שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה קו
שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ ערוגת הבושם כש"ת מו"ה משה ליב כהן נ"י דיין דק"ק ניקאלסבורג יע"א.
אחדש"ה מכתבו מיום צום עשור אשר יהפך ה' בקרוב לששון ולשמחה קבלתי וביקש לחוות לו דעתי בהוראה שיצאה ממנו בא' שקיבל טעלעגראעם שמת אחיו ושבק חיים לכל ישראל בהודעה שלאחר שתי ימים תהי' הקבורה לבוא שמה ובהיות כי לא יוכל לצאת מביתו שאל מתי יתחיל האבילות אם מיד שנודע לו המיתה או לאחר שתי ימים זמן הקבורה והורה מע"כ שיתחיל מיום הקבורה ואני אומר טוב ויפה הורה כהלכה וכתורה דמבואר בשו"ע יו"ד שע"ה סעי"ב מי שדרכן לשלוח המת לעיר אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקבר מעת שיחזרו פניהם מתחילין למנות שבעה ושלשים וההולכים עמו מונים משיקבר וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות אבל והוא מש"ס מ"ק כ"ב ע"א אמר להו רבא לבני מחוזא אתין דלא אזליתו בתר ערסא מכי מהדרינו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו וכתב רש"י אע"ג דלא נקבר המת ימים רבים משמע דרש"י רבותא אתא לאשמועינן אע"ג דלא נסתם הגולל עד ימים רבים מ"מ יתחילו כבר למנות מכי אהדרי אפי ומשמע קצת נגד הש"ך שם סק"ג שהביא בשם הרמב"ן דאף דפסקינן אם גדול הבית הולך עמו מתחילין כולן משיקבר זה דוקא אם יכול לבוא תוך ג' ימים אבל אם אינו יכול לבוא תוך ג' אלו שבבית מונין מיד וגדול הבית שבב"ה משיסתים הגולל וכתב דאפשר גם המחבר וסייעתו מודים לזה מצד הסברא דלא מסתבר כלל אם יקבר המת במקום רחוק שאלו שבכאן ישבו ימים רבים ולא יתחילו אבילות עד שיקבר יע"ש וא"כ אדרבה כל שימשוך הקבורה ימים רבים יותר מסתבר שיתחילו מדהדרי אפי ומע"כ תמה מאין הוציא הרמב"ם וש"ע דינו דדוקא בלא ידעו מתי שיקבר דלא נמצא בש"ס מזה ואדרבה מלשון רש"י שכתב לדידכו דלא מחזי נשמע דהכל תלוי אם רואין סתימת הגולל או לא אבל לא תלי' בידיעת הקבורה והנה י"ל דהרמב"ם מדייק מהירושלמי הובא בב"י שם הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אלין דקסרין דקברי בבית בירי אית תנ' תני אלו שבכאן מונין משיצא המת אלו ששם מונין משיסתים הגולל ולמה נקט הירושלמי דוקא ממקום למקום ולא נקט היכי שמוליכין אותו לבית הקברות שרגיל להיות שהבית הקברות חוץ לעיר אלו שבבית מונין משיצא ואלו שבבית הקברות משיסתים הגולל אלא ודאי בדוקא נקט הירושלמי מעיר לעיר אבל באותו עיר לא וכמ"ש ג"כ הרמב"ן דדעתם עליו וכמונח לפניהם דמי כיון דלאחר שעה ושתים ידעו מתי נקבר ובה"ג חולק וסבר דאף באותו עיר נמי כד מהדרי אפי אלו שבבית מתחילין למנות וסבר דממקום למקום שנקט הירושלמי משום דלא שכיח אם הבית הקברות סמוך לעיר שלא יצאו קרוביו עם המת ומה"ט נקט בה"ג נמי דינו במית במעלי יו"ט ודחילו דילמא לא מספקי' למקברי' מקמי י"ט ושקלוה עכו"ם למקברי' כי מפני מעלי דיו"ט לא הלכו למקברי' המת אבל בשאר יומי לא שכיח דהא לבה"ג לפי מה שכתב הרא"ש דלא כרמב"ן וכן כתב בת"ה להרמב"ן דלא מטין דברי בה"ג לסברתו משמע דאף בחול פליג בה"ג ומ"ט לא נקט בחול דרבותא יותר וע"כ משום דלא שכיח ביום חול שישארו בביתו אם נקבר סמוך לעירו אלא די"ל דמ"מ הרמב"ם דייק דינו מהירושלמי דנקט שמוליכין ממקום למקום כגון אלין דקסרין דקברי בבי בירי ולאיזה צורך נקט הירושלמי כגון אלין דקסרין מה לי דקסרין או לא דהא כבר יאמר ממקום למקום ומה רצה בזה אלא להורות לנו דלא נטעה ממקום למקום דזה נמי שבית הקברות חוץ לעיר אע"ג דיכולין בשעה או שתים לחזור ויאמרו להקרובים שנקבר כשיטת בה"ג משו"ה מפרש כגון אלין דהלכו מקסרין לבית בירי דהוי לעיר אחרת שלא יכולין לחזור באותו יום בזה דוקא אלו מונין משיצא המת אבל לא אם הבית הקברות סמוך לעיר וממילא נמי מוכח דוקא בלא ידעו מתי שנקבור דהא זה פלוגתת הבה"ג שסבר דאף באותו עיר היינו אף דידעו מתי נקבר ולהרמב"ם דוקא ממקום למקום אבל לא באותו עיר היינו דכמונח לפניהם ודעתם עוד על המת כיון שבקרוב ידעו מתי נקבר ולא נתייאשו ממנו ועיין בב"ח שהסביר דטעמא דכיון דאינם יודעים מתי יקבר א"כ אינם יודעים באיזה יום סתום הגולל שיהי' מונין ממנו ולפיכך מונין מיד משיחזרו פניהם דלדידהו הוי כסתימת הגולל שנתייאשו אבל בקרוב לעיר דיודעים סתימת הגולל אין להם למנות עד שיסתום הגולל ולבעל הלכות אע"פ שידעו מ"מ כיון שאינן רואין סתימת אע"פ שידעו אותו מ"מ כבר נתייאשו בהחזרת פניהם יע"ש וממילא לאותו טעם אף אם קוברים בעיר אחרת כיון דידע יום הקבורה עכ"פ דהא בודאי לא צריך לידע השעה כדמוכח מרמב"ן ויודעים איזה יום יתחילו אבילות ממילא מונים מיום שידעו שנקבר ולא מקודם וכן משמע מדברי פרישה שכתב על הא דאמרינן דאם גדול הבית הולך עמו אלו ואלו מונין משיסתים הגולל היינו דמשערין לפי אומד הדעת אימתי הוי סתימת הגולל כן כתב בדין דלקמן בדיני גדול הבית ולמה לא כתב דהיינו בשידעו מתי יקבר באיזה יום ולא צריכין לשער אלא ודאי משום דאי ידעו יום שיהי' נקבר אף בלא הלך גדול המשפחה עמו מונין משיסתים הגולל, והרב"י כתב די"ל דגם בה"ג איירי במוליכין לעיר אחרת דוקא ומשו"ה פסק הטור כהרמב"ן אע"ג דמשמע מהרא"ש דסבר כבה"ג.
ובזה יש ליישב הלשון דכתב הרמב"ן אבל דבר' הבה"ג מטין לומר שאפילו נקבר בעירו נמי כן דינו ולא כתב דלא כן נראה מדברי בה"ג וכמ"ש הרא"ש דברי בה"ג דלא כרמב"ן אלא משום די"ל דדברי בה"ג נמי איירי במוליכין לעיר אחרת אבל מדסתם הבה"ג כתב הרמב"ן דמטין לומר דאף בעירו כן אבל לא מוכח שחולק ובדגול מרבבה שם רוצה לחלק דדוקא ביו"ט סבר בה"ג דמונין מיד משום דאין דעתן עוד עליו דמסרו לנכרים אבל בחול במוסרין לישראל י"ל דגם בה"ג מודה כיון שיש זמן שיודיעו לקרובים ואין מתייאשין עד שידעו יע"ש, וכבר קדמו הרדב"ז בזה בחלק א' סי' ס"ג וכן כתב הב"ח דיש הו"א לומר כן דשאני יו"ט מחול משו"ה כתב הרא"ש דלא כרמב"ן לא משום שלא פסק כרמב"ן אלא להורות דדברי בה"ג דלא כרמב"ן וממילא הרמב"ן חולק אף ביו"ט דליכא חילוק ובזה מיישב נמי הרדב"ז לשון מטין משום דגם הרמב"ן הרגיש די"ל חילוק בין יו"ט וחול אבל לא מסתבר לי' לחלק בדברי בה"ג ומשו"ה כתב מטין ומדברי הש"ך שכתב לקמן בסי' שצ"ט סקי"ט כמו שנתבאר לעיל סימן שע"ה וכן כאן כתב בסק"א נ"מ לענין קובר מתו ברגל משמע דש"ך נקט לעיקר דליכא חילוק בין יו"ט וחול דלא כמ"ש וצידד הדגול מרבבה מדברי הש"ך שכתב נ"מ לענין קובר מתו בערב רגל משמע דאף בנהג אבילות איירי דהא אין הרגל מבטל שבעה ושלשים אם לא נהג אבילות ממש כמבואר שצ"ט וגם שנקבר המת בערב הרגל דאי לא נקבר באותו יום בפשוט הי' יכול לומר הנ"מ בין הרמב"ן ובין בה"ג אי אותו היום עלתה לו או לא לבה"ג עלתה לו כי מתחיל אבילות מכי מהדרי אפי אבל לא להרמב"ן וזה עיקר הפלוגתא אלא דרצה לומר נ"מ אף אם נקבר בעיו"ט ונהג ג"כ אבילות בערב הרגל מ"מ להרמב"ן דכתב שאינו מתאבלין עד שאומרים להם שנקבר לא מהני אף אם נקבר בערב הרגל וגם נהג אבילות כיון דלא שמעו שנקבר ועדיין לא הי' עליהם חל חיוב אבילות עד ששמעו ולא דמי להא דפרישה שהבאתי דמתאבלין משעה שאמדו שנקבר דשאני התם כיון דלא ישמעו מהקרובים מתי שנקבר דהלכו לעיר אחרת חל חיוב אבילות מיד שיכולים לשער משא"כ כאן דיחזרו הקרובים אין חיוב אבילות עד שישמעו ובאמת גם בגדול הבית אם ישיב לביתו או שיהי' נודע להם בקרוב ע"י אחר אין צריכין לנהוג אבילות עד ששמעו מתי נקבר אבל איירי התם שלא יחזרו לביתם ולא ידעו אלא דמדברי תשובות הרא"ש שהביא הרמ"א בהג"ה שם משמע דלא כש"ך שכתב הי' סבור שנסתם הגולל והתחיל להתאבל ואח"כ נודע לו שטעה חוזר ומתחיל אבילות מחדש יע"ש והרא"ש ע"כ איירי בדין שהתחיל אבילות דוקא משיסתים הגולל דאי במתחיל במהדרי אפי בודאי מהני אף שלא נסתם הגולל כלל ולא הוי אבילות בטעות ואפ"ה כתב דוקא אם לא הי' נסתם הגולל אבל אם הי' באמת סתימת הגולל מהני אף דלא ידע מקודם רק מספק נוהג אבילות נמי עולה לו וזה דלא כש"ך שאין עולה לו בערב הרגל אף דנהג אבילות ממש והא דכתב הרמב"ן עד שישמעו היינו שאין צריכין לנהוג אבילות אבל מ"מ אם נהגו קודם השמועה ונסתם הגולל עולה לו אף ששמעו בלילה שלאחריו.
וראיתי בשערי דיעה מהג' שמן רוקח כוונה אחרת בדברי הש"ך שכתב דכוונת הש"ך דודאי בחול מונין לעולם משעה שנקבר ולא משעה שאמרו לו ואף אם לא נהג אבילות אם הי' עדיין יום נחשב לו אותו יום למנין שבעה אבל בערב הרגל דאם לא נהג אבילות אינו עולה מן המנין וצריך לנהוג כל אבילות אחר הרגל וא"כ שפיר יש נ"מ בזה שאין מתאבלין עד שיאמרו לו שנקבר וציין על שצ"ו ושצ"ט ולפי הבנתו בש"ך י"ל דגם הש"ך מודה אם נקבר כבר דמהני אם נהג אבילות ממש כהרא"ש בתשובה אלא דהש"ך רצה לומר נ"מ אף בדיעבד אם לא שמעו בין חול ליו"ט דאי לא שמעו ולא נהגו אבילות בכל זאת עולה אותו היום כמבואר בסי' שצ"ו בזלזול במקצת הימים אבל בערב רגל אי לא נהג ע"י שלא ישמע לא עלתה לו וצריך לנהוג כל שבעה לאחר הרגל ונלמד קולא ג"כ לדבריו דבחול אף שלא נהג אבילות וגם לא שמע מתי נסתם הגולל נמי עולה לו וזה אינו מוכח מסי' שצ"ו דדוקא אם ידע שמת וחל חיוב אבילות עליו אלא שזלזל במזיד או בשוגג שלא ידע שצריך אז עולה למנין שבעה אף שלא נהג אבילות כדמשמע מלשון המחבר שם אבל אם לא ידע שנסתם הגולל ולא חל חיוב אבילות מקודם עד שידע ושמע ולא נהג אבילות בודאי מסתבר דאינו עולה כלל כיון דלא הי' החיוב עד שישמע וגם לא נהג אבילות כלל וכן משמע מדברי תשובת הרא"ש כלל כ"ז סי' ג' בראובן ששמע בעיר אחרת שמת בנו ואמרו לו שמת ולא נהג אבילות כתב דעולה לו כיון דמיד ששמע לו שמת הי' לו להתאבל ואם עבר ולא התאבל אינו צריך להשלימו משמע דוקא משום דהי' החיוב עליו להתאבל כדשמע אבל בלא שמע שנסתם הגולל שאין החיוב עד שישמע שנסתם הגולל י"ל בלא התחיל אבילות ממש אינו עולה לו וכן יש לדייק נמי משאר מקומות ואין להאריך.
שוב ראיתי מה שהובא בפתחי תשובה מהגאון דליסא זצ"ל ונראה שגם הוא מחלק כן, אלא לפי מה שכתב הרדב"ז בסוף התשובה היכי דנקבר בין השמשות אע"פ שלא חזרו הקרובים אלא אחר שנכנס שבת או הרגל אף על פי שלהרמב"ן לא חל אבילות עד שיחזרו הקרובים היינו דוקא אם חוזרים ביום הקבורה ממש אבל כיון שנקבר ביום ושבים בלילה אין דעתם עליו עד שיסתום הגולל ולפ"ז בודאי יש להקל אף בחול אף אם לא נהגו אבילות כיון דאין דעתם עליו אם שבים בלילה וחל חיוב אבילות מיד שנסתם הגולל קודם ששמעו וכ"ש אם נקבר ממש דלא כמשמעות הש"ך ואין חילוק לררב"ז בין בה"ג להרמב"ן רק אם לא נקבר באותו יום או קודם הרגל וכיון דבאבילות הלכה כדברי המיקל בודאי יש לסמוך על הרדב"ז דלא כש"ך וכ"ש בערב הרגל דיש לנו עוד טעמים לחלק כאשר כתבנו דבודאי יש להקל עכ"פ אם נקבר אף דלא שמע עד דנכנס הרגל כנ"ל להלכה.
שוב הורה מעכ"ת נ"י אף דהתחלת אבילות מזמן קבורתו מ"מ אינו חל עליו אנינות ודמי להא דס' שמ"א ס"ג במסריה לכתפים ולמי שמת בתפיסה דמותר בבשר ויין אף שאינו מחוייב עליו להתאבל עד שיקבר ולפום רהיטא הי' נראה לכאורה נגד זה ממאי דאמרינן בירושלמי שהבאתי דאם גדול המשפחה הולך עמו אלו ואלו מונין משיסתום הגולל והיינו דאמר ר' יוסי דאזלינן לחומרא בגדול הבית עיין בב"י ומאי חומרא אי מונין לאבילות מיד או לאחר שיסתום הגולל אלא ודאי דאי הי' מונין מיד בודאי אינם אוננים כיון דחל עליהם אבילות משא"כ אי אלו שבבית מונין ג"כ משעה שיסתום הגולל אסורה ג"כ בבשר ויין אף שישנם בבית ואינם הולכין עם המת אבל הרמב"ן כתב בפי' דאם קוברים מחוץ לעיר אינם מתאבלים עד שיסתום הגולל ואינו אלא כמו שנמסר לכתפים דמותר לאכול בשר עיין ברא"ש משמע דדמי לגמרי לנמסר לכתפים והחומרא דירושלמי י"ל כיון דלא יכולין למנות מיד וצריכין' לאחר למנות וימשכו ימי אבילות זה חומרא ובזה נדחו דברי הב"ח שכתב על תמיהת הב"י על הרא"ש לגרסתו בירושלמי דאם גדול המשפחה בבית אלו ואלו מונין משיצא המת דא"כ קשה מאי חומרא כקושי' תוס' ותירוץ שזה חומרא שבעודם בדרך צריכין לטרוח ולנהוג אבילות ואם גדול הבית הולך עם המת צריכין להמתין עד שיסתום הגולל וזה נמי חומרא וכתב שזה פשוט ולא ידע מה ראו התוס' להקשות ולפרק בדוחק כי אין כאן קושי' ואין צריך פירוש עמוק יע"ש ואני אדע מה ראו התוס' להקשות ולפרק כן דאף די"ל שזה חומרא שצריכין לטרוח ולנהוג אבילות בדרך מ"מ בודאי יש צד קולא יותר דאלו אם אלו שהולכים עם המת הי' מונין משיסתום הגולל הי' אסורים ג"כ בבשר ויין ופטור מכל המצות משא"כ השתא דמונין ג"כ משיצא המת וחל עליהם אבילות ע"כ פסק מהם אנינות דלא מצינו אבילות ואנינות כאחד ובודאי קולא יותר גדולה מחומרא דאבילות בדרך ויפה הקשה תוס' והניח הב"י בתימא על הרא"ש ועיין.
ונדון דידן לכאורה בפלוגתא דר"ת ורא"ש תל' שם בסי' שמ"א שרית אכל בשר ושתה יין כשהודיע לו הר"י שמתה אמו שהי' אחותו דר"ת והרא"ש חולק על ר"ת דאף בעיר אחרת הוי כמתו מוטל לפניו ואסור בבשר ויין ופליגי על כרחך רק היכי דלא נהג אבילות רק לאחר שיסתום הגולל אף שמת בעיר אחרת כגון שידע מתי יהי' נקבר או שרוצה בעצמו לילך לקבורה דאל"כ מה זה דאמר שהי' שותה ר"ת יין ובשר ולא קאמר דחייב באבילות ופשיטא דמותר בבשר ויין וגם הרא"ש לא היה לחלוק בזה כיון דחל אבילות מיד וע"כ כגון דאינו חייב עוד באבילות עד שיסתום הגולל אף שמת בעיר אחרת וסבר ר"ת דלא חל אנינות כיון שיש קרובים בעיר אחרת שיטפלו עם המת אבל הרא"ש סבר דאף בעיר אחרת חייב באנינות אלא שהש"ך סק"ג כתב בשם הב"ח דפסק כר"ת ביש קרובים בעיר אחרת דאז לא צריך לילך מעירו אין דין אונן עליהן משא"כ בשאין קרובין בעיר אחרת דאז ע"כ צריכין לילך מהעיר גם ר"ת סבר כהרא"ש שדין אונן עליהן ויש ראיי' לזה מדברי הרמב"ן שכתבתי דמדמי הא דמוליכין המת בבית הקברות מחוץ לעיר אף דמהדר אפי אינו חל אבילות עד שיסתום הגולל להא דמסרוה לכתפים וכ"ש כשהמת בעיר אחרת ויש קרובין שם לטפל שדמי למסרוה לכתפים ועדיף מיני' שמסרוהו לכתפים הוא אפילו באותו עיר וזה בעיר אחרת ועמדתי משתומם על הרא"ש דהוא מודה לדין הירושלמי במסרוה לכתפים וחולק על הר"ת אם המת בעיר אחרת ויש קרובים שם ומשמע מדבריו דאף אין דעת הקרובים לילך לעיר אחרת לקבורת המת מ"מ דין אנינות עליהם ומאי שנא ממסרוה לכתפים וצערתי על זה עד שמצאתי בפר"ח סי' ע"א באו"ח שגם הוא הסכים לר"ת וכמו שכתב הב"ח דוקא בעיר אחרת ויש קרובים וראי' מנמסר לכתפים דאמרינן בירושלמי שאוכל בשר ושותה יין וכ"ש הך, ואני הבאתי ראי' ג"כ מדברי הרמב"ן וכיון שהב"ח והפר"ח פסקו כר"ת וגם מהש"ך משמע מלשונו שהסכים עם הב"ח בזה יש להקל דלא חל אנינות ויפה הורה מעכ"ת נ"י ואני הבאתי הפוסקים וביארתי כל צורך בעזה"י ליתן פנים מסבירות להלכה והחותך חיים לכל חי יתן לו חיים ארוכים ימים ושנים כחפץ ידידו הכותב בחיפזון לאחר עיון שעות אחדים מפני הטרדות הכ"ד. פרעסבורג יום א' לס' בא שנת תר"ן לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.