שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר
חלק אבן העזר · תשובה ו
שלום לך תלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון וותיק מלא עתיק מו"ה אפרים גרינפעלד נ"י יושב עה"ת בעיר הבירה פעסט יע"א
מכתב עם ד"ת בסוגי' דהמקדש באיסורי הנאה קבלתי ע"כ ושמחתי בדבריך אף שכמה מהם יש להם פירכא מ"מ פלפולך נאמר כשורה ובתוך דברינו תמצא ג"כ תשובה כהלכה ועיקרן של הדברים נאמרו על שיטות רש"י ותוס' ושאר ראשונים בהא דרב גידל דמקדש משש שעותו למעלה בחיטי קרדניית' דאיירי בסוף שש כשיטת ר"ת ודוקא בחד דרבנן אינו מקודשת או כשיטת רש"י דאיירי בתחילת שש ואפילו בתרתי דרבנן ורוב ראשונים כתבו לרש"י אפילו בתרתי דרבנן נמי אין חוששין לקדושין ובשיטת הרמב"ם בפ״ה מהל' אישות נחלקו הה"מ דמפרש דברי הרמב"ם כשיטת רש"י דכתב דחמץ בשש שעות והכ"מ כתב דהרמב"ם כשיטת ר"ת דוקא בחד דרבנן ומשש שעות היינו בחמץ דאורייתא ומדייק מדפרט הרמב"ם כגון חמץ משש שעות נשמע דוקא חמץ דאוריתא בשש שעות יע"ש אלא שתמהתי על דברי הרמב"ם דא"כ דסבר כר"ת דרב גידל דאמר אפילו בחיטי קורדניית' משש שעות ולמעלה איירי וילפינן מזה ה"ה בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן א"כ קשה אמאי שביק הא דרב גידל דאיירי משש שעות ולמעלה ונקט הרמב"ם מתחילת שש מה שנלמד מדברי רב גידל דה"ה חמץ דאורייתא ושעות דרבנן ולא ראיתי מנושאי כליו שעמד על זה ומצאתי וראיתי אח"כ בספר כפות תמרים בסוגי' אתרוג של ערלה שממד ג"כ על זה ורצה להוכיח מזה כשיטת הה"מ בדברי הרמב"ם דסבר כרש"י בדברי רב גידל ועיין בחו"י או"ח סי' תמ"ג שכתב בשיטת רש"י דסבר דחיטי' קורדנייתא חמץ גמור הוא וכתב דכן הוא שיטת הרמב"ם ודוקא בחד דרבנן אלא שכבר כתב הבית מאיר דא"א לומר כן דהא רש"י כתב דרבותא דח"ק מפני שהן קשות ואפ"ה אם באו עליהם מים חשש חמץ ולא הוי רק ספק חמץ וכל ספק דיש לו חזקת היתר אינו אסור אלא מדרבנן ומוכח ג"כ מרש"י כשיטת תוס' וראשונים ברש"י דאפילו תרתי דרבנן נמי אין חוששין לקדושין, וגם מה שכתב בחו"י דסבר דנוקשה מה"ת כבר כתב תוס' בר"פ דפסחים וגם ברא"ש בר"פ כל שעה דאפילו נוקשה מה"ת בלפני זמנו אינו אלא מדרבנן דליכא רק חד קרא דכל מחמצת ועיין נוב"י קמא או"ח סי' כ"א שהאריך בזה ונלענ"ד בשנקדים ג"כ ליישב דקדוקו של הצל"ח דבר"פ כל שעה הכריח רש"י פירושו דע"כ בתחלת שש דאי לאחר שש מאי קמ״ל פשיטא דאינו מקודשת ולעיל בדף ז' פירש רש"י נמי בתחלת שש ולא כתב לשון ע"כ ולא סיים ההוכחה דאל"כ פשיטא ונ"ל דתוס' הקשו דהא יכולה להנות מאפרן למ"ד חמץ בשריפה ותירצו משום דלא סמכה דעתה אלא שיש להקשות על זה דא"כ אמאי נקט מתניתן איסורי הנאה דאורייתא דהא אפילו באיסור אכילה נמי בדלא ידעה שהוא אסור באכילה כמו שצריכין לומר במתניתן דהמקדש בערלה ע"כ בדלא ידעה דלא סמכה דעתה א"כ באיסור אכילה נמי דשוה יותר היתר מאיסור ולא סמכה דעתה ועיין באבני מלואים ובמקנה קדושין בתוך ד"ה המקדש בערלה אלא שי"ל דנקט איסור הנאה משום סיפא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת דלא תפסי הדמים אבל לרב גידל קשה מאי ארי' בשעה שאסור בהנאה ולא קאמר אפילו בשעה ה' דאסור באכילה נמי אינו מקודשת בדלא ידעה לתוס' וע"כ צ"ל דר"ג איירי ביודעת א"כ ליכא ראי' ממתניתן דקידושין די"ל דר"ג אתי לאשמיעינן דאפילו ביודעת אע"ג דיכול להנות נמי מהאפר נמי אינו מקודשת וע"כ כתירוץ תוס' בר"פ שוכר הפועל משום דילפינן קיחה מקיחה משדה עפרון או כמו שמתרץ הריטב"א דאיסור הנאה אין לו בעלים והאפר הפקר או כמו שמתרץ הרשב"א קדושין דהאפר הוי כגופא אחרינא שלא הי' עוד בעולם וטובא אתי לאשמעינן אלא הא דאפרן מותר או אסור תלי' בפלוגתא דר"י ורבנן אי מצותו בשריפה כר"י אז אפרן מותר כדין הנשרפין אבל לחכמים דהשבתתו בכל דבר דהוי מן הנקברין אפרן אסור.
והנה הרמב"ם ושאר ראשונים פסקו דהלכה כחכמים דהוי מהנקברין ובתוס' דף כ"ח הקשו בשם הרשב"א לדבריהם דרבנן דאמרי חטאת העוף ואשם תלוי' בשריפה א"כ קשה אמאי לא ילפ' מנותר דחמץ בשריפה וראיתי בש"א הל' חו"מ וכן בפנ"י שניהם כאחד יצאו לתרץ דחכמים סברו כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר בלא"ה א"א למילף מנותר דשאני חמץ דיש היתר לאיסורו משא"כ נותר דאין היתר משו"ה בשריפה אבל חמץ דיש היתר וקיל השבתתו בכל דבר אבל ר"י דסבר דגם לאחר זמנו איסורו בלאו וגם חמץ אין היתר לאיסורו שפיר יליף מנותר ושפיר השיבי מחטאת ואשם תלוי' אבל לדבריהם בלא"ה א' לילף מנותר ודבריהם נכונים מאוד לפי"ז לרב דסבר לקמן דף כ״ט ע"ב דחמץ שלא בזמנו במינו אסור וכן קדרות בפסח ישברו כר"י עיין ברש"י שם א"כ לדידי' שפיר ילפינן חמץ מנותר והוי בשריפה כר"י שפיר י"ל דאתי לאשמעינן אע"ג דידעה ויכולה ליהנות מאפרן אפ"ה אינו מקודשת אבל לר' יוחנן דסבר שלא בזמנו דחמץ מותר כר"ש אין למילף כלל מנותר וע"כ מנקברין ואפרן אסור א"כ בר"פ כל שעה דהביא הא דר"ג בשם ר"י שפיר כתב רש"י הכרח לזה דע"כ תחילת שש אתי לאשמעינן דאל"כ פשיטא ואי משום אפרן דהא לר"י אפרן אסור דהו' מנקברין אבל בדף ז' דאמר בשם רב דסבר כר"י בלאחר זמנו וחמץ בשריפה כנותר אין הכרח כלל לזה די"ל לאחר ששה וקמ"ל אע"ג דאפרן מותר מ"מ אינו מקודשת ומיושב שפיר דקדוקו של הצל"ח אלא שעדיין יש לומר דהא לשיטת רש"י דף י"ב דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר היינו לאחר שש א"כ גם לרב גם אי סבר כר"י דחמץ מהנשרפין עדיין יש הכרח דע"כ בתחילת שש דאי לאחר שש לכ"ע מהנקברין ואפרן אסור ומאי אתי לאשמעינן וע"כ בתחילת שש אלא שכבר כתב הפנ"י דאף לרש"י דבזמן הביעור השבתתו בכל דבר מ"מ לר"י גם לאחר זמנו עיקר מצותו בשריפה אלא שאם אין אש מוכן מיד אין צריך להמתין דעובר על בל יראה משא"כ קודם זמן ביעורו מצותו דוקא בשריפה וצריך להמתין וכיון דעיקר מצותו גם לאחר זמנו בשריפה משו"ה לר"י אפרן מותר וא"ש ובדברי פנ"י אתי נמי שפיר מה שראיתי באחרונים ועיין ג"כ בצל"ח ברש"י ד״ה עבר זמנו וכו' שהקשו לרש"י דקמ"ל בעבר זמנו אסור בהנאתו דאפילו בתחלת שש דהא זה מוכח נמי מהא דתני ולא יסיק בו תנור וכריים וקאמר לא נצרכא אלא לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה וזה לרש"י דוקא בתחילת שש א"כ כבר ידעינן מזה דאף בתחילת שש אסור אלא לדברי פנ"י א"ש דהוי אמינא דוקא בלאחר שש אבל לר"י דעיקר מצותו בשריפה הוי בהדי דקשריף יתהני קמ"ל משו״ה צריך לומר עבר זמנו אסור בהנאתו דהיינו בתחילת שש ואין לומר דהא דמוקי הסיפא רבותא לר"י היינו משום דכבר קתני עבר זמנו אסור בהנאתו והיינו אפילו בתחלת שש ומאי קמ"ל דלא יסיק ומוכרח לתרץ ל"צ לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה אבל אי לאו דתני תחילה עבר זמנו אסור בהנאתו אמרינן האי דלא יסיק אתי' כרבנן ואתי לאשמעינן ע"כ דאפילו בשעות דרבנן וכן מוכח לכאורה מלשון רש"י דפירש על הא דפריך פשיטא הא אמרת דאסור בהנאתו דזה איני דע"כ הא דקתני דלא יסיק תנור וכריים ולא קתני סתם דלאחר זמנו אסור בהנאתו ע"כ משום רבותא לר"י וא"כ הדרי הקושי' דלתני רק תנור וכריים וידעינן ממילא לשיטת רש"י דאפילו בתחילת שש אסור ולמה לו עבר זמנו אסור בהנאתו וע"כ מוכח כדברי פנ"י דגם לאחר זמנו עיקר מצותי בשריפה ולר"י אפרן מותר ורש"י פירש פשיטא משום דכבר קתני דאסור בהנאה היינו משום באמת קתני במתניתן בע"כ דעבר זמנו אסור בהנאתו א"כ ביותר קשה פשיטא וע"כ דאתי לאשמעינן לר"י דלא יסיק אבל גם בלא"ה היינו צריכין לומר משום דלא קתני סתם ונקט לא יסיק גם כן מוכח דרצה לאשמעינן רבותא לר״י דלא יסיק וא"ש הכל וראיתי אח"כ בצל"ח שהרגיש ע"פ דרכו שכתב ליישב דחד ממיני הנאה קנקט ובאמת זה דוחק כמו שכתבתי ועיין.
ונבוא ליישב דברי הרמב"ם דעמדנו עליו למה לא נקט דינו ג"כ כמו ר"ג בלאחר שש וחמץ דרבנן לפי שיטת הה"מ דסבר כר"ת דדוקא בחד דאורייתא לפמ"ש דרצה לאשמעינן דאפילו אפרן מותר מ"מ אין חוששין לקדושיו ולשיטת תוס' דשלא בשעת ביעורו היינו לאחר זמנו ושעת ביעורו תיינו תחילת שש ולתוס' דוקא לאחר זמנו אפר מותר וא"כ י"ל דהרמב"ם הי' לו הגרסא ג"כ בר"פ כל שעה ר"ג אמר רב כמ"ש ברא"ש ובעל העיטור והוי רבותא דוקא לאחר שש ואף שכתב בפנ"י בד"ה לא צריכא לר"י וכו' הא דלא יסיק יש לאוקמי לשיטת תוס' אפילו בשעות דרבנן אף דאז מהנקברין מ"מ לא נחמיר יותר קודם זמן איסורו מלאחר זמן איסורו מ"מ אינו מוכרח והצל"ח לא סובר כן יע"ש אבל אי הוי נקט רב קודם שש לא הוי ידעינן רבותא זו דהא אפרן אסור והר"ן הקשה למה לא נקט רב באמת קודם שש דקדים זמנו ונדחק דרצה לאשמעינן דאז אפילו בכל חמץ אפילו דרבנן אינו מקודשת ודוחק אבל לפי דברינו א"ש דנקט כה"ג לאשמעינן אפילו דאפרן מותר מ"מ אין חוששין לקדושין וזה לרב דסבר ג"כ כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה אבל להלכתא דפסק הרמב"ם כחכמים דחמץ מן הנקברין ואין חילוק בין קודם או לאחר זמן איסורו נקט בתחילת שש כקושי' הר"ן וא"ש.
ועוד אמרתי באופן אחר ליישב דקדוקו של צל"ח הא דלא כתב רש"י הכרח דר"ג ע"כ בתחילת שש כמו שכתב ר"פ כל שעה לפי מה שתירץ תרשב"א על קושי' תוס' דהא יכולה להנות בתאפר משום דהשתא מיהא לית להו דמים ואפרן אינו בעולם והוי כגופא אחרינא ואע"ג דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כמו לאחר שאתגייר התם אין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהי' כדתני פירות ערוגה זו וכו' כשאמר לכשיתלשו דבריו קיימין יע"ש ולתירץ ראשון גרע אפר משאר דשלב"לע משום דאין זה שקדשה בו והוי כגופא אחרינא לגמרי ויש לומר דלמ"ד אדם מקנה דשלב"לע גם באמר מקודשת אלא לענין בידו מחלק הרשב"א דלא מקרי בידו כיון דהגוף משתנה לגמרי ועיין בפנ"י במשנה קדושין דלרשב"א דמתרץ משום דהוי כגופא אחרינא האפר משום דסבר דגם היא ידעה מסתמא שהוא איסור הנאה מדעתה על האפר משי"ה צריך לתרץ דלא כתוס' משום דלא סמכה דעתה יע"ש וא"כ צ"ל דמתניתן אתי' כתנא דאין אדם מקנה דשלב"לע אבל לר"מ ולהני תנאי ואמוראי דסברו דמקנה דשלר"לע יכול לקדש ג"כ בהאפר וא"כ לרב דסבר כר"מ דאדם מקנה דשלב"לע איכא רבותא אפילו בחמץ דאורייתא ושעות דאורייתא דממתניתין אינו מוכח די"ל דאתי' כתנא דאין אדם מקנה דשלב"לע ומשו"ה אינו מקודשת אף בהני איסורי הנאה דאפרן מותר אבל לרב דסבר כר"מ הו"א דמקודשת משום האפר קמ"ל דאינו מקודשת וע"כ כתירוץ הריטב"א אי כמ"ש תוס' בר״פ השוכר וליכא הכרח לרב אבל לר"י דסבר בכמה מקומות דאין אדם מקנה דשלב״לע לע ליכא רבותא באפר דהוי. דשלב"לע ושפיר יש הכרח דע"כ בתחילת שש וא"ש.
וראיתי מה שיצאת לתרץ דברי המחבר בש"ע אהע״ז סי' כ"ח דפסק בין בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן ובין בשעות דרבנן וחמץ דאורייתא הוי ספק מקודשות ואין להם שחר כלל דוק ותשכח בעצמך ועיין בב"ש שם ובחו"י סי' תמ"ג ורצה לומר ע"פ דרכו בשיטת רש"י דגם חיטי קירדנייתא דאורייתא ורק בחד צד דאורייתא לרש"י אינו מקודשת וגם דוקא בשעות דרבני משום דבסוף אתי ג"כ לצד דאורייתא אבל בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן דלא אתי' לבסוף לידי דאורייתא לעולם הוי קדושין יע"ש ובאמת כבר כתבתי דזה לא כדעת כל הפוסקים הראשונים דכתבו כולם דרש"י בתרתי דרבנן נמי סבר אינו מקודשת ונ"ל באופן זה אבל מטעם אחר דסברתו נכונה דשאני שעות דרבנן משום דגם יש בצד זה דאורייתא ג"כ דלבסוף אתי לידי דאורייתא משא"כ בחמץ דרבנן ואף דלכל הראשונים חיטי קורדנייתא הוי רק נוקשה מדרבנן וכן מפורש בירושלמי דקאמר מידי טבין אינון במועד מ"מ יש לומר דדוקא בתרתי דרבנן דיש חד צד דלבסוף יבוא לידי דאורייתא כמו שעות דרבנן אבל בעיקר דרבנן דליכא שום צד דאורייתא ולא יבוא לידי דאורייתא גם רש"י מודה ובזה מיושב קושי' תוס' בקדושין מהא דקאמר הש"ס שם דר"ש סבר מקודשת משום דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאוריי' דהא לרש"י אפילו בדרבנן שאין צד דאורייתא נמי אינו מקודשת ולפ"ז לא קשה דשאני חולין בעזרה דליכא צד שיכול לבוא לידי דאורייתא משא"כ בשעות דרבנן. ולפ"ז י"ל נמי אף לר"ת ושאר ראשונים דרב גידל דוקא בחד צד דאורייתא כמו חיטי קורדנייתא דהוי דרבנן ושעות דאורייתא או שעות דרבנן וחמץ דאורייתא י"ל דוקא בחמץ נוקשה שיבוא ג"כ לידי דאורייתא לפי מה שהאריך בנוב"י קמא סי' כ"א דלתנא דנוקשה דרבנן ליכא איסור כלל קודם פסח ור"ג סבר דנוקשה דאורייתא כר"מ אבל זה דוקא בתוך הפסח אבל לפני פסח ולאחר פסח לא אפילו לר"י כמ"ש תוס' ר"פ דפסחים וברא"ש ר"פ כל שעה דמקשה לשיטת ר"ת דרבנן א"ש לר"ג משום דלפני פסח לכ"ע רק דרבנן ומדברי הרא"ש ראי' לדברי נוב"י מדלא כתב דנוקשה דרבנן לר"ת ור"ג דאמר אפילו בחיטי קורדנייתא משום דסבר דנוקשה דרבנן אלא דא"כ לא הוי איסור כלל קודם פסח וע"כ דר"ג סבר דנוקשה דאורייתא ומביא ראי' משום דקודם פסח לכ"ע דרבנן וראי' מוכרחת מדברי הרא"ש לדברי נוב"י ולפ"ז י"ל נמי הא דאינו מקודשת לשיטת הראשונים אף בחד צד דאורייתא מהא דר"ג אינו מוכח רק בשעות דאורייתא וחמץ נוקשה דבתור הפסח נמי אתי' לידי דאורייתא דהא ר"ג ע"כ סבר דנוקשה מה"ת אסור בתוך הפסח וה"ה בשעות דרבנן וחמץ דאורייתא דאיני מקודשת דהוי בתרתי חד צד דאורייתא וגם צד האחר יבוא לידי דאורייתא וזה דוקא בחמץ נוקשה אבל בשאר חמץ דרבנן י"ל דמקודשת ועיין בנוב"י בתרא או"ח סי' נ"ד שיישב שם דבריו במה שהעלה דאי חמץ נוקשה דרבנן בער"פ מותר לגמרי דלא קשה מכל הראשונים שהביאו הא דחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דלא איירי בנוקשה רק בשאר איסורי חמץ דרבנן כגון לח בלח מין במיני פחות מס' והדומה ומדייק כן משום דלא כתבו ונקטו חמץ נוקשה כר"ג יע"ש וא"כ יש לומר בכה"ג חושש ומסתפק הש"ע די"ל כיון דלא אתי' לבסוף לידי דאורייתא כמו נוקשה לר"ג דמקודשת כיון דהוי חד צד רק איסור דרבנן לגמרי ומה"ט הוי ספק קדושין בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן ובשעות דרבנן וחמץ דאורייתא אע"ג דגם צד דרבנן יכול לבוא לידי דאורייתא י"ל כמ"ש הב"ש דחייש לשיטת הרמב"ם משום דשעת ביעורו מחלף בשעה ה' כן י"ל לפי חומר הקושי' ליישב דברי הש"ע ועיין.
ובדברינו אלו יש לנו מקום ליישב דברי הראב"ד בפ"ת מהל' נדרים הל' ט"ז דכתב המקדש בגדולין של איסור צריך לחזור ולקדש ומדייק בכ"מ מדלא קאמר אינה מקודשת מוכח דסבר דגדולין אינן אלא מדרבנן משו"ה לא כתב רק דצריך לחזור ולקדש ומתמה במשנת למלך שם דהא עכ"פ בגידולין כיון דעיקרן הפירות מה"ת הוי כחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דלכל הפוסקים אינו מקודשת כר"ג ורק בתרתי דרבנן פליגו ונדחק די"ל דהראב"ד סבר דלא כר"ג דבאיסור דרבנן מקודשת שמוכח מסוגי' דקדושין בחולין שנשחטה בעזרה דמשמע קס"ד דלר"ש מקודשת משום דהוי דרבנן מדראה הך דחיטי קורדייתא ולא מחלק בין חד ותרתי דרבנן יע"ש וכל רואה יראה כמה גדול הדוחק ליישב דברי הראב"ד ולפמ"ש א״ש יותר דהראב"ד סבר דר"ג דוקא בחיטי קורדנייתא כיון לבסוף יבוא לידי דאורייתא בתוך הפסח כמו שהארכתי אבל בגדולין אף דעיקרן דאורייתא הפירות עצמן מ״מ לא יבואו לידי דאורייתא ממילא כמו חמץ נוקשה ומה"ט סברי דהוי קדושין וצריך לחזור ולקדש כיון דמ"מ מדרבנן אסור אבל חוששין לקדושין ולא פליגי על ר"ג דנקטו כל הפוסקים להלכה והשתא דאתי' להכא א"ש מורווח יותר ישובי בדברי המחבר די"ל דמצא לו חבר וחושש לשיטת הראב"ד באיסור דרבנן שלא יבוא לבסוף לידי דאורייתא דחוששין לקדושין והנאני בעזה"י
ואציג לפניך חביבי מה שתמהתי מאז על דברי הפנ"י בקדושין שיצא ליישב קושי' תוס' אמאי לא חשיב חמץ בפסח די"ל דמתניתן רצה לאשמעינן אע"ג דיכולה להנות שלכד"הכ אינו מקודשת וזה דוקא בשאר איסורי הנאה אבל לא באלו איסורין שמצותן בשריפה דוקא ואסור לשהותן כמו חמץ ופגול ונותר דגם שלכד״הכ אסורין יע"ש ותמוה דהא חשיב במתניתן כלאי כרם ואמר אביי פסחים כ"ד ע"ב הכל מודים בכלאי כרם שלוקין אפילו שלא כדרך הנאתן ועיין שם במהרש"א בתוס' ד"ה שאני היכל וכו' וצ"ע והארכתי קצת יען כי ידעתי כ' חביבים עליך דברינו בעת שיצקת מים על ידינו רכב וצלח ע"ד אמת הכ"ד חפץ בהצלחתך וטובך כ"ב בחדש סיון תרמ"ז לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.