אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה כט

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה כט

תשובה כח

שלום וברכה לכבוד ידי"ג הרב הגאון חו"ב בע"פ ערוגת הבושם כש"ת מו"ה משה הרש פוקס נ"י אב"ד דק"ק גראסווארדיין יע"א

אחר דרישת שלומו וטובו מכתבו הטהור קבלתי בעת שטרידנא טובא ולא הי' לי אפשר לעיין מיד ועתה באתי להשיב על שאלתו אודות אשה אחת אלמנה שנשאת זה שנה לאיש בחזקת שאינה זקוקה ליבם ועתה בא אחי בעלה הנפטר ונודע שנשאת באיסור שהיתה זקוקה ליבם והיא טוענת שידעה שיש לבעלה אח אבל היא טעתה וטוענת שחשבה שאינה צריכה חליצה יען הי' לה ולד מבעל אחר ושוגגת היתה אבל קרוב לודאי שבמרד ובמעל עשתה הנבלה אבל האיש בודאי שוגג הי' יהי' איך שיהי' משפטם חרוץ בסי' קנ"ט סעי' ג' דתצא מזה ומזה וי"ג דרכים בה וצריכה חליצה מהיבם כדי להתירה לעלמא אבל עכשיו קשה לסדר גט יען פי צריכין תחילה להשיג לזה הרשאה מערכאות שלהם ויעבור זמן זמנים טובא וצוה מע"כ שיפרישו זה מזה ואסור להם לדור יחד בבית אחד אבל נפשו בשאלתו אם אפשר לסדר עכ"פ קודם הגט החליצה ומע"כ מפלפל בידו הרב בחריפות ובקיאו' ונוטה דעתו לחלוץ קודם נתינת הגט וגם מצדד לחלוץ אף קודם ג' חדשים כי הבעל אמר שא"א לפרוש ממנה באופן שלא יהי' בביתה ואף כי הזהיר עליו הרבה מ"מ קרוב שלא ישמע ויש לחוש שיעבור על איסור דאורייתא והוי כמו היכי דלא אפשר.

ואען ואומר הנה ראש המדברים בזה הוא הלבוש באותו סימן ובתשובות כנסת יחזקאל סי' ס"ז דיש לגרש תחילה דאל"כ אינו עולה לחליצה כיון שאינו עולה ליבום כמ"ש ביבמות מ"א דמשו"ה א"א לחלוץ בתוך ג' חדשים משום דאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ובתשובת שב יעקב ס' ח' חולק ומדייק מדברי הרמ"א שכתב בהג"ה דלאחר שחלצה צריך הבעל לחזור ולקדשה משום דשמא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק ואי צריך לגרש תחילה קודם חליצה בודאי צריך לקדש ע"כ דחלצה בלא גט ועיין בבית מאיר שהביא דברי הכנ"י ודברי השב יעקב והאריך ג"כ בענין והנה נסדר לפנינו הטעמים שנאמרים בזה להתיר לחלוץ בלא גט תחלה והנה השב יעקב יהיב טעם לשבח משום דלא דמי לג' חדשים דשם בתוך הזמן אין הברירה בידו וצריך להמתין ע"כ עד אחר ג' חדשים משא"כ בנתקדשה לאחר דאם רוצה ליבם כופין אותו לגרש שפיר מקרי הברירה בידו כיון דיכול לכופו באותו יום שרוצה לחלוץ א"כ מקרי ג"כ עולה ליבום והב"מ מסכים לטעמו אלא שמסופק על עיקר הדין אי כופין אותו לגרש כיון שיש תקנה בחליצה יע"ש.

ובח"ס חלק שני ס' ע"ט הסכים ג"כ לדינא לדברי שב יעקב דמשום שכופין מקרי עולה ליבום אלא שבסי' ע"ו שדי ביה נרגא וכתב שנעלם ממנו לפי שעה דברי תוס' גיטין דף פ"ד ע"א בד"ה בדידה קיימא לאיגרשה שכתבו בסוף הדיבור כיון דמ"מ יכול לדחותה לאו בדידה קיימא לאגרושי וב"מ כתב משום דערק ואזיל לעלמא יע"ש ובאמת מדברי תוס' אלו אין ראיי' כ"כ דיש לומר דכונת הגמרא שם משום דמ"מ אין בדידה קיימא לאנסובי אלא דתוס' מדייק מדלא נקט הש"ס לאנסובי יע"ש וביותר יש להביא מדברי תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב בד"ה אומר שכתבו הא דיחלוץ לך יבמך איירי באלו דחולצות ולא מתייבמות היינו בהני דכופין ע"כ לחלוץ ועיין במקנה בסי' מ' סעי' ו' שכתב דמשמע דאפילו היכי דכופין אותו לחלוץ כגון שאסורה לו ואפ"ה לא הוי בידו משום דמי יימר דמזדקק לה הב"ד כמו שאמרינן בלאחר שאתגייר ומשו"ה א"ש דנקע לאחר שיחלוץ יבמיך ולא נקט לאחר שימות יבמיך יע"ש וכן כתב בחדושיו דמתניתן בהכי איירי וא"כ מוכח מדברי תוס' דלא הוי בידו מה שכופין אותו דלמא לא מזדקק ב"ד או משום דעריק ואזיל לעלמא וא"כ ליתא לכאורה לדברי שב יעקב אלא שראיתי לריטב"א על מס' נדרים דסבר דהיכי דיכול לכופו בידו מקרי שהביא ראי' מהא דאמרינן בש"ס נדרים פ"ו התם בשדה בידו לפדותו הכא אין בידה לגרש עצמה דשמעינן מזה שהמורדת על בעלה ואמרה מאיס עלי אין כופין אותו לגרשה דא"כ הרי בידה לפדות עצמה מבעלה והוי כמו פדיון קרקע יע"ש וא"כ מוכח דהיכי דכופין מקרי שפיר בידו ובח"ס סי' ע"ט הביא ראי' לדברי ש"י דכופין לגרש מדברי תוס' יבמות דף ט״ז שכתבו בתירץ שני דגזרת הכתוב הוא דאין קדושין מפקיעין זיקה בשומרת יבם משום דכתיב לא תהי' אשת המת חוצה משמע אפילו ע"י הויה לא תהי' חוצה א"כ קשה לשמואל האיך אמרה תורה יבמה יבוא עליה הא נאסרת ע"י קדושין ואע"ג שמגרשה אח"כ מ"מ הא שמואל סבר אע"ג דהיתה ראוי' מתחילה מ"מ כיון שנאסרת אח"כ שוב לא חוזרת להיתרה ביבמות דף מ"א ע"א וא"כ צ"ל כיון דכופין להוציא כמגורשת כבר דמי ולא מקרי נאסרה שעה אחת.

והנה הנוב"י תנינא סי' ק"ן הביא ראי' מש"ס יבמות צ"ב וכן הב"מ הביא ראי' זו מהא דאמר רב אשי השתא דאמר אמימר הלכתא כוותי' דשמואל אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו ואי ס"ד דאיסור אשת איש הוי כקידש אחות זקוקתו א"כ האיך מותרת לשמואל דהא אע"ג דנתגרשה ופקע איסור א"א מ"מ אסורה ליבם לשמואל משום דכבר נאסרה שעה אחת וע"כ כיון דיכול לגרשה לא מקרי דלא נפלה קמי' יבם שעה אחת ולא דמי לאחות זקוקה שאין בידינו דהא אפילו מגרשה אסורה משום אחות אשה יע"ש והנה הנוב"י לא כתב משום דכופין אלא משום דיש לאיסור א"א היתר ומה"ט כתב תוס' בתירץ ראשון דלא פקעי זיקה בשומרת יבם כיון דיש בידו לגרשה וכן כתב בב"מ משום דיש היתר אלא דח"ס הוכיח שפיר דע"כ צ"ל דגם לתירוץ שני של תוס' חילקו בין יש היתר או לא דאם לא קשה האיך מותרת ליבם לשמואל וע"כ משום דכופין להוציא אלא די"ל דהא בהא תלי' דוקא באחות אשתו דפקעי זיקה סבר שמואל כיון דנאסרה שעה אחת ולא הוי זקוקה ליבם שוב אינו חוזרת להתירה אבל אי לא פקעי זיקה לא מקרי כלל יבמה שנאסרה כיון דעדיין מצות יבום עליה אפילו בשעה שהיא א"א ולא נפקעה זיקת היבם ממנה וכן משמע מפשטות דברי הנוב"י א"כ אין ראי' לדברי ח"ס דמוכח דמהני דכופין להוציא לתירוץ שני של תוס' ומה שהכריח הח"ס שם מתוס' יבמות דף ע"א ד"ה לעולם וכו' שפירשו הא דירושלמי תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו היינו משום הכי לא תני להו דלא דמי להו אבל אם אירע באמת כן פוטרת צרתה וגם היא פטורה מחליצה א"כ מוכח דלא מהני מה שבידה לגרשה וע"כ צריך לחלק דשאני התם דלא כופין אותו לגרש כיון שנשאה בהיתר משא"כ המקדש יבמה גם הנוב"י הרגיש בזה ומכח זה העלה פירוש אחר בדברי הירושלמי דבאמת אם אירע כן באמת צרתה אינו פטורה מיבום וחליצה וגם היא צריכה חליצה וכן משמע ג"כ מפשטות דברי תוס' גיטין א"כ י״ל לתוס' באמת צריכה חליצה מה"ט דבידו לגרשה אע"ג דאין כופין ומה שכתב עוד בח"ס שם די"ל דלא הוי בידו לגרשה כיון דצריך לחזור לקדשו כדעת תשובת הרא"ש ופסקו בש"ע א"ע סי' קמ"ג סע' ט"ז באמת מהרי"ט הקשה כן על תוס' שפירשו הא דירושלמי משום דבידו לגרשו הא לא יכול לגרש מבלי שיקדש תחילה כיון דאין בידו למחול התנאי לדעת הרא"ש וכן הקשה בספר פנ״י בסוגי' שם על תוס' אלא דבאמת לא קשה כי המעיין בירושלמי יראה בעליל דירושלמי על חוץ קאי משו"ה הקשה הירושלמי ג"כ על ר"א דוקא דמתיר בחוץ וגם לא אמרינן פקעי ע"י קדושין שני ובחוץ שפיר בידו לגרשו וכן מוכח מרשב"א בר"פ יבמות דסבר ג"כ דהאי דירושלמי בחוץ איירי יע"ש.

אלא מהא דהביא הנוב"י שם עוד ראי' מס"פ יש מותרת דקאמר הש"ס להכי לא אמרינן דלא נעשה מתים כחיים מק"ו משום דרכיה דרכי נועם ופירש רש"י דאם אתה אומר החלוץ מתגנה על בעלה ואי אמרת דאיסור א"א מפקיע זיקה א"כ כל זמן שהיא תחת בעלה אינו זקוקה לחליצה כלל דפקעי זיקה וע"כ משום דבאיסור א"א לא אמרינן פקעי זיקה וזו ראי' נכונה לכאורה וממילא יהי' מוכח משם דאף בלא כופין לגרש פקעי זיקה דהא בהיתר נשאת אלא דאח"כ שמת בנה נעשית זקוקה ליבם ולא נשאת באיסור

וראיתי שמע"כ נ"י רצה לחלק דאם עולה ליבום שפיר י"ל דוקא בסופין להוציא אמרינן דמקרי עולה ליבום דהוי כמגורשת כבר בכופין כיון דהברירה בידו לכופו וליבם משא"כ לענין לא פקעה שפיר י"ל כיון דיש לאיסור זה היתר ע"י אדם אינו חזק כ"כ להפקיע הזיקה ודבריו נכונים בטעמא אבל מדברי ב"מ משמע איפכא דהא הב"מ כתב בהיתר שני משום דע"י איסור א"א פקעי זיקה ולא צריכה חליצה מה"ת כלל רק מדרבנן לא פקעי זיקה בקדושין לחוד ובחליצה מדרבנן לא צריכה להיות עולה ליבום והוכיח מהרשב"א רפ"ב דיבמות דפשיטה ליה בחוץ דלא צריכה חליצה והא בידו לגרשה וכל דבידו לגרשו ובמידי דבידו לא שייך יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה ומדוע סברו דלא צריכה חליצה וע"כ דפקעי זיקה אף באיסור א"א דבידו דלא כתוס' יע"ש וא"כ הא דאמר רב אשי השתא דאמר אמימר דהלכתא כוותי' דשמואל אם הי' יבמה ישראל נותן לו גט והותרה לו דהא נאסרה שעה אחת וע"כ צ"ל אף דנאסרה מ"מ כיון דבידו לא מקרי נאסרה וע"כ צריך לחלק איפכא לדברי הרשב"א דאע"ג דלא פקעי זיקה אע"ג דבידו להתירה מ"מ לא מקרי נאסרה שעה אחת כיון בידו להתירה אלא לפמ"ש הח"ס ליכא הוכחת הב"מ די"ל דמה"ט סבר הרשב"א בחוץ בפשיטות דלא צריכה חליצה משום דלא כופין לגרש משום דלא עשה עולה רק ששייר בגטו משא"כ בשנתקדשה אחר שהיתה זקוקה ליבם דכופין לגרש אבל מ"מ מדברי ב"מ מוכח נגד סברתו דמעכ"ת נ״י וכן מוכח ע"כ מתירץ שני של תוס' דגזרת הכתוב הוא ולולי גזרת הכתוב הי' אמרינן אף באיסור א"א פקעי זיקה א"כ האיך קרינן יבמה יבוא עליה לשמואל וע"כ צ"ל דתוס' סברו אע"ג דפקעי זיקה אף בידו מ"מ לא מקרי נאסרת שעה אחת ממילא גם לענין עולה ליבום כן אלא דא"כ מוכח לכאורה מראיות נוב"י מס"פ יש מותרת דאף בלא כופין להוציא לא פקעי זיקה ולדברינו כ"ש דלא מקרי נאסרה שעה וגם עולה ליבום ודלא כמ"ש בח"ס וכן לב"מ דרצה לומר דהרשב"א והרמב"ן סברו דלא כתוס' אלא דגם בא"א פקעי זיקה א"כ בודאי קשה עליהם מראיות הנוב"י מס"פ יש מותרת דהא דרכיה דרכי נועם דהא כשנשאת פקעי זיקה ולא צריכה חליצה כלל וראיתי במכתבו שכתב לדחות ראיות הנוב"י מעיקרא לפמ"ש תוס' בריש מכילתין דף ב' ד"ה ואחות דאין זה דרכי נועם דלאחר שנפטרה מיבום פעם אחת תשוב להיות זקוקה ליבם וה"ט דר"י א"ר דכל אשה שאין אני קורא עליה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה יע"ש וא"כ י"ל דרש"י אזיל לתירץ שני של תוס' דגזירת הכתוב הוא דלא פקעה זיקה והתירן ראשון שבתוס' אזלי לשיטת תוס' ריש מכילתין דפירש הגמרא דאין זה דרכי נועם הוא משום דלאחר דנפטרה מיבום תזקק לו מחדש וממילא שפיר י"ל כסברת הח"ס דוקא משום דכופין להוציא אין הקדושין מפקיעין הזיקה ורש"י דפירש משום דצריכה חליצה ותתגנה על בעלה היינו לתירוץ שני של תוס' ומחזקיני' טיבותי' שטרח ליישב דברי קדושת זקני זי"ע

אלא דעדיין צ"ע לפו מה שראיתי בחדושי זקני ר"ע איגר זצ"ל ביבמות שם שהקשה על תירץ שני של תוס' דהא ע"כ לרב ודאי א"א למדרש הקרא הכי דהא סבר אין קדושין תופסין ביבמה ואין לה הוויה ודריש קרא כפשוטו שלא יהי' בה הויה וא"כ לרב ישאר פירכת מש"ס דלא יהי' המתים כחייב לפוטרה מיבום והתירוץ דרכיה דרכי נועם וכפירוש רש"י לא שמך לרב דהא בעידן שנתקדשה הי' הבן חי ותפסו קדושין ואח"כ כשמת הבן תחת בעלה לא חל הזיקה משום איסור א"א ולרב א"א למדרש לא תהי' אפילו ע"י הויה וא"ל דלאותו ס"ד גם לרב אפשר למדרש לא תהי' אפילו ע"י הויה וכגוני דמת הבן תחת בעלה דא"כ עדיין קשה כיון דלאמת דמתים כחיים ע"כ לא דרשינן קרא להכי אלא כפשוטו דלא תהי' בה הויה א"כ מנ"ל באמת דמתים כחיים נימא דאינם כחיים ונימא כשהיא א"א לא יחול הזיקה ולדרוש ג"כ הקרא ללא תהי' בה הויה ותירץ דע"כ דרב יצחק לא מפרש כרש"י אלא כתוס' ריש מכילתין ורש"י שפירש כן ע"כ כתירץ ראשון שבתוס' דכיון דאפשר לתקן ע"י גירושין לא פקעי הזיקה ולא דמי לאחות אשה ודברי פח"ח זי"ע א"כ לדבריו ע"כ מוכח דרש"י כתירץ ראשון דאל"כ קשה אכתי לרב א"כ הדרי ראיות הנוב"י דאף באין כופין פקעי זיקה.

ולדידי נראה די"ל דגם ר' יצחק בתירץ שני של תוס' י"ל דסבר כפירש רש"י ואין כוונת ר' יצחק דליכא חילוק בין אחות אשה לא"א דיש היתר בגירושין אלא דתוס' מתרץ תחילה דיש סברא לחלק בין אחות אשה לא"א משום דאפשר לתקן בגירושין ועל זה כתבו ועוד אומר ר' יצחק דלא תהי' אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע"י הוויה לא תהי' לאיש זר וכוונתו לאו דלא אמרינן החילוק בין אחות אשתו לא"א כלל אלא שהוסיף דמוכח מקרא דלא פקעי הזיקה ומנ"ל לומר דגזירת הכתוב הוא בא"א דוקא מה שאינו באחות אשתו אלא דכונתו דמהאי קרא מוכח החילוק בין א"א לאחות אשתו וטעמא דקרא משום דיש לתקן ע"י גירושין וא"כ גם לרב א"ש לדידי' אלא לרב מצד הסברא אית ליה כן ור"י רצה להוסיף אליבא דשמואל דמוכח מהקרא כן דשאני א"א דהא קושי' תוס' לשמואל אזיל דקדושין תופסין ביבמה ולא דר' יצחק לית ליה כלל חילוק של תוס' בתירץ הראשון ומדויק שפיר לשון תוס' שכתבו ועוד אמר ר' יצחק דיש לדקדק דבכל מקום שכתבו תוס' תחילה וי"ל והביאו עוד תירץ בשם ר"י או ר"ת כתבו ור"י או ור"ת תירץ רק היכי שכתבו תוס' מעצמם שני תירוצים כתבו ועוד י"ל או שהביאו בשם ר"י או ר"ת שני תירוצים דרכם לכתוב ועוד אומר ר"י או ר"ת עיין בתוס' יבמות שם בד"ה עמון ומואב וכו' אבל הכי הי' לתוס' לומר ור"י מתרץ כבכל מקום אלא שבאמת לאו תירץ חדש הוא אלא שר"י הוסיף על תירץ ראשון של תוס' דבא"א הטעם משום בידו לגרשה אלא שמוסיף ר"י והביא ראיי' מקרא על זה וא"ש ולפ"ז ליכא נמי הוכחה שכתבתי מתירץ שני של תוס' דביותר אמרינן דלא מקרי נאסר שעה או עולה ליבום משום בידו אע"ג דלא מהני סברת לענין פקעי זיקה אלא אי מהני בידו לזה גם לשאר דברים מהני אלא דתוס' בתירץ נמי איתא להאי חילוק אלא דר"י רוצה להכריח החילוק דמשמעות הקרא כן וא"כ מוכח ע"כ דאף בלא כופין אמרינן פקעי זיקה ע"י א"א מס"פ יש מותרת דהא גם לתירץ שני נשאר הסברא משום דבידו לתקן ולפירוש רש"י לרב ע"כ א"א לנו פירש אחר אלא דא"א לא מפקעי זיקה משום דיש בידו לגרשה דלרב א"א לומר דרשא דלא תהי' אשת המת שאפילו ע"י הויה לזר ורק מצד הסברא כיון דבידו וכיון שנשאת בהיתר קודם שמת הבן אין כופין לגרש וע"כ מוכח דאף בלא כופין מהני בידו ועיין.

ולפ"ז אזיל נמי מה שצדד מעכ"ת דיש להתיר להחלין משום דאף דקשה לסמוך על היתר שני של הב"מ משום דתוס' לא סברו כן דא"א מפקע זיקה אלא די"ל דסברת תוס' כמ"ש בח"ס משום דכופין אבל היכי דאין כופין מודו דמפקיע זיקה ולפ"ז דבזמן הזה דאין בידינו לכופו וגם ע"י ערכאות כי אצליהם יבמה לשוק לא מקרי ערוה ויכולה להנשא אם יש מהני אנשי רשיעי דמסדרי קדושין ביבמה לשוק כאשר בעו"ה כמה פעמים אירע בימינו וא"כ גם לתוס' י"ל דפקע זיקה אבל לפמ"ש לפי פירוש רש"י מוכח ע"כ דגם בלא כופין לא פקעי זיקה מ"מ בצירוף טעמים אחרים יש לצדד כיון די"ל דהטעם בהא דס"פ יש מותרת הוא מטעם שכתב תוס' ריש מכילתין ולא מוכח כלום משם א"כ יש לסמוך על הטעם ב' של הב"מ די"ל דפקעי זיקה אף באיסור א"א.

והנה על טעם הראשון של הב"מ להתיר מדברי הרשב"א ריש יבמות דכל שאיסור אחר גרם לה מקרי אינו עולה ליבום אלא שהרשב"א בעצמו לא רצה לסמוך ע"ז משום דהרמב"ן מסופק בדבר והח"ס בסי' ע"ו כתב כי ממקומו הוא מוכרע כרמב"ן מיבמות דף מ"א דקאמר הכא אם יבוא אלי' מי שמעינן ליה דהא אפילו קטנה דלאו בת עיבורא היא ואפ"ה צריכה להמתין והא התם לאו משום דלאו בת יבום הוא רק גזירה דרבנן מטעם מעוברת ומניקת חבירו וגזרו בלא פלוג ואפ"ה מקרי אינו עולה ליבום ע"כ קשה לסמוך על הרשב"א בזה יע"ש ומעלתו תמה לפמ"ש תוס' שם ואפילו למאן דלא גזר בעלמא בקטנה ביבמה גזר דהחשש הוא דלמא יהי' בן לאחי המת ויבם אשת אחיו שלא במקום מצוה ועבר על איסור אשת אח וממילא ג' חדשים המתנה לא מצד מעוברת ומינקת אלא מצד איסור יבום הוא ויפה תמה וצ"ע לישב.

ומכח זה רצה לומר דמ"ש בשב יעקב וכן בח"ס שם דאף אם נתיר לחלוץ בלא גט מ"מ צריכה להמתין ג' חדשים מצד דאינו עולה ליבום ולפי הנ"ל יש לומר דלענין הבחנה זו שפיר י"ל דנוכל לסמוך על טעמו של רשב"א דכל דאיסור אחר גרם מקרי עולה ליבום וכה"ג י"ל דגם הרמב"ן מודה דוקא בא"א דאורייתא אם בדיעבד לא מהני מסופק הרמב"ן אבל לענין הבחנה דרבנן גם הרמב"ן מודה דהא כל החשש רק לכתחילה אבל בדיעבד מהני החליצה כמ"ש ג"כ בתוס' ורק לכתחילה היכי דאפשר משה שפיר קאמר בזה ובאמת גם בלאו טעמא של רשב"א י״ל דלא מצינו הא דאינו עולה ליבום רק בדאורייתא או מחמת חשש דאורייתא או בגזירה דרבנן היכא דאית בי' לתא דאוריית' כגון בקטנה דצריכה להמתין משום לתא דאורייתא אטו גדולה אבל לא בתקנתא דרבנן בעלמא כמו מעוברת ומינקת חבירו אף דאין להביא ראי' על זה מ"מ היכי דיש חששא דאם לא יחלוץ בתוך ג' חדשים שיבאו לידי איסור דאורייתא שא"א לפרוש אותם בודאי יש מקום לסמוך לחלוץ אף בתוך ג' מטעם שכתב מעלתו לפי סברת רשב"א או מטעמא דידי דלא מצינו כלל בתקנתא דרבנן כה"ג ועיין.

והנה הגאון דברי ר"ש ז"ל הביא ראי' גדולה לשיטת הלבוש וכנ"י דצריך הבעל לגרש תחילה ואע"כ לחלוק מדברי הירושלמי התמוהים שדקדק ממתניתן דקדושין דף ס"ב דנקט לאחר שיחלוץ לך יבמך ולא נקט לאחר שימות יבמיך דפשטות דברי הירושלמי שם דזה ראי' לשמואל דקדושין תופסין ביבמה וא"כ הוי בידו לקדשו עכשיו ופירש ה"ג ז"ל דלאחר שימות יבמך שפיר מקרי בידו לקדשו עתה וממילא יומשכו הקדושין גם אחר מיתת יבם דלשמואל קיימינן דקדושין תופסין ביבמה אבל לאחר שיחלוץ לך יבמך י"ל כהלבוש שא"א לחלוץ עד שתתגרש תחילה והוי כמו לאחר שיגרשך שאינו מקודשת בקידש בשתי פרוטות דנהי דבידו לקדשה אינו בידו לגרשה ואינו דומה למקדש לאחר שלשים יום דיכול לקדשה דיומשכו הקדושין גם לאחר שלשים יום ובח"ס קלסי' שהוא מתוק מדבש ומעלתו תמה תמיה רבתא על שני גדולי עולם דעדיין לא הועילו דהא בודאי אם מקדשה ע"ת שיחלוץ לך יבמיך דהיינו כשיחלוץ לך יבמיך הרי את מקודשת לי מעכשיו מהני לשמואל דקדושין תופסין ביבמה לשוק וכה"ג בודאי אינו צריך לגרש תחילה דהא שפיר עולה ליבום דאם רוצה ליבם אינו מקודשת כלל וא"כ גם לאחר שיחלוץ לך יבמיך ג"כ תהי' מקודתת לשמואל משום דהוי בידו לקדשה ודוחק עצמו לישב דבריהם בפלפלא חריפתא ולדידי נראה די"ל כיון דכל הטעם דלא מקרי בידו משום דצריך שיהי' הקדושין נמשכים ולא יעבור זמן שאינו ראוי' לתפוס בו קדושין וא"כ כיון דגם בע"מ שיחלוץ לך יבמיך נמי אף דאפשר שיהי' נמשכים קדושין ולא יעבור זמן שאינו ראוי לתפוס קדושין ויהי' נמשכום מ"מ זה נמי דוקא משום דעילה לחליצה בלא גט משום דאפשר ליבם אותה ואם רוצה ליבם אותה ממילא יפסקו הקדושין ויבטלו לגמרי תו לא מקרי בידו דהא גם הא דבידו הוי א"א מבלי שיופסקו הקדושין ומה לי שיתבטלו ע"י גט תחילה או ע"י היבום כנ"ל נכון ליישב דבריהם הקדושים ועיין.

והנה הדברי ר"ש המה כדברי הרשב"א בקדושין שם שמחלק בין הא דמקדשה בשתי פרוטות ובין הא דמעכשיו משום דלאחר שאגרשך יש זמן שאינו ראו' שיתפסו בו קדושין עד שיגרש אותה משא"כ לאחר שלשים שיכול לקדשה עכשיו וכל אותו זמן ראוי לקדושין יע"ש ועיין בדגול מרבבה סי' מ' שחולק מכח דברי הרשב"א אלו על הב"ח וח"מ וב"ש שם שכתב בס"ק ט' ואם אחד קידש לאחר ל' יום ובא השני וקידש ואמר לה לאחר שימות בעליך הרי זו מקודשת דהא בידו לקדשה מיד יע"ש ולדברי הרשב"א אינו דהא כאן יבוא זמן שאינו ראוי לקדושין והוי כמו מקדש בשתי פרוטות דקיימ"ל דהוי ספק קדושין גם כה"ג הוי ספק קדושין ודברי הדג"מ אינם מוכרחים ויש לקיים דברי הב"ש דהא הרשב"א כתב שם דמ"מ איפשטא האיבעי מהא דאמרינן בפ' אע"פ באומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממה תקדש דקדשה אלמא כל שבידו עכשיו להקדישו אע"פ שיבוא בנתיים זמן שלא יכול להקדישו אף כאן כל ששניהם רוצים עכשיו ובידם להתקדש לעולם אע"פ כשנותן לה גט לא תהי' ברשותי לקדש לו מ"מ כיון דעכשיו ביד שניהם שתתקדש לעולם אפילו קדושין דאחר גירושין מהני ומה"ט פסק הרמב"ם דמקודש במקדש בשתי פרוטות יע"ש אלא דדגול מרבבה כתב דאנן דפסקינן דהא רק ספק קדושין בשתי פרוטות א"כ גם כאן ספק קדושין וזה אינו מוכח לפי מה שכתב הר"ן שם די"ל דהרמב"ם נמי רק ספק קדושין קאמר ולא דמי להא דשדה זו לכשאקחנה דהתם ה"ט לפי שאותו הקדש עצמו שהיא מקדש לאחר זמן אף מעכשיו יכול להקדישו משא"כ בקידושין שאותם קידושין שניים אי אפשר להם שתחול עכשיו שהרי היא מתקדשת קידושי ראשונה דבבת אחת הוא נותן שתי פרוטות אלו איכא למימר דקדושין שלאחר גירושין לא חיילי יע"ש ולמידין מדברי הר"ן דאם לא נותן לה אלא פרוטה אחת ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתקדש לאחר ותתגרש דמקודשת דכה"ג גם הר"ן מודה דהרי זה דומה ממש לשדה לכשאקחנה כיון דהשתא היה יכול לקדשה ואע"ג דיבוא זמן דלא תוכל להתקדש דהא גם בשדה זו יבוא זמן שלא יכול להקדישו וא"כ אף דפסקינן בשתי פרוטות דהוי ספק קדושין היינו מטעמא וחילוקו של הר"ן אבל דינו דב"ש דדומה ממש לשדה זו לכשאקחנה י"ל דהוי וודאי קדושין ויש לדייק כחילוק של הר"ן מהא דנקט ר' אושעיא באחת אמר לה התקדשי היום ובאחת אמר לה התקדשי לאחר שאגרשך ולא אמר איפכא באחת אמר לה התקדשי לאחר שאקדש ואגרשך ובאחת אמר התקדשי היום אלא משום דכה"ג בודאי מהני דהא לא נתקדשה עוד משא"כ היכי דאמר לה תחילה התקדשי היום דקדושין הראשונים מונעין מלחול קידושי שניים אלא שהרשב"א בתשובה סי' אל"ף רי"ב מחלק בענין אחר די"ל דלא נפשטא בעיין דשדה זו שאני דבידו להקדיש עכשיו לעולם ואצ"ל דעת אחרים אבל גבי קדושין לאו בידו לגמרי שהרי צריך שיהא בדעת אשה להתקדש לו ואע"פ שהאשה מתרצה עכשיו בכך ודעת שניהם שוה מ"מ כיון שאין ביד האחד לגמור הקנין מעכשיו בלא דעת חבירו כמחוסר מעשה חשבינן ליה יע"ש וא"כ אי מה"ט פסקינן בשתי פרוטות דהוי ספק קדושין שפיר י"ל דגם בדינו של ב"ש לא הוי רק ספק קדושין אע"ג דבידו לקדשה עכשיו מ"מ כיון דצריך דעת שניהם לא דמי להא דשדה זו לכשאקחנה אלא דיש להוכיח דשפיר מהני כה"ג מהא דירושלמי פ"ג דקדושין הל' ה' דאם קדשה אחר תוך שלשים ומת אח"כ תוך ל' חזרו קדושין ראשון והובא בהגהת רמ"א סעי' ב' והטעם משום דלא חזרה בפירוש אלא דעתה שאם יהי' אפשר יחולו קידושין הראשונים והיכי מפני קידושין של הראשון דהא הוי כאומר התקדשי לי לאחר שיקדש לך אחר ויגרש לך או ימות דהא כיון דנתקדשה תוך שלשים מאחר ועבר זמן שאין ראוי לתפוס בו קידושין לא דמי למעכשיו ולאחר ל' וע"כ צ"ל דגם בקדושין דצריך דעת שניהם דומה לשדה זו לכשאקחנה דלא כחילוקו של הרשב"א אלא כסברת הר"ן ומוכח דינו של ב"ש וגם החולקין הוא רק מטעם כיון דקבלה קדושין הוי כמו חזרה בפירש אבל מטעם דשלב"ל מודו דהוי קידושין ומה לי אם יגיע זמן ביני וביני שמקודשת לראשון כדינו של ב"ש או שיגיע זמן אח"כ שמקדשה השני וקם דינו של הב"ח וח"מ וב"ש על נכון בלי פקפוק ועיין.

והשתא דאתית להכי נ"ל ראו מדברי הרשב"א והר"ן דסברו דלא צריך גט קודם חליצה דהא ר' ינאי ור' יוחנן דייקו מהא דאמר שיחלצך יבמיך דאין קדושין תופסין ביבמה דאל"ה הוי בידו ואי צריך גט קודם חליצה, א"כ נפשט בעי' דרב אושיעא בשתי פרוטות מר' ינאי ור"י דסברו ע"כ דמהני בידו אף אם ביני וביני יהי' זמן דיפסקו הקידושין ואף דנדחה הראי' מהא דשדה זו לכשאקחנה די"ל דשאני קדושין דצריך דעת שניהם מ"מ מהא דר"י ור"י מוכח דסברו דגם בקדושין מהני בידו אף שיפסקו הקידושין וע"כ דסברו דאין צריך גט קודם חליצה ואין ראיי' מר' ינאי ור"י ובדברי הירושלמי פירש בח"ס באופן דאין הוכחה דצריך גט קודם חליצה די"ל דר' יוסי בריבי סבר דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפילו מה שבידו כמו שפירש רש"י על הא דאמר אי לאו דדלאי לך חספא ולפ"ז לאחר שימות בעלך הוי מיתה דאיירי בגוסס רבותא טפי משא"כ היכי דבאמת בידו י"ל דסבר במיתה מהני משא"כ בלאחר שיחלוץ דהוי עכ"פ מחוסר מעשה יותר ממיתה יע"ש וכעין זה פירש הנוב"י דברי הירושלמי בתנינא סי' נ"ד במה שהשיב על דברי הרב ה"ג מו"ה יוסף חיים ז"ל באות ד' ד"ה והנה וכו' יע"ש וכיון דמדברי הירושלמי אין הוכחה א"כ אדרבה מדברי הראשונים יש להוכיח דלא צריך גט קודם חליצה וכדברי השב יעקב.

ולדינא בנדון שלנו לכתחילה בודאי יש להדר ולעשות כל האפשר לגרש תחילה בפרט בעתים הללו שא"א לכופו לגרשה אפילו ע"י ערכאות א"כ אזדי היתר של השב יעקב אלא משאר הטעמים של הב"מ יש להקל ובפרט בנדון שלנו דיש לחוש לקלקול שיעברו בנתיים על איסורי דאורייתא בודאי הי' מקום להקל לחלוץ קודם כי קשה מאוד להשיג הגט וגם הבעל לא ידעינן אם ירצה לגרשה וקרוב שלא יגרשה אבל מה נעשה הלא רבן של ישראל קדוש זקני בח"ס בסי' ע"ט כתב דלהלכה אומר ולא למעשה דגם בסי' ע"ו שכתובה באחרונה מיקל משום דיש כמה טעמים להקל וא"כ מי יבוא אחר המלך להקל מ"מ נ"ל כיון דהב"מ הביא ראיות ברורות מרא"ש וטור ותה"ד וריב"ש דלא צריכה גט קודם חליצה וכאשר הוא משמעות לשון הרמ"א ג"כ א"כ בנדון שלנו דאינו דומה לנדון של הח"ס דהרבה יש לחוש דהבעל אמר שא"א לו לפרוש מאשתו ובעו"ה אין בידינו כח ב"ד להפרישם בע"כ סמוך לבי ובטוח להקל לחלוץ קודם נתינת הגט לאחר שנעשה הכל להשיג הגט ולא עלתה בידו ולענין להמתין ג' חדשים כבר כתבתי דכה"ג בנדון שלנו יש להקל אם לא ירצו לפרוש זה מזה ובתנאי שיסכים מעלתו ועוד אחד מרבנים הגדולים זקנים ובישישים חכמה וה' יצילנו משגיאות הכ"ד או"נ חותם בברכה מרובה פה פ"ב יום ה' לסדר וישלח תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה