אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה עג

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה עג

תשובה עב

שלום לך אהובי תלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ יפ"ת וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה אברהם אריה קורצווייל שי' מורה כהלכה בעיר מאדליגג יע"א.

אחדש"ה שמחתי במכתבך לדעת שאתה שוקד על התורה וגם עלתה בידך ליסד חברא ללמוד תורה ברבים וגם להורות להעם להקהיל קהילות בשבת לדרוש לפניהם דברי מוסר ותוכחה ונהניתי מאד בהודעה זו שזכית לכך ויה' דבריך נשמעים ומתקבלים על לב שומעיהם.

ובשולי מכתבו ראיתי דברי פלפולך בסוגיא דשלכד"ה פסחים כ"ד ע"ב וכאשר נראה מדבריך לא ראית הדק היטב בדברי מל"מ שהאריך בהא דאביי ורבא בלא אפשר וקמכוין ובהא דר"י בן זכאי שהיה יושב בצלו של היכל וגם אריכת בשעה"מ שם לישב ולתרץ דברי רבא לכל השיטות אי גם שלא כדרך הנאתן אסור מה"ת עכ"פ לשיטת הרמב"ם לפי הבנת מל"מ דליכא חילוק לענין הנאה בין כדרך או שלא כדרך הנאתן יע"ש הכל מבואר.

ומה שכתבת על תוס' בד"ה מה לכלאי כרם עיין בפנ"י שם שהעיר על זה ואני כבר העליתי בתשובה אחת דע"כ הא הוכחה דאביי דמשו"ה לא כתיב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו אפילו שלכד"א לא עדיף כ"כ להוציא קרא מהגזירה שוה או היקש כמו קל וחומר וישבתי שם דברי הרמב"ם שלא קשה לשיטתו דלא נקט אביי ג"כ בב"ח כקושי' תוס' ועכשיו נפל בדעתי שיש להביא ג"כ ראיה לזה מדברי רבא דמשני שאני היכל דלתוכו עשוי ושלכד"א מותר וכתבו תוס' דילפינן חטא חטא מתרומה ועיין במהרש"א דמוכח דרבא חולק על אביי על זה וסבר דלא עדיף האי הוכחה מדלא כתיב אכילה בגופו מהגזירה שוה לומר למחצה והא דאיסי צ"ל לרבא דבאמת אין לוקין גם בכלאים שלכדה"נ דאיכא ביה שום דרשא או גז"ש כאלו כתיב ביה אכילה יע"ש וא"כ לרבא דאמרינן אין גז"ש למחצה אף דלא כתיב אכילה בגופו ואפי"ה סבר איסי מק"ו דבשר בחלב אסור בהנאה אע"ג דיש גז"ש מטריפה דלא אסור רק באכילה ואפי"ה לענין הנאה דאתיא בק"ו מערלה אמרינן גז"ש למחצה ואמרינן דאהני גז"ש ואהני ק"ו כמ"ש תוס' חולין כל הבשר ומדלא כתיב אכילה במעילה דאסור אפילו שלכד"א לא אמרינן גז"ש למחצה וע"כ ק"ו עדיף ומה"ט העליתי דאין לומר לר"ש דסבר דבשר בחלב מותר בהנאה ולית ליה ק"ו דערלה וכתב תוס' בחולין משום דקסבר דלא עדיף ק"ו לומר גז"ש למחצה מכ"ש דסבר דגם אכילת בב"ח אסור דוקא כדרך אכילתן מהיקש דטריפה ולית ליה מדלא כתיב אכילה דיהיה אסור שלכד"א ולא דמי לטריפה דמותר שלכד"א ואביי רק לאיסי דסבר ק"ו סבר ג"כ דהוכחה מדלא כתיב אכילה נמי אהני לומר גז"ש למחצה.

ובפשוט דמוכח דע"כ ר"ש סבר דלא אמרינן מדלא כתיב אכילה לומר גז"ש למחצה דא"כ בודאי גם ק"ו אמרינן דוקא אי לא אמרינן מצד אחר גז"ש למחצה רק מכח ק"ו יש לנו לומר כן שפיר סבר ר"ש דבשר בחלב מותר בהנאה ולא סבר דאהני ק"ו להוציא מגז"ש אבל אי גם ר"ש סבר דאכילת בשר בחלב אסור שלכד"א מדלא כתיב אכילה וכבר אמרינן גז"ש למחצה אז בודאי אלים ק"ו לאפוקי גם כן מגז"ש לומר דאסור בב"ח בהנאה ולומר גם בזה גז"ש למחצה כיון דכבר אפקינן הגז"ש ואמרינן למחצה לענין שלא כדרך אכילתן ועיין והנה ובשעה"מ מתרץ קושית מהרש"א דלרבא דלא סבר כאביי מדלא כתיב אכילה א"כ קשה הק"ו דאיסי די"ל דרבא סבר דאיסי כר"ש דכ"ש למלקות ולפי דברי תוס' ומהרש"א בשבועות דלר"ש דכ"ש אסור גם שלכד"א אסור יע"ש.

ואני הוכחתי מדברי הרמב"ם בפי"ד מהל' מ"א הל' י"א דעירב דבר מר ביין נסך פטור משום שלכד"א דע"כ דהרמב"ם לית ליה סברה זו דהא פסק בפי"א שם דיין נסך שנתנסך לפני ע"ז וכן שאר הקרובות ע"ז אסור ולוקה בכ"ש משום לא ידבק בידך מאומה ועיין בלחם משנה שם ובשעה"מ בהל' אישות בפ"ה דהרמב"ם סבר הא דילפינן בע"ז מויאכלו זבחי מתים מהיקש למת דאינו אלא גלוי מלתא בעלמא דקרא דלא ידבק בידך איירי נמי בתקרובות ע"ז ולאו בע"ז ממש דוקא וא"כ קשה כיון דרמב"ם סבר דחייב גם בתקרובות בכ"ש ע"כ צ"ל דלא דרשינן לשון אכילה דיאכלו זבחי מתים דלא יתחייב אלא בכזית בתקרובות משום דלא הוי רק גלוי מלתא בעלמא א"כ אמאי פסק דשלא כדרך הנאתן פטור ביין נסך דהא לא אכילה כתיב בלאו דלא ידבק בידך מאומה ולהוי דומיא דכלאים ובב"ח דלוקין שלכד"א וצ"ע ונפל בדעתי שי"ל דאף הרמב"ם סבר כתוס' ומהרש"ל שבועות דלר"ש דסבר בכל מקום חייב בכ"ש גם שלא כדרך הנאתן משא"כ לדידן באיסורי כ"ש כמו ע"ז לפי מה שכתב הריטב"א במכות דר"ש דס"ל כ"ש למכות לא מקרא אומר כן או מהל"מ אלא מסברא דשיעורים לא נאמרו אלא לקרבן דמייתי אשוגג דלא אחשביה משא"כ מלקות במזיד דאיהו אחשביה חייב אפילו בכ"ש ולפי"ז י"ל דהיינו נמי טעמא דשלכד"א חייב כסברתו דהא הוא אוכלו ואחשביה לאכילה ומה"ט כתבו ג"כ דאף בנבילה שנסרחה אם אוכלו אסור עכ"פ מדרבנן כיון דאחשביה לאכילה והארכתי במקום אחר בזה וצריך להבין לפי סברת הריטב"א מפני מה סבר ר"ש דנבילה שאינו ראוי לגר אינו קרוי נבילה ופטור והא אחשביה לאכלו וצ"ל דשאני התם דבטל ונפסל לגמרי מאוכל אדם ואינו מקרי עוד נבילה כלל ועיין בחות דעת סי' ק"ג שאפילו ממתיקי אח"כ בתבלין שראוי לאכלו מ"מ פטור דנפסל ונבטל לגמרי מאוכל אדם וזה לר"ש דמחייב מצד הסברא דאחשביה א"כ ליכא חילוק בין אכילת משהו או שלכד"א משא"כ לדידן דלא אמרינן אחשביה כלל י"ל שפיר דוקא בכדרך הנאתן חייב אף אי חייב במשהו כמו יין נסך להרמב"ם וכן באבמה"ח אע"ג דחייב על משהו בשר שעליו והגידין והעצמות אינם ראוים לאכילה מ"מ פטור שלכד"א אבל תוס' בשבועות שכתבו דטעמא דלא אמרו כזית אלא לקרבן היינו משום דליכא כרת רק בקרבן משמע דלית להו טעמא דאחשביה ואפי"ה משמע דסברי דגם שלכד"א אסור כדכתב מהרש"ל לשיטתם ע"כ צ"ל דסברו כיון דר"ש חייב על משהו דלא הוי דרך אכילה ולא קדריש לשון אכילה כלל או דסבר כרא"ם דאדרבה אכילה משמע כ"ש ורק הל"מ דשיעורין של עונשין בכזית א"כ לדידן נמי היכי דחייב בכ"ש יש לחייב נמי על שלכד"א דהא משהו נמי לאו אכילה הוא כמו בע"ז או לרש"י בשרצים דסבר דאיסורן בכעדשה כנומאתן ועיין בתוס' יבמות קי"ד.

וראיתי בספר מעט הכמות ורב האיכות גינת וורדים מבעל פרמ"ג שכתב דלהרמב"ם לשיטתו מוכח דשלא כד"א מה"ת אסור כדפירש הה"מ דבריו דהא הרמב"ם סבר דלא נאמרו שיעורין לבני נח וחייב בכ"ש וא"כ שלכד"א נמי אסור לב"נ ואם בישראל רק מדרבנן אסור שלכד"א א"כ קשה מי איכא מידי וע"כ דגם לישראל עכ"פ מה"ת אסור אע"ג דאין לוקין והוי כמו ח"ש אבל תוס' לשיטתם דמשמע מדבריהם חולין דף ל"ב דגם לב"נ בכזית דוקא ועיין בראש יוסף א"כ גם לב"נ שלכד"א מותר ומשו"ה י"ל דשלכד"א מותר לגמרי לישראל או עכ"פ מדרבנן אסור יעיין שם כלל ס"ד.

ותלמיד אחד כתב לי שי"ל הא דאמר רב שימי למעוטי שאם אכל חלב חי ושביק שאר איסורים משום דלשון דאין לוקין משמע אבל איסור דאורייתא איכא כשיטת הרמב"ם וי"ל דזה דוקא גבי חלב לפי מה שכבר הקשה מהרש"א על מהרש"ל בשבועות שם דאם לר"ש חייב שלכד"א א"כ לר"י דגם ח"ש אסור מה"ת יהיה גם שלכד"א אסור ג"כ מה"ת ממילא אין השבועה חל עליו כמו שאינו חל על ח"ש לתירץ זה וכבר כתב בשעה"מ דלא קשה דשאני ח"ש דטעמא משום דחזי לאצטרופי משא"כ בשלכד"א דלא שייך חזי לאצטרופי לא אסור רק מדרבנן והר"ן כתב הא דאצטרך באמת לטעמא דחזי לאצטרופי אע"ג דמרבינן מכל חלב משום די"ל דוקא חלב דחמיר דחייב כרת רבתה התורה מכל חלב דאסור ג"כ ח"ש משא"כ בשאר איסורי דקילי וא"כ עכ"פ בחלב דריבתה בפירוש אין לנו למדרש טעמא דקרא להקל בחלב וכיון דח"ש אסור מכל חלב באמת יש לנו לומר דגם שלכד"א אסור מה"ת כמו ח"ש דהא בחלב לא צריכין אנו לטעמא דחזי לאצטרופי משו"ה נקט למעוטי חלב דוקא אין לוקין אבל איסורא מה"ת איכא משא"כ בשאר איסורי דקילי מחלב ודבריו נכונים ועיין בחדושי מחנה לוי במס' שבועות שהעלה ג"כ דבחלב ח"ש אפילו בתערובות אסור משא"כ בשאר אסורים ועיין גם כן בכתב סופר.

ולדידי נראה די"ל דחלב נקט לרבותא לפי מה שאמרו בש"ס חולין דף ק"כ על הברייתא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה החלב וגמעו חייב ומקשה והא לאו אכילה הוא ומתרץ דנפש לרבות את השותה ועיין בת"ח שם שמתרץ על קושית תוס' דהא שתייה בכל מקום בכלל אכילה דקושי' הש"ס הוא כיון דגרועי גרעי' ע"י שהמחה את החלב אמאי חייב דהא בכל איסורין אין לוקין אלא כדרך הנאתן ואכילתן נימא דלא חייבה תורה אלא כשאכלו דדרך הנאתו כך הוא יע"ש וכיון דמרבינן מנפש לרבות את השותה ומפורש בחלב כן הו"א דבאמת אף שלא כדרך הנאתן אסור משו"ה נקט רב שימי רבותא דאפילו בחלב פטור בשלכד"א וטעמא צ"ל דזה לא מקרי שלכד"א כיון שהמחה את החלב ועכשיו כמות שהוא נהנה דרך הנאתן אע"ג דמעיקרא לא היה עומד לשתי' מ"מ חייב משא"כ כשאוכל חלב חי שיכול לבשל ועיין בצל"ח שהאריך בסברא זו ורמז על הסוגיא דמשקין היוצאין יע"ש. ולאיכא דאמרי י"ל נמי לפי מה שכתב הפנ"י דר' אבוה לטעמי' דדריש איסור הנאה מלא תאכל משא"כ לחזקיה דדריש מלא יאכל דשור הנסקל אסור בהנאה דמשמע שלא יהא בו שום היתר הנאה שמביא לידי אכילה גם שלא כדרך הנאתן אסור וכבר הארכתי בזה במק"א א"כ קמ"ל אפילו בחלב של שור הנסקל דכתיב לא יאכל נמי מותר שלכדה"נ והא דלא נקט חמץ בקל יש לדחות ולישב ואין מקום להאריך עוד כי מוטרד אני בענינים שונים והנני רבך חפץ בהצלחתך וטובך ואחריתך ישגא הכ"ד פה פ"ב ניסן תרנ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה