אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה י

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה י

תשובה ט

עוררני אהיבי בנ' המופלג חו"ב מו"ה עקיבא שי' בלמדנו בישיבה סוגי' דאמתלא כתובות כ"ב ע"א לעיין בתשובת אבא כ"ס ז״ל א״ע ס' מ"ד מה שהביא לתרץ וליתן טעם לדברי הרא"ה כשאמרה מקודשת אני לפלוני לא מהני אמתלא ומשמע ליה לח"מ מסתימת לשונו דאפילו תוך כדי דיבור לא נאמנת הא בכל מקום כדיבור דמי ויכולה לחזור כמבואר בשו"ע סי' מ"ז וב"ש כתב מה"ט דהרא"ה דוקא לאחר כדי דיבור והביא שם בשם אחי שהוא עכשיו חותנך הגאון מו"ה יצחק ליב נ״י דהא דמהני חזרה תכ"ד אע"ג דבקדושין לאו כד"ד דמי היינו די"ל לפי מה תיהיב בר"ן נדרים טעמא משום דהני תלתא דלאו כד"ד דמי חמירא ואין אדם עושה אותן אלא בהסכמה גמורה ומשו"ה חזרה אפילו תכ"ד לא מהני וי"ל באמרה א"א אני דאמתלא מהני י"ל דסמכה דתאמר אח"כ אמתלא והי' מדעתה תחילה לחזור ע"י אמתלא ולא הסכימה דעתה כ"כ בשעת אמירתה אבל לפלוני דלא מהני אמתלא ולא נוכל לומר דסמכה על אמתלא ממילא גם תכ"ד לא מהני חזרה כמו בשאר עניני קידושין וקלסוהו אבא מאוה"ג ז"ל וצריך אני להוסיף מיא וקמחא דבפשוט אין הדברים מובנים ומרפסין איגרי' דהא אי אמרינן משום דמתני חזרה לא הסכימה בדעתה דסמכה על חזרה א"כ מעיקרא דדינא פריכא אמאי אמרינן בקדושין דלאו כדי דיבור דמ' משום דאין אדם עושה אלא בהסכמה גמורה דהא כיון דבכל מקום יכולה לחזור תכ"ד גם בקדושין לא הסכימה בדעתה כ"כ משום דסמכה דעתה שיכולה לחזור תכ"ד והי' מדעתה מתחילה לחזור בה ועיין בר"ן שם שכתב דבשאר מילי לא בגמר דעתו עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דיבור אבל הני כיון דחמירי אין אדם עושה אלא בהסכמה גמורה יע"ש ואי משום דיכולה לחזור ע"י אמתלא לא הסכימה בדעתה משום דסמכה דעתה שיכולה לחזור ע"י אמתלא מפני מה לא תסמוך דעתה שיכולה לחזור תוך כדי דיבור כמו בשאר מילי דסמך דעתו על זה ומשו"ה אינו עושה אותו בגמר דעתו ולקיים מילי דאבוה שהסכים בגוף הסברא צריכין אנו למשכונא נפשי' ולישבם ולומר דבשאר מילי דלא חמירי סומך נמי על שיכול לחזור תכ"ד לחוד משא"פ בקדושין דחמור לא סמכה דעתו על שיכולה לחזור תכ"ד לחוד כיון דחמירי ואולי לא יעלה בידה לחזור תכ"ד ואם לא תוכל לחזור גם לאחר תכ"ד לא היתה סמכה דעתה ע"ז ועושה אותה בהסכמה גמורה מתחילה כנ"ל והאמת כמו שמדחה בכ"ס שם דאי מהני רק משום דיכולה ליתן אמתלא הי' לה לומר מיד אמתלא ועוד אוסיף אי לא יכולה לחזור באמת רק ביש לה אמתלא אף אם חיזרת כדי דיבור צריכין לשאול אותה על אמתלא דאי לא יכולה ליתן אמתלא לא מהני חזרתה כלל אפילו תכ"ד כמו בשאר עניני קדושין וא"כ אין נפקותא כלל בין תוך כדי דיבור או לאח"כ דלעולם צריכה לומר אמתלא ועל קושי' הש"מ על קושי' הש"ס והא שווי' אנפשה חתיכה דאיסור' דלמא הברייתא בחוזרת תכ"ד תירץ בש"מ משום דזה פשיטא ועוד דחוזרת משמע לאחר כ"ד יע"ש ועל תירץ ראשון יש לפקפק דמאי פשיטות הוא זה דאדרבה דקשה קושי' הדרישה דהא בקדושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וצריכין לתרץ כמ"ש ב"ש וב"ח בק"א וקמ"ל ברייתא דכה"ג אמרינן גם בקדושין כד"ד ותירץ שני דחוזרת משמע לאחר כדי דיבור ראיתי בלחם משנה פי"ב מהל' גירושין הלכה א' שהקשה גם כן קושי' זו ובדבריו יש ט"ס דמוכחין ומתרץ ג"כ דחזרה ואמרה משמע דעבר זמן בין דיבור ראשון ובין דיבור אחרון דאל"כ הל"ל א"א אני ופנוי' אני כמו במתניתן דא"א אני וגרושה אני דמשמע בדיבור ראשון ומדקאמר וחזרה ואמרה משמע שהוא לאחר כדי דיבור וזה תירוץ הש"מ בהסבר והעתקת דברים יותר אלא שיש להקשות דעדיין לא מוכח מלשון חזרה ואמרה דאיירי לאחר כד"ד לפי מה שהקשה הטור סי' ל"ח על הרמב"ם דמעשה קודם לתנאי היינו דוקא מעשה בפועל ממש ולא בדיבור לחוד והקשה דזה פשיטות שאם נתן בידה בלא תנאי דלא מהני אח"כ התנאי דבקדושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ומתרץ הב"י בדברים אחדים בלי הפסק ראשי דבריו עדיף מתוך כ"ד ועיין במקנה בקונטרס אחרון שם שהביא ראי' לדברי ב"י וא"כ י"ל הא דנקט וחוזרת ואומרת דקמ"ל בזה דאפילו הפסיק בדיבורו תוך כ"ד נמי מהני בקדושין כמ"ש ב"ש וב"ח משא"כ אי הוי אומרה א"א אני ופנו' אכי הו"א דוקא כה"ג דמשמע בדיבור אחד בלא הפסק כלל דאמרינן גם בקדושין כדי דיבור דמי ומשו"ה נאמנת אבל לא בחוזרת ואומרת דמשמע ודאי דיש הפסק בין א"א לפנוי' אכי הו"א דלא מהני תכ"ד קמ"ל אפילו בחוזרת ואומרת נמי נאמנת דאפילו ביש הפסק בין הדברים נמי מהני בקדושין ומנ"ל למידק מלשון חוזרת אפילו לאחר כדי דיבור וצ"ע:

וראיתי שם באותו תשובה שמתמה על הב"מ שכתב על קושי' הלח"מ למה לא תאומן במגו דגרשתני די"ל דלא תרצה לאסור עצמה על קרובותיו ולא מתרץ משום דאינה רוצית לאסיר נפשה לכהינה מלבד די"ל דחדא מתרתי נקט גם י״ל דא"כ כשהיתה כבר גרושה דכבר נאסרה לכהונה נאמנת במגו וצריכין לחלק בין גרושה כבר או פנויה וזה א"א לומר מדלא חילקו ע"כ כתב הב"מ תירץ דשייך גם בשנתגרשה כבר משום דלא תרצה לאסור על קרוביו וראיתי בעצי ארזים שעדהם משום דלא ניחא לה להיפסל מכהונה וכאשר כתבתי דנפקא מיני' חילוק דין דאם נתנרשה כבר נאמנת במגו ולא משמע כן והנכון כמו שכתב בבית מאיר וכן צ"ל בתוס' כתובות כ"ב ע"ב בד"ה תרוויהו שהקשו דמה צריכין לאותו עד שאומר לא נתגרשה דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ותירצו שלא היינו יודעים שהיא א״א אלא על פיהם והא דלא מהימן שאומר נתגרשה במגו דבעי שתיק דשמא רוצה להעיד כדי לפוסלה לכהונה יע"ש בתוס' ישנים וא"כ לפי תירוצם אם כבר היתה גרושה מאיש אחר והוחזקה עתה לפנויה באמת נאמן העד שאומר שנתגרשה ולא אמרינן דתרוויהו בא"א קמסהדי ולא תצא ואפילו לכתחילה נמי תינשא וברייתא קתני סתמא דתצא וע"כ צ"ל נמי לתוס' דלאו דוקא נקטו דרצה להעיד משום לפוסלה לכהונה ה"ה נמי כדי לאוסרה לקרוביו אלא שעדיין לא יתיישב שפיר דלא נקט גם כן הטעם משום לאוסרה לקרוביו מאחר דזה הטעם שייך אף לגרושת כבר וצ"ע ועיין

ובינותי בספרים וראיתי בנוב"י ח"א א"ע ס' סמ"ך שהביא דברי הרא"ה וטרח מאוד לפרש דבריו וטעמו וכל רואה יראה שדחוקים המה במחכ"ת תחילה מה שרצה לפרש דבריו משום דלענין ממון לא מהני אמתלא רק לענין איסור אף שיכולין לפרש כן דברי הרא"ה אבל מהר"ן נראה כי לענין איסור ג"כ לא מהני דמסיים ולא מהימנא לחוב לו להוציאה נפשה מבעלה וכן הביאו הרמ"א מהאי טעמא ובאמת בארוסה ליכא דררא דממונא כלל אם לא על צד רחוק מאוד כאשר כתב הנוב"י בעצמו וטרח עד שמצא הדררא דממונא בארוסה ואף שבדברי הרא"ה יש לפרש כן בדוחק שכתב הטעם שכבר הודית לו ולא מהימנא לחוב לו אבל הוא בעצמו כתב שם דהר"ן הי' בק' טפי בדברי הרא"ה וכתב דלא מהימנא לחוב לו ולהפקיע עצמו ממנו משמע דזה עיקר טעמו ולא משום ממון ומה שכתב עוד שם והרי אין בידינו בנושא אחד לפסוק תרתי דסתרי להאמינה לענין איסור ולהכחישה לענין ממון לכן צריכין אנו להחמיר גם לענין איסור משמע מדבריו דא"א לומר כן בשום אופן ואני אומר דכבר מצינו כיוצא בזה בסימן י"ז בסע' ב' שהביא רמ"א י"א דאינו נאמנת לענין ממון ועיין בח"מ וב"ש דחידוש בי"א אלו דאף דנאמנת משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה בתובעת כתובתה נאמנת רק להנשא לאחר ולא לגבות כתובתה והוא מתוס' שדקדק כן מהרי"ק מדבריהם חזינן דיש סוברים לענין ממון לא נאמנת ולענין איסור נאמנת אף דסתרי אהדדי ואין זה פשיטות דא"א לומר כן והדרך השני שרוצה לומר דלא קאי הרא"ה רק באומרת בפני ב"ד או באתם עדים דאל"כ אף לענין ממון מהני אמתלא שהרי הודה לחבירו יכול אח"כ לומר משטה הייתי בך או שלא להשביע כמבואר בח"מ סי' פ"א גם זה דוחק גדול במח"כ מה שאין רמז ורמיזא בדבריו דאיירי דוקא בכה"ג וההכרח מכח אמתלא משטה או שלא להשביע כבר עמדו על זה בב"מ ובהפלא״ה דטענות אלו עדיף טפי כיון דאפילו אי לא טען טענינן ליה אבל שאר אמתלא לא מהני לחוב לחבירו ושניהם לדבר אחד נתכונו אבל מה שכתב בנוב"י ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דלא קאי אלא אמתלא שאמרו בגמרא כה"ג לא מהני אי אמרה לפלוני משום דלא הי' צריכה לומר לפלוני והי' די באומרת נתקדשה סתם אבל אמתלא לומר לפלוני דוקא מפני טעמים שנתנה מודה הרא"ה דמהני בה וכן מצינו חילוק זה ביו"ד סי' קפ"ה בש"ך שם בשם ב"ח ליישב סתירת המחבר מסי' קפ"ה לסי' א' אי מהני אמתלא במעשה אם האמתלא על המעשה גופא ולא הי' די באמירה לחודא גם במעשה מהני אמתלא והרשב"א לא כתב בלבשה בגדי נדה דלא מהני משום מעשה שלבשה זה דוקא משום שלא היתה צריכה לומר רק טמאה אכי וזה כסברת נוב"י ותמוה בעיני שלא הביא ראי' לחילוק שלו מכל המקומות אלו שמבוארים היטב בב"ח וש"ך וכי נעלם ממנו כל זה ובפרט בענין דעסק בו ומצאתי בספר עצי ארזים שמיישב ג"כ דברי הרא"ה כדברי הנוב"י והביא באמת ראי' לסברא זו מהא דלבשה בגדי נזיה דמשו"ה לא מהני כמו שמסביר הב"ח שהרי הי' די שתאמר טמאה אני לך לבד ולא הי' לה ללבוש בגדי נדה וה"נ דכותי' אלו הי' עושה לאיזה סבה ה' לה לומר רק א"א אכי ולא לומר לפלוני ומיישב בזה הא דהביא הרמ"א דין זה בשם "א אע"ג דלא מצינו חולק ולישובו א״ש משום דהטור חילק גם בלבשה בגדי נדה וממילא שחולק ג"כ על דינו דהרא"ה משום דנפקא להו מדין הוחזקה נדה יע"ש ובאמת לא משמע כן מדברי הרא"ה דאי משם נפקא האי דינא מאי הוא שכתב משום שכבר הודית לו ולא מהימנא לחוב והר"ן מפרש יותר לאפוקי נפשה מבעלה ואי להוחזקה נדה מדמית בלא"ה לאו מהימנא כמו בטמאה אני ושאר דברים דלא שייך להפקיע נפשה מבעלה ולא חוב ונוב"י נשמר בדבריו ומסביר נגד זכותו שהודית לית לה אמתלא לכן לא מהני אמתלא שלה גם נגד האיסור גם זה צ"ע דהא אם לא היתה צריכה לומר לפלוני גם לאיסור לא מהני אמתלא כמו בהוחזקה נדה דהוי איסור לחוד דמה לה לומר לפלוני שאינה צריכה ויכול להכחישה גם כן אם לא שנותנת אמתלא ששייך גם נגד פלוני וזה באמת מהני לפי דבריהם ועיין, ומה שכתב הנוב"י והכפיל גם באופן זה מדלא מהני לענין ממון שנוגע לפלוני גם לענין איסור לא מהני כבר כתבתי דמצינו כיוצא בזה ואין להביא ראי' ממתניתן יבמות קט"ז ע"ב דסברו ב"ה דתנשא ולא תטול כתובתה ולא חזרו והודו ב"ה לדברי ב"ש אלא משום דמספר כתובה נלמוד שאם תנשא וכו' דשאני התם כמ"ש רש"י שם ד"ה שאין האחין וכו' ולגבי נישואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא יע"ש והאמנוה רבנן רק משום עיגונא אבל לא לענין כתובה אבל היכי דדנין אי מהימנא מצד הדין אז יש לומר שכיר אי מהימנת לאיסור ולא לענין ממון הוי תרתי דסתרי ע"כ אמרינן להחמיר דגם לענין איסור שלא להאמינה וע"ז שפיר הבאתי ראי' מסימן י"ז דמשום אין אשה מעיזה מצד הדין נאמנת ואפ"ה לא מהימנא להוציא הכתובה מבעלה וראיתי ג"כ בתפארת ישראל מנכד של הפלתי ביו"ד סימן קפ"ה על הא דמחלק שם הב"י והט"ז על סתירת הרא"ש והמחבר בעד מפי עד דסברו הרמב"ן דעד הראשון נאמן יותר וחולק עליו הרא"ש והמחבר א"ע סי' קט"ו וביו"ד שם ובסי' קכ"ז פסק כרמב"ן וחלקו בין איסור שמודה הרא"ש לרמב"ן שהראשון נאמן משא"כ לענין ממון השני נאמן דא"א להוציא ממון או להפסיד עפ"י ע"א ותמה שם דודאי במקום אחר יש חילוק בין איסור לממון אמנם גבי כתם האיך אמרינן תרי הפכים בנושא אחד ממנ"פ נאמן החכם לענין איסור גם כתובה אין לה וזה כדברי הנוב"י וגם עליו התמיה שכתבתי וצ"ע לעת הפנאי ליישב דבריהם ועיין.

והנוב"י דן שם אי מהני אמתלא אבל זה פשיטא ליה אי מהני אמתלא גם בנדון שלו כן אע"ג דע"א העיד שנתקדשה והיא הודית לדבריו מ"מ אם אח"כ נותנת אמתלא מהני אם לא משום דאמרה לפלוני אע"ג דלא מצינו רק באמירה שלה לבד ובמעשה פלינו הראשונים מ"מ כה"ג כ"ע מודו דמהני והבאתי ראי' בתשובה אחת מדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' אישות הל' ל"א אמר ע"א מקודשת והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת וכו' ובאותו הלכה כתב ג"כ אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקדשה את עצמה אם נותנת אמתלא לדבריה הרי זו מותרת לשני וכתבתי שם אע"ג דזה דין אחר לענין אי מהני אמתלא ואין דרכו של הרמב"ם להביא בהלכה אחת שני דינים מחולקים אלא דרצה לומר וללמד לנו בזה דקאי אלעיל מה שכתב באותו הלכה אמר ע"א מקודשת אם מכחשת אותו נאמנת ואח"כ מוסיף והולך אפילו היא אמרה מקודשת אני ומודית מדברי העד מ"מ אם נותנת אמתלא לדבריה נמי מהני והארכתי שם ביישוב כל דברי הרמב"ם באותי הלכה ועוד יותר מצינו ביו"ד סימן קכ"ז דאפילו במקום דע"א נאמן מצד הדין היכי דשיתק הבע"ד אם נותן אח"כ אמתלא על שתיקתו ולא הכחיש העד נמי מהני אמתלא ולאו דוקא בשותק אלא אם אמר ג"כ כדברי העד ונותן אח"כ אמתלא על זה למה אמר כדברי העד נמי מהני אמתלא ועיין בש"ש שמעתתא ו' פרק ח' וט' שהביא שיטת הפוסקים היכי דע"א נאמן מצד הדין אי מהני אמתלא והאריך בזה לברר הדבר ולשיטת דלא מהימן באמתלא נ"ל דמודו לדין שכתב ביו"ד דאם נותן אמתלא על ששתק מהני אמתלא אע"ג דאז נאמן העד מצד הדין דשאני היכי דמעיד העד בעצמו ואח"כ נותן אמתלא לעדותו שהעיד לא מהני אמתלא אבל בשותק או באמירה בעלמא שמודה לדברי העד מהני אמתלא כיון שלא בתורת עדות אמר משא"כ בעד שהעיד בתורת עדות על הדבר שפיר כתבו דלא מצינו דמהני אמתלא רק בשווי' נפשה חתיכה דאיסור' ועיין, – כתבתי פה פ"ב יום ד' לסדר חקת התורה תרס"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה