שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה קז
שלום ונחמה לידידי הרבני המופלג חרוץ ובקי בע"פ בנש"ק מו"ה אליעזר דוב כ"ץ גראס נ"י בן הגאון מו"ה משה פערל זצ"ל.
מכתבו הגיעני מעיר האמבורג אשר הוא על הדרך כעת משם נתבשר לו בשורה לא טובה כי מתה אמו ע"ה ה' יגדור פרצות עמו ביום ב' דר"ח כסליו ונקברה ביום שלאחריו ויען כי הוא הרחק נדוד ממדינתו לא נודע לו עד ר"ח טבת ולא אמר קדיש כל החדש ונפשו מסתפק לשאול בשתים אם יכול לומר קדיש עד י"ב חדשים מיום הקבורה יען כי השנה מעוברת ויש דיעה אחת כי בשנה מעוברת אומרים קדיש י"ב חודש ואף דלא נהגו כן מ"מ יען כי לא אמר חודש שלם עכ"פ בשנה מעוברת יכול להשלים החודש החסר וגם ביארצייט אי יעשה ביום הקבורה או ביום המיתה דלמא הא דכתב הש"ך סי' ת"ב סק"י דאם יום הקבורה מרוחק מיום המיתה ב' או ג' ימים דווקא הוא או לאו דווקא אפי' מרוחק יום א' נמי.
ואשיב תחילה על ספיקתו הראשון דוודאי לא יאמר יותר מי"א חדשים כמבואר ברמ"א סי' שע"ו שלא יעשה אבותיו כרשעים ואף אם לא אמר קדיש כלל איזה ימים או שבועות מ"מ לא ישלים הזמן ולא יאמר יותר מי"א חדשים, ועיין ברמ"א שם שכתב שבעה ושלשים לענין קדיש מונין מיום הקבורה אף שלא שמע האבל מיד וא"כ גם לענין י"א חודש כן אף דלא שמע מ"מ אין לו לומר יותר מי"א חודש דזיל בתר טעמא כדי שלא יעשה אבותיו כרשעים ואף בלא אמר תחלה שייך זה, ומה שכתב שיש דיעה בשנה מעוברת יאמר י"ב חודש לא מצאתיו ולא ראיתיו ואולי זכרונו הטעתו כי בסי' שצ"א סעי"א כתב בשנה מעוברת נמי אינו נוהג אבילות רק י"ב חדשים ובט"ז שם הביא שיש אנשים נוהגים קצת אבילות גם בחדש י"ג ואין טעם לדרש זה והוא מנהג בטל וזה הטעות מצינו דווקא באבילות אבל לא לענין קדיש לומר י"ב חדשים בשנה מעוברת דהטועים סברו די"ב חדשים היינו שנה וא"כ כשהשנה מעוברת צריך לנהוג כל השנה כמו בכל מקום דצריך שנה חדש מעובר נכלל בהשנה אבל טעות הוא דדווקא אם נאמר שנה כן הוא אבל היכא דאמרו י"ב חודש דווקא י"ב חודש ולא יותר עיין בב"ח ועיין ג"כ ביו"ד סימן נ"ז לענין טרפה חיה ובפר"ח שם דחולק על הת"ח שם שכתב בשנה מעוברת צריך להיות י"ג חדשים כיון דאמרינן והלכתא בזכר שנים עשר חודש דווקא הוא ולא י"ג חדשים ועיין בפרמ"ג שם, אבל בקדיש בוודאי אין מי שיטעה בכך כיון דפסקינן י"א חודש וח"ו להאריך משפט רשעים בגיהנם יותר מי"ב חודש, ועיין בד"מ מה שהביא בשם מהר"י מקורביל ויש ליתן קצת טעם לאנשים הנוהגים כן כיון ביום היארצייט נוהגים אבילות ג"כ כמ"ש בתה"ד הובא בש"ך סי' ת"ב שם וכמ"ש הרמ"א סי' שצ"ה מה"ט מאחרים אבילות עד יום יא"צ שהוא בשנה מעוברת לאחר י"ג חדשים וזה דווקא באבילות נהגו כן משום דלא שייך באבילות הטעם שלא יעשו אבותם רשעים כמ"ש הט"ז בסימן ר"מ לחלק בין אבילות דנוהג י"ב חדשים ובין אמירת קדיש משו"ה ממשיכים ג"כ אבילות בשנה מעוברת אבל בקדיש בקום ועשה דשייך טעמא שלא יעשה אבותיו כרשעים בוודאי מוחין במי שרוצה להחמיר לומר יותר מי"א חודש אף בשנה מעוברת.
ועל ספיקתו השניי' הלא הדבר מבואר ומפורש בש"ך שם שכתב ומסיים שם אבל מי שמת אביו ונקבר בו ביום או ביום שלאחריו יש להתענות ביום המיתה אף בשעה ראשונה עכ"ל, ובוודאי מפני שהוה בדרך לא ראה בש"ך בפנים והטעם דהא דפסק ברחוק ב' או ג' ימים יעשה יארצייט ביום הקבורה היינו כמ"ש המ"ב הובא בש"ך שם דנוהגים לפסוק אבילות ביום היארציט וכיון שהאבילות מיום הקבורה ע"כ יעשה גם היא"צ ביום הקבורה בשנה ראשונה אבל אם הוא ביום המחרת כיון דהאבילות נשלם ביום המיתה דהא אם נקבר ביום ב' פסק אבילות לאחר י"ב חודש דהיינו ביום א' לעת ערב כשנכנס יום ב' ואם יום המיתה ביום א' ויש יארצייט ביום א' נמי נהג אבילות כמ"ש התה"ד כיון שמתענין בו נהגו ג"כ אבילות ממילא יכול לעשות יארצייט ביום א' אף שהקבורה ביום ב' כיון שעכ"פ מתאבל י"ב חודש מיום הקבורה משא"כ אם נתאחר הקבורה ב' ימים שנוהגים שפוסקים אבילות ביום יארצייט אז צריך לעשות יא"צ בשנה ראשונה ביום הקבורה כדי שיתאבל י"ב חדשים מיום הקבורה, וזה טעם של הש"ך שמחלק בין יום המחרת ובין ב' וג' ימים, ועיין בטו"ז שם שחולק שתמיד עושים יארצייט ביום המיתה דמשפט י"ב חודש הוא מיום המיתה והוא אזיל לשיטתו בסימן שע"ו סק"ד שמי שמת לו בשבת או ביו"ט יאמר קדיש מיד דאין קדיש תלוי' באבילות כלל דקדיש הוא להציל מהדינים ומתחיל מיד ביום המיתה והנהיכ שם חולק כמ"ש הש"ך כאן דמשפט בגיהנם הוא מהקבורה וכבר הביאו הרבה שו"ת בלחם הפנים ובית לחם יהודא דנוהגים במקומות כט"ז בזה, ועיין באו"ח סימן ע"א בפרמ"ג ואליהו רבה שם.
ולענין יארצייט נוהגים כהכרעת הש"ך וצ"ל אף דיאמר קדיש ביום המיתה מיד היינו מטעם שהביאו בשם הזוהר דכמה מיני דינים יש ומתחיל מיום המיתה ויאמר קדיש כדי להצילו מן הדינין שקודם הקבורה וגם להקדים קודם העונש אבל עיקר המשפט בגיהנם הוא מהקבורה ע"כ אבילות עיקר מהקבורה כש"ך ועבודת הגרשוני ס"ה רצה לדייק מהרמ"א שכתב בסי' שע"ו דמונין הקדיש של ז' ול' מיום הקבורה דלא כט"ז, ובאמת אין ראי' כ"כ דוודאי עיקר העונש בגיהנם הוא מהקבורה משו"ה צריך לומר ז' ול' אחר הקבורה אבל כיון דיש ג"כ דינין ביום המיתה יאמר ג"כ קדיש קודם אם אפשר אבל מ"מ מונין ז' ול' לענין קדימה משאר אבלים מיום הקבורה כי אז עיקר משפט והדין ומה"ט הכריעו הפוסקים נמי דאם יש אבלים אחרים לא יאמר קדיש ביום המיתה ועיין.
ובנדון דיד' בלא"ה אף אם הי' הקבורה רחוק יום ג' וד' מיום המיתה מ"מ עושה יא"צ ביום המיתה גם להש"ך דהא טעמא דש"ך כיון שנהגו שפוסקין אבילות ביום היארצייט ותשלום אבילות הוא מיום הקבורה ע"כ יעשה גם היא"צ ביום הקבורה וזה דווקא בשנה פשוטה אבל בשנה מעוברת דפוסקין אבילות לאחר י"ב חודש כמו שהבאתי, ועיין בב"ח שכתב כיון דכבר פסק אבילות חודש קודם היא"צ גם ביום יא"צ לא צריך לנהוג אבילות א"כ כיון דפסק אבילות ככלות י"ב חודש לא שייך טעמא דמ"ב כלל ובוודאי בשנה מעוברת אף אם מרוחק הרבה עושה יא"צ גם להש"ך ביום המיתה ופשוט וכיון שאירע לו כן בשנה מעוברת לית ספק כלל שיעשה היא"צ ביום המיתה אף אם היה רחוק הרבה וכ"ש שהי' למחרת יום המיתה הקבורה דאף בשנה פשוטה כן הוא וה' יגדור בעדו ויבולע המות לנצח אמן.
ומה שכתב לדברי הרז"ה בסוגי' דלאו להנות ניתנו דזה דווקא בדאורייתא ולא במצוה דרבנן ומקשה מירושלמי סוף תרומה דמותר להדליק בשמן שריפה נר חנוכה באין לו שמן אחר ומסביר בפנ"י שבת בסוגיא דכבתה משום דמצוה לאו להנות ניתנו ולהחז"ה יהי' אסור כיון דהוי מצוה דרבנן לא ידעתי מאי קושי' על הרז"ה וכי אין פירוש אחר בירושלמי ובפנ"י עצמו כתב שם טעם די"ל משום דמותר שמן אסור הוי כמפסיד קדשים בידים ולרב הונא דמותר להשתמש בלא"ה אסור דהא ישתמש לאורו והשמן אסור בהנאה והילך עוד פירוש אחר מש"כ בספר קהלת יעקב מהר"י אלגאזי באות א' דטעמא דירושלמי משום דאין עושין מצות חבילות חבילות משו"ה באין לו שמן אחר מותר כמבואר בפסחים דבאין לו מותר לעשות חבילות חבילות ועיין בכ"ס או"ח סי' כ"ו שכתב כן מדנפשי' בטעמא דירושלמי וכתבתי מזה במ"א ואין להאריך פה וה' שנותיו יאריך וישיגהו ששון ושמחה כאות נפשו ונפש החפץ בהצלחתו, ר פ"ב חדש טבת תרנ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.