שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה נח
שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון המובהק המפורסם קש"ת מו"ה יוזפא ראזענבערג נ"י אבדק"ק לאדאן יע"א.
מה שעורר על דברי קדוש זקני בח"ס יו"ד סי' ל"ח שהביא בשם זקני ר"ע איגר י"ל מדברי תוס' בסוגי' דירך שכתבו דלא מוכח מהא בר גוזלא דנפל לכדא דכמחא דסגי בצלי בקליפה משום דאיירי בצלי צונן ומשום דרכיך צריך קליפה עכ"פ דלית להו כרשב"א הובא בב"י סי' צ"א דכל מה שעומד במקומו מקרי תתאי הנה כבר הרבה שנים בלמדי מס' חולין בישיבה עוררני בחור אחד דהא לתוס' היה הגירסא רב ועיין בהגהות ה"ג ר"י פיק בדברי תוס' אלו א"כ לרב שפיר הקשה תוס' דהא עילאי גבר לרב ואדרבה לגרסת תוס' מוכח כהרשב"א דכל מה שעומד במקומו מקרי תתאי דאל"כ קשה להבין מאי מקשה תוס' לרב דהא גם לרב אמרינן אדמיקר ליה בלע וצריך קליפה ואי אמרת כיון שהחלב צף על גבי צלי מיקרי עילאי א"כ מה"ט סגי לרב בקליפה ולא צריך נטילה וע"כ דגם תוס' סברו דמה שעומד במקומו הוי תתאי ואי בצלי רותח לרב יצטרך נטילה דהא עילאי גבר ומתוס' שהקשו נגד הרשב"א יש ראיה לרשב"א ועיין ומצאתי עכשיו בחות דעת סי' צ"א שהביא ג"כ ראיה מתוס' נגד הרשב"א ונעלם מהם במח"כ שתוס' גרסו רב.
ואודות דברי הח"ס בסי' פ"ב שעמד על דברי תוס' בסוגי' זו שכתבו דלרש"י מיירי בחצי' חוץ לרוטב הא בכה"ג אין לו דין בישול אלא דין צלי וסגי כדי נטילה ולא שייכי הכא ב' תי' הש"ך בסי' צ"ב סק"ב דהרי גיד ושמנו כחוש הוא כבר עמד על זה בנוב"י קמא סי' כ"ה וכתב דתוס' סברו דשאני איסור דבוק דחום הקדירה ואיסר דבוק מבליע בכולו ומישב בזה סתירת תוס' ויש ראיה קצת לחילוקו זה מדברי הט"ז סי' ק"ה סק"ב שכתב לא מבעי בגדי שצלאו בחלבו דאמרינן דמפטם משום דדבוק בחתיכה גופו אלא אפילו האיסור שמן והיתר כחוש ויש שני חתיכות נמי אמרינן כן אלא שדברי הנוב"י שם תמוהים שכתב דלר"י איירי מתניתין דירך בשכולו חוץ לרוטב ומדברי תוס' לא משמע הכי אדרבה דירך בתוך הרוטב ואם יש בה בנו"ט לאו דוקא דגם הרוטב מצטרף לבטל הגיד.
וראיתי בספר חות דעות סי' צ"ב שהביא ראיה מדברי תוס' אלו נגד המנחת יעקב כלל כ"ז בלב הדבוק בעוף וחלק בתוך הרוטב דלהחמיר אמרינן דאין החלק שחוץ לרוטב מצטרף לשיטת רש"י דהא תוס' כתבו לרש"י ניחא ואי איירי דהגיד בחתיכה שחוץ לרוטב א"כ גם לרש"י לא יצטרך רק נטילה כצלי דהא גיד הוא כחוש וגוש ואי הגיד בחלק שבתוך הרוטב א"כ אמאי קאמר אם יש בה בנו"ט דמשמע דמשערין בכל הירך הא אין החלק שבחוץ לרוטב מצטרף אלא ודאי דהכל בולע בשוה רק לצאת מחתיכה לא מהני מקצתה ברוטב אבל באמת בחתיכה בודאי מתפשט יע"ש ואני אומר דלרש"י אף אם נפל בחלק שחוץ לרוטב ואף גוש וכחוש מתפשט בכולו ואף דלא משמע כן מדברי הש"ך צ"ב סק"ב דטור והמחבר קאמר אף לרש"י בנפל בקדירה במקצתה חוץ לרוטב סגי בנטילה אבל במחכ"ת נ"ל לדייק מדברי הטור וש"ע איפכא לפי גרסא הנכונה בדברי הטור שכתב וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדירה שהוא חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה אבל אם היא ברוטב לרש"י כולה ולר"י אפי' מקצתה או אפילו כולו חוץ לרוטב וניער או כיסה הרוטב מפעפע הטעם ומערבו ונבלע בכולו וכן לשון המחבר ואם הטור סבר דאף לרש"י במקצתו חוץ לרוטב נמי אינו רק כדי נטילה אמאי לא הביא הטור מיד בתחילת הדין שיטת רש"י ולאשמעינן רבותא דלרש"י אפילו מקצתו ברוטב נמי אינו אוסר רק כדי נטילה ורק בסיפא שיצטרף גם שאר חתיכות להתיר או שיאסרו הביא הטור החילוק שבין רש"י ותוס' וע"כ מוכח מזה דלאסור כדי נטילה זה דוקא כשכולו חוץ לרוטב אבל במקצתו ברוטב בודאי צריך ס' בכל אותו חתיכה ולא סגי בנטילה והא דמסיים הטור ומערבו ונבלע בכולו על כל הקדירה קאי.
ומצאתי און לי מדברי פלתי צ"ב סק"ד שהקשה למה צריך תוס' לומר דאיירי דהירך הוא תוך הרוטב ולא חוץ לרוטב כמו לרש"י ורצה להוכיח מזה דדוקא בחום הקדירה וחום קצת אמרינן דמבליע בכולו יע"ש וקשה דהא תוס' כתבו דלרש"י ניחא והא לרש"י לפי דבריו דצריך דוקא קצת פעפוע לאסור כל החתיכה גם לרש"י לא ניחא במקצתו תוך הרוטב ועל כרחך דסבר הפלת"י דלרש"י במקצתו תוך הרוטב גם בדבר גוש וכחוש מפעפע עכ"פ באותו חתיכה לאסור כל החתיכה ועיין והנה מפשטות דברי תוס' דאוקמי באמת בתוך הרוטב ויש בה לאו דוקא מוכח דלא כנוב"י דלתוס' גם באיסור דבוק אינו אוסר יותר מכדי נטילה ולא מוכח נמי דתוס' סברו דלרש"י במקצתו תוך הרוטב אף בכחוש וגוש אוסר בכולו אלא די"ל דוקא באיסור דבוק וגם מקצתו תוך הרוטב סבר תוס' דלרש"י אוסר כולו אבל בשכולו חוץ לרוטב לא מהני דבוק אבל באמת דחוק וגם מה שרצה לישב בחות דעת דברי תוס' דמה"ט לרש"י ניחא משום דאיירי באמת שמקצת הגיד בתוך הרוטב וכה"ג בודאי מפעפע בכולו גם זה צל"ע דאי האיסור נפל על מקצת חתיכה שבתוך הרוטב נ"ל דודאי גם שאר הקדירה מצטרף לבטל האיסור ורק אם נפל על מקצתו שבחוץ הרוטב אז שפיר י"ל דלא מפעפע מחתיכה לחתיכה כיון שהאיסור חוץ לרוטב אבל אם האיסור בתוך הרוטב אין טעם וסברא לומר דלא יצטרף שאר הקדירה ורק שבמקצתו שבחוץ לרוטב יש להסתפק כמ"ש במכ"י אבל לא בשאר חתיכות שבתוך הקדירה וזה ברור ע"כ נ"ל דמוכח כסברת הנוב"י דתוס' סברו בדבוק אוסר כל החתיכה בהבל קדירה באין חילוק בין רש"י במקצתו תוך הרוטב או לר"י בכולו והא דבאמת לא תרצו תוס' דאיירי בשכולו חוץ לרוטב היינו משום דמשמע לדוחק לאוקמי מתניתין דירך שנתבשל בו ג"ה דמשמע דכל הירך נתבשל ושיהיה כל הירך מונח על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב ורק בחתיכות אפשר להיות כן אבל לא בירך כולו כן הוא פשטות התוס' ויש ראיה לדברי הנוב"י אם לא שנאמר דלרש"י הכל מודים דנאסר כל החתיכה אף בדבר גוש ולח אבל יען כי מש"ך ופוסקים לא נראה כן אין לנו פשט נכון יותר מדברי נוב"י ועיין.
והנה הפלת"י שם רצה להוכיח דיש חילוק בין מפעפע קצת מהבל הקדירה לשאר צלי מהא דמשמע מטור ומחבר דאם יש ס' בחתיכה לא צריך נטילת מקום ובס' ק"ה פסק המחבר כרשב"א דבשמן דמפעפע בצלי צריך עכ"פ נ"מ וע"כ דחום הקדירה מבליע ומפעפע יותר יעיין שם וכן משמע מדברי נוב"י שם בנדון דידי' דמשערין בס' וא"צ נ"מ אבל מדברי מנ"י שם בנדון דידיה משמע דצריך נ"מ כמו בשאר צלי שהוא בס' וצריך נמי נ"מ והנה עיקר הדין שצריך אף נ"מ הוא מדברי הרשב"א והוכיח דינו ממתניתין פסחים דנטף מרוטבו על החרס יטול את מקומו דאיירי ברוטב שמן אלא דבטל במיעוטו בס' וקמ"ל מתניתין דעכ"פ יטול את מקומו אבל מתוס' שכתבו דצ"ל דרוטב לא הוי רק כציר בעלמא משו"ה סגי בנ"מ ולא צריך ששים כחלב דמפעפע ע"כ לית להו כרשב"א ונראה לי ראיה לרשב"א דלכאורה קשה מאי קמ"ל שמואל בצלי קולף ואוכל וקליפה לאו דוקא רק נ"מ כמ"ש תוס' דאף דבמתניתין יש לומר דבישול היינו צלי כמ"ש תוס' אבל עכ"פ ממתניתין דפסחים מוכח דבצלי לא צריך ששים ויותר קשה לפ"ד המקשה דהקשה והאמר ר"ה ורצה להוכיח דכל צלי מפעפע והא מוכח דמנטף מרוטבו דסגי עכ"פ בנטילה.
וראיתי בהגה' ר"ע איגר ז"ל על הש"ס שהקשה כן להמקשן ובאמת גם לשמואל קשה מאי קמ"ל ולדברי רשב"א ניחא די"ל דבאמת י"ל כל צלי אוסר בס' ונ"מ דנקט בנטף ברוטבו היינו מלבד ס' צריך ג"כ נ"מ וקמ"ל שמואל דקולף ואוכל וגם להמקשן לא קשה אלא די"ל הא דסבר הרשב"א דצריך נמי נטילה היינו דוקא אי צלי באמת לא מפעפע בכחוש רק בשמן וא"כ כיון דבכחוש לא אזיל הפליטה יותר מכדי נטילה גם בשמן עכ"פ מבליע האיסור יותר בכדי נטילה אבל אי אמרינן דצלי הוי כמבושל ואוסר גם בכחוש א"כ דומה למבושל ממש ולא צריך נטילה ביש ששים וא"כ הדרי הקושי' אלא שראיתי שמר"ן וריטב"א לא משמע כן שכתבו לרא"ה דסבר דלא מהני ששים במליחה וצלי משום דלא מתפשט בשוה אף וא דרבינא דאסור היינו אפילו ביש ששים משום דלא מהני ששים במליח ור"א דשרי היינו בנטילת מקום או קליפה משמע מדבריהם דאף לרבינא דסבר בכל מקום מליח כמבושל מ"מ אינו דומה למבושל ממש ואינו מתפשט בשוה ולא מהני הה"ד די"ל נמי סברת הרשב"א אף דמהני ששים בצלי ומליחה מ"מ אינו מתפשט בשוה ובולע יותר בכדי נטילה ולא קשה על המקשן ושמואל ולשיטת תוס' י"ל לפי מה שהעיר בפלתי סי' צ"ח אי חלב ובשר מקרי מין במינו בשמא ומישב הא דלא פריך על ר"ה מיד מר"י ופריך תחילה על מלתא דשמואל משום די"ל דטעמא דר"ה בצלי דאוסר משום דסבר כרבו רב דמב"מ במשהו וצלי אף דאינו נותן טעם יותר מכ"נ מ"מ משהו מיהא מתפשט ולא קשה מר"י דסבר מב"מ בטל ומשו"ה מקשה תחילה על שמואל דסבר ג"כ מב"מ לא בטל וכדמסיק שאני חלב דמפעפע מקשה שפיר מר"י יע"ש בסק"א ובסק"ד ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה שהגהת מיימוני הובא במג"א סי' תמ"ז סק"ט סבר באמת כן בצלי דמשהו מיהא הולך בכולו ומה"ט בחמץ בפסח לא מהני קליפה ואסור כולו יע"ש וצ"ל באמת להגהת מיימוני דלא שוה בשמא או כמו שכתב הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה די"ל דוקא אם מעורב גופו של איסור סבר ר"י מב"מ לא בטל דומיא דדם הפר ודם השעיר אבל לא בפליטתו של איסור וזה מוכרח מהא דשמואל דאמר בנצלה קולף ואוכל ואף אי אמרינן בגיד ובשר הוי מבשא"מ מ"מ יאסור משום שומן הגיד דשוה בטעמא ובשמא כמו שהוכיחו הראשונים דחלב ובשר הוי מב"מ מהא דתלש חלב מה"ח ומן הטריפה דחיוב שלש וא"כ י"ל דהמקשה סבר דטעמא דר"ה באמת משום מב"מ ומתניתין דפסחים בכטף מרוטבו אתיא כמ"ד מב"מ בטל וכן שמואל קמ"ל דלא אסרינן בצלי משום מב"מ ומיושב שפיר קושי' דמאי קמ"ל שמואל דמליח הרי הוא כרותח דצלי ולמה נקט מתניתין ירך שנתבשל דכבר נאסר משעת מליחה די"ל דהו"א באמת בצלי במב"מ נאסר כולו משום דמשהו עכ"פ הולך בכולו אבל מתניתין סבר מב"מ בטל משו"ה דוקא נתבשל אבל נצלה לא וקמ"ל שמואל לא אף דקאי על מתניתין מ"מ משמע דאמר כן לדינא אע"ג דהוא סבר מב"מ לא בטל וקמ"ל או דלא הלך אף משהו בכולו או לדברי הגהות מיימני טעמים אחרים מפני מה דלא נאסר משום מב"מ ולא קשה על המקשין דפריך מר"ה די"ל דסבר דטעמא דר"ה באמת משום מב"מ ומקשה על שמואל דסבר נמי מב"מ לא בטל אף דמתניתין דפסחים סבר דמב"מ בטל וא"ש גם לשיטת תוס'.
והנה מתוס' שכתבו דמה"ט אין קליפה אוסרת משום דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואין הנאסר יכול לאסור וזה לכאורה דלא כהגהת מיימוני דסבר דעכ"פ משהו הולך וראיתי בחות דעת ק"ה סק"י דמחלק די"ל דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שהולך עמו איסור שיכול להטעים עכ"פ שום דבר אפילו היא מיעוטא דמיעוטא ובמשהו שיוצא בצלי אין כח להטעים כלל משא"כ בחמץ שאיסור משהו אוסר אפילו במשהו שאין כח להטעים שום דבר יע"ש.
אלא מדברי הפלתי בסוגי' דירך שהקשה דמשמע דשמואל אית ליה ג"כ הא דר"י והא שמואל סבר מב"מ לא בטל והוכיח מזה ע"כ כפירוש דהאי כחוש הוי היינו דבטל בס' אלא דאינו מפעפע ואי כהגהת מיימוני דמשהו הולך לכולו גם לפירוש זה קשה וגם משמואל קשה דאי חלב ובשר הוי מב"מ גם שומן הגיד הוי מב"מ וע"כ דלא כמיימוני דאפי' משהו אינו מתפשט בכולו וכאן פשיטא ליה לרשב"א בפליטה לא אמרינן מב"מ לא בטל ועיין בנוב"י תנינא סי' ל"ה שרצה לחדש מדעת עצמו חילוק בין פליטה ובין גוף איסור במב"מ ולא הביא דכבר קדמו הרשב"א בזה ויש להאריך עוד אבל יען כי טרוד אני בנסיעה למרחץ לטובה וה' יחזקני וישמרני למען שמו ותורתו ע"כ אסיים ואסתגר בזה ידידו הדש"ת פה פ"ב בחדש תמוז תרנ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.