אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה קא

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה קא

תשובה ק

שלום וברכה לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ כש"ת מו"ה שמואל פאנעט נ"י רב דק"ק הידאל- מאש יע"א.

אודות בכור שנמכר לנכרי במקצת מעות על הסך שקצבו ביניהם ויש לעיין אי הוי קנין במקצת המעות וכיון דלא משך הנכרי הבהמה אפילו ספק בכור לא הוי לדידן דמחמירין דלמכור בהמה לפוטרה מבכורה בתרוייהו במעות ומשיכה כמבואר ביו"ד סי' ש"כ הנה ראיתי בסמ"ע סי' ר"א בסק"ד שכתב דבמקצת מעות לא שייך נשרפו חטיך בעלייה וקונה במעות לחוד דלא חשו לזה אלא בשכבר קיבל המוכר דמי שוויה של כל המקח יע"ש ולמד זה מהא דהביא רסי' קצ"ח בשם הר"ן דמה"ט קונה קנין סודר ולא חשו כמו בכסף שיאמר נשרפו חטיך משום דעדיין לא קיבל המוכר המעות ויטריח להציל שלא למיזל בדינא ודייני להוציא המעות מיד לוקח ולמד הדרישה שגם בקיבל רק מקצת מעות נמי יטריח ויציל אלא שראיתי לנתיבות המשפט בביאורים שכתב דאפילו אם לא נתן רק מקצת מעות נמי לא קנה משום לא פלוג ובקנין סודר וסטומתא אפילו נתן הלוקח מעות נמי קנה משום לא פלוג יע"ש אלא שצ"ע לפי דבריו דמשמע דאף בקנין שנהגו הסוחרים כמו סטומתא נמי צריכין לטעם של הר"ן משום דלא נתן המעות רק הסטומתא לחוד הוי הקנין מה"ט מהני ולא חשו לנשרפו חטיך בעלייה א"כ לפי דבריו דגם במקצת מעות לא קנה משום לא פלוג מאי טעמא דמהני בסי' ר"א סעי' ב' שכתב המחבר וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר אע"ג דלא קונה אלא בכסף וצ"ל דוקא אם קונה בקנין של תורה בכסף אלא שנתן לו על המקח מקצת מעות והשאר חוב עליו אז אמרינן לא פלוג כיון דבכסף אינו קונה והוא קנה בכסף אז אף אם נתן רק מקצת בתורת פרעון נמי לא קנה אבל היכי מצד מנהג סוחרים הוא לקנות ביהיב הלוקח פרוטה למוכר והוא כמו סטומתא דנהגו שיהיה קנין אז בודאי מהני כיון דלא שייך נשרפו במקצת מעות כמו בקנין סודר וקנין סטומתא וע"כ צריך לחלק כן דהא מבואר בפ' הזהב דף מ"ח במכר לו בית או שדה דאלף זוז ופרע לו חמש מאות זהובים קנה ובמטלטלין כה"ג אמרינן שם דלא קני רק למי שפרע וע"כ משום דהתם הקנין בתורת כסף ולא נתן לו רק מקצת פרעון אבל היכי דנהגו הסוחרים שיהיה המקצת כסף קנין כה"ג מהני באמת להיות קנין גמור אבל באמת דברי סמ"ע תמוהין לי וגם דברי הנתיבות דלא כתב הר"ן טעמו רק בקנין סודר דהוי כמו שאר קנינים ומהני אף לא במנהג סוחרים ובע"כ הוי קנין כדילפינן משלף איש נעלו ושפיר הקשה הר"ן אמאי לא תקנו גם בחליפין כמו בקנין מעות אבל בסטומתא לא צריכין לטעם כלל דהא אפילו בהתנו המוכר ולוקח דמעות יקנו קנו וכן פסק ברמ"א סעיף ה' ועיין להש"ך דחולק זה דוקא אם אינו מנהג לקנות בכסף לבד ולא הוי מנהג תגרים ורק משום קנין תורה רצו לקנות אז שפיר כתב הש"ך די"ל דלא מהני תנאי אבל במה שהוא מנהג תגרים בכל מקום בודאי מהני דהא קנין סטומתא מהני אע"ג דלא מצינו שהוא קנין בשום מקום מ"מ כיון שכ"ע התנו שיהיה קנין מהני בממון ועיין בח"ס יו"ד שכתב דאפילו מה"ת הוי קנין וא"כ לא צריכין כלל לטעמו משום דלא שייך נשרפו חטיך כיון דהוי מנהג תגרים כך לא גרע מיחיד שהתנה שיקנה מעות לחוד וכ"ש היכי דהוי מנהג ודברי הסמ"ע והביאורים צ"ע לדעתי ותמוה לי ביותר דהנתיבות בביאורים בסי' קצ"ח כתב דאפילו אם נתן רק מקצת מעות לא מהני רק למי שפרע והביא ראיה מש"ס חולין דף פ"ג בנתן דינר על הבהמה דבשאר ימות השנה יכול לחזור ומת למוכר מפשטות דבריו משמע שסבר דש"ס חולין איירי שלקח כל הבהמה רק שלא נתן על המקח אלא דינר ולא ידעתי לאיזה צורך הביא ממרחק לחמו דהא מבואר בפירוש בפרק הזהב בסוגיא דערבון דלא קני רק למי שפרע הכלל דאם היא קנין כסף ולא נתן רק מקצת מעות לא הוי קנין רק אם המנהג תגרים כן לקנות במקצת מעות שנותן קנה אבל כבר כתב עה"ג הובא בכמה תשובות בח"ס דלא מהני מנהג תגרים רק בקנין ממש אבל בקניות בכור דלא הוי רק לאפקוע והישראל ועכו"ם יודעים שאינו מקנה וסופו להחזירו נהי דקנין דאורייתא מועיל אבל מכח דיניהם אין זה קנין להפקיע הקדושה אבל אם מכר הבהמה לנכרי בדמי שוויה ונתן פרוטה על החוב אי אמרינן נכרי בכסף קנה הכל משא"כ בישראל דלא קני רק למי שפרע אבל אם קנה ע"י הפרוטה אף שיהיה המנהג כן מ"מ לא קנה כמ"ש עבודת הגרשוני וא"כ בנדון זה שקצב תחילה סך המכירה על הפרה בדמים הראוים ונתן מקצת מעות על החוב הוי ספק בכור דהא בישראל נמי הוי קנין רק משום לא פלוג לא הוי קנין רק למי שפרע אבל בנכרי דלא שייך זה אי מעות קונות הוי קנין גמור והוי ספק בכור לדידן דצריכין קנין מעות ומשיכה לפטור מבכורה ועיין.

וראיתי בכ"ס יו"ד סי' ק"ס שחקר בישראל שקנה רק מקצת בהמה או כל דבר כיוצא שיש למוכר חלק ולא מכר כולו אי מעות קונות כיון דלא שייך נשרפו חטיך בעלייה דהמוכר יציל בשביל חלקו והביא ראיה מהא דד' פרקים דגם כה"ג אין מעות קונות משום לא פלוג יע"ש וכן מוכח מתוס' בב"מ דף ק' ע"ב בד"ה ר"מ מדנקט גבי פרה המחליף וגבי שפחה המוכר משמע בפרה לא מהני קנין כסף משא"כ בעבד וכן כתב רש"י במתניתין שם וכתבו בתוס' אע"ג לר"מ עבדי כמטלטלי מ"מ לענין קנין הוי עבדים כקרקע וכן כתבו תוס' בב"ק יע"ש משמע דבעבד אע"ג דלא שייך נשרפו עבדך דהא עבד יציל את עצמו ויברח מ"מ לא פלוג רבנן בכל מטלטלין ומשו"ה מוכרח תוס' לומר דלענין קנין מודה ר"מ דהוי כמקרקע ודוקא במלתא דלא שכיח או בשהיתה עלייה של לוקח מושכרת למוכר משום דמ"מ מחזי כמונח ברשות של לוקח אע"ג דלא קנה החצר למשכיר דלא כשיטת הרמב"ם דקני גם למשכיר כה"ג אמרו מעות קונות אבל במילתא דשכיח אע"ג דלא שייך נשרפו לא פלוג ואמרו דמעות לא הוי קנין ובפנ"י קדושין כ"ד על הא דאמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה הקשה דאי עבדא כמקרקע לא מהני משיכה ואי כמטלטלי אי שייך נשרפו א"כ למה נקנה בכסף כדתנן במתניתין ואי מתניתין מה"ת קאמר זה א"א דהא קאמר ומתרץ שם על הא דלא תני בחליפין משום מידי דאיתא במטלטלין לא קתני והא מה"ת גם במטלטלין מהני כסף וע"כ מתניתין גם מדרבנן קתני דנקנה וע"כ משום דלא שייך נשרפו בעבד א"כ אמאי קאמר שמואל דמהני משיכה יע"ש מה שתירץ ובהשקפה ראשונה אמרתי דלא קשה דהא אף בהני דברים דמהני קנין כסף לחוד כמבואר בסי' קצ"ח מ"מ מהני נמי משיכה כיון דתקנו חכמים דמשיכה קונה גם באלו נמי אמרו אף דמעות נמי מהני ומצאתי אח"כ בנתיבות סי' קצ"ו שמתרץ כן ושמחתי אבל שבתי וראיתי שיש לומר דלא דמי דהא הקשו בתוס' אמאי עקרו קנין מעות לגמרי ליתקנו שיצטרך שניהם מעות ומשיכה ותירצו אי משיכה לא קנה לבדה יאמר הלוקח נשרפו חטיך וא"כ י"ל דוקא באלו דאם ימשוך הלוקח תחילה יאמר הלוקח נשרפו חטיך אע"ג דבשביל הלוקח שיאמר כן לא תקנו קנין משיכה ורק משום שלא יאמר המוכר משום דהיה צריכין לעקור קנין מעות רק שהיה די אם יאמרו דתרוייהו יהיה קונות אבל משום דשייך גם אצל לוקח נשרפו חטיך ע"כ תקנו משיכה לחוד וכיון דתקנו כבר בשאר דברים דשכיחי דמשיכה לבד יהיה קונה משום דלא יאמר הלוקח גם באלו דלא עקרו קנין מעות לגמרי מ"מ קנין משיכה לא בטל מה"ט דלא יאמר הלוקח אבל בעבד דלא שייך כלל נשרפה עבדך יש לומר באמת דרק קנין מעות ולא משיכה אבל אף דהסברה נכונה לחלק מ"מ הנכון דקנין משיכה כיון דתקנו שיהיה קנין מהני בכל מקום ולא לבטלו אותו קנין ועיין.

והנה אי אמרינן דגם בשכירות לא מהני קנין מעות ורק משיכה אע"ג דלא שייך כלל נשרפו חטיך דהא כל הגוף של החפץ של מוכר הוא בודאי לא שייך ספיקת הכ"ס היכי דלא קנה הלוקח רק חצי הבהמה דכ"ש הוא משכירות דכל הגוף של המשכיר ואפי"ה לא קני כסף כמו שמוכח מתוס' ע"ז דף ס"ד שכתבו דרבא הוכיח ממתניתין דבלן דמשיכה קונה כר"ל אע"ג דלר"י גם כן עקרו קנין כסף מ"מ מי הפקיע איסור דאורייתא דמעילה ומוכח דתוס' סברו דגם בשכירות עקרו קנין כסף אע"ג דהחפץ של המוכר אבל הרמב"ם לפי הבנת הלח"מ בה' מכירה סבר דבמשכיר לא שייך נשרפו ומהני קנין מעות אף לר"י ועיין בש"מ בב"מ דף צ"ט ע"ב שהביא שיטות ראשונים אי אמרינן בשכירות דלא קני מעות משום דשכיח ושכירות ליומי ממכר הוא לא פלוג בשכירות דדמי למקח וממכר וא"כ י"ל דוקא בשכירות דדמי לזביני אבל לא בקנה מקצת בהמה אבל מ"מ מוכח מפורש מש"ס חולין דגם כה"ג לא פלוג רבנן ולא מהני מעות כיון דרגיל לקנות כל החפץ והוי כמי שפרע רק מקצת מעות אע"ג דלא יאמר נשרפו משום דאין כל המעות בידו מ"מ כיון דרגיל ליתן המעות לא פלוג גם בקנה מקצת חפץ כן הוא ובכ"ס מישב בזה שיטת הרמב"ם שלא הביא התירץ בזיכה לו ע"י אחר וגם לפרש דאמוראי דלא מתרצו כר"י משום דהעמידו דבריהם היינו משום דסברו באמת כה"ג דלקח מקצת הבהמה במעות הוי קנין ולא מת למוכר ור' שמואל בר יצחק מוקי בלא נתן הדינר ובזיכה לו ע"י אחר אבל בנתן דינר סבר דבאמת קנה ומת ללוקח יע"ש ובאמת דוחק לומר כן במחכ"ת דלר"ש בר"י איירי בלא נתן דינר ולר"י בנתן דינר דפשטות מתניתין משמע בנתן דינר איירי וגם שיסבור דמעות קונות כה"ג דהא כבר הוכחנו דאמרינן לא פלוג ועיין בח"ס ביו"ד ובחדושיו לע"ז שעמד ג"כ אמאי לא מתרצי כר"י דהעמידו דבריהם על ד"ת כיון דבעירובין אין לנו תירץ אחר על ר"א רק דהעמידו דבריהם יע"ש שנדחק דפליגו בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן.

ולדידי נכדו נראה דלא קשה דהא באמת רבנן פליגו בעירובין שם בנתן מעות להחנוני דלא מהני משום דמעות אין קונות ורבנן פליגו על ר' אליעזר א"כ אדרבה קשה יותר על ר' יוחנן דמוקי מתניתין דד' פרקים כר"א דלא כרבנן ובאמת דברי הרמב"ם וש"ע סותרים דבהלכות עירובין פסק הרמב"ם כחכמים דאין מעות קונות ולא העמידו דבריהם כרבנן דר"א ובד' פרקים פסק דהעמידו דבריהם ועיין במג"א סי' שס"ה שעמד על זה והניח בצ"ע ובמחצית השקל שם הביא דיש שתירצו משום דשאני בד' פרקים דהחיוב לאכול בשר משום ושמחת וכן הא דפסק הרמ"א בחו"מ דגם ביין קידוש כן היינו דהוי מצוה דרבנן ואסמכוה על קרא משא"כ עירובי חצרות מדהוי רק להציל מאיסור ובאמת זה דוחק לחלק אבל יען כי סתם מתניתין בחולין סבר לר"י דהעמידו דבריהם ובעירובין סברו רבנן דלא העמידו ע"כ צריכין אנו לחלק בין המצות וי"ל דמה"ט לא רצו רב הונא ור"ש בר"י לתרץ כר"י אע"ג דר"ה סבר בודאי מעות קונות מ"מ לא חלקו בין מצות עירוב ובין ד' פרקים בשנה ולא רצו לאוקמי מתניתין דלא כרבנן אבל ר"י דמתרץ העמידו דבריהם ור"י סבר הלכה כסתם משנה והלכה ג"כ כרבנן נגד ר"א ע"כ מחלק בין מצות עירוב לשאר מצות וזה טעמא דהרמב"ם דלא הביא הא דר"ש בר"י בזיכה לו ע"י אחר וכן הרי"ף והרא"ש הביא השני תירוצים ועיין בב"י חו"מ קצ"ט דהרא"ש סבר דמר אמר חדא ולא פליגו ומנ"ל לרמב"ם דפליגו ולפמ"ש הוכיח הרמב"ם דע"כ פליג ר"י על הא תירץ דמוכח לו ע"י אחר דאם לא כו מה לו לר"י לדחוק ולתרץ מתניתין ולחלק בין מצות עירוב לשאר מצות מה שאינו הכרח אלא משום דלית ליה כתירץ דר"ש בר"י וע"כ משום דהעמידו דבריהם משו"ה פסק הרמב"ם כתירץ של ר"י ולא כתירץ בזיכה לו ע"י אחר דמוכח ע"כ דר"י פליג על תירץ זה ואין לו תירץ אחר לתרץ המתני' ושפיר הביא הרמב"ם רק משום דהעמידו דבריהם ונכון ולא צריכין לדחוק דפליגו אי גם בקנה מקצת תקנו משיכה או דפליגו בפלוגתת הרז"ה ורמב"ן וסימנא מלתא שהביא הכ"ס קושיא בשמי על דברי קדוש זקני בח"ס שכתב סי' שי"ד דה"ט דרש"י דמקודשת לר"י אם קידש המוכר במעות משום דאי איתניס ללוקח א"כ לא עקרו קנין מעות לגמרי דא"כ לאיזה צורך הביא רש"י ממרחק נפקותא לענין קדושין ולא לענין ממון דלר"י איתניס ללוקח ולר"ל למוכר ועיין ברמב"ן במלחמות שהקשה לרז"ה היה לו לומר בש"ס מאי בינייהו כיון דהוא דבר שכיח משא"כ בהיתר עלייה של לוקח או שאר דברים דכסף קונה לא שכיח ועכשיו אני רואה שגם על הפנ"י קשה כזאת שכתב דרש"י סבר כתוס' ושאר ראשונים דאם כסף קונה מותר להשתמש במעות ומשו"ה מעל אבל אנן לר"ל דאין מעות קונות אסור להשתמש במעות אבל קנין דרבנן סבר ג"כ רש"י דמהני לדאורייתא משום הפקר ב"ד הפקר א"כ גם עליו תסובב הקושי' א"כ לאיזה צורך אמר רש"י הנפקותא לענין איסור ולא לענין היתר תשמיש במעות דשכיח ומה שכתב בכ"ס שם דלא קשה קושית הפנ"י דלא מפרש רש"י א"ב בשהיתה עלי' של לוקח מושכרת למוכר דיש לומר דהיא גופא קמ"ל רש"י דמקודשת מדאורייתא כן תירץ הפנ"י בעצמו קושיא זו שם אבל על קושיתי לא שייך לתרץ כן דפשיטא דמקודשת לו במעות שקיבל כיון דיכול להשתמש במעות וליתן ללוקח מעות אחרות אם יחזור אח"כ וגם קשה עליו דמאי מסיים ברש"י דמשום דקני המעות מדאורייתא דהא גם מדרבנן קני לענין היתר תשמיש והוי מקודשת גמורה אף מדרבנן וע"כ דרש"י לא סבר כתוס' בזה אלא כשם דלא קנה הלוקח החפץ כך לא קנה המוכר המעות להשתמש ובזה יש לישב הא דכבר עמד הפנ"י דהמתין רש"י לומר הנ"מ כדמתרץ הש"ס לר"ל דסבר דבדברים ואיכא בהדייהו מעות קאי במי שפרע אף דמעות אין קונות מה"ת והנה הפנ"י מתרץ משום דמעיקרא ידעינן דיש נ"מ לענין מי שפרע דדוקא לר"י דמעות קונות יש מי שפרע אבל לר"ל דמעות אין קונות לא שייך מי שפרע אבל לאחר דמתרץ דגם לר"ל איכא מי שפרע בדברים ומעות וליכא נפקותא בין ר"י לר"ל משו"ה הוכרח רש"י לומר נ"מ אחרת יע"ש ומוכח מזה דסבר רש"י דלא כהרי"ף והרמב"ם שכתבו דבהניח משכון על מעות המכר לא הוי במי שפרע כיון דהמשכון אינו קונה הוי כדברים לחוד ויש מהראשונים שחולקים בזה ובר"ן כתב דהרי"ף סבר דדוקא לר"ל מתרץ הש"ס כן דגם אי מעות לא קני מ"מ בהדי דברים איכא מי שפרע ממילא במשכון נמי אבל אנן דפסקינן כר"י אמרינן באמת דוקא בנתן מעות כיון דהוי קנין מה"ת ואי רש"י כהרי"ף עדיין היה יכול לומר נ"מ לענין מי שפרע בנתן משכון על המכר דלר"י לא הוי מ' שפרע משא"כ לר"ל וע"כ דסבר רש"י כאשר מסיק הש"ס דבדברים ואיכא מעות עובר במי שפרע גם לר"י כן הוא וליכא נפקותא אלא שזה דוחק שיהיה כל החילוק בין ר"י לר"ל לענין מי שפרע ומה"ט לא כתב רש"י מיד האיכא בינייהו בין ר"י ור"ל ונ"ל דרש"י סבר בודאי בס"ד דלא הוי מי שפרע רק אם מעות קונות ג"כ וא"כ מוכח ג"כ דלא עקרו הרבנן קנין מעות לגמרי דאל"כ מאי איכא בין ר"י לר"ל כיון דגם לר"י עקרו קנין מעות לגמרי ולא יכול המוכר להשתמש בהם ולא קנו המעות לשום דבר וממילא כיון דלא עקרו קנין מעות לגמרי י"ל שפיר דיש נפקא מינה לענין להשתמש במעות כיון דלא עקרו לגמרי קנין מעות וגם נ"מ אי איתנס ללוקח כיון דלא עקרו לגמרי הוי ברשות לוקח לענין אונסין עכ"פ אבל כדמסיק גם בדליכא קנין ואיכא מעשה עובר במי שפרע א"כ גם לר"י יש לומר דמנ"ל לומר דפליגו בזה ג"כ וא"כ יש לומר דגם לר"י עקרו לגמרי קנין כמו בשאר הפקר ב"ד דהפקיעו לגמרי המעות ואסור המוכר להשתמש במעות ומשו"ה כתב רש"י הנ"מ ע"כ לענין איסור ומשום דאף דהפקר ב"ד הפקר מ"מ לא מהני לדאורייתא להפקיע איסור אשת איש ויש להאריך בזה אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא וכעת אין פנאי והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה פ"ב יום ג' לס' ויצא תרנ"ב ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה