שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה סא
הש"ך בסי' ס"ח הביא דברי הרי"ו שאין כלי נחושת בולע אלא כשהאור מהלך תחתיו ועיין בב"י סי' צ"ג ורשב"א בת"ה הביא ג"כ בשם בעה"ט כן וכתב במנחת יעקב דאם בשלו בו קודם הגעלה יש לסמוך על הב"י ובעה"ט ופר"ח ס"ח כתב שאין לסמוך על דברי הרי"ו כלל שנדחה דבריו לגמרי מראיות שהביא הש"ך ונחזי מה דקמן קושי' הש"ך על הרי"ו וראשית דבר אני אומר על הא דפריך הש"ך ממתניתין דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ומתניתין בכלי נחושת איירי דהא קתני אחד ק"ק וכו' טעונים מריקה ושטיפה דמלבד מה שרוצה הש"ך לדחות די"ל דאיירי בכלי עץ ולרמב"ם בלא"ה י"ל דאיירי מתניתין בכלי חרס כמ"ש הפלתי סי' ק"ה ג"כ יש לדחות דאחד שבישל ואחד שעירה לתוכו לא קאי על סיפא דמתניתין דטעונין מריקה ושטיפה אלא דרישא איירי לענין שבירה בכלי חרס וכן מוכח מש"ס דהביא לפרש המתנית' דמנ"ל דעירה לתוכו רותח אסור ת"ל ואשר תבושל בו ישבר ולמה לא הביא ג"כ סיפא דברייתא דת"כ שהביא הירושלמי דמנ"ל דאף בכלי נחושת כן כיון דקאי על מתניתין דאיירי ע"כ בכלי נחושת אלא ודאי משום דרישא דמתניתין לא איירי רק בכלי חרס אבל סיפא דאחד ק"ק מלתא באפי' נפשיה הוא ומזה ג"כ ראיה לדברי הרי"ו מדלא הביא ש"ס דילן כולו ברייתא דת"כ דאף בכלי נחושת כן משמע דבאמת לא אסור בכלי נחושת עירה לתוכו כיון דאינו מבשל אינו בולע ועיין במפרש ירושלמי שכתב ג"כ הא דאמר חיילי' דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח דמתניתין הוא בזבחים ומדחה תמן בכלי חרס מוכח דגם הירושלמי סבר דיש לאוקמי רישא דמתניתין בכלי חרס וראיתי בכ"ס יו"ד ע"ט שמדחה קושי' הש"ך ג"כ ממתניתין די"ל לרבי דמריקה ושטיפה בצונן ולפמ"ש הרא"ש דהחמירה תורה בקדשים משום בעין הנדבק בדופני הכלי ומסברא ליכא חילוק בזה בין חרס לנחושת וכבר קדמו בזה בספר טהרות קודש בסוגי' שם ואין לנו נגד רי"ו רק ראיות הש"ך מהירושלמי דאמר ר' יוסי בן בון דאף בכלי נחושת כן ופירושו דאי לאו מבשל אינו בולע ואף לפימ"ש הר"ן בשבת וע"ז דלא חש להשיב משום די"ל דאף בכלי נחושת י"ל דבולע אף דאינו מבשל מ"מ מוכח מירושלמי דעירה אוסר גם בכלי נחושת ובפלתי סי' ק"ה תמה על הש"ך דלא מקשה ג"כ על הרמב"ן שהביא בת"ה שמציין עליו הש"ך ובאמת דברי הרמב"ן הביא ג"כ הר"ן בע"ז ואני ראיתי דברי הרמב"ן בחדושיו לע"ז וכאשר יראה הרואה מסידור דבריו לא קשה כלום מה שמתמה הפלתי על הש"ך ודברי הרמב"ן ורי"ו רחוקים זה מזה דתחילה הביא דברי ר"ת שיש להכשיר כלים ע"י עירוי דמבשל בכלי ראשון וכתב דר"ת הביא ראיה מדברי הירושלמי דעירוי מבשל וע"ז מדחה וקאמר דזה דקאמר ועירוי ככלי ראשון הוא לאו דברי ר' ינאי הם אלא דמתמיה עליו ועירוי ככלי ראשון הוא דקאסר לערות על תבלין וע"ז פריך דחיילי' דר' יונה מן הדא דאחד שבישל ואחד שעירה לתוכו רותח ואי לאו דמבשל עכ"פ קצת לא היה מצריך התורה מריקה ושטיפה וע"כ שבלע טפי מפני שמבשל קצת ע"כ אסור לערות על התבשיל בשבת מפני הרחקה דמבשל עכ"פ קצת וע"ז מדחה ר' יוסי תמן כלי חרס בולע אע"ג דאינו מבשל קצת מ"מ כלי חרס בולע יותר וע"ז מדחה דתני אף בכלי נחושת כן דא"א לומר דבולע הרבה אם אינו מבשל קצת והביא אח"כ הא דאמר דאין חייבין עליו משום מבשל רק באור מהלך תחתיו וכן לענין בשר בחלב וע"כ דטעמא דמתני' דאין נותנין תבלין באלפס הוא רק משום הרחקה והביא ג"כ אידך הירושלמי מה בין כלי ראשון לכלי שני אמר ר' יונה כאן וכאן אין היד סולדות בו אלא עשו הרחקה לכלי ראשון ולא מבשל גמור אלא בשאור מהלך תחתיו הוי בישול גמור ומסיים דאין צריך מריקה ושטיפה אלא אם מ"מ מבשל קצת אבל הגעלה לחוד בבלוע בלא בישול כלל כמו כלי שני דלכ"ע אינו מבשל כלל נמי צריך הגעלה מפני שעכ"פ מפליט ומבליע כשיטת הרשב"א וליתא נמי לדברי ר"ת דיכול להגעיל ע"י עירוי משום דעירוי נמי מבשל דירושלמי לא איירי אלא בבישול קצת כיון דהחמירו התורה במריקה ושטיפה ע"כ צריך לבלוע הרבה אבל לא מבשל לגמרי כדי להכשיר הגעלה ע"י עירוי זה תוכן דברי הרמב"ן שם לכן לא הקשה הש"ך מירושלמי על דברי הרמב"ן כמובן.
והנה ר"ת הביא עוד ראיה דעירוי מבשל מהא דקאמר עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר תבושל בו ישבר ומישב הא דקאמר בלוע בלא בישול אלמא דלא בעי לעירוי אלא בלוע בלא בישול היינו משום דלא נתבשל מחמת כלי זו אלא בכלי אחר וראיתי בטהרת הקודש שעמד בזה דנהי די"ל כן מ"מ אינו ראיה לדברי ר"ת דעירוי מבשל וכתב דמסברת חוץ סבר ר"ת דאם אינו מבשל אינו בולע ג"כ וכיון די"ל דקרי ליה בלוע בלא בישול משום דלא נתבשל באותו כלי שוב נשאר סברת חוץ בלי בישול ליכא בלוע ודוחק ונ"ל דהוכחת ר"ת לאו מסברת חוץ אלא דמדייק מקרא מדכתיב אשר תבושל בו ובו ע"כ הוא עירוי ואם עירוי אינו מבשל למה כתוב אשר תבושל ולא קאמר נבלע בו וע"כ דעירוי נמי מבשל וקרי לעירוי בישול וזו ראיה ברורה ופשטות דקרא הכי משמע ובזה נ"ל לישב דברי הת"כ דאמר מניין אף בכלי נחושת כן ת"ל אשר תבושל בו ישבר ומפרש הקרבן אהרן מדסמיך ליה ואם בכלי נחושת ואלעיל קאי וזה דוחק דעיקר הילפותא חסר מן הספר ולדידי א"ש דעיקר הילפותא הוא מדקרי לבלוע בישול דכתיב אשר תבושל בו וכיון דמוכח מקרא דעירוי מבשל ילפינן דכלי נחושת נמי בולע ע"י עירוי כיון דמבשל וא"ש.
ובאמת צ"ע על ר"ת דמפרש דבלוע בלא בישול הכונה אף דמבשל עירוי ג"כ מ"מ כיון דלא נתבשל באותו כלי קרי ליה בלוע בלא בישל א"כ מאי פשיט רבא לרב"ח מהא דעירוי דבישול בלא בלוע קפיד רחמנא וברש"י כיון דבלוע בלא בישול נמי קפיד אלמא אחדא קפיד קרא דהא לר"ת בעירוי נמי תרתי נינהו בישול ובלוע ויש לפרש לפי מה שתמה בטהרת קודש למאי צריך ריבוי בכלי חרס דצריך שבירה דכיון דבולע עכ"פ אע"ג דלא מבשל למה צריך קראי לרבות בלוע דהא סכ"ס נותר בתוכו ותירץ כיון דגלי לן קרא בהא דצריך שבירה משום דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם וא"כ הו"א דוקא בלוע ע"י בישול לא מהני הגעלה דאינו יוצא מידי דופיו אבל בלוע שנבלע ע"י עירוי הו"א דמהני בכלי חרס הגעלה דשאני בלוע שנתקשה בכלי ובין לא נתקשה כדאיתא סוף ע"ז קמ"ל קרא דאף בעירוי צריך שבירה דוקא ולא מהני הגעלה יע"ש וא"כ לר"ת אף דעירוי ג"כ מבשל מ"מ אינו מתקשה הבלוע בתוכו דהא באמת אינו מבשל ובולע רק אדמיקר ליה בולע דהא תתאי גבר משא"כ באותו כלי שנתבשל בו מתחילתו עד גמר בישולו דבלע כל הכלי ומתקשה הבלוע בתוכו ושפיר פשט רבא מהא דגם על העירוי לחוד קפיד רחמנא אף דג"כ מתבשל מ"מ לענין בלוע לא מתקשה בתוכו כבישול ממש ורצה לפשוט נמי בישול בלא בלוע דלא הוי רק חדא כן נ"ל לישב דברי ר"ת מ"מ פשטות לשון הש"ס משמע כדברי רבינו שמואל דעירוי אינו מבשל דקרי ליה בלוע בלא בישול וא"כ אף דמירושלמי משמע דעירוי הוי כמבשל ובכלי נחושת נמי בולע מכל מקום מש"ס דילן דקרי עירוי בלוע בלא בישול וזה מוכח מירושלמי דבכלי נחושת אם אינו מבשל אינו בולע וגם מדלא הביא הש"ס דילן כל הברייתא דת"כ מנין דאף בכלי נחושת כן מכל זה משמע דש"ס דילן חולק על הירושלמי וסבר באמת דבכלי נחושת לא צריך בעירוי מריקה ושטיפה דלא בולע אלא בבישול דאור מהלך תחתיו וכיון דמש"ס דילן מוכח איפכא מירושלמי ובכל מקום נקטינן להלכתא כש"ס דילן נגד הירושלמי ומשו"ה פסק הרי"ו ובעה"ט דלא כדמשמע מירושלמי וכמשמעות ש"ס דילן דכלי נחושת אינו בולע אלא כשהאור מהלך תחתיו שהוא בישול ממש אבל לא עירוי שאינו מבשל רק מבליע בכלי חרס או בכלי עץ שממהרים לבלוע ולא בכלי מתכות ועיין.
וראיתי בסי' ק"ה בט"ז סק"א שהביא דברי או"ה דכבוש בכלי אינו אוסר אלא בכלי חרס או עץ אבל לא בכלי מתכות וכתב עליו הט"ז דאינו מכיר חילוק זה בין כלי חרס ומתכות דלא מצינו בשום מקום דמתכות יהיה לו קולא יותר ובפלתי שם כתב נראה די"ל כרי"ו דאין כלי נחושת בולע אא"כ האור מהלך תחתיו וע"י כבישה אינו אוסר יע"ש וא"כ חוט המשולש הוא שסברו דאין כלי נחושת בולע אלא אם האור מהלך תחתיו ויש לומר מדברי או"ה אין ראיה דוקא לענין כבוש דלא הוי כמבושל ממש רק לענין להפליט ולהבליע בזה סבר האו"ה דוקא בכלי חרס אבל לא בכלי מתכות דמה שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע נמי אבל לענין עירוי י"ל כירושלמי דמבשל נמי וה"ה נמי דכלי מתכות בולע ועיין פרמ"ג סי' ק"ה סק"ב דרצה לדייק גם מדברי או"ה דכבוש אינו כבישול ממש ונ"מ לדם שכבשו ולהלכה אף שאין לסמוך על מהרי"ו ובעה"ט להקל כמ"ש המנחת יעקב אבל בכבוש כשעמד איסור לח בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו היתר דיש לצרף ג"כ סברת האו"ה דאין כבוש בכלי מתכות מי שרוצה לסמוך במקום הפסד על ג' אלו הרי"ו ובעה"ט ואו"ה אין מזניחין אותו ועיין בפרמ"ג סוף הל' דם במשבצות שהאריך בדיני כ"ר בעירוי וכ"ש ומברר הכל באריכות ובסופו מה שכ' בכלי מתכות ומה שנ"ל כתבתי פ"ב לסדר שמיני תרנ"ה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.