שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה פו
שוכ"ט ושפעת ברכות לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים המאוה"ג מורג חרוץ ובקי כש"ת מו"ה משה ליב הכהן נ"י דיין ומורה בק"ק נ"ש יע"א.
אחדש"ה את מכתבו קבלתי ע"נ ואודות נדון שבא לפניו בס"ת שנקרע עמוד השני מיריעה בת ד' עמודים יותר מעשרים שיטין וגם נחלקו הרבה אותיות באופן שא"א לתקן רק לכתוב מחדש אי צריך לסלק כל היריעה כיון שאין עושין יריעה פחות מג' דפין או שישאר מהיריעה הישנה דף אחד כיון שיצטרך לגנוז הוי כדיעבד ויכתוב יריעה חדשה מג' דפין לבד ולזה מצדד מע"כ נ"י ועיניו שפיר חזו בכל ספרי אחרונים וראש המדברים בתשובת ח"צ סימן י"ט שכתב פירוש אחר בהא דמס' סופרים בס"ת שבלו היריעות שצריך להחליף ג' דלא כטור וב"י דסברו שצריך להחליף ג' יריעות רק על דפין קאי ומכח פירש זה מחדש הח"צ דאם לא נשארו ביריעה אחת ג' דפין צריך לסלק כל היריעה ורק מעלתו תמה דזה הוי דיעבד וט"ז בסי' רע"ב כתב דבדיעבד אפילו בדף אחד נמי כשר והנה אי בא הנדון לפני הייתי פוסק כח"צ דאם לא נשארו אהיריעה ג' דפין צריך לתקן כל היריעה ולגנוז דאין לי ראיה נגד הח"צ ואף שהשבות יעקב ח"ב פ"ט חולק על הח"צ ונקט לעיקר כש"ע דצריך להחליף ג' יריעות מ"מ לא חולק על גוף הדין של הח"צ דלא צריך להחליף היריעה אם לא נשארו ג' דפין אדרבה בח"א ס"ס פ"א מסכים לזה עם הח"צ דאם לא נשארו ג' דפים צריך לסלק כל היריעה וכן הסכים בשבות יעקב סי' נ"ג וכן כתב ג"כ בשארית יוסף סי' מ"ט אף שתפס לעיקר כפירוש הטור וב"י בהא דצריך לסלק ג' יריעות וממילא אין הכרח לדינו של הח"צ מ"מ פסק בפשיטות בח"ל לענין יריעה אחת בנמצא בו טעות ולא נתישנה ובלה הרבה כדי להחליף ביריעה אחרת כמו שמחלק שם ומנ"ל להקל נגד האחרונים אלו ובאמת בביאור מרדכי מפקפק על הח"צ דהא בדיעבד בשני דפין כשר ואף אם התיקון הוי כלכתחילה מ"מ בשני דפין הנשארים לא יצטרך להחליף דהוי דיעבד ובאמת עיקר כונת דבריו שם לחזק פירש של הטור במס' סופרים דהא דהוכיח הח"צ פירושו היינו משום דלא נזכר מזה בש"ס שלנו וע"ז שפיר הקשה בביאור מרדכי שם דהא גם חידוש דין זה שצריך להחליף כל היריעה נמי לא ידעינן מהא דצריך לכתוב ג' דפין דמשמע רק לכתחילה ולקיים פירש הטור וב"י והוא לא הביא דברי תשובות אלו שכתבו דצריך להחליף כל היריעה אי לא נשתיירו ג' דפין ולדידהו צריכין לומר הא דדיעבד כשר היינו כמ"ש בח"ס יו"ד סי' רנ"ז כל דלא אידבקו היריעות הוי כלכתחילה וכן בס"ת שבלו היריעות כתב דתליא אי אידבקו כבר דאז הוי ס"ת שלם והוי דיעבד דכשר לפמ"ש הט"ז ס"ס ר"פ ומע"כ פקפק די"ל דבלה ונתישן גרע דהוי שינוי גדול ומחזי כמנומר טפי ע"כ תקנו דצריך גניזה והא דכתב הט"ז דיעבד כשר היינו לענין שלא להוציא אחרת אף שיש ס"ת אחרת או באין ס"ת אחרת לקרות וכתב ומציין על בד"ה בב"י סי' רע"ג ולא היה צריך להביא מסי' רע"ג רק מט"ז באותו סימן ס"ק ב' בשלוש לא יתפור שכתב בדיעבד שלא להוציא אחרת אלא הא דכתב הט"ז כאן דיעבד משמע יותר כפירוש הח"ס דהביא ראיה מהא דכ' הרמ"א דנוהגין הסופרים לתקן כתב מנומר וכ"ש כאן דאין כאן שינוי באותו היריעה משמע דעכ"פ בדאידבק היריעה לא מיפסל עוד כמו בתיקון כתב מנומר ועיין.
ובאמת תמוה על הח"ס שלא הביא כל התשובות אלו אשר כבר הלכו בו הנמושות והחילוק שכתב שם בין יריעה שבלה ונתישנה הרבה כתבו כל האחרונים ומשמע מדבריו דמ"מ בבלה יש להחליף ובשו"ת חינוך ב"י וכן בס' בית לחם יהודא כתב דאפילו בבלה לא נהגו משום דקלף שלנו הוא לבן מאד לא מחזי כמנומר ומנהג ישראל תורה היא יעיין שם.
היוצא לנו מזה אם כבר עשה כ"מע' מעשה להשאיר מהיריעה דף אחד וכבר אידבק היריעה בודאי קורין בו דהא אפילו בבלה דגרע מזה מתיר בח"ס באידבק כבר אבל אי לא אידבק עוד אין בידי להקל בלי ראיות ברורות נגד משמעות גדולי פוסקים שכתבו לסלק כל היריעה רק אם נשארו ג' דפין כמ"ש בח"צ שם.
ועוד נסתפק מע"כ בדיו לס"ת שצריך להיות שחורה דוקא דהל"מ הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' תפילין ובש"ע או"ח סי' ל"ב אי יכול לכתוב בדיו שבתחילת הכתיבה יש לה שאר מראות רק אח"כ נעשית שחורה כמו (אצילצערינטינטע) או דבשעת כתיבה מיד צריכה להיות שחורה ולא מהני אי נעשית אח"כ שחורה וכתב שלא מצא גילוי לדין זה והנה הא דכתב בלשונו דהל"מ שצריך להיות שחורה לישנא הוא דאתקל ליה דלא הוי הל"מ שחורה רק דיו וכתב הרמב"ם דדיו ממעט כל שאר מיני צבעונים והנפקותא נכתב לקמן וכתב הרמב"ם שם דאף במי עפצא ובקנקנתום כשר רק דלכתחילה לא יכתוב משום דאינו נמחק יעיי"ש ועיין בבנ"י הלכ' ס"ת שתמה על הרמב"ם מש"ס שבת ר"פ כל כתבי כתב בסם ובסקרא ובקנקנתום מאי וכתב בתוס' שם דאי קורין בודאי מצילין וע"כ אין קורין והאיך כתב הרמב"ם דגם בקנקנתום כשר וכתב דלפי משמעות הכ"מ שם דסבר כהרא"ש א"כ דוקא מי העפצים עם קנקנתום אבל קנקנתום לחוד לא א"ש אלא דא"כ קשה ליה מאי קאמר הרמב"ם דא"כ מאי מיעטה בדיו דהא י"ל דממעט מי עפצים או קנקנתום לחוד ותמוה דביותר היה לו להקשות על הרמב"ם מש"ס מגילה י"ט דאין כותבין בקנקנתום משום דכתב על הספר ובדיו ואסמכוה על קרא דירמיה יע"ש ומוכח דאין כותבין בקנקנתום וכן פסק הרמב"ם בהל' מגילה וע"כ צריכין לומר או דהרמב"ם תרווייהו דוקא כמ"ש בכ"מ או כמ"ש ה"ה בה' מגילה הא דכתב הרמב"ם וקנקנתום היינו מי קנקנתום ולא בקנקנתום גופא וממילא לא קשה נמי מש"ס שבת דהתם מיירי בקנקנתום ולא במי קנקנתום אלא דאכתי קשה דכתב הרמב"ם מפני שהוא עומד ואינו נמחק ואי בכל אחד לחודא הא דוקא קנקנתום אינו נמחק אבל לא מי עפצים כמ"ש הרמב"ם בהלכה י' שמערבין במי עפצים וכן בפירוש המשניות בפ"ג מסוטה וע"כ צ"ל דהא דכתב דעומד ואינו נמחק על קנקנתום לחוד קאי וכן משמע לכאורה פשטות הלשון דקאמר דעומד ואי אשתיהן קאמר הול"ל עומדים אבל מי עפצים באמת נמחק אלא שעדיין לא הועלנו דא"כ אמאי אין כותבין לכתחילה במי עפצים כיון דנמחק ואי כפשט של הכ"מ דתרוייהו בהדדי דוקא כשר וכהרא"ש א"ש ג"כ הלשון דעומד ואינו נמחק אבל מ"מ מוכרח או ככ"מ או כהה"מ בה' מגילה דדוקא במי קנקנתום ולא קשה מש"ס שבת ותמוה על בני יונה ועיין.
והנה בגט כשר בכל דבר שרשומו ניכר ומתקיים ולא צריך דיו ועיין בח"מ א"ע סימן קכ"ה סק"ב כתב דוקא משקין שאין סופן להיות עומד כשמתובשין משא"כ דיו לח אע"פ שעכשיו אפשר להעבירה אפי"ה הוי גט יע"ש ועיין בח"מ ססי' קכ"ד ס"ק כ"ד דמשו"ה כתב המרדכי דיש לזהור שלא ליתן גט לאשה בעוד הדיו לח משום דאפשר להעבירו ואינו מתקיים ומוכח דדיו לח אינו מתקיים מקרי ואע"ג דכתיב וכתב ולא הוי כתיבה בדבר שאינו מתקיים מ"מ כיון שסופו להתקיים מקרי וכתב וא"כ לענין דיו שחור דנמי ילפינן לענין ס"ת ואסמכוה אקרא דירמיה דכתב על הספר ובדיו נמי דיו מיקרי כיון דסופו יהיה דיו שחור ואף שכתב הב"ש קכ"ד סקכ"א דיש לפסול בגט בדיו לח היינו משום דהכל אחר נתינת הגט ואם לא הוי מתקיים בשעת נתינה לא מהני מה שיהיה מתקיים אח"כ אבל בס"ת לענין שחרות אם הושחרה אח"כ הדיו בודאי כשר דזה שחור מקרי כיון שסופו להיות כך והוי דיו שחור ואף מי שרוצה לפקפק על דמיון זה קצת מ"מ מתורת משה למדתי דכשר דיו אם הושחרה אח"כ לאחר הכתיבה דח"ס יו"ד סי' רנ"ו בנדון דידיה שם אם נתישנה הדיו ונתהפכה עי"ז למראה אדמדמות העלה דכשר כיון דהל"מ רק לכתוב בדיו ולא שתהיה כתיבה שחורה כמו שרצועות שחורות הל"מ היינו דאלו היה קאמר ההל"מ כתיבה שחורה אז אם נשתנה אח"כ הוי פסול משא"כ כיון דהלכה הוא רק לכתוב בדיו וכל טבע הדיו כאשר יזקין שכהה מראיתה ולהיות אדמדם כשר וזה דוקא אם היה מתחילה דיו ממש שחור ורק מכח שטבע כך הוא שתשתנה משא"כ אם הדיו מתחילה נעשה כך שתשתנה אח"כ למראה אחרת בלי ישן אז מעיקרא לא הוי דיו ודומה לכל העומד לשרוף כשרוף דמי כיון שמעצמה ומאליה נעשה כך יע"ש וא"כ איפכא נמי אמרינן כיון שטבע הדיו זו היא שתשתנה אח"כ ממילא למראה שחרות הוי דיו וכל העומד לשחור כשחור דמי וכ"ש לפמ"ש שם באותו תשובה אם מיד הוכהה מראיתה או קצת נתאדם בתחילתו אם מוסיף עליו דיו שחור על הקלף אינו דומה לכותב בצבע ואח"כ מערב דיו דלא מהני דלו יהיה שהדיו כהה היה בכלי והוסיף עליו דיו שחור נתקן דמה לי שנתכשרה בכלי או על הקלף דמצא מין את מינו וניער יע"ש וכ"ש בדיו שממילא נעשה שחור אח"כ בלי שום תערובות דבר אחר בודאי יש לנו לומר מה לי שנתקן בכלי או על הקלף ובאמת דבריו הקדושים קשים להולמן שם כיון דדיו כהה הוא ונתאדם קצת ופסול כאשר הוא עתה רק אם מתערב אח"כ דיו שחור הוי הדיו בתחילתו כצבע אחר כיון דלא עשה הדיו כהלכתו שחור שתהיה כשר לכתוב בו ודומה לצבע אחר וקשה להבין החילוק מ"מ זה יכולין למילף בדיו שממילא נעשה שחור אח"כ שבודאי כשר.
ואיידי דאיירי שם כתב ג"כ על הפמ"ג בסי' ל"ב או"ח ששגה בהשגתו על האליה רבה סק"ה שכ' דאם כתב בשאר מיני צבעונים א"א להעביר עליו דיו ולתקן דהא דיו ע"ג סקרא לכ"ע הוי כתיבה כש"ס גיטין י"ט ע"א דהא אמר ר"י מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ועיינתי בפרמ"ג והוא לא הקשה מהא דדיו ע"ג סקרא אלא מהא דפריך הש"ס שם דעדים שאינם יכולין לחתום רושמין להם באבר וחותמין והא כתבו באבר כשר משמע משום דהוי כתב הא לא הוי כתב כשר ניחא וא"כ כיון דבתפילין כל מיני צבעונין פסולין הדיו הוי כתב וסקרא אין כלום משמע מלשונו דעיקר קושיתו כיון דאינו כלום לענין תפילין ולא מהני מידי הוי העליון כתב.
אלא אף אם כך הקושיא בכל זאת לא קשה דאבר שאני כיון דאינו כשר לענין גט אע"ג דבכל דבר שמתקיים כשר מ"מ אבר פסול וצ"ל ע"כ משום דאינו מתקיים הכתב באבר או דהוי רק רושם ולא הוי כתב כלל משא"כ בסקרא דהוי כתב ממש ובגט הוי כתב ובשבת חייב משום כותב אע"ג דלענין תפילין פסול משום דבעינן שחור מ"מ כתב ע"ג כתב הוי ופשוט דלא דמי לשם ולא קשה על האלי' רבה.
אלא שמה שתמה עוד שם על הא"ר שהביא ראייה דלא מהני העברת דיו דאל"כ יש תקנה לאזכרות שזרק עליהן זהב דהא באזכרות הוי מוחק כמו בדיו ע"ג סקרא דחייב שתים משום כותב ומוחק גם אנכי עמדתי על תמיה זו והיה נראה לכאורה ראיה לדברי הנוב"י בתרא יו"ד סימן קפ"א שהעלה שם אם מתקן השם ע"י כתב האחר שיהיה ניכר טפי וכ"ש אם לא היה השם כתוב בתחילתו בכשרות והוא היה כותב עליו בדיו והעלה לקדושה בודאי אין איסור מחיקת השם כיון דאזהרה הוא משום לא תעשון כן לה' וכו' אינו אסור אלא דרך השחתה יע"ש באריכות וכן נראה שהיה סובר הא"ר והא דאסור לגרור הזהב מהשם אע"ג שמתקנו עי"ז היינו כיון שגירר הזהב אשר היה על השם הוי דרך בזיון ומיחק השם יע"ש.
ובאמת תמוהין דבריו דתשב"ץ ח"א סי' קכ"ג כתב בפירוש להיפך על הא דרצה להוכיח שם כל היכי דאתמר גניזה לעולם משמע וא"א בתיקון והביא מהא דכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנוז ובודאי לא מהני שום תיקון שא"א להעביר דיו מתרי טעמא חדא דהוי מוחק את הכתב התחתון והביא ראיה מהא דמעביר דיו ע"ג סקרא דחייב שתיים משום מוחק וכותב ועוד אפילו הוי אפשר מ"מ פסול משום מחזי כמנומר כש"ס פ' הניזקין דבכל האזכרות אפילו ר"י מודה דמחזי כמנומר והא דפריך ולעביר עליו קולמס ולקדשי' היינו משום דנכתב השם שלא בקדושה ומותר למחוק משא"כ בכותב האזכרות בזהב ומוכרח בפירוש מדבריו דהוי איסור מחיקה כה"ג אלא שצ"ע דברי התשב"ץ שם שכתב דאין זה מוכרח מכאן דשרי למחוק השם שנכתב שלא בקדושה משום דהתם אמרינן דדיו ע"ג דיו פטור אלא שיש לו ראיות ממקומות אחרות ותמוה לכאורה דהא לר"י דאמר מעביר עליו קולמס ומקדשו ע"כ סבר דהוי כתב דאל"כ מאי מהני העברת קולמס כיון דאינו כתב וע"כ צ"ל דסבר דהוי כתב או כמ"ש תוס' גיטין ט"ו כיון דמתקן הוי כתב עליון כתב ונראה לי דתשב"ץ סבר אע"ג דסבר ר"י דהוי כתב או משום דכתב העליון הוא מתקן מ"מ אינו רק כותב אבל לא מוחק דוקא אם כותב בסקרא ואח"כ בדיו דפנים חדשות באו לכאן הוי מוחק וכותב אבל בדיו ע"ג דיו דמחזק כתיבה ראשונה ומעיקרא דיו והשתא דיו אע"ג דחייב משום כותב מ"מ מוחק לא הוי דהא גם עכשיו לא נשתנה מראה כתב ראשונה מחמת דיו האחרון וכן הוא נכון מסברא.
ועיין בברכי יוסף סי' ל"ב והובא ג"כ בשערי תשובה שם שכתב לפמ"ש הר"ן והריטב"א בגיטין דחיישינן לר"י דסבר דהוי כתב ולרב אחא בר יעקב לכ"ע הוי כתב לא יכול להעביר קולמוס אם נטשטש הכתב של האזכרות ולפמ"ש ליתא ולא קשה נמי מה שראיתי מקשין לפ"מ שפסקו גדולי האחרונים דאף שם שנכתב שלא בקדושה אם כיון לכתוב השם אף שלא קודש מ"מ אסור למחוק דא"כ מאי פריך ולעבור עליו קולמוס ולקדשי' כמאן דלא כר"י דהא לר"י דסבר דהוי כתב אסור למחוק דאע"ג דהוי כתב מ"מ מחיקה לא הוי אלא שראיתי אח"כ בתשב"ץ ח"ג סימן קצ"ג כתב בס"ת שבלוי הרבה עד שהוא קרוב להטשטש שא"א לתקנו משום דהוי מנומר ועוד יש לאסור להעביר דיו דקי"ל כתב ע"ג כתב חייב משום מוחק התחתון משמע דאפילו בדיו ע"ג דיו הוי מוחק וזה לכאורה דלא כמ"ש בח"א וי"ל דוקא אם בתישן הכתב הרבה והולך לימחק ולא ניכר עוד היטב אם מעביר עליו דיו הוי ג"כ מוחק כיון שהכתב הראשון מטושטוש ונמחק כ"כ עד שפסול לקרות בו ומשו"ה כשכותב עליו מחדש הוי מוחק את הראשונה לגמרי משא"כ אם הכתב טוב ומהודר רק שלא נכתב השם בקדושה אז הוי רק ככותב משום דמתקן אבל לא מוחק ועיין באו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ז ובמג"א בשם תה"ד ובמהרי"ל ס"ק ל"ט וצ"ע.
ותמוהים בעיני דברי הרמב"ם בפ' י"א מה' שבת שכתב דיו ע"ג סקרא חייב שתים והא ר"י אמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכתב רש"י דלא היה מחייבין חטאת והרמב"ם כתב סתם חייב שתים ולא ראיתי מי שהרגיש בזה ורציתי לומר ולתרץ לפמ"ש פנ"י שם לחלק על הא' דעדים שאינם יודעים לחתום דשאני כיון שצריך לכתב הראשונה י"ל דכתב שני לא הוי כתב וא"כ י"ל דהרמב"ם סבר דזה דהשיב ר"י נעשה מעשה בעדים כיון דע"כ צריך לכתוב הראשונה או כמ"ש המהר"ם שיף דעדות שאני דדוקא לענין לשמה מהני דמתקן כתב ראשון אבל לענין חתימת עדים צריך שיחתמו הם ולא שהיה חתום כבר שמם ויש להאריך בזה על דעת פלפול ואכ"מ והקצרתי ולאחר זמנים טובא יצא לאור שו"ת כ"ס על יו"ד מאבא מאוה"ג וימצא בתשובה, ק"ל ישוב זה על דברי הרמב"ם.
לאחר סיום המכתב חפשתי בספרים אשר באמתחתי על הל' קטנות אם לא מי שמעורר על זה ומצאתי בס' מלאכת שמים אשר איזן ותיקן וקיבץ הרבה בהלכות אלו שכתב בכלל ד' בדיני דיו ותהיה שחורה מיד בשעת כתיבה ולא שתעשה שחורה אחר היותה על הקלף ובבינה כתב שכן נרא' מצד הסברא דכל שאינו שחור לאו דיו מקרי ודייק מלשון הרמב"ם שנכתבין בדיו משמע שבשעת כתיבה כבר היא דיו וכן ממשמעות לשון הפסוק ואני כותב על הספר בדיו וסיים עכ"פ אין לנו ראיה להקל ובאמת אין ממשמעות לשון הרמב"ם הכרח כלל כאשר כתבתי דגם זה נקרא דיו כיון שעומד להשחיר ממילא וכשתור דמי ואף שלכתחילה בודאי טוב ליזהר ולהדר אחר דיו שהוא בתכלית השחרות בתחילתו אבל בדיעבד אין לחוש כלל ולמדן אחד אמר לי דאדרבה ממשמעות הקרא דאמר ואני כותב על הספר בדיו ולא אמר ואני כותב בדיו על הספר משמע דאפילו לא כתב מיד בדיו רק על הספר הוא דיו כשר ויפה דיבר ופר"מ ימחול לשום עיניו על דברינו אם יעלו לרצון לפניו הכ"ד יד"נ חותם בברכה פרעסבורג יום א' פ' פקודי תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.