אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה יח

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה יח

תשובה יז

לכבוד דרב הגאון חו"ב בע"פ עדני העצני כש"ת מו"ה מרדכי הלוי הורוויץ נ"י אב"ד דק"ק שאמלויא יע"א.

ראיתי דברי תורתו מגלה עפה מזה ומזה כתובה והאריך בפלפול בש"ס גיטין דף כ' וכ"א ויען כי דבריו אין נוגעין להלכה לא אשיב על דבריו אשר ברוב נאמרים בהשכל ודעת ולנצח אין פנאי ואכתוב להדר"ג נ"י מה שחדשתי בענינים אלו ובתוכו ימצא גם תשובה לאיזה מחידושיו ראשית דבר אדבר על תמיה רבתא שנאמר בחדושי אבא מאוה"ג זצ״ל בחדושיו וכן בתשובותיו על הא דלח"מ שמפרש כונת הה"מ על דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' גירושין שכתב דישן פסול מדרבנן היינו משום דמפרש הא דמקשה הש"ס על רבא דישן הר' זה גט היינו משום דנגזר ישן אטו אינו ישן דדוקא בכפות דלא שכיח לא גזרינן וכתב הלח"מ בכונתו הא דהביא הא דאמר רבא כל דמהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה היינו משום דבלא"ה הו"א דעומד רק מדרבנן פסול ולא גזרינן ישן אטו שאינו ישן אבל כיון דעומד דינו כמהלך ולא קנה מדאורייתא א"כ לגזור נמי ישן אטו שאינו ישן יע"ש.

ותמה בכ"ס וכן מצאתי קושי' זו גם בספר שער המלך על הרמב"ם ונדחק מאוד דאכתי למאי צריך דהא בניעור אינו גט מה"ת משום דהוי חצר דמשתמרת שלא מדעתה א״כ שפיר יש לגזור ישן אטו שאינו ישן דפסול הגט מה"ת ועיין בכ"ס שם מה שמתרץ ולדידי נראה בדרך יותר קרוב לפי מה שכבר העליתי זה שנים ומצאתיו ג"כ בפנ"י שכתב על דברי תוס' שם שהקשו על הא דמקשה אביי לרבא מכדי חצר משום יד אתרבאי מה יד בין מדעתה ובע"כ כן חצר נמי דהא אמרינן בב"מ דלא גרע משליחות ובמציאה דזכות הוא קנה החצר אף דלא עומד על צדו משום שליחות דזכין לאדם שלא בפניו וה"נ דכתב לה שטר מתנה על העבד אע"ג דלא קנה מטעם יד מ"מ מתורת שליחות תתגרש כיון דמתנה ליכא בע"כ ותירצו בתוס' דוקא לענין משתמרת דהוי מתורת זכיה אז אמרינן דאף שלא בפניו קנה מתירת שליחות אבל לשאר דברים צריך דוקא להיות דומי' לדיד דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך יע"ש ומשמע מדברי תוס' אלו אם מגרש מרצונה דזכות הוא לה באמת לענין שלא בפניו ומשתמרת אמרינן חצר משליחות אתרבאי ולא בעי משתמרת דוקא לדעתה ומהני אף לדעת השליח כמו בכל שליח גט א"כ י"ל דלא צריכין למה שכתב תוס' דכפות וישן בעינן וכמו שכתבו הראשונים דהלכתא בכפות ולא נקט נמי ישן משום דסמוך על הא דרבא בפ' מי שאחזו דדוחק הוא אלא כיון דאיירי בעבד שכתב לה שטר מתנה עליו וע"כ ברצונה דאל"ה לא תזכה במתנה וממילא לא' הוי גט וכיון דזכות הוא לה וקני מצד שליחות צריך דוקא כפות ולא ישן אבל בפ' מי שאחזו דקאמר ונתן ביד עבדה שיכול לגרש ג"כ בע"כ ע"י עבדה שהי' לה כבר שפיר קאמר רבא דניעור אינו גט משום דהוי חצר משתמרת שלא מדעתה ולא שייך שליחות כיון דחוב הוא לה כן העליתי בחדושי גיטין זה שנים רבות ונהניתי שכונתי לדעת פנ"י שכתב ג"כ כן ותמה על התוס' שכתב דכפות וישן בעינן

ולפי"ז יש לומר דלא שייך לגזור ישן אטו אינו ישן משום דניעור פסול מה"ת דממ"נ אי בע"כ דניעור פסול מה"ת משום דאינו משתמרת לדעתה לפי מה דלא גזרינן כפות אינו כפות משום דלא שכיח כן י"ל גט בע"כ נמי לא שכיח ועיין בטור וא"ע סימן קי"ט סעי' ב' ובב"ש שם ס"ק ב' דמוכח מדבריהם דגם בע"כ לא שכיח כלל וא"כ מה"ט לא גזרינן ישן אטו שאינו ישן ואי מגרש ברצונה דלא שייך הא דסי' קי"ט כמו שכתב הרמ"א שם ודוקא בימיהם שהי' מגרשים בע"כ אבל מרצונה מותר בלא"ה לא צריך משתמרת משום דאז שפיר י"ל דחצר לענין זה משום שליחות אתרבאי ורק חצר שאינה מהלכת צריך כמ"ש תוס' דלא אמרינן לענין שאר דברים דלא גרע משליחות אף בזכות וא"כ שפיר כתב הלח"מ לפרש דברי הה"מ דע"כ גזירה ישן אטו שאינו ישן לא הוי רק משום חצר מהלכת דשייך אף במגרש מרצונה ושפיר צריך להביא הא דרבא דמוכח דעומד פסול משום חצר מהלכת אף מה"ת ושוב יש לגזור ישן אטו שאינו ישן ורבא סתמא קאמר ונתנו ביד עבדה דתרווייהו משמע בע"כ ומרצונה.

ועוד י"ל כיון דעכ"פ במגרש מרצונה שייך לגזור אטו אינו ישן משום חצר מהלכת גם במגרש בע"כ אע"ג דלא שכיח נמי גזרו כיון דרוב פעמים דמגרש מרצונה יש לגזור אבל משום משתמרת כיון דמרצונה דשכיח לא יכולין לגזור משום דבאמת לא צריך כה"ג להיות משתמרת משום בע"כ לחיד לא גזרו דלא שכיח וא"ש נכון, ועיין בפנ"י שם שכתב בסוף דבריו שבזה עלו דברי הרמב"ם כהוגן למעיין שם וכינתו לפי הגירסא שלנו דבנתן ביד עבדה כתב הרמב"ם וניעור והיא משמרתו הרי זה גט וכתב תו דכונת הרמב"ם בזה דאיירי בכפות גם בידיו דכתב הריצב"א הובא ברא"ש וכן בטור קל"ו דמהני ובהלכה הסמוכה כתב בנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה דמהני כפות לחוד ולא כתב ג"כ והיא משמרתו וביותר לפי גרסת הטור דביד עבדה כתב דאינו גט ובעבדו שנתן לה במתנה כתב דאף בכפות לחוד הרי זה גט ונראה בעליל דסובר הרמב"ם החילוק לענין משתמרת בין נתן ליד עבדה דמתגרשה ג"כ בע"כ ובין ליד עבדו דאינה מתגרשת רק מרצונה וכיון דמוכח דכן הוא שיטות הרמב"ם בודאי עלו דברינו בדברי הלח"מ שמפרש דברי הרמב"ם כהוגן.

ומהא דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו דמתגרשת שת בו ופירש רש"י מטעם דגיטה וחצירה באים כאחד משמע דמתורת חצר קנאה הגט אע"ג דשני קנינים באים כאחד מ"מ החצר קונה וזה דלא כש"ך סי' ר"ב דכתב הא דילפינן אגב אי בעי צבורים דלמא מטעם חצר והעלה דחצר דוקא קונה המטלטלים אלא אם כבר הי' החצר שלו אבל לא בבת אחת וכן כתב בריטב"א קדושין מפורש עיין בח"ס או"ח וע"כ מטעם חצר קונה העבד הגט כמוכח מקושי' הש"ס ואמאי חצר מהלכת וכן מקושי' אביי דחצר מטעם ידה אתרבאי וראיתי בקצה"ח שתמה על הש"ך מהא דפ' הזורק דקאמר רבא על הקושי' הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה דאמרינן גיטה וידה באים כאחד ומתרץ דיש לחלק בין אי חצר מטעם שליחות דלא אמרינן באים כאחד או מטעם ידו ובח"ס ביו"ד ואו"ח וכן בחידושיו מחלק כיון דעיקר החצר שלה ולא צריך רק סילוק יד הבעל אמרינן שפיר באים כאחד דאינו אלא סילוק אלא דקשה מכאן דכתב שטר מתנה עליו דצריכה לקנות ג"כ החצר ואפ"ה קנתה הגט ג"כ.

ואני אמרתי לפי מה שכתב הקצה"ח ס' ר' וכן בא"מ קל"ט אע"ג דאמרינן גיטה וחצירה באים כאחד וע"י הגט קנתה החצר והחצר קונה את הגט מ"מ מי שכתב שטר מתנה לחבירו ונתנו לחצירו שיקנה ע"י שטר מתנה החצר ל' קנה דהא תחילה צריך לקנות החצר כדי שיקנה השטר וקודם שיקנה השטר לא קנה החצר כה"ג לא אמרינן דשטר מתנה וחצירו באים כאחד ולא דמי לגיטה וחצירה באים כאחד דשאני גט דלא צריך זכיה וקנין כלל אלא שיבוא לרשותה דהא בגט בע"כ נמי מגורשת וכי יש זכיה וקנין בע"כ אלא שצריך שיבוא הגט לרשותה לבד מה"ט אמרינן נמי גיטה וחצירה באים כאחד יע"ש והדברים קלורין לעינים א"כ לא ידעתי מה שהקשו על הש"ך בסי' קצ"ח די"ל נמי דגט שאני דלא בעי קנין כלל ודוקא בשאר מטלטלים דבעי קנין כה"ג דוקא כתב הש"ך דלא אמרינן שני קנינים באים כאחד אבל גט שאני דלא צריך קנין כלל רק נתינה לרשותה ועיין בפנ"י כתובות דף ל"א בתוס' ד"ה דאי בעי גחין וכן בהפלא"ה כתובות דף פ"י בתוס' ד״ה האומר לחבירו וכו' שכתבו דגט שאני דלא צריך קנין רק שיבוא לרשותה לבד דהא גט איתא נמי בע"כ יע"ש אלא שמדברי תוס' גיטין כ"א ד״ה יצא וכו' לא משמע כן מדברי ר"י שכתב דמסתבר דאין האשה קונה הגט במשיכה העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה היניקה דאכתי חשיב מחוברין בשעת משיכה ועיין בב"ש סי' קכ"ד דאם באמת החזיקה הזרעים קנתה הגט ומתגרשת בו משום דקרינן ונתן בידה וגם קנתה הזרעים ע"י חזקה משמע דצריך גם בגט קנין דאל"כ תתגרש במשיכה או בהגבהתה דהוי נתן בידה ולרשותה וגם קנין לבד בלא רשותה לא מהני לשיטת תוס' כדדייק בשו"ת זקני ר״ע איגר ז"ל סי' רכ"א אות ז' מדכתבו דצריך לאביי דוקא להיות במקום שפסקה היניקה והאיכא קנין שטר וחזקה דמועיל אף במחובר וע"כ דפשיטא ליה לתוס' דלא מהני קנין בגט כשיטת הר״ן דלא מהני אגב בגט רק צריך להיות הגבהה או משיכה משום דצריך להיות ברשותה יע"ש.

אלא נ״ל דלא מוכח מתוס' דצריך קנין בגט דהא הוכיח שפיר מגט בע"כ דלא רצתה לקנות ואין זכי' בע"כ ושאני מחובר דלא מהני קנין משיכה והגבהה רק חזקה ושטר וכסף וסברו תוס' לחלק בין בע"כ אע"ג דלא רצתה לזכות בו מ"מ כיון דנותן לה הגט לרשותה דאם רצתה יכולה לזכות בגט ג"כ מחמת קנין ע"כ אמרה תורה שמהני נמי בע"כ כיון דעכ"פ אי מגרשת מרצונה שייך בו קנין וע"כ אמרה התורה שגם בע"כ תקנה הגט אבל במחובר דאף אם תרצה לקנות הגט לא קנתה כלל דהא מחובר אינו נקנית במשיכה ובהגבהה שפיר כתבו תוס' אף שנתנו לרשותה לא מהני אם לא ע"י חזקה נמי שהוי קנין אף במחובר ועיין בא"מ סי' קל"ו שתמה על רש"י דמהני קנין אגב ולא צריך נתינה לידה דוקא א"כ אמאי אין כותבין במחובר דהא יכולה לקנות ע"י חזקה ובמחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דרשב"א במשנה כתב שני טעמים דאין כותבין במחובר או משום דכתיב ונתן בידה ובירושלמי כתב דצריך דומי' דספר דהוי תלוש יע"ש וב״בש שם כתב דיש נפקותא בין שני טעמים בזרעים בעציץ נקוב היכא דלא פסקה היניקה ונתן לה במשיכה לידה וגם עשתה קנין חזקה משום ונתן בידה מהני אבל משום טעמא דירושלמי לא מהני דצריך דוקא תלוש דומי' דספר וא"כ לרש״י דלא צריך ליתן הגט דוקא לרשותה דאגב מהני צריך לומר דסבר דמה"ט אין כותבין במחובר משום טעמא דירושלמי ומוכח נמי מרש"י דגם לטעם הירושלמי משום ספר לא פסול במחובר משום דלא נכתב בתלוש רק אי תלשו אח"כ נמי לא פסול רק משום מחוסר קציצה אבל בזרעים דלא שייך מחוסר קציצה משום דלא מנכרי פסיקת היניקה בנקיטת העציץ למקום דפסקה יניקתו כשר אף לירושלמי וכן ראיתי בספר תורת גיטין שכתב בפשיטות כן כדמוכח מש"ס דילן מהא דאביי מכשיר בעלה של עציץ נקוב ובריטב"א כתב דע"כ דש"ס דילן לית ליה האי טעמא דירושלמי דספר מדשרי אביי וגם לרבא לא פסול רק משום גזירה שמא יקטום משמע דריטב"א דסבר דמטמא דספר לא משום נתינה הוא רק אף בשעת כתיבה צריך להיות תלוש ומרש"י דהוכחתי דע"כ אית ליה טעמא דירושלמי דאין כותבין במחובר משום ספר צ"ל כתורת גיטין דגם משום ספר לא פסול רק משום נתינה כדמוכח מש"ס דילן דמכשיר אביי בעלה של עציץ נקוב ועיין ולכאורה יש לעיין לפי מה דמיבעי ר"ז בירושלמי פ"ב דגיטין הל' ג' מסר לה פרה במסירה מדת הדין אתה אומר נקנה המקח והכא אתה אומר הכין או שני' הכא דכתב ונתן בידה והאיבעי הוי אי מהני קנין בגט או דצריך דוקא נתינה לידה ממש ועיין בשו"ת ר״ע איגר שם בתשובה הסמוכה סי' רכ"ב אות כ"ג בפירוש ספיקת הירושלמי ולחד פירוש שם צריך הירושלמי בודאי נתינה לרשותה אלא הספק אי די במקצת הגט בידה א"כ צ"ע לכאורה למאי צריך הירושלמי ליתן טעם דאין כותבין במחובר משום ספר וצ"ל אף דרבנן דרשו ספר לספירת דברים בעלמא מ"מ תלוש גם חכמים מודים דילפינן מספר עיין ברשב"א שם דהא מוכח מהאיבעי דדרש הירושלמי נמי ונתן בידה שצריך להיות ברשותה דוקא ולא מהני קנין כלל ומזה ראי' לדברי ב"ש דנפקותא בין הני שני טעמים אם נתן לרשותה העציץ וגם. עשתה חזקה דמנתן בידה הוי גט אבל לטעמא דספר לא הוי גט כיון דלא הוי תלוש וכיון דיש חומרא לטעמא דספר קאמר הירושלמי טעמא דספר משא"כ בפרה דהוי תלוש מסופק הירושלמי רק מטעם דכתיב ונתן בידה ועיין.

ובדברי הש"ך דלא אמרינן שני קנינים בב"א בחצר אמרתי ליישב קושית הר"ן בגיטין על הא דאמר דף כ"ב ע"א עציץ של אחד וזרעים של אחר וכו' ובתוס' ה"ה דהוי מצי לאשמועינן בעציץ וזרעים של אחד אלא לרבותא אע"ג דבעל עציץ קונה זרעים לא קנה אע"ג שהם בתוך עציץ שלו והקשה הר"ן דזה הרבותא ג"כ ידעינן אם הי' נקט בזרעים ועציץ של אחד דהא העציץ קונה במשיכה והזרעים לא קנה אע"ג דהזרעים בתוך שלו שקנאו במשיכה יע"ש ולפי דברי הש"ך י"ל דלכאורה צ״ע דלמה לא קנה הזרעים במשיכת העציץ לפמ"ש הש"מ בב"מ דף ט' דכלי של אדם קונה מטעם חצר אם עומד בסמטא א"כ גם הזרעים בתוך הכלי לקני מתורת חצר ולמה צריך להחזיק בזרעים דוקא וצ"ל דמחובר לא נקנה מתורת חצר רק מטלטלין ועיין בנתיבות סי' ר"א וצ"ע בב"ק דף י״ב ובתוס' שם דמשמע דאף דעבד כקרקע דמי מ"מ נקנו בחצר ויש לחלק.

ועוד י"ל כיון דהזרעים יונקים בעציץ נקוב מהקרקע הוי כמו שמונחים חוץ לחצר דלא קנה ג"כ במטלטלין במה שמונח חוץ לחצר אע"ג דעכ"פ במה שבתוך החצר נקנה מ"מ י"ל הזרעים דינקו כולם מהקרקע לא נקנו מתורת חצר בהכלי וזה חידוש דאשמועינן מהכא וא"כ אילו הוי נקט הכל באחד הזרעים והעציץ ומשך העציץ לא קנה הזרעים לא הוי ידעינן דזרעים לא נקנו בכלי מתורת חצר אלא הטעם כמ"ש הש"ך דבחצר לא אמרינן שני קנינים בב"א ומשו"ה נקט בזרעים של אחר והעציץ כבר שלו ומכר הזרעים לבעל העציץ והו"א כה"ג קנה מתורת חצר הזרעים קמ"ל דלא קנה עד שיחזיק בזרעים וא"ש ע"ד פלפול ועיין.

וזה איזה שנים שכתבתי על הגליון ח"ס או"ח סי' קי"ז בד"ה ומ"ש מעלתו שהביא שם דברי הש"ך ודברי הריטב"א דחצירו וקנינו אינם באים כאחד ועיין בב"ק קי"ח ע"א ברש"י ד"ה פרה רבוצה שפירש רש"י שם לר"א דחייב בשטפה נהר היינו משום דסבר דקרקע נגזלת וקונה הפרה ג"כ אגב קרקע ולא פירש מתורת חצר ומוכח מזה כש"ך וריטב"א דהא הפרה רבוצה כבר בשדה ומשו"ה פירש רש"י דהקנין אגב קרקע וזו ראי' ברורה לכאורה לדברי הש"ך ולאחר איזה שנים מצאתי מה שאהבה נפשי בקצותה סי' ער"ה שחקר אם בנכסי הפקר ג"כ שייך קנין אגב והביא מרש"י זו דשייך אגב בנכסי הפקר דהא בגזלן ליכא דעת אחרת מקנה וכתב אח"כ הא דלא פירש רש"י באמת מטעם חצר היינו משום דגזלן אינו קונה רק לענין חיוב אונסין ולא הוי חצר שלו שיקנה מה שבתוכו יע"ש ולדבריו ליכא ראי' מרש"י לשיטת הש"ך אלא דיש להקשות לדברי קצה"ח לפי מה שכתב שם דאגב מהני גם בהפקר זה דוקא לאלו שיטות דבצבורין לא צ"ל אגב וקני והביא ראי' לשיטת הרמב"ם דמחלק בין צבורין דלא צריך אגב וקני דכן מוכח מפירש רש"י ודבריו סותרים למ"ש בא"מ סי' קל"ו בישובו לרש"י דגם בגט מהני קנין אגב דקשה מאי מקשה מחצר מהלכת דלמא משום אגב והעלה דא"כ הי' צ"ל אגב וקני דוקא משא"כ בהזורק דאיירי בש"מ כמו דלא צריך לומר תנו כך לא צ"ל אגב וקני ומיישב דברי רש"י דגם בצבורין צ"ל אגב וקני וסתר את דבריו במ"ש בשיטת רש"י בחו"מ סי' ער"ה ועיין בנתיבות סי' ר"ב שחולק על הקצה"ח דלא נקנה החצר בתורת אגב דמקרא דילפינן אגב במתנה כתוב דדעת אחרת מקנה ואף לשיטות הרמב"ם דבצבורין לא בעי דיאמר אגב מ"מ לא קנה בהפקר דאין לך אלא במה שמצינו בקרא ומפרש דברי רש"י בב"ק יע"ש.

וראיתי בח"ס יו"ד סי' ש"י דכתב דלענין מכירת חמץ ימכור לגוי בתורת אגב דאף אי אמרינן אין אגב בעכו"ם יועיל מטעם חצירו ואז צ"ל שיקנה מתחילה החצר ואח"כ המטלטלין שמונחים בתוכו מפני הש"ך שסבר דלא אמרינן בחצר תרי קנינים כאחד יע"ש ומשמע מדברי קדוש זקני דבזה גם הש"ך והריטב"א מודים דאף אם המטלטלים מונחים כבר בחצר יכול לקנות תחילה החצר ואח"כ המטלטלין ובאמת דכן משמע מדברי הש"ך והריטב״א אבל מדברי השיטה מקובצת בב"מ הובא בקצה"ח סי' קצ"ח לא משמע כן דמדייק דלא קני ליה חצירו אלא שכבר הוא שלו קודם שבאו המטלטלין לחצר ומה"ט ניחא הא דבעי אי בעי צבורין באגב משום דמתורת חצר לא קני אלא אם כבר הי' חצר שלו קודם שבאו המטלטלין לתוכו ומשמע מדבריו דאף אם מקנה לו החצר תחלה ואח"כ המטלטים דלא באו שני קנינים בב"א מ"מ לא קנה כיון שכבר המטלטלים בחצר ובקצה"ח כתב שמצא כדברי הש"ך גם כן בשטה מקובצת בב"מ ובאמת לפי הבנת קדוש זקני בדברי הש"ך והריטב"א יש הבדל רב בין ש"ך וש"מ ויש להאריך והדר"ג יעיין בכל הדברים אלו שכתבתי בין הפרקים והנני הדש"ת חיתם בברכה פה פ"ב בשלח תרמ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה