אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה ל

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה ל

תשובה כט

שלום וכ"ט לתלמידי מידי המופלג מורג חרוץ ובקי מו"ה יהודא גרינוואלד בקהל מעשני במחוז בערעגסאם יע"א

קבלתי מכתבו ואודות השאלה שהציע לפני בשם אביו שהי' לו אח עתיר נכסין והי' לאביו טענה ותביעה עם אחיו אשר הי' עשיר גדול כערך מאה אלפים על ד' אלפים זהובים כסף ומפני כמה טעמים לא בא הדבר בב"ד וגם לא הי' רוצה לילך בערכאות שלהם ואחיו שבק חיים לן ומת בלא זרע של קיימא ר"ל ונפלה אשתו לפני אביו היבם ומבקש להתפשר עמה בב"ד ולחלוץ לה אבל היא שמעה שרוצה לישא אשה ולא יכול עד שיתן לה חליצה ע"כ היא מסרבת ולא רוצית לבוא לב"ד רק שיחלוץ לה בחנם ולא ליתן לו מאומה והב"ד דק"ק מאדא התרו אותה כמה פעמים שתבוא לדון אודות הנכסים והעזבון כפי ראות עיני הדיינים ואולי אפשר להעמיד הדת תקנות הקהילות המבואר סי' קס"ה ברמ"א אבל אטמה אזנה משמוע והשיבה בלשון זה לא אעמוד עם אחי בעלי לדין תורה בשום אופן בעולם ולא תתן מאומה מעזבון בעלה כדי שיפטור אותה בחליצה כי אין רצונה להנשא עוד אלא כדי לעשות נחת רוח לבעלה תחלוץ ותתן לו רק הס"ת אשר לקח בעלה לביתו בשעת פטירת אביהם ועוד חפצים השווים חמשים זהובים ונפשו בשאלתו אם מותר לאביו ליקח אשה ועי"ז תהי' מוכרחת אח"כ להתפשר וביקש ממני להסכים להתיר לישא לו אשה קודם שיחלוץ.

הנה דבר זה מתורת משה זקני בח"ס אע"ז חלק ראשון סי' א' למדנו ואברר הדבר דהנה במורדת שיכול לישא אשה על אשתו מבואר בסי' ע"ז בהגהות רמ"א דבארוסה דקיל מנשואה במורדת יכול לישא אשה אחרת אף בתוך י"ב חדשים דבמורדת שישב בלא אשה לא תיקן ר"ג והוא ממהרי"ק ואף דבסי' קנ"ט לא מבואר במורדת שלא לחלוץ אם מותר לישא אשה מכל מקום יש ללמוד מק"ו מארוסה דמותר במורדת וכ"ש בזקוקה ליבם דהא זקוקה הוא קיל מארוסה וארוסה מקרי יותר אשתו מזקוקה והח"צ בתשובה קכ"ד הקשה מה"ט דברי הרמ"א אהדדי דבסי' א' כתב ביבמה לא החרים וכן בארוסה וסבר הח"צ בכונת הרמ"א דכתב אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור היינו דלא החרים בארוסה ויכול לישא אשה אף שלא גירש עוד ארוסתו ויכול לגרשה אחר שנשא אשה אחרת אבל אם רוצה לכנוס גם ארוסה אח"כ זה אסור ובסי' קנ"ט כתב הרמ"א דגם בזקוקה ליבם לא יכול לישא אשה קודם שיחלוץ לה וכבר חלקו על פי' הח"צ בכונת הרמ"א עיין בבית מאיר ובח"ס שם אבל מ"מ למדני דזקוקה ליבם קיל מארוסה וכיון דבארוסה במורדת יכול לישא אשה על אשתו וליכא חדר"ג ממילא כולין למדין דכ"ש במורדת בזיקת חליצה ואף דב"ש הביא בסק"כ בשם הגהות מיימוני דאף בארוסה לא מתירין במורדת לישא על ארוסתו מ"מ בזיקת חליצה דקיל י"ל דגם הגהות מיימוני מודה דמתירין לו לישא אחרת וראיתי אח"כ בח"ס אע"ז חלק שני סי' פ' שכתב די"ל דאין פלוגתא בין מהרי"ק ובין תשובת מיימוני יע"ש ולפמ"ש י"ל בזיקת חליצה הכל מודים כיון דקיל

ולישב סתירת הרמ"א שעמד ח"צ תירץ בעצי ארזים דהחמיר רמ"א בזקוקה משום דלהוי חליצה מעלי' כיון דאם יכנוס תחילה אשה שוב לא יכול ליבם זקוקתו דומה לחלוצה פסולה מטעם דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אע"ג שמעיקר הדין אין קפידא בזה מכמה טעמים דזה לא מקרי אינו עולה לייבום מ"מ מחזי כחליצה פסולה ובח"ס שם הביא קושי' השואל על זה דלרמ"א דלא גזר ביבמה א"כ יש כאן חליצה מעלי' דהא לא גזר ביבמה ויכול ליבמה ובאמת בעצי ארזים שם מקדים תחילה לתירוצו די"ל דכ"ע מודים אף מאן דסבר דלא גזר רגמ"ה ביבמה היינו דאין כופין אותו לחלוץ וכן משמע מלשון הנמק"י פ' החולץ שהביא בשם תוס' שאפילו יש ליבם אשה והוא רוצה ליבם אין כופין אותו לחלוץ ואי יכול ליבם ג"כ פשיטא דאין כופין לחלוץ אלא ודאי דלא יכול ליבם רק אין כופין לחלוץ ע"ש וכן משמע לכאורה מלשון הרמ"א שכתב אמנם יש חולקים וס"ל דחר"ג נוהג אפילו במקום מצוה ואפי' במקום ייבום וצריך לחלוץ מדמסיים וצריך לחלוץ משמע דעיקר הפלוגתא בין הפוסקים הוא אי צריך וכופין לחלוץ או לא אלא דבאמת מלשון הראשונים לא משמע כן אלא דלא גזר כלל במקום מצוה ויכול ליבם אותה כמו בשאר מקום מצוה ומטעם שכתבו דאשה הקנו לו מן השמים עדיף אף משאר דבר מצוה אלא דבאמת לא הי' צריך לזה כי תירוצו בלא"ה עולה יפה דהא גם בארוסה אע"ג דאמרינן דלא תיקן היינו כמ"ש הרמ"א אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור דהו"א דגם לכנוס אח"כ ארוסה יהי' מותר כמ"ש בח"צ דיכול לישא על ארוסתו כיון דעדיין אינו אשתו גמורה ולאחר שנשא אשה יכול לישא ג"כ הארוסה כיון שכבר נעשה ארוסתו קודם שנשא זו קמ"ל הרמ"א דלא יכול לכנוס רק שיכול לישא על ארוסתו קודם שיפטור אותה בגט וא"כ בזקוקה אי ישא תחילה אשה אחרת בודאי אסור אח"כ ליבם דדוקא כבר הי' לו אשה אז אמרינן דלא גזר משום דאשה הקנו לו מהשמים אבל לישא תחילה אשה אע"ג דמותר בזקוקה דהוי כמי ארוסה אבל לכנוס אח"כ החלוצה בודאי אסור כמו דאסור אח"כ ליקח ארוסתו וצריך ע"כ לחלוץ אותה ושפיר מקרי אינו עולה ליבום ורק אם נשא כבר אשה פליגו הראשונים אם גזר רגמ"ה גם ביבמה ועיין.

ועוד פקפק שם השואל לדעת הרמב"ן באשתפיך חמימי בשבת קודם המילה מ"מ מוהלי' אותו בשבת דאין למצוה אלא מקומי' ושעתו ואם יצטרך אח"כ לחלל שבת משום פיקוח נפש לא איכפת לן דהא פ"ל דוחה שבת וא"כ ה"נ דהא בג' חדשים של הבחנה אינה ראויה לא לחליצה ולא ליבום וכיון שהוא צריך לישא אשה ונשתדך תוך ג' חדשים של הבחנה ואין למצוה אלא מקומו ושעתו אם אח"כ לא יהי' חליצה מעליותא אין לנו בכך וח"ס השיב דרמב"ן לא קאמר אלא באשתפיך חמימי והתם ספק אם יצטרך חמימי כלל אחר מילה אבל אי ידעינן בודאי שיצטרך לחלל שבת כה"ג לא התיר הרמב"ן למול דנקיט בכובסי' דלשקלי לגלימא יע"ש ואף שדבר זה לא שייך בנדון דידן מ"מ הבאתי מפני שדבריו הקדושים תמוהים לי ולא יכולתי בקט שכלי לעמוד עליהם ראשית דבר מה שכתב קדוש זקני דרמב"ן לא התיר רק בחמימי מפני שהוא ספק אי יצטרך חמימי דהא משמע מש"ס שבת קל"ד וכן משמעות הפוסקים דרחיצה לאחר מילה מפני סכנה הוא וכן משמע לשון הש"ע או"ח סי' של"א סעי' ט' דכתב דבזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצין את הילד לפני מילה ולאחר המילה וביום ג' למילה במים חמים הי' מסוכן יע"ש משמע דבלא רחיצה הי' מסוכן ודאי ואם מלו כבר בודאי מחמין לו חמין ע"י ישראל ועוד דאפילו אינו סכנה ודאי רק שיכול וספק אם יסתכן ג"כ מותר וצריך לחלל שבת דהוי ספק פק"ל ועיין ג"כ בהל' יו"כ תרי"ח סק"א א"כ לאחר מילה מיד צריכין לרחוץ הקטן בחמין שלא יסתכן ועוד דהא הרשב"א הביא ראיי' נגד הרמב"ן מהא דאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ולא התירו לשחוט לכתחילה אע"ג דאם כבר שחט יהי' מותר לחפור וא' אמרינן דוקא בספק חילול התיר הרמב"ן א"כ אין קושי' דהא צריך בודאי לחפור אח"כ מפני מצות כיסוי אם לא שנדחק דראי' הרשב"א דאי בדאורייתא מותר אף בספק אם יצטרך אח"כ לחלל שבת יש להתיר בדרבנן אפילו בודאי ועוד יש לחקור אי בתוך ג' חדשים דאינו ראוי' לחליצה אם דומה להא דרמב"ן והרז"ה באשתפיך חמימי די"ל דוקא למול בשבת סבר הרז"ה דאסור משום דכבר חל שבת ולא יכול לעשות מעשה כשידע שיבוא אח"כ לגרום חילול שבת אבל קודם שבת מותר ועיין בש"ך יו"ד שהביא בשם התשב"ץ דאסור למול גם בג' ימים קודם שבת מפני דיצטרך לחלל שבת ודומה להא דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם שבת דכתב הרז"ה דהטעם מפני שיצטרך לחלל שבת והש"ך חולק עליו דהא לדבר מצוה גם במפליגין בספינה מותר יע"ש וכבר כתב בתיס' שבת סי' רמ"ח די"ל דהתשב"ץ סבר דהלכה כרבי דצריך לפסוק עם הנכרי דוקא אז מותר לדבר מצוה אבל בלא פסק לא והש"ך ע"כ סבר דרק לכתחילה צריך לפסוק אבל באי אפשר מותר בלא פיסוק ועיין בא"ר שם ואף אם בודאי באו לידי חילול שבת מותר לדבר מצוה אף בג' ימים קודם שבת כמבואר או"ח סי' רמ"ט בהולך במדבר בסעיף ד' דמשמע אף דיבוא ודאי לידי חילול שבת מותר ואע"ג דהרז"ה יהיב טעם זו באין מפליגין בספינה ולדבר מצוה מותר ובאשתפיך חמימי אוסר ע"כ צריך לחלק בין בשבת עצמו או קודם שבת אע"ג דמחזי ג' ימים קודם שבת כאלו התנה לחלל שבת מ"מ אינו דומה לשבת עצמו ובש"ך יו"ד סי' רס"ו סעי' ד' מדייק מלשון הש"ע שכתב מלו את הקטן בשבת אם נתפזרו הסמנים עושין לו בשבת מפני שסכנה הוא לו דפוסק כהרז"ה דוקא אם כבר מלו אבל בלא מלו עוד לא ימול וכן מדייק הב"ח שם ובאו"ח סי' רמ"ח סעי' ד' פסק הב"י דהולכין במדבר לדבר מצוה אע"ג דבודאי יבוא לידי חילול שבת והריב"ש כתב הובא בב"י שם דכל השיטות מודים להרז"ה ולא חלקו רק בטעמא דאין מפליגין אבל מ"מ מודים לדינו של הרז"ה וע"כ לחלק בין שבת עצמו או לפני שבת ולפ"ז מה שכתב המג"א שם דבשבת אסור מפני דהא לא יכול לפסוק שישבות וחלקו עליו בא"ר וכן בתו"ש וצ"ל זה דוקא לשאר טעמים משום צער ועונג אבל בים דאיכא סכנה או במדבר שיכול לבוא לידי חילול שבת בודאי אסור בשבת אף אי אמרינן דפיסוק רק לכתחילה אבל באי אפשר מותר וגם להטור דסבר דהלכה כרשב"ג דלא צריך פיסוק כלל ואי דומה הא דיבמה תוך ג' חדשים דא"א לחלוץ וליבם לקודם שבת כיון דא"א עוד לחלוץ א"כ לכל השיטות מותר וגם בודאי אלא דנ"ל דיותר דומה לשבת עצמו דהא מיד נפלה לפניו ליבום או לחליצה אע"ג דמדרבנן אסורה ליבם תוך ג' ימי הבחנה וגם אינו ראוי לחליצה מ"מ אינו דומה לחליצה מעוברת דאם הפילה אח"כ דפליגו ר"י ור"ל יבמות ל"ה ע"ב אי צריכה חליצה מן האחין ואף בדיעבד לא הוי חליצה לר"ל דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן אבל בתוך ג' ימי הבחנה דכתבו תוס' דמדאורייתא הוי חליצה משו"ה אסור בקרובותיה ולחד תירוץ תוס' שם ד"ה ונמצאת דאפילו מדרבנן חליצתה כשירה ואינה צריכה חליצה אחרת וא"כ שפיר מדמה בח"ס שם אבל מה אעשה שלא הבנתי הדמיון כלל להא דרמב"ן דשאני במילה דמצד הדין מותר אח"כ לחלל שבת מפני פיקוח נפש ואדרבה כל הזריז הרי זה משובח א"כ אין חשש לרמב"ן למול תחילה כיון דעכשיו מותר למול ואין למצוה אלא מקומו ושעתו ואח"כ כדין יחלל מפני פ"נ אבל ביבום דהחשש הוא משום דמחזי כחליצה פסולה משום דאינו עולה ליבום ומה"ט אמרינן דיחלוץ תחילה וא"כ מה לנו אם עכשיו לא יכול עוד ליבם וישתדך בהיתר גמור דהא מ"מ חליצה מעלייתא לא הוי לבסוף ולא יכולין לגרום תחילה שיהי' אח"כ מחזי כחליצה פסולה והשואל בעצמו הקשה דלפי טעם דעצי ארזים מה לי נשתדך קודם או לא וע"ז שפיר מתרץ הח"ס דנשתדך קודם אינה עולה אח"כ בלא"ה ליבום מפני חרם של שידוכין אבל להתיר לו שידוכין בתוך ג"ק מטעמא דרמב"ן אין הדמיון עולה יפה במחכ"ת ולא הבנתי מקוצר המשיג ובח"ס מסיק בנדון דידי' להתיר משום מורדת דלא רצתה לבוא לב"ד לדון עם יבמה לבצע הריב אודות נכסי אחי בעלה ומדבריו הקדושים משמע דאין לדונה כמורדת כיון שרוצית לחלוץ עכ"פ בחנם ומשו"ה צריך לטעם בסוף התשובה דר"ג לא גזר אלא לטובת אשה והיא אינה ראוי להטיב כיון שאינה רוצית לכנס בתקנות הקהילות יע"ש ויש להאריך בטעם זה.

אבל ראיתי בנוב"י תנינא ס' ק״ב שכתב דאף דרוצית לקבל גט בחנם אם מסרבית ורוצית דוקא מעות או שימחול לה תביעתו לא שייך בזה שמתרצית לקבל גט דאטו תרקבי דדינרא יתן והוי כמורדת שאינה רוצה בגט וא"כ בנדון דידן נמי אף דרוצית לחלוץ בחנם והיא מסרבת בחליצה עצמה מ"מ כיון דיש לאביו עליה טענה ותביעה מהא מסרבת לבוא לב"ד ולפשר עמו אף לאחר שנשלח לה התראה אב"ד ועומדת במרדה דינה כמורדת בחליצה ממש ומותר לישא אשה קודם שיחלוץ לה אבל כבר כתב בח"ס שם וכן בשאר גדולי אחרונים שיעמוד ערבות ובטחות ובשבועה שמיד שתתרצה לעמוד בב"ד לפשר הדבר יתן לה חליצה ולא יעכב ע"כ דעתי מסכמת להתיר לאביו לישא אשה קודם שיחלוץ אבל קודם המעשה עוד טוב להתרות אותה וגם לדבר על לבה דברים המתיישבים ע"י אנשים חשובים ואנשי קרוביה אולי תתרצה לבוא בפושרין תחילה ואם בכל זאת תעמוד על דעתה יקוב הדין את ההר.

ובשולי מכתב הצעת לפני תמיהא רבתא על תוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה הדר שכתבו הא דאמרינן בחולין דף ד' סברוה הא מני ר"י הוא היינו כס"ד דרב אחא בר יעקב דלר"י חמץ של נכרי מותר לגמרי וכן כתב שם בבעה"מ ורשב"א ובר"ן בחדושיו וקשה דהא הסוגי' בחולין אזיל לרבא דמומר אוכל נבילות לתאבון בודק סכין ונותן לו ואמרו לרבא תני' דמסייע לך והא רבא בפסחים שם כ״ט ע"א פליג על ראב"י דר"י לא יליף שאור דאכילה משאור דראיי' דאמרינן התם דאזלי לטעמייהו וא"כ איך אפשר לומר דרבא קאי כס"ד דראב"י אלו דבריך ותמהתי שלא עמדו האחרונים על זה ומצאתי לאחר החיפוש בשו"ת מה"ג ר' אלעזר פלעקלש זצ"ל בתשובה מאהבה ח"ר סי' קכ״ד שכבר עמד על זה והניח בצ"ע ורציתי לישב בדוחק אבל שנויי דחיקא לא משנינן וכעת אין לי פנאי לעיין לתרץ במורווח והנני רבך חותם בברכה מרובה חפץ בהצלחתו והרמת קרנו פה פ"ב מ"ח למבנ"י תר"נ לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה