אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה יב

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה יב

תשובה יא

לכבוד הרב המאו״הג המאו"הג חו"ב בע"פ ז"ר כש"ת מו"ה אבא חיי' הירש דיין ומורה בקהל מערעד יע"א

ראיתי דבריו בשולי המכתב שמעורר על הא דהביא הרי"ף בפ"ב דכתובות בסוגי' דאמתלא הא דשמואל לא עביד עובדא בדנפשי' עיין בר"ן שם ובב"י קפ"ה כתב דקמ"ל בזה דמי שרצה להחמיר שלא לסמוך על אמתלא לא חומרא של שטות הוא אלא אדרבה מדות חסידות הוא להחמיר כמו דעביד שמואל ומשו"ה הביא הרי"ף הא דשמואל אע"ג דהלכתא כרב באיסורא וגם שמואל י"ל דהורה לאחרים כרב רק החמיר על עצמו ותמה מעלתו איך הי' יכול שמואל להחמיר על עצמו דהא משועבד לה מדאוריית' בימי עונה של ת"ח ולא יכול מה"ת למנוע ממנה עונתה ורצה לתרץ עם דברי אבא בכ"ס יו"ד סי' פ"ז ועדיין צ"ע לדינא ועל גוף תמיהתו למה רשאי להחמיר הא משועבד לה מה"ת י"ל כיון שהיא גרמה לעצמה ע"פ דיבורה באומרת טמאה אע"ג דעכשיו חוזרת ונותנת אמתלא לדבריה מפני מה אמרה כך ונאמנת מ"מ כיון דעכ"פ צריכין לדון על אמתלא שלה אם יש בו ממש רשאי להחמיר על עצמו לבטל העונה דלאו על דעתה דהכי שיעבוד נפשי' וראיתי בשו"ת קדוש זקני ח"ס א"ע ח"ר סי' ע"ח דמוסיף על דברי הב"י שכתב דמדת חסידות הוא שלא להאמין פירוש אפילו בזמן עונה הראוי לה אין בו איסור הפקעת עונה כצ"ל ולא יהיב טעמא דצריכין לפרש כן דברי הב"י בזמן עונה והפשוט דאי שלא בזמן הוא מאי מידת חסידות הוא אם מחמיר על עצמו שלא להאמין באמתלא אפילו אמרה מיד טהורה אני לא די שצריך לפרוש ממנה מתשמיש מצד מידת חסידות דהא אף למי שאינו חסיד ראו שלא בזמן עונה להרחיק מתשמיש כמבואר ברמב"ם ובש"ע דאפילו פגום ובורות נמי הוי ומי שממעט בתשמיש הרי זה משובח ע"כ פירש בח"ס דברי הב"י בזמן עונה שלה אלא דא"כ קשה למא צריך הב"י לומר דקמ"ל דמדת חסידות הוא להחמיר ולא של שטות דהא בפשוט י"ל דקמ"ל אע"ג דבזמן עונה שלה לא יכול להחמיר משום דמשועבד לה מה"ת מ"מ בנותנת אמתלא רשאי להחמיר אף בזמן עונה שלה וצ"ע מ"מ מוכח מדברי הח"ס דאפילו בזמן עונה יכול להחמיר ואפילו מדת חסידות הוא ג"כ להחמיר ולבטל מצות עונה מה"ת ועיין.

וראיתי בכ"ס יו"ד פ"ז שעמד על המחקר אם בשעת וסתה דהוחזקה להיות רואה וטמאה אף אם וסתות דרבנן אי ג"כ נאמנת בנותנת אמתלא ורצה לפרש בזה מאי דבעי שמואל באמרה טמאה אני אי מועיל אמתלא היינו לאחר שעבר וסתה דעלולה לראות או אם הספק הוא אי צריכה אמתלא היינו שלא בשעת וסתה דבחזקת טהורה היא והוכיח שם מהא דשמואל דבעי לאזדקיקי לאתתי' דע"כ שלא בשעת וסתה הוא דאי בשעת וסתה גם בלא אמרה טמאה אני אסורה לו יע"ש והנה מה שכתב לשון שעת וסתה לאו דוקא בשעת וסתה ממש דכל ימי משך זמן ראייתה אפילו אמרה נמי טהורה אני אסורה כל העונה הסמוך לוסתה משום דעלולה לראות אלא כונתו לאחר שעבר זמן וסתה ואפ"ה אסור לבוא עליה מבלי לשאול אותה תחילה אם טהורה או טמאה וע"כ דשמואל דבעי לאזדקוקי מבלי לשאלה תחילה ע"כ קודם זמן הוסתה שלה שהיא בחזקת טהרה ואין צריך לשאלה אלא שאומר אני עדיין י"ל דלאחר שעברה הוסתה שלה הי' המעשה משו"ה החמיר אף באמתלא אבל קודם וסתה לא צריך להחמיר כמצדד בכ"ס בתשובה משום דמסייע לה חזקת טהרה והא דשמואל בעי לאזדקוקי לה היינו לאחר שעבר זמן שתוכל לספור ולטבול כמבואר בש"ע יו"ד סי' קפ"ד דלא צריך לשאלה מצד ס"ס כמ"ש נדה דף ט"ו בתוס' דלמא לא ראתה ודלמא טבלה וא"כ שפיר היתה צריכה לומר טמאה אני דבלא אמירתה הי' יכול לאזדקוקי לה אף שלא אמרה קודם טהורה אני אלא שי"ל זה דוקא לדידן למאי דקיימ"ל וסתות דרבנן ויש ספק אולי לא ראתה ואולי טבלה אבל למ"ד וסתות דאורייתא דלא הוי ס"ס לא יכול לבוא עליה אף לאחר זמן שתוכל לספור ולטבול כמבואר בתוס' שם דדלמא לא ראתה לא הוי ספק כלל למ"ד וסתות דאורייתא וא"כ שמואל לשיטתו דסבר וסתות דאורייתא כמבואר בנדה דף ט"ז ע"א שפיר מוכח מדידי' דבעי לאזדקוקי מבלי לשאלה תחילה ע"כ קודם זמן וסת הי' ושפיר הוכיח בס"ס שם דאפילו קודם וסתה יש להחמיר על עצמו וא"ש.

וכל זה כתבתי לפי מה שנקטו המהרש"א דהספק אם צריכה אמתלא היינו משום דיש לה מיגו דטבלתי ועיין בעצי ארזים ובחות דעת שהוכיחו דגם במקום מגו יש לפשוט מהברייתא דא"א אני וכו' דהא יש לה מגו דמת בעלה ועיין במקנה בקונטרס אחרון וכן מהר"ם שיף כתב דמשו"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי להורות דאף בזה האופן דאיכא מגו לא עביד שמואל דהיינו בב' ימים דאיכא למימר היום כלו ימי נדה וכ"ש כשהכל ביום אחד דליכא מיגו י"ל דאף ביום אחד שייך מגו דאי בע' אמרה טהורה שטבלתי ובכ"ס שם כתב דאף לדברי הר"ן דהספק משום דמיא בנהרא זיל טבולא לא יועיל אמתלא צריך נמי לומר לאחר שעברו ימי ספירה וטבילה וכן כתב בח"ס בתשובה שם ובמח"כ לדעתי א"א לומר כן דמעשה דשמואל ביש לה מגו לומר טבלתי דהא כשאמרה לו למחר טהורה אני אמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה ואי בזמן שהיתה יכולה לטבול ויש לה מגו מה שאל אותה דהא התורה אמרה וספרה לה לעצמה ונאמנת בכל דבריה א"כ למה שאל אותה כמתמיה והי' לה להאמין באומרת טהורה אני דמסתמא כן הוא שטבלה ומשו"ה אומרת אתמול טמאה שלא טבלה עדיין ועכשיו טהורה מפני שטבלה ומה זו תמיה ששאל אותה ולא צריכה לומר שטבלה דוקא אלא די באומרת טהורה אני ואפילו היתה בחזקת טמאה ודאי די באומרת טהורה אני והא דכתב הטור מי שהיתה בחזקת טמאה אסור לבוא עליה עד שתאמר טבלתי כבר כתב הב"י סי' קפ"ה הא דנקט הטור טבלתי לאפוקי אם אומרת טהורה לא הייתי טמאה דצריך כה"ג דוקא אמתלא אבל באומרת טהורה אני לבד מבלי שלא היתה טמאה נמי נאמנת ולא צ"ל טבלתי דוקא וא"כ בודאי קשה כיון דאומרת לשמואל טהורה אני סתם מה שאל אותה אתמול טמאה עכשיו טהורה וע"כ מוכרח דהמעשה הי' שלא הגיע הזמן שאפשר לה לטבול כגון דאמרה חזיתי דם היום וע"כ כונה באמירתה טהורה אני דלא היתה טמאה ע"כ שאל אותה ותמה אני על כל הגדולים אלו שהי' נעלם מהם הכרח זה שע"כ שמואל לא איירי במקום מגו, שוב ראיתי בהפלא״ה כתובות שם בסוף ד"ה בגמרא שכתב לבסוף דאין לומר דאינו באמתלא אלא במגו ובפנוי' יש לה מגו דתנאי ובטמאה אני יש לה מגו שספרה וטבלה דהא מעובדא דשמואל שאמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה משמע שלא הי' לה שיעור ספירה וטבליה ואפ"ה אמר רב דמהני אמתלא יע"ש ולא הביא הא דמהרש"א ופשיטא ליה דע"כ בלית לה מגו והראי' שאמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה והכונה כמו שכתבתי וסמוך על המעיין ומקצר בדבריו כדרכו בקודש

ואף לדברינו דמדשמואל מוכח דלא איירי בשעה שתוכל לספור ולטבול יש לפרש ג"כ הספק אי מועיל או צריכה כמ"ש בש"מ שם דאי מועיל הספק משום דיש לה תקנה לאחר שבעה ולמה לן לסמוך על אמתלא ואי הספק אי צריכה הספק דלמה לה לשקר הא יש לה תקנה להמתין עד לאחר שבעה ולטבול ומה לה לשקר ולא משום מגי דיכולה לומר טבלתי כבר ומשום ה"ט לא מפרש בש"מ כן משום דמוכח מעובדא דשמואל דלאו בכה"ג איירי כדהוכחתי ולא צריכין נמי לומר להר"ן כמ"ש בח"ס באותו יום שתוכל לטבול איירי יע"ש.

ולפי דברינו שהוכחנו דע"כ דשמואל במקום דליכא מגו איירי א"כ י"ל להיפך ממהרים שי"ף וי"ל דמש"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי להונות דהא דהחמיר שמואל ולא עבד עובדא היינו דוקא כמו בדנפשי' דליכא מגו משו"ה החמיר אבל בדאיכא מגו ואיכא אמתלא דתרתי לטיבותא בכה"ג בודאי לא צריך להחמיר כלל כנ"ל לכאורה להכריע לדינא שהרמב"ם וש"ע לא הביאו דיש להחמיר לעצמו ממידת חסידות והרמ"א הוסיף זה על ש"ע והביאו כמ"ש הרי"ף ע"כ יש להכריע בין השיטות דבמקים מגו לא צריך להחמיר ובדליכא מגו נכון להחמיר ממידת חסידות ועיין.

ובכ"ס שם כתב מסתימת הפוסקים דלא חילקי משמע אפילו לאחר זמן הוסית נמי מהני אמתלא אף שבחזקת טמאה היא ואני מצאתי בפלתי על נדה המכונה בשם תפארת ישראל בסי' קפ"ה שרצה לומר בדברי הרשב"א ת"ה דבהוחזקה נדה בשכונותי' דלא מהני אמתלא משום דמעשה לא עבדה היינו דוקא לאחר שעברה זמן וסתה וא"כ בלי אמירה שלה היא בחזקת טמאה דאורח בזמנו בא ואפילו למ"ד וסתות דרבנן בעי בדיקה ואמירה טהורה אני והיא שהחזיקה עצמה ע"י לבישת בגדי נדה אף דתאמר אמתלא אינו מועיל דהואיל ועבדה מעשה ויש ספק על מי נסמוך אמרינן דהרי הוא כאלו לא אמרה דבר הן לטומאה והן לטהרה והרי היא בחזקת טמאה משא"כ בשלא הגיע זמן וסתה אי אמרינן נוקי אמתלא שלה נגד המעשה דלבישת בגדים הרי היא בחזקת טהרה ובזה מישב סתימת המחבר דהביא מעשה דרשב״ץ בסי' א' יו"ד אשר כבר עמדו עליו דשאני התם דהרי הבהמה בחזקת היתר ודבריו קלורין לעינים ומצאתי לו חבר מדברי ש"מ בכתובות שהביא בשם רש"י במהדורא קמא הוחזקה נדה בשכונותי' שיודעים יום וסתה וראוה לובשת בגד נידותה והחזיקוה נדה בעלה לוקה עליה אע"פ שאמרה לבעלה טהורה אני וכגון שהתרה בו ולאו התראת ספק הוא כיון שהוחזקה נדה לשכנותי' כודאי נדה חשבינן לה אע"ג דוסת עשוי' להשתנות והכא נמי אם הוחזקה נדה ואמרה טהורה אני יוצאה שלא בכתובה ע"כ והעתקתי דבריו דכמה מלתא מעליתא איכא למילף מהם מ"מ מוכח מדברים אלו דהא דהוחזקה נדה בזמן וסתה היא ומשו"ה לא מהני אמירתה ואף כה"ג יש רבות' כמ"ש אע"ג דוסת עשוי' להשתנות הוא ולא הי' לנו להחזיקה כודאי נדה מ"מ מדלבשה מחזקינן לה כודאי נדה, אבל שלא בזמן וסתה לא מחזקינן ע"י שלבשה בגדי נדה כודאי נדה וכמו שכתב הפלתי מדנפשי' ושמחתי שמצאתי לו סייעתא לחילוקו אשר נכון וברור מ"מ למדנו מדברי הפלתי לאחר זמן וסתה ואמרה טמאה ולא לבשה בגדי נדה פשיטא ליה דמהני אמתלא וע"י מעשה ג"כ לא מהני אמתלא רק לאחר זמן וסתה ולא קודם לזה וכן משמע ג"כ מסתימת הפוסקים כאשר כתב בכ"ס ולהלכה לית דין צריך בשש דאף לאחר זמן וסתה מהני אמתלא ועיין.

ובכ"ס שם יצא ליתן טעם הא דהשמיט הרמב"ם הא דשמואל והרי"ף הביאו ויהיב טעם לשבח ע"ד פלפול ואני בנו ותלמידו אומר בישוב השמטת הרמב"ם דלא הביא הא דלא עביד שמואל עובדא בדנפשי' דתלי' בשני פירושים בספיקת שמואל אי דשאלתו הי' אי מהני או צריך אמתלא ועיין במהרש"א דמפרש דספיקא אי מהני אמתלא היינו משום דמהא דפנויה אני ליכא למפשט דהתם אפשר לברורי אמתלא שלה כמעשה שהי' דמייתי משא"כ בטהורה דליכא לברורי אמתלא שלה יע"ש וי"ל לדבריו דמשו"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי משום דכתבו דאיבעי הוי אי מהני אמתלא ומשום אמתלא דשמואל לית בי חילי' ליכא לברורי ומשו"ה השאלה לרב אי גם אמתלא כזו מהני אלא שעדיין צ"ל כיון דשאלת שמואל משו"ה הוי ומברייתא מוכח רק אמתלא דאפשר לברורי מנ"ל לרב לפשוט בפשיטות גם אמתלא דליכא לברורי מהני דהא מברייתא מוכח להיפך ומשום האי טעמא מסופק שמואל ונ"ל לפי מה שהביא הט"ז בשם מהנ"ל מפראג דהוחזקה נדה בשכונותי' לא מהני אמתלא משום דהוחזקה אצל רבים ולא יהי' יודעים מאמתלא ועל מה סמכה ומשו"ה לא מהימנא ובט"ז כתב שם דלדבריו לא צריך למעשה אלא אפילו שאמרה לרבים נמי לא מהני וכבר עמדו בחו"ד ופלת״י שם וכן המנחת יעקב מהא מעשה שקפצו עליה בני אדם ואמרה א"א אני והא ברבים לא מהני אמתלא וע"כ צ"ל דברבים נמי מהני אמתלא אבל מ"מ י"ל משום דלא רגיל לומר ברבים ולסמוך על אמתלא צריך עכ"פ אמתלא מבוררת ביותר שגם אנו יכולין לברר ולא לסמוך עליה לבד אבל בלא אמירתה לרבים מהני אפילו אמתלא שאינו מבוררת ומשו"ה אמר הברייתא סתם ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אמתלא אפילו אינו מביררת והביא נמי המעשה לאשמועינן דכה"ג דאמרה ברבים צריך דוקא אמתלא מבוררת ומשו"ה פשיטא לי' לרב דבאמרה טמאה אני ג"כ מהני ומה"ט י"ל נמי דהביא תוס' הא דירושלמי משום דשמואל נקט סתם אמרה טמאה אני ולא נקט אמרה לבעלה טמאה כמו דנקט בטור אמרה לבעלה דהוי משמע דגם באמרה טמאה לרבים נמי מהני אינו ובוררת כאשר פשט ליה רב לשמואל והביאו הא דירושלמי דאמרה רק לשמואל ולא לרבים ומשו"ה פשט רב לשמואל דמהני אף שאינו מבוררת כמו לית בי חילי' ועוד יש לומר לפי מה שתירץ הח"ר דברי מהר"ל לפי מה שכתב הב"ח והש"ך דאף לדברי הרשב"א לא מהני במעשה אמתלא היינו אי הי' די באמירה לבד אבל היכי דצריכה למעשה נ"כ ועל המעשה גופא אמרה אמתלא וטעם שצריכה לעשות כך מהני ובמעשה דקפצה עליה בני אדם שאינם מהוגנים שהיתה צריכה לומר להם לרבים מהני וכן משמע לי מרש"י והר"ן כסברת מהר"ל מפראג באמירה לרבים לא מהני אמתלא היכי דאפשר בלא זה רט"ז מדייק מדנקט הטור הדין באמרה לבעלה משמע באמרה לבעלה לבד ומנחת יעקב דחה ראי' זו מש״ס דרגילה לומר כן לבעלה ומה לה לומר לאחרים ג"כ ומשו"ה נקט הטור אמרה לבעלה וזה ניחא להטור די"ל כשהביא הדין דמהני אמתלא קאמר באמרה לבעלה משום שהדרך כך הוא אבל רש"י והר"ן דמפרשים הא דבעי שמואל אמרה טמאה אני אמרה לבעלה נדה אני מה צריכין להוסיף אמרה לבעלה כיון שנקט שמואל סתם אמרה טמאה אני דמשמע בין לבעלה ובין לאחרים ג"כ ומה הכרח לפרש שאמרה לבעלה כן מה שלא נזכר אלא משום דבאמרה טמאה אני גם לאחרים לא מהני אמתלא כשיטת מהר"ל מפראג משו"ה כתב רש"י והר"ן אמרה לבעלה נדה אני כה"ג דוקא נאמנת באמתלא אך לא אם אמרה לרבים טמאה אני והא דלא נקט שמואל אמרה לבעלה י"ל דסמוך משום דסתמא כן הוא שאמרה ורגילה לומר לבעלה לבד כנ"ל נכון ליתן פנים מסבירות לשיטת מהר"ל מרש"י ור"ן דדייקו בפירושם שאמרה לבעלה דוקא ועיין.

ואם ספיקת שמואל אי צריכת אמתלא כבר הבאתי בשם מהרש"א משום דאית לה מגו דאי בעי אמרה טבלתי מלבד שהוכיחו אחרונים דמוכח מברייתא דאף במקום מגו צריכה אמתלא כבר הוכחתי דא"א לומר דבאיכא מגו ממעשה דירושלמי וגם מה שמפרשים בחו"ד ובהפלא"ה דהספק הוי משום דלא שייך שווי' אנפשי' חתיכה דאיסור' כמ"ש הר"ן סוף נדרים כיון דמשועבדת לו לא יכולה לאוסרה עליו ג"כ מן הדוחק דלא אמרינן הכי אלא היכי דמפקיע עצמה לגמרי ממנו ואין לנו תירץ מורווח אלא כמ"ש בש"מ דהספק הוא דכיון דיש לה תקנה לטבול אי לאו דקושטא קאמרה לא עברה אדאורייתא כולי האי במידי דיש לה תקנה לטבול לאחר ז' אלא דהוא דחה פירוש זה חדא מדלא קאמר אף היא צריכה אמתלא ועוד אמאי לא עביד שמואל עובדא בדנפשי' ואין לומר משום דלא נתנה אמתלא לדבריה דהא מירושלמי מוכח בהדיא דבנתנה אמתלא יע"ש ולא ניחא ליה בתירוץ ראשון שהוא הוכחת תוס' ג"כ מדקאמר אף בזו ופירוש דברי תוס' דאין הדיוק מדקאמר אף בזו דאף אי הספק הוי אי צריכה אמתלא שייך נמי אף בזו לא לבד בפנויה אני צריכה אמתלא אלא אף בזו צריכה ואדרבה מלשון אם נתנה משמע יותר דאיבעי אי צריכה מדלא אמר כיון שנתנה אמתלא כדדייק ג"כ בהפלא״ה ועיקר כונת תוס' משום דמסיים אם נתנה אמתלא נאמנת והא דנאמנת לא הי' ספיקת שמואל דזה פשיטא ליה דנאמנת באמתלא אלא אי צריכה אמתלא והי' לו לומר אף בזו צריכה אמתלא כיון דהספין לא לענין נאמנת הי' כמ"ש בש"מ אלא דעדיין לא א״ש הדיוק דהא מלבד דמלשון אם משמע יותר דרצה לומר דצריכה אמתלא גם מלשון נאמנת אין הוכחה דאף אי הספק הוי אי מועיל אמתלא לא ה' ל"ל גם כן נאמנת רק אף בזו מהני או מועיל אמתלא הכלל שקשה להסביר תירוץ תוס' מאי ההכרח לפרש דהספק אי מועיל אמתלא ע"כ העיקר כמ"ש בש"מ משום דאמאי לא עביד עובדא בדנפשי' וכמ"ש הר"ן דמשום דעדיין לא ברירא ליה לשמואל הספק אף לאחר דשמעה מרב משו"ה החמיר וזה ניחא בלא אמתלא אבל לאחר שע"כ לא עבד עובדי' בדנפשי' באמתלא איירי ובאמתלא דמועיל לא הוי ספק אצלו כלל ואמאי לא עביד עובדא וע"כ דהספק אי מועיל אמתלא ויש לומר שפיר דמשום דמספקא לשמואל לא עביד עובדא וממילא לדידן דהלכתא כרב באיסורא ליכא להחמיר כלל אלא די"ל ג"כ דמשום חסידות החמיר שמואל בדנפשי' כמ"ש בב"י אלא אי משום ה"ט יש לפקפק דאי שלא בשעת עונתה אדרבה ראוי לכל אדם להחמיר אף באומרת טהורה אני ואי בשעה עונתה אין מן הראו' להחמיר ולבטל עינה דאוריית' אלא אי האיבעי דשמואל הוי אי צריכה אמתלא אין לנו תירוץ אחר אלא כמ"ש בב"י דמצד חסידות החמיר על עצמו דאין לומר משום דלא ברירא ליה דהא באמתלא ליכא ספק כלל אבל אי איבעי הי' אי מהני אמתלא לא צריכין לדחוק משום מדת חסידות החמיר מה שיש לפקפק עליו ביותר י"ל כדאשכחן כמה פעמים דהחמיר משום שהי' ספק אצלו לא רצה לסמוך על הא דרב רמיעיל וזה שכתבתי דתלי' מה הי' ספיקת שמואל אי מועיל או צריכה והרמב"ם דפשיטא לי' דאיבעי הוי אי מועיל אמתלא ויש לומר שפיר דלא עביד שמואל בדנפשי' משום שהחמיר על עצמו דלא ברירא ליה אי מהני אמתלא ומש"ה דהלכה לדידן דהלכה כרב לא הביא הא דשמואל אבל הרי"ף סבר דאיבעי' אי צריכה אמתלא דא"א לומר מכמה טעמים דספיקא הוי אי מהני וא"א לומר דהחמיר על עצמו אף באמתלא כמ"ש בש"מ וע"כ משום חסידות דיכול לנהוג כל אחד ואחד לעצמו ומש"ה הביאו ג"כ הא דשמואל וא"ש ליתן טעם לשבח ופנים מסבירות להרי"ף ולהרמב"ם ועיין, לאחר זאת ראיתי ומצאתי עוד תשובה בענין זה בכ"ס סי' ק"ב ובמה שכתבתי ימצא מהדברים שמעורר עליהם והארכתי קצת מפני שבו כמה דברים להלכה ואסתגר בזה הכ"ד פה פ"ב תרמ"ט לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה