שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה קד
בדין קבר ותכריכין ומצבה של מת אם מותרים למת אחר.
יען כי ראיתי בשו"ת כ"ס יו"ד סי' קע"ז שיצא בכותבת גסה לבאר ביאור רחב דין קבורת המת ותכריכין ומצבה אם מותרים למת אחר אמרתי ג"כ לבוא ולמלאות את דברי אבא מאוה"ג זצ"ל ויען כי יש נפקותא אי האיסור מה"ת או מדרבנן בכמה ענינים ע"כ אבאר הנה הא דמת אסור בהנאה ילפינן בע"ז כ"ט מגז"ש דשם שם מעגלה ערופה ומשמע מכל הפוסקים דאיסור דאורייתא הוא דגז"ש גמורה הוא רק המשנה למלך בהל' אבל רצה לומר מדלא כתב הרמב"ם דלוקין על הנאת המת משמע דסבר דלאו היקש גמור רק אסמכתא ותמהתי על דבריו דהאיך אפשר לומר כן דהא תקרובות ע"ז ילפינן מויצמדו לבעל פטור ויאכלו זבחי מתים דאסור בהנאה דהוקש למת ואי במת גופא ההיקש לעגלה ערופה רק אסמכתא א"כ איך כתב הרמב"ם בפ"ב ופ"ז מהל' עכו"ם דתקרובות ע"ז אסור בהנאה מה"ת ולוקין עליו וע"כ דדרשה גמורה הוא ומת אסור מה"ת ומקשינן תקרובות ע"ז למת אח"כ ראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ בפ"ה מאישות ומאריך שם בהא דתקרובות ע"ז.
והנכון מה שכתב קדוש זקני בח"ס בחדושיו לע"ז דהיינו טעמא דהרמב"ם דאינו לוקה על הנאת המת משום דאינו מופנה הגז"ש דשם של ותמת ותקבר שם דאתי' לדרשות אחרות ג"כ ואינו מופנה וצ"ל הא דכתב הרמב"ם דלוקין על תקרובת ע"ז דלא יהי' חמור ממת דאין לוקין דזה אינו דהא הרקי"ם כתב דלוקין משום דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וצ"ל הא דבש"ס יליף דתקרובות אסור משום דאיתקש י"ל דלא הוי רק גילוי מלתא דאי לאו קרא דיאכלו זבחי מתים הו"א דלא ידבק רק על ע"ז עצמו או על משמשיה קאי אבל לא על תקרובות וכיון דגלי לן קרא דזבחי מתים אסור מה"ת מדאיתקש למת אע"ג דעל מת אינו לוקה דאינו מופנה לוקין מלאו דלא ידבק דמסתמא גם מתקרובות ע"ז איירי כיון דידעינן דאסור עכ"פ מה"ת מדאיתקש למת אבל שיהי' הנאת המת אסור רק מדרבנן זה בודאי א"א לומר בדברי הרמב"ם וכן הוא שיטות כל הראשונים והפוסקים ומשמע ג"כ דגם תכריכין וקבר ושאר משמשי מת אסורין ג"כ ד"ת כמו המת עצמו אלא שהרשד"ם יו"ד סי' ר' רצה לומר דקבר ושאר משמשים לכולי עלמא מדרבנן ונ"מ לספק דרבנן וכדומה וראייתו מהא דכתב הרמב"ם עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבנין אסור בהנאה ומדכתב סתם ולא כתב דאסור מה"ת משמע דוקא מדרבנן וכן מדייק מהא דכתב הרמב"ם שם המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו שהוא מותר מפני שאינו גופו וכן התכריכין אסורים ובודאי שערו יותר מגופו מתכריכין וע"כ שערו דמותר מה"ת קאמר אבל מדרבנן אסור ותכריכין לא עדיפי משערו ובודאי רק מדרבנן אסור יע"ש וכנה"ג דוחה דבריו וכבר הבאתיו בתשובה בה אחרת.
והנה ברש"י סנהדרין מ"ז ע"ב בד"ה מקומו טהור וכן בד"ה פינהו מקומו טהור כתב מפורש דאיסור הנאה דקבר איסור דאורייתא הוא וכן מוכח מתוס' מ"ח ע"א ד"ה משמשין שהקשו ועורו של מת מי גרע מתכריכין ובעור משמע בחולין דליכא איסור דאורייתא משמע אבל בתכריכין איכא איסור דאורייתא ויש להביא ראי' דאיכא איסור דאורייתא דהא גזרו טומאה על הקברות אע"פ שנטלו משם המת משום גזירה כדי שלא יפנוה ואי כל הטעם דאסור לפנות הוא משום כבוד המת לבד או דקבר אסור מדרבנן בודאי לא ה' להם לגזור טומאה עולמות על הקבר דמקומו טמא אלא ודאי דאסרו לפנות משום שמא ישתמשו בהקבר ואסור בהנאה מה"ת ומשו"ה גזרו טומאה כדי שלא יפנוהו ואע"ג דמשמע דגם בקבר של קרקע עולם דלא אסור בהנאה מה"ת נמי גזרו טומאה עולמות יש לומר משום דלא פלוג דהא עכ"פ אסור לפנות המת מפני כבודו וכיון דבקבר תלוש יש איסור מה"ת גזרו טומאה על כל הקברים ועוד יש להביא ראי' מהא ברייתא דלקמן דקתני רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורה ותרגמה עולה במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת ואי תכריכי המת רק מדרבנן אמאי גזרו בזרקו כלים מחמת מררייהו אטו תכריכים אבל אי תכריכין מה"ת אסורין א"ש.
והנה הרמב"ם כתב בפי"ד הל' כ"ב טעמא דכלים שזורקין על המת אסורין במטה הנקברת עמו משום שלא יתחלפו בתכריכין, ועיין בלחם משנה דהקשה דהא לא אתמר רק לאביי דהזמנה מלתא אבל לרבא לא צריכין להכי דהא הזמנה לאו מילתא ולא צריכין לומר אגב מררייהו ומצד הדין אסורין בנוגעין במטה ותירץ משום דתרגמא עולא כן וודאי אליבא דהלכתא אמר כן משום דלאמת גם לרבא אמרינן אגב מררייהו וטעמא דאסורין משום דאתי למחלפי יע"ש, ומצאתי כן בחדושי הר"ן סנהדרין שתירץ כן על הרי"ף שכתב נמי טעמא דמחלפי בתכריכין וכן כתב הרא"ש ויש הוכחה דגם לרבא אמרינן כן לפי האמת דלפ"ז א"ש הא דנקט היה אביו ואמו מזרקין בו כלים ולא קאמר סתם כלים שזורקין על המת דלרבא דלא אמרינן אגב מררייהו ואביו ואמו שווים עם שאר אנשים למה נקט אביו דווקא והמקשין י"ל שסבר דה"ה אחר ואורחא דמילתא נקט כמו שכתב רש"י לעיל מ"ז ע"ב בחוצב קבר לאביו דס"ד דמקשה דאורחא דמילתא דחוצב קבר לאביו אבל לפי תירץ דטעמא דברייתא משום כבוד אביו א"ש דנקט דווקא חוצב קבר לאביו וגם לאביי א"ש דנקט חוצב לאביו משום דהוי כטווי לאריגה דליכא מאן דאמר הזמנה מילתא ורק משום כבוד אביו, אם כן אי אמרינן גם לרבא אגב מררייהו אתי שפיר הבריתא במורווח ולא צריכין לומר דאורחא דמילתא נקט.
אלא דתמוה לי שלא הרגיש הלח"מ בדברי הרמב"ם דבה' כ"ב כתב כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין ואח"כ בהלכה כ"ג כתב היו אביו ואמו מזרקין כלים בחמתן על המת מצוה על אחרים להצילן ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותן יע"ש, משמע דשני דינים המה דתחילה מיירי הרמב"ם אם אחרים זרים זורקין כלים ואח"כ בזורקין אביו ואמו ובברייתא נזכר רק מאביו ואמו ואי אמרינן דלא דוקא הה"ד אחרים ג"כ א"כ למה נקט אביו ואמו בהלכה מיוחדת והא כבר כתב כל הכלים שזורקין על המת ולאיזה צורך כתב עוד הפעם ועוד יש לדקדק בהל' כ"ב לא כתב שזורקין כלים על המת בחמתן ואצל אביו ואמו כתב בחמתו על המת משמע מדבריו דוקא באביו ואמו שייך מחמת מררייהו אבל לא באחרים זרים שאינם קרובי המת דלא שייך מחמת מררייהו וא"כ בודאי קשה כיון דלא קאמר אצל אחרים בחמתן על המת מצד הדין לאסרו הכלים בנוגעים במטה ואמאי קאמר הרמב"ם משום דלא יחלפו בתכריכין ותמוה לי טובא שלא עמד אחד מנושאי כליו על זה ולא הרגישו.
ונ"ל לתרץ דלכאורה תמוה הא דמקשה אי הכי היינו דקתני עלה רשב"ג במד"א בשלא נגעו במטה אבל בשנגע במטה אסורים ולרבא דלא אמרינן אגב מררייהו א"ש בנגעו במטה ואמאי יהי' לכאורה נגיעה במטה יותר מהזמנה דהא בהזמנה אפילו ע"י מעשה גדול כמו בנין לא מתסר ולאו מילתא הוא ונגיעה במטה לבד שלא יכרכו בו המת יהי' יותר מהזמנה וראיתי אח"כ שהרגיש בספר תורת חיים וכתב נגיעה במטה כאלו כרכוה בהן דמי ודוחק כמובן דהלא לא נשתמש למת בנגיעה למטה לחוד ולא דמי כלל לכרכוה או דרמי מת בקבר וחפשתי בספרים ומצאתי במרכבת המשנה על הרמב"ם שכתב לתרץ הא דנקט הרמב"ם טעמא שלא יתחלפו בתכריכין די"ל דהרמב"ם מפרש דהקושי' הי' לרבא דאמאי צריך להציל דאפילו נגעו במטה לא הוי אלא הזמנה ומשני דאגב מררייהו חוששין שיכרכו בו המת ולזה פריך מנגעו במטה דאסורין אע"ג דלא כרכו בו עוד ומשני דמחלפי בתכריכין היוצא לנו מקצורי דבריו דנגיעה במטה לא הוי רק הזמנה וגם לרבא לא אסור רק משום דמחלפי בתכריכין וא"כ רבותא זו רצה הרמב"ם לאשמעינן בהל' כ"ב דאף באחרים שזרקו כלים על המטה שנקברת עם המת אע"ג דלא שייך לומר אגב מררייהו אצל אחרים מ"מ אינם אסורים מה"ת הכלים אלא מדרבנן דלא הוי אלא הזמנה ואח"כ כתב דבאביו ואמו נמי אע"ג דזורקין בחמתן ולא הוי אפילו הזמנה מדעתם דהא אגב מררייהו עושים כן אפ"ה בנגעו במטה אין מצילין והברייתא רבותא אשמעינן באביו ואמו אע"ג דעושין מחמת מררייהו והו"א דליכא למגזר ולא אתי למחלפי בתכריכין משום דכ"ע ידעו דמתוך צערן עושין כן ואין זו הזמנה ואינו דומה לתכריכין מ"מ אתי למחלפי ושתי דינים אלו אתי הרמב"ם לאשמעינן דאף באחרים לא אסור רק משום דמחלפי וגם דאפילו באביו ואמו חיישינן לאחלופי.
ובזה א"ש נמי מה דיש עוד לדייק בדברי הרמב"ם דבהלכה כ"ב בזורקין כלים על המת לא כתב דמצוה להצילן ובאביו ואמו כתב דמצוה על אחרים להצילן אלא היא הדבר אשר דברתי דהא דמצילין כתב רש"י דאין לך השבת אבידה גדולה מזו וי"ל דזה שייך דוקא באביו ואמו דהוי כאבידה שלא מדעת דשייך השבת אבידה דהא זורקין מחמת מררייהו ומתוך צערן עושין כן בשעה שהמת מוטל לפניהם ע"כ מצוה להצילן אבל אחרים שזורקין שעושין כן בדעת ובכונה לא שייך השבת אבידה דהא עושין כן בכונה לכבוד המת ואין זה בכלל השבת אבידה וא"ש הכל בעזה"י.
נחזור לענינינו דמוכח מכל זה דגם תכריכין ומשמשי המת אסורין מה"ת כמו שהוא שיטת רש"י ותוס' ושאר פוסקים דלא כרשד"ם דרצה לומר בפשיטות דלכ"ע רק מדרבנן אסור ואמרתי ליישב בזה דברי הטור שכתב בסי' שס"ד המוציא קבר בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור וכתב ב"י דמדברי רש"י נראה בהיפך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא ליה לקברו ועיין בב"ח שנדחק לישב דברי טור ועוד יש לי קושי' לדברי טור דדוקא בידע אסור אבל מחמת ספק מותר א"כ מא' פריך על קבר הנמצא דלמא מת מצוה הוא והא אף דאפשר דהוא מת מצוה הא לטור מספיקא מותר לפנותו אלא דלזה י"ל דהוי ס"ס לחומרא דלמא נקבר מדעת בעל השדה ואת"ל שלא מדעת דלמא מת מצוה ובס"ס לחומרא אף בדרבנן אסור ונ"ל דטור ורש"י לא פליגו דהנה מכבר עמד בסוף תשובות חות יאיר הרב הגאון מו"ה דוד אפפענהיים זצ"ל על סתירת רש"י דבקבר הנמצא פירש רש"י כגון שהוא חדש וידוע לבעלים דבגזילה נקבר שם משמע דבספיקא אסור ואלו בקבר ידוע כתב רש"י שנקבר שם מדעת בעלים מסמע דספיקו מותר ונדחק לישב יע"ש, וי"ל דהא איסור פינוי מת הוא רק איסור דרבנן משום כבוד המת ושלא ישתמשו בקבר וכן הא דגזרו טומאה עולמות הוא רק דרבנן א"כ בספיקא אם נקבר שם מדעת בעלים או לא יש להקל בספיקא אבל לענין איסור הנאה של הקבר דהוי מדאורייתא הוי ספיקא מה"ת ולהחמיר וא"כ בנמצא דקתני דמותר בהנאה ג"כ מפרש רש"י כגון בקבר חדש דידע דנקבר בגזילה דאל"כ אמאי מותר בהנאה וע"כ הא דנמצא איירי בידוע בגזילה ובקבר בידוע דאסור כ' רש"י דידעינן דבודאי מדעת בעלים דאל"כ הי' מותר לפנות עכ"פ וגם לא יהי' טומאה עולמות ועל כרחך דאיירי שהוא בודאי מדעת בעלים ובספק הוי הדין כקבר שמזיק לרבים דמותר לפנות ומקומו טהור ואסור בהנאה ומיושב סתירת רש"י ודוק בדברי הטור שכתב דאם אינו ידוע שמדעת בעלים מותר לפנותו ומקומו טהור ולא נזכר מאיסור הנאה וראיתי שכבר עומד הב"ח על זה ולא תירץ כלום ולדברינו בכיוון השמיט הטור דבאמת בספק אם מדעת בעלים או לא מותר רק לפנות ומקומו טהור דהוי רק דרבנן (אבל דמותר בהנאה דקתני בברייתא בנמצא דמותר לא נקט משום דמספק באמת אסור בהנאה דהוי ספק דאורייתא) ומשום דרצה הטור לאשמעינן האיך הדין בספק משום הכי נקט כה"ג דבידוע ממש אסור גם לפנות ומקומו טמא ובספק מותר לפנות ומקומו טהור אבל אסור בהנאה מכח ספיקא אלא דעדיין קשה מאי פריך מקבר הנמצא מותר לפנותו דלמא מת מצוה הוא דהא הוי ספק ומותר לפנות אלא דזה אינו דודאי מת שקנה מקום הקבר אסור לפנותו אף בלא כבוד המת דהא מקום קבורתו הוא וקנה מקומו ומי יכול לגזול ממנו ועיין בשלטי גבורים פרק נגמר הדין שכתב בסוף דבריו ועוד נראה לאסור בהנאה קברים דידן אפילו פינו שם המת דבסתמא כל אדם הנקבר זוכה בקרקע שנקבר בו מלבד כי המנהג הוא בגליל זה שכל א' קונה מקום קבורתו וא"כ מקום קבורתו מאן יחיל מאן שביק יע"ש וכיון שמת מצוה שקונה מקומו הוא אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע כדאיתא בפ' מרובה דף פ"א א"כ מצד הדין אסור לפנותו ולא מפני כבוד המת בלבד וא"ש ועיין.
והקשיתי לפי מה שבארנו דמדאורייתא אסורין משמש' המת מהא דש"ס ברכות דף י"ט דאמר ר"א בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מת לקראת מלכי ישראל ואפילו לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין והקשה מזה על רב דאמר כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ומשני דרוב ארונות יש להם חלל טפח ורק מדרבנן גזרו טומאה ומשום כבוד מלכים לא גזרו דהא מבואר בטור דאסור לישב על הקבר ובב"י הביא הגהות אשרי דאסור לדרוך על הקבר ולהשען על המצבה משום דאסור בהנאה וא"כ קשה האיך היו מדלגין על ארונות דהא אסור לדרוך משום איסור הנאה ואינו דומה למ"ש הט"ז שם בסק"א מפירש רשב"ם דלפי שעה מותר היינו דוקא דלא שייך לפי שעה בזיון המת דלא קפדי לפי שעה אבל אי אסור בהנאה מה"ת בודאי אין חילוק וא"כ קשה האיך הי' מדלגין וע"כ דרק מדרבנן ומשום כבוד מלכים לא גזרו ויש לומר כיון דלשם מצוה הי' מדלגים משום כבוד מלכים א"כ מצוה לאו להנות ניתנו אבל זה ניחא במלכ' ישראל דאיכא מ"ע דאורייתא אבל האיך אמר אפי' מלכי או"ה דלא הוי אלא משום דאם יזכה יבחין וצ"ל דגם במצוה דרבנן אמרינן לאו להנות ניתנו דלא כרז"ה דסבר דבדרבנן מצוה להנות ניתנו וכן שיטות ראשונים דגם בדרבנן מצוה לאו ניתנו להנות ועיין במג"א ס' רכ"ד סק"ז שכתב שלא התירו לדלג רק משום כבוד מלכי ישראל אבל בשביל שאם יזכה יבחין לא התירו אפילו איסור דרבנן א"כ י"ל דוקא במלכי ישראל דהוי מ"ע מה"ת אמרינן לאו להנות אבל הרמב"ם בפ"ג מהל' אבל וכן הטור שע"ד כ' אפי' לקראת מלכי עכו"ם ויש להאריך בזה ועיין.
והנה קבר של קרקע עולם מבואר בסנהדרין דף מ"ז ע"ב דאינו אסור דקרקע עולם אינו נאסרת ור"י בטור שס"ד סבר דוקא בקבר של כוכין שעושין בסלע אבל בקבר של קרקע שמכסין בעפר הוי כתלוש ולבסוף חיברו שנאסר והרא"ש פליג דאינו נאסר דהוי כקרקע עולם וכן שיטות רוב הפוסקים וכתב הר"י בטור דעכשיו שקוברין קטנים בקברי גדולים באיסור הם עושים שקבר מת אסור בהנאה אפילו לקבור בו מת אחר והסכים הטור לזה כמ"ש בד"מ שם ור"י לא איירי אלא לקבור קטנים בקברי גדולים כמבואר ג"כ בטור שס"ג דאין מלקטין עצמות להניח אותם בצד הארון או קבר לקבור שם מת אחר אבל אם פינוה המת מהקבר לגמרי אי אסור לקבור מת אחר מזה לא מיירי הר"י ולא הטור בסי' שס"ג וי"ל דזה מותר דדוקא לקבור שני מתים ביחד הוא דאסור משום בזיון וכבוד המת אבל אם פינה המת באופן דמותר לפנות כמבואר בסי' שס"ג י"ל דמותר לקבור בו מת אחר דליכא בזיון למת אם פינות משם בדרך היתר לקבור בו מת אחר ורק לפנות המת לכתחילה אסור אם לא באופן שמבואר ורק לקבור שני מתים יחד הוא בזיון למת אלא שהד"מ הביא הא דרשב"א בתשובה סי' תקל"ז דמשמע אם פינוהו המת מהקבר מותר לקבור בו מת אחר וזה צ"ע שהרי מהטור משמע שאין חולק בזה לאסור כמ"ש וצריך לומר משום דיהיב הר"י טעמא דאין קוברין קטנים בקברי גדולים משום דקבר מת אסור בהנאה א"כ אפילו פינוהו משם המת נמי אסור לקבור בו מת אחר אבל משום בזיון המת בודאי לא שייך אם כבר פינוה משם אלא איסור הנאה יש כן הוא כונת הד"מ והב"י הקשה באמת על הר"י דלמה צריך לטעם איסור הנאה דהא בלא"ה אסור כמבואר שס"ג משום כבוד המתים דהא ר"י ג"כ איירי לקבור קטנים עם גדולים בקבר אחד וזה מבואר בסי' שס"ג דאסור משום כבוד המתים וראיתי בב"ח שכתב שאדרבה איפכא יש לתמוה דהא איסור הנאה מדאורייתא הוא כדילפינן מגז"ש דעגלה ערופה וא"כ למה צריך לטעמא דכבוד המתים וקושי' זו ג"כ יש לתרץ דהא דצריך לטעמא דכבוד המתים היינו היכ' דלא שייך איסור הנאה כגון בקבר של קרקע עולם לר"י בכוכין ולדידן אפילו בקבר של קרקע ומכוסה בעפר אלא מהא דהביא הטור דאין מלקטין עצמות בתוך הארון משמע דגם בארון הטעם משום כביד המת והב"ח כתב ומתרץ קושי' דודאי איסור הנאה של קבר ליכא אלא לחיים אבל לקבור בו מת אחר שרי מדאורייתא אבל חכמים אסרו גם בהנאה זו מפני כבוד מתים ור"י שכתב שקבר מת אסור בהנאה אפילו לקבור בו מת אחר היינו לומר אסור בהנאה מדרבנן לקבור בו מת אחר מפני כבודו של מת יע"ש ולפי דברי הב"ח ליכא פלוגתא כלל בין הר"י והטור והרשב"א דהכל מודים לדברי הרשב"א דאם פינוהו המת דלא שייך עוד כבוד המת מותר לקבור מת אחר דמה הנאה יש לחי ורק למכור או להשתמש לחי אסור אבל לקבור מת דליכא הנאה לחי מותר ולזה גם הר"י וטור מודים דאיסור הנאה לקבור בו אחר דכ' הר"י הוא איסור הנאה בשביל כבוד המת דלא שייך אלא בהא דאיירי הר"י שקברו קטנים בקברי גדולים וראיתי בכ"ס שם שרצה לומר דגם אם היורשים צריכים ליתן ולשלם מקום קבורה מותר ומפלפל שם לענין מצוה לאו להנות נתנו ורק למכור אסור וכן בשבות יעקב ח"א סי' פ"ז הביא דברי הב"ח ומתמה דמה לי הנאת חיים או הנאה זו לקבור בו מת אחר דמ"מ איכא הנאת חיים הרווחת מקום קבורה ומאוד תמוה בעיני על הב"ח ושאר הגאונים שלא הביאו דברי הנמוק"י בפ' נגמר הדין שהביא בשם הר"י בן גאות ז"ל דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אלא משום הנאה הקרובים הלכך אינו אסור אלא במקום שאין מוציאין מקום לקבור אלא בשכר דאית להו הנאה לקרובים בהכי אבל בבית הקברות של רבים שהוא משותף ביניהם שאם אינו כאן נמצא במקום אחר מותר שהרי אין הנאה להם וכן כתב הרמב"ן ז"ל וטובים ציפורנם של הראשונים ומבואר הכל מפורש כדברי הרשב"א דאין איסור לקבור מת אחר דבמת לא שייך איסור הנאה דנעשה חפשי מן המצות רק במקום שצריכים הקרובים ליתן שכר בעד מקום קבורה ומרוויחים בזה בודאי אסור אם לא שנותנים שכר הקבר שאין הנאה עוד לחיים בזה וליכא פלוגתא כלל דאיסור הנאה דקאמר הר"י אף דאיירי מסתמא במקום דלא נותנין היינו כמ"ש הב"ח איסור הנאה משום כבוד המת ולקבור קטנים אצל גדולים אסור אבל אם פינוה המת לדברי הכל מותר לקבור בו מת אחר כדברי הרשב"א אם לא שנותנים שכר כמ"ש מפורש הר"י בן גיאות ומלמד על הסתום בשאר ראשונים.
ומתוס' שכתבו בד"ה איתבי' בדף מ"ז דטעמא דלא בעי למימר משום כבוד אביו כדלקמן דאי במחובר דלא מיתסר כלל בעלמא משום כבוד אביו אין לאסור יע"ש ולרשב"א שכתב דאין איסור כלל לקבור מת אחר אף בקבר בנין ורק משום כבוד אביו אסור ודייק מדקתני פינוה אסור בהנאה ולא קאמר רבותא יותר דאסור לקבור בו עולמית כמו בחוצב קבר לאביו וע"כ דבאמת לא מיתסר לקבור מת אחר כי אם מחמת כבוד אביו אבל לאחר לא מיתסר רק בהנאה למכור או להנות בו והמקשה לרבא צריכין לדחוק דסבר דגם לקבור מת אחר אסור ועיין בכ"ס שהביא כל דברי הרשב"א בתשובה וא"כ לתוס' דליכא כבוד אביו היכי דלא נאסר הקבר כמו בקרקע עולם יהי' לכאורה מוכח דלא כרשב"א אולם לאחר כיון קצת נראה דאינו ראיי' דסברת התוס' כיון דקבר במחובר לא שייך בו איסור הנאה כלל אין בו כבוד אביו ויש לסבור יותר לפמ"ש רש"י ביבמות דף ס"ו ע"ב באצטלא דפרסוה אמיתנא דתכריכי המת אסורין הנאה הן כהקדש דילפינן מעגלה ערופה וכיון דחל על הקבר שם הקדש ואסור בהנאה כהקדש יש בו משום כבוד אביו לקברו בו אחר דהא אקדשי' לאביו ותופס בו קדושה דאסור בהנאה כהקדש אבל במחובר דלא תפסו קדושה כלל לא שייך כבוד אביו וא"כ אף דשרי לקבור בו מת אחר לרשב"א משום דמה הנאה יש לחי אבל כיון דמ"מ אסורה בהנאה להשתמש בו לחיים ולפמ"ש גם בקרובים שצריכין לשלם שכר בעד הקבר אסור כמו שכתב הר"י בן גיאות א"כ דומה ממש להקדש דהא גם בהקדש אינו מעל רק אם נהנה ממכו ושייך כבוד אביו וליכא ראי' מתוס' נגד הרשב"א אלא מלשון רש"י בד"ה משום כבוד אביו שכתב אבל משום איסור הנאה ליכא כגון אם חצבו לשם מת אחר מתחילה לא ע"כ משמע אבל אם קבר בו ממש מת אחר גם בלאו כבוד אביו אסור לקבור עולמות דהא מזה איירי הברייתא לקבור בו אחר אלא די"ל דרש"י רצה לומר דבחוצב ליכא איסור כלל דהזמנה לאו מילתא ואפילו למכור הקבר או היכי דקוברין בשכר נמי מותר וכן מצאתי בהרדב"ז ח"ב סי' תשמ"א שכתב בפשיטות כרשב"א.
ולפמ"ש ליכא פלוגתא כלל בין הפוסקים ע"כ נ"ל לדינא דמותר לקבור מת אחר בקבר שפינוה אבל קרובים דחייבים בקבורת אבותם במקום דנותנין שכר בעד קבר אז לא יכולין לקבור בקבר שפינוה ואם משלמים מקום קבר שפינוה נראה לי ג"כ דמותר דמה לי אם קוברין פה או במקום אחר כיון דלא מרויחין ממון אבל אחרים מותרים לקבור בקבר שפינוה דמה הנאה אית להו אבל בבית הקברות של רבים שמשותף ביניהם ואין משלמים בעד הקבר מותר דאין הנאה הרווחת ממון וכבוד המת ליכא ובמתים חפשי לא שייך הנאה אצלם כלל וכן הדין בתכריכים ומצבות דרק לקרובים המחויבים לעמוד מצבה או לעשות תכריכים אסורים אבל לאחרים שרי להלביש תכריכים או להעמיד מצבות ממת זה למת אחר ורק למכור אסור וזה שרצוני לבאר דליכא חילוק דיעות בין הפוסקים ולעשות שלום ביניהם ויפרוס ה' סוכת שלומו עלינו וה' יאיר עינינו בתורתו ויראינו נפלאות הכ"ד פרעסבורג יום ה' לסדר ואולך אתכם קוממיות תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.