אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה סז

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה סז

תשובה סו

שלום וברכה לככוד ידידי הרב המאוה"ג הו"ב בע"פ ערוגת הבושם צדיק תמים כש"ת מו"ה דוד גיימאן נ"י דיין דקהלתינו המפוארה יע"א כעת בק"ק ואמבאקרעט יע"א.

מכתבו קבלתי ושמחתי לדעת משלומו הטוב ואודות אשר העיר ע"ד זאדאפלאשען דשכיחי האידנא טובא ובעליהם יהודים מפני מה לא טובלין אותן כמו כל כלי סעודה של יהודים דצריכים טבילה ומע"כ מצדד ליתן טעם להמנהג והנה צלוחות אלו א"א להטביל אותן אם לא שלוקחים חלק העליונה שנקרא צאפפען שעל ידה יוצאים המים מהצלוחית והוא נעשה מבדיל ומחובר על הצלוחית של זכוכית ע"י שרויף וצריך להטביל איברים איברים ותליא לכאורה בפלוגתת ר"א ורבנן פ"ק דסוכה דף ט"ז דר"א סבר דמטה מטמאות חבילה ומטהרת חבילה וחכ"א מטהרת איברים ומטמאה איברים ואע"ג דהתם קאמר משום דחזי למסמכינהו אגודה ולמיסיב עלייהו ומשדא אשלי וי"ל דמשו"ה דוקא מטהרת איברים דאכתי חזי ויש תורת כלי על ארוכות וקצרות של המטה אבל הצאפפען של הצלוחית לא חזי לחוד ואין תורת כלי עליו מ"מ י"ל דמטהרת איברים כמו מטמאה איברים ודומה למ"ש הראב"ד בפ"י מהל' כלים בהשגה הל' ט"ו על הרמב"ם בחצוצרות שמפוצלת חליות חליות אם אין יודע להחזירה אלא אומן הרי זה מקבלת טומאה כשהיא מחוברת ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה אינו מקבלת טומאה וכתב הראב"ד דהיפך הוא וכמו שאמרינן בש"ס שבת גבי ענבל וזוג הואיל והדיוט יכול להחזירם אפילו נטלו ונתפרקו מקבלים טומאה וכן נמי מטהרת אפילו נתפרקו הואיל ואין צריך מעשה דטומאתן וטהרתן שווים אם טומאתן באיברים גם טהרתן כן הוא ועיין בכ"מ שם דחצוצרות שאני משום שהוא של חוליות יע"ש וא"כ בהני צלוחית כיון שכל הדיוט יכול להחזיר הצאפפען על הצלוחית יכול לטהר בודאי איברים ועדיף מכרעי המטה.

ויש לדון אי צלוחית אלו צריכין טבילה מה"ת מפני הבדיל שיש בו או דלא צריך טבילה רק מדרבנן כשאר כלי זכוכית והשב יעקב מדמי טבילה לטומאה לפי טעם הירושלמי דטבילה הוא כדי שיצאו מטומאתן של עכו"ם לקדושתן של ישראל וכל שאינו מקבל טומאה אינו צריך טבילה, וא"כ גם צאפפען זה כיון שלא נעשה אלא להשתמש לצלוחית של הזכוכית אינו צריך טבילה מה"ת כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' כלים כל שנעשה להשתמש לקרקע או לשמש את העץ אינו מקבל טומאה וגם אין לבדיל של הצאפפען שם בפני עצמו שכתב ג"כ הרמב"ם שם דאינו מקבל טומאה כי מחובר בו שפופרת של קנה זכוכית ובלא שפופרת של זכוכית זה הבדיל לבד לא הוי כלי כלל וא"כ בודאי אינו מקבל טומאה משום הבדיל וממילא לדברי השב יעקב אינו צריך טבילה מה"ת עכ"פ רק מדרבנן שכתב הפר"ח דבכלי זכוכית גם לשיטות הסוברים דטבילת כלים מה"ת אבל בזכוכית רק מדרבנן דהא רב אשי יהיב טעמא משום דכי נשתברו אית להו תקנה שווינהו רבנן ככלי מתכת ובפ"ק דשבת דף ט"ז ע"א מוכח דמה"ט כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה רק מדרבנן ומה"ט לא חזרו ג"כ לטומאה ישנה דדוקא בטומאה דאורייתא אחיתו בה רבנן טומאה ולא בטומאה דרבנן וי"ל ג"כ דמה"ט לא כתב הרמב"ם בהל' מ"א דכלי זכוכית צריכין טבילה ועיין בכ"מ שתמה על זה אלא משום דהרמב"ם פסק דכל הטבילה הוא רק מדרבנן דדרשה דטהר' רק מפי שמועה הוא כמ"ש הר"ן דהרמב"ם סבר דטבילה מדרבנן הוא וא"כ מה"ט סברו נמי דכלי זכוכית לא צריך טבילה כמו שאינו מקבל טומאה דרבנן וטבילה וטומאה כהדדי נינהו.

אלא דא"כ קשה כיון דרב אשי אמר דכלי זכוכית בעי טבילה יהיה מוכח דרב אשי סבר דטבילה מה"ת הוא וקשה למה פסק דטבילה מדרבנן ואפשר דהרמב"ם ממשמעות הסוגיא הוציא דכל הטבילה רק מדרבנן ואם כנים דבריני דכל הטבילה של אותם צלוחית אינו רק מדרבנן א"כ יש לצדד וליתן טעם להמנהג שלא טובלין אותן לפמ"ש הב"י בסי' ק"כ ולמד מהנה"ה דאם לקחו ישראל לסחורה ולא להשתמש בו אם השאיל לישראל אחר לא צריך טבילה דלא נתחייב עוד בידי ישראל הראשון כמו שקונה לחתוך קלפים דא"צ להטבילו ואף שאו"ה מחמיר וכתבו הט"ז וש"ך דיש להטבילו בלא ברכה י"ל דלא החמירו אלא בכלי מתכות דצריך טבילה מה"ת אבל בכלי זכוכית דהוי רק מדרבנן יש לסמוך על המחבר והרמ"א דלא צריך טבילה כלל ואף שבעליהם של הצלוחית משתמשים בצלוחית אלו וכה"ג החמיר רמ"א דאסור להשתמש דרך עראי בלא טבילה י"ל ג"כ כיון שבעלים הראשונים לוקחים לסחורה להשאילם לאחרים ורק בעראי משתמשים לא החמירו בכלי זכוכית דהוי טבילה מדרבנן ורק בכלי מתכות יש להחמיר.

ושוב מצאתי וראיתי בבינת אדם סימן ס"ה דיהיב טעמא להמנהג ששואלים בסעודות גדולות כלי חרס מצופין וכלי זכוכית מחנוני ישראל וכתב כיון דהרמ"א לא הביא כלל דעת האו"ה וגם הפר"ח חלק עליו אף שהט"ז והש"ך חוששין לסברת האו"ה לטבול בלא ברכה לצורך שבת או אורחים וסעודה גדולה יש לסמוך להשתמש בלא ברכה ואפשר דאו"ה גם כן לא כתב רק בכלי מתכות ולא זכוכית דלכ"ע טבילתן אינו אלא מדרבנן יע"ש וא"כ באלו צלוחית זאדאפלאשען שיש טורח גדול לטבול כל אחת בפרט שצריך לפרקן איברים ויש לחוש שישתברו מה"ט נהגו להקל שלא לטבול אותן ולסמוך על סתימת הרמ"א והמחבר ואף בעליהם של צלוחית משתמשים ע"ד עראי מה"ט.

אלא שגוף דברי השב יעקב סי' ל"א שמדמי טומאת כלים לטבילה זו כבר השיג על זה בספר גדולי טהרה בשו"ת סי' י"ז דאין לדמות טבילה לטומאה ואין לזה שורש בש"ס ואדרבה דהא כיסוי של כלי קי"ל סי' ק"כ דצריך טבילה ואלו לענין טומאה משנה שלימה שנינו דכל הכיסוין טהורים והביא עוד ראיות יע"ש ועוד יש להביא ראיה דלא דמי דהא לענין טהרת כלים מטומאתם סגי ברביעית ובטהרה זו דוקא במ' סאה עיין בתוס' סוף ע"ז ובטור וכן כתב תוס' בשבת דף ט"ז ע"ב בד"ה רב אשי אע"ג דלית ליה לרב אשי לענין טומאה דכלי זכוכית הואיל וכי נשברו יש להם תקנה שוינהו ככלי מתכות לענין טבילה כשהן חדשים אית ליה לרב אשי האי טעמא בהדיא בע"ז ע"ה ע"ב יע"ש חזינן דלא דמי לשאר טומאת טבילת כלים חדשים ואע"פ דהפוסקים למדו קצת דיני טבילה מטומאה היינו אי אזלינן בתר המעמיד אבל לא לכל ענינים ועיין ברמ"א סעי"ז דכלי המתוקן ביתדות של ברזל ובלא היתדות א"א להשתמש והם מבפנים צריך טבילה וא"כ גם בהני צלוחית כיון שדרך תשמישו א"א אלא על ידי הצאפף והמים עוברים ג"כ על הבדיל י"ל דצריך טבילה מה"ת וצריך לומר דנהגו להקל עפ"י דברי הפר"ח שחולק על הש"ך וט"ז וכסתימת המחבר ורמ"א דלא שייך טבילה כלל וסמכו על דבריו כאשר כתבנו כי בלא"ה יש טורח גדול וחשש שישתברו וכן סיים הפר"ח לפ"ז השואל כלים מישראל חנוני לצורך סעודה יכול להשתמש בהם בלא טבילה דלא כש"ך וט"ז שחששו לסברת האו"ה דליתא וכן היקל בפירש אף לבעלים להשתמש בו עראי יע"ש וכן עמא דבר ששואלין כלים לחתונה מחנוני ישראל ואין טובלין ומה"ט נהגו ג"כ שלא לטבול אותן צלוחית של זאדאפלאשען ותנוח דעתו בזה והנח להם לישראל.

ומה שתמה מע"כ נ"י לשיטות דסוברים דטבילת כלים מדאוריי' מפני מה לא נצטוו עליה במלחמת סיחן ועוג והרמב"ן בפ' מטות כתב הא דלא נצטוו בסיחן ועוג על הגעלת כלים משום דסיחון ועוג ארצם מנחלת ישראל הוא ואפילו קדלי דחזירי אשתרי להו כאשר דרשו מקרא ובתים מלאים כל טוב אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם לכן נהג איסור בכליהם יע"ש אבל עדיין קשה למה לא נצטוו על הטבילה דהא גם בכלים חדשים צריך טבילה ומצאתי הקושי' בספר גדולי טהרה ומתרץ לפי מה דאמרינן בע"ז דמשעה שנתנה הארץ לאברהם זכה בה ובכל מה שבתוכה ובכלל זה ג"כ מיני מתכות היוצאים מהקרקע א"כ כל אלו הכלים הנעשים ממתכות שהוציאו מקרקע מדינא א"צ טבילה כנותן כסף לאומן לעשות כלי ואותן שנעשו ממתכת שהיה להם קודם לכן או ממתכת דאתי מעלמא י"ל דאזלינן בתר רובא משא"כ במלחמת מדין דלא היה הארץ שלהם והוא דבר שכלי'.

ולפי דעתי י"ל לפי מה שכתב הרמב"ן ג"כ שם דלא נזהרו ג"כ על הטומאה במלחמת סיחון ועוג כי מלחמת סיחון ועוג היה כל ישראל וטומאה הותרה בצבור א"כ לפי מה שיהיב בירושלמי טעם לטבילת כלים כדי שיצאו מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל וכיון שלא נתנו טומאה במלחמת סיחון ועוג גם טבילת כלים לא היה צריכין כי עיקר הטעם טבילה להעלותן מטומאתן ולא נהג אז ולא חמור מטומאה ממש ועיין והנני ידידו הדש"ת מצפה לשמוע כל טוב ועל ביאתו לשלום לקהלתינו פה פ"ב לסדר מטות תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה