שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר
חלק אבן העזר · תשובה יז
שלום וברכה מאלקי המערכה לתלמידי חביבי הרבני המיפלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי הקצין נכבד ושוע מו"ה יקותיאל וויים נ"י בק"ק ט' פירעד יע"א.
מכתבך קבלתי ע"נ עם מעט צרי בשולי המכתב ואם תעיין יותר הדק היטב תראה שיש להשיב עליהם ויען כ' ידעתי כי שותה אתה בצמא את דברינו מאז שיצקת מים על ידינו בישיבתינו ע"כ אציע לפניך מה שאתרתי אני בסוגיא דשמא יחפה גיטין י״ז ע"א אתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין בריטב"א כתב דקאי על מתניתן דכאן כיון דמוקדם פסול ע"כ דתקנו זמן דאי לא תקנו זמן א"כ מוקדם דמתניתן שלא הקדימו זמן הכתיבה ואין שקר בדבר אלא יום שנכתב על זה חתמו העדים מפני מה פסול או דקאי על מתניתן דלקמן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הילד כשר וחד מנייהו אין בו זמן והר"ן כתב ממתניתן דג' גיטין פסולין וכו' ילפינן דתיקנו זמן אבל ממתניתן דהכא דפסל גט מוקדם ליכא למידק דתקנו זמן משום דאיכא למימר דבאין בו זמן כשר דלא נפיק מיני' חורבא דכי בעי לאפוקי פירי אמרינן לה אייתי ראי' לאימת מטי גיטא לידך אבל במוקדם הזמן מפקא פירות מזמנו של גט שלא כדין יע"ש ודברי הר"ן וריטב"א בתירוצו השני צ"ע דאי על מתניתן דלקמן קאי א"כ אמאי שאל על המתניתן דהכא כיון דלא מוכח ממתניתן דכאן דתקנו זמן כלל ונ"ל דהנה הנמוקי יוסף בסנהדרין פ' דיני ממונות כתב דגם בגט בטלו דרישה וחקירה כמו בשאר דיני ממונות משום דשכיחי דהא משמע דרק החכמים תקנו זמן אח"כ והא מה"ת באין בו זמן הו' עדות שאי אתה יכול להזימה וע"כ דבטלו וצ"ל אע"ג דמה"ת אינו גט אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ובעילתו בעילת זנות יע"ש ובתומים סי' ל״ד הקשה דא"כ לאחר דתקנו זמן משום שמא יחפה או פירות ולא כתב זמן דהולד כשר לימא דהדרי לדאורייתא דהגט באין בו זמן בטל מה"ת כיון שע"כ הוצרכו לתקן זמן ותירץ כיון דקודם תקנה לא הוי הולד ממזר דבטל דרישה וחקירה אף לאחר התקנה לא אמרו דהולד ממזר והניחו כמו שהי' קודם התקנה שלא להרבות בפסולי גיטין ימ"ש ובזה יש ליישב קושי' מהר"ם שי"ף דמקשה למה מקשה מהא מתניתן דג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר בפשוט יכול להקשות כיון דהזמן דרבנן אם נשאת הולד כשר ומאי הועילו חכמים בתקנתן ולפי זה א"ש דבלא מתניתן הוי אמינא דלאחר שתקנו זמן באמת בטל הגט באין בו זמן משום דהוי עדות שא"א יכול להזימו והולד ממזר ותצא ומשו"ה מקשה ממתניתן דהולד כשר אף לאחר התקנה מאי הועילו בתקנתן כיון שהניחו לענין הולד כקודם התקנה, שוב מצאתי בקונטרס אבא מאוה"ג כ"ס זצ"ל שכן תירץ והנאני.
אלא שבאמת צריך טעם על ר"י ור"ל למה אמרו משום שמא יחפה או משום פירות דלמא לכתחילה צריך זמן עכ"פ שיהי' כשר ג"כ מה"ת ולא יצטרכו להפקיע הקידושין ולעשות לכל מי שיגרש אשתו לעשות בעילתו בעילת זנות אבל אם כבר גרשה ונשאת אמרו הולד כשר משום אפקעינהו ובעילתו בעילת זנות אלא דשפיר כתב הבית מאיר דע"כ דהזמן לא משום דרישה ותקירה ויהי' עדות שאתה יכול להזימו דהא משום ה"ט צריכין לכתוב גם כן שעות בגט וממתניתן משמע דאין כותבין שעות ועיין בריטב"א דמשום ה"ט נקט מתניתן דנכתב בלילה ונחתם ביום כשר דרצה לאשמועינן דאין כותבין שעות אע"ג דאיכא משום בת אחותו שאם נתגרשה בערב והיא זנתה בבוקר שעדיין היתה א"א תוציא גיטה ותאמר בבוקר נתגרשה ולא קטלינן לה דספק נפשות להקל והי' להם לתקן לכתוב שעות כדי לצאת מידי כל החששות או משום פירות לר"ש דאין לבעל פירות משעת כתיבה דפירי משעת כתיבה עד שעת חתימה בערב אינו מפסדא להו דזמן הגט אינו מוכיח אלא מסוף היום קמ"ל מתניתן דלא חשו רבנן להכי ואין כותבין שעות וא"כ א"א לומר לר״י ור"ל משום ה"ט דלכתחילה עכ"פ צריך זמן שלא יצטרכו לעשות בעילת זנות דהא מהאי מתניתן דנכתב בלילה ונחתם ביום כשר דקמ"ל דאין כותבין שעות אף לכתחילה מוכח דאף לכתחילה לא צריך הזמן משום שיהי' עדות שיכול להזימו דהא בלא שעות לא שייך דרישה וחקירה ומשו"ה שאל דוקא על מתניתן דהכא וא"ש.
ובתוס' ב״ב דף קל"ד ע"ב בד"ה למפרע וכו' הקשו דמאי קמ"ל דלמפרע אינו נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי שאם הי' נאמן מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגיטין שלא יחפה על ב"א אם תזנה תחתיו דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהי' נאמן והניח בצ"ע ונ״ל לתרץ דכל קושי' תוס' הוא דהטמין את גיטה שכתב בו זמן אם תזנה ויאמר הבעל גרשתי אותה למפרע קודם הזנות דאי הגט לפנינו שכתב בו זמן בודאי אינו נאמן וע"כ קושי' התוס' דתטמין גיטה והנה הפנ"י מקשה בסוגי' דלמ"ד דאשה שאמרה גרשני בעלי נאמן אפילו שלא לפניו מאי הועילו בתקנת זמן דתטמין גיטה ותאמר שנתגרשה וכתב כיון דקבלה עדים והתראה ואמרה אעפ"כ כאלו הידית שלא נתגרשה ולא נאמנת אח"כ לומר שנתגרשה אלא בלא זמן והגט בידה תוכל לומר אחוכי הוא דקמחייכי בהו ואע"ג דקבלה התראה דאגיטה קא סמכה משו"ה תקנו זמן יע"ש.
והנה תוס' בד"ה מפני מה וכו' כתבו תוס' ואפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו ונראה הא דתוס' מסופק אי נאמן ג"כ כשאשתו מכחישו זה דוקא בלהבא דטעמא משום הואיל ובידו לגרשה ומה"ט כתב הר"ן בקדושין דנאמן אף במקום חזקת אשת איש דבידו עדיף ממגו אף דלא אמרינן מגו במקום חזקה מ"מ מה שבידו עוד לעשות מהימן אפילו במקום חזקה ומשום ה"ט י"ל דגם במכחישתו יהי' נאמן הואיל ובידו לגרשה ומה לו לשקר אבל אי למפרע ג"כ הבעל נאמן היכי דלא שייך בידו בודאי במכחישתו אינו נאמן דהוי כע"א בהכחשה וא"כ י"ל אע"ג דאמרינן דבעל שאמר גרשתי נאמן גם למפרע מ"מ תקנו זמן ולא קשה מה הועילו דתטמין גיטה ויחפה עליה שיאמר שנתגרשה כבר דהא כיון דקבלה התראה ואמרה אעפ"כ הו' כמכחישו ואמרה דלא נתגרשה ובודאי אינו נאמן וע"כ צריכה להראות גיטה שכתב בו הזמן וא"ש אלא שיש להקשות לפי מה שכתבו תוס' דבזה"ז דליכא משום יחפה כותבין זמן בגיטין משום שמא יחפה על בניה ממזרים אי שמא יחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור וא"כ עדיין קשה מאי צריך ר"י לאשמעינן דאינו נאמן הבעל למפרע דפשוט דא"כ בזה"ז דליכא עדים והתראה ואינו מכחישו למה כותבין זמן דתטמין גיטה ויאמר גרשתיה קודם הזנות ובאמת גם על הפנ״י קשה כזאת דבזה"ז תקני זמן להני מ"ד דגם שלא לפניו נאמנת דתטמין גיטה ותאמר גרשתני ותהי' נאמנת וא"כ למה כותבין בזה"ז זמן ונ"ל דגם זה יש לתרץ דתוס' כתבו עוד תירוץ אי נמי מהרה יבנה בית המקדש וא"כ שפיר צריך ר"י לאשמעינן דלמפרע אינו נאמן ולא מוכח דאינו נאמן דא"כ למה כותבין זמן בזה:
דהא י"ל משום דבמהרה יבנה בהמ"ק ויחפה עליה שלא להרגה ע"י עדים והתראה ולפי האמת דבעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן למפרע שפיר תירצו תוס' שיש לומר משום שמא יחפה על בניה ממזרים או שלא להחזיר גרושתו שזינתה תחת בעלה אבל מדכותבין זמן בזה"ז אינו מוכח דלמפרע אינו נאמן דיש לומר נמי כאידך תירוץ תוס' משום מהרה יבנה בהמ"ק וא"ש ועיין
לענין הלכתא אי הלכה כר"י או כר"ל כתב הרי"ף דאיכא מ"ד דהלכתא כר"ל מדהא דמאימתי מונין לגט דהלכתא משעת כתיבה ודחי זה וכתב דהל' כר"י דהא תקנו פירוק תחת פרקונה וקי"ל דלא פקע פרקונה מינ' עד דמטי גיטה לידה הלכך כל כמה דחייב בפרקונה יש לבעל פירות וש"מ דהלכתא כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה יע"ש וכבר תמה עליו הראשונים מנ"ל לרי"ף לדייק מזה דהל' כר"י דלמא לר"ל דסבר משעת חתימה אין לבעל פירות ה"ל פקע פרקונה מיני' משעת חתימה כיון דפרקונה בפירות תלי' ונלענ"ד ליישב דברי הרי"ף לפי מה דפסקינן כרב הונא דיכולה אשה לומר איני נזונת ואיני עושה משום דסבר דעיקר תקנה מזונות שתקנו לה חכמים ואח"כ תקנו לו חכמים מעשה ידה וכתבו תוס' פרק נערה שנתפתתה דעיקר תקנה פירות תחת פרקונה הוא בשביל דידה כדדייקו התם ומ"מ אינו יכולה לומר איני נותנת פירות ואינה נפדית יע"ש מ"מ מדברי תוס' משמע דעיקר תקנה הי' שצריך לפדותה ואח"כ תקנו לבעל פירות וא"כ לכאורה יש להקשות על דברי הרי"ף שכתב דתלי' חיוב פירות בפרקינה וכיון דחייב בפרקונה עד דמטי גט לידה א"כ גם החיוב פירות עד שעת נתינה דהא הי' מחייב בפרקינה אף קודם שזכו לו חכמים פירותי' ואף אם אין לה פירות מ"מ חייב בפרקינה א"כ כיון שנתן עיניו לגרשה לר"ש או לחכמים ע"י עדי חתימה דיש לו קול ע"י עדים בדין מפסיד פירות אף קודם נתינה כיון דהוא הגורם לזה ויש להסביר דברי הרי"ף לפי מה שכבר העיר בפנ״י וכן תמה באבני מלואים לפי מה שכתב תוס' דבעבד לא תקנו זמן בשטר שחרור משום מעשי ידיו דיכול לבוא לב"ד בשטר שחרור שלו דאפילו למ"ד עדיו בחתומין זכין לו אינו זוכה במעשה ידיה מיום הכתיבה כיון דאין בו זמן ולא מוכח מתוכו מתי נכתב יע״ש וא"כ קשה לר"ל אמאי תקנו זמן בשביל פירות שלא תפסיד דהא מצד הדין אין לה פירות כיון דלא מוכח מתוך הגוט מתי נכתב ותירץ כיון דאין לבעל פירות רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו דמשעת חתימה אין לבעל פירות אע"ג דלא שייך בגט אשה עדיו בחותמים זכין לה כיון דחוב היא לה כר"ש בב"מ ומשו"ה תקנו זמן כדי שיהא מוכח מתוכו משא"כ מעשי ידי עבד דמה"ת המה לאדון כיון דגופי' קנוי לאדון למה יתקנו זמן כדי להפסיד לאדון מע"י עבד יע"ש וא"כ זה סברת הרי"ף כיון דמ"מ מחייב הבעל בפרקונה עד דמטי גיטא לידה א"כ למה תקני חכמים זמן בגט כדי שיהא מוכח מתוכו ויפסיד הבטל משעת חתימה מוטב שלא יתקנו כיון דמ״מ החיוב דפרקונה עליו רמי' עד שעת נתינה בשלמא אם כתב בו זמן ואמרו חכמים דמפסיד משעת חתימה כיון דיש לו קול ול"ש אף משעת כתיבה כיון דראוי לגרש בו ומה"ט עשאו חכמים גט אשה כשאר שטרות דעדיו בחתומין זכין לה ג"כ מפני שראו כיון דיצא הקיל דרוצה לגרשה בדין הוא שיפסיד פירות אבל באין בו זמן דגם בשאר שטרות וגט שחרור נמי מעשי ידי עבד לאדון וגם לא יצא קול באין בו זמן עיין בא"מ קכ"ז אות י"ב א"כ בדין הוא שלא יפסיד הבעל הפירות למה תקנו זמן שיפסיד כיון דחיוב פרקונה עדיין עליו עד שעת נתינה ומזה הוכיח הרי"ף דהלכתא הר"י דזמן משום שמא יחפה אבל לר"ל קשה כיון דבודאי בחיוב פרקונה מודה דהא לטובתה תקנו דרמי' על הבעל עד שעת נתינה א"כ קשה למה תקנו זמן שיפסיד הבעל הפירות וכונת הרי"ף הלכך כל כמה דחייב בפרקונה אית ליה פירות היינו כיון דבפרקונה בודאי חייב עד שעת נתינה א"כ לא הי' להם לרבנן לתקן זמן כדי שיפסיד הבעל הפירות משעת חתימה לר"ל ועיין.
ובעה"ט פסק כר"ל מדגרסינן בירושלמי ר"י אמר משום אכילת פירות ש"מ דקמייתי מפכינן והרא"ש מדחה כי מירושלמי אין ראי' כי פליג על גמרא דידן כי אינו מפרש טעמא דבת אחותו ודוחק דעכ"פ מבואר דר"י סבר טעמא דפירי וא"כ י"ל גם בש"ס דילן דאיפך קמייתא ור"י משום פירי ונ"ל לומר להשוות התלמודים דמש"ס דילן דקאמר איפך ולא אמר אלא איפך משמע דאיפך בתרייתא כמ"ש הרא"ש ומירושלמי מבואר דר"י אמר משום פירי וע"כ דסבר איפך קמייתא ונ"ל דהנה הרמב"ם כתב דטעמא דר"ש דמכשיר במוקדם דנכתב ביום ונחתם בלילה לפי שהעיקר אצלנו שתקון זמן בגיטין שמא תזנה תחתיו ויכתוב גט בלא זמן ויתן לה ותאמר שכבר אני גרושה בזה הזמן לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה יע"ש ובודאי מלתא בטעמא הוא דלא יתחדש כה"ג בזמן קצר ואין לפסול גט שנכתב בזמנו רק שנחתם לאחר זמן קצר מזמן הכתיבה ובשביל שמא יחפה לא היו פוסלין מוקדם כה"ג כשנכתב בו הזמן ביום הכתיבה ואין שקר בגט אבל אם מוקדם לכמה ימים ג"כ כשר ויש חשש לשמא תזנה ופסלו אותו משום שמא יחכה שוב לא אמרו בו חוץ דמוקדם לזמן מועט כיון דיש חשש נמי לשמא תזנה בנתיים אלא דלא שכיח בזמן קצר לא פלוג רבנן לפסלו ג"כ אבל אי לזמן מרובה בלאו טעמא דשמא יחפה פסול ולא כשר רק מוקדם דיום ולילה מה"ט לחוד לא פסלו כיון שהגט וזמן נכתב בזמנו וזנות בין הכתיבה ונתינה לא שכיח א"כ לש"ס דילן דקאמר ר"י דמכשיר ר״ש אפילו מכאן ועד עשרה ימים דלא חיישינן לשמא פייס וביטל הגט והי' הגט מוקדם כשר לרבנן אפילו לאחר עשרה ימים דלא חיישינן לשמא פייס וא"כ ע"כ צריכין לפסלו משום שמא יחפה משום לא פלוג פסלו ג"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה וזה הרבותא דאתי מתניתן לאשמעינן דאף בזמן קצר פסלו רבנן אבל לר"ל לא יכול לומר שמא יחפה דא"כ כיון דהוא סבר דמכאן עד עשרה ימים אף לר"ש דמכשיר מוקדם דמתניתן פסול משום דחיישינן שמא פייס א"כ לרבנן נמי חיישינן שמא פייס ובלא"ה לזמן מרובה פסול ולא הי' צריכין לפסלו רק בנכתב ביום ונחתם בלילה בזמן קצר דלא חיישינן לשמא פייס א"כ מה"ט נמי לא הי' להם לפסול משום שמא תזנה ויחפה דהא בזמן קצר לא שכיח דאין בין יום ובין לילה שיתחדש כמו זה וע"כ מוכח לש"ס דילן דאיפך בתרייתא אבל הירושלמי מביא פלוגתא דר"י ור"ל איפכא מש"ס דילן ר"י אמר לא הכשיר ר״ש אלא בלילה אבל למחר אף ר' שמעון מודה ר"ל אמר לא שנייא הוא לילה הוא ממחר הוא לאחר כמה וכיון דלירושלמי סבר ר"ל אף לזמן מרובה ור"י דוקא בלילה א"א לומר לשיטתו דר"י אמר משום שמא יחפה דהוי זמן קצר וכה"ג לא פסלו במוקדם משום שמא יחפה דלא שכיח כלל שיתחדש שתזנה ומשו"ה קאמר ירושלמי לשיטתו דר"י אמר משום פירי ואין ראיות בעה״ט מירושלמי ראי' דאף לש"ס דילן כן.
הרשב"ם ב"ב קמ"א ע"ב כתב כיון דנתן עיניו לגרשה אינו יורשה כדאמרינן בגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ובתוס' הקשה שם גם אי נימא איפך קמייתא ור"י אית ליה משום פירות מ"מ יש לו עד שעת חתימה כרבנן כמו שקאמר הש"ס לר"ל פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו ונ"ל ליישב דברי הרשב"ם בשנקדים דתוס' הקשה על ר"ל דקאמר טעמא משום פירות לרבנן משום דזנות לא שכיח ממתניתן דר"פ כתובות ותירצו בחד תירץ דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זנתה ובמהרש"ל כתב כמו שמא מת לא חיישינן ולשמא ימות חיישינן יע"ש וכונתו לפי מה שכתב תוס' בקדושין דשמא מת מוציאין אותו מחזקתו אבל לשמא ימות דלא מוציאין אותו מחזקתו חיישינן ה"נ שמא זנתה דמוציאין אותה מחזקת צדקת וכשרות לא חיישינן אבל לשמא תזנה דעדין בחזקתה חיישינן א"כ ל"ע מאי מקשה אלא ר"ל מאי איכא בין ר"ש לרבנן דלמא בגט מוקדם מודה ר"ל דטעמא משום שמא יחפה דהוי הפסול משום שמא תזנה דהא כתב הזמן בגט ביום הכתיבה והחתימה הי' לאחר הזמן ויש לחוש לשמא תזנה בין הכתיבה והחתימה והנתינה ובפרט לפי מה שכתב לקמן בד"ה שמא פייס לר"ת דמפרש שמא פייס שמא ביטל הגט צ"ל דמיירי כשאמר להם לחתום מכאן ועד עשרה ימים בשעת כתיבת הגט וא"כ מה"ט פסלו רבנן משום דהוי חשש שמא תזנה בין הכתיבה והחתימה ופסלו במוקדם משא"כ שיתקנו זמן בגט דהוי משום זנתה כבר לא חיישינן וע"כ טעמו משום פירות וצ"ל דפריך שפיר לר"ל דסבר דלא מכשיר ר"ש דוקא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא א״כ אף דמכשיר מוקדם דוקא לאלתר אבל לזמן מריבה בלא"ה פסול משום פייס ולא צריכין לפסלו מטעם אחר וי"ל לפי מה שכבר כתב הרמב"ם בפירוש משניות דלא שכיח שיתחדש כמו זה בין יום ולילה א"כ י"ל אף דלשמא תזנה חיישינן מ"מ לזמן קצר לא שכיח וכן מחלק תוס' פ' כל הגט כ"ח לענין שמא ימות לזמן מרובה ולזמן מועט דגם שמא ימות לא חיישינן א"כ לר"ל שפיר מקשה מ"ט דרבנן במוקדם דא"ל דמודה רבנן דהוי שמא תזנה כיון דלזמן מרובה בלא"ה פסול משום שמא פייס ודוקא לאלתר לא שכיח נמי שמא תזנה שיפסלו גט מוקדם משום ה"ט וע"כ מתרץ הש"ס פירות דמשעת כתיבה עד שעת נתינה א"ב אבל לר"י דסבר דבמוקדם כשר גם לזמן מרובה ולא חיישינן לשמא פייס שפיר י"ל דטעמא דרבנן דפסלו מוקדם אף לאלתר אע"ג דלשמא תזנה לאלתר נמי לא חיישינן מ"מ כיון שכבר תקנו שיפסול מוקדם לזמן מרובה לא פלוג בתקנתן ופסלו כל מוקדם ולפ"ז אי אמרינן איפך קמייתא ור"י סבר דתקנת הזמן הוי משום פירי ולא רצה לומר משום שמא יחפה דלשמא זנתה לא חיישינן מ"מ לר"י יכולין לומר דטעמא דרבנן דמתניתן דמוקדם פסול אע"ג דסברו דאין לבעל פירות משעת כתיבה מ"מ פסול הגט משום שמא יחפה כיון דלשמא תזנה כ"ע סברו דחיישינן לזמן מרובה ואי לא פסלו גט ה' כשר ג"כ לזמן מרובה ולא צריכין לומר דשעת כתיבה היינו שעת חתימה כמו לר"ל וא"ש שיטת הרשב"ם ומזה ראי' לבע"הט דאיפך קמייתא דאי אמרינן איפך בתרייתא ור"ל קאמר משעת כתיבה צ"ל דהיינו משעת חתימה אבל אי איפך קמייתא ור"י סבר משום פירות לא צריך להגיה ומשעת כתיבה היינו מכתיבה ממש ובזה נתיישב המשך דברי תוס' דכתבו בד"ה איפך ר"ל אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה ותמוה דהא גם אי ר"י סבר משעת כתיבה צ"ל ג"כ משעת חתימה ולמה הקדימו דר"ל אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה אלא הוא הדבר אשר כתבתי דאי הוי אמרינן איפך קמייתא ור"י סבר משעת כתיבה לא היינו צריכין לומר דשעת כתיבה היינו חתימה ולזה הקדימו תוס' דאיפך היינו ר"ל סבר שעת כתיבה ומפרשים אח"כ דאז צ"ל היינו שעת חתימה וא"ש שוב ראיתי ומצאתי כדברינו באופן אחר בקונטרס אבא מאו״הג זצ"ל ועיין.
ובאופן אחר יש לומר על דרך הראשון לפי מה שתירצו הראשונים על קושי' תוס' על ר"ל דקאמר זנות לא שכיח מהא מתניתן דכתובות דר"ל מחלק דוקא משום זנות דבת אחותו דחיישינן שמא יחפה עליה דלא שכיח לא תקנו אבל תקנה דשייך משום זנות דכל הנשים תקנו וא"כ י"ל דהחשש שהיא יחפה עליה ודוקא בב"א היינו דוקא בגט שאין בו זמן דחששו לאחר שזנתה יכתוב הבעל גט בלא זמן ויגרשה ויחפה עליה אבל במוקדם דכתב גט לא משום שזנתה אלא שאני חוששין שמא זנתה בין כתיבה לחתימה ונתינה א"כ יחפה היא על עצמה ותראה את גיטה המוקדם ושייך בכל הנשים דתחפה על עצמה וי"ל כה"ג גם ר"ל מודה ומאי מקשה לר"ל מרבנן דמתניתן אלא לר"ל דחייש לזמן מרובה לשמא פייס ולא צריכין לפסלו משום שמא יחפה אלא לאלתר וזנות לזמן קצר גם בכל הנשים לא שכיח אבל לר"י שפיר יש לחלק כחילוק הראשונים ויכול לסבור ר"י דתקנת הזמן הוי משום פירות ומשעת כתיבה אין לבעל פירות ובמוקדם טעמא דרבנן משום שמא יחפה וא"ש שיטת הרשב"ם והמשך דברי תוס' כמ"ש באופן הראשון והקצרתי.
ובתוס' הרא"ש מחלק בין זנות דנשואה דיושבת תחת בעלה ומשמרתה ובין זנות דארוסה דשכיח ומשו"ה תקנו חכמים שנשאת ליום רביעי שישכים לב"ד וכבר הקשו עליו מש"ס גיטין כ"ו דקאמר קפסיק ותני לא שנא מן האירוסין ול"ש מן הנשואין וכו' אלא מן האירוסין למ"ד שמא יחפה איכא אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ולתוס' הרא"ש מאי מקשה דהא בארוסה גם למ"ד משום פירי מודה דזנות שכיח וכמה תירוצים נאמרו ע"ז ועיין בח"ס וכ"ס ולדידי נראה ליישב דהרשב"א בחדושיו הקשה על הא דמתרץ הש"ס כתבי' ואותבי' בכיסתי' מאי לא מקדים אינש פורעניתי' לנפשי' דא"כ לר"ל אמאי תקנו זמן דהא לאחר הנתינה אין לחוש שתפסיד הפירות כמ"ש תוס' דיכולה לבוא לב"ד ולהראות גיטה וכל החשש הוא דלמא יאחר הנתינה מהחתימה ובעל אין לו פירות משעת חתימה ולהא ליכא למיחש דלא מקדים פורענות' לנפשי' ולא תפסיד כלל וראיתי בחדושי הרמב"ן והר"ן די"ל דסברת לא מקדים פורענותי' לא הוי משום דלא ירצה לאותבי' בכיסתי' קודם גירושין כיון דלא ניחא ליה בגירושין כמו שפירש רש"י אלא ה"ט דלא מקדים משום הפירות דאם יכתוב הזמן ויאחר הנתינה תוציא הפירות ממנו מזמן הכתוב בגט ואינו סומך שיכול להביא עידי מסירה שנתאחר הנתינה מן הכתיבה וזה פורענות הוא לגביה שיכול לבוא לידי הפסד פירות משא"כ לר"ל דבאמת אין לבעל פירות משעת חתימה יע"ש אלא לפי דבריהם יש להקשות מאי קאמר לר"י דאמר משום בת אחותו ניחא בארוסה דהא קשה קושי' הש"ס כותבי' ואותבי' בכיסתי' מאי ולא שייך תירץ הש"ס משום דלא מקדים אינש פורענות' לנפשי' דהא ארוסה לית לה פירי וממילא לא שייך לא מקדים לפי פירושו של הרמב"ן והר"ן וצ"ל כיון דיכולין לומר ג"כ לא מקדים כרש"י אלא דקושי' הרשב"א דהא חזינן לר"ל דתקנו משום פירי שמא יאחר הנתינה משו"ה מוכרחים לפרש דלא מקדים לר"י משום פירות ומהני בתקנתן דזמן דלא יקדים לפ"ז י"ל לר"י דסבר משום ב"א שתקנו בנשואין דלא שכיח כלל שיקדים משום שלא יפסיד הפירות גם בארוסה לית ליה פירות מ"מ אמרו לא פלוג אע"ג דמתחילה לא הי' מתקנין בארוסה משום ב"א כיון דלא הועילו בתקנתן משום כתבי' ואותבי' בכיסתי' ולא שייך דלא מקדים מ"מ כיון דכבר תקנו בנשואין וגם בארוסה שייך ב"א ולא אמרו חוץ בגט ארוסה אבל לר"ל דלא תקנו זמן בנשואה כלל משום ב"א דלא שכיח זנות אלא משום פירות וכיון דארוסה ליה לה פירות קשה למה תקנו ואין לומר דכה"ג סבר גם ר"ל משום ב"א דשכיח זנות דהדרי קושי' הש"ס כותבי' ואותבי' מאי הועילו בתקנתן ואין לומר משום דלא מקדים דהא לפירושו של הרמב"ן והר"ן דפירושו משום הפירות א"כ ארוסה דלית לה פירות קשה מאי הועילו בתקנתן וא"ש.
ועוד י"ל דברי תוס' ראש בשנקדים לתרץ קושי' תוס' בזה"ז למה תקנו זמן דלא שייך שמא יחפה על ב"א ע"פ מה שכבר העיר בפנ"י דר"י סבר דלא תקנו זמן משום פירות דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירשו בתוס' משום דיכולה לבוא לב"ד להראות גיטה ומה בכך דלמא תקנו זמן שלא תצטרכה לבוא לב"ד ולכתוב לה כתב מיוחד שנתגרשה באותו יום עכ"פ שהביאה הגט לפני ב"ד ביותר טוב לכתוב הזמן בגט גופה ותירץ מפני שלא הי' רוצים להרבות פסולי גיטין שגם הזמן יהי' מתורף הגט ובקל יכול לפסול וגם יש לחוש דלמא לא ימסור ביום הכתיבה ויפסידו הלקוחות ולא יאמרו אייתי ראי' יע"ש וי"ל לפ"ז דודאי מתחילה לא רצה ר"י לומר דתקינו זמן משום ה"ט כמ"ש בפנ"י אבל לאחר שכבר תקנו זמן משום שמא יחפה גם בזה"ז לא עקרו כדי שלא יצטרכה לבוא לב"ד ולכתוב לה כתב מיוחד וכן צ"ל לפי תירוצי תוס' ועיין ברא"ש אלא שקשה לפ"ז מלקמן דמקשה רק לר"ל דגם לר"י קשה מארוסה דבזה"ז למה תקנו זמן בארוסה דאין לה פירות וי"ל כיון דתחילת תקנת הזמן ה' בין בנשואה ובין בארוסה משום חד טעמא דשמא יחפה ואם אח"כ לא יכתוב זמן בגט ארוסה גם בנשואה לא יכתבו זמן דיאמרו כמו דתחילה הי' צריכין הזמן בנשואה וארוסה מחדא טעמא שמא יחפה בזה"ז כי היכי דלא כתבינן בארוסה גם בנשואה לא כתבינן בזה"ז אבל לר"ל דתחילת תקנת זמן לא הי' בנשואה משום שמא יחפה ורק משום פירות מה דלא שייך בארוסה כלל אע"ג דשייך בארוסה לתוס' רא"ש שמא יחפה משום דשכיח זנות בארוסה מ״מ עדיין קשה לר"ל בזה"ז למה תקנו זמן בארוסה ואין לומר משום נשואה דהא בנשואה מצד פירות תקנו זמן ולא ידמו ארוסה לנשואה ואין לחוש שלא יכתבו זמן בנשואה ג"כ והקושי' לר"ל מזה״ז דכותבין זמן בגט ארוסה וא"ש.
ובדברינו אלו עלה בידינו ליישב קושי' מהר"ם שיף ופנ"י דמנ"ל לר"י דפליגו רבנן על ר"ש וסברו דאין לבעל פירות משעת נתינה דהא גם רבנן י"ל דסברו כר"ש דמשעת כתיבה אין לבעל פירות ומוקדם דמתניתן פסול משום שמא יחפה ומנ"ל דר"ש ורבנן בתרתי פליגו ולפמ"ש ניחא דקשי' ליה לר"י למה כותבין זמן בזה"ז בגט ארוסה וע"כ משום דחששו דלא יכתבו זמן בנשיאה ג"כ וזה ניחא אי שייך רק חדא טעמא בנשיאה וארוסה משום ב"א לחוד אבל אי בנשואה שייך ג"כ משום פירי ולא משום ב"א לחוד קשה בארוסה למה תקנו זמן בזה"ז ואין לחוש דיאמרו מדארוסה לא צריך זמן בנשואה ג"כ זה אינו דהא בנשואה תקנו ג"כ משום פירות מה דלא שייך בארוסה וע"כ דרבנן סברו דיש לבעל פירות עד הנתינה ולא צריך זמן דיכולה להראות גיטה לב"ד ובזה מיושב נמי דמאי מקשה ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דלמא משום דקשי' ליה א"כ בארוסה למה תקנו זמן ומשום תקנת הולד לית ליה הא דעולא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ולפמ"ש א"ש דע"כ ר"י לית ליה טעם דפירות גם בנשואה דאל"כ קשה לדידי' כיון דלית ליה תקנת ולד מ"ט תקנו זמן בארוסה וע"כ מתרץ דסבר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ובנשיאה שייך טעמא דב"א לחוד ולא ג"כ טעם דפירי ועיין.
וראיתי ביש"ש שהקשה לר"י מנ"ל לומר דטעמא דרבנן משום שמא יחפה ולא משום פירות דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דגם ר"י צ"ל ע"כ לר"ש דלא חייש לשמא יחפה כדקאמר אליבא דר"ש לא קאמינא וע"כ דתקנו זמן לר"ש משום פירות א"כ גם לרבנן כן הוא דתקנו משום פירות ופסלו במוקדם משום דסברו דאין לבעל פירות משעת חתימה כר"ל ונ"ל כשנקדים ליישב פירוש המשניות לרמב"ם דכתב דטעמא דר"ש משום דאין בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ונ"ל שהרמב"ם הכריח לפרש טעמא דר"ש משום דלא שכיח זנות בזמן קצר משום דקשי' ליה קושי' היש"ש דמנ"ל לר"י לומר לרבנן דהוי טעמא משום ב"א כיון דע"כ לר"ש לית האי טעמא ולדידי' תקנו משום פירות י"ל גם לרבנן כן וכמו לר"ל וע"כ מפרש הרמב"ם די"ל לר"י ג"כ דר"ש הי' סובר טעמא דב"א אלא דלא שייך בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דלא שכיח שיתחדש כמו זה אלא שכבר הקשו א"כ אמאי קאמר ר"י לר"ש לא קאמינא דלמא דוקא במוקדם לית ליה משום ב"א אבל באין בו זמן גם ר"ש אית ליה דתקנו זמן משום ב"א ונ"ל דלכאורה צ"ל לר"י במאי פליגו רבנן ור"ש דדוחק לומר דפליגו אי זנות שכיח או לא שכיח או פליגו אי תקנו בשביל לא שכיח ג"כ או לא וכ"ש לפי מה שהסביר הרמב"ם טעמא דר"ש א"כ קשה מאי טעמא דרבנן דודאי מצד השכל והסברא אין לחוש בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ונ"ל ליישב הכל בשנקדים מה שכבר העיר הפנ"י בסוגי' על דברי תוס' דמשום ה"ט לא אוקמינן אחזקת א"א משום דהרי גרושה לפניך וגם משום חזקת צדקת דלר"ש דסבר רפ"ק דנדה דגם במקוה שנמדד ונמצא חסר דלא הוי ודאי טמא כרבנן משום דאוקמי אדם בחזקת טמא וגם חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך ולר"ש הוי רק ספק טמא דסבר דחזקה דהשתא וגם חזקת טמא דאדם לא הוי כתרתי נגד חדא כמו שסברו רבנן אלא הוי כחדא לגבי חדא והוי ספק טמא וה"נ לר"ש הני תרתי גרושה לפניך וגם חזקת צדקת הוי נגד חזקת א"א כפלגא ופלגא והוי ספק ולא קטלינן ליה מספיקא יע"ש.
אלא שעדיין צ"ע לפמ״ש תוס' דבזה"ז דכותבין זמן היינו משום דמשום דיכול לחפות על ממזרים או משום שמא יחזור אותה לאחר גירושין וברא"ש מפרש דודאי משום הכי טעמא לא הי' מתקנים זמן וגם משום שמא יחפה לחוד לא הי' מתקנים זמן אלא משום כל הני טעמא יחד אבל לאחר שכבר תקנו זמן אע"ג דלא שייך עוד טעמא דיחפה על ב"א שלא תהרג בזה"ז מ"מ הניחו על תקנתם משום אידך טעמא דג"כ משום הכי טעמא תקנו מעיקרא ג"כ א"כ לר"ש דסבר דהוי ספקא לא יכול לחפות על בניה ממזרים ולא להחזיר גרושתו דקשה קושי' תוס' דלוקי אחזקת א"א ותירוצם לא שייך רק לרבנן משום דסברו דהוי כמו ודאי תרתי נגד חדא אבל לר"ש דעדיין ספק הוא אע"ג דלא קטלינן מספיקא מ"מ אסרינן מספיקא ומחמירין לענין ממזרים ולהחזירה וצ"ל דקושי' הש"ס על ר"ש ממתניתן דמכשיר מוקדם והתם לא שייך לאוקמי אחזקת א"א דהא כתב בו זמן דמוכח עליה אבל באין בו זמן כלל לא שייך לר"ש לשיטתו בלא"ה טעמא דר״י משום דסבר דהוי ספק ואע"ג דלא קטלינן מחמת ספק מ"מ לפי מה שכתב הרא"ש דגם לאינך טעמא צריכין לתקנת הזמן מעיקרא ולר"ש לא שיישכי הכי טעמא א"א לפרש טעמא משום ב"א ולפי"ז י"ל דגם רבנן סברו דמשום זמן קצר לא הי' פוסלים גט משום שמא יחפה אלא כיון שכבר הי' צריכין לתקן זמן בכל הגיטין ממילא פסלו ג"כ מוקדם בזמן משום ב"א אע"ג דלא שכיח לא פליג בתקנתן ובפסולין אבל לר"ש כיון דלשיטתו לא ה' צריכין לתקן זמן בגיטין משום ב"א כיון דסבר דתרווייהו נגד חדא רק ספקא הוא ובלא"ה לא יכול לחפות על ממזרים ורק במוקדם שייך ג"כ לדידי' בזה אמרינן כיון דלא שכיח לא תקנו ומשו"ה מכשיר גם במוקדם וזה דקמשני ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא היינו ר"ש לשיטתו א"א לומר טעמא דשמא יחפה אע"ג דסבר ג"כ דזנות שכיח מ"מ לשיטתי' לא יכול לומר טעמא ובמוקדם לחוד לא שכיח אבל לרבנן דסברו דתרתי נגד חדא ודאי הוי י"ל שפיר דטעמא משום ב"א ולא מוכח מר"ש דסבר דלא חיישינן לב"א משום דלא שכיח ומיושב שפיר פירוש המשניות וקושי' יש"ש על נכון ועיין.
ועוד רגע אדבר מילין לחבר בשיטת הראב"ד בגט מאוחר דסבר דמתגרשת מיד ומ"מ אין הבעל מפסיד פירות עד זמן הכתוב בגט ותוס' תירצו מהקושי' דיש לחוש לפירות דבאמת בגט מאוחר לא נתגרשה עד הזמן הכתוב בגט ותוס' לא הקשו אלא שיש לפסול מאוחר משום הפסד פירות ולא כתבו משום שמא יחפה על ב"א ועיין בפנ"י והר"ן באמת מקשה גם לר"י דהא מאוחר הוי כאין בו זמן דהא זמנו של גט אינו מוכיח מתי נתגרשה דהא מביאה הגט בידה עכשיו והזמן מאוחר א"כ תאמר ג"כ שלפני הזנות נתגרשה ולפי תירוצם של תוס' א"ש ג"כ לר״י דהא אינו מגורשת אלא מזמן הגט שכתוב בתוכו אבל על הראב"ד דסבר דמגורשת מיד אלא דיש לבעל פירות עד הזמן מאוחר קשה להראב"ד דעדיין יש חשש שמא יחפה וכמו שהקשה הר"ן ונלענ"ד דהנה התוס' הקשה רק לר"ל אבל הרא"ש מקשה דגם לר"י שייך חשש פירות אף דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ועיין במהר"ם שי"ף שכתב דהרא"ש סבר דלא שייך כאן שתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה מתי נתגרשה כיון דהזמן מאוחר חיישינן שמא התנה הבעל באמת דלא יהי' מגורשת עד זמן המאוחר ולא יכתבו לה ב"ד ולא יאמינו לה כיון שנכתב הזמן בגט מאוחר והנה בתוס' הקשה לר"י דנוקמי בחזקת א"א ותירצו דהרי גרושה לפנינו וחזקת צדקת וכבר פי' הפנ"י דתרווייהו צריכי בהדדי נגד חדא דא"א וא"כ זה שפיר באין בו זמן דאמרינן הרי גרושה לפנינו ודאי אבל בגט מאוחר דלא שייך הרי גרושה לפנינו דהא חיישינן לתנאי א"כ באמת קטלינן דאוקמינן בחזקה א"א ומה"ט לא הקשה תוס' משום שמא יחפה וגם הראב"ד א"ש דשפיר מתרץ לענין פירות שלא תפסיד ממ"נ דאם באמת התנה שלא תתגרש עד הזמן מאוחר לא מפסידה הפירות ואם לא התנה ומגורשת מיד זה דוקא לענין גירושין אבל פירות יש לו עד שעת הזמן אבל משום ב"א אין לחוש כיון דבאמת חיישינן שמא התנה שלא תתגרש עד זמן המאוחר כיון דאיתיליד ריעותא לא שייך הרי גרושה לפניך ושפיר קיים חזקת א"א ותהרג וא"ש.
והנה תוס' כתבו בשם ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות כיון דאין ראוי לגרש בו עד הזמן מאוחר ולר"ש מה"ט מפסיד משעת כתיבה דראוי לגרש בו מיד ע"י עידי מסירה ולרבנן אע"ג דראוי לגרש בו צריך נמי קול ע"י עידי חתימה והקשו על זה מלקמן באמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתים בו בי תרי ביומא ואינך מכאן עד עשרה ימים דלר"ל דאמר כולם משום עדים פסול משום מוקדם דהא כיון דחתים בי תרי ביומא יש לו קול וראוי לגרש בו אם לא הי' הבעל מקפיד ותירצו בדוחק כיון שהבעל מקפיד על' אין לו קול ג"כ עד שיחתמו כולם ועיין ברשב"א שהניח בצ"ע ובדברי תוס' אלו נתתי טעם לשבח לשיטת איכא מאן דאמר שהביא רב האי הובא ברא"ש לקמן דהא דאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק היינו דוקא באמר לעשרה כתבו גט וחתים בי תרי ביומא ואינך עד עשרה ימים אע"ג דהוי מוקדם לר"ל בזה אמרינן כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו דאין לבעל פירות משעת כתיבה ולא הוי מוקדם אבל במתניתן בנכתב ביום ונחתם בלילה לית הלכתא כר"ש והרא"ש כתב דליכא חילוק ואפילו במוקדם דמתניתן נמי כשר בשעת הדחק כר"ש יע"ש ולכאורה צ"ע על איכא מ"ד אלו דמחלקי בין מוקדם למוקדם כיון דבחתים תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן עשרה ימים נמי מקרי מוקדם להני שיטות דהלכה כר"ל כיון דריב"ל סבר כותי' או גם לדידן ל"מ אי אמר בפירש כולם משום עדים א"כ אמאי סברי דוקא במוקדם כה"ג מכשיר ריב"ל אע"ג דקאמר על הא דאמר לעשרה כתבו דלמא מעשה שהי' כך הי' אבל באמת גם על מתניתן י"ל כן ולפמ"ש תוס' א״ש דהא באמת גם בחתים בי תרי יש לו קול כמו גט דעלמא וגם לרבנן לא דמי למוקדם דעלמא וצריכין לדחוק כמ"ש תוס' כיון דהבעל מקפיד לא דמי לגיטין דעלמא דיש להם קול גמור אבל היכי שהבעל מקפיד שצריכין לחתום דוקא עשרה אין לו קול ובודאי א"א לומר דאין לו קול כלל אלא דאין לו קול כמו בשאר גיטין וא"כ סברו הני איכא מ"ד דוקא כה"ג סבר ריב"ל דסמכינן על ר"ש בשעת הדחק כיון דעכ"פ יש לו קול קצת גם לרבנן משום הני תרי דחתימי ביומא אבל במוקדם דמתניתן גם ריב"ל לא מכשיר אף בשעת הדחק דלא חתמו כלל עדים ביום שנכתב וא"ש הצעתי לפניך חדשים וגם ישנים ששמעת בעת שיצקת מים על ידינו ובין תבין אשר לפניך והנני רבך חפץ בהצלחתך והרמת קרנך בכבוד פ"ב לסדר ויגש הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל