שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה פז
שלום וברכה לכבוד הרב המופלג הוותיק בע"פ ערוגת הבושם מוכתר במדעות יפ"ת כש"ת מו"ה מרדכי קרוב כ"ץ נ"י רב בק"ק הענא יע"א במדינת אשכנז.
אחדש"ה זה שבועות קבלתי מכתבו ויען כי הייתי טרוד ושאול לתלמידים והדבר אינו נחוץ לשעתא ע"כ לא באתי עד היום להשיב מפני הכבוד במה שרוצה לשמוע דעתי אודות ספרי תורה בקהלתו שיש מהם אשר נכתבו על הקלף המשוח בלאק כדי להצפיר ולהנהיר הלובן של הקלף ומזהיר הכתב טפי וספר אחד הלאק כ"כ עב עד אם גוררים האותיות אין רושם ניכר על הקלף וקראו בספרים האלו לפני גאוני ישראל אשר ישבו בקהלתו וכן בכמה קהלות באשכנז שישבו בו גאוני ארץ יש ס"ת כאלו וקשה על מעכ"ת להוציא את הספרים מחזקת כשרות ולפקפק במה דשתקו הרבנים מקודם אבל גם זאת ראה בספרן של אחרונים שכמה מחמירים ופוסלין ובאמת גם עלי קשה לדבר ולהכריע בענין זה ובפרט שנוגע לדין אי הוי חציצה או לא וכבר כתב תוס' סוכה ל"ז ע"א בד"ה כי היכא בסופו במה שנוגע לענין חציצה אין לדמות כל הדברים.
וראש המדברים בזה הוא הבני יונה בקצור ובארוך האריך לפסול בזה מכמה טעמים ועיקר הטעם שיש לפסול אף בדיעבד משום דכתיב על הספר ובדיו והלאק המשוח הוי חציצה בין הכתב והקלף ולא הוי על הספר ומהא דמותר להעביר הקולמס על האזכרה לר"י וגם לרבנן לא פסול רק משום זה אלי ואנוהו ולא הוי מן המובחר ומשמע דחציצה לה הוי היינו מטעם דמין במינו אינו חוצץ והפנים מאירות ח"ג סי' ל"ב הביא ראיה זו מהעברת קולמס להכשיר ועיין בנוב"י קמא סי' א' דרצה השואל לומר דטעמא דרבנן דאין מן המובחר משום דהוי חציצה והנוב"י שם דחה דבריו יע"ש ובתשובה אחת הבאתי דלפי דברי הבנ"י יש לומר דהיינו טעמא דא"ר בסי' ל"ב סק"ה דאם כתב בשאר מיני צבעונים דפסול דאף אם יעביר עליו דיו פסול ומדייק כן מדברי ש"ע שם והפרמ"ג חולק דמאי שנא מדיו על גבי סקרא דהוי כתב והניח בצ"ע ואי אמרינן דהוי חציצה א"ש דמעביר עליו קולמס לא מהני רק במב"מ אבל דיו על גבי צבעונים אחרים הוי חציצה.
אלא מצד הסברא לא נ"ל כן לפמ"ש תוס' גיטין דף י"ט ע"א בד"ה מוחק דמשו"ה הוי מוחק ע"מ לכתוב דעל הכתיבה הזאת תהא כתיבה העליונה רישומה ניכר טפי משאם היתה התחתונה לבדה וא"כ כיון דע"י כתב התחתון חזק הכתב העליון יותר הוי כגוף וצורך הכתב ובודאי כה"ג לא הוי חציצה וראיתי אח"כ בח"ס יו"ד סי' רנ"ו שכתב על דברי השואל שכחות לדבר בעניני חציצה דלא נ"ל כלל דחזותא כהאי תחוץ ומ"מ אי חוצץ הרי במינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי משאינו מינו דקיי"ל דמינו מחריב ביה שאינו מינו לא מחריב ביה כר"ש בזבחים ומב"מ שאינו חוצץ היינו כשניהם כשרים בשוה אבל מינו ושאינו כשר מגרע גרע מאינו מינו יע"ש ותמוהים לי דבריו הקדושים מדברי תוס' סוכה ל"ז ע"א שהביאו הא. דפ' בהמה המקשה דף ע' ע"א כרכתו אחותו מהו וכתבו לחלק בין הא דפ"ק דבכורות דאמר ר' אשי מב"מ אינו חוצץ בשני זכרים ובבכורות תירץ תוס' דאחותו הוי א"מ טפי מאחיו ולפי דברי קדושת זקני ז"ל אדרבה הא דאחותו גרע טפי מא"מ דמינו מחריב ביה הוא דהא אחותו אינו ראויה לבכור ומאי מסופק רבא טפי באחותו מכרכו בסיב ובטליתו דלא מהני דפירש"י שם משום דילמא מינו אינו חוצץ דהא אי אפילו בסיב. אינו חוצץ במינו דמחריב מגרע גרע מא"מ וצ"ע ותוס' כתב עוד שם בסוכה די"ל מה שאין דרכו בכך י"ל מב"מ חוצץ ובזה יש ליישב קצת הא דעמד בכפ"ת בסוכה שם על הא דאמר רבה לא לדוץ איניש וכו' ואמר רבה לא ליגוז דקשה אמאי אצטרכו תרתי בחדא מינייהו סגי וממילא נשמע אידך יע"ש תירוצו וי"ל בודאי דבר רגיל ושכיח הוא דנתרי עלי הדס וערבה כידוע וא"כ י"ל כיון דדרכו בכך הוא דוקא כה"ג סבר רבא דאינו חוצץ אבל לגוז הלולב דעלים של לולב לא שכיח דנתרי ויהיה תחובים בתוך האגודה הו"א דגם רבא מודה דמב"מ חוצץ קמ"ל דמ"מ לא הוי חציצה וכן י"ל איפכא לרבה ומשו"ה צריך לאשמעינן תרתי מימרי ולפמ"ש הכפ"ת שם דיש יותר רבותא בהאי לא לרוץ איניש דאינו חוצץ משום דילמא נתרי טרפא ועלה של הדס יהיה חוצץ בין הלולב והדס וזה דוקא חשיב לרבה מבשא"מ אבל לגוז הלולב בהושענא דעלים של לולב התלושים מפסיקים בין הלולב והדס וערבה לא חשיב חציצה כיון דעלי הלולב התלושים הם בצד הלולב והוי מב"מ קמ"ל לרבה דגם זה חוצץ ואי אשמעינן הא דלולב הו"א דוקא בזה אמר רבא אבל בלא לדוץ מודה קמ"ל ועיין במחצית השקל בסי' תרנ"א ס"ק ב' ולדבריו א"ש הא דהרי"ף וכן הרמב"ם לא הביאו רק הא דלא לדוץ איניש ולא הביאו ג"כ הא דלא לגוז לולב אלא כיון דפסקו כרבא דמב"מ אינו חוצץ וא"כ כ"ש דאינו חוצץ בהא דלא לגוז לולב דהוי טפי מב"מ וא"ש ולפי דברי הבנ"י דכתב דהעברת קולמס מהני משום דמב"מ אינו חוצץ צ"ל דגם זה הוי דבר רגיל לכתוב על הכתב דהרי כמה פעמים כאשר הכתב יושן מעבירין עליו קולמס לחדשו והוא מצוי בכל יום והוא מפורש בש"ע או"ח סי' ל"ב כ"ו באותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר כ"כ ושתינק וכו' מותר להעביר עליו קולמס ולחדשו ולא הוי שלא כסדרן והוי דרכו בכך להעביר קולמס על הכתב ומשו"ה אינו חוצץ אלא בלא"ה אין תירץ בנ"י מספיק דא"כ קשה לרבה דסבר דמב"מ ג"כ חוצץ וקשה דהא מר"י ורבנן משמע דמהני העברת קולמס ובנוב"י שם כתב דמשו"ה אינו מבטל כתב התחתון משום דעושה כדי לנאותו ואינו חוצץ וגם לדידיה קשה דהא רבה גם לנאותו סבר דחוצץ וא"כ קשה מברייתא דר"י ורבנן וצ"ל ע"כ כמו שכתבתי לפמ"ש תוס' כיון דע"י כתיבה התחתונה רישומה ניכר טפי ומתקיים יותר הוי ככתיבה חדא ושייך התחתון לכתב העליון ולא הוי חציצה ועיין.
ועוד כתב בפנים מאירות שם להכשיר משום הא דאמר רבא ופליג על רבה דאמר להני דמגדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו הושענא שיירו בית יד דלא להוי חציצה ורבא פליג משום דכל לנאותו אינו חוצץ וכיון דמושחין הקלף בצבע לבן כדי לתקן הקלף שיהיה חלק ומזהיר ולבן יותר הוי לנאותו ואינו חוצץ יע"ש ומעכ"ת הביא לנו מה שכתב בקסת הסופר בשם בעח"ח ז"ל דאין ראיה משם לפמ"ש הר"ן והריטב"א דהתם אין הטעם משום חציצה דלא מצינו חציצה לענין לולב רק עיקר הטעם משום לקיחה ע"י דבר אחר ומשו"ה כל לנאותו הוי לקיחה תמה יע"ש ולא מצאתי כ"כ טעם לדחות דברי הפמ"א בזה דהא תוס' נקטו טעמא דחציצה בלולב ומוכח לדידהו דגם לענין חציצה אמרינן דלנאותו אינו חוצץ ומנ"ל דהר"ן והריטב"א חולקים על תוס' ורק יישבו קושי' תוס' שם אבל על עיקר הדין דלנאותו אינו חוצץ לא פליגי וגם מדבריהם יכולים אנו ללמוד כן דגם לדידהו הא דהוי לקיחה תמה אף דמפסיק האגודה צ"ל משום דבטל לגבי הלולב והוי כגופו וא"כ גם גבי חציצה י"ל סברא זו ומנ"ל לחלק ומסתביר טעמא דרבא דכל לנאותו אינו חוצץ דהא זה אלי ואנוהו להתנאות לפניו במצות ורש"י כתב דמה"ט לולב היבש פסול ואף לפי מה שחולקין תוס' שם על רש"י מודה תוס' דעכ"פ לכתחילה הוי מצוה מה"ת ומה"ט אף דלולב אין צריך אגוד לעכב מ"מ מצוה לאוגדו ומש"ס שבת דרצה לומר דאף בציצין שאינן מעכבין חוזר בשבת משום זה אלי ואנוהו משמע דלכתחילה מצוה דאורייתא דלא כמשמעות המהרש"א בשבת פ' הבונה והארכתי במקום אחר בזה וכיון דעכ"פ לכתחילה מצוה לנאותו ממילא שייך לגוף המצוה ולא הוי חציצה ואף דלענין בל תוסיף לא אמרינן כן היינו משום דעכ"פ אם לא אגדו כשר אבל לענין חציצה בודאי מסתבר לומר כיון דמצוה איכא לנאותו לא שייך חציצה וברמב"ם פ"ז מהל' לולב ה' י"א כתב עשה לאגודה זו גימון של זהב או כרך עליה סדין ונטלה יצא והוא שיהיה דרך כבוד והידור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ ועיין בכפ"ת שמפרש יפה דברי הרמב"ם שיש דרך כבוד ודרך הידור דגימון של זהב הוא דרך הידור דהוי נוי ללולב אבל סדין וסודר על הלולב בודאי אינו נוי אלא דרך כבוד וקדושת המצוה שלא ליגע באגודה כמו שנהגו שלא לאחוז ס"ת משום קדושת ס"ת וה"נ עושה שלא יתלכלך האתרוג והאגודה ע"י מישמוש היד ושמעינן מהרמב"ם דגם אם עושה דרך כבוד נמי לא הוי חציצה ובש"ע תרנ"א הביא אם כרך עליו סודר ונטלו או שכרך על ידו ונטלו יש אומרים דלא יצא וכתב במג"א הא דכתב בלשון י"א משום דהר"ן מכשיר בכרך הסודר על ידו אבל אם כרך סודר על לולב גם הר"ן מודה וכתב במחצית השקל וא"כ לשון י"א לא קאי על שני הדינים רק על דין האחרון לבד והוא תמוה דהא הרמב"ם גם בכרך הסודר על הלולב מכשיר ומשו"ה כתב כל הדינים בלשון י"א ומדברי הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קצ"ח יש ללמוד יותר מזה דאף בדבר הרשות כל לנאותו חשיב כגופו ואינו חוצץ דהרשב"א התיר בצבע שנשים צובעות שערות ראשיהן משום נוי ואף ברוב השער ואע"פ שרוב ואינו מקפיד חוצצין מ"מ כיון במכוין ובידים עושים כן לנוי לא הוי כדבר הנוסף אלא מגופו של שער משמע דכל לנאותו הוי כגופו ולא הוי חציצה ולאו בדבר מצוה דוקא ובאמת הא דהביא הרשב"א ראיה מהא דפרוכת דמצינו טבילה אע"ג שהי' מתכלת וארגמן ותולעת שני צ"ע דשאני התם דמצותו בכך מה"ת וראיתי שכבר דחה ראי' זאת בתשב"ץ ח"ג סי' נ"ח וראיתי בבינת אדם סי' י"ב שרצה לומר דעיקר טעמא דרשב"א משום דאין ממש בצבע אבל משום דכל לנאותו לא מהני רק במיעוט דאינו מקפיד אבל באמת מרשב"א לא משמע כן רק דמתיר אף ברוב שאינו מקפיד משום דנעשה בידים כן לנוי הוי כגוף השער ובטל לגבי השער ויש לעיין קצת מהה דאמרינן פסחים ס"ה שבח הוא לבני אדם שילכו עד ארכבותיהם בדם ומקשה והא הוי חציצה והא אמרינן כל שהוא לנוי והידור אינו חציצה א"כ מאי מקשה וראיתי בשבות יעקב סי' ס"ט שהקשה משם על בטבח שנמצא רבב דם על בשרו אינו חוצץ משום דאומנתו בכך ואינו חוצץ דא"כ מאי מקשה דהא גם בבני אדם אומנתם בכך ובספר סדרי טהרה סי' קצ"ח כתב דשאני התם דהרגל שצריך לעמוד על הרצפה נידון לעצמו והוי כרובו שאינו מקפיד שחוצץ ולא כמו שדוחה השב"י שם דלא הוי רק כמיעוט שאינו מקפיד אלא לפי דברי הרשב"א שכתבתי דכל שהוא לנוי והידור אף ברוב אינו חוצץ א"כ עדיין קשה משם דלמה יהיה הדם חוצץ כיון דשבח והידור הוא לבני אהרן וצ"ל כיון דאין שבח הוא רק בשעת עבודה וגם לא בכל העבודה רק בהולכת אברים לכבש א"א שבטל וכגופה דמי דהא רוחצין מהדם ועיין בנוב"י שם שכתב מה"ט בנדה שטבלה בבגדים אף שהם לנאותה דחוצצים משום דפושטותן ולובשתן ואיך נימא דכגופה דמי ועוד הביא לנו מעכ"ת מה שכתב בספר מלאכת שמים לפקפק דמי יודע בחפצי שמים מה שהוא לנוי ואין לדמות לחציצת נשים וטבילה דמה לנוי אינו חוצץ דזה תליא לפי ראות עיני אדם שמיפות את גופם משא"כ במצות שמים מי בא בסוד ה' לידע מה הוא נוי של מצות וכיוצא מדקדק ג"כ בספר נשמת אדם על הנוב"י בענין שחרות בתים של תפילין לעשות גלאנן ע"י לאק דהתיר בנוב"י משום דלנאותו הוא ובטל לגופו וכי אנו יודעין מה שנקרא לדעת תורה נאה וכי אנו יודעין מה נקרא הידור באתרוג ומע"כ תמה דהא גם בלולב אנו אומרים לנאותו אינו חוצץ ומנ"ל דזה לנאותו ויש לדחות זה דהא שיערו חכמים דזה הוי נוי האגודה שיהי' בידו באגודה אחת וכן דרשינן כפות תמרים שאם היה פירוד יכפרנו חזינן שלא יהיה הלולב נפרד וא"כ גם אגודת ג' מינים נוי הוא שיהיה באגודה אחד ולא אחד נפרד מחבירו ועיין בח"ס בחי' בפ' לולב הגזול על המתניתין במינו היו אוגדין אותו מלמטה שכתב דגם לר"מ צריך עכ"פ לאגוד במינו אף שהוא מיפים אותו למעלה מ"מ אין ואנוהו אלא מה שהתורה מיפה עלינו ולא מה שאנו ממציאים יפויים והידורים רק אח"כ יכול ג"כ ליפותו משום חיבוב מצוה ביפויים אחרים יע"ש ומשמע מדבריו דעיקר אנוהו מה שהתורה אמר' לנו ואע"ג דרבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ ואף שלא במינו קאמר צ"ל כיון דכבר מצינו ואנוהו לאגדו במינו חזינן דאגודה מצוה ויפוי הוא גם בגימוניות של זהב אינו חוצץ דהוי ג"כ יפוי אבל דבר חדש שלא מצינו דהוי נוי כלל למצוה י"ל באמת מנ"ל לחדש דזה הוי הידור ויפוי ונוי מצוה אלא השתא דאתית להכי גם בשחרות של התפילין י"ל כיון דמצוה שיהיו שחורות מן התורה ג"כ בודאי נוי והידור מצוה הוא כדי שיהי' השחרות בהידור יותר ויהיה מזהיר השחרות טפי ע"י גלאנץ וכן בקלף כיון שמצוה לכתוב על קלף לבן מצוה לנאותו שיהיה הקלף לבן ביותר אבל בדבר חדש לגמרי שלא מצינו שהקפידה התור' באמת יש לומר דלא אמרינן כל לנאותו אינו חוצץ דמנ"ל דהוי נוי בחפצי שמים מכל הני טעמא נ"ל דאין לפסול בדיעבד אם נכתב הס"ת על הקלף כאלו ואין לדחות דברי הפנ"מ ודברי הנוב"י שמכשירים משום לנוי הוי כגופו ובפרט אם אין הלאק על הקלף עב רק דק כצבע בודאי אין חציצה וכמו שמקיל ג"כ בבנ"י וכן משמע מתשובת גינת וורדים שפוסל בהעברת מי כרכום על הקלף מפני שהקלף צריך להיות לבן שניתנה אש שחורה ע"ג אש לבנה ולא פוסל משום חציצה משמע דמשיחה דקה לא הוי חציצה ועיין בנוב"י שם שכתב שלא יהיה הטיחה של תפילין יותר עב מעור הבתים שלא יהיה הטפל יותר מן העיקר וגם זה אינו רק חומרא.
עד כה דברנו מה שנוגע לדינא ולהלכה אבל הבנ"י כתב עוד איזה חששות שיש בזה דילמא יתחלף לו מקום שער למקום בשר ודילמא יהיה נקב בדיו ונסתם ע"י הצבע ודילמא מתפרכת הצבע והמשיחה מהקלף וגורם מחיקת השם וכל זאת רק חומרא בעלמא דמהיכי תיתי שיתחלף לו אדרבה כיון דאינו צובע רק על מקום הבשר יש לו היכר טפי וגם לנקב אין לחוש כיון שבטל הצבע וכגופו דמי לא פוסל הנקב הקלף כיון דנסתם יפה והדיו עוברת עליו הוי כשאר נקבים קטנים שיש בקלף דלא הוי נקב וגם כאן כיון דהוי כקלף גופא והקולמס עוברת עליו מה לי אם מדביק מטלית במקום נקב ומה לי הצבע כיון דאמרינן אינו חוצץ גם לענין סתימת נקב מהני ורק לחומרא בעלמא כתב כן בבנ"י אבל בדיעבד בודאי אין לפסול בשביל זה.
ומצאתי ראיתי אח"כ בס' תשובה מאהבה בסי' רע"א חלק יו"ד שהביא ג"כ קלקול ומכשול שאירע בימיו ע"י אותו צבע בתפילין שכתב סופר וראה אותן לאור היום ומצא כמה תיבות שאי אפשר לקרותן כלל נגד אור היום ואותיות רבות דבוקות ואינן מוקפת גויל ונבהל על המראה הזאת וכאשר חזר ולקח אותן בידו היו כתובות כדין ודת של תורה והראה הפרשיות לרבו הגאון נוב"י ז"ל והיה גם בעיניו הפליא ופלא ואסף הב"ד ושלחו אחר הסופר ואיימו עליו והתודה עונו שעל כמה תיבות נפלו טיפת דיו עד שא"א לתקנן והניחו שיתייבשו ואח"כ היה לוקח מאותו הצבע שמתקן הקלף שיהא לבן ומושח בו בין אות לאות עד שלא היו ניכרים טיפות דיו וע"י הצבע ההוא נראין כל התיבות כאלו הן כתובות יפה ומוקפת גויל והעבירו הגאון אב"ד וב"ד אותו סופר את זה רשמתי לזכרון ואח"כ הביא דברי הבנ"י נראה שהסכים עמו ומסיים שראוי להתרות לסופרים שלא יעשו כן והעתקתי דבריו יען כי הספר אינו נמצא ושכיח כ"כ והוא מוסר וזהירות בפרט בדור הזה דלא שכיחי סופרי דיוקנא דמדייקו כ"כ וצריך השגחה יתירה אבל לענין דינא נ"ל דאף אם נמשח על הקלאף בלאק שהוא עב קצת אין לנו ראיה לפסול בדיעבד ורק אם הלאק הטפל הוא יותר עב מהקלף עצמו יש מקום להחמיר אפילו בדיעבד אבל בצבע בעלמא בודאי אין מקום להחמיר רק זהירות יתירה לכתחילה מפני החששות שכתב בבנ"י ע"כ לדעתי אין להוציא הס"ת בעירו מחזקת כשרותן מפני שנמשחו בפרט שהגאונים לא מיחו בדבר ושכיחי כך באשכנז רק ס"ת האחד שכתב מעכ"ת שנמצא הלאק עב כ"כ אשר בגרירת האותיות אין רישומן ניכר על הקלף בזו יש להחמיר קצת כאשר כתבתי ואולי הגאונים שקראו מתוכם לא הכירו שהוא עב כ"כ כי אז היו עוד חדשים ולא נתפרד הלאק מהקלף ולא הרגישו בפרט אי יש עוד ספרים אחרים שנמשחו רק בצבע דקה מהיות טוב וכו' כנ"ל ויברכו ויקראו בהן בצבור כאשר היו נוהגין עד עתה וה' יניחנו בדרך האמת הכ"ד יום ו' עש"ק לס' ויקח ספר ויקרא באזני העם תרח"ם לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.