שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה נד
שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג המאה"ג חריף ובקי בע"פ כש"ת מוה מרדכי פריעד נ"י רב דקהל מארטינסבערג והגליל יע"א.
מכתבו קבלתי ע"נ ואני טרוד כרגיל ולא אבוא בארוכה רק להשיב במה שעמד על דברי תוס' בע"ז דף ס"ו ע"ב ד"ה וכן חומץ דקמ"ל אע"ג דכי נפל לתוך גריסין צוננין משביח אפי"ה לתוך גריסין רותחין שרי דלא גזרינן אטו צוננין יע"ש ובזה ניחא לגרסת תוס' אבל לגרסא שלנו במתניתין כגון חומץ קשה אמאי נקט כגון ונראה לי דיש לומר לפי מה שמחלק תוס' דתנא דמתניתין דאוסר בשמן מחמת זליפתן של כלים ומתיר בדבש ע"כ דסבר מתניתין חילוק בין פוגם בעין ובין פוגם ע"י כלי וכשהוא בעין הוי לשבח כמו בשמן וא"כ י"ל דהא קמ"ל מתניתין דוקא פוגם בעין שרי אבל לא מה שבעין לשבח ומרישא ליכא ראיה דדוקא פוגם בעין דהו"א דאף בעין לשבח ואח"כ נפגם ע"י כלי אב"י נמי מותר אלא משום דאיירי ביין נסך שנפל ע"ג ענבים ומשו"ה מחלק אבל אם לפגם מותר ומעשה בביתוס נמי בעין הוי אבל י"ל דגם בעין לשבח מותר אם נפגם בבלוע בכלי קמ"ל כגון חומץ שנפל לתוך גריסין דוקא נפגם בעין ולתירץ שני של תוס' דף ל"ו ע"א דמשו"ה אסרו שמן במתניתין משום דשייך נמי חתנות וגם בשבח בעין מותר א"א לומר כן אבל תוס' לשיטתו דגרסו וכן לאשמעינן רבותא בחומץ של גריסין שפיר תירצו די"ל נמי דתנא דמתניתין סבר דגם פגם בכלי מותר וא"ש.
והנה ראיתי בח"ס בחדושיו שכתב לגרסא דגרסינן במתניתין נפל ע"ג תמרים ותאנים אם יש בהן בנותן טעם אסור ומעשה בביתוס שהביא גרוגרת ופריך מעשה לסתור מתאנים לגרוגרת עיין בתוס' דף ס"ה ע"ב בד"ה ה"ג וכו' א"כ קשה מאי וכן דהא רבותא זו ידעינן גם מרישא דלא גזרינן גרוגרת אטו תאנים יבשים אטו לחים ונראה לי דלגירסא זו יש לומר רבותא אחרת דהנה הש"ך בסי' ק"ג סק"ז כתב הא דכתב בטור וש"ע דפגום ולבסוף השביח אסור היינו דוקא אם כבר השביח אבל בעודו לפגם מותר וכן כתב הטו"ז בסק"ה דאל"כ לא משכחת דיהיה מותר בגריסין דהא גם בנפל ברותחין אסור משום דהשביח אח"כ אם יצטנן ומטור משמע דהא דפגום ולבסוף השביח אסור גם על גריסין קאי כמו השביח ולבסוף פגום וא"כ היכי משכחת נטלפ"ג דיהא מותר אצל גריסין וא"כ רבותא רבתי אשמעינן מתניתין דגריסין בנפל לתוך רותחין מותר אע"ג דממילא משביח אח"כ כשיצטנן מ"מ בעודו לפגם מותר והפר"ח חולק על הש"ך והוכיח מירושלמי בפגום ולבסוף השביח אף בעודו פגם אסור משום דסופו להשביח אבל מ"מ לגירסא דמתניתין נפל ע"ג תאנים דליכא למימר רבותא דתוס' דכבר אשמעינן מרישא שפיר י"ל ולישב גירסא זו לשיטת הש"ך דהרבותא אע"ג דהשביח לבסוף מותר בעודו רותח ועיין בזה.
והנה כבר כתבתי לגירסא כמו חומץ וכו' מוכרח החילוק בין פוגם בעין או שבח ואח"כ נפגם כמו שכתב תוס' ג"כ בתירץ ראשון אבל תוס' לגרסא וכן כתבו ג"כ בתירץ שני דליכא חילוק וכן כתבו בדף ס"ז ע"ב בד"ה ואידך וכו' די"ל דרק שתי מחלוקת ורבנן דפסחים כר"ש ס"ל דג"נ חידוש ור"ע סבר דלאו חידוש ומחלק מצד הסברא בין פגם רבה לפגם זוטא ובמהרש"א ומהר"ם בפסחים הקשו מנ"ל דר"ע סבר דנטלפ"ג מותר דלמא סבר כר"מ דנטלפ"ג אסור וג"כ לאו חידוש ושפיר יליף טע"כ מג"נ ומה שתירץ המהר"ם כיון דהלכתא כר"ש רצה לתרץ ר"ע כר"ש כבר הקשה בכ"ס יו"ד סי' ס"ט לתירץ ב' של תוס' בע"ז דרבנן דר"ע כר"ש ס"ל וחידוש הוא היינו משום דלא הוי ידעינן לחלק בין פגם רבה לזוטא ור"ע צ"ל דסבר דמסברא ידעינן לחלק בין פגם רבה לזוטא וליכא חידוש ובהא פליגו ר"ש ורבנן ור"ע ביותר הו"ל לש"ס לומר דר"ע כר"מ מלומר דר"ע ורבנן פליגו בסברא בעלמא יע"ש דבר נכון וחריף ומאז אמרתי לפי מה שהקשה הרשב"א בתשובה מנ"ל דנטלפ"ג אסור מכלי מדין דלמא צותה תורה להגעיל משום שמא יבשל דבר חריף דמחליף לשבח וכתב דלמיעוט לא חיישינן ועדיין קשה דהא ר"מ חייש למיעוטא והאיך יליף מג"נ וצ"ל דר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן כמ"ש תוס' חולין דף ט' אבל ר"ע חייש למיעוטא מה"ת כדאמר דלא היה נהרג אדם מעולם וא"כ א"א למילף מג"כ דנטלפ"ג אסור די"ל משום דבר חריף ולא מוכח לר"ע דנטלפ"ג אסור וא"ש.
וראיתי בכ"ס יו"ד סי' ע"ו שעמד על דברי הר"ן חולין ופסחים שדייק מהאי פנכא דר"א בפ' כל הבשר שתברה מפני שמלח בו בשר דמוכח מזה דנטלפ"ג לכתחילה אסור דהא ש"ס מפורשת הוא סוף ע"ז דגזרינן אב"י אטו בת יומא ותירץ דקמ"ל אף באיסור דרבנן כמו דם שמלחו נמי גזרינן אטו בת יומא ולא הוי גזירה לגזירה יע"ש וכבר עמד על חקירה זו בנוב"י תנינא סי' נ"א ולא הביא האי דפנכא ועיין בטו"ז יו"ד שכתב בסי' קל"ז סק"ו בסתם יינם לא גזרו בכלי אטו בת יומא משום דלא הוי רק דרבנן והוי גזירה לגזירה ולא צריכין לומר כמ"ש בש"ך שם משום דביין נסך הקילו יע"ש משמע מדבריו בפשיטות דבאיסור דרבנן לא גזרו באינו בת יומא ותמוה לכאורה מהאי פנכא ונ"ל דטו"ז סבר דאין לדמות דם שמלחו ושבשלו לשאר איסור דרבנן דדם שמלחו חמור וכן כתב בת"ה במשמרת דף נ"ט דפוס וויען הובא בפרמ"ג בפתיחה להל' מליחה דאין לדמות שאר איסורי דרבנן לדם שמלחו ועיין.
ולדידי נראה לישב דברי הר"ן דקמ"ל טובא דהא דאסריכן לכתחילה באב"י מבואר בש"ס ע"ז דמקשה מכאן ואילך לשתרי ומשני גזירה קדירה שאב"י אטו בת יומא והנה הר"ן בפ"ב דע"ז מוכיח מסוגיא כאן דסתם קדירה של נכרי אב"י דאי הברייתא דמתיר איירי בידעינן ששהה הקדירה א"כ אמאי צריך לתרץ השתי ברייתות הא כמ"ד נטלפ"ג מותר והא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור לשני הא בשהה הא בלא שהה אלא ודאי משום דסתם קדירה של נכרים אב"י יע"ש וא"כ י"ל בודאי בידעינן קדירה שהוא אב"י לא גזרינן אטו בת יומא דמהיכי תיתי שיטעה להתיר גם בקדירה בת יומא משא"כ בסתם קדירות של נכרים דיכול להיות שהשתמש היום דלא ידעינן שלא השתמש אלא דמתירין מצד ס"ס א"כ בקל יש לטעות אטו בת יומא וכיון הא דמקשה מכאן ואילך לשתרי הוא רק על הברייתא דמוכח דאף למ"ד נטלפ"ג מותר מ"מ לכתחילה אסור א"כ משני שפיר אטו בת יומא אבל בקדירה שידעינן בודאי שהיא אינו בת יומא י"ל דלא גזרינן משו"ה דייק הר"ן שפיר מהאי פנכא דר"א מדתברה ולא שהה עד שיהיה אינו בן יומא משמע דגם באינו ב"י ודאי נמי גזרינן ואסור לכתחילה וא"ש.
שוב ראיתי מה שכתב קדושת זקני בח"ס יו"ד סי' קי"ד ד"ה ובזה י"ל לישב קושית תוס' לחלק בין כלי לתבשיל די"ל דוקא בכלי גזרינן מדסתם כלי לא הותר רק משום ס"ס וגם בב"י יש ס"ס שמא בישל דבר המותר ושמא פוגם בעין אלא דמ"מ אסור בידעינן בת יומא משום דאין לעשות ס"ס בידים משא"כ בדלא ידעינן דיש ספק שמא אינו בת יומא משו"ה גזרינן אטו בת יומא מדלא הותר סתם כלי ג"כ רק משום ס"ס משא"כ בתבשיל דגם בידעינן שבישל הנכרי מותר אלו דבריו הקדושים ולפי דבריו לא יהיה אסור רק בסתם כלי דשייך הך גזירה משום דתרוייהו יש ס"ס אבל בודאי אינו בת יומא דלא צריכין לס"ס יהיה מותר ותמוה שלא הרגיש בזה דהא פסקינן דגם בודאי אינו בת יומא אסור לכתחילה אבל מ"מ מרוויחין אנו ליישב ג"כ דברי הר"ן לפי דבריו דהו"א דוקא בסתם כלי גזרינן משום דיחלפו הספק ספיקות משא"כ בודאי אב"י יהיה מותר משו"ה הביא הר"ן מהא פנכא דר"א על דרך שכתבתי ועיין.
והנה מזה דמקשה על הברייתא מכאן ואילך לשתרי היינו אף לכתחילה יש להוכיח דהגעלת כלים לא הוי דבר שיש לו מתירין כשיטת הרשב"א הובא בסי' ק"ב ומהרי"ל חולק משום דהוצאה מועטת הוא הוי דבר שיש לו מתירין דוקא בהפסד וטורח מרובה לא מקרי דשיל"מ משא"כ בהוצאות הגעלת ואי כמהרי"ל קשה מאי פריך מכאן ואילך לשתרי דהא יש לו היתר ע"י הגעלה וליבון והברייתא ע"כ בכלי מתכות איירי דקתני עד שלא יטביל ולא יגעיל ואי ס"ס לכתחילה אסור בדשיל"מ מאי מקשה וע"כ דזה לא מקרי דשיל"מ או דס"ס שרי בס"ס בגופו בדשיל"מ וראיתי בפלת"י סי' ק"ב סק"ה שכתב לדעת ר' שמחה דלא מהני ס"ס בדשיל"מ למה קיי"ל סתם כלי של נכרי אב"י מטעם ס"ס וע"כ צ"ל דהגעלה לא הוי דשיל"מ יע"ש ובפרמ"ג שפתי דעת סק"ח הרבה לתמוה עליו דהא הכלי בודאי אסור משום גזירה ורק התבשיל שרינן וזה אין לו מתירין ולפי דברינו יש לקיים דברי הפלת"י דהראי' מהא דפריך הש"ס מכאן ואילך לשתרי אף לכתחילה דהא הוי דשיל"מ ולא צריך משום גזירה דהא על הברייתא קאי דאיירי דלא ידעינן בודאי שהוא בת יומא ואף דאין משמעות לשונו של פלת"י משמע דראיתו כן הוא מ"מ גברא רבה אמר מילתא ומצוה לקיים עכ"פ ראיתו ועיין.
ומה שעמד בסוגיא דעכבר' בשיכרי בפירש רש"י ותוס' דשרצים חידוש הוא ועמד ג"כ על דברי ח"ס יו"ד סי' ק"ח בסופו יעיין בחדושי ח"ס בחלק ששי בחדושיו על ע"ז שם שהאריך בזה יותר ממה שכתב בתשובה שם וימצא שם מרגוע לנפשו ודברי תורה עניים במקום אחד וכו' והנני חותם בברכה מרובה ידידו פה פ"ב יום ה' לסדר שלח תרנ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.