שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה עד
שוכ"ט לכבוד חרב המאוה"ג מופלג בהפלגת חכמים זקן שקנה חכמה חריף ובקי כש"ת מו"ה פייש הרש וויעצער נ"י מלפנים רב בק"ק פראדען יע"א.
אחדש"ה את מכתבו קבלתי בעת שלא הייתי בביתי ומפני כך נדחה תשובתו מיום אל יום ולא באתי עד עתה להשיבו מפני הכבוד על מעט צרי ששדר לן בדברי רש"י נדה דף ד' ע"ב בד"ה מכדי הרי ככר וכו' ה"ה דהוי מצי למפרך אמחט ואמטלים ולשנויי כדמשני ותמה מעלתו דהא מאי ס"ד דמקשין דכל ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא דהא אין בו דעת לשאול אף ברה"י טהור וע"כ דהוי סבר דהוי כשני דברים שאבד"ל שעשאו כיש בו דעת לשאול כש"ס קידושין דף פ' וה"נ דיש לתלות יותר בנפילה מאדם שניטלו והתרצן חידש משום דמצויי' הרבה דאדם ניטלו ומשו"ה הוי ספק השקול וטהור ככל ספק בדבר שאין בו דעת לשאול וציין על דברי תוס' בד"ה ה"נ נימא וכו' אלו דבריו.
ובאמת אין לומר כן מלבד דלא נזכר זה בדברי המקשין והתרצן רק מקשה סתמא מכל ספק ברה"י טמא ואלו כונתו משום דשכיח יותר נפילה הוי ליה לפרש רק אדרבה מדברי התוס' שהביא יש ראיה נגד דבריו דהא על המקשין שמקשה תחילה מככר על הדף על ר"י דמחזקינן ממקום למקום הקשה בתוס' הא הוי דשבד"ל ותירצו משום דיותר יש לתלות בנפילה א"כ זה היה תחילת קושי' המקשין וע"ז מתרץ לו התם כדקתני טעמא שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו דיש לתלות ושכיח שאדם נוטלו כמו נפילה וא"כ א"א לומר דהדר מקשה לו דכל ספק ברה"י טמא משום דשכיח יותר בנפילה דזה כבר היה מתרץ לו וע"כ דעיקר קושייתו של המקשן דמקשה עוד הוא משום דאפילו הוי ספק השקול אפי"ה יהיה ספיקו טמא כמו כל ספק ברה"י ועיין במהר"ם לובלין בפירושו על דברי תוס' בד"ה ואיבעית אימא וימצא כדברי ואדרבה הרשב"א בחידושיו כ' איפכא ממעכ"ת דלפי מאי דמתרץ לו דהתם כדקתני טעמא א"כ נטילת אדם שכיח כמו נפילה א"כ לא הוי עוד ספק השקול ברה"י כיון דאין תולין ממקום למקום ואף לר"י לא הוי רק לתלות ותירץ דלפי האמת חזר ממאי דקטעי המקשן דטעמא משום דלא הוי במקום מציאותו רק משום ה"ט לחוד דיש לתלות באדם כמו בנפילה ותקשה לדעת המקשה מאי קמקשה כיון דהוי דבר שאין בו דעת לשאול והניח בקושי' ועיין.
אלא דיש לומר דלא קמקשה ממחט ומטלית לפי מה שכתב התוס' בד"ה שכל הטומאות וכו' דלאו משום דכל שעת מציאותן דאורייתא רק משום חזקה דמוקי הטהרות בחזקותייהו וצריך הסבר אע"ג דברה"י אפילו בחזקת טהרה טמא ואפילו בלמפרע נמי כמו דמחמירין במעת לעת שבנדה אפי' למפרע לענין קדשים ותרומה ומתניתין סתמא אפילו לענין קדשים איירי עיין במהרש"א שם דמקשה דלמא בחולין ומתרץ אבל לפי האמת אפילו בקדשים וצ"ל משום דיש לנו נמי חזקה דשעת מציאתן וא"כ כמו בר"ה דספק טהור ואפ"ה בתרתי לריעותא הוי כודאי א"כ ה"נ הוי תרתי לריעותא חזקת טהרה דטהרות וחזקת המחט שהיתה שלימה איתרע וכה"ג אף ברה"י טהור ולא צריכין לדבר שאין בו דעת לשאול משא"כ בככר על הדף ושפיר קמקשה דוקא על הככר וראיתי בסדרי טהרה על הלכות שתמה על תוס' שכתבו דה"ט משום חזקה דטהרות דהא יש חזקה כנגדה חזקת המחט שהיתה שלימה ונדחק ולפמ"ש א"ש דשאני הכי דהוי תרתי לריעותא משום דלא אמרינן כן רק במקוה דדרכו להתחסר מעט מעט משא"כ בנגע שרגילה להתחסר בב"א וא"כ גם במחט כן דדומה לנגע דרגילה לשבור בב"א וא"כ גם לתוס' צריך לומר לפי האמת משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול שוב ראיתי מה שכתב בשב שמעתתא שמעתא ג' פרק ה' ופרק ו' ועיין אריכות בספר מקור חיים סי' תרמ"ז דבר נחמד לפרש דברי הש"ס נדה דף ד' ע"א ותמצא נחת.
והא דצריכין לומר גם במחט ומטלות משום דשאבד"ל היינו משום דאפילו בטומאה למפרע החמירו בקדשים ובתרומה משום חומר קדשים אף דליכא למילף מסוטה דשאני סוטה דהוי להבא עיין בתוס' ר"פ ד"ה מע"לע וכו' אבל בחולין אוקי אחזקה לחולין ולכאורה לפמ"ש המהרש"א בחולין דף נ"ט ע"ב על דברי תוס' שם הא דבספק נגע ספק לא נגע הא דבשני נזירים טהור ברה"ר אף דליכא לילף מסוטה כיון דבודאי באחד נגע היינו רק משום חזקת טהרה דגברא וא"כ ברה"י כיון דא"א למילף מסוטה יהי' נמי טהור משום חזקה ומהר"ם לובלין כתב כיון דגילתה תורה ברה"י גבי דבר שיכול להיות דלא ניזל בתר חזקה וכודאי משוינן ליה א"כ אף בדבר שלא יכול להיות אע"ג דליכא למילף מסוטה מ"מ ספיקא הוא דלא אזלינן בתר חזקה לטהר לגמרי כמ"ש בתוס' דבטומאה מעל"ע מוקמינן אחזקה ומאי שנא שני נזירים דלא אוקמינן אחזקה ומביאין אפילו קרבן וע"כ מעיקר הדין לא אזלינן בתר חזקה אפי' היכי דלא דמי לסוטה ויש לתרץ הא דכ' התוס' דלא ילפינן טומאה למפרע מסוטה לאו מצד גזה"כ הוא אלא מצד הסברא דשאני סוטה כיון דאנו דנין להבא לאחר שכבר נולד הספק א"כ כבר איתרע החזקה משא"כ למפרע דעדיין לא איתרע החזקה ומשו"ה מוקמינן אפילו ברה"י על החזקה משא"כ בספק נגע או לא נגע אע"ג דלא דמי לסוטה לגמרי מ"מ זה יכולין למילף מסוטה היכי דאנו דנין לאחר שנולד הספק לא אוקמינן אחזקה כיון שאיתרע וכן הסביר הר"ן בחידושיו דה"ט דלא ילפינן למפרע מלהבא לענין ספק ברה"י ועיין בש"ש שמעתא א' מפרק תשיעי שהאריך בזה ולא ראה את דברי הר"ן שהסביר כן.
אלא שעדיין קשה לתירץ שני בתוס' דלא ילפינן מסוטה רק טומאות מגע ולא טומאות ראי' ועיין בתוס' דף י"ז ע"ב בד"ה ואין שורפין וכו' שהקשה בפירוש כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברה"י משמע היכא דלא ילפינן מסוטה אפילו ברה"י אזלינן בתר חזקה וצ"ע.
ומוכח מתוס' דברה"ר דספק טהור שפיר ילפינן מסוטה אפילו למפרע כיון דכל ברה"י לא ילפינן משום דלא איתרע החזקה קודם שנולד הספק א"כ ברה"ר ילפינן מסוטה לטהר מק"ו מסוטה ומשו"ה הוצרך התוס' לחדש דגרע במעל"ע שבנדה משום דמגופה קחזי וגם עכשיו ודאי טמאה הא דצריך להאי טעמא דאיכא ריעותא מגופה צ"ל דאל"ה הוי מוקמינן אחזקה כמו בנגע באחד בלילה דמטהרין רבנן בראוה חי מבערב אע"ג דהתם דוקא ברה"ר כמ"ש בתוספתא הא תוס' לשיטתו במעל"ע בנדה אף ברה"ר טמא אבל ברה"י בלא"ה טמא כמו בראוה חי דלענין קדשים ותרומה החמירו שלא לילך בתר חזקה כלל כמו בשאר טומאות והשוו מדותיהם לעשות גם למפרע כמו להבא בסוטה משום חומר קדשים משא"כ ברה"ר דגם בלהבא טהור לא החמירו למפרע ג"כ רק היכא דהוי תרתי לריעותא ריעותה מגופה וגם שטמא עכשיו ודאי ועיין בר"ש בפ"ו דטהרות שכתב דמתוספת' משמע דגם בטומאה למפרע יש לחלק בין רה"י לרה"ר ובועל"ע דנדה קשה דלא מחלקינן כן ולמה שכתבתי לא קשה כלום על תוס' רק על שאר הראשונים רמב"ן ורשב"א שכתבו דאין לחלק בין רה"י לרה"ר בטומאה למפרע קשה קושי' הר"ש.
והנה הרשב"א כתב הא דהחמירו חכמים במעל"ע שבנדה לתלות אף ברה"ר דלא להוי מילי דרבנן כחוכא כיון דהאשה זו ודאי נגעה בין בטהרות דרה"י ובין דרה"ר וכשכגעה מעיקרא בטהרות דרה"י טמאתה אלמא בטומאה מוחזקת וא"כ כשחזרה ונגעה בטהרות ברה"ר האיך אתם מטהרים אמש טמאה ועכשיו טהורה יע"ש ותמוהין לי דבריו ממתניתין מפורשת זו דטהרות דאפליגו תנאי בכגון זה המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקא טמא וכשהוא ברה"ר ספיקא טהור ור"ש סבר רה"ר מפסקת ועיין מה שכתב הר"מ בפירושו שם דטעמא דר"ש כיון דאח"כ מחזקינן אותו ברה"ר בחזקת שהוא חי האיך אפשר לומר זה ברה"י הי' מת דזה שקר ואפי"ה הלכה כחכמים ובודאי יותר זה דומה לחוכא לומר דמעיקרא כבר היה מת ועכשיו הוא חי' ואפי"ה לא חשו לזה ומאי שנא במעל"ע שבנדה לטעמא דרשב"א ולא ידעתי פתר לסברת הרשב"א רק לדחוק ולומר כיון דטומאות האשה שכיח חשו לחוכא משא"כ במסוכן ועיין.
ופה תהיה שביתת קולמסי כעת מפני הכנות שבת והוצרכתי לקצר במקום שיש להאריך עוד והנני חותם בברכה מרובה חיים ברכה ושלום ע"ע ידידו הדש"ת טרוד מאד פ"ב עש"ק לסדר צו תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.