אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה יט

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה יט

תשובה יח

סוגי' דתנאי כפול גיטין דף ע"ה ע"א שלמדנו בישיבה שנת תרל"ד לפ"ק בזמן הקייץ

ת"ר הרי זה גיטך, אמר אביי הא מני ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול, והנה הר"ן ושאר ראשונים הקשו לרש"י דסבר דגם רבנן דלית להו ת"כ מודה דצריך תנאי קודם למעשה א"כ אמאי לא אוקמי אביי משום האי טעמא וגם צ"ע לפמ"ש הריטב"א דמשו"ה קאמר רבא משום מעשה קודם לתנאי שזה נקט בהדי' אבל לענין תנאי כפול י"ל דלא דייק ובאמת איירי בדכפליה לתנאיה ואמאי לא אמר ג"כ אביי מהאי טעמא ועוד יש לדקדק על רבא דפריך מכדי כל תנאי דהא משנה מפורשת הוא בבא מציעא דכל מעשה קודם לתנאי התנאי בטל.

וליישב כל זה נ״ל דכבר מסתפק במשנה למלך בפ"ה מהלי אישות אם גם בכפל התנאי צריך תנאי קודם למעשה וכתב שזה תלי' בשיטה רש"י ותוס' בהנקי כתיב וכן כתב במהרי"ט בפשוט שאצל הלאו לא צריך דיני תנאי ובכפת תמרים בסוכה מסתפק אי רק בחד צד סגי אי הקדים תנאי למעשה ולא חילוק בין לאו להן ועיין בשעה"מ וראיתי במכתב מאלי' שכתב שהמסתבר הוא בהן לא צריך תנאי קודם למעשה כיון שהסברא הוא דלא אתי' דיבור ומבטל מעשה א"כ זה דווקא בלאו כיון שעי"ז שאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה בזה מבטל המעשה אבל בהן שאם באמת נתקיים התנאי לא מבטל המעשה בזה לא צריך תנאי קודם למעשה ולפ"ז יש לומר שאביי סבר דלא גמרינן מתנאי בני גד רק מה שהוא מסתבר ללמוד משם וגם תנאי קודם יש סברא אבל זה רק בלאו אבל לא בהן ומשו"ה אמר הטעם רק משום דלא כפליה אבל אי באמת כפליה מהני דהא בהכפל יכול להקדים תנאי למעשה ולא בטל התנאי ואף שהתחיל הרי זה גיטך מ"מ בכפל יכול להקדים עוד התנאי למעשה ומשו"ה אמר משום דלא כפליה אבל בכפליה לא מוכח שבטל התנאי אבל רבא סבר כמ"ש תוס' בכתובות דכל התנאי שיכול לבטל לא ילפינן רק מתנאי בני גד וא"א לילף משם שתנאי מהני רק כמו שכתב שם ולפ"ז גם בהן צריך תנאי קודם ומשו"ה אמר משום דמעשה קודם לתנאי, ולפ"ז לא יכול להקשות ממתניתן דבבא מציעא די"ל דרק בלאו צריך ומשו"ה מקשה מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן דכל עיקר התנאי דמהני לבטל המעשה לא ילפינן רק משם א"כ מה התם תנאי קודם למעשה אף בהן כן צריך להיות כל תנאי דא"א לילף שתנאי מבטל רק כמי שמצינו שם

ובזה א״ש ליישב מה שיש לדקדק בלישניה דרבא דקאמר אף כל תנאי קודם למעשה ורב אדא בר אהבה לא קאמר רק כל וכן רבא כדמקשה על שמואל מהן קודם ללאו נמי לא קאמר רק אף כל והכי נקט אף כל תנאי קודם למעשה הלא דבר הוא אבל לדברינו א"ש דרבא מקשה על אביי דלא די רק אם הקדים בהלאו התנאי רק שגם בהן וכל התנאי הן ולאו צריך להקדים ההנאי כיון דילפינן רק מתנאי בני גד וראובן וזה שאמר אף כל תנאי קודם למעשה שכל התנאי הן ולאו צריך להיות קודם למעשה ועיין. ובזה יש ליתן טעם במה שפליג רבא ושמואל אי צריך ג"כ הן קודם ללאו או לא ועיין במקנה קדושין שטרח לתת טעם לשמואל דלא יליף ג"כ הן קודם ללאו וכתב דלא יליף רק מה שהוא סברא ובאמת גם בהן קודם ללאו יש לומר סברא כמ"ש הר"ן דבגמר דבריו נתפס, ולפמ"ש א"ש די"ל דהא דכתב הר"ן דבגמר דבריו מתפיס זה דווקא לאחר שכבר ידעינן שצריך תנאי קודם למעשה וצריך לסיים במעשה שייך לומר בגמר דבריו מתפיס כיון שרוצה שיתקיים התנאי וגם המעשה אבל אם יכול להקדים המעשה לתנאי לא שייך בגמר דבריו מתפיס כיון שמסיים בתנאי ומתפיס בתנאי ולפ"ז לאביי שסבר דרק בלאו צריך תנאי קודם למעשה ולא בהן א"כ יכול להקדים נמי הלאו כיון שבהן יכול לסיים בתנאי וא"א לומר שתורה הקפידה שיסיים דווקא משום דבגמר דבריו נתפס אבל רבא שסבר דגם בהן צריך לסיים במעשה וממילא צריך ג"כ להקדים ההן שלא יסיים בהמעשה או דרבא שסבר דלא ילפינן רק באם הוא כתנאי בני גד א"כ לא ולפינן שתנאי מהני רק כמו שכתב שם ומשו"ה גם לאו קודם להן צריך אבל לשמואל דסבר כאביי דלא ילפינן בתנאי קודם למעשה רק מה שהוא מצד הסברא א"כ הן קודם ללאו לא הוי סברא ומהני אם אקדים לאו להן ואף אם מסיים ים במעשה מ"מ לא אמרינן בגמר דבריו נתפס דהא באמת אינו דומה לגמר דבריו מתפיס דהא אמר בפירוש התנאי רק שיש קצת סברא לומר כן דמשו"ה הקפידה תורה להקדים ההן קודם ועיין בבני אהובה שחולק בזה על הבית שמואל דאם כבר נגמר התנאי לא מזיק אם מסיים בהן וא"כ אף אם תקנו אם מת יהא גט מ"מ לא מזיק ולא אמרינן בגמר דבריו מתפיס כיון שיכול ג"כ לסיים בתנאי וא"א לומר שהתירה הקפידה ויש סברא קצת לילף משם משום דבגמר דבריו מתפיס וא"ש. ורבא אף שלית ליה הסברא בגמר דבריו אדם מתפיס וסבר דא"א למילף רק כמו שכתב בבני גד מ"מ מהני אם הקדים הלאו כמו שכתב במקנה כיון שאמר אח"כ תנאי כפול כהלכתו התנאי מבטל הלאו שאמר קודם עיי"ש.

ועוד י"ל דאביי הוכיח דינו דלא צריך בהן תנאי קודם שכבר הקשה הרשב"א קושי' עצומה לפמ"ש תוס' דצריך לומר לר"מ דכל המתניתן דלא קתני תנאי כפול וגם המעשה קודם דלא דק בזה א"כ מאי קאמר ר"מ בברייתא לקמן הרי זה גיטך ע"מ שתניקי את בני ותשמשי את אבא דהרי זה גט משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דא"כ עדיין קשה לר"מ דהא אף אי כפליה מ"מ כבר הקדים המעשה קודם ולא שייך לומר דלא דק דהא ר"מ מדייק אפילו הכפל מכ"ש המעשה קודם שנקט בהיפך

ומוכח ע"כ או דלא צריך בהן התנאי קודם וסגי בלאו ושפיר קאמר ר"מ משום דלא כפל ובהכפל באמת אמר התנאי קודם ועיין בשעה"מ שרצה להוכיח מהרש"א היפך הכתב או שצ"ל כשיטת הרמב"ם דבדיבור לחוד בלא מעשה ממש לא הוי מעשה קודם לתנאי ושפיר קאמר אביי על הברייתא משום דלא כפל התנאי אבל משום מעשה קודם א"א לומר דהא מוכח מברייתא חדא מתרתי דלא צריך בהן מעשה קודם או דזה לא מקרי מעשה קודם והברייתא לא מיירי ממעשה בפועל כאשר הקשו על הרמב"ם מרבא, ורבא י"ל דאזיל לשיטתו דאתקין בגיטא דשכ"מ הלאו קודם ואח"כ הן ולאו וכבר נסתפק במל"מ אי גם כן במעשה קודם לתנאי סגי אם אמר אח"כ התנאי כהלכתא ומדחה הראיה מרבא לפי שיטת הר"ן אלא באמת בהמקנה האריך דסגי ג"כ במעשה קודם לתנאי אם אמר אח"כ התנאי בתנאי קודם דאתי תנאי כפול ומבטל מה שאמר קודם וא"כ לדידיה אין ראייה מהברייתא די"ל דר"מ קאמר דהרי זה גט משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי היינו משום דלא אמר אח"כ התנאי וכפליה כהלכתו אבל מ"מ צריך כפילת התנאי עוד הפעם לומר הן ולאו משום דכבר הקדים המעשה וצריך אח"כ תנאי גמור לבטל מה שאמר קודם ולא מוכח מהברייתא לקמן אבל אביי י"ל שסבר דלא מהני אם כבר אמר והקדים המעשה אע"ג דאמר אח"כ עוד הפעם התנאי כהלכתו כמש"כ במל"מ ובני אהובה ואח"כ מוכח מהברייתא דזה לא מקרי מעשה קודם:

ובזה י״ל ע"נ מה שיש לכאורה לדקדק בדברי ר"מ שאמר משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דזה שפת יתר משום דלא אמר אה תשמשי ולא הי' צריך לומר רק משום דלא אמר אם לא תשמשי ומה צריך ר"מ לומר משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי, ובאמת ראיתי בתוספ' שמביא הברייתא וגם פלוגת' דר"מ וחכמים ואמר משום דלא אמר אם לא תשושי ולא נקט ג"כ אם תשמשי ולפמ"ש לרבא א"ש דבאמת לא סגי אם אמר אח"כ אם לא תשמשי מפני שכבר אמר המעשה קודם וצריך דווקא ר"מ לומר משום דלא אמר אם ואם לא שאמר אח"כ עוד הפעם כל התנאי והקדים בכל התנאי קודם. אבל בתוספתא לא קאמר הרי זה גיטך רק מתחיל בפלוגת' ר"מ וחכמים ע"מ שתשמשי או תניקי את בני הרי זה גט ר"מ אומר אינו גט משום דלא אמר אם לא תשמשי דהא לא הקדים המעשה קודם רק אמר ע"מ שתשמשי את אבא ומשו"ה לא צריך ר"מ לומר רק משום דלא אמר אם לא תשמשי ולא אמר תנאי כפול וא"ש הכל.

ולשיטת הפוסקים דלא מהני במעשה קודם לתנאי אם אח"כ עוד הפעם הכפיל התנאי כמ"ש במל"מ יש ליישב קושי' הרשב"א מהברייתא במה שיש לדקדק לכאורה על דברי ר"מ שאמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דהא אמר ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ לר"מ כמעשיו דמי כמו שהוכיח הרמב"ן א"כ אמאי משני ר"מ ונקט אח"כ משום דלא אמר אם שתשמשי ולא אמר משום דלא אמר ע"מ כמו שמתחיל אלא שמל"מ כתב דלא מהני אף אם אח"כ אמר תנאי כפול כהלכתו משום דלא הוי זה התנאי ביטול דיבור הראשון כיון שהתחיל בו ואמר המעשה קודם וכן הסכימו עמו כיון שכבר התחיל במעשה לא אתי' תנאי ומבטל מעשה ועיין בני אהובה ואבני מלואים וי"ל שזה דווקא אם לא חזר מדבריו הראשונים וגמר התנאי וגם מה שאמר בראשונה שייך להתנאי אז לא מהני אבל אם חזר מתנאי בוודאי מהני כיון שמהתנאי כפול שהתנה מוכח שחוזר מדבריו הראשונים ולא שייך להתנאי ולפ"ז אם התחיל בע"מ דהוי כמעכשיו ואח"כ אמר תנאי כפול באם זה הוי כמו תנאי חדש דהא ע"מ כאומר מעכשיו דמי והמעשה חל למפרע ובאם לא הוי גט רק משעה שנתקיים התנאי וזה בוודאי מהני אף אם הקדים בע"מ המעשה קודם ושפיר קאמר ר"מ דהרי זה גט אף שלא נתקיים התנאי משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי אבל אם אמר ע"מ שתשמשי באמת לא מהני כיון שכבר הקדים מהעשה קודם אבל אם הי' אומר אם תש תשמשי דזה הוי תנאי חדש זה בוודאי מהני אם כפל התנאי אח"כ כהלכתו ומיושב שפיר קושי' רשב"א גם לשיטות הפוסקים אלו ומיושבים כל דבר' ר"מ בדקדוק לשונו במה שהכפיל עוד הפעם ומה ששינה בלשונו וגם התוספ' א"ש הכל בעזה"י וזה דבר נאה ומתקבל ע"ד פלפולא חריפתא.

אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי כתב רש"י בין לר"מ ובין לרבנן כולהו מודה דצריך תנאי קודם למעשה דלא פליגו רק אתנאי כפול משום שצריך הדבר לאומרו ובתוס' הקשו מש"ס בבא מציעא דף צ"ד ע"א דמשמע בהדי' דפליגו רבנן נמי על ר"מ דמוקי מתניתן דכל תנאי שיש מעשה בתחלתו דווקא כר"מ משמע דרבנן לית להו.

ונ"ל ליישב ולומר דהנה פליגו הפוסקים אם גם בע"מ צריך דיני תנאי או לאו, הרמב"ם והרי"ף כתבו דלא צריך דיני תנאי בע"מ דהוי כמעכשיו משום דעדיף כמו שהסביר הראב"ד דלא מתבטל המעשה מכל וכל וחל מיד לאפוקי באם דלא חל רק אם נתקיים התנאי, והר"ן ורא"ש סברו דגם בע"מ צריך תנאי ועיין רמב"ן שמקשה מהברייתא דע"מ שתניקי בני דאמר ר"מ דהרי זה גט משום דלא כפליה לתנאי משמע דגם בע"מ צריך דיני תנאי וברא"ש כתב דלית הלכתא כר"מ בזה ועיין בלחם משנה פ"י מהל' גירושין שכתב דר"מ אפילו בע"מ צריך אבל לדידן מחלקינן בין אם לע"מ משום דמוכח כן מכמה משניות וגם מדברי רבא באתרוג דלא נקט דיני תנאי משום דאיירי בע"מ יע"ש וכן י״ל לדברי רש"י שגם רש"י מהשיטות דלא צריך בע"מ דיני תנאי ועיין במחנה אפרים שרצה ליישב בזה קושי' תוס' על רש"י בכתובות פ' אף על פי במה שפירש רש"י בבבא מציעא דלא מהני בשאר כסות תנאי לר"מ משום דהקדים הרי את מקודשת והתוס' הקשו דהא צריך תנאי קודם ורצה לתרץ דר"מ בע"מ איירי וסבר רש"י דלא צריך בע"מ דיני תנאי אלא שכבר תפסו עליו בשעה"מ דהא רש״י לר"מ קאמר ולר"מ א"א לומר כן אבל מ"מ י"ל דלרבנן גם רש"י סבר דלא צריך בע"מ דיני תנאי, והנה במתניתן בבא מציעא נקט תחלה מתנה עמ"ש בתורה ואח"כ כל תנאי שהמעשה בתחלתו וכן תנאי שא"א לקיימו בסופו ובתנאי שא"א לקיימו וכן במתנה עמ"ש בתורה כתב הרמב"ם בפירוש שאפילו בע"מ לא מהני בזה משום דא"א לקיים והוי כהפליג בדברים בעלמא ולפ"ז אי מתניתן כחכמים צריך לומר שמתנה עמ"ש בתורה איירי אפילו בע"מ וכן אפשר לקיימו אפילו בע"מ איירי והתנאי שהמעשה בתחלתו איירי דווקא בתנאי דאם ולא בע"מ וזה דוחק לומר במתניתן דהא כחדא חשוב הני ג' תנאים וע"כ צריך לומר דגם בתנאי שהמעשה בתחלתו בע"מ איירי ולחכמים באמת בע"מ לא צריך ולא מזיק אם הקדים המעשה קודם ומשו"ה א"ש דאמר ומוקי מתניתן כר"מ דהוא סבר דגם בע"מ צריך דיני תנאים ושפיר כ' המתניתן בע"מ איירי ומשו"ה לא מצי לאוקמי כחכמים אף שמודה בתנאי קודם מ"מ בע"מ לא צריך ומיושב שפיר רש"י דלא אוקמי גם כן כרבנן ועיין.

ועוד י"ל דיש לדקדק על מתניתן דנקט איזה תנאים שהתנאי בטל ולא נקט נמי הן קודם ללאו ושאר דיני תנאים דילפינן מבני גד דתנאי בטל ומצאתי שכבר הרגיש בזה בספר מהשש"ך וצריך לומר ע"כ דהמתניתן לא קחשיב כאן רק מה שהיא מצד הסברא דהתנאי בטל ומתנה עמ"ש בתורה וכן א"א לקיים בסופו מצד הסברא התנאי בטל משום דהוי כמפליג בדברים וכן מעשה קודם לתנאי סברא הוא משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והנה במקנה כתב ומפרש דברי תוס' בקדושין שכתבו דרחב"ג אכולה פליג אף דלא קאמר טעמא רק אתנאי כפול ומנ"ל לחלוק נמי על תנאי קודם למעשה כיון שהקדים משה התנאי וכתב שזה תלי' בזה דא"א למילף רק מה שהוא מסברא והתנאי קודם צריך משום דלא אתי' דיבור ומבטל המעשה דהא אם צריך כפל התנאי הוא לאחר כדי דיבור ולא אמרינן כדיבור דמי ולא יכול לבטל המעשה אבל אם לא צריך כפל ואמר התנאי כדי דיבור מבטל המעשה שפיר יע"ש ולרש"י צ"ל כיון דלא ילפינן כל תנאי מבני גד ולא מצינו רק בתנאי קודם רחב"ג מודה שצריך תנאי קודם אלא שלא הוי סברא רק משום דקלא ילפינן משום דתנאי מהני צריך להיות דווקא כתנאי זה ואין לך בו אלא חדושו אבל לר"מ באמת סברא הוא כיון שצריך כפל ולפ"ז שפיר מוקי מתניתן דווקא כר"מ דכפל לא צריך למתני שם דכבר תני בפירוש במתניתן קדושין ולא תני שם רק מה שלא מהני מצד הסברא וגם התנאי קודם סברא הוא וזה דווקא לר"מ דצריך כפל תנאי אבל לרחב"ג לא הוי סברא וא"כ קשה מפני מה לא תני נמי שאר דיני תנאים כמו תנאי ומעשה ובזה מיושב דקדוק לשון הש"ס דקאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ ולמה קראו סברא ולא קאמר מאן אית ליה תנאי קודם למעשה אלא משום דמוכח דלא תני רק מה שהוא מצד סברא ושפיר קאמר מאן שמעת ליה דגם תנאי קודם סברא הוא זה דווקא לר"מ וא"ש.

ובאופן אחר נ"ל ליישב דברי רש"י דהנה התוס' מקשה על רש"י שפירש על הא דמתרץ ר"ח הנקי כתיב דדרשינן הנקי ואת כ' שטית דהא הוי מעשה קודם לתנאי ונדחק בתוס' דמתחיל וכופל ואת כי שטית הנקי והנה הריטב"א ורשב"א מתרץ דלא צריך בסוטה תנאו קודם למעשה דכל הסברא הוא משום דלא אתי' דיבור ומבטל מעשה וזה דווקא אם נותן לה גט או קדושין ועשה מעשה אח"כ אז צריכין אנו לכל דיני תנאים אבל בסוטה דהשקאת סוטה הוא לברר הדבר אם טמאה או טהורה היא ורק המעשה חנקי או הנקי בדיבור הוא לזה לא צריך שאר דינ' תנאים רק כפל צריך משום דליה ליה לר"מ באיסור שיש בו ממין מכלל לאו אתה שומע הן וצריך לכפול משום חנקי אבל שאר דיני תנאים לא צריך והנה זה מוכח רק לר"מ דכבר העיר המל"מ אם גם בתנאי לשעבר צריך דיני תנאים די"ל דהוי כמו מעכשיו כיון שאם נתקיים התנאי המעשה גם כן חל מיד ומצדד שם די"ל ג"כ להיפך ואם אמרינן דתנאי לשעבר הוי כמו מעכשיו לא קשה מסוטה דהו' מעשה קודם לתנאי וי"ל דגם במעשה כחנקי צריך תנאי קודם כסברת תוס' וכן שיטות הר"ן ושאר ראשונים דמקשו ממתניתן דאם לא אבוא עד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי דגם שם לא נתן הגט ועיין במכתב מאלי' אלא לר"מ שסבר דגם בע"מ ומעכשיו צריך דיני תנאים וקשה מסוטה וע"כ צריכין אנו לחלק כמו שכתב בריטב"א דווקא אם עשה מעשה ממש אבל לדידן אינו מוכח והנה במקנה בקונטרס אחרון הוכיח ממתניתן דבבא מציעא דקאמר כל תנאי שיש מעשה ולא קאמר תנאי שהמעשה מתחילתו רק שיש מעשה מתחילתו משמע שעכ"פ צריך להיות מעשה רק שהרמב"ם הוכיח משם שמעשה צריך להיות מתחלתו כמו שכתב הכ"מ אבל לדידן דלית לן כהרמב"ם עכ"פ מוכח שצריך להיות מעשה כמו נתינת גט וקדושין אבל לא בדיבור לבד וזה דווקא מוכח לר"מ אבל לדידן באמת גם בדיבור מקרי מעשה קודם לתנאי ומשו"ה מוקי מתניתן כר"מ וא"ש.

ועל ארבעה אשיבנה ליישב דבר' רש"י מקושי' תוס' על דרך שכתבתי דלרחב"ג משני הש"ס דהוי אמינא לא הנקי ולא חנקי ונ״ל דלרחב"ג לא צריך אף הכפל לא תנאי קודם למעשה כיון שכבר אמר אם לא שטית תנקי ושמעינן דאם שטית לא הנקי ורק הוי אמינא לא חנקי וכיון שאמר חנקי אם כי שטית א"א לומר דהתנאי בטל ואף אם לא שטית חנקי דהא אמר מקודם אם לא שטית תנאי וזה הוי תנאי לרחב"ג וא"א לומר לדידיה דגם אם לא שטית חנקי כנ"ל ברור ואח"כ הראוני שכן כבר נאמר בספר מגדולי אחרונים וא"כ לרחב"ג לא מוכח מסוטה שלא צריך גם בדיבור תנאי קודם למעשה ורק לר"מ שצריך חנקי משום תנאי כפול מוכח ע"כ מסוטה שבזה לא קפדינן אתנאי קודם למעשה ומשו"ה מוקי המתניתן שם דמשמע רק אם יש מעשה בהתנאי כר"מ ולא כרחב"ג ועיין.

הרמב"ם כתב הא דתנאי קודם למעשה הוא דווקא מעשה ממש אם נותן הגט קודם ואח"כ מתנה אבל אם רק בדיבור מקדים המעשה מהני ועיין בכ"מ שהוכיח דינו ממתניתן דס"פ שוכר הפועל וכן מכמה מתניתן דהקדים המעשה לתנאי, ובטור כתב שזה פשיטא דאם עשה המעשה קודם דלא מהני התנאי ולא צריך ללמוד מתנאי בני גד וראובן, ותמיה על הטור דלא מקשה רק דהוי פשיטות ולא צריך למילף דהא יותר הי' לו להקשות מע"מ שכתב הרמב"ם בפירוש דגם אם הקדים המעשה מהני שלא צריך לדיני תנאים למה מהני להתנות לאחר המעשה וכן ראיתי בקונטרס של אבא מאוה"ג זצ"ל שהרגיש בזה והניח בצ"ע.

ולענ"ד נראה לומר דהנה כבר פירשו כל האחרונים וכן בב"ח שקושי' הטור משום דבקדושין וגירושין לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמ' ותנאי דומה לחזרה וא"א להתנות והכ"מ רצה לומר דשאני תנאי משום דלא הפסיק בין המעשה לדיבור ואמר בהמשך המעשה ובזה מהני גם בקדושין ועיין בב"ח שחולק על זה ומחלק בין חזרה ממש לתנאי כיון שאינו חוזר מכל רק תלוי התנאי במעשה ואם מקיים התנאי לא הוי חזרה בזה מהני גם במקדש ומגרש ונ"ל שגם הטור סבר כשיטת הב"ח דבתנאי כיון שאם מקיים התנאי לבסוף המעשה קיים וכאלו לא התנה זה לא מקרי חזרה ויכול להתנות אף אם הפסיק בדיבורי וא"כ זה תינח במעכשיו או ע"מ דהוי כמעכשיו והמעשה חל למפרע א"כ לא חזרה כלל אם נתקיים התנאי לבסוף אבל באם דלא חל המעשה רק אם נתקיים התנאי לבסוף ובשעה זו המעשה חל וזה שפיר מקרי חזרת כיון אם לא התנה כלל הוי המעשה חל מיד והיתה מגורשת משעה שנתן לה הגט ועכשיו ע"י תנאי אם חזר שלא יהי' הגירושין חלין רק לאחר זמן זה הוי חזרה ממש ומשו"ה לא הקשה הטור מל הרמב"ם במעכשיו רק בתנאי אם וזה נכון מסברא ולא קשה על הטור וא"ש וק"ל.

והנה כל הראשונים וכן הראב"ד הקשו על הרמב"ם מש"ס דגיטין שמקשה רבא טעמא דלא כפליה דהא הוי מעשה קודם לתנאי ומסיק דטעמא דברייתא משום דמעשה קודם לתנאי ומנ"ל להקשות על אביי דלמא הברייתא בלא נתן הגט מיד קודם שהתנה וביותר קשה משמואל דאתקין בגט שכ"מ אם לא מת משום דבעינן תנאי קודם למעשה והא התם קודם שנתן לה אמר התנאי, ולפמ"ש לעיל יש ראיה להרמב"ם מהברייתא דהרי זה גיטך אם תשמשי דקאמר ר"מ משום דלא כפליה ואע"ג דהוי מעשה קודם לתנאי ושם א"א לומר דלא דק כמו שהקשה הרשב"א וע"כ צריך לומר משום דלא מקרי מעשה קודם לתנאי רק אם נתן הגט קודם שהתנה אבל קודם המעשה לא איכפת לן בזה.

ומה שנ״ל בישובו של הרמב"ם מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ דלכאורה יש לומר שזה תלי' אי גם בע"מ ומעכשיו בעינן דיני תנאים או לא דהנה הרמב"ם סבר דבע"מ לא בעינן כל דיני תנאים משום דזה עדיף מתנאי דאם כיון שהמעשה חל מעכשיו ולא מבטל תתנאי המעשה וזה ניחא אי לא ילפינן מתנאי בני גד רק מה שהיא סברא וכן תנאי קודם למעשה סברא וסבר הרמב"ם דתנאי קודם למעשה באמירה זה לא מקרי ביטול המעשה כיון שעוד לא עשה המעשה בפועל ולא גרע מע"מ דלא הוי ביטול המעשה משום דאם יתקיים התנאי לא הוי ביטול מעשה מכ"ש היכא דלא עשה מעשה בפועל ורק באמירה דלא מקרי התנאי ביטול מעשה ומשו"ה סבר הרמב"ם דווקא מעשה בפועל אבל אי גם בע"מ צריך דיני תנאים אע"ג דלא הוי ביטול מעשה וע"כ דילפינן מתנאי בני גד אע"ג דלא הוי ביטול מעשה ממש ורק בדיבור בי בימא נמי צריך להקדם המעשה ולפ"ז לדידן דמוכח מכמה מתניתן דבע"מ לא צריך דיני תנאי א"כ גם תנאי קודם למעשה לא צריך רק במעשה בפועל אבל בדיבור לא צריך אבל ר"מ דסבר דבע"מ ומעכשיו נמי צריך דיני תנאים לדידיה בוודאי גם באמירה צריך להקדים המעשה כיון שגם במעכשיו לא הוי ביטול מעשה ממש כנ"ל נכון מסברא ולפ"ז רבא מקשה לאביי שפיר דמוקי הברייתא כר"מ משום דלא כפליה לתנאי דמשמע אם כפל מהני דהא הוי מעשה קודם לתנאי ולר"מ גם בדיבור לא מהני התנאי אם הקדים המעשה או די"ל דרבא סבר ג"כ דבע"מ צריך דיני תנאי דהרמב"ם הוכיח דינו מרב אשי דמשני ע"מ כאומר מעכשיו וסבר הרמב"ם דמתרץ דמהני אע"ג דלא כפלי' ולא צריך מעשה קודם לתנאי ג"כ אבל רבא דלא משני משום דע"מ כאומר מעכשיו אע"ג דגם הוא סבר להלכתא ע"מ כאומר מעכשיו כמו שהוכיח תוס' וע"כ דסבר דגם בע"מ צריך דיני תנאים דדוחק לומר דרצה לאוקמי גם כרבנן דלא סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שכתב בתוס' וע"כ דגם רבא סבר בע"מ צריך דיני תנאים והא דצריך לסנויי משום דמעשה קודם לתנאי משום דתני בברייתא סתם מגורשת ולא קתני נמי והיא תתן כמו במתניתן דלעיל וע"כ גם בלא חזרה מגורשת משום דבטל התנאי ועיין במהר"ם שי"ף וכ"ת בסוכה ובאתרוג לא דק רבא כמ"ש תוס' וא"כ רבא שפיר משני אף בדיבור צריך תנאי קודם אבל אנן דפסקינן כרב אשי דע"מ לא צריך דיני תנאי צריך דווקא להיות מעשה בפועל שיה' מעשה קודם לתנאי ולפ"ז לא קשה נמי משמואל דאתקין תנאי קודם למעשה בדיבור דכבר כתבו כל האחרונים לתרץ דברי הרמב"ם דסבר בע"מ לא בעינן דיני תנאי א"כ בגט שכ"מ דע"כ מהיום הוא דאין גט לאחר מיתה א"כ אמאי צריך לדיני תנאים ועיין בפ"י מהל' גירושין בכ"מ ובלחם משנה שם שנדחקו לתרץ דברי הרמב"ם וכתבו כמו שכתבו הראשונים אע"ג דלית הלכתא כר"מ דבעינן תנאי כפול מ"מ אתקין שמואל כן לרווחא דמלתא שיה' התנאי מועיל גם לר"מ א"כ כיון דר"מ סבר גם בע"מ צריך דיני תנאים התקין ג"כ אפילו במעכשיו דיני תנאים משום ר"מ ג"כ בתנאי קודם למעשה נמי כיון שר"מ סבר דגם בדבור בלא מעשה בפועל צריך להקדים התנאי וכל תקנת שמואל לא הוי רק משום ר"מ ומשו"ה משני שפיר דבעינן תנאי קודם למעשה וא"ש.

ועוד נ״ל לתרץ דנ״ל דהרמב״ם הוכיח דינו מסוטה דמקשה תוס' דהוי תנאי קודם למעשה אף ואת כי שטית ואי צריך דווקא מעשה בפועל א"ש דלא קשה משם דהתנה הכהן קודם שהשקה אותה ולא מקרי מעשה קודם לתנאי וזו ראייה נכונה לשיטת הרמב"ם וכבר כתבתי לעיל דקושי' תוס' לא קשה רק לר"מ דצריך חנקי משום כפל א"כ שפיר מקשה תוס' דהוי מעשה קודם לתנאי אבל לרחב"ג דלא צריך חנקי רק משום דהוי משמע איסורא בעלמא וכבר הקדים ואם לא שטית בזה לא צריך להקדים התנאי אף חנקי ולפ"ז לרחב"ג לא מוכח שצריך להיות דווקא מעשה בפועל רק ילפינן מתנאי ב"י גד כמו שהתם הקדים תנאי למעשה כן בכל תנאי אבל לר"מ ע"כ מוכח מסוטה דלא ילפינן מבני גד מעשה בדיבור רק שצריך להיות דווקא מעשה בפועל ולא קשה קושי' תוס' על רש"י מגמרא מפ' שיכר הפועל דמוקי מתניתן כר"מ ולא כרחב"ג ג"כ כיון שגם לפמ"ש הרמב"ם סבר דר"מ מודה דבעינן מעשה קודם לתנאי דהא הכ"מ דייק ממתניתן דבעינן דווקא מעשה בפועל וא"כ זה ניחא לר"מ דמוכח לדידיה מסוטה דצריך דווקא מעשה בפועל אבל לרחב"ג גם בדיבור צריך מעשה קודם ומשו"ה מוקי מתניתן רק כר"מ ובזה מדויק נמי דקאמר מאן שמעת האי סברא דהא באמת להרמב"ם סברא הוא דבמעשה בפועל לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל מעשה בדיבור לא הוי סברא כיון דלא עשה מעשה בפועל ומשו"ה קאמר מאן שמעת האי סברא שצריך דווקא מעשה בפועל ר"מ אבל לרבנן גם בדיבור צריך להקדים התנאי, ולפ"ז יש לומר ולתרץ ג"כ הא דפסיק הרמב"ם כר"מ ולא כרבנן כמו שסברו שאר ראשונים דהא ממתניתן משמע דווקא מעשה בפועל וזה מוכח דווקא אי צריך תנאי כפול אבל אי לא צריך תנאי כפול לא מוכח מסוטה כמו שכתבתי ומשום דסתם מתניתן מוכה כר"מ ומשו"ה פסק הרמב"ם כר"מ ועיין.

ולפ"ז לא קשה על הרמב"ם מרבא דמקשה על אביי דהא דפסק הרמב"ם דבעינן מעשה בפועל הוא משום דקיימ"ל כר"מ אבל לרבנן מודה הרמב"ם דגם בדיבור צריך ולפ"ז שפיר מקשה דאביי מוקי הברייתא כר"מ משום דלא כפיל משמע כרבנן לא מצי אתי' וע"ז שפיר מקשה דכרבנן נמי יכול לאוקמי משום דמעשה קודם לתנאי ואפילו בדיבור סבירא להו דצריך ואתי' שפיר הברייתא ככ"ע כר"מ משום דלא כפול וכרבנן משום דהקדים המעשה לתנאי.

וגם משמואל לא קשה כמו שכתבתי דרצה לתקן שמואל שיהא התנאי מועיל אליבא דכ"ע וכמו שרצה לתקן באופן המועיל לר"מ כן רצה לתקן נמי שיהי' מהני אפילו לרבנן דסברי שגם בדיבור בעינן תנאי קודם למעשה ומשני שפיר דבעינן תנאי קודם למעשה ומיושבים דברי הרמב"ם על נכון בעזה"י.

ועוד י"ל דברי הרמב"ם באופן אחר דהנה כבר נסתפק המל"מ אי גם בתנאי שלעבר צריך דיני תנאי ומצדד די"ל דעדיף וי"ל דגרע מתנאי דלהבא ובר"ן פ' השולח בחדושיו כתב על הא דמשני רבא באיילונית דר"מ לטעמיה דבעי תנאי כפול דלא צריך שם רק תנאי כפול משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אבל שאר דיני תנאים לא צריך בתנאי דלשעבר משום דלא הי' רק גילוי מלתא והר"ן מן השיטות דגם בע"מ צריך דיני תנאים מ״מ בתנאי דלשעבר לית ליה דיני תנאים והנה הפנ"י כתב מנ"ל לר״מ למילף מתנאי בני גד דגם בגיטין וקדושין צריך דיני תנאים משום דהוי איסורא דאית ביה אמונא כמו שאמר ומשני ש"ס שבועות ס"פ שבועות העדות דהא איסורא דאית ביה ממונא מממונא גרידא לא ילפינן ותירץ דר"מ הוכיח דינו דגם באיסורא דאית ביה ממונא צריך תנאי כפיל משום דדריש חנקי כתיב וע"כ לת"כ אתי' ואית ליה לר"מ דמכלל ברכה אתה שומע קללה וכן כתב הר״ן בשבועית דמוכח ממתניתן דנקט יברכך אם תעידוני דלר"מ דצריך ת"כ דרשינן כל התנאים שבתורה משום תנאי כפול ולא משום דלא שמעינן קללה וא"כ לר"מ מוכח ע"כ דחנקי לת"ק אתי' וממילא מוכח דגם בתנאי דלשעבר מצריך ר"מ ת"כ ושאר דיני תנאים וא"כ קשה קושי' תוס' דהא תנאי קודם למעשה וע"כ מוכח דצריך דוקא מעשה בפועל ולא בדיבור ולית לן לחלק בין ת"כ לשאר דיני תנאים כשיטות הר"ן בחדושיו אבל לדידן דלא צריכין אנו לתנאי כפול ודרשינן חנקי משום דלא שמעינן קללה לא קשה נמי מתנאי קודם למעשה אע"ג דזה ילפינן מצד הסברא ואפילו מאן דלא יליף מתנאי בני גד מ"מ תנאי קודם למעשה אית ליה אבל בתנאי דלשעבר מוכח מסוטה דלא צריך תנאי קודם למעשה ודווקא לר"מ דיליף באיסורי דאית ביה ממון מסוטה מוכח ג"כ דזה לא מקרי מעשה ולפ"ז הרמב"ם דפסיק כר"מ דמצריך תנאי כפול ע"כ מוכח מסוטה דבעינן דווקא מעשה בפועל אבל לרמב"ם י"ל אפילו בדיבור וסוטה שאני דהוי תנאי לשעבר ולא קשה מרבא דמקשה על אביי דיכול לאוקמי ג"כ כרבנן משום מעשה קודם לתנאי וגם כר"מ משום תנאי כפול ואתי' כר"ע ומאביי משמע דאתי' רק כר"מ ושמואל ג"כ תיקן בגט שכ"מ שיהי' התנאי מועיל גם כרבנן דר"מ ומשני שפיר משום מעשה קודם לתנאי וגם זה נכון.

אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, מפירוש רש"י מוכח אף היכא דלא סתר התנאי את המעשה מ"מ קרי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל תוס' כתבו דווקא, היכא דתנאי סותר המעשה כמו באם אבל בע"מ דהוי כמעכשיו לא סתר המעשה וכן ראב"א מודה לדינו של רבא באתרוג וברא"ש פסק כראב"א דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחר ועיין באחרונים מה שטרחו ליישב דברי הרא"ש שסתרו דמשמע מדבריו דגם בע"מ לא מהני ופסק ג"כ כרבא באתרוג יע"ש וכולם העלו דרא"ש לא מיירי רק באם דסותר המעשה והא דכתב בסוכה דרבא חולק על רב אדא היינו משום דכן מוכח מגיטין דרבא לא משני כראב"א וע"כ חולק על ראב"א ועיין במכתב מאליי ובשעה"מ באריכות, ויש קצת ראייה בהרא"ש דווקא באם פסק כראב"א דאם גם בע"מ סבר כן א"כ קשה למה פסק ראב"א נגד רב אשי דמשני באומר ע"מ כאומר מעכשיו ומשמע דתנאי מהני והא ע"כ הוי תנאי ומעשה בדבר אחד בשאר דיני תנאים י"ל דסבר רב אשי דלא דק בברייתא כמו דצריכין אנו לומר בכמה מתניתן רק אם אין לנו תירץ אחרינא ע"כ מוכרחים אנו לומר דהברייתא בלא כפול או כרבא אבל רב אשי מתרץ אע"ג דמיירי בכפליה וגם בתנאי קודם מ"מ מהני משום ע"מ אבל בתנאי ומעשה בדבר אחד קשה וע"כ רב אשי חולק ולמה פסק כראב"א נגד רב אשי וע"כ דגם הרא"ש סבר דווקא באם אבל בע"מ לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ולפמ"ש לעיל דגם רבא אוקים הברייתא בע"מ באומר מעכשיו רק שה' קשה לו על הברייתא דלא קתני נמי והיא תחזיר ומשו"ה מתרץ משום מעשה קודם לתנאי, יש לפרש דברי התוס' בפ' שני דף כ' ע"ב ד"ה ע"מ שתחזירי אשר כבר עמד עליהם במכתב מאלי' שסתרו עצמם כאן שכתבו דראב"א דתירץ משום תנאי מעשה בד"א לא סבר ע"מ כאומר מעכשיו ורבא לית ליה כהאי לישנא אלא משום מעשה קודם לתנאי משום דמוכח כן מהאי דאתרוג אלא שאזיל לטעמיה משום מעשה קודם לתנאי והא תוס' כתבו כאן דגם רבא סבר ראב"א ושאני באתרוג משום דרבא סבר ע"מ כאומר מעכשיו ועיין בכפ"ת, ונ"ל דגם תוס' הכא סבר דלא מוכח מהאי דאתרוג דלית ליה תנאי מעשה ב"א אלא שהתוס' הכי סברו דרבא קאי נם אי אמרינן ע"מ באומר מעכשיו דדוחק לומר כמו שכתבו תוס' דרבא לתרץ אליבא דרבנן דלית להו ע"מ כאומר מעכשיו דהא רבא להלכתא סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שמוכח מהאי דאתרוג דאם יחזיר יצא ואין לומר דרצה לשנוי' לכ"ע הברייתא אפילו לרבנן דהא לפי שיטת תוס' דרבנן לית להו מעשה קודם לתנאי ע"כ הברייתא לא אתי' כרבנן דר"מ ואין לומר משום דהלכתא כר"מ דהא גם בע"מ הלכתא כאומר מעכשיו ומשו"ה סבר תוס' כאן דגם רבא את״י לפי מה דסבר ע"מ כאומר מעכשיו אבל הי' קשה לי דלא קתני בברייתא והיא תחזיר ומשו"ה משני דהתנאי בטל וזה שכתב תוס' דראב"א ע"כ סבר ע"מ לאו כאומר מעכשיו אבל רבא לית ליה כהאי לישנא הינו דלא סבר ע"מ לאו כאומר מעכשיו רק סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שמוכח מהאי דאתרוג ומשו"ה לא מתרץ כראב"א משום תנאי ומעשה בד"א אבל מ"מ בתנאי דאם מודה דהוי תנאי ומעשה בד"א ומשו"ה מתרץ רבא משום מעשה קודם לתנאי משום דסבר ע"מ כאומר מעכשיו ולא שייך תנאי ומעשה בד"א והא דצריך לשנות משום מעשה קודם לתנאי היינו משום דלא קתני בברייתא והיא תחזיר ובזה א"ש מה שסיים תוס' להאי לישנא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו לא הוי גט אלא א"כ החזירתו לבסוף ולא כתבו תוס' כן כאן האי דינא אלא שלפמ"ש א״ש דתוס' סבר הא דמשני רבא משום מעשה קודם לתנאי היינו אפילו אי ע"מ כאומר מעכשיו וע"כ שקשה לו דלא קתני והיא תחזיר וכתב תוס' ע"ז דלרב אשי באמת צ"ל דאינו מגורשת עד שתחזיר ולדחוק בברייתא וזה הי' קשה לרבא ודברי תוס' אינם סותרים אהדדי לדינא וא"ש.

ולימא לא יהא גט, בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא והא בעינן הן קודם ללאו, נ"ל לפרש הא דמקשה מעיקרא ולימא דלא מקשה רק מלישנא בעלמא ולא מקשה מיד על עיקר התנאי דלא מהני משום דצריך הן קודם ללאו, דהנה הר"ן כתב דהא דצריך הן קודם ללאו היינו משום דבגמר דבריו אדם מתפיס וכבר כתבנו דזה שייך דווקא אי בעינן תנאי קודם למעשה אבל אי יכול לסיים בתנאי לא שייך ג"כ בגמר דבר' מתפיס וי"ל דשמואל סבר דלא ילפין הן קודם ללאו מתנאי בני גד די"ל דאין למילף משום דלא אמר איפכח דהא בחד צד צריך להתחיל ורק ת"כ יש למילף ומוכח מקרא משום דהכפיל התנאי או דלא יליף רק מה שהוא סברא אבל הן קודם ליכא סברא אבל כיון שצריך ג"כ תנאי קודם למעשה א"כ גם בזה יש לומר דהו' סברא דהקפידו תורה על לאו לבסוף משום דבגמר דבריו מתפיס ושפיר מקשה והא בעינן הן קודם ללאו דגם בזה יש סברא וק"ל,

ועוד י"ל דהנה כבר הקשה הט"ז בהקדמה ליו"ד והביאו המל"מ לפמש"כ תוס' דכל מה שאנו רוצין חשוב הן א"כ מאי פריך רבא לשמואל דצריך הן קודם ללאו דהא גם כאן מה שאמר לא יהי' גט אם לא מת הוא ההן דהא רוצה שלא ימות יע"ש והנה במקנה תירץ דלא מוכח זה רק לר"מ דסבר כתובה דאורייתא א"כ מוכח ע"כ מסוטה דמקדים הלאו דע"כ מה שאנו רוצין חשוב הן אבל לפי מה דקיימ"ל כתובה דרבנן א"כ לא מוכח מסוטה דמה שאנו רוצין דהא לא צריך דיני תנאים בסוטה דהוי איסור גרידא אלא שעדיין קשה מנ"ל להקשות לרבא כיון שי"ל כן ע"כ דלמא שמואל סבר אע"ג דלא מוכח מיחה כן מ"מ מצד הסברא אית ליה כן דמה שאנו רוצין חשוב הן. ונ"ל שסברת התוס' הוא דמה שאנו רוצין חשוב הן לפמש"כ הר״ן דבגמר דבריו מתפיס א"כ זה דווקא אם מה שהוא רוצה בזה מסיים כמו בגט וקדושין שרוצה לקדש ולגרש ואם מסיים במעשה י"ל דמתפיס במה שסיים כיון שרוצה בזה אבל אי אינו רוצה בהמעשה רק שיתבטל המעשה א"כ א"א לומר דבגמר דבריו מתפיס דהא ידעינן שאינו רוצה בזה כנ"ל הסבר נכון לסברת תוס' וא"כ י"ל שזה דווקא אי לא ילפינן מתנאי בני גד רק מה שהוא סברא אבל אי ילפינן משם אע"ג דלא הוי סברא משום דכל התנאי שמבטל מעשה חידוש הוא כמ"ש תוס' ומ"מ ללמוד משם רק בדומה לו א"כ צריך להיות דווקא כתנאי בני גד הן קודם ללאו ומנ"ל לחדש סברא די"ל דאין לך בו אלא חדושו

והנה כבר כתבנו לעיל וכן כתב במקנה דהא שצריך בלאו מעשה קודם לתנאי זה אינו סברא דהא קאמר לא יהי' גט וזה לא הוי מעשה ואי גם בלאו צריך תנאי קודם ע"כ שאין לך בו אלא חדושו כמו שכתוב בתנאי בני גד גם בלאו התנאי קודם למעשה כן בכל דיני תנאים והנה הש"ס משני על הא דמקשה ולימא לא יהא גט משום דבעינן תנאי קודם למעשה ומשמע דאפילו בלאו נמי צריך אע"ג דיש לדחות כיון שע"כ צריך בהן לא רצה לשנות גם בלאו כמ"ש במל"מ מ"מ פשטות הש"ס הכא משמע וכן כתב באבני מלואים בפשיטות דגם בלאו צריך משום דהכי משמע פשטות הש"ח כאן וכיון שע"כ שמואל סבר דילפינן מתנאי בני גד אף מה דלא הוי סברא דהא גם בלאו צריך תנאי קודם למעשה וזה משום דלא ידעינן דכל תנאי מבטל המעשה רק מתנאי בני גד א"כ מכדי כל תנאי אף הכי נמי צריך הן קודם ללאו ואע"ג דמה שאנו רוצין חשוב הן י"ל דיכול להקדים הלאו מ"מ שמואל ע"כ לית ליה דלא ילפינן רק מה שהוא סברא א"כ אין לנו לחלק ג"כ מצד הסברא וקשה מהן קודם ללאו ומשו"ה לא יכול רבא מיד להקשות די"ל דגם שמואל סבר מה שאנו רוצין חשוב הן אבל עכשיו דמשני משום מעשה קודם ומשמע שגם בלאו צריך תנאי קודם דהא התקין גם בלאו תנאי קודם ושפיר קשה נמי מהן קודם ללאו כנ"ל ועיין

והנה הרמ"א כתב דאם התחיל בלאו וסיים בלאו מהני וציין כ"ן וכבר המה המל"מ דלא ציין על הגמרא זיאתקין רבא כן וכתב דהוי אמינא דווקא שכ"מ וכדי לשלול זאת כתב וציין על ר"ן ולפענ"ד י"ל דרצה הרמ"א לאשמעינן ג"כ דלא מהני אם התחיל בהן וסיים בלאו והן כמו שחקר במל"מ די"ל דטעמא דרבא משום דבגמר דבריו מתפיס ולפ"ז דווקא אם סיים בלאו מהני וי"ל נמי דאם התחיל בהן וסיים בלאו והן נמי מהני ומהש"ס לא מוכח די"ל נמי דאם אמר הן ולאו ומסיים בהן נמי מהני ומשו"ה ציין ר"ן לאשמעינן דטעמא דרבא דווקא משום דבגמר דבריו מתפיס ולפ"ז איכפת לא מהני או די"ל דאתי לאפוקי אם הקדים בתחילת התאני מעשה קודם ואח"כ אמר ת"כ כדינו ופשטות דברי רבא משמע שגם זה מהני משום דאמר אח"כ ת"כ עם דיני תנאים וכמו שבאמת מסיק המקנה לדינא וחולק על מל"מ ומשו"ה ציין הר"ן לומר שבזה דווקא מהני אבל בכל שאר דיני תנאים לא מהני אם התחיל במעשה קודם לתנאי וק"ל.

ועוד רגע אדבר להציע פה מה שאמרתי בפדיון בני המשכיל משה ש"י מה ששייך לסוגי' זו בסוף פסחים דרש ר' שמלאי פשיטא על פדיון הבן אבי הבן מברך שהחיינו אב מברך או כהן מברך דקמטי הנאה לידיה, וכבר דקדוק בצל"ח שם כיון דליכא ספק בברכת פדיון מ' מברך לאיזה צורך הקדים פשיטא דעל פדיון הבן אבי הבן מברך ומה שייך זה להאיבעי. ונלענ"ד ליישב דהנה הרמ"א ש"ה פסק דא"א לפדות ע"י שליח ומוציא דין זה מתשובות ריב"ש וכבר תמה על זה הטז וש"ך שם, ובשעה"מ סוף פ״ו מהל' אישות וכן המקנה בסוגיתינו ובא"מ כולהו תמהו על זה דא"כ אינו יכול להתנות נמי דכל מעשה שא"א לקיים ע"י שליח התנאי בטל ומעשה קיים כמו שפסקינן להלכתא בחליצה דא"א להתנות וחליצה מוטעת כשירה וא"כ קשה מסוג' דקדושין דף ו' ע"ב דאמר רבא תחילה דמתנה ע"מ להחזיר בפדיון אינה מתנה ובנו אינו פדוי ואמאי אין בנו פדוי כיון שהתנאי בטל דא"א לקיים ע"י שליח ולא צריך להחזיר המעות והניח בשעה"מ בצ"ע, והנה בהא איבעי דר' שמלאי אי אב או כהן מברך שהחיינו משמע דתרווייהו יכולים מצד הדין לברך שהחיינו האב משום מצוה דיליה וכן הכהן משום הנאה אלא שהש"ס מסופק מי עדיף לברך ויוציא את חבירו אי האב יוציא את הכהן או איפכא וכן כ' הרשב"א בתשובה.

והנה תוס' בבכורות פ' יש בכור מסופק אי במת הבן לאחר שלושים דמחוייב האב לפדות אי מברך האב שהחיינו כיון שעושה מצוה וברא"ש כתב דאינו מברך כמו במילה דאינו מברך משום צערא דינוקא מכ"ש במת הבן והנה בוודאי כיון שהאב יכול להיות שלא יוכל לברך ברכת שהחיינו כמו במת הבן בוודאי יותר טוב שיברך הכהן להוציא את האב כיון שהכהן יכול לברך תמיד שהחיינו דקמטי הנאה לידו ולא הי' מסופק ר' שמלאי אלא שגם בכהן יכול להיות שלא יוכל לברך שהחיינו בפדיון כגון שפודה את הבן במתנה ע"מ להחזיר שיחזיר מיד המעות לאחר הפדיון דאע"ג דהוי מתנה כמו שכתב הרא"ש משום דהוי קנין עולמית או בסברת ר' ישעי' שמביא הרא"ש סוכות דלא הוי רק קנין לשעה כמו שהאריך בקצה"ח ובא"מ סימן כ"ט מ"מ אינו מברך שהחיינו כיון שאינו יכול להנות ממנו שצריך להחזיר מיד אחר הפדיון ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' אישות שכתב דמה"ט דומה מתנה ע"מ להחזיר לחליפין ובאשה אינו מקודשת כיון שאינה יכולה להנות ממנו כמו בחליפין ויכול להתנות שיחזיר מיד אחר הפדיון ומ"מ הוי מתנה ובנו פדוי א"כ גם בכהן יכול להיות שלא יכול לברך ושפיר מבעי מי מברך האב או כהן דשניהם שווים וזה דווקא אי יכול להתנות ע"מ להחזיר אבל אי אינו יכול להתנות ע"מ להחזיר והתנאי בטל והכהן לא צריך להחזיר המעות יכול הכהן לברך משום הנאה דיליה והר"ן כתב בפסחים כל היכא דמברכינן על אפשר לקיים המצוה ע"י שליח א"כ מנוסח הברכה מוכח דיכול לפדות ג"כ ע"י שליח וכיון דאפשר ע"י שליח יכול להתנות ע"מ להחזיר ושפיר יש ספק אי אב מברך או כהן מברך משום דשניהם שווים ומשו"ה הקדים ר' שמלאי פשיטא דעל פדיון הבן אבי הבן מברך וכיון שמברך בעל מבעי ליה בברכת שהחיינו מי מברך ומיושב דקדוק של הצל"ח ע"ד פלפול וחידוד. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה