אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה ח

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה ח

תשובה ז

שלום וכ"ט לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי מו"ה יצחק קארפעל נ"י יושב על התורה בק"ק פאקש יע"א

ראיתי דבריך בסוגי' דתוך זמן כלפני זמן וגם מה שעמד על דברי קדוש אבא בכ"ס או"ח סי' ח' במה שיצא לחדש דלא אמרינן ספק מה"ת להחמיר רק במי שהוא גדול בודאי אז מחויב להחמיר בספיקא ג"כ אבל אי אנו דנין על הגברא אי בר חיובא הוא או לא אז לא אמרינן ספק מה"ת להחמיר דהא יש להסתפק אי בר חיובא הוא כלל להחמיר בספיקא הנה מאז תמהתי שלא הביא דברי תה"ד הובא ברמ"א הל' יו"כ סי' תרט"ז סעי' ב' דאפילו היא רך וכחוש צריך להתענות דחיישינן שמא נשנו ועיין בט"ז דהוי ספיקא דאורייתא שמא נשרו משמע דמצד ספק דאורייתא מחויבים להתענות וכן כתוב בפירוש בתה"ד דמצד ספק מה"ת צריך להתענות משמע דאף בספק אי גברא בר חיובא חייב להחמיר מצד ספק מה"ת לחומרא כך צריך להחמיר בספק גדול ספק קטן והא דכתב הרמב"ם וכן הש"ע בלא מצאו שערות דמשלים מדברי סופרים כתב בתה"ד דהיינו בזמן שהיו בקיאים בבדיקה כגון דאשלימו ליה לקטן דכה"ג ליכא למיחש שמא נשרו וכמ"ש ג"כ חדושי הר"ן נדה דף מ"ח דמשכחת בהתחילו לבדוק באותה שעה שהתחילו ליכנס בזמן גדלות ולא פרשו מהן כלל איזה זמן או דמשכחת דליכא חשש נשרו לפי מה שכתב הב"ש אהע"ז סי' קנ"ה בהביאה שערות קודם ימי גדלות דהוו שומא וליכא חשש נשרו דגם אלו שהביאו קודם גדלות היו נושרים ובאמת לרמב"ם דכתב מדברי סופרים בלא"ה א״ש דהא הוא סבר ספק מה"ת רק מדרבנן להחמיר ואף באיסור כרת י"ל כן ועיין בהל' שגגות וא"כ מה"ט כתב רק מדברי סופרים מחויב להתענות אבל לדידן דאורייתא כמו שכתב התה"ד והרמ"א אלא שצ"ע מהא דא"ח סי' ל"ז ברמ"א שם שכתב די"א הא דאב חייב לחנך להניח תפילין הוא דוקא בקטן שהוא בן י"ג שנים ויום אחד והא מדאורייתא נמי יהי' מחויב הקטן מצד עצמו ולא מצד חינוך דאב וצ"ל ולדחוק דאיירי כה"ג שהבאתי בשם חדושי הר"ן שבדקו אותו בשנכנס לזמן גדלות או כמ"ש הב"ש.

וראיתי בשו"ת ר"ע איגר זצ"ל סי' ז' שהרגיש בזה וכתב עוד די"ל בקום ועשה שעושה איסור בידים כמו בקדושין וחליצה שאם תנשא לאחר תעשה איסור בידים חיישינן שמא נשרו אבל לא בתפילין בביטול מצות עשה בשב ואל תעשה לא וזה הי' א"ש אי אמרינן כשיטת מהר"ם קאסטלאן דכל החשש שמא נשרו הוא רק חומרא בעלמא ורק אצל מה"ת חיישינן להחמיר י"ל דוקא בקום ועשה אבל לפי שיטת מהרי"ט דאמרינן רוב נושרים ורק במיאון הקילו חכמים וכן בהרמב"ם דמוכח בפי"א מהל' גירושין דחשש נשרו חשש גמור הוא בודאי אין לחלק בין קום ועשה או שב ואל תעשה לענין ספק דאורייתא והפנ"י בקדושין שהביא ג"כ בח"ס דלא אזלינן אף בתר רוב היכא דיש מיעוט שמא גברא לאו בר חיובא מוכח מדבריו שלא כתב כן רק בדיני נפשות דבלא"ה מתמה בש"ס סנהדרין ס"ט ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא והתורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה ואע"ג דמסקינן דאזלינן בתר רוב אי דניזל בתר רוב היכי דגברא בר חיוב כיון דאזלינן בתר רוב הוי כאלו ידוע בבירור שעבר עבירה שחייב עליו מיתה משא"כ היכי דהספק אי גברא בר חיובא לא שייך למסמך ארובא כיון דיש לחוש שהוא קטן דלאו בר דעת והתורה אמרה נקי וצדיק אל תהרג יע"ש ועיין בשב שמעתתא שמעתא א' פרק ג' שמתמה על הרמב"ם דספק מה"ת לקולא מש"ס יבמות דף פ' אכל חלב מבן י"ב עד י"ח ונולדו בו סימני סריס דרב אמר דנעשה סריס למפרע והקשו בתוס' דהא הוי התראת ספק ותירצו דאיגלאי מלתא שהי' גדול באותו שעה ולשיטת הרמב"ם כיון דספק מותר היאך משכחת מלקות כיון דעכשיו דספק הוא מותר לאכול מה"ת וכתב דלשיטת שאר פוסקים דספק מה"ת להחמיר א"ש משום חשש שמא נשרו ולא הי' רשאי לאכול מה"ת יע"ש משמע נמי מדבריו דפשיטא ליה דגם בספק גדול ספק קטן אמרינן ספיקא מה"ת לחומרא אבל מה שרצה לומר דגם לשיטת הרמב"ם יש לומר דרב איירי לענין קרבן חטאת ולא הוי אונס כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לא מקרי אונס והביא ראי' מהא דאשה שאמרה נטמאתי דחייב חטאת ומשני בסמוך לוסתה אע"ג דוסתות דרבנן יע"ש וסברא וראי' זו כתוב ג"כ בצל"ח פסחים דף ו' בד"ה ועוד וכו' אבל כאן יש לפקפק דהא כיון דלהרמב"ם רק מדרבנן לחומרא זה דוקא בגברא דבר חיובא הוא דצריך להחמיר מדרבנן אבל אי הספק אי בר חיובא הוא כלל לא שייך להחמיר מדרבנן דהא ספק הוא ובדרבנן לקולא וקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא, והנה מה שכתב בש"ס שם תחילה דגם לשאר שיטות קשה דהא בתר רובא ודאי אזלינן ורוב קטנים לאו סריסין הן משמע גם לאחר י"ב וי"ג ולא הביא שתי שערות bמי אמרינן רוב לאו סריסין וכן כתב בט"ז אע"ז סי' קנ"ה ליישב קושי' הפרישה בקטנה שלא הביאה שתי שערות למה תמאן ליחוש דלמא תביא אח"כ סימני איילונית ונעשית גדולה למפרע ואם נשאת בנתיים לאחר המיאון נמצא בניה ממזרים וכתב דאשתמוטתי' דפליגו בזה ר"מ ורבנן אי חיישינן לשמא תמצא איילונית או לא יע"ש ופשיטא ליה להט"ז ג"כ דגם כה"ג אמרינן רוב אבל הב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט כתב כה"ג דאיכא ריעותא לפנינו שלא הביאו שתי שערות וכ"ש ביש סימני סריס ג"כ בודאי יש לחוש שמא איילונית יע"ש וא"כ לדברי הב"ש לא קשה קושי' השב שמעתתא דדוקא בספק השקול אמרינן להרמב"ם ספק מה"ת לקולא אבל כה"ג דלא הביא שתי שערות בודאי שכיח יותר שהוא סריס ואף אי אמרינן דגם כה"ג מיעוט הוא ורוב לאו סריסין מ"מ כיון דהוי ספק שמא נשרו ואי לא נשרו שמא סריס הוא וסמוך מיעוט לפלגא והוי כמו רוב כה"ג לא אמרינן ספק מה"ת לקולא וא"ש.

והנה הב"ש כתב כמו דלא חיישינן לשמא נשרו בלא בעל כך לא חיישינן לשמא תמצא איילונית ואע"ג דיש ג"כ ספק שמא נשרו והוי' כס"ס לחומרא דלמא נשרו ודלמא תמצא איילונית וגם בדרבנן להחמיר בס"ס לחומרא מ"מ י"ל דהקילו במיאון כמ"ש מהרי"ט לשיטתו דאמרינן מכח חזקה דרבא דלמא נשרו מ"מ הקילו במיאון משום דהם אמרו והם אמרו ולא מצינו דהקילו בדרבנן רק להקל דלא נשרו אבל להקל בדרבנן לומר נשרו זה לא מצינו ואדרבה מצינו לשיטת הרי"ף וגם להרמב"ם דסברו חליצת קטנה פסולה רק מדרבנן דגם על חזקה דרבא לא סמכינן אע"ג דהוי ספיקא דרבנן וכ"ש דלא אמרינן נשרו להקל ואף לדידן דחליצת קטנה פסולה מדאורייתא וי"ל בדרבנן ודאי סמכינן על חזקה וגם י"ל כמו דאמרינן להקל דלא נשרו אמרינן ג"כ דנשרו כיון דאית לן חזקה דרבא. וראיתי בכ"ס סי' קכ"ט בד"ה ועדיין דפשיט ליה כן דאמרינן בדרבנן להקל נשרו כמו דאמרינן בדאורייתא להחמיר במיאון שמא נשרו ויש להביא קצת ראי' לזה מהא דפסק הרמ"א או"ח סי' נ"ה דלתפילה א"צ בדיקה וסמכינן על חזקה דרבא ואי אמרינן כמ"ש הרשב"א והרמב"ן בחולין דטעמא דצריך לברר בחליצה הוא משום דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן א"כ קשה למה בתפילה סמכינן דהא גם בדרבנן החיוב לברר כמו שמוכח מש"ס פסחים בחזקתו בדוק דמקשה אי איתא קמן לישייליה אלא ודאי דגם אי לא ימצא סימנים אמרינן נשרו מכח חזקה דרבא להקל בדרבנן אלא דלא משמע כן מדברי המג"א ס' קצ"ט סק"ז דלא כתב הרמ"א דמחזקינן ליה כגדול זה דוקא בלא ידעינן אבל בידעינן לא דדוקא על החזקה סמכינן בדרבנן אבל שמא נשרו לא אמרינן להקל בדרבנן מוכח דלא אמרינן נשרו להקל בדרבנן והטעם דדוקא לא נשרו אמרינן להקל בשל מיאון משום דיש לנו חזקת קטנות אבל לומר נשרו להקל אדרבה אוקמינן אחזקת קטנות לומר דלא נשרו ואע"ג דסמכינן בלא בדקו היינו משום דיש חזקה דרבא נגד חזקת קטנות אבל בבדקו ולא אשכח דליכא חזקה עוד רק מכח חזקה נעשה לנו ספק לומר נשרו לא אמרינן ספק דרבנן להקל משום חזקת קטנות וכה"ג גם ספק דרבנן להחמיר במקום חזקה ועיין בב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ב בספק אם הגיעה לי"ב שנים או לא אזלינן לחומרא אף בלא בעיל דדוקא לענין נשרו אזלינן לקילא משום דליכא שערות לפנינו יותר מסתבר דליכא שערות כלל ואע"ג בבעיל מחמירין משום דהוי ס״ד אבל בלא בעיל בספק דרבנן אזלינן לקולא משום דהסברא מסייע לקולא יע"ש וא"כ כ"ש דלא אמרינן להקל ולומר נשרו בספק דרבנן כיון דהסברא היפך הספק דרבנן וצריך סברא לקולא דוקא להקל בדרבנן ואף לפי מה שפקפק שם הבית מאיר בדברי ב"ש די"ל דוקא בהביאה סימנים וספק בשנים יש להחמיר משום דהסימנים מורים על השנים ולשיטת הר"י בקדושין דף ס"ד אף בסימנים לחוד אמרינן דודאי הגיעה לכלל שנים משא"כ בספק השקול אף בלא סברא והוכחה יש להקל בדרבנן משום ספק דרבנן מ"מ כבר כתבתי דמקילין במיאון משום דיש חזקת קטנות ואף דיש ג"כ חזקת איסור מ"מ יש חזקת קטנות נגדה אבל לומר נשרו להקל בדרבנן לא אמרינן משום דיש חזקת קטנות וגם יש לומר חזקת חיוב להוציא אחרים ולא אמרינן כה"ג ספק דרבנן להקל וע"כ צריכין אנו לחלק כן לשיטת הרי"ף דסבר חליצת קטנה רק מדרבנן ולא סמכינן אפילו בלא בדקו על חזקה דרבא ובלא בעיל לענין מיאון משום דהוי דרבנן מקילין בספיקא לומר שלא נשרו וע"כ משום דיש לנו חזקת קטנות לענין מיאון ולענין חליצה מתנגדות חזקת קטנות ועיין:

וכיון דהוכחנו דלא אמרינן נשרו להקל בדרבנן א"כ צ"ע אמאי כתב הרמ"א בס' נ"ה וקצ"ט דסמכינן על חזקה דרבא בדרבנן והא גם בדרבנן צריך לברורי היכי דאפשר וצ"ל או דרמ"א סבר דאין הטעם דצריך בדיקה לחליצה הוא משום דאיכא לברורי די"ל דקשה לבדוק הסימנים ורק משום דחזקה דרבא לאו חזקה אלימתא הוא לא סמכינן בדאורייתא או לפי מה שהעיר בכ"ס לפי הכלל שטייל הנוב"י דאם ישאר ספק אחר הבירור לא שייך איכא לברורי ומהכא מוכח לכאורה נגד כלל שלו דהא ישאר ספק דלמא נשרו אבל מ"מ יש לחלק דאף בדאורייתא צריך לברר גם כה"ג אבל בדרבנן כיון שישאר עכ"פ ספק נשרו אע"ג דאין להקל בספק זה מ"מ מקילין בדרבנן דלא צריך לברר וסמכינן על החזקה אף למתחילה.

והנה אי הטעם דצריך לבדוק בחליצה משום דחזקה דרבא לאו אלימתא הוא או משום דאיכא לברורי ובליתא קמן באמת סמכינן על חזקה דרבא כבר הארימו בזה הרבה ועיין בנוב"י אע"ז ס' ס"א שהעלה דחזקה גמורה הוא כמו שאר חזקות דסמכינן אף להקל וכתב בתנינא או"ח סי' א' שמכשיר בקטן שכתב תפילין ואינו לפנינו לבדקו ועיקר ראייתו מתוס' בבא בתרא קנ"ד בד"ה שהקשו למה לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו וע"כ דתוס' אזיל כשהנכסים ביד יורשים דאי ביד הלקוחות מה הקשו דהא היורשים היו רוצים לבדקו דלא הביא שתי שערות וע"כ דקושי' התוס' אזיל אי אמרינן דיורשים מוחזקים ומוכח דעדיפא חזקה זו אף להוציא ממון יע"ש ומיד עלה על דעתי לדחות ראית הנוב"י כאשר כבר מדחה ראי' זו בכ"ס שם דקושי' תוס' למה לנו לומר דסימנים עשוים להשתנות כיון שיש ג"כ חזקה דרבא אבל בלא"ה נמי י״ל דקוש' תוס' ללישנא דלקוחות היו מוחזקים ואף שהיו היורשים רוצים לבדקו ולברר שאין לו שערות מ"מ כיון דמכח חזקה דרבא אמרינן נשרו מצד ספק א"כ מה מהני בדיקתם להוציא מיד הלוקחים דלמא נשרו ומה צריך ר"ע לומר סימנים עשוין להשתנות לאחר מיתה היינו משום דקרוב שנשרו לאחר מיתה דהא בלא"ה חיישינן לנשרו מחמת החזקה וע"כ תירץ תוס' דאיירי שכבר בדקו ולא הביא סימנים דאין חשש שנשרו אז או כמו שהבאתי בשם הר"ן דבדקו ביום שנכנס לגדלות או כמ"ש הב"ש שהיו לו שערות קודם הגדלות ומדאלו לא נשרו גם על אחרים לא חיישינן ואין ראי' מתוס' ומשו"ה צריך ר"ע לומר דסימנים עשוים להשתנות דכיון דבדקו כבר א"כ ליכא חזקה דרבא ולא חיישינן עוד שמא נשרו אלא משום דסימנים רגילים לנתור לאחר מיתה הוי ספק שמא נשרו ואין להוציא מיד הלקוחות והנה גם להרא"ש בתשובה שהוכיח מכאן בהביא סימנים אמרינן שגם למפרע כשנעשה גדול הביא סימנים דאל"כ מאי מהני בדיקת הלקוחות וע"כ צ"ל לרא"ש דלא כתוס' דאיירי בבדקו כבר ולא הביא סימנים דאי כתוס' לא שייך לומר עוד מכח חזקה שהביא כבר מקודם מ"מ להאי לישנא דלקוחות מוחזקים ע"כ צ"ל דבדקו מקודם דאל"כ ניחש שמא נשרו ואין להוציא מספק אם לא שנאמר כשיטת מהר"ם קסטלאן דחשש נשרו רחוק הוא ולא חיישינן רק באיסור דאורייתא להחמיר אבל בשאר דברים לא חיישינן לנשרו ומ"ש הנוב״י די"ל דגם הרמב"ן שכתב דמת מיד יכול לסבור כהרא"ש אלא משום דסבר נמי כתוס' דבדקו תחילה ממילא צריכין לומר מת מיד אין רמז ורמיזא ברמב"ן מזה ולא הביא כלל לא קושי' ותירץ תוס' וכל כי האי הוי ליה להקשות ולפרק ומוכח יותר דלא כרא"ש וכמו שהביא הב"י בסי' מ"ג בא"ח יע"ש ומלתא דתמוה לי ראיתי בדברי כ"ס שם באות ו' שרצה להוכיח מתוס' דלא כר"י בקדושין דסימנים לחוד מהני דהי' להם לתרץ דיורשים טוענים שלא הגיע לכלל שנים אז ומשערות לא ידעו ואם הי' אפשר לבדוק הי' מהני לומר שכבר הי' אז גדול בשעה שמכר ע"ש ולא זכיתי להבין דהא ע"כ איירי דידעינן דהי' בן ח"י או כ' בשעה שמכרו הנכסים דאל"כ גם שערות לא מהני דאף דאמרינן דהי' גדול מחמת שערות זה דוקא שהוא בן י"ג אבל עדיין אף שיש שערות יכולין לטעון דאינו בן ח"י או כ' שנים וע"כ צ"ל דידעינן שהוא ח"י או כ' שנים אלא שטוענים היורשים שאין לו שערות ועדיין קטן הוא וא"כ לא שייך הכא הא דר"י כלל ועיין בתוס' קנ"ה בד"ה מתיב ר' זירא ובמהרש"א שם וצע"ג ליישב דבריו הקדושים.

ועוד עמדת על קושית מהרש"א על הא דרצה לדייק ממתניתן דתוך זמן כלפני זמן דלמא מתניתן בלא בדקו ולאחר זמן דאיכא חזקה דרבא נדריה קיימין משא"כ בתוך זמן דליכא חזקה דרבא והקשית דהא מבואר בפ' בא סימן מהא דנאמנת אשה להחמיר ולא להקל ואוקמי בתוך זמן דגם בתוך זמן חיישינן מחמת ספק גם אנכי עמדתי על זה וראיתי במחנה אפרים שהקשה דלמא איירי מתניתן בבדק ולא אשכח ולאחר זמן חיישינן שמא נשרו אבל תוך זמן דליכא חזקה לא חיישינן לנשרו וכתב דלא חיישינן לנשרו משום דיש חזקת היתר מה שנדרו והקדישו ועיין בפנ"י קדושין ס"ד ועיין ג"כ בש"ש שמעתא ה' פי"ג ולא קשה על המהרש"א ג"כ דדוקא מיאון וחליצה חיישינן להחמיר אף בתוך זמן משום דיש חזקת איסור לשוק וגם חזקת א"א בבעיל משא"כ בנדרים והקדשות דיש חזקת היתר וגם חזקת קטנות אבל על תוס' צ"ע שכתבו בד"ה קטנה וכו' דאין להוכיח להך לישנא דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו בבדקו ולא אשכח או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו ולכאורה קשה בבדקו ולא אשכח כתבו שפיר משום דבתוך זמן לא חיישינן לנשרו אבל בלא בדקו הא בתוך הפרק ג"כ חיישינן מפני הספק כמבואר מהברייתא דבפ' בא סימן ואפילו נשים אינם נאמנות להקל ונ"ל דתוס' איירי בתירץ השני בלא בדקו בלא בעיל דלא הוי רק דרבנן ובתוך זמן דיש ספק יכולה למאן בלא בעיל אבל לאחר זמן דאיכא חזקה לא יכולה למאן ורק נשרו לא חיישינן וכמ"ש הטור בסי' קנ"ה דלא כמ"ש לחם משנה לשיטת הרמב"ם דלא אמרינן חזקה למיאון בלא בעיל רק לבדוק לכתחילה וצ"ל להרמב"ם הא דקאמר שמואל בודקין למיאון היינו לכתחילה אבל בדיעבד ויהני אף בלא בדיקה והה"ד הי' תוס' יכול לומר בפ' בא סימן הא דמהני חזקה דרבא היינו בלא בעיל דמשום ספק מקילין אבל מכח חזקה מחמירין אף בלא בעיל אלא דתוס' כתב להלכתא דחיישינן שמא נשרו דבלא"ה א"ש אף בבעיל אבל כאן כונת תירץ תוס' בלא בדקו בתוך זמן היינו בלא בעיל אבל מכאן ואילך אינו ממאנת מכח חזקה דרבא ובזה א"ש קושית המהרש"א כיון דע"כ גם למ"ד אין חוששין צ"ל דחיישינן שמא נשרו בבעיל דאל"כ חזקה דרבא למאי מהני ופליגו בלא בעיל א"כ הי' יכול לשנות דגם למ"ד אין חוששין דרבא איירי בבעיל ונדחק וגם בלא"ה צ"ל למ"ד חוששין בלא בעיל לדבריו דהא הוי ספק דרבנן אבל לפי דברינו לא קשה מידי למ"ד אין חוששין י"ל דחזקה דרבא אהני בלא בעיל דבלא חזקה לא חיישינן והברייתא לקמן איירי דוקא בבעיל אבל משום חזקה גם בלא בעיל חיישינן והנה גם הרמב"ן הקשה בחדושיו לנדה למאי צריך חזקה למיאון בחששא בעלמא סגי ונדחק ולמה לא משני דצריך בלא בעיל והיו דלא משני כתוס' משום נשרו צריך החזקה י"ל דהקשה הרמב"ן למ"ד דלא חיישינן לנשרו וסבר בפשיטות דפלוגתא רק בבעיל אבל יכול לשנות בלא בעיל צריך חזקה ואולי י"ל דרמב"ן סבר וכן המהרש"א דלא רצה לתרץ כן משום דודאי למ"ד חיישינן שמא נשרו חזקה דרבא אלימתא הוא דהא מה"ט חוששין גם לנשרו בודאי אף בלא בעיל יש להחמיר לענין מיאון אבל למ"ד דלא חוששין ע"כ דסבר דלא אלימא חזקה כ"כ ליחוש לנשרו א"כ דאינו חזקה גמורה ורק לחומרא אמרינן חזקה א"כ גם בדרבנן לא חיישינן משום חזקה וכן משמע מתירוץ הרמב"ן שכתב דיש לומר דחזקה אהני שאין ב"ד צריכין לטרוח לבדוק אלא מסתמא אמרינן שהביאה סימנים ואין מיאונה כלום יע"ש ולמ"ד נשרו הא לא מהני בדיקת ב"ד דאמרינן נשרו וע"כ דקושית הרמב"ן למ"ד דלא חיישינן שמא נשרו וקמ"ל דאין צריכין לטרוח ולבדוק ומהני בדיקה אם לא ימצאו קמ"ל דודאי הביאה סימנים ואין המיאון כלום אבל למ"ד נשרו י"ל דגם הרמב"ן סבר כשיטת הטור דלא מהני מיאון אף בלא בעיל משום חזקה דרבא דלא כהרמב"ם לפי הבנת הלחם משנה.

ולכאורה יש להקשות דמאי פריך הש"ס אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה דלמא הא בדיקה למיאון איירי ובלא בעיל דהמנוהו רבנן בדרבנן אבל לחליצה באמת אינו צריך בדיקה משום חזקה דרבא ומזה לכאורה ראיי' לשיטת הר"ר אלחנן דלאחר הפרק אין נשים נאמנות למיאון משום דחזקה מתנגדת אבל לשיטות דנשים נאמנות למיאון בלא בעיל קשה ולפמ"ש תוס' דא"ח לומר הא דלפני פרק דאמרינן דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו היינו כמ"ש רש"י דאינה חולצת אבל א"א לומר למיאון משום דקתני סיפא ונאמנת להחמיר ולא להקל ועיין בב"ש דכונת תוס' בלא בעיל א"כ א"ש דא"א לאוקמי הא דלאחר הפרק בלא בעיל ולמיאון דא"כ אמאי לא יהי' נאמנת בסיפא מכח כ"ש בתוך זמן דליכא חזקה דרבא וגם בתוך הפרק אמאי אין נשים בודקת אותו לקולא למיאון אבל לפמ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' בית שמאי הא דלפני פרק דבודקין דאמרינן לאחר הפרק שומא היינו בין לחליצה ובין למיאון והיינו ע"כ בלא בעיל דאי בבעיל לא שייך נאמנת כלל דחיישינן שמא נשרו ומדייק מדנקט סתמא דלפני פרק בודקין ובסיפא נקיט להחמיר אבל לא להקל משמע דלפני פרק אף להקל במיאון ובלא בעיל א"כ גם לאחר הפרק למה לא אוקמי למיאון ויש ליישב להרמב"ן דלא רצה לתרץ כן משום דמשמע ליה הא דבודקין הוא בין לחליצה ובין למיאון מדנקט סתמא וא"כ בלפני פרק א"ש דאיירי בין למיאון בלא בעיל ובין לחליצה אבל אי לאחר הפרק מקשה שפיר דהא לחליצה לא צריך בדיקה כלל ולמיאון לחוד לא משמע ליה דהא משמע בין לחליצה ובין למיאון והא לא קשה דלמא להחמיר בלא מצאו דהא הקושי' דלא צריך בדיקה כלל לחליצה ולית ליה כמ"ש תוס' בדוחק די"ל הא דבודקין דאם בדקו דמהני בדיקתן אלא דבודקין משמע דלכתחילה צריך בדיקה א"כ שפיר מקשה דהא לחליצה לא צריך בדיקה כלל והא דאמר לפני פרק דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אע"ג דלא צריך בדיקה לחליצה כבר כתב הר"ן בחדושיו דה"ק דלפני פרק א"ש לפום מאי דקתני בברייתא דנשים בודקין לאחר הפרק לחליצה ג"כ אבל מיהו בדיקה דלאחר הפרק גופא קש' למה לי בדיקה ופריך יותר ממה דנקט בהדיא ולא בעי לאקשוי מדיוקא או י"ל בשלמא לפני פרק דלא מהני הבדיקה לענין חליצה רק להחמיר דאי משתכחי לאחר הפרק דשומא נינהו ושפיר נקט סתם בודקין אבל לאחר הפרק משמע ליה דגם לחליצה צריך בדיקה מדנקט סתם בודקין משמע ליה בין להקל ובין להחמיר בודקין ומשו"ה מקשה דהא להקל בחליצה לא צריך בדיקה שוב ראיתי מה שכתב הרמב"ן בחדושיו וכתב לתרץ באופן אחר הא דלא קאמר לאחר הפרק להחזיקה בקטנה כשלא נמצא בה שערות יע"ש.

ועוד י"ל הא דנאמנת נשים בלא בעיל למיאון זה דוקא לאחר דמשני דלחליצה צריך בדיקה א"כ ע"כ החזקה לאו חזקה גמורה או דעכ"פ צריך לברר החזקה א"כ יש לומר דנאמנת גם נגד החזקה אבל אי לא צריך בדיקה אע"ג דבכל מקום אף ברוב צריך לברר וצ"ל דחזקה זו עדיפא אף מרוב וא"כ בודאי יש לומר דאין נשים נאמנת נגד חזקה זו דעדיפא משאר חזקה ורובא דעלמא ורק לאמת אמרינן דנשים נאמנת דלא כשיטת ה"ר אלחנן המובא בבית מאיר ג"כ.

ובחדושי הר"ן הקשה כיון דס"ד השתא דחזקה דרבא מהני' אפילו לחליצה אלא כודאי משוינן ליה וכיון שכן היכי ניחא לן בדיקה דלפני הפרק משום דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אדרבא כיון דאית לן חזקה דרבא אית לן למימר דודאי אחר הפרק הביאה סימנים אחרים ונשרו ותירץ דניחא ליה לפום מאי דמסיק דגם לאחר הפרק צריך בדיקה יע"ש ולכאורה תמוהים דבריו דמשמע אי לא צריך בדיקה לחליצה וכודאי משיינן אמרינן ודאי נשרו והא ביוצא דופן דמתרץ הא דרבא דאינו ממאנת וחילצת הוא בבדק ולא אשכח ומשום חשש נשרו וסבר דגם לחליצה אמרינן חזקה ורק למ"ד אין חוששין קאמר כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה צריך בדיקה משמע דגם אי מהני חזקה גם לחליצה מ"מ נשרו רק ספק הוא ולא ודאי נשרו כמו שמקשה הש"ס שם והא חוששין קאמר דמשמע רק לחומרא אמרינן נשרו ולא לקולא וצע"ג לכאורה ונ"ל ליישב דלכאורה קשה על סוגי' זו דמשמע למ"ד חוששין שמא נשרו לא צריך בדיקה לחליצה והא מהאי ברייתא דלאחר הפרק נשים בודקת מוכח דע"כ דלא אמר רבא רק חזקה למיאון ולא לחליצה ועיין בנו"בי סי' ס"א ונ"ל דודאי אי אמרינן דחזקה דרבא מהני דלא צריך לבדוק כלל לכתחילה אע"ג דבכל שאר רוב צריך לברר וע"כ דחזקה דרבא עדיפא מרוב וכודאי גמור משוינן ליה בודאי מסתבר לומר דאף בבדקה ולא מצא אמרינן ודאי נשרו הסימנים דהא כודאי גמור הוא שהביאה דלא צריך לברר ומהרי"ט כתב אף לפי האמת דצריך בדיקה לחליצה הוא רק חומרא בעלמא לומר שלא נשרו אף שחולקים עליו בזה כיון דלא נמצא ואיתרע החזקה ספק הוא אם נשרו אבל אי אמרינן דלא צריך בדיקה כלל אף לברר לכתחילה בודאי י"ל דאמרינן ודאי נשרו וא"כ י"ל דגם הש"ס ידע בפ' יוצא דופן מהברייתא דלאחר הפרק דמוכח ע"כ דצריך בדיקה לחליצה והא דלא משני מיד כי קאמר חזקה למיאון אבל לחליצה צריך בדיקה היינו משום דלא משמע ליה הא דקאמר רבא מכאן ואילך אינו ממאנת ואינו חולצת אינו חולצת דומי' דאינו ממאנת היא וכמו דלא מהני מיאון אף בליתא לפנינו לבדקה כן בחליצה לא מהני אף בדיעבד וליתא לפנינו והא דצריך בדיקה הוא ע"כ רק משום דהיכא דאפשר לברורי וכן מוכח מדנשים נאמנת לחליצה לאחר הפרק ע"כ דחזקה גמורה כמו שהוכיח ג"כ בנוב"י דאל"ה למה נשים נאמנת נגד חזקת קטנות ומה"ט דדחיק ליה לשנות הא דאמר רבא דאינו חולצת משום דאיכא לברורי לחוד דמשמע בליתא קמן מהני והא לאו דומי' דאינו ממאנת הוא ומשו"ה משני תירץ מורווח יותר דאיירי רבא בבדקו ולא אשכח דחיישינן שמא נשרו למיאון ובחליצה ובמיאון לא מהני אבל לעולם ידע וסבר דצריך עכ"פ בדיקה לכתחילה והא דקאמר רבא דאינו צריך בדיקה היינו למיאון אבל כיון דאיכא חזקה למיאון אלמא דגדולה היא מצד החזקה א"כ תחלוץ נמי ואמאי קאמר רבא דאינו חולצת דמשמע דומ' דאינו ממאנת אבל למ"ד דאין חוששין שמא נשרו ע"כ צריך לדחוק הא דאינו חולצות היינו לכתחילה משום דאיכא לברורי וא"כ שפיר כ' הר"ן לס"ד בפ' בא סימן דלא בעי בדיקה כלל לאחר הפרק ולא צריך לנאמנת הנשים משום דלא צריך לברר א"כ סבר ע"כ דחזקה דרבא כודאי היא א"כ גם לפני הפרק למה אמרינן שומא נינה דאי משתכחי לאחר הפרק דהא אמרינן בודאי נשרו כיון דלא צריך בדיקה אף לברר וא"ש הכל.

וביותר מורווח דגם למ"ד אין חוששין שמא נשרו לא צריכין לדחוק הא דאמר רבא דאינו חולצת היינו דוקא לכתחילה די"ל דודאי למ"ד חוששין שמא נשרו ע"כ מוכח דחזקה דרבא חזקה גמורה היא כשאר חזקות דאי לחימרא אמרינן חזקה א"כ בלא מצאו שערות אמאי חוששין שמא נשרו וע"כ מכח חזקה חוששין שמא נשרו אבל למ"ד אין חוששין י"ל דטעמא הוא משום דסבר באמת דחזקה זו לאו כשאר חזקות הוא ולא אמרינן רק להחמיר אבל לא להקל והראשונים אלו דכתבו משום דאינה לברורי צריך בדיקה לחליצה היינו להלכתא דפסקינן שמא נשרי אבל למ"ד אין חוששין הטעם דרק לחומרא אמרינן חזקה וא"כ למ"ד חוששין שמא נשרו לא רצה לשנות משום לחליצה צריך בדיקה דהא אינו חולצת דרבא דומי' דאינו ממאנת והחזקה ע"כ גמורה הוא מדחייש לשמא נשרו ומשו"ה משני באמת דרבא גם בבדיק ולא אשכח איירי אבל למ"ד אין חוששין שפיר משני ר' קאמר רבא חזקה לענין מיאון אבל לחליצה בעי בדיקה כדמשמע בפשטות דלחליצה לא סגי בלא בדיקה דלאו חזקה הוא רק להחמיר ושפיר קאמר רבא דאינו ממאנת ואינו חולצת דגם החליצה לא מהני אפילו בליתא קמן לבדקו ועיין. ומיושב בזה דקדוק של הנוב"י בס"ד דרבא גם לחליצה אמר א"כ למה נקט קטנה ולא קטן ולדברינו א"ש דגם בהו"א ידע דצריך בדיקה לחליצה לברר כמו בכל חזקות אבל מ"מ לא ניחא ליה לתרץ דחזקה למיאון דוקא משום דאינו חולצת משמע אף בדיעבד לא מהני וא"ש

והנה המהרש"א כתב על הא דכתב רש"י דלאחר הפרק מהימני משום דאורחא הוא למהוי לה ואי אמרו ליתנהו לא ממאמנת דחיישינן שמא נשרו הלכך אנשים לא סמכינן דכונת רש"י בזה דלא ניחש דאי סמכינן לקולא על נאמנת נשים דבליתנהי נמי נאמין להן ע"ז כתב רש"י דליכא למיחש להא משום דבלא"ה חיישינן שמא נשרו יע"ש וצ"ל ממ"ל לרש"י דיש לגזור גזירה זו עד שצריך למיהב טעמא משום דחיישינן בלא"ה שמא נשרו ונ"ל דרש"י הוכיח זה מהא דקאמר דתוך הפרק אין בודקת אותן ונאמנת רק להחמיר לומר גדולה שלא תמאן וקטנה שלא תחלוץ וכבר אמר במחנה אפרים כיון דלאחר הזמן נאמנת לחליצה משום דחזקה דרבא מסייע להן א"כ בתוך הזמן נמי כיון דיש חזקת קטנות דהוי נמי חזקה גמורה ועיין בש"ש שמאריך בזה להוכיח דהוי חזקה גמורה דלא כמהרי"ט א"כ גם תוך הזמן יהיו נאמנת למיאון דלא הביאו וצ"ל באמת דמשום גזירה אין להאמין אותן דאי סמכינן למיאון להקל יסמכו עליהן ג"כ להקל לחליצה וכיון דליכא חזקה תוך הזמן אין נאמנים לחליצה וגזרינן מיאון אטו חליצה ומזה הוכיח רש"י דיש לגזור ומשו"ה יהיב טעמא לאחר הפרק דנאמנת לחליצה משום דליכא למגזר אטו מיאון דחיישינן בלא"ה שמא נשרו ודוק בדברי רש"י שכתב בד"ה ה"ג קסבר וכו' דקסבר ר' יהוד' תוך הפרק אם הביאה אמרינן סימנים הם וגדולה הלכך אתי למשרי מידי דלאו אורחא על פי נשים דלאו כהלכתא ודבריו באריכות זה אינם מובנים דמשמע רק משום גזירה הוא דאתי למשרי מידי דלא כהלכתא ולמה לא קאמר בקיצור דאינם נאמנת משו"ה אין בודקין אלא דקשי' לרש"י דמ"מ למיאון תהני בדירתן בתוך הפרק כיון דחזקת קטנות מסייע והוי כמו לחליצה לאחר הפרק ע"כ האריך רש"י ליישב זאת וכתב משום דלאו אורחא להביא סימנים בתוך הזמן ולא נאמנת לחליצה ומשו"ה יש לגזור גם במיאון משום דיבואו להתיר גם לחליצה וכו בד"ה אין נשים בודקת כתב רש"י נמי דאתי להתיר ספיקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ ולמה לא כתב רש"י ג"כ דאין להתיר ספיקות לומר קטנה היא למאן אלא משום דלומר קטנה באמת מצד עיקר הדין נאמנת ורק משום דאתי להתיר גם לומר גדילה היא ומשו"ה תוך הפרק אין נשים בודקת אותן אף למראין וא"ש נכון.

ויען כי ידעתי כי חביבים עליך דברינו אציג לפניך מה שהעליתי יש"ב לדברי ר"ח שבתוס' והם הי"א שהביא הרי"ף דלא קיימ"ל כרבא דלל"ב ר"ש ל"ל חזקה דרבא וכיון דקיימ"ל כר"ש בתוך הפרק כלפני פרק קיימ"ל נמי כר"ש בהא דל"ל חזקה דרבא והקשו עליו הא ר"י ור"ש הלכה כר"י דאית ליה חזקה דרבא וגם הא רבא גופא סבר תוך הפרק כלפני פרק ולא מצאתי מי שמיישב שיטת ר"ח ולקיים דבריו התמוהים מאוד נ"ל דהנה לכאורה יש להוכיח דגם ר"מ לית ליה חזקה דרבא לפי מה שהקשו בתוס' ר"פ בא סימן לר"מ למה הוזכר סימן עליון כיון דלא סמכינן עליה וי"ל דאיצטריך לענין עונשין וקדושין ומילי טובא וא"כ אי חזינן עליון מסתמא כבר בא התחתון וגדולה היא וצריכה גט לקדושין וגם אסור באחותה ועיין פירושים במהר"ם לובלין ולכאורה תמוה דע"כ איירי בהגיע כבר לשנים דאל"ה לא מהני סימן עליון כלל ועיין חדושי הר"ן בשם הרא"ה וא"כ מאי ארי' דצריכה גט ואסורה באחותה משום סימן עליון דבלא"ה חיישינן שמא נשרו ואפילו נבדקה וליתא לא סימן עליון ולא תחתון אמרינן נשרו בספק תורה כמו בבעיל לאחר זמן וע"כ יהי' מוכח דלר"מ לית ליה חשש נשרו וא"כ יש ר"מ ור"ש תרתי נגד ר"י דאית ליה חזקה והלכה כר"מ ור"ש בהא דלית להו נשרו וממילא לא אמרינן חזקה דרבא דהא רק מכח חזקה חיישינן לנשרו כמ"ש בתוס' וראיתי אח"כ בבית מאיר ס' קנ"ה שהרגיש ועמד כבר בזה בדברי תוס' וכתב דאי תוס' לית להו כרשב"א דגם במסופקת בשנים ולא הביאה שתי שערות מחמירין דלא הו' ס"ס י"ל דכה"ג איירי במסופקת בשנים דהוי ס"ס אבל ע"י סימן עליון מחמירין שלא תמאן. והנה אי אמרינן דתוך הפרק כלאחר הפרק ג"כ לא קשה מר"מ די"ל דגם ר"מ סבר חזקה דרבא וחיישינן שמא נשרו אלא דצריך סימן עליון בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא ולא חיישינן לנשרו אפי' משום סימן הבוחל מחמרינן אלא כיון דהלכתא תוך הפרק כלפני פרק א"כ לא אוקמינן ר"מ דלא כהלכתא וגם הוא סבר דתוך פרק כלפני פרק וממילא מוכח דע"כ לית ליה חזקה דרבא דהא ר"מ ע"כ לאחר שהגיע לשנים איירי דאז דוקא מהני סימן עליון וזה כוונת ר"ח כיון דקיימ"ל דתוך הזמן כלפני הזמן ומוכח מר"מ דלית ליה חזקה דרבא ולא חייש לנשרו א"כ הלכה כר"ש נגד ר"י דאיכא תרתי נגד יחיד ובזה יש ליישב קושי' תוס' החזקה מהא דרבא גופא דסבר דתוך זמן כלפני זמן ואפ"ה אית ליה חזקה דרבא דכבר הבאתי בשם בית מאיר אי לא אמרינן כרשב"א ובס"ס אזלינן להקל י"ל דבהכי איירי ר"מ ולא מוכח דלית ליה חזקה דרבא דלא חייש לנשרו משום ס״ס אלא לפמ"ש הרשב"א דליכא ס"ס וגם כה"ג חיישינן לנשרו יהי' ע"כ מוכח מר"מ דלית ליה נשרו והנה הא דסבר הרשב"א להחמיר וליכא ס"ס כתב הב"ש משום דשם אונס חד הוא דאיכא רק ספק אחד אי גדולה או קטנה וזה תלי' אי מקרי שם אונס חד אי גם לענין נדרים צריך שנים וסימנים אבל לשיטת הרמב"ם דגדולה בשנים אע"ג דליכא שערות נמי נדריה קיימין ליכא שם אונס חד דהא יש נפקותא בין הספקות דאי לא הגיע לכלל שנים נדריה נבדקין ואי הגיע לכלל שנים אע"ג דליכא שערות מ"מ נדריה קיימים אבל מ"מ קטנה היא לענין מיאון ושאר דברים אלא דכבר הקשו על הרמב"ם מהא דדייק רב המנונא ממתניתן דתוך זמן כלפני זמן משום דהיכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא מוכח דגם לנדרים גם כן בשנים ושערות תלי' דאי בלא שערות לא דייק רב המנונא כלום ונ"ל דרבא דלא דייק ממתניתן כן וקאמר רבא קטעי דסבר דרב המנונא ממשנה יתירה קדייק וצריך להבין וכי לא ידע רבא דיש לומר דרב המנונא קדייק מגופא דמתניתן אלא די"ל דבאמת סבר רבא דלא חלי' נדרים בשערות כלל אלא הכל תלי' בשנים לחוד וא"כ ליכא ראיות רב המנונא ממתניתן אבל רב המנונא סבר דגם לענין נדרים תלי' בשנים ושערות שפיר קדייק ורבא קטעי בזה וא"ש וא"כ לרבא לשיטתו כיון דסבר דנדרים תלי' בשנים לחוד שפיר הוי ס"ס במסופקת בשנים א"כ לדידי' לא מוכח מר"מ דלא חייש לשמא נשרו ולא סבר חזקה דרבא וכיון דמר"י דסבר לאחר הפרק נשים בודקות ע"כ משום חזקה דרבא משו"ה פסק כר"י נגד ר"ש אע"ג דאית ליה תוך הפרק כלפני הפרק מ"מ לא מוכח מר"מ די"ל דצריך סימן עליון היכי דיש ס"ס אבל לדידן דעסקינן כרב המנונא ור' זירא דסברו דגם לענין נדרים תלי' בשערות א"כ הוי שם אונס חד וליכא ס"ס וגם הלכתא דתוך הפרק כלפני הפרק וא"א דר"מ כה"ג איירי וע"כ מוכח מר"מ דלא חייש לשמא נשרו כלל ולית ליה חזקה דרבא שפיר כתב ר"ח כיון דפסקינן דתוך זמן כלפני זמן לא אמרינן ג"כ חזקת דרבא דמוכח ג"כ מר"מ דסבר ג"כ כר"ש אבל לרבא לא קשי' די"ל דר"מ צריך סי' עליון במסופקת בשנים ולא הוי שם אונס חד ואף כי א"א להעמיס כל דברינו בלשונו כפי מה שהביאו בתוס' דלא נזכר מר"מ מ"מ יש ליישב השיטה כן ע"ד פלפול התלמידים ויש להאריך.

ועוד רגע אדבר להודיע צערי בדבר' הכא״ש קדושין ס"ג שהקשה ג"כ קושי' תוס' דא"כ כל יבם קטן אף שהביא שערות ולא נודע השנים ע"פ עדים לא נסמוך על האב וכתב דאי איכא שערות באמת נאמן האב אף למכות ועונשין כיון דיש שערות לפנינו והכא מיירי דמעיד על מעשה שהי' כבר דמהאי שעתא הי' בן י"ג וגם הביא שה שערות וא"ת כיון שמעיד על השנים והשערות הוה לי' למימר בני זה גדול למה הזכיר שנים ונדחק דקמ"ל אגב אורחא לאפוקו ממאן דתנא איפכא בתינוק י"ב ובתינוקת י"ג יע"ש ותמוה לי טובא דהא b"ל קושי' תוס' ורא"ש מעיקרא הוא משום דמשמע דהאב אינו מעיד רק על השנים לחוד וע"כ בהביאו שערות לפנינו וכמ"ש רש"י ג"כ דשנים בלא סימנים לא מהני וכיון דמעיד על השנים לחוד uzv לא מהני דאף דאמרינן חזקה דרבא מ"n לענין חליצה צריך לבדוק עכ"פ וגם בשני עדים לא מהני למכות ולעונשין ובודקים תחילה משו"ה ע"כ איירי דבאמת בדקו ומצאו סימנים אלא דלא מהני סימנים בלא שנים ומשו"ה מעיד האב על השנים ומוכח מזה דגם בסימנים לפנינו לא מהני עדות האב לעונשין ושפיר הקשה תוס' ורא"ש דא"כ ביבם קטן לא נסמך בסימנים בעדות האב רק בעדים שמעידים על השנים אבל אם היה מיירי דהאב מעיד על סימנים ג"כ לא קשי' כלל קושי' תוס' ואין התחלה לקושייתם ועיין בפנ"י שם שהסביר כן קושייתם וא"כ מאי מתרץ הרא"ש בתירץ השני דמיירי שהאב העיד על מעשה שהי' כבר דקודם שנה או שנתיים הביא סימנים והי' בן י"ג שנים ומכח זה הקשה דהל"ל בני זה הי' גדול סתם דאי מיירי בהעיד על שניהם לא צ"ל עוד במעיד על מעשה שהי' כבר אלא במעשה שהי' עכשיו ואינו נאמן להעיד שהוא בן י"ג וגם הביא שערות למכות ולעונשין אבל אם ידעינן שהביא סימנים לפנינו באמת נאמן האב להעיד על השנים ומה"ט יבם קטן חולץ אם מעיד האב שהוא גדול וידעינן שהביא שערות וע"כ משום דנקט רק בני זה בן י"ג שנים דמשמע דלא העיד רק על שנים לחוד מזה מוכח דע"כ דידעינן דהביא סימנים שבדקנו אותו אבל לפמ"ש בתירץ השני דמיירי שהעיד על השנים וסימנים מעיקרא לא קשי' כלל אלא די"ל עוד דקושי' הרא"ש הוא וכן תוס' שהקשה משום דע"כ איירי דידעינן שהביא סימנים דאל"כ למה צריך לנאמנות האב הא אפשר למבדק בסימנים ואי הביא בודאי גדול ואי לא הביא בודאי קטן הוא ואין צריך נאמנות האב לענין סימנים כלל וע"כ דבאמת ידעינן שהביא סימנים וצריך נאמנות האב לשנים משום דסימנים בלא שנים לא מהני ואפ"ה אינו נאמן למכות ולעונשין וע"ז סובב קושי' הרא"ש אבל אי מעיד האב על מעשה שהי' כבר שפיר י"ל דמעיד על השנים ועל השערות דהא א"א לידע עתה אם הי' לו כבר שערות אם לא ע"י עדות האב אלא דא"כ קשה לפי מה שסבר הרא"ש בתשובה דאם עכשיו הביא שערות אע"ג דלא אמרינן חזקה דרבא לחליצה מ"מ אם כבר הביא אמרינן מכח חזקה דגם כאשר הגיע לי"ג הביא סימנים וכן מוכח מתוס' כאן שכתבו דהי' כבר אז גדול קודם שנה או שנתים ולא מעיד על סימנים ג"כ וע"כ משום דאמרינן כיון דהביא עתה סימנים גם אז כבר הביא סימנים מכח חזקה דרבא ולמאי צריך הרא"ש לומר דמעיד האב על שנים ושערות דהא די בעדות שנים לחוד וצ"ל דכוונת הרא"ש בודאי אי מיירי דמעיד על מעשה דהשתא שפיר קשה אמאי אינו נאמן למכות ולעונשין דהא לענין שערות אפשר לבדקו ולראות אם יש לו שערות אלא דלא ידעינן אם כבר הגיע לשנים וע"ז מעיד האב וע"כ דגם כה"ג אינו נאמן למכות ולעונשין ושפיר הקשה הרא"ש אמאי לא יהי' האב נאמן בזה לענין שנים כיון שחזינן הסימנים לפנינו אבל אי אמרינן דמעיד האב על מעשה דמעיקרא שהי' כבר וא"כ בדיקת סימנים דעכשיו לא מהני מידי וא"כ שפיר י"ל דהאב מעיד גם על הסימנים ואנן לא בדקינן אחרי הסימנים דהא לא אהני הבדיקה מידי אם רואין עכשיו הסימנים כיון דעל מעשה דמעיקרא מעיד אלא דעדיין צ"ע דמאי הקשה הרא"ש דהל"ל בני זה גדול ונדחק דהא י"ל דידעינן שיש לו סימנים עכשיו ולא צריך לנאמנות האב אלא על השנים וכמו שתירץ תוס' דהא הרא"ש בתשובה סבר דמחזיקין אותו לגדול למפרע שהביא סימנים אז כמו שמוכרח לתוס' וע"כ יהי' מוכח מדברי הרא"ש דסבר דגם בהביא שערות לא מחזיקין לגדול למפרע ומשו"ה כתב שמעיד על השנים ועל השערות וכשאר שיטות ראשונים שהביא הב"י אע"ז סי' מ"ג דלא מחזקינן לגדול למפרע וא"כ יהיו דברי הרא"ש סותרים אהדדי וצ"ע ליישב דברי הרא"ש ולא ראיתי מי שהרגיש בזה.

ואודות סתירת תוס' מיבמות דף פ' להא דכתבו בפ' יוצא דופן אשר כבר עמד על זה במשנה למלך בפט"ו מהל' סנהדרין ועיין בפנ"י בקונטרס אחרון בקדושין אות צ"ג דוקא היכי דהספק אם הגברא בר חיוב אמרינן איגלאי מלתא למפרע ולא הוי התראת ספק משא"כ אם הספק אם החתיכה אסורה או לא כמו במופלא סמוך לאיש דיש ספק עבשיו אם נדרו נדר וכבר הוזכר חילוק זה בשע"המ בפ"ב מהל' אישות ע״ש ולפי החילוק זה ראיתי בחדושי זקני ר"ע איגר זצ"ל שהקשה ביבמות שם לרב איך קתני בברייתא דאין לה דין נערה מאורסה משום דמקטנותה יצאתה לבגר הא בלא"ה הו' התראת ספק דדוקא באכל חלב דהאיסור חלב ודאי אמרינן אגלאי מלתא וא"כ הכא דהוי הספק אם היא נערה מאורסה מקרי התראת ספק וצ"ל דהברייתא ס״ל דהתראת ספק שמה התראה אלו דבריו ולפענ"ד יש ליישב לפי מה שמבואר בסנהדרין דף פ' ע"ב דלא צריכין להתרות באיזה מיתה רק בהתרו בו סתם שהוא חייב מיתה נמי סגי וכן פסק הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין וא"כ הברייתא איירי כגון שקבל אביה קדושין בעודה קטנה דהוי אשת איש בודאי וגדול שבא חייב עליה מיתת ב"ד וכיון דלא צריכין להתרות באיזה מיתה רק התראה סתם א"כ הוי נמי התראת ודאי לאחר שאיגלאי מלתא למפרע כיון שאגלאי מלתא למפרע שהיתה גדולה אי לאו משום דמקטנותה יצאתה לבגר והו' ממש כמו אכל חלב דהוי האיסור ודאי אלא דהספק אם היא בת עונשין ולא קשה לרב ולא צריכין לדחוקי דהברייתא סברה התראת ספק שמה התראה ועיין, ובח"ס יו"ד ס' ט' כתב ג"כ יישוב לסתירת תוס' והארכתי בדבריו להקשות ולתרץ וראיתי אח"כ בחלק הששי ס' ס"ב בסופו ששם האריך והרחיב הדיבור יותר ומתוך דבריו נראה שהרגיש בכל מה שעוררתי ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ועיין ג"כ בח"ס ח"ב סי' קכ"ד ישוב לדברי הרמב"ם שפסק כשמואל דלא נעשה סריס למפרע וגם אני ישבתי בקונטרס שלי ואכ"מ להאריך עוד, והנני רבך חפץ בהצלחתך פ"ב חדש השרי תרנ"א לפ"ק.

הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה