אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה נט

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה נט

תשובה נח

שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג המאוה"ג בע"פ חו"ב כש"ת מו"ה נתן נטע קעל הלוי נ"י אבדק"ק שארבאגארד יע"א.

אחדש"ה מכתבו קבלתי ע"נ ואודות הנסיעה באחוזת מרעים לארץ הקדושה בודאי מצוה גדולה הוא ומי לא ישתוקק לחבק ולנשק עפר ארץ הקדושה אבל כבר אמרו ת"ת כנגד כולם ובפרט ת"ת דרבים ישיבה גדולה לאלקים והתלמידים מבקשים תפקידם ולהטריפם לחם חוקם לחמו של תורה ע"כ לא אוכל כעת ונקוה כשיבוא משיח צדקנו לשוב לציון ברנה במהרה.

ומה שעמד בדברי תוס' בסוגי' דמכריזין צ"ה בד"ה ובנמצא שכתבו דתקנתא בעלמא שלא לקנות במקום שאין מכריזין דילמא אתי לזבוני לישראל אע"ג דבטל ברוב כמו בגד שאבד בו כלאים דלא ימכרנו לנכרי יע"ש והקשה מע"כ דהא מהא דאמרו בש"ס חולין קמ"א ובכמה מקומות דלא אמרה תורה שלח לתקלה ע"כ מוכח דכה"ג דאורייתא הוא ואין מבטלין מה"ת כמ"ש בשעה"מ הל' מ"א פרק ט"ו הל' כ"ה ובנוב"י תנינא ביו"ד מ"ה כתב דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין דאוריית' וכן כתב בח"ס יו"ד שי"ט וזה דלא כדברי תוס' אלו, אלו דבריו. כבר עמדתי על זה זה כמה שנים דמדברי תוס' מוכח דלא כנוב"י וח"ס דביבש ביבש לכ"ע מדאורייתא אין מבטלין מדכתבו דתקנתא בעלמא הוא יעיין במקור חיים סי' תס"ז שכתב טעמא דתקנתא משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה אלא בלא"ה קשה מדברי תוס' בסוגיא דזרוע בשלה צ"ח ע"ב בד"ה לאו למעוטי שהקשה דילמא היינו לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה משמע דסברי דאין מבטלין לכתחילה מה"ת אף בטעם א"כ לכאורה סתרו דברים מהא דכתבו באין מכריזין ובבגד שאבד דהוי רק תקנתא אלא דיש לחלק בודאי אם מערב איסור כדי לאכול ממנו כמו בזרוע בשלה שודאי יאכל האיסור אז סבר תוס' דגם בטעם הוי מה"ת אבל במקום שאין מכריזין ובגד שאבד דלא מבטל לאכול האיסור בודאי דילמא לא יקח מהגוי הטריפה וגם לא ימכור לו בגד הכלאים דרוב אינו כלאים זה ודאי רק דרבנן ודלמא לא ימכור לישראל כלל אבל מ"מ כיון דיכול לבוא ישראל לידי איסור תקנתא דרבנן הוא שלא יכשול בו ישראל כמ"ש הר"ן בסוגיא דמכריזין ומהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה לא קשה לתוס' שכתבו כה"ג תקנתא בעלמא אע"ג דהתם נמי יכול להיות דלא יבוא לידי ישראל י"ל כמו שתירץ בשעה"מ שם דיש לחוש שיצוד אחד קודם שיבוטל בשאר עופות או כמ"ש במקנה קידושין דף ל"ט דמי שמשלח מכיר הצפור ואע"ג שבטל למי שאינו מכיר אבל מ"מ לבטל לכתחילה כה"ג דאורייתא הוא יע"ש ויש ראיה לדברי נוב"י וח"ס ביבש ביבש אין מבטלין לכתחילה מה"ת מש"ס נזיר דהקשה לר"ל דאב מחנך מדרבנן והא קאכיל כהן מליקה והקשה בפלתי סי' ק"י דהא יכול לבטל בשאר קיני עופות שהקריבו לאלפים וכתב דתרתי דרבנן לא התירו ואי אמרינן ביבש אין מבטלין מה"ת א"ש ולא צריכין לדחוק ובלא"ה דבריו שם קשים להבין ואין מקום להאריך.

ולאמת מוכרח תירץ של השעה"מ או המקנה דאף אי אמרינן דמה"ת אין מבטלין זה דוקא במכוין לבטל אבל באין מכוין מותר ומוכח מדברי הר"ן פ' אין מעמידין ועיין בפר"ח ס"ד שהביאו בשם הריב"ש הא דהתירה התורה להגעיל כלים אע"ג דחזר ונבלע בכלי והוי מבטל איסור ולמ"ד מה"ת יהיה אסור ותירץ משום דאינו מכוין וא"כ גם בהא דשלח לתקלה אינו מכוין לבטל האיסור רק לקיים העשה וקרוב לודאי שלא יבוא לידו ואין בודאי שיתפוס אחד את המשולחת וכ"ש דמותר משום דאינו מכוין ואין לנו תירוץ רק כמ"ש בשעה"מ ומקנה וראיתי אח"כ בפלתי שנזהר בזה בתוך קושייתו בסי' ק' שהקשה ג"כ ממה דשלח לתקלה וכתב דאפי' למ"ד אין מבטלין מה"ת מ"מ הא לא נתכוין לבטל ותירוצו שם שכתב משום דכל זמן שאדם אחד רואה אע"ג דכבר מעורב לא חל עליו שם ביטול אף לאחר דלא ידע דבר זה צ"ע ועיין בחוות דעת סי' ק"י ומקנה לא כתב רק דאז אין לבטל לכתחילה מה"ת אבל לא שלא שייך ביטול וצ"ע בכל זה.

ורציתי לומר לפי מה שהעלה החוות דעת סי' צ"ט סק"ח לחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה דאף להוסיף באיסור הנאה דרבנן אסור משום דכשנוטלו ומבטל הרי נהנה במה שנוטל ומבטלו ואין לך יותר הנאה שמרבה ומשביח ההיתר א"כ מה"ט אסור לבטלו באיסור הנאה מה"ת לכתחילה דהא נהנה בתחילת ביטול לבטל איסור וצפורי מצורע אסור בהנאה השחוטה ושפיר אמר רבא דע"כ המשולחת מותר משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואין מבטלין באיסור הנאה וכן בצפורי עיר הנדחת חולין ק"מ ע"א.

אלא שבתי וראיתי שזה ליתא דוקא אם מבטל איסור שבודאי יהנה ממנו ומרבה ומשביח ההיתר עי"ז אז יש סברה לומר דבאיסור הנאה אין מבטלין מה"ת לכ"ע אבל בשלח לתקלה דלא משלח ע"מ להנות ולא יודע אם יבוא ליד ישראל ולא מכוין כלל לבטל בודאי אין לומר שנהנה בשעת ביטולו ולהחמיר יותר באיסור הנאה מאיסור אכילה ועוד דעדיין קשה מהאי דחולין קט"ו שילוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה ודוחק לומר דתירץ הש"ס קאי לר' אבהו דמלא תאכל כל תועבה גם איסור הנאה במשמע ולא לחזקיה ג"כ ונ"ל ליישב קושי' מהא דשלח לתקלה לפי מה שכתבו הראשונים בסוגי' דזרוע בשלה הא דקאמר הש"ס דחידוש הוא היינו אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה דרבנן מ"מ זה חידוש שציותה התורה לעשות מצוה ע"י ביטול איסור יע"ש וא"כ גם בשלח לתקלה כן הוא שיצוה התורה לשלוח מצפורי מצורע לעשות מצוה ולשלחו שיכול להכשל בו בני אדם אע"ג דאינו דומה ממש לזרוע בשלה דהתם צותה התורה לאכול ע"י ביטול משא"כ במשולחת שרחוק שיתפוס ישראל את המשולשת דכל דפריש מרובא פריש מ"מ חידוש הוא שיצוה התורה מצוה שיכול להכשל בו ישראל ולאכול ע"י ביטול דוקא וכן בשילוח הקן לפי פירוש שני של רש"י שם דכל שילוח הקן ליתסר לעולם אפילו שלחה מעיקרא נמי כן הוא דאיך צותה התורה לקיים מצוה ולבטל איסור אלא מהא דאמר חולין ק"מ למעוטי צפורי עיר הנדחת דקאמר אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה וכן ללשון ראשון בשילוח הקן דלא תאכל כל תועבה דוקא אם כבר נטל האב דוקא לא א"ש כ"כ דהא לא דמי לזרוע בשלה דהמצוה ניתנה מעיקרא כך וע"י ביטול איסור אבל בשילוח הקן אדרבה עשה עבירה תחילה שלקח האם וכן בצפורי עיר הנדחת לא צותה התורה שיקח מעיר הנדחת רק מקרה הוא שאין לו צפרים אחרים רק מעיר הנדחת ולא שייך לומר שהתורה ציותה לבטל איסור דהא המצוה לא ניתנה על זה האופן מ"מ אף שיש לחלק בין הני לזרוע בשלה ואין לדמות ממש מ"מ יש לנו לומר מעצמינו וללמוד משם דגם כה"ג לא היה אמרה התורה שלח לתקלה ולקיים עשה לאחר שכבר נטל או אם אין לו צפורי מצורע שיקח לטהר מציפורי עיר הנדחת ועיין ומפני הכנסת כלה צריך אני לקצר ולא כתבתי רק לשעשע קצת בד"ת ידידו כותב וחותם בחפזון יום א' לס' בחוקותי שנת תרמ"ט ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה