אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה קה

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה קה

תשובה קד

נשאלתי מעיר הגדולה פאריז מאחד ממשפחת יקרה אשר קנו שם להם אחוזת קבר שקורין פאמיליענגרופט וקרה שאחד מהם איבד עצמו לדעת ונקבר שם ואחר זמן שמעו אנשים ממשפחה זו כי לא נכון והגון לעשות כן לקבור כזה בקבורת אבותיו רק קובר' אותם במקום מיוחד כמנהג המקומות ע"כ ערערו איזה מאנשי משפחה לאחר שמת אחד מהם שלא ירצו להקבר שם את מתם באחוזת קבר שלהם בשביל המאבד עצמו לדעת ובאו בשאלתם ממני אם מותר לפנות אותי מקברו לקברו במקום אחר וגם אי אין לפנות אי יש קפידא לשאר קרובים להקבר שם, ואען ואומר הא דאסור לפנות מת מקבר לקבר מבואר בסימן שס"ג ובירושלמי הובא בטור שם אפילו מבזוי למכובד אסור אם לא לקבור אותו במקום אבותיו או בארץ ישראל או בקברו אותו ע"מ לפנותו או שצוה מתחילה כן וכל הדינים אלו מתשובות הרשב"א שי"ט יוצאין, ועיין בח"ס חלק ששי סי' ל"ז.

ונ"ל אם קברו רשע אצל צדיק בודאי מותר לפנותו דהעיקר דאסור לפנות מת ממקום למקום הוא מדרבנן כמ"ש בב"י סי' שס"ד דטעמא משום מידת הדין כמ"ש הכל בו הובא בב"י שס"ג או משום ניוול וכן כ' בפשיטות בחות יאיר בסופו דאיסור פינוי מת הוא רק מדרבנן, ובאמת צ"ע לזה מש"ס חולין בסוגיא דרוב דקאמר וכי תימא דבדקינן ליה והא קמנוויל משמע דניוול מת דאורייתא דגדול כבוד הבריות וכן בש"ס סנהדרין רצה לומר ומיבעי אי קבורה דצותה תורה הוא משום בזיוני או כפרה אף דהתם משום בזיוני דמשפחתו וקרוביו ולהרמב"ן לאו דווקא בזיוני דקרובי רק משום בזיון דכל העולם כמו שהארכתי בזה בתשובה אחת מ"מ גם בניוול יש בזיון וניוול גם לחיים כמ"ש הנוב"י בתנינא יו"ד קס"ד שהניוול לחיים כשרואין סוף האדם לניוול כזה וכתב מה"ט גם בקטן שייך ניוול עיי"ש ועיין בתשובה ר"י בתנינא שחקר אם מותר לנתק המת לצורך פיקוח נפש משמע דסבר בפשיטות דניוול מת דאורייתא כאשר הבאתי דכן מוכח מש"ס חולין וי"ל הא דכתב הב"י דאיסור פינה מת דרבנן דווקא בארון סתום דלא שייך ניוול כמ"ש בחכם צבי סי' מ"ז ונו"ן דמשו"ה הוצרך הכל בו ליתן טעם משום חרדת הדין ולא קאמר מפני ניוול דחמור יותר וכתב משום חרדת הדין דגם בארון סתום אסור משא"כ משום ניוול בארון סתום מותר, ועיין בשו"ת שבות יעקב ק"ג שכתב דעיקר הטעם דאסור לפנות הוא משום ניוול משום די"ל דווקא בשמואל שהעלה אותו עם נשמתו ע"י בעל אוב להכי היה מתירא מאימת הדין כי בשעת הדין זורקין נשמתו בגוף ודנין אותו משא"כ בפותח קבר והפוסקים דנקטו משום חרדת דין הוא רק סניף בעלמא וזכר לדבר, ועיין בכ"ס יו"ד סימן קפ"ג שתמה למה לא הקשו להיפך גם כן למה צריך טעמא דחרדת הדין כיון דאיכא ניוול, ובאמת כבר הרגיש בזה הח"צ וגם השבות יעקב ולפמ"ש ניוול דאוריי' היא לכאורה וחרדת הדין בוודאי רק דרבנן וצ"ע על הב"י שכ' בפשיטות דהוי רק דרבנן ודוחק לומר דב"י בארון סתום איירי דהא קבר הנמצא בשדה איירי סתם אפילו קברוה בלא ארון סתום ואולי יש לחלק לבדוק המת אם יש סימנים או אם הוא טרפה וצריך לטלטל ולהפך המת ממקום למקום בוודאי יש ניוול גמור והוי דאורייתא משא"כ לפתוח קבר ולפנות למקום אחר מבלי להפך המת מפניו לאחריו ומצד לצד לא הוי ניוול גמור וא"כ נ"ל בפשיטות כה"ג בנדון דידן בוודאי מותר לפנות המת דהא אמרינן בש"ס סנהדרין דף מ"ו ע"א במתניתן בהרוגי ב"ד דלא היו קוברין אותו במקום אבותיו רק באחת משתי בתי קבורות דהיו מיוחדים להרוגי ב"ד וברש"י שם דהלכה למשה מסיני שדי בשתי בתי קברות ויהיב טעמא בש"ס משום דאין קוברין צדיק אצל רשע משו"ה לא היה נקבר בקברות אבותיו וכיון דאין קוברין רשע אצל צדיק הלכה מסיני הוא בוודאי אם קברוה במקום אבותיו מצד הדין צריכין לפנות ואסור להיות נקבר שם ומזה הטעם היו מפנין את המת ומלקטין עצמות לקוברן אותן במקומן כמתניתן שם דהא הוא נקבר בבית הקברות דהרוגי ב"ד וכיון שנעשה עצמות ונתכפר לו אחר עיכול בשר כמ"ש בש"ס שם דף מ"ז ע"ב או כרב אשי מכי חזי צערא דקוברא פורתא הוי כפרה ממילא לא יכולין לקבור עוד שם שאר הרוגין דאין קוברין רשע אצל צדיק והני שנקברים שם כבר נתכפר להם ומחזירין אותם לקברות אבותם דנעשה צדיק והנהרג מחדש שלא נתכפר עוד בא לקבור שם וזה אסור משום דאין קוברין רשע אצל צדיק ומשו"ה היה צריכין לפנות דווקא ואין ראי' ממתניתן זו דמותר לפנות מת משום כבוד קבורת אבותיו כבירושלמי.

ועיין בח"ס שם באות ג' שתמה למה לא הביאו הפוסקים מש"ס מכות דף י"א ע"ב דתנא מת קודם שמת כה"ג מוליכין עצמותיו אל קברי אבותיו דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו וכן מבואר ברמב"ם פ"ז מרוצח הל' ג' דמותר לפנות לאחר שנקבר שם ולמה מייתי הפוסקים מירושלמי ולא ראי' מש"ס מכות דלפנות לקבור אצל אבותיו מותר וכתב דיש לומר דשאני במכות משום דנקבר מתחילה על מנת לפנותו כשמת כה"ג אבל מ"מ מוכח משם דערב לאדם ונייח לקבור אצל אבותיו דאלא"ה לא הי' קוברים מתחילה ע"מ לפנותו יע"ש, ואני תמה ולמה הביא הח"ס מש"ס מכות ולא ממשנה מפורשת בסנהדרין שהבאתי דג"כ היו מלקטין עצמותיו לקבור במקום אבותיו ומוכח דמותר לפנות לקברו אצל אבותיו ולדחות כמו שדחה הא דש"ס מכות ועוד דהא בש"ס מכות לא מפורש דאיירי לאחר שנקבר שם רק מדכתב רש"י ומת כה"ג אח"כ או מלשון דקאמר מוליכין עצמותיו עיין מתשובות השואלים שם בד"ה ראשון לציון ועיין בכ"ס סי' קפ"ג שכתב דאין ראי' מזה כלל ובמתניתן סנהדרין מוכח בפי' דלאחר שנקבר בקברות הנחנקין או נסקלין הי' מלקטין עצמות לקברו במקום אבותיו. ולפמ"ש אין ממתני' ראי' כלל דהתם הי' צריכין לפנות לאחר שנקבר כבר ונתעכל הבשר משום דהיה בית הקברות לנסקלין ולנחנקין ולא היה יכולין לקבור עוד שאר מתים קודם שפנו המתים שכבר נתכפרו ע"י קבורתן ע"כ היו מפנין עד לאחר עיכול בשר ועוד דזה בוודאי בזיון גמור הוא שיהי' מונח בבתי קברות של הרוגי ב"ד ע"כ הי' מלקטין עצמותיו ומה"ט גם מש"ס מכות אין ראי' דהא ערי מקלט הי' מקום קבורת רוצחים בשוגג ולא נתכפר עד שנגלו לשם וע"י מיתת כ"ג כי במיתת כ"ג תלוי' כפרה עיין בתוס' שם וכיון דנקבר וגם מת כ"ג ונתכפר לו כמו בהרוג ב"ד הי' צריכין לפנות אותו מן הדין כיון שאם מתו שאר רוצחים לא היו יכולין לקברו משום אין קוברין רשע שלא נתכפר לו עדיין ע"י קבורה ומיתת כ"ג אצל זה שכבר נתכפר לו ע"י קבורה ומיתת כ"ג וגם בזיון רב הי' להיות שם יען כי לא נקברו שם רק הרוצחים בשוגג ולא לאדם אחר כדאיתא בש"ס מכות י"ש ע"א אמר ר' אבהו ערי מקלט לא נתנו לקבורה דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה ופריך ממתניתן דתנן שמה שם תהא דירתו מיתתו קבורתו ומשני רוצח שאני דגלי קרא יע"ש, חזינן דלא היו נקברו בערי המקלט אף הלוים שהן שלהם, ובלא"ה י"ל דאין ראי' מש"ס מכות די"ל דחיוב נמי אחר מיתת כ"ג לפנות אותו מערי מקלט כיון דלא נתנו לקבורה אף ללוים רק לרוצח והטעם שיגלו שם ויקבר שם עד מיתת כה"ג כדי לכפר לו על שגגתי אבל מאחר שכבר נתכפר לו מחויב לפנותו משם דלאו רשות לבד רק חיוב הוא כמ"ש ואף אי לאו חיוב הוא מ"מ אין ראי' משאר טעמים שכתבתי, ותמוה לי טובא על דברי אבא בכ"ס שם בד"ה והנה שמביא ראי' לדברי הרמ"א דמותר להוליך לקבר אבותיו אף בלא צוה ויש בית הקברות במקום שנקבר תחילה מהא דש"ס מכות דמוליכים אותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו ובודאי היה שם בה"ק במקומו וזו ראיה מוכרחת יע"ש, והא מבואר מש"ס מכות שהבאתי דלא היו שם בית הקברות כלל רק אדרבה לחיים נתנו ולא לקבורה ואחר מיתת כ"ג היו מוליכין הכל לקברות אבותיהן לשוב לארץ אחוזתו אלא אלו שנגמר דינם בלא כ"ג או הורג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם כדתנן במתניתן שם י"א ע"ב אבל מזה בוודאי אין ראי' שמותר לפנות לקבורת אבותיו אף במקום שיש בית קברות צדיקים במקום שנקבר שם דשאני ברוצח דלא הי' לו כפרה במיתת כ"ג משא"כ בהני ובזיון הוא לו להיות נקבר שם עדיין לאחר שנתכפר לו במקום שנקברים אלו שלא נתכפר להם אף במיתת כ"ג וכל חקירת כנסת יחזקאל הוא מנ"ל להתיר לפנות המת במקום שיש בה"ק במקומו כיון שיש ביזוי לשאר מתים אם מפנים אותו משם אבל כה"ג דמכות שיש ביזוי למת עצמו שיהי' נקבר שם במקום שאר רוצחים בוודאי אין לחוש לבזיון אלו שלא נתכפר להם במיתת כ"ג ומותר לפנות או דאף חיוב גמור הוא מטעם שכתבתי,

והנה בכ"ס שם כתב עוד לומר דאין ראי' מש"ס מכות דמותר לפנות בשביל קבורת אבותיו משום דיש לומר דעצמות שאני דלית בהו משום ניוול וגם חרדות דין ל"ש בעצמות כמ"ש בנוב"י קמא יו"ד פ"ט ועיין בשו"ת שיבת ציון סימן ס"ד שדחה דברי אביו נוב"י שהביא שאין חרדת דין בעצמות והנכון אתו בדחיותיו שם, וכתב עוד דמ"מ ניוול שייך בעצמות בוודאי לפי מה שכתב הנוב"י דניוול לחיים הוא שיראה בעיניו סוף האדם לעשות גל עצמות יע"ש וכן משמע מלשון רבינו האי בטור שס"ג שכתב אבל איכא דוכתא אחריתא אפילו בטרחא בדוחקא ילך שם ולא ינוול המתים משמע דשייך ניוול בעצמות דהא התם על ליקוט עצמות קאי ומדברי אבא משמע דפשיטא לי' יותר דליכא ניוול בעצמות כלל אבל חרדת הדין י"ל גם בעצמות ומדברי רב האי שהבאתי משמע דפשיטא לי' דיש ניוול בעצמות כדמשמע ג"כ מפשטות דברי הירושלמי ולא כשנדחק בכ"ס שם לפרש דברי הירושלמי ליישב דברי הנוב"י ועיין ג"כ יו"ד סימן רס"ג דמוכח דשייך בזיון וניוול לעצמות ונ"ל ראי' קצת מש"ס סנהדרין מ"ז ע"ב דמשני הש"ס שם דבעינן נמי לכפרה עיכול בשר ולא די בקבורה וקאמר דיקא נמי דקאמר נתעכל הבשר מלקטין עצמות וקוברין אותן במקומן ואי בעצמות ליתא חרדת הדין וגם לא משום ניוול דלמא משום ה"ט לא הי' מפנין אותו מיד רק לאחר עיכול בשר משום חרדת הדין או משום ניוול ודוחק לומר דרב אשי משני זה משום דלא אפשר דלא כפירוש רש"י משום דנבקע כריסו ומסריח דבוודאי ידע סתמא דהש"ס דקאמר דיקא נמי דיש עכ"פ חרדת הדין וניוול וליכא ראי' ואף אי אמרינן בהניח מתחילה ע"מ לפנות ליכא חרדת הדין מכל מקום בוודאי עדיף יותר להמית עד שנתאכל הבשר דבאמת נדחקו ליתן טעם למה לא יהי חרדת הדין אם מעיקרא נקבר על מנת לפנות ולטעמא דניוול בוודאי צריך טעם למה יהיה מותר לפנות המת אם הי' קוברין אותו ע"מ לפנות כיון דגם ניוול למת הוא גם בע"מ לפנות וטעמא לא ידענו בזה אלא ע"כ דליכא חילוק כלל בין נתעכל הבשר או לא ובתרווייהו שייך ניוול וחרדת הדין ועיקר ראיות הנוב"י מהא דהיה נוהגין לקבור במהמורות בלא ארון עד שיתעכל הבשר ואח"כ מלקטין עצמות וקוברין בארון כמובא בטור שס"ג ובט"ז שם שנאמר בשרו עליו יכאב כ"ז שבשרו עליו אינו נוח מן הדין.

ונ"ל דתרי ענינים הוי דיש דין שזורקין הנשמה בגוף ונדונים יחדוזתה בוודאי רק כל זמן שבשרו עליו אז יכאב גם הבשר ויש דין אף שגופם כלה ובלה לגמרי מ"מ הנשמה נידונית ולזה גם אם מטלטלין עצמות יש חרדת הדין שירא שנקרא לדין רק עונש הגוף ונשמה יחד פסק בעת שכלה הבשר, ובזה מובנים דברי קדוש זקני ח"ס יו"ד שנ"ג דיהיב טעמא הא דלא הביאו הפוסקים הא דירושלמי הובא בטור שס"ב במלקט עצמות קרוביו מתאבלי' ביומו ושמח למחר שניצולו מן הדין לאחר עיכול בשר האבילות הביאו והשמחה לא הביאו הפוסקים בזה"ז, וכתב דזה היה בימיהם דווקא שמתחילה קברו במהמורות על דעת כן שנתעכל הבשר וינצל מן הדין ועכשיו שמלקט עצמות להביא לקברות אבותיו היה שמח שנודע לו שפסק הדין מקרוביו וגם למת לא היה צער טלטול וחרדת הדין כיון שע"ד כן נקבר שם ולא הירגז ע"י ליקוט זה משא"כ עכשיו שפסק המנהג ולא נקבר על דעת ללקוט עצמותיו ורק מחמת אונס לוקטן והמת נרגז א"כ שמחה מה זו עושה אבל להתאבל חייב כמבואר בסי' ת"ג יע"ש.

ולכאורה סתירה מיניה וביה כיון שהיו עושים שמחה בליקוט עצמות מפני שפסק דין מקרוביו א"כ מוכח דליכא דין בעצמות והאיך כתב דמה"ט עכשיו אין עושין שמחה מפני שיש רגז למת בליקוט עצמותיו כיון שלא ע"ד ללקוט נקבר שם דהא בעצמות ליכא חרדת הדין וממילא ליכא וגז המת וע"כ כוונתו הקדושה כמ"ש דבוודאי לא פסק הדין לגמרי בעיכול בשר רק הדין בגוף ונשמה יחד וחרדת המת משאר הדין ליכא כיון דנקבר מתחילה ע"מ לפנותו משא"כ בזה"ז אף דפטור מעונש גוף ונשמה יחד מ"מ מצד אחר יש ג"כ רגז למת מצד חרדת הדין האחר. ושמחה מה זו עושה כנ"ל ליישב דבריו שם.

ולאחר בירור הדברים אלו בוודאי ברשע שנקבר אצל צדיק דהבאתי מרש"י סנהדרין דהוי הלכה מסיני בוודאי מותר לפנות וחיוב הוא לפנות אותו מקברות אבותיו אלא מאחר שנקבר זמן מה י"ל דאסור לפנות כיון דשם בהרוגי ב"ד הי' מלקטין עצמות לקבור אותו בקבורת אבותיו כ"ש דאין לפנות אותו כיון דכבר נתכפר לו ע"י קבורה מכי חזי צערא דקברא פורתא וכ"ש לאחר עיכול בשר וכיון שעברו זמנים טובא מעת שנקבר המאבד עצמו לדעת באחוזת קבר משפחתו בוודאי כבר נתעכל הבשר וחזי צערא דקברא, אלא דלכאורה מש"ס סנהדרין שם משמע דווקא הרוגי ב"ד שנעשה לו דין בב"ד במיתתו אף שכדין היא ולא דמי להרוגי מלכות שבמיתה לחוד נתכפר לו מ"מ כשנעשה לו דין ונהרג וגם נקבר שלא במקום אבותיו הריגתו וקבירתו מכפרת אבל זה שמאבד עצמו לדעת מיתתו אינו מכפרת ואדרבה ע"י מיתתו עשה העבירה ורצח נפשו קבורה לבד אינו מכפרת וכן משמע מש"ס סנהדרין שם דקאמר רבא מי קמדמית מת מתוך רשעו לנהרג מתוך רשעו אלמא דמיתה כאורחי' לא הוי לי' כפרה וכ"ש במאבד עצמו לדעת שהרי הוא מבעט באותו כפרה של מיתה ורצח את עצמו שהוא מג' עבירות חמורות ואיך יהיה כפרה במיתתו דהא בזה חטא ואין קטגור נעשה סנגור ועיין בח"ס שכ"ו בד"ה ועוד נ"ל וכו' ויש ראי' לזה מהא דמשני הש"ס שם מיתה וקבורה בעינן והקשה בתורת חיים למאי דמסיק מיתה וקבורה בעינן תו לא איצטרך לחלק בין מת לנהרג ושאני האי דרב שמעיא משום דעדיין לא נקבר וליכא אלא מיתה לחוד וא"כ הוי לי' למימר אלא מיתה וקבורה בעינן והניח בצ"ע, ולפמ"ש א"ש דמשום הכי לא קאמר אלא משום דבאמת עדיין נשאר החילוק בין מיתה כאורחי' לנהרג בב"ד דאין קבורה מכפרת רק בהרוגי ב"ד ולא במת כאורחי' ומשו"ה לא קאמר אלא מיתה וקבורה בעינן דהוי משמע דמיתה כאורחי' והקבורה נמי מכפרת ויש ראי' מש"ס לחילוק זה ויש נפקותא גדולה לדינא אם יכול הכהן לטמא לקרוביו שפרשו מדרכי צבור לאחר שנקברו וחזי צערא דקברא לפי מה שמבואר בש"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף וי"ו ברמ"א אם דעתו לפנותו מותר לטמא לו לצורך עד שיסתום גולל השני והוא מדברי הרשב"א בתשובה רצ"ב ולמד מש"ס נזיר דף מ"ג ממעשה באבא של ר' צדוק שמת בגינזק ובאו ואמרו לו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם והביא עוד ראיות מאבל רבתי ומירושלמי בנקבר ע"מ לפנותו דמותר הכהן לטמא עד שיסתום גולל השני ואי אמרינן דבמיתה כאורחי' וקבורה נמי מכפרת יכול הכהן לטמא לקרוביו אף בפורשי בצרכי צבור ומאבדי עצמו לדעת דאינו מטמא להם כמבואר שם סעי' ח' ולא מצאתי מי שדיבר מזה ויש נפקא מיני' לכמה דינים ויש לכאורה ג"כ ראי' דלא אמרינן שנתכפר בקבורה לגמרי רק במיתת ב"ד מהא דאיתא בסי' ת"ג סעי' ב' כל שקורע עליו בשעת מיתתו קורע עליו בשעת ליקוט עצמות ומשמע דכל שאינו קורע ומתאבל בשעת מיתתו אינו קורע ומתאבל בשעת ליקוט עצמות ומבואר בסי' ש"מ בעושה עבירה אין מתאבלין בו ובמומר שנהרג כתב בהגהת רמ"א שמתאבלין משום שנתכפר לו על ידי הריגה כבש"ס סנהדרין ומשמע דבעצמות של אלו כיון שאין מתאבלין במיתתו גם בליקוט עצמותיו אין מתאבלין והא כבר נתכפר לו בקבורתו וע"כ דאין מתכפר רק בהרוגי ב"ד וקבורה אבל לא במיתה כאורחי' וקבורה אלא דיש לומר דאין ראי' משם דאין מתאבלין בליקוט עצמות רק אם היה מחוייב לקרוע ולהתאבל עליו בשעת מיתתו דאז מתחיל אבילות כמו שאמר רב אשי בסנהדרין שם אבילות מאימת קמתחלא מסתימת הגולל כפרה מאימתי הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא והואיל דאידחי אידחי וא"כ בליקוט עצמות דחייבו נמי אבילות ביומו היינו משום דהי' החיוב להתאבל עליו בשעת מיתה משו"ה חייבו נמי בליקוט עצמות וגמר אבילות היא אבל באלו שאין מתאבלין בשעת מיתה דעיקר חיוב אכילות עליו ואידחי בודאי אמרינן הואיל דאידחי בשעת עיקר החיוב אידחי לגמרי וגם בשעת ליקוט עצמות ליכא חיוב ולאחר שעיינתי בזה ולא מצאתי בספרים מי שדיבר מזה ויש נפקותא רבתא לדינא בטומאת כהן מצאתי שאהבה נפשי בשו"ת קדוש זקני בח"ס סי' שמ"א בסוף התשובה שכתב נמי דאפשר לומר דוקא בהרוגי ב"ד קבורה מכפר עליהם אבל לא במת על מטתו ואני הבאתי ראי' מדלא קאמר הש"ס אלא מיתה וקבורה בעינן אלא שכתב שם דכן משמע קצת מלשון התוס' מ"ו ע"ב ד"ה קבורה, ובמחכ"ת לא ידעתי שום משמעות מלשון תוס' ואדרבה איפכא משמע הא דמיבעי הש"ס אי קבורה משום בזיונ' או כפרה היינו איזה עיקר הטעם אבל מ"מ איכא כפרה מהא דקאמר רב אשי כפרה מאימת הוי מכי חזי צערא דקברא משמע דבכל המתים אמרינן דאיכא כפרה בקבורה דהא איבעי' דש"ס בכל המתים הוא וראיתי בתורת חיים שם דמשו"ה לא מדייק תוס' דקבורה מכפרת מהא דמשני הש"ס מיתה וקבורה בעינן משום דאיכא למימר דוקא קבורת ב"ד מכפרת משום בזיונא דאית ליה מה שאינו נקבר בקבורות אבותיו יע"ש, והי' יכול לומר בפשוט דהא דקאמר מיתה וקבורה בעינן י"ל דוקא בהרוגי ב"ד אבל לא במת על מיטתו דהא ע"כ מפשטות דברי רב אשי מדייק תוס' לדבריו דקבורה מכפרת דאל"כ גם לדבריו קשה מנ"ל לתוס' מרב אשי דקבורה מכפרת בלא בזיון דלא נקבר אצל אבותיו דהא רב אשי על מתניתן קאי וע"כ מפשטות לשון רב אשי משמע לתוס' דקבורה לבד מכפרת ובאמת אין ראיי' כל כך די"ל משום הרוגי ב"ד או כמ"ש בת"ח משום בזיון דלא נקבר אצל אבותיו וי"ל ג"כ הא דלא כתב בת"ח דאין ראי' מהא דמיתה וקבורה בעינן משום די"ל דוקא בנהרג דא"כ היה לו לומר הריגה וקבורה בעינן וע"כ עכשיו סבר הש"ס דמיתה כאורחי' וקבורה נמי מכפרת ולא תלי' הכפרה בדבר אחר והא דהביא התוס' מרב אשי י"ל משום דעדיין י"ל דצריך עיכול בשר ע"כ הביאו מהא דרב אשי דהכפרה תלי' בקבורה לחוד מאימת דחזי צערא דקברא אבל מ"מ מוכח מתוס' דמת על מיטתו וקבורה נמי מכפרת וא"כ בנדון שלפנינו שכבר נקבר שם אסור לפנות כיון שכבר נתכפר לו אלא די"ל דרוצח שאני דלא נתכפר לו בקבורה ג"כ דהא חזינן ברוצח בשוגג אע"ג דמת ונקבר מ"מ אין מוליכין אותו לקברות רק עד אחר שמת כ"ג משמע דלא נתכפר ברוצח במיתה וקבורה רק אם רצח במזיד במיתת ב"ד וקבורה ובשוגג בגלות ומיתת כה"ג וממילא במאבד עצמו לדעת שדין רוצח יש לו לא נתכפר בקבורה וגם לא דמי מיתתו לשאר מיתה כי במיתתו עשה העבירה והעלה עליו חרון ה' ואין לומר שמיתתו יהי' ג"כ כפרתו וקבורה לחד בודאי אינו מכפר רק מיתה וקבורה אלא דכבר כתב בח"ס שם דאף די"ל דקבורתו אינו מכפרת מ"מ דלמא כבר נעשה לו דינים שלאחר מיתה בידי שמים אלא שאנחנו לא נדע מתי עובר על ראשם דין שמים ע"כ שב ואל תעשה עדיף להוציאו מקברו וא"א להשליכו מקברו מחמת ספק והוא דן שם על מומר וכן בנדון שלנו יש לומר כן ע"כ לדעתי א"א לפנותו מקברות אבותיו שכבר קנה מקומו שם ומה"ט יש לומר דאין קפידא נמי לשאר הקרובים להקבר שם במתחת קבריהם ועוד דהא במאבד עצמו לדעת צריך שיאמר דוקא שיאבד עצמו מדעת כמו שאמרו בברייתא במס' שמחות איזה מאבד עצמו לדעת לא שעלה באילן ונפל ומת אלא זה שאומר הרני עולה לראש האילן או לגג ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעולה, ומשמע שצריך דוקא לומר תחילה וגם שיעלה מיד וגם שאנו רואין שעולה ונפל ומת ועיין בח"ס שכ"ו שמברר כל הברייתא היטב דבלא זה תלינן דלמא רוח רעה בלבלתו או תונבא נקט ליה ועיין בח"ס שחקר שם אם ניכר ע"י מעשיו והכנותיו שעשה אי הוי כאומר או לא וכיון דלא שמענו שאמר שיהרג את עצמו ולא ראינו שהרג עצמו אף שראינו הכלי קרב שהרג עצמו אצלו מ"מ יש להקל ועיין בפתחי תשובה בשם תשובת אבן שוהם ובשמים ראש שפסקו להקל וכך נוהגין עכשיו להקל ביש צדדים לתלות להתאבל ולומר עליו קדיש ע"כ אין קפידא לקרובים להקבר שם ולא להניח אחוזת קבורת אבותיהם ומשפחתם לקבור במקום אחר ויניחו על משכבותם ויבולע המות לנצח אמן כתבתי וחתמתי יום ד' לסדר בהר תרמ"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה