אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה פה

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה פה

תשובה פד ב

שלום ורב טוב לכבוד אהובי מחותני הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ובקי בתורה ז"ר יפ"ת צדיק תמים במעשיו כש"ת מו"ה אברהם אשי שי' לאי"ט חד מנטורי קרתא דקהלתינו המפוארה יע"א.

מכתבו מלא דברי תורה קבלתי ע"י תלמידי הב' המשכיל שי' ודבריו נאמרים באותו ענין שדרשתי במוצאי חנוכה בעת עשינו סעודת מרעים סעודת מצוה בחברת תלמידי חכמים ובני הישיבה הע"י לחינוך לס"ת שהתחיל לכתוב בעצמו אבא מאוה"ג זצ"ל ונגמר ע"י אחי הב' המופלג חו"ש מו"ה שלמה נ"י ודבריו המה בנוים בש"ס סנהדרין כ"א ע"ב אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם את השירה והש"א סי' ל"ד מפלפל בדברי הרמב"ם שכוונת הרמב"ם לכתוב כל הס"ת שיש בו שירה ועיקר המצוה כה"ת כולה והעלה בסוף לדינא אפילו אם לא כתב אביו רק אות אחד ונגמר ע"י בנו לא יצא י"ח מצוה דכתבו לכם וע"ז מתמה מעלתו נ"י מש"ס מנחות דף ל' ע"א דאמר ריב"ל כל הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קיבלו מהר סיני ואם הגיה אות אחת מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו חזינן דאפילו הגיה אות אחת כאלו כתבו מכ"ש אם אביו כ' רק אות א' והוא גומרה וביותר עלה על דעתו לומר דאפילו במלך נמי כה"ג יוצא ומדחה ראי' הש"א מדלא אוקמי אביי הברייתא כה"ג דבאמת י"ל אפילו במלך יוצא כיון שזה מקרי לכם א"כ מקרי נמי וכתב לו.

ובאמת זה ליתא וראית הש"א על מכונו דלא דמי כלל להאי דמנחות דבאמת נמי הלוקח ס"ת מן השוק יצא בו כמו שפירש"י שם וגם בנמק"י בה' קטנות וכן כתב הרמב"ם בס' המצות שלו בפירוש ורק דלא עשה מצוה מן המובחר משום דלא טרח בו והוי כמו חוטף מצוה מ"ה ועיין בט"ז יו"ד ע"ר חזינן דלא מנח אקרקפתא דגברא שיכתוב בעצמו הס"ת רק שיהיה הס"ת משלו ואפילו לא נכתב בשליחותו כלל והטעם משום דהטעם דלא יצא בהניחו לו אבותיו משום דכתיב כתבו לכם משלכם יהיה וכן דרשינן נמי לו דכתיב גבי מלך שצריך להיות הס"ת דוקא משלו וכ"כ בס' ת"ח בסנהדרין א"כ משו"ה בלוקח ס"ת יצא רק שלא עשה מצוה מה"מ ואם הגיה בו אות אחת יוצא וכאלו קבלו מהר סיני כיון שלקח משלו וגם הגיה וטרח בו כולי האי כמו שהסביר בנמק"י שם אבל אם כתב אביו אות אחת כיון שזה בא לו בירושה ולאו משלו היא לא יצא ולא מקרי לכם משלכם ואפי' לרמ"א בסי' ע"ר דלא יצא בלוקח ס"ת מ"ה היינו משום דהוי כחוטף מצוה ולא הוסיף במצוה כלום כמו שהסביר בס' בני יונה ובהגיה כיון שהיה באיסור ביד הלוקח יוצא וכ"כ מהרש"ל אם לקח מנכרי ס"ת יצא ועשה מצוה כתקונה ולא הוי כחוטף מצוה והובא ג"כ בט"ז שם וזה דוקא אם כל הס"ת משלו אבל אם רק מקצת משל אביו לא יצא דלא הוי לכם ושפיר העלה הש"א לדינא ומכ"ש במלך דלא יצא בכך כיון שתנן וכתב לו לשמו משמע שצריך הס"ת נכתב רק לשם המלך ולא יצא אפילו אם היו לו שני ס"ת שכתבם הוא בעצמו וכן משמע מדברי הרמב"ם בה' ס"ת שצריך לשם מלך וכיון דאפילו אות אחת לא נכתב לשם מלך לא יצא בו ולא דמי להגיה בו אות אחת כמו שכתבתי ולאביי ודאי שפיר מביא הש"א ראיה דא"א לומר דיוצא בהדיוט אם כ' אביו והוא גמרה דאל"כ לא מקשה ש"ס מברייתא כלום דאתי לאשמעינן דבמלך אפילו בכה"ג לא יצא ואפילו אי זה מקרי לכם גבי הדיוט מ"מ גבי מלך לא יוצא בו וע"כ מיתורא דקרא דרשינן כך לאביי דהא לדידיה לא דרשינן כתבו לכם משלכם דוקא כיון שיוצא בהדיוט משל אביו א"כ במלך נמי כיון שגם הדיוט צריך להיות לו ס"ת וע"כ בהדיוט יוצא אפילו בשל אביו אלא שחדשה תורה גבי מלך דלא יצא רק אם כותב בעצמו או ע"י אחרים והטעם משום דצריך להיות נכתב לשם מלך ולפי"ז לרבא שמסיק לא צריכא אלא לשתי תורות לא מוכח שצריך דוקא לשם מלך ואם הגיה בו המלך אות אחת ולקח מאחר היה יוצא כמו בס"ת של הדיוט דיצא בכה"ג אלא שכבר כתבנו שמנהרמב"ם מוכח שאפילו כ' כל הספר כשהיה הדיוט אינו יוצא שצריך לשמו וכן משמע ממתניתין וכותב לו ס"ת לשמו ופשטא דקרא משמע כך והיה כשבתו על כסא ממלכתו שצריך לשמו וכ"כ בבנ"י והא דקאמר במתני' שלא יתנאה בשל אבותיו ולא נקט רבותא יותר אפילו אם כ' בעצמו נמי אינו יוצא וגם מאי מקשה אביי דלמא אתי מתניתין לאשמעינן דאפילו אם כתב כשהיה הדיוט אינו יוצא כבר האריך בזה בס' בני יונה בפלפול ארוך שלו ועיין.

ובאמת הקשיתי מאי מקשה אביי מברייתא שלא יתנאה בשל אחרים דהא בשל אחרים באמת יוצא בהדיוט כשיטת רש"י והנמ"י וגם לרמ"א בהגיה בו אות אחת א"כ ממעט הברייתא שפיר דוקא גבי מלך לא יוצא בשל אחרים אפילו קנה ס"ת שצריך לשמו דוקא אבל בשל אבותיו גם הדיוט אינו יוצא והיה לאביי להקשות מהברייתא דתנא שלא יתנאה משל אבותיו אבל משל אחרים לא קשה וצ"ע.

וראיתי שמעכ"ת נ"י תמה על דברי ש"א בתשובה הסמוכה ל"ה מה שמדמה כמו במזוזה אע"ג שפסלו הנשים לכתוב מזוזה מדרשא דוקשרתם וכתבתם מ"מ מחייבים במזוזה משום דאטו נשי לא בעי חיי א"כ גם בס"ת י"ל כן אע"ג דפסולין לכתוב ס"ת מ"מ י"ל שישנו במ"ע דכתבו לכם ומתמה על הרמב"ם שכ' דנשים פטורות ממצוה זו אע"ג דהוי מ"ע שלא הז"ג וכ' שלא. דמי דבמזוזה לא צריך לכתוב המזוזה בעצמו רק חובת הבית הוא ומשו"ה חייבת אבל בכתיבת הס"ת כיון שלא יכולה לקיימה בעצמה המצוה של כתבו לכם ע"י אחר לא אפשר משום דכל מה דאיהו לא מצי עביד לא וכו'.

ודבריו היו נכונים לחלק אם באמת המצוה כתבו לכם שיכתוב הוא בעצמו דוקא והכתיבה הוא על קרקפתא דגברא אבל באמת מוכח מש"ס מנחות שגם בלוקח ס"ת מ"ה יוצא חזינן שלא צריך לכתוב בעצמו רק שהתורה הקפידה שס"ת צריך להיות משלו ולא צריך נמי שליחות להכתיבה רק המ"ע הוא שכל אחד יהיה לו ס"ת שנכתב ונקנה בממון שלו וכן מצינו בתוס' עירובין דף וגם ברא"ש גיטין פ' שני דכתב דגבי בעל לא על הבעל קאי שהוא יכתוב וממילא צריך שליחות רק וכתב קאי על הסופר ולא על הבעל החיוב ולא צריך שליחות בכתיבה וכן כתבו לכם את השירה הזאת וש"א שפיר רצה להוכיח איפכא כיון שנשים פסולות לכתוב מזוזה ע"כ שפטורים ממ"ע זו אבל למידק איפכא כיון שפסולות לכתוב פטורים ג"כ מהמצוה של כתבו לכם זה אינו דיוק' ואינו מוכרח כמו שכתבתי כיון שאין. עיקר המצוה שהוא יכתוב דוקא ועיין.

ומה שאני בחרתי ליישב דברי הרמב"ם הוא לפי מה שרצה הש"א לצדד לפטור הנשים משום שעיקר המצוה הוא הלימוד כמ"ש ג"כ הרא"ש שעכשיו פטורין ממצוה זו כיון שעיקר המצוה הוא הלימוד ואינם לומדים עתה מתוך ס"ת ונשים אינם מצווים על כל המצות הנכתבים בס"ת כמו מ"ע שהז"ג ומדחה זה דא"כ גם באנשים ל"ש כל המצות כגון מצות הכהנים ובכהנים מצות המלך יעיי"ש וכאשר ראיתי תמהתי מאד על דבריו האיך מדמה מלתא למלתא דהא באמת אנשים חייבים במצות ת"ת וזו מצוה בפ"ע ללמוד כה"ת אפי' במצות שאינם מחויבים חייבים במצות לימוד דהוי מצוה בפני עצמו אבל נשים שפטורות ממצות ת"ת כדילפינן בקידושין מקרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ורק הסמ"ק כתב דמחויבים מ"מ במצות הלימוד של מצות שמחויבים גם הם לקיימם שידעו האיך לקיים מצות שלהם ומשו"ה יכולין לברך ברכת התורה אבל אנשים מחויבים בלימוד עצמו אפי' במצות דלא שייכו גבם ומרחק רב יש בין אנשים לנשים ולפי"ז אחר שדחינו זאת יכולין שפיר לומר טעם דנשים פטורות ממ"ע זו משום דלא שייך גבם לימוד כה"ת והתורה חייבה לכתוב כל התורה כולה אבל אנשים שמחוייבים בלימוד כה"ת משו"ה חייבים גם בכתבו אלא שבאמת זה דוקא אי דרשינן טעמא דקרא אבל אי לא דרשינן טעמא דקרא ואין עיקר מצות כתבו בשביל לימוד א"א למפטר גם נשים במצות כתבו וכן משמע לכאורה מהא דרבא דאפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משמע דאין עיקר המצוה בשביל הלימוד וצ"ע לכאורה על הרא"ש שפטר עכשיו ממצות כתיבת ס"ת והדרישה והש"ך הסכימו שפטור לגמרי ממצוה זו וקשה דהא פסקינן כר' יודא דלא דרש טעמא דקרא ומנ"ל למפטר ממ"ע זו וגם נשים א"א למפטר כיון דלא דרשינן טעמא דקרא דעיקר המצוה הלימוד.

וצריך לומר כיון שכאן כתיב בפי' בקרא שהטעם כתבו לכם הוא משום ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכיון שמפורש בתורה הטעם דרשינן טעמא דקרא וכן מסיק בש"ס סנהדרין כ"א ע"ב ובש"ס ב"מ וראיתי בח"ס סי' רנ"ד שמפלפל בדברי הרא"ש אי דרשינן טעמא דקרא ובאמת מוכח היכא דמפורש בקרא הטעם גם ר' יודא מודה דדרשינן אפי' לקולא וכיון להלכתא פסקינן כר' יודא וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' מלוה ולוה א"כ מה"ט שפיר כ' הרמב"ם דנשים פטורות ממצוה זו וגם הרא"ש דהאידנא ליכא מצות כתיבת ס"ת רק שאר ספרים שאנו לומדים מתוכם.

ובזה עלה על דעתי ליישב קושי' הש"א מש"ס קידושין דקאמר אין למדין מן הכללות דהא תלמוד תורת ופדיון הבן ופ"ו דהוי נמי מ"ע שאהז"ג ונשים פטורין ומדלא קחשיב נמי מצות כתיבת ס"ת ש"מ דנשים חייבות בה ולפמ"ש הרא"ש והוכחנו לדעת הרמב"ם דעיקר המצוה הוא משום לימוד א"כ לר"ש דדרש בעלמא טעמא דקרא ואמרינן בש"ס סנהדרין שם דהיכא דכתיב בפי' הטעם ע"כ המצוה לאו משוה האי טעמא לחוד רק דרשינן הקרא וגם הטעם לחוד א"כ ה"נ דרשינן כתבו לכם אפילו במי שלא שייך הלימוד התורה כגון נשים חייבות במצוה זו אע"ג דל"ש לימוד אצלם דאל"כ למה צריך התורה לכתוב הטעם כיון דדרשינן נמי בעלמא טעמא דקרא ואי לא הוי כתיב הטעם הוי דרשינן דוקא במי ששייך אצלו טעם המצוה חייב בכתיבה אבל נשים פטורות אבל מדכתיב הטעם ידעינן ודרשינן כתבו אפילו לגבי נשים דל"ש לימוד נמי חייבים בה ומהא דהניחו לו אין ראיה דהטעם משום לימוד די"ל דהקפידה התורה שיכתוב משל עצמו אבל מ"מ הטעם רק משום לימוד ולפי"ז י"ל דהש"ס בקידושין לא אמר רק במה שלא תליא בפלוגתא אבל כיון דכתיבת ס"ת תליא בפלוגתא ר"ש ור"י י"ל דלא קחשיב כתיבת ס"ת בהדייהו אבל באמת זה ליתא דהא מצות פ"ו דקחשיב נמי פליגו בה ור"י בן ברוקא סבר דנשים חייב' במצוה זו ואפ"ה מני נמי ג"כ בה חוץ מצות פ"ו.

ועוד י"ל שתליא אי מגילה ניתנה או חתומה ניתנה דאי מגילה ניתנה ולא אמרינן כיון דאידבק אידבק כמ"ש הרא"ש בחד תיר' להרי"ף שכ' כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה א"כ לא מוכח שכתבו לכם קאי על כה"ת כולה וכ"כ בתשוב' פ"י ח"ב סי' קע"ט וממילא אין עיקר משום הלימוד כה"ת ורק שיהיה לעד וגם בנשים שייך זה להעיד על מצות שחייבת בהם ולפי"ז לר"י שסובר מגילה ניתנה אין חיוב רק השירה וגם נשים מחויבים בכתיב' שירה ובש"ס קידושין רצה לאוקמי מתני' אפילו כר"י דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין דמ"מ שלשה כתובים הוי ומשו"ה לא חשיב נשים כיון לר"י הנשים באמת מחויבות אבל הרמב"ם פסק חתומה ניתנה כת"ק דר"י ומשו"ה נשים פטורות.

ומלתא דתמיה' ראיתי בתשובה מאהבה ח"ב שרצה להביא ראיה לשיטת הרי"ף דפסקינן כותבין מגילות מש"ס נדרים ל"ח ע"א דלמא שירה לחודא חזינן שיכול לכתוב שירה לחוד ולפמ"ש בח"ס דהטעם משום דדורשין סמוכין כמ"ש ג"כ הב"י דמשום האי טעמא דברים שבכתב אין רשאים לאומרם בע"פ א"כ בהו"א דלא ניתנה לישראל רק השירה לחוד ל"ש לדרוש סמוכין אבל בלא"ה אפילו אי לא דרשינן טעמא מ"מ כיון שלא ניתנה להם רק השירה לחוד בהו"א זו ממילא לא מחוייבים נמי באין כותבין פרשיות פרשיות.

אלא לאחר שהוכחני לדידן דפסקינן כר"י דהיכא דמפורש בקרא דרשינן הטעם א"כ במה שמסיים הש"א בדוחק שי"ל דמצות כתיבת ס"ת נכלל בכלל ת"ת היה לנו לתירוץ מרווח דממילא נשמע שגם פטורות ממצות כתבו לכם אלא שצ"ע שמדברי הרמב"ם פ"ג מה' מלכים מוכח דאפילו היכא דמפורש הטעם נמי לא דרשינן הטעם משום דפסק שם שלא ירבה המלך נשים יותר מח"י משמע אפילו היכא שאינן מסירות לבו נמי לא ירבה יותר ואפילו נשים כאביגיל ולר"י אמרינן במתניתין שירבה ובפרט שלא יהיו מסירות לבו וצריכין אנו לומר לדברי הרמב"ם שסבר דג' מחלוקת במתניתין ור"י ור"ש לא אליבא דת"ק פליגי ורק הת"ק סבר דלא ירבה יותר מח"י אבל עד ח"י מותר אפילו מסירות לבו וכן מצאתי אח"כ בחי' ר"ן סנהדרין שיש מפרשים ג' מחלוקת בדבר ומתוס' פסחים פ"ג ע"א ד"ה ור"ש מוכח שר"י ור"ש אליבא דת"ק פליגו והרמב"ם שפסק בה' מלכים דלא ירבה יותר מח"י מוכח דאפי' היכא דמפורש תטעם לא דרשינן טעמא דקרא וראיתי בלח"מ פ"ג מה' מלוה ולוה שרצה לחדש שם ג' מחלוקת מדנפשיה ולא זכר מכל מה שכתבתי וצ"ע.

לפי זה נ"ל כיון שעיקר הטעם בשביל הלימוד לשיטת הרא"ש ולפי מה שהסכים בש"ך אם כ' ס"ת ומכר או הקדיש לא יצא כמ"ש בת"ח סנהדרין והוכיח מדברי הרמב"ם פ"ג מה' מלכים והבנ"י חולק עליו משום דמצות כתבו הוא רק הכתיבה וכיון שכבר קיים המצוה אפילו נאבד יצא וכיון שמפורש הטעם משום לימוד בודאי מצד הסברא לא יצא אם נאבד ולא יכול ללמוד מתוכה והא דכ' הרמב"ם דינו רק במלך ולא בה' ס"ת ג"כ בהדיוט י"ל דרמב"ם רבותא נקט במלך אע"ג שיכול ללמוד מתוך הספר שהיה עמו תמיד וכתוב בו וקרא בו כל ימי חייו מ"מ צריך לכתוב אחרת אם נאבד שהמצוה שיהיה עמו שני ס"ת תמיד כמ"ש הבנ"י אבל אם כ' ס"ת וגם יש לו ס"ת אחרת מה שירש מאביו י"ל שאם נאבד הס"ת שכ' בעצמו יוצא בודאי במצות כתבו לכם כיון שכ' בעצמו ויש לו עוד ס"ת ללמוד בזה גם הת"ח מודה כן נראה לפענ"ד ועיין.

וראיתי למעלתו נ"י שמתמה על דברי ח"ס באותה תשובה שכ' הא דאין רשאי לכתוב אפילו אות א' שלא מן הכתב זה דוקא בס"ת תפילין ומזוזות לולי אם חיגרס גריסין אבל במגילת סוטה לא שמענו ולא ראינו דבר זה ובאמת בתוס' יומא ל"ז ע"ב בד"ה בסירוגין מוכח דגם מגילת סוטה צריך מן הכתב דוקא ול"ק מטבלא דהילני מלכה משום דמיגרס גריסי' וגם בעיני יפלא שנעלם לפי שעה מח"ס דברי תוס' אלו שמוכח להיפך ממ"ש ובאמת י"ל דתוס' כתב בפשיטות כן משום דמגילת סוטה נמי מקרי ספר כמו דילפינן בסוטה י"ז ע"ב כתבה אגרת פסולה בספר אמר רחמנא וילפי' כמה דברים במגילת סוטה מספר לענין שירטוט וכיוצא בו א"כ ג"כ צריך שלא לכתוב שלא מן הכתב וכן מגילה צריכה נכתבת מן הכתב דוקא כדאמרינן בש"ס מגילה י"ח ע"ב משום דמקרי ספר אבל בשאר דברים י"ל באמת שלא שייך הא דרבב"ח אמר ר"י שאין כותבין שלא מן הכתב והא דלא אבה יבמי שהביא שם הח"ס ליכא ראיה כיון דלא מקרי ספר ולא נכתב אלא לראיה בעלמא בודאי נכתב שלא מן הכתב ושאני מגילת סוטה שנקראת ספר ועיין.

והנה לפי דברי הרמב"ם שכ' בה' תפילין וכן הב"י בסי' רפ"ג דמותר לכתוב מגילה בע"פ אם לא כ' רק תיבות בשיטה א' וזה הפשט מאי דמשני הש"ס בסירוגי' ע"כ להרמב"ם כל מ"ס שהיתה נכתבת על טבלא מותר לכתוב אלא שקשה עוד על ר' ינאי שתי' תחלה בא"ב משמע שהיה נכתב רק ראשי תיבות ושפיר קשה קושי' תוס' ובאמת התוס' ציין הקושי' על הא דמשני בסירוגין ולא מקשה תוס' מיד על הא דר' ינאי ומתחלה עלה על דעתי שתוס' פירש הא דא"ב כריטב"א בגיטין שהיה נכתב הכל רק שהיו האותיות מפוזר ומפורד ולא ביחד ול"ק אלא שא"כ לא מקשה תוס' על הא דמשני בסירוגין די"ל דתחלת הקרא היה נכתב ביחד וסוף הקרא מפוזר והכל היה מן הכתב וכן לשון תוס' מוכח דפירשו כרש"י דהוי ראשי תיבות וצ"ע אמאי לא מקשה תוס' מיד וצ"ע.

ודברי תוס' אלו בתירוצם צריכים הסבר שכתבו כיון דכתבו ר"ת וראשי פסוקים ועוד שהיא פרשה קטנה שרי כדאמרינן בתפילין עיי"ש והנה א"א לחלק ולומר ועוד שכ' תוס' תירוץ אחר הוא דא"כ מאי סברא יש אם נכתב רק ר"ת שיהיה מותר שלא מן הכתב כיון שהשאר לא מיגרס גריסין בע"פ וביותר כתב הב"י בסי' ל"ב אפילו אם ידע מקצת ומקצת לא ידע בע"פ אסור לכתוב הפרשה ועיין בב"ח שם אבל אם רק מקצת הפרשה הוא מן הכתב בודאי לא יכול לכתוב ג"כ השאר וע"כ צריכין אנו לומר שחד תירוץ הוא וכה"ג מצינו כ"פ בתוס' ועיין בפנ"י גיטין סוגיא דשמא יחפה בתוס' ד"ה משום אלא שעדיין קשה כיון דמיגרס גריסי' אמאי צריך להוסיף כיון שנכתב ראשי פסוקים דבלא"ה נמי שרי ועוד כיון דמיגרס גריסין א"כ אמאי צריכין הכהנים מקודם שעשתה הטבלא לטלטל הס"ת לכתוב מתוכו כמ"ש רש"י במשנה דהא יכולים לכתוב שלא מן הכתב כיון דמיגרס גריסין וכ"ז צ"ע.

ונלפענ"ד ליישב דברי תוס' לפמ"ש הרשב"א במגילה דף יח' על הא דמשני הש"ס על ר"מ שכ' שלא מן הכתב דהיו מיושרים אצלו דשעת הדחק שאני דהא בתפילין ומזוזה מותר לכתחילה ומחלק בין אם בקיאים בו כ"ע או יחיד לחוד דיש לגזור אטו כ"ע אבל בתיפילין דמיגרס גריסי' אצל כ"ע בודאי מותר לכתחילה ועיין.

ולפי זה במגילת סוטה נמי בודאי אי לא היו יודעים בע"פ כל הכהנים יש לגזור אטו אחד שאינו בקי ואסור ורק בשעת הדחק מותר ואפילו אי בקיאים כל הכהנים ומיגרס גריסין אצלם מגילת סוטה י"ל נמי דלא מותר כיון שלא בקיאים כ"ע אע"ג דאין לגזור בו משום אחר כיון שאין כותבין מגילת סוטה רק הכהנים מ"מ י"ל דאסור כיון דלא כ"ע גמירי וכן משמע מדברי רש"י מגילה שפירש ד"ה מיגרס וכו' שגורות בפי כל ועיין במג"א סי' מ"ט ס"ק א' שמשמע כן שתליא הכל אם שגור בפי כל או לא א"כ משו"ה לא תירץ תוס' בפשוט משום דמיגרס גריסי' דעדיין הוי אסור ורק בשעת הדחק אבל כיון דנכתבי' נמי ר"ת וגם ראשי פסוקים היה מותר לכתחילה שאין לגזור כה"ג כיון שנכתב גם קצת וביותר לפמ"ש הב"ח סימן ל"ב דמ"מ מצוה לכתחילה לכתוב מן הכתב ודייק מדקאמר נכתבי' שלא מן הכתב ולא קאמר מותר לכתוב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב משמע דמ"מ מצוה מן המובחר לכתוב מתוך הכתב וכדי לעשות ממה"מ בודאי אין קפידא לטלטל ס"ת משו"ה נקט תוס' בתירוצם משום דכה"ג שנכתב קצת ויכול לזכור קצת מן הכתב גם ממה"מ ליכא כנ"ל נכון ועיין ומפני כבוד מחותני שי' ויקר בעיני שעשתי עמו בדברי תורתו אף שאני טרוד מכל צד וכתבתי כ"ז בחפזון ובל"ס ישים עיונו על דברי אלו הכ"ד מחותנו ידידו פ"ב יע"א יום ו' עש"ק לס' מקץ תרל"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה