהא פליג' דשמואל סבר דאין מוציאין ממון אפ' בסימן מובהק ושאני קרקע דאין אדם תופס בה ואע"ג דהוי חזקת מרא קמא מהני סי' להוציא מחזקתו זו כמ"ש בקצה"ח שם אבל גלימא לא או דסבר שמואל דמדת ארכו ורחבו לא הוי סימן מובהק אע"ג דהוי שני סימנים דלא כמ"ב או דסבר דמדת רחבו כיון דיכול לשער בקל לא הוי אפי' סי' אמצעי וכן כתב הריטב"א בב"מ די"ל הא דמדת ארכו ואחד נותן מדת רחבו אפי' לשיטת דלא מהני אי סימנים דאוריית' סי' מובהק נגד סי' אמצעי מ"מ במדת ארכו מהני דמדת רחבו לא הוי סי' כלל כיון דיכול לשער בקל ורב ששת סבר דהוי סי' מובהק שניהם בהדדי אבל נסכא לא דבסי' אמצעי לא מוציאין ממון ורב פפא סבר אפי' נסכא ומוכח לכאורה דלא כתוספ' מהא דרב פפא והקצה"ח נדחק במאוד דהאי בגלימא ונסכא דאבידה וזה אין במשמעות הסוגי' כלל וגם אמאי אמר שמואל אבל גלימא לא דהא בוודאי מחזירין במדת ארכו ורחבו וא"א לומר דסבר דהוי כמו ארוך וגוץ ובאמת גוף דברי הקצה"ח הי' תמוהי' לי למאי צריך לדחוק כ"כ לפי מה שהוא כתב בעצמו מהא דשומשמי ומהא דא"נ דמשמע דמהני סימנים להוציא היינו דאיירי בעדי פקדון ולא נאמן לטעון החזרתי כיון דידעי' דהפקיד אצלו חפץ בסי' כזה לא אמרי' דהחזיר ואיתרמי ס' כסי' וא"כ גם האי דסומא יש לאוקמי שמעיד שראה גלימא דראובן ביד שמעון ואח"כ נסתמא והוא טען החזרתי וע"י שנותן הסומא הסי' בבגד לא אמרי' שהחזיר ואתרמי בגד כזה בסימן זה.
ושוב חפשתי בספרים וראיתי בש"מ מר"י מיגאש שהאריך בזה ומתחילה רצה לומר דמוכח מסוגי' זו דמוציאין ממון ע"י סימנים ודוקא סומא לא משום דפסול לעדות ואח"כ כתב דדוחק לומר שמוציאין ממון ע"י חזקה והאי דסומא איירי שמעיד שראה גלימת ראובן ביד שמעון וטוען החזרתי וכה"ג מהני סימנים והיה כל זה בהעלמת עין מהקצה"ח ועיי' בנתיבות סי' רצ"ז וכה"ג אפי' בסי' אמצעי מוציאין אע"ג דהוי רק מדרבנן מ"מ מצד הסברא אמרי' כיון דהפקיד אצלו חפץ בסי' כזה מסתבר לומר שהוא אותו חפץ ולא איתרמי לו עוד חפץ בסי' כזה וכן משמע מדברי תוספ' יבמות שהקשה על רבא מהא דסבר דמנין הוי סימן אע"ג דלא הוי רק סי' אמצעי ורבא מספקי אי סימנים דאוריית' ואע"ג דיש לדחות דתוס' הקשה אי רבא סבר סימנים מה"ת מ"מ מצד הסברא יש לומר כן ובש"מ שהבאתי משמע מדבריו דבזה פליגי רב חסדא ורבא ביבמות דרב חסדא סבר כיון דהוי עדי פקדון מחזירין אפי' בסי' אמצעי ורבא סבר דווקא בסי' מובהק אבל לא בסימן אמצעי אולי סי' לאו דאוריית' ובסי' פ"א ס"ק י"ג העלה הקצה"ח דאפי' בט"ע דקלא לאו מוציאין ממון וכן אין הורגין ע"י ט"ע דקלא והביא ראיי' מהא דש"ס סנהדרין ס"ז ע"א במסית דהי' מדליקין נר בבית הפנימי ומושיבין עדים בבית החיצון כדי שיהי' הן רואין אותו ושומעין אותו ופירש"י דווקא צריכין להיות רואין אותו ולא די בט"ע דקלא דיכול לומר לאו אנא הוי וכן כתב הרמב"ם בהל' עדים הל' ג' וכיון דלא הורגין ע"י טב"ע דקלא דעדיף מסי' מובהק דהא ט"ע דקלא לכ"ע מהני תו לא צריך הרמב"ם להביא הא דר"נ בר יצחק דלא קטלי' ע"י סימנים ונסתלק תמיהת הנוב"י סי' כ"א על הא דלא הביאו הרמב"ם ורצה לחדש מכח זה בסי' מובהק קטלינן ולפמש"כ לא מוכח ואדרבה מוכח דאפי' בטביעת עינא דקלא לא נהרוג ועל הא סמך הרמב"ם וא"ש ועיי' בנוב"י תנינא סי' ס"ו ועוד יש להאריך אבל בכל יום ויום באים מכתבים רבים וכל אחד רוצה ומבקש תשובה בפרט כי הדברים נוגעים רק לפלפולא ויש לי דברי חידודים בסוגי' זו ואין הזמן מספיק והנני ידידו הדש"ת פרעסבורג יום ד' לסדר משפטים תרמ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל