אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה יא

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה יא

תשובה י

שלום וכל טוב לתלמידי הב' המופלג מורג חרוץ ברק השנון ירא ה' מו"ה משה אהרן עפפלער נ"י יושב על התורה בש"ס חבר' בפעסט

את מכתבך קבלתי, והי' לי לנחת, כי הכרתי מתוכו כי אתה עוסק בחוקי חורב בהתמדה ושקידה כאשר עשית בעת יצקת מים על ידינו בביתי, ולמען הראות לך אות אהבה, הנני לעשות לך נחת רוח, כי ידעתי כי שותה אתה בצמא את דברינו, ואשיב לך על ד"ת שהצעת לפנינו בסוגי' דאמתלא כתובות כ"ב ויצאת ליישב הרמב"ם דלא הביא בפ"ד מהל' א"ב הא דשמואל דלא עביד עובדא בנפשי' והרי"ף הביאו ועיין בב"י ס' קפ"ה שהרגיש בזה ואמרת לפמ"ש האחרונים הא דמסופק שמואל אי מועיל אמתלא בטמאה אני היינו משום די"ל דלא מועיל רק באמר' א"א אני דלא נאמנת רק משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כמ"ש רש"י בקדושין ס"ד ע"ב אבל באמרה טמאה אני י"ל דנאמנת משום עד ואפ"ה פשיט לי' רב דמועיל אמתלא. ובאמת זה תלי' אי נאמן ע"א נגד חזקה וכל אשה יש לה חזקת טהרה ואי אמרי' דנאמנת נגד חזקה צריך אמתלא הניכרת ומבוררת דוקא כמו באשה שקפצו עלי' וכו' אבל משום שוי' אנפשה לחוד מהני ג"כ אמתלא גרוע כמו אמתלא שכתבו תוס' בשם ירושלמי דלית בה חילא ודוקא באמתלא פה"ג הי' מחמיר שמואל אבל הרמב"ם סבר דע"א נאמן במקום חזקה כמ"ש הש"ך קכ"ז וא"כ צריך אמתלא טובה דוקא ובאמתלא טובה ל"צ אפי' להחמיר על עצמו וא"ש דשינה הרמב"ם ונקט אמתלא אחרת דלא כמו שהביא בירושלמי משום דהרמב"ם לשיטתו דע"א נאמן במקום חזקה ל"מ אמתלא דירושלמי אלו דבריך ויפה כתבת ע"כ העתקתי אותם כי מצאתי כ"ז בקינטרס של אבא מאוה"ג זצ"ל וכונת לדעתו הקדושה בזה.

והנה באמת צריך להבין מאי דפשיט' לרב דמהני אף אמתלא גרוע דהא לכאורה מהמעשה שהביא הבריית' לא מוכח רק אמתלא מבוררת ולא לחנם הביא הבריית' המעשה רק ללמוד ממנה איזו אמתלא מהני ונאסר באמת הי' ספיקת שמואל, ונ"ל לפ"מ שהק' הדרישה א"ע קט"ו על הטור שכ' ביו"ד דגם בלבשה בגדי נדות מהני אמתלא וחולק על הרמב"ן ורשב"א והא הרשב"א הביא ראי' מהא דפ' המדיר דמוקי בחד תירץ הא דיוצאת שלא בכתיבה בשהוחזקה נדה בשכינות' ואי מועיל אמתלא אמאי יוצאת שלא בכתובה דהא יכולה ליתן אמתלא והטור א"ע הביא ג"כ תי' זה, ומחלק בין היכא דכבר עבדה מעשה על דיבורה שבא עלי' בעלה כמו בסי' קט"ו דאז בודאי משקרת להחזיק את המעשה משא"כ בסי' קפ"ה דלא נתעבד עוד מעשה ע״י דיבורה ועיין בט"ז א"ע שם ועיין בפלתי סי' קפ"ה סוף סק"ב שכיון לדברי הדרישה. ובאמת לא משמע כן גבי אשה גדולה שקפצו עלי' שאמר' אמתלא אחר שכבר קבלה קדושין מאחר והוה נמי אחר המעשה אע"ג דלא עבדה אסירה עדיין שלא נבעלה מ"מ הי' לה להודיע לב"ד קודם שנתקדשה ומוכח לכאור' דלא כדרישה דלא שני' בין עבדה כבר מעשה או לא ומצאתי אח"כ בח"ס א"ע ח"ר ע"ו שהרגיש בזה והוא תפס על הפלתי ולא הביא הדרישה אבל באמת חילוק הדרישה נכון מסברא, אלא דמוכח מש"ס דילן בכה"ג מהני אמתלא אבל י"ל דוקא אמתלא מבוררת כמו אמתלא שנתנה האשה שאנו יכולי' לברר אמתלא שלה וראינו שהאמת אתה אבל שאר אמתלא י"ל דלא מהני, ע"כ במעשה דשמואל מהני אמתלא שהביא הירושלמי משום דלא עבדה מעשה, והבאתי ראי' לזה מדברי הרמב"ם פ״ט מהל' אישות הל' ל"א שכ' אמרה מקודשת אני וכו' ולאחר זמן עמדה וקדשה א"ע אם נתנה אמתלא לדברי' וכו' וראינו בדברי' ממש הרי זו מותרת לשני, וכן האשה שבאת ואמרה א"א אני וכו' אם נתנה אמתלא לדברי' ויש בדברי' ממש הרי זו נאמנת.

ודוק בדברי הרמב"ם שמתחלה כ' וראינו שיש בו ממש ואח״כ כאשר כ' דין אשה שבאת וכו' כ' רק ויש בדברי' ממש ולא כ' וראינו בדברי' ממש ושינה לשונו והלא דבר הוא, ולפ"מ שכתבנו א"ש בדיוק היכי שכבר עשתה מעשה על דיבורה ונתקדשה וחזרה ונתנה אמתלא צריך דוקא אמתלא שיכולין אנו לברר שהאמת אתה כאשר הי' במעשה האשה שראינו אנשים שאינם מהיגנים והיינו דנקט וראינו בדברי' ממש שגם אני רואין, אבל בדין הב' כתב רק ויש בדברי' ממש היינו לאפיקי אם אמר' מצחק הייתי כמ"ש בהל' א"ב אבל לא צריך שגם אנו רואין. וא"ש ג"כ הא דכבר הרגיש הה"מ שכתב כבר מבואר בסמוך ופשוט הוא אבל לפי דברינו הדינים חלוקים עי"ש.

ועוד י"ל ולחלק בין אם כבר נתקדשה לפמ"ש תוס' קידושין דף ע"ט ע"א ד״ה קידשה אביה וכו' דאם ממ"נ היא מקודשת ליכא חזקת פנוי' דהא ממ"נ א"א היא ומשו"ה לא פליג שמואל רק בקדשה היא עצמה ג"כ יע"ש וא"כ י"ל דוקא אם נתקדשה אח"כ דל"ל חזקת פנוי' ממ"נ דמסייע לאמתלא שלה ומש"ה צריכא דוקא לאמתלא מבוררת משא"כ אם אמרה פנוי' אני ועדיין לא נתקדשה דמסייע לה חזקת פנוי' לא צריכה אמתלא מבוררת משום דמסייע לה חזקת פנוי' ג"כ, ומשו"ה מחלק הרמב"ם בין שני הדינים וק"ל, וזה שרצה הברייתא לאשמועינן במה שהביא המעשה דגם כה"ג מהני אמתלא וצריך מבוררת.

ועוד לפ"מ שראיתי בחכם צבי סי' מ"ד שהביא בשם השואל שרצה לחלק הא דמהני אמתלא דוקא אם מעצמה באתה ופתחה בקלקלה משא"כ אם ע"י תביעה מאחר אמרה והיתה מוכרחת לומר ל"מ אמתלא, והח"צ מדחה זה דמאן לימא לן דהא דא"א הייתי לאו ע"פ ב"ד הוא ועוד ממעשה דירושלמי שמואל בעי לאזדקוקי לאתתי' הרי היתה מוכרחת לומר טמאה או טהורה ואפ"ה מהני אמתלא וכ' שי"ל באמת שזה הי' הספק אי מועיל אמתלא אבל להלכה מהני גם בזו אמתלא, ולפי דעתי הי' יכול ג"כ להביא ראי' מהמעשה דברייתא שג"כ לא מעצמה באת ואמרה שרצו בני אדם לקדשה והיתה ג"כ מוכרחת לומר מקודשת אני ואפ"ה מהני אמתלא אלא שבאמת י"ל כה"ג מהני דוקא אמתלא מבוררת כמו אמתלא שאמרה משא"כ אמתלא שאינו מבוררת וכן הי' סברת הרמב"ם ומשו"ה לא הביא אמתלא אחרת בהלכ' א"ב רק באחותו או אמו בבית והרמב"ם כ' שם הי' בעלה תבעה וכו' וצ"ל שהי' לרמב"ם גרסא אחרת בירושלמי וכן הביא בש"מ שם בשם כמה גאונים שהביא המעשה באופן אחר וא"כ י"ל שהרמב"ם איירי תחילה שאמר' מקודשת אני ע"י טענת אחרים ומשו"ה כ' וראינו שיש בדבריה ממש, אבל בדין השני איירי שבאת מעצמה ומשו"ה כ' רק ויש בדברי' ממש ופוק חזי שמדויק בדברי הרמב"ם שלא כ' בדין הראשון רק אמרה מקודשת אני וכו' ובדין השני כ' וכן האשה שבאת ואמרה א"א אני, ושינה לשונו שמתחלה לא כ' שבאת ואח"כ כ' שבאת ואמרה ולא נקט וכן אמר' א"א אני רק מוסיף ג"כ תיבת שבאת אלא הוא הדבר אשר דברתי בדין השני איירי שבאת מעצמה ולא ע"י טענה מאחרים ומשו"ה לא צריך אמתלא מבוררת ועיין.

ולולי דברי ה"ה שכ' שהרמב"ם הביא המעשה של הבריית' בדין הראשון הייתי אומר דהרמב"ם קאי ג"כ בע"א שאמר מקודשת והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת וע"ז כ' אם אמרה מקודשת ומסייע' לעד ואח"כ חזרה ונתנה אמתלא נאמנת וכה"ג שגם ע"א מסייע לה בודאי צריכה אמתלא מבוררת דוקא, וכן משמע מדברי הרמב"ם שהביאו באותו הלכה דאיירי בע"א ולפמ"ש הלחם משנה שם נמי יש ליישב קצת ועיין

ועוד רגע אדבר מ"ש מאז על תשובת הרמ"א שמתמה על הא דאמר רב יהדא הוחזקה נדה בשכונותי' בעלה לוק עלי' משום נדה ולא אמר שהיא לוקה, ומפלפל הרמ"א בתשובה אם דוקא בעלה ולא היא או דהוא רבותא דאפי' בעלה לוקה יע"ש ועיין בט"ז קפ"ה ונ"ל דהרמב"ן והרשב"א הביאו מהא דרב יהודא רא' דלא מהני אמתלא במעשה מדבעלה לוקה עלי' משום נדה והראי' לפמ"ש האחרונים די"ל דאף בדלא נתנה אמתלא לבסוף מ"מ הוי התראת ספק דלמא תתן אמתלא אלא ודאי דלא מהני אמתלא על מעשה ותוס' כתובות דף ל"ב ע"א בד"ה ניתרי בהו וכו' כ' דלא הוי התראת ספק גבי עדים זוממין משום דהמותרין יודעין שמעידין שקר ודוקא היכא דהוי ספק גם למותרה כמו אל תיתיר דיש שהות ביום יע"ש ולפ"ז אי הוי נקט דהיא לוקה עלי' לא הי' מוכח ג"כ דלא מהני אמתלא לאחר מעשה די"ל בדלא נתנה אמתלא ואשמעינן דלא הוי התראת ספק דהא ידעה בעצמה בשעת התראה אי יש לה אמתלא ומשו"ה נקט בעלה לוקה עלי' דרצה לאשמעינן ג"כ דלא מהני אמתלא כה"ג וזה מוכח רק מבעלה והקצרתי ונכון הוא, וצריך אני לרצי כי טרוד אני וגם זה כתבתי בסירוגין צלח ורכב ע"ד אמת כחפץ רבך חפץ בהצלחתך פה מש"ק לס' בא תרל"ח לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה