אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה קב

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה קב

תשובה קא

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב וותיק מלא עתיק בע"פ בנש"ק מו"ה נתן נטע קעללין נ"י רב דק"ק באגארד יע"א.

קבלתי מכתבו ושאלתו אודות ספק בכור וראיתי שעיקר תמיכתו על דברי הרמב"ם שסובר דבנכרי בתרתי וכן סברו כמה ראשונים כאשר כתב ג"כ תוס' בע"ז דסוגיא אזלי דישראל בחדא אבל בנכרי או כסף או משיכה ולית לן הא דאמר בבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא ועין בלח"מ שהאריך ג"כ בזה מהיכן הוציא הרמב"ם דלא כסוגיא דבכורות ותוס' כתבו בע"ז ע"א בד"ה אמר אמימר דעיקר טעמא דאמימר דסבר כר"י דמעות קונות ודרש לעמיתך בכסף לנכרי במשיכה ובד"ה שקילי זוזי כתבו דסבר האי דדחי דקני במשיכה או מעות בנכרי ולית ליה האי דאמר בבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא אבל הרמב"ן כתב דגם אמימר סבר דנכרי בתרתי וכן כתב בספר תו"הב וכן משמע מפשטות הסוגיא דהא רב אשי רצה להביא ראיה מהא דרב דלא כאמימר דמשיכה קונה ואי לאמימר דוקא משיכה עדיין קשה מרב דמוכח תרתי ועכ"פ דלא כאמימר ולתוס' צ"ל דרצה לדחות רק ראיות רב אשי מהא דרב אבל גם כאמימר לא אתיא הא דרב אבל אי אמרינן דאמימר אף משיכה קאמר א"ש יותר וי"ל דרש"י סבר באמת דגם אמימר סבר בתרתי כדמוכח כל הסוגיא זו ובזה יש לישב דברי קדוש זקני ז"ל בח"ס סימן שי"ח וגם בחדושיו לע"ז שהעלה דרש"י היה לו הגירסא כמו בירושלמי ומרדכי דר"י סבר במשיכה ור"ל סבר בכסף והביא ראיה מהא דכתב רש"י בד"ה אבל לא יין וכו' ואי קשיא אביי ורבא היכי מתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו קשישי מיניה טובא לא תקשי דהא במס' בכורות מתרץ אביי ורבא אליבא דר"י דאליביה קאמר אמימר לשמעתי' וקבעוהו בעלי תלמוד אמילתי' דאמימר עכ"ל ומקשה בח"ס דהא הסוגיא התם אזלי לר"ל דסבר נכרי בכסף וע"כ דרש"י סבר דר"י סבר ישראל במשיכה ונכרי בכסף יע"ש ומע"כ הרבה להקשות על זה א"כ אין מובן הא דקאמר רש"י דאליבי' קאמר אמימר לשמעתי' דהא אמימר סבר משיכה בנכרי קונה וא"כ ישראל בכסף כמ"ש בתוס' דע"כ דלא כר"י דסבר משיכה בישראל לפי גירסת רש"י גם אני עמדתי על זה וכן ממקום אחר נשאלתי על זאת לפרש דברי רש"י לפי כונת ח"ס אבל לפי דברינו שהקדמתי יש לישב דברי קדוש זקני די"ל דגם אמימר סבר כר"י דישראל במשיכה אבל בנכרי אמרינן תרתי ודרש ישראל במשיכה אבל נכרי בתרתי ועיין בתוס' שכתבו וסבר הא דדחי דקני' במשיכה או מעות לנכרי ודריש הכי לעמיתך במשיכה הא לנכרי או בהא או בהא וא"כ שפיר כתב רש"י דמתרצי לר"י ולפי גירסתו דר"י סבר משיכה קונה ואמימר סבר כותיה היינו ג"כ דסבר דמשיכה בישראל קונה ואליבא ר"י דסבר משיכה קונה קאמר לשמעתיה דמשיכה וגם כסף קונה וא"ש אלא שצ"ל הא דכתבו תוס' דסבר דמשיכה בישראל קונה ונכרי בתרתי דהא מנ"ל לתוס' דסבר משיכה בישראל קונה כיון דאמרינן דנכרי בתרתי יכול לסבור ג"כ דמעות בישראל קונה כמו שבאמת פסק הרמב"ם דישראל במעות ונכרי בתרתי וצ"ע לכאורה ונ"ל דתוס' הוכיח ע"כ דמאן דדחי סבר בישראל במשיכה דהא אזיל לרב דאמר להני סבויתא שקלו זוזי מינייהו והא רב אמר על מתניתין דבלן דוקא בלן דלא מחסרא משיכה אבל מידי אחריתא לא מעל עד דמשך ולמאן דדחי וסבר דרב תרתי קאמר מעות או משיכה א"כ קשה אי אוקמי מתניתין בישראל א"כ כסף קונה ואי בבלן נכרי א"כ בודאי קשה דהא בנכרי בתרתי ואמאי לא מעל במידי דמחסרא משיכה דהא בנכרי בתרתי קונה וע"כ האי דדחי וסבר לרב דתרתי קני בנכרי ע"כ סבר ישראל במשיכה ושפיר קאמר רב דוקא בבלן היינו בישראל אבל בספר דשייך משיכה לא מעל עד דמשך ושפיר הוכיח תוס' דהאי דדחי סבר ישראל במשיכה.

ועוד נ"ל דאי אמרינן דגם אמימר סבר תרתי כדמשמע פשטות הסוגיא וכמ"ש הרמב"ן א"כ מוכח דאמימר סבר דישראל במשיכה דהא כתב הרמב"ן הא דאמר משיכה בנכרי קונה היינו אף משיכה ואי סבר כר"י ועיקר טעמא דאמימר כר"י כמ"ש תוס' א"כ משיכה בפשיטות קונה בנכרי דהא דרשינן בבכורות מדישראל בכסף נכרי במשיכה אלא דאמימר סבר דישראל בחדא ונכרי בתרתי א"כ משיכה ידעינן בודאי דקונה דא"א לומר אי ישראל בכסף דנכרי אינו קונה במשיכה אלא די"ל תרוייהו דגם כסף קונה ודרשינן ישראל בחדא ונכרי בתרתי וא"כ ביותר היה לן אמימר לאשמעינן דכסף בנכרי קונה משום דסבר דתרתי בנכרי אבל דנכרי במשיכה קונה זה דבר פשיטות אף אי דרשינן נכרי רק בחדא וע"כ מוכח אי אמרינן דאמימר ג"כ תרתי אית ליה בנכרי ע"כ סבר דבישראל במשיכה וא"כ אדרבה קנין כסף בנכרי הוא פשיטות ביותר וקמ"ל אמימר דאף משיכה קונה וא"ש וזה לפי סוגיא דע"ז דסברי נכרי בתרתי אבל בבכורות אמרינן דאמימר אי סבר גזל נכרי מותר ע"כ כר"י סבר דישראל במעות ונכרי במשיכה ואי גזל נכרי אסור ולית לן מיעוט מדישראל בחדא יכול לסבור ג"כ כר"ל.

וראיתי בח"ס בחדושיו לע"ז שהרבה לתמוה על הרמב"ן בתשובה מיוחסת שהוכיח מהא דאמימר ומהא דמדחי רב אשי די"ל רמות רוחא דנקיטא להו דע"כ אמימר סבר דתרתי בעי בנכרי דהא בודאי קנין אית להו לנכרי או כסף או משיכה א"כ אי גם בכסף לא הדרי מאי הביא אמימר ראיה דמשיכה קונה דהא גם בכסף לא הדרי בהו ואי במשיכה לא הדרי ובכסף הדרי מאי קדחי רב אשי משום רמות רוחא לא הדרי דהא חזינן דבכסף הדרי וע"כ צ"ל דבתרווייהו לא הדרי והוכיח אמימר דאף משיכה קונה ורב אשי דחי די"ל דרק כסף קונה והא דלא הדרי גם במשיכה היינו משום רמות רוחא ודבר שכליי הוא וכתב בח"ס דלכאורה צע"ג כיון דאמימר ע"כ להוכחת הרמב"ן סבר דתרתי בנכרי א"כ אמאי קאמר בבכורות הניחא אי ס"ל כר"י הא גם אי ס"ל כר"ל נמי נימא ישראל במשיכה ולגוי בתרתי יע"ש ונ"ל לתרץ דתוס' בבכורות הקשו לרש"י דילפינן לר"י קנין כסף מהקדש דנתן הכסף וקם לו א"כ לר"ל דסבר מפורשת משיכה בתורה א"כ לקני תרתי בישראל משיכה דמפורשת וגם נילף הדיוט מהקדש דגם כסף קונה ותירצו בשם ר"י דנפק ליה מקרא דהא דרשינן מיד עמיתך במשיכה הא מיד עכו"ם בכסף ומדעכו"ם בחדא ישראל נמי בחדא דשניהם למדין זה על זה דליכא למימר דעכו"ם בהא או בהא וכן ישראל דא"כ היו שווין ואף אי ישראל קונה בחליפין ולא בעכו"ם מ"מ הקרא לא איירי אלא בקנין הרגילין כסף ומשיכה ובהנך למידין ישראל ועכו"ם זה מזה יע"ש וא"כ לתירץ ר"י יש להקשות לאמימר דסבר דנכרי בתרתי וכן האי דדחי מהא דרב מנא להו לומר דנכרי בתרתי וישראל בחדא נימא יותר ישראל בתרתי וממעטינן מעמיתך אבל נכרי בחדא כיון דע"כ לית להו ההיקש דומיא דישראל א"כ לימא איפכא דישראל בתרתי ונכרי בחדא כקושית תוס' ואדרבה דעדיף יותר לומר ישראל בתרתי ונכרי בחדא מלומר ישראל בחדא ונכרי בתרתי דהא באמת יש היקש דומיא דעמתיך בחדא וע"כ צ"ל דאמימר לית ליה ההיקש וכבר כתב בפנ"י קדושין דף כ"ז על תירץ הר"י דאין דבריו מוכרחים דכיון שאין קנין נכרי מוזכר בקרא לא שייך למדרש דומיא ודוקא איפכא ילפינן שפיר מה ישראל בחדא אף עכו"ם בחדא אבל להקיש להדיוק זה אינו מוכרח יע"ש א"כ בודאי יותר מסתבר לאמימר לומר דלישראל בתרתי ולנכרי בחדא ולית לן להיקש דומיא דנכרי כיון שאינו מפורש בקרא משא"כ אי סבר ישראל בחדא ונכרי בתרתי הוי נגד ההיקש דומיא דעמיתך דמצינו מפורש בש"ס בכורות אלא אי אמרינן כר"י דכסף בישראל קונה וילפינן הדיוט מהקדש א"כ יותר מסתבר לומר דישראל בחדא דהיינו קנין כסף דוקא דגילתה לנו התורה במקום אחר שיקנה דוקא ולא במשיכה דלא מצינו אצל קנין מקח וממכר כלל אבל בנכרי דלא מצינו דוקא מעות א"כ שפיר י"ל דוקא עמיתך בחדא בקנין כסף אבל בנכרי גילתה תורה בתרתי בין בכסף ובין במשיכה משא"כ לר"ל דתרווייהו קנינים מפורשים בתורה אצל ישראל במקח וממכר משיכה מיד עמיתך וגם כסף אצל הקדש הדרי הקושי' דאדרבה נימא ישראל בתרתי ונכרי בחדא ע"כ אמימר כר"י סבר דישראל בכסף משום דמצינו אצלו קנין כסף דוקא בהקדש ולא משיכה דלא קני משיכה בהקדש וא"ש.

ויש להוסיף מיא וקמחא להסביר יותר לפמ"ש הפנ"י שם דגם לר"י יש להקשות דכיון דמשיכה ע"כ קנין הוא אצל מתנה והפקר א"כ נימא ג"כ בישראל תרתי משיכה ומעות מנתן הכסף וקם לו וכתב דלר"ל יש לתרץ קושית תוס' כיון לענין קניות משיכה לא צריכין קרא דידעינן ממתנה ומציאה וע"כ קרא דמיד ליד אתי ללמוד דוקא משיכה קונה ולא כסף דלא נילף מהקדש יע"ש ובדבריו מדויק הא דאמר לדידי' ר"ל משיכה מפורשת בתורה ולא קאמר כמו דאמר ר"י דמשיכה קונה ד"ת אלא דרצה לתרץ בדבריו ג"כ דנימא לדידי' ג"כ כסף קונה מהקדש ותרוייהו יקנו משו"ה קאמר משיכה מפורשת מה"ת וקרא דמיד ליד דלמשיכה דיקנו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דאלת"ה מציאה ומתנה במה יקנה וע"כ דאתי למעט דוקא משיכה ולא קנין כסף אלא לר"י קשה דנימא תרתי דנהי דלית ליה דרשא מיד ליד מ"מ מסברא ידעינן ממתנה ומציאה כסף מהקדש וכתב לתרץ כיון דדרשינן מיעוט דלעמיתך לאפוקי עכו"ם שאינו קונה כמו ישראל ואי ישראל בתרתי א"כ לא ידעינן אכתי איזה קנין למעט בנכרי וע"כ דישראל בכסף לחוד ונכרי במשיכה יע"ש וא"כ א"ש במורווח במה שכתבתי דאי אמרינן תרתי בנכרי לא קשה נימא איפכא דלישראל בתרתי ולנכרי בחדא דזה א"א לר"י דלא ידעינן איזה קנין ממעט ואיזה קנין מרבה וע"כ דרשינן לישראל בחדא ונכרי בתרתי וזה דוקא לר"י אבל לר"ל דמפורש בקרא דעמיתך משיכה אלא דילפינן נמי מהקדש דכסף ג"כ קונה אבל בקרא לא כתיב רק משיכה א"כ אע"ג דאמרינן בישראל בתרת מ"מ י"ל דעמיתך ממעט נכרי בקנין אחד דוקא וממעט קנין משיכה דאיירי הקרא מפורש משא"כ קנין כסף דלא מפורש א"כ מנ"ל לומר אי לא אמרינן מה עמיתך בחדא אף נכרי דישראל בחדא ונכרי בתרתי נימא איפכא דישראל בתרתי ונכרי בחדא וממעט הקרא משיכה ומרבה קנין כסף וע"כ מוכח מאמימר והאי דדחי הא דרב דתרתי בנכרי ע"כ כר"י סבר ולא כר"ל והא דרב דאמר דוקא בלן דלא מחסרא משיכה אבל בספר לא י"ל דסבר לרב איירי מתניתין בישראל וכיון דבישראל עקרו קנין כסף לא מעל דקנין דרבנן מהני לדאורייתא כמו שאמרינן לענין אתנן בע"ז דלא אסור כיון דלא משך ואע"ג דרבא אמר דמסייע לר"ל מ"מ אמימר והאי דדחי לא סברו כן אלא כיון דעקרו קנין מעות לא מעל עד דמשך וי"ל דגם רב סבר נכרי בתרתי אף אי סבר כר"י דמעות קונות ומיושב קושית הח"ס ע"ד פלפול נאה ונכון ב"ה ועיין.

והנה בח"ס סי' שי"ב כתב דשיטת הרי"ף ג"כ דנכרי בתרתי ומשו"ה קאמר הרי"ף דקנין מעות אתיא מק"ו דגופו קני ממונו לא כש"כ ולכאורה קשה מהא דאמרינן בבכורות דנכרי מישראל יוכיח כמו שהקשה בנמו"י אלא דהרי"ף סבר לאמת דנכרי בתרתי א"כ שפיר יש ק"ו ובזה מישב בחדושיו קושיתו שהבאתי לעיל הא דאמר לאמימר דע"כ סבר כר"י יע"ש ולדידי נראה דיש לתרץ דברי הרי"ף דבאמת י"ל דלא קשה נכרי יוכיח דשאני נכרי דנקנה בחזקה משא"כ ישראל אלא דקשה נכרי מישראל יוכיח דקני דגופו לא נקנה בחזקה ואפי"ה מטלטלין במשיכה וגופו בכסף ולזה י"ל כיון דאין הגוי קונה את ישראל רק למעשה ידיו ורק שיעבוד הכסף אשר נתן יש לו על הישראל אבל לא קני גוף העבד משו"ה קונה בכסף משא"כ מטלטלין צריך משיכה ועיין במקנה קדושין דף י"ד ע"ב מ"ש לפרש הא דאמר התם אשכחן נכרי דכל קנינו בכסף משא"כ לר"ל שפיר פריך דאם גופו קונה בכסף דהא ישראל גוף של עבד קונה וא"כ שפיר איכא ללמוד ק"ו ישראל מישראל אי גופו קונה ממונו לא כ"ש ואין להקשות דליכא ק"ו גם בישראל מישראל משום דגופו נקנה נמי בשטר כבר כתב בא"מ וגם המקנה דזה ליכא פירכא משום דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו אלא דצריך להבין מאי מקשה הש"ס על הא דרצה לילף מק"ו דגופו דמטלטלין נקנו בכסף א"כ בשטר וחזקה נמי והא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו וראיתי אח"כ בספר מחנה אפרים בה' קנין מעות סי' י' שהקשה כן ואולי יש לדחוק דעיקר הקושיא מחזקה ושטר אגב גררא דחזקה נקיט ועוד י"ל דלכאורה ק"ו פריכא הוא די"ל הא דגופו בכסף היינו משום דלא שייך בעבד לומר נשרפו עבדך בעלייה כמו שהארכתי בתשובה אחרת משא"כ במטלטלין י"ל דחש רחמנא שיאמר הנכרי נשרפו חטיך בעלייה ומשום הכי במשיכה דוקא וא"כ בלא"ה יש לדחות הק"ו דגופו בכסף וכ"ש ממונו אלא דהגמרא מקשה ביותר לר"ל אף אי לא סבר כלל החשש דנשרפו חטיך ורצה לילף מק"ו מ"מ ישראל מישראל יוכיח דודאי לא שייך לומר דמה"ט אמרה התורה בישראל במשיכה משום נשרפו חטיך אם גוי קונה מישראל בכסף ולא חש התורה שיאמר הנכרי נשרפו חטיך בעלייה ע"כ שפיר מקשה לר"ל ישראל מישראל יוכיח אבל לר"י ליכא פירכא דגוי מישראל או ישראל מגוי יוכיח דגופו בכסף וממונו במשיכה די"ל באמת מה"ט גופו בכסף וממונו במשיכה משום דבגופו לא שייך כלל נשרפו חטיך משא"כ במטלטלין אמרה התורה דוקא במשיכה משום דחש רחמנא שיאמר הנכרי לישראל וגם הישראל לא יחוש לומר לנכרי נשרפו חטיך משא"כ ישראל מישראל לא חש התורה כלל שיאמר ישראל נשרפו חטיך בעליה ושארית ישראל לא יעשו עולה להפסיד ממון חבירו ומשו"ה שפיר יש ללמוד לר"י ק"ו אם גופו בכסף ממונו לא כ"ש וליכא פירכא גוי מישראל יוכיח די"ל דמשו"ה מטלטלין במשיכה משום דשייך נשרפו חטיך בעלייה משא"כ לר"ל שפיר פריך מק"ו אם ישראל מישראל קונה דוקא במשיכה מכ"ש דלא יקנה מק"ו דגופו מטלטלין בכסף וזה דבר נכון בישוב הרי"ף בעזה"י ואין ראיה דרי"ף סבר כשיטת הרמב"ם ועיין.

מ"מ כיון דכמה ראשונים סברו דנכרי בין במעות ובין בכסף יש להצטרף לס"ס עכ"פ ואף הדראכגאבע שנתן הנכרי יש לדון עליו אם לא נתן רק לערבון אינו קנין ורק אם נתן בתורת תחילת פרעון וזקף השאר במלוה אבל אם מכר כל הבכור בפרוטה לא מהני ומע"כ הביא מה שכתב תוס' סוף ד"ה רב אשי שלא צריך המעות כל הראש רק שיתן פרוטה אף ששוה יותר כפלים מ"מ אנן סהדי שגמר ומקני לא ראה מה שכתב בח"ס בסי' שי"א דזה דוקא אם אינו מוכר רק אבר אחד שמרויח עכ"פ הישראל הרבה שיפטור הולד מבכורה אבל כשמכר הבהמה לא מהני דבודאי לא סמכה דעתו להקנות כיון שיפסיד יותר אם יקח הבהמה והחילוק נכון וברור אף די"ל כיון דהנכרי יודע שאינו זאת רק להפקיע מבכורה וישראל סמכה דעתו שבודאי יתנה לו בחזרה הבהמה ממילא גמר ומקני לפטור מבכורה מ"מ החילוק נכון.

ומה שכתב דבדיניהם הוי דראנגאבע קנין כבר כתב בעבודת הגרשוני וכן הביא בח"ס דזה דוקא בקנין גמור אבל בבכור שאינו עושה רק להפקיע מכח דיניהם אין זה קנין עיין בס' שט"ז בד"ה שבתי וראיתי וכו' אלא דלזה ממ"נ דאי אמרינן מפני שאינו אלא להפקיע לא מהני מנהג יש לצרף ולומר כיון שנתן קצת כסף אע"ג דאינו דמי שויה של בהמה מ"מ גמר ומקני כיון שיודע שסופו להחזירו ובקנין דאורייתא מועיל אף שאינו אלא להפקיע אבל בלא"ה שגג בזה דהא כיון שקצב דמי בהמה ורק נתן לו דראנגאבע דהיינו תחילת פרעון על החוב זה הוי קנין ממש ולא צריכין לדברי תוס' דגמר ומקני דהא קצוב עליו דמי בהמה ממש ואם יקח הבהמה צריך לשלם השאר והוי קנין כסף ממש אבל מ"מ כיון שאינו רק ספק בכור דאין לסמוך על עדות הנכרי וגם מכר בכסף ונתן הנכרי דראנגאבע יש לסמוך על מה שכתב בח"ס סי' שי"ז שיתן פרוטה לעכו"ם קטן שיטיל בו מום והנני ידידו חותם בברכה יום ג' לס' וישב תרנ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה