שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר
חלק אבן העזר · תשובה כח
שלום תנינא לכבוד דודי הגאון המפורסם אב"ד דק״ק קראקא יע"א
אחדש"ה באתי עוד הפעם על מה שמעורר הדר"ג נ"י על הא דכתוב בח"ס יו"ד סי' כ"ט בהניחו זקן וחולה יש לחוש ג"כ בשביל א"א ואני הבאתי ג"כ בתוס' יומא שנקטו ג"כ חומר א"א וכתב דיש לחוש שמא הוא גוסס דלא יכול לדבר ונטרפה דעתו ולא יכול ליתן גט ובאמת יש לומר דגם הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין שכתב שאם נתנו בהניח גוסס ספק מגורשת היינו מטעם זה שמא אינו עוד שפוי בדעתו ולא יכול לגרש ולא צריכין אנו לומר כהרב המגיד דספק מגורשת היינו במקום יבם דוקא שחולצת ולא מתיבמת דסתימת הרמב"ם לא משמע לכאורה כן וכן הבנתי ג"כ מלשון רש"י שפירש גט לא אפשר למיחש למיתה דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות ותמוה טובא לכאורה מה זה שכתב דאין לך שולח גט לאשתו דהא כל החשש מיתה הוא רק במקום יבם דוקא ואין לך שולח משמע דבכל שולח גט יש לחוש למיתה והאיך ישארו כל הנשים עגונות דהא ממ״נ יכולין להנשא רק במקום יבם שיש לחוש שמא מת קודם שנתן השליח הגט וגם במקום יבם הלא כופין לחלוץ כיון דלא יכול ליבם מחמת ספק אבל אי חיישינן שמא הוא גוסס שלא יכול לדבר ולגרש שפיר כתב רש"י דאין לך שולח גט לאשתו דהא יש לחוש לגוסס שאינו מדבר וישארו עגונות אלא מדכתב רש״י לא אפשר למיחש למיתה וכן הרמב"ם כתב הרי זה ספק גרושין שאין גט לאחר מיתה משמע דעיקר החשש הוא משום שמא מת כבר ולא משום חשש גוסס שאינו שפוי עוד בדעתו ומשו"ה כתב הה"מ דכונת הרמב"ם הוא דוקא במקום יבם והא דבאמת לא חיישינן י"ל דמשום דחשש רחוק הוא והוי ס"ס שמא אינו גוסס כ"כ אלא גוסס כשהי' וספק שמא מת א"כ לגבי איסור א"א הוי ס"ס וחששא רחוקה.
ועוד נ״ל הא דלא חיישינן לזה לפי מה שכתב הרמב"ם בפ"ב מגירושין דאם הי' בריא בשעת מינוי שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות דאם נתנו השליח ה"ל גט מה"ת ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין ועיין בפר"ח שכתב דמה״ט אף בגוסס אם עשאו שליח קודם שנעשה גוסס ואח"כ נעשה גוסס מהני השליחות מה"ת דבתר תחילת שליחות אזלינן דכבר עמד השליח במקום המשלח בשעה שעשאו ועיין בקצה"ח הל' שלוחין סי' קפ"ח שכתב הא דאין גט לאחר מיתה אף במקום שליח כדמוכח ממתניתן גיטין דף י"ג בתנו גט זה וכתבו התוס' דקמ"ל אף דנתנו לו מחיים ביד שליח מכ"מ אין גט לאחר מיתה ובטל מה"ת והעלה שם דמשום מיתה שאני אף דאזלינן בתר מעיקרא בשליחות מ"מ לאחר מיתה כבר פקעי' רשותא דבעל מאשתו ולא יכול עוד לגרש משא"כ בנשתטה וגוסס דעדיין ברשותי' דבעל קיימה דהא גוסס כמו הוא והיא עוד אשתו ומדייק זאת מדברי רש"י במתניתן שם שכתב כיון דמית קודם תו לא הוי שחרורו שחרור דנפקא ליה רשותו מיני' וחייל עליו רשות יורשים ומוכח דכל הטעם דלא יתן לאחר מיתה היינו משום דלא הוי ברשותו אבל השליחות לא הי בטל מחמת מיתה יע"ש.
ואני אומר דמדברי רש"י על מתניתן דהניחו חולה או זקן משמע איפכא מדבריו שכתבו דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו משמע דבטל שליחות לגמרי ולא אזלינן בתר מעיקרא רק בתר השתא גם למנין שליחות והא דבאמת לא פירש רש"י הטעם משום דפקעי' רשותא דבעל מאשתו וכיון דיצאה מזיקתו במיתה אין יחולו הגירושין ומ"ט כתב הטעם משום דבטל השליחות וי"ל לפי מה שראיתי בבית מאיר סי' קכ"א דמדייק מהא דלא יתנו לאחר מיתה דע"כ לא אזלינן בתר תחילת שליחות וכתב דאין לומר דבמיתה הטעם משום דפקע זיקת הבעל זה אינו דהא כל הנ"ל היא רק במקום יבם דלא יתנו לאחר מיתה כדי לפוטרה מייבום והא עדיין זיקת בעלה עליה מכח קדושין שזקוקה ליבם ולא פקע רשותו עוד לגמרי מהבעל דהא ע"י קדושיו זקוקה ליבם וע"כ משום דאזלינן בתר השתא ובטל השליחות יע"ש וכן מוכח מדברי רש"י מתניתן י"ג דכתב דוקא על גט שחרור דכי מטי לידי' הא מית ליה משחרר ופקעי' ליה רשותי' ולא מפרש כן על גט אשה דתנן מקודם במתניתן ע"כ דלא שייך סברת פקעי' רק בשחרור דהעבד לאחר מיתה ברשות יורשין ממש והוי כאלו מכר העבד לאחר ולא יכול לשחרר דאין לו עוד רשות עליו אבל במתניתן דחולה או זקן דאיירי בגט אשה דעדיין זיקת בעלה עליה אף לאחר מיתה דמחמת קידושיו היא זקוקה לייבום הוצרך רש"י לפרש משום דבטל השליחות לגמרי דאין שליחות לאחר מיתה ויש לומר דתלי' בפלוגתא דרב אשי ומר בר רב אשי בדף כ"ט ע"ב דאמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם והא אע"ג דסבר דכל השלוחין מכח שליח ראשון קאתי' מ"מ אמאי יהי' בטל דהא עכ"פ הבעל חי ולא פקעי רשותו עאשתו ואמאי לא תהני השליח שני אע"ג דמת שליח ראשון וע"כ דסבר רב אשי דבטל השליחות לגמרי ובתר השתא אזלינן משא"כ מר בר אשי סבר אע"ג דמת שליח הראשון מ"מ לא בטל הגט כיון דעדיין הבעל חי וכמ"ש בקצה"ח אלא דהבית מאיר שם מדייק איפכא דא"כ דטעמא דפקעי רשותא מאי מדייק כיון דמת הבעל ולא מידי מששא אית בהו ע"כ מכח דבעל קאתי דלמא מכח שליח ראשון ואפ"ה במת הבעל בטל השליחות משום דפקע רשותי' וע"כ דטעם גם במת הבעל משום ביטול שליחות ולא משום דפקע רשותי' מ"מ מרב אשי בודאי מוכח דלא אזלינן בתר מעיקרא ויש להאריך בפלפול מ"מ בהא נחתינן לרמב"ם לשיטתי' דכתב דלא בטל השליחות מה"ת רק מדרבנן משו"ה לא שייך להרמב"ם בגוסס רק משום דאין גט לאחר מיתה ולא משום שמא עדיין גוסס ולא יכול לדבר משום דחשש דרבנן הוא דאזלינן מה"ת בתר תחילת שליחות אבל מ"מ מרוויחין אנו בזה ליתן טעם על הא דמשמע מרמב"ם דלא יתן הגט לכתחילה ומהרי"ט בסי' ק"ד שציין עליו דגול מרבבה בסי' קמ"א האריך בזה ליתן טעם וכתב שלא תחזיק עצמה במגורשת ודאי ולא תחלוץ ולפמ"ש לכתחילה אנו חוששין שמא הוא נחלש וגוסס וא"י לדבר ועדיין חי ולכתחילה אין אנו עושין ס"ס וחיישינן גם לחשש זה וא"ש ועיין, ועוד יש אתנו דברים אבל אין הזמן מספיק ואסתגר בזה הכ"ד ב"א המחוי קידה פה פרעסבורג הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל