שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה מח
שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חרוץ ובקי בע"פ כש"ת מו"ה גבריאל מיללער דיין ומורה דק"ק מאטערסדארף יע"א.
קבלתי מכתבו ע"נ וראיתי מה שיצא לישב דברי רש"י בחולין בסוגיא דטיפת חלב דפירוש דהחידוש דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי נגד הש"ס פסחים כאשר הקשו בתוס' ובסוף דבריו הביא בשם פלתי דאם מבשל כזית בשר בתוך יורה גדולה דאינו חייב בבישול משום דאין הבשר נותן טעם בחלב אני לא מצאתי כן בפלתי רק חקר מה שיש לומר חילוק בין אי ילפינן מכל תועבה או מדרשות אחרות והעלה אח"כ אף דילפינן מתועבה מ"מ לא מקרי תועבה רק אם החלב קבל טעם וגם הבשר אבל שאר חלב שלא קבל טעם אף שהיה בהיורה בשעת שנעשה התועבה מ"מ מותר אבל הבשר אסור כיון דהבשר וגם החלב שנכנס בבשר ונפרד משאר חלב נתנו טעם זה בזה כאשר מקשה על רב חלב נבילה הוא שנכנס בבשר וקבל טעם ואח"כ יצא א"כ הוי דרך בישול שחלב ובשר שניהם קבלו טעם וכבר נאסר הבשר והחלב. כאשר היו ביחד בתוך החתיכה יע"ש וע"כ צ"ל כן דהא הרמב"ן כתב בסוגיא דנ"ט בר נ"ט דוקא טעם שלישי היינו טעם בשר שהוא מדגים לא יכול ליתן טעם בכותח דהוי טעם שלישי ואע"ג דכותח נותן טעם בדגים מ"מ כיון בבשר בחלב צריכין שניהם ליתן טעם זה בזה ודגים בכותח טעם שלישי הוא מותר וא"כ משמע דצריכין דוקא ליתן טעם בהדדי וקשה לכאורה מכזית בשר שנפל לתוך יורה גדולה וע"כ משום דחלב שנכנס בבשר קבל טעם וכבר נאסר משא"כ דגים בכותח שהטעם שלישי לא יכול לאסור כלל ומה"ט ג"כ איפכא אם בישל בשר הרבה בחלב מועטת ג"כ אסור דהא לחלוחית הבשר שנתערב עם החלב מיד נותנים טעם זב"ז ונאסרו רק אח"כ בטל אבל כבר נתנו טעם לחלוחית הבשר נכנס לחלב ונתבשל מיד וכן סבר הפלתי בפשיטות שהביא ראית דבברוע לא שייך איסור בישול דהא כתב הרמב"ם בפ"ט בלא ידע על איזה חתיכה נפל החלב נוער מיד והא עובר על איסור בישול וכתב דאף שיש ס' בבשר נגד החלב מ"מ עובר בבישול ועיין בחות דעת בסי' צ"א סק"ז ובכתב סופר סי' נ"ג רוצה לחדש דאם בישול בשר הרבה עם מעט חלב י"ל דמותר וכתב שלא מצא לו חבר ובאמת מצאתי בהיפוך והטעם כמו שכתבתי דמ"מ חלב הנכנס בבשר ולחלוחית הבשר שנכנס בחלב קבלו טעם זה מזה.
ולישב קושי' תוס' לאביי דסבר דלא הוי חידוש קשה מרבנן ור"ע דילפו מגע"נ וממשרת נ"ל דיש לומר לפי מה שכתב בחדושי ר"ן חולין בסוגיא דזרוע בשלה דיש ג' נותנים טעם בב"ח דהוי טעם של ממש וגע"כ דגרוע ממנו דהוי בלוע בקדירה ומשרת דשרה ענבים דלא הוי טעם ממש כלל רק קולט טעם מן הענבים ודומה לריח ועיין בפרמ"ג בפתיחה לבשר בחלב שחקר אי לוקין על טעם שבקדירה להר"י מאורליינש דגע"נ לא הוי רק עשה א"כ אף דבבשר בחלב טעם בודאי דאורייתא מ"מ יש לומר דוקא טעם בשר או חלב שבא מממש אבל לא בלוע שבקדירה ועיין בח"ס סי' פ"ו שכתב דמוכח נגד חילוק זה מש"ס פסחים וע"כ דאין חילוק בין הטעמים יע"ש וכונתו דאי יש חילוק בין הטעמים א"כ מאי מקשה שם אמאי לא ילפו רבנן מבב"ח ולמה צריך געו"נ או לר"ע משרת למה לא מתרץ דשאני בב"ח דהוי טעם ממש משא"כ מגע"נ ילפינן אף בלוע בקדירה וכן לא קשה לר"ע דלילף מגע"נ די"ל דמשרת צריך דאף דלא קלוט רק ריח בעלמא מ"מ אמרינן טע"כ אלא שבאמת צ"ע מה מקשה הש"ס דהא מ"מ חילוק רב ביניהם ומנ"ל להש"ס להקשות וע"כ צ"ל ולתרץ דברי הש"ס דהקושיא איפכא דאי ילפינן ממשרת א"כ בב"ח למה לי דהא מעיקרא סבר הש"ס דגם תרו אסור וליכא חידוש בב"ח א"כ אמאי אפקי' רחמנא בב"ח אכילה בלשון בישול אלא לאשמעינן דנותן טעם אוסר א"כ בבשר בחלב לא תבשל למה לי אי ילפינן ממשרת וע"כ משרת לדרשא דהיתר מצטרף לאיסור קאתי וכן פירשו באחרונים ועיין בשעה"מ ג"כ הא דפריך משרת למה לי אע"ג דאין לוקין אי ילפינן מגע"נ ומשרת י"ל דאתי למלקות מ"מ הקושי' דליליף מגע"נ דלא אתי משרת לטע"כ דאל"כ קשה גע"נ למה לי עיין בחדושי ח"ס על ע"ז בסוגיא דנטל"פ ועיין בצל"ח פסחי' שכן פירש הקושיא וכן הא דקאמר דר"ע יליף מבשר בחלב היינו כיון דכתיב לא תבשל בבשר בחלב ע"כ משרת לאו לטעם כעיקר וכתב לפי האמת דאמרינן דתרו שרי ורק בישול אסור משום לשון בישול א"כ תו לא צריכין לומר דבשר בחלב חידוש הוא יע"ש לפי דרכו וא"כ לדברינו די"ל דלא ילפינן טעמים מהדדי ויש חילוק בטעמים א"כ אביי הכי קאמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא לאו טעמא כמו משרת ענבים או גע"נ קאמר דזה ודאי א"א לילף מבשר בחלב דבא מממש אלא דמ"מ יש למילף טעם ולא ממשו כמו בשר בחלב אע"ג דאינו ממש רק הבשר נותן טעם בחלב או חלב בבשר לפי שיטת רש"י בפסחים דגם חלב מבשר מקרי טעם לבד ולא ממש וע"ז קאמר אי חידוש הוא אפילו ליכא נ"ט נמי ולא איירי רק מטעם כמו בשר בחלב וא"כ לא קשה מרבנן ור"ע דילפי ממשרת אי גע"נ דהא צריך לטעם כמו שרה ענבים או בלוע בקדירה ואפילו לא הוי בשר בחלב חידוש מ"מ צריך משרת וגע"נ ואביי קאמר אף דלא ילפינן ממשרת ומגע"נ כמו שכתב רש"י בפסחים משום שני כתובים או דמשרת להיתר מצטרף לאיסור וגע"נ חידוש מ"מ מבשר בחלב בודאי ילפינן וא"ש.
ועוד י"ל לפי מה שהעיר כבר בפנ"י ובצל"ח שם על הא דקאמר דר"ע יליף מבשר בחלב דהא א"א לילף מבב"ח דהוי איסור הנאה וגם עובר בבישול לבד משא"כ בשאר איסורים בפרט משרת דנזיר דקיל טובא ותירץ בפנ"י דסבר הש"ס דילפינן מלא תאכל כל תועבה או משאר דרשות דאכילה וכיון דאפקיה רחמנא טעם בלשון אכילה לא הוי רק גילוי מלתא לומר גם בשאר איסורים טעם כעיקר דהא התורה קראה אכילה טעם לבד וע"ז מתרץ הש"ס דליכא למילף כיון דתרו שרי אע"ג דהוי טעם ג"כ חזינן דקרא לא הקפיד על טעם לבד יע"ש וא"כ אי ילפינן איסור אכילה מג' פעמים לא תבשל א"א למילף כלל מבשר בחלב אע"ג דלא הוי חידוש וא"כ י"ל דהש"ס בפסחים רצה לישב ג"כ אי ילפינן מלשון אכילה וא"כ שפיר יש ללמוד אי לא אמרינן חידוש אע"ג דבשר בחלב חמור בשאר איסורים אבל אביי סבר דמה"ט לא יליף ר"ע וחכמים משום דסברו דילפינן מג' פעמים לא תבשל וא"כ א"א למילף מבשר בחלב בלא חידוש משום חומר האיסור אבל רבא סבר דילפינן מדרשא דלא תאכל כל תועבה כרב אשי או מלא תאכלנה כרבי וא"כ שפיר יש למילף מבשר בחלב כיון דגלי קרא דטע"כ בלשון אכילה וביותר יש לומר דזה טעמא דאביי דסבר דלאו חידוש ומה היה מסופק אי חידוש או לא ועוד דהא באמת חידוש דתרו שרי וצ"ל ע"כ דאביי סבר דתרו ג"כ אסור וי"ל דתליא ג"כ אי ילפינן משאר דרשות או מג' לא תבשל דאי ילפינן מלא תבשל א"כ מדאפקי גם אכילה בלשון בישול ש"מ דתרו ליה שרי באכילה אבל אי מדרשות דאכילה י"ל באמת דתרו אסור וכן משמע מלשון הטור שכתב מדאפקיה בלשון לא תבשל דוקא בבישול אסור וא"כ אביי דאסיק דלאו חידוש ואף תרו אסור באכילה וע"כ ילפינן מלשון אכילה ויש לילף ג"כ מבשר בחלב אע"ג דחמיר איסוריה משאר איסורים ואע"ג דלענין איסור בישול י"ל דאביי מודה דמנ"ל לומר דתרו אסור דהא בישול כתיב מכח זה אינו חידוש כמו שכתב ג"כ הפנ"י דאי ילפינן מאכילה צ"ל הא דקאמר חידוש הוא היינו כיון דתרו מותר באכילה אע"ג דהוי נמי טעמא משו"ה א"א למילף מלשון אכילה אבל איסור בישול דחמור מתרו לא הוי פירפא וא"ש דברינו אבל לאיסור אכילה שפיר י"ל דתליא אי תרו שרי מהיכא דילפינן איסור אכילה וא"כ אביי דסבר דר"ע וחכמים ילפו מג' פעמים לא תבשל משרו טעמא א"א למילף מבשר בחלב או משום דהוי חידוש דתרו ליה שרי אף באכילה או משום דשאני בשר בחלב דאסור בהנאה ועיין.
והנה רש"י כתב בפסחים דהחידוש דמותר לשרות ואסור לבשל ובאמת אין זה חידוש כאשר כתב בכ"ס הא לענין שבת ג"כ מצינו כן דאסור לבשל ומותר לשרות וכמו דלא הוי חידוש דבהדדי אסור משום כלאים כן לא הוי חידוש דתרו מותר משום דבשבת נמי כן הוא וי"ל לפי מה שכתב הפלתי והוכיח דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול משא"כ בשבת משום מלאכת מחשבת וא"כ שפיר חידושו דבב"ח דתרו ליה שרי ובישול אסור אע"ג דכן הוא בשבת מ"מ הא חזינן דבשר בחלב לא הקפידה תורה על בישול גמור דהא בכבר נתבשל ג"כ אסור ויש בישול אחר בישול ואפי"ה תרו שרי ואף אי אמרינן דגם בבשר בחלב אין בישול אחר בישול מ"מ כבר כתב בח"ס ס' פ"ב בפשיטות דאם בישל חלב ובשר בפני עצמו ואח"כ נתבשלו ביחד בודאי חייב ובשבת מבואר דגם אם מערב שני תבשילין שכבר מבושלים ומבשלים עכשיו ביחד מ"מ פטור וא"כ שפיר הוי חידוש בבשר בחלב דהא חזינן מה דלא מקרי בישול במקום אחר מ"מ בבשר בחלב הוי בישול ואסור בשביל נתינת הטעם א"כ תרו נמי יהיה אסור דהא מקבל טעם ג"כ על ידי תרו ומדויק שפיר לשון הש"ס דקאמר בשיב ליה בשולי אסור ולא קאמר בשול ליה אסור ומאי כפיל בשול ליה בשולי אלא שרצה זאת לדייק דודאי אי רק בישול פעם אחת היה אסור ולא בבישול אחר בישול לא הוי חידוש אבל מאחר דבשול ליה בשולי אסור היינו כמו שפירש"י דאסור לבשל עוד הפעם או לפי דברי הח"ס דבשול ליה בשולי לאחר שכבר בישל כל אחד בפני עצמו אסור עכשיו לאכלו ג"כ א"כ שפיר הוי חידוש ומדויק שפיר לשון הש"ס.
ואציע לפניו ליישב דרך פלפול מה שעמדו בסוגיא זו על הא דפריך הש"ס תחילה מהא דרבא דאמר סליק ואח"כ מסופק מאי קסבר רב אי אפשר לסוחטה מותר או אסור דמתחילה היה לו לשאול מאי קסבר דשייך לגוף הדין דאמר רב דנ"נ ואח"כ להקשות מסליק וגם לשון ומאי קסבר רב בוי"ו החיבור משמע דאלעיל קאי לאחר דמשני ברוטב עבה עכשיו יש להסתפק ושואל מאי קסבר באפשר לסוחטה ונ"ל בהקדם דברים דהנה המר"ם שיף כתב הא דמקשה ש"ס דלימא סליק אולי רב איירי באין ברוטב ששים כמו שכתב תוס' דמה"ט לא מקשה ג"כ לר"י וברשב"א ור"ן נדחקו ותירץ מדלא קאמר רב דגם רוטב אסור רק ואוסרת כל חתיכות משמע דיש ברוטב ס' ומה"ט הרוטב מותר א"כ לימא סליק יע"ש וצריך לומר לאחר דמשני ברוטב עבה לא קשה דלימא דגם רוטב אסור דזה אינו כיון דרוטב עבה דינו כחתיכות דהוי מינו א"כ בכלל חתיכות הוא משא"כ רוטב רכה והרשב"א כתב דהרוטב ג"כ אסורה אף דאיכא ששים אי לא אמרינן סליק משום דמיחל היוצא מחתיכה דאיסורא אוסרת המיחל מחתיכת של היתר וא"כ נגד כל המיחל של כל החתיכות ליכא ששים ברוטב וצריך להוסיף על דבריו אע"ג דבמשהו לא אמרינן חתיכה נ"נ כמו שכתב תוס' והרשב"א דף ק' מ"מ כבר כתב תוס' שם אף דאינו אוסר משהו משום נ"נ לאסור אחרות משום מינו מ"מ צריך ס' לבטל ומה"ט כתב תוס' שם הא דמהני בנפל קיתן של מים לבסוף אע"ג דצריך ששים לבטל ג"כ המים שנאסרו משום דר"י סבר אפשר לסוחטו מותר ואגב אומר מה שהרבו להקשות על תוס' האיך אפשר לומר דר"י סבר אפשר לסוחטו מותר דהא ר"י סבר בפירש דאפשר לסוחטו אסור והארכתי בזה בתשובה אחרת וע' בח"ס בסי' א' ומצאתי בהגהות ש"ס מהנוב"י שתירץ זה בקיצור דבריו דכונת תוס' דוקא בדבר שנאסר במשהו סבר ר"י אפשר לסוחטו מותר משא"כ כשנתן טעם ויש להאריך בזה הדרן לדברינו דרשב"א כתב בפירש דהרוטב ג"כ נאסר משום דאין ששים נגד כל המיחל של החתיכות וא"כ קשה אמאי לא קאמר רב דגם הרוטב אסור ויש לומר כיון דאין הרוטב נאסר מצד החתיכה דאיסורא רק משום שנאסרו שאר החתיכות ואין ששים נגד כולם וכל האיסור משום שאר החתיכות משו"ה לא קאמר רב רק דאוסרת כל החתיכות וממילא נאסרה הרוטב ג"כ מהחתיכות משא"כ אם הרוטב נאסרה מצד החתיכה דאסורא משום דאין ששים שפיר כתב המהר"ם שיף אמאי לא קאמר דגם הרוטב נאסרה כמו שאמר שאוסרת החתיכות ועיין בראש יוסף שם שכתב לפי מה שהעלה הרשב"א דהא דס"ד דלא אמרינן סליק אף דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב א"כ כבר נתבטל תחילה בהרוטב ושוב אינו חוזר וניער וכה"ג א"א לומר דלא אמרינן סליק ומישב משום דמיחל יוצא מחתיכות ברוטב ונאסר הניחל דהיתר שם ממיחל האיסור ושוב נכנס המיחל בחתיכות וכתב הראש יוסף השתא דאתית להכי יש לישב תמיהת הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה שחקר האיך הרוטב אף שרוטב עבה הוא מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא בשלמא לאביי דאזיל בתר טעמא שפיר הרוטב דיש לו טעם בשר מב"מ אבל לרבא קשה דאזיל בתר שמא והניח בצ"ע ולפי דבריו כאן י"ל דלא הוי מב"מ רק המיחל הוי מין במינו ונאסר המיחל כולו וכיון דלא ידעינן כמה מיחל היוצא מחתיכות אוסרת כל החתיכות כיון דכל המיחל נעשה נבילה, וצ"ל נמי כמו שכתבתי אף במשהו לא אמרינן נ"נ מ"מ צריך ששים לבטל כולו ובאמת הרשב"א לא כתב כן בסוגיא דטע"כ ובודאי לא היה צריך להניח דבריו שם בצ"ע אלא דנראה לי דדברי ראש יוסף א"ש להו"א דלא אמרינן סליק א"כ שפיר י"ל דצריך בחתיכות ששים נגד כל הויחל משום דנ"נ אבל לפי האמת דאמרינן סליק ע"כ מוכח דצריכין לומר דמיחל עם בשר הוי מב"מ דאל"כ עדיין קשה לימא סליק דמיחל היוצא מחתיכות לא לאסור שאר המיחל במשהו רק סליק את המיחל היתר ויתבטל בחתיכות דהיתר והאיך אוסרת כל החתיכות וע"כ משום דמיחל עם החתיכות הוי מינו ולא שייך סליק ומשו"ה כתב הרשב"א שפיר דמוכח דמיחל עם בשר הוי מב"מ והניח בצ"ע לרבא אמאי דאזלינן בתר שמא ודברי הראש יוסף אין להם מקום רק בהו"א דלא אמרינן סליק ועיין.
בהא נחתינן ובהא סלקינן דלדברי הרשב"א לא קשה מפני מה לא קאמר רב דגם הרוטב אסור כיון דכל האיסור רק מצד החתיכות אלא דקשה לפי דברי הרשב"ם ור"ת דסברו אי אמרינן לא בטל צריך תרי ששים ברוטב לבטל החתיכה דאסורה משום סליק ובחתיכות לבטל הרוטב שנכנס בחתיכה כמו שהקשה על רב דיאסר החלב משום מב"מ א"כ הרוטב לא מצד החתיכות של היתר נאסרה רק החתיכה דאסורה אוסרת הרוטב משום הרוטב שנכנס והרוטב מצד עצמותה נאסרה א"כ הדרי הקושיא לדוכתא אמאי לא אמר רב דגם הרוטב אסורה כמו החתיכות מצד מב"מ.
ונ"ל דיש לישב דמרשב"ם ור"ת מוכח דאמרינן גם לח בלח נעשה נבילה דלא כשיטת הראשונים דבלח בלח לא אמרינן נעשה נבילה משום דמתערב ונבלל אח"כ יפה והרשב"א ור"ת ע"כ סברו דגם לח בלח אמרינן נ"נ וצ"ל כמו שכתב הר"ן כיון דהא דאמרינן בשאר איסורים נ"נ היינו משום לתא דבשר בחלב. א"כ כיון דבבשר בחלב גם לח בלח אמרינן נ"נ כמו דמוכח מש"ס דמקשה על רב דיאסר החלב היוצא משום מב"מ מה"ט גם בשאר איסורין אמרינן נ"נ יע"ש והא דאמרינן באמת בבשר בחלב לכ"ע אף לח בלח נ"נ היינו כמו שכתב הרשב"א בת"ה ושאר ראשונים כיון דהאיסור בב"ח מחמת עצמו והחלב נאסר כמו הבשר גם לח בלח שייך נ"נ והנה הר"ן כתב הא דמסתפק הש"ס אי רב סובר אפשר לסוחטו מותר אף דאמר חנ"נ ולכאורה תליא זה בזה ומישב די"ל אף דאפשר לסוחטו מותר מ"מ יש לומר כיון דהחתיכה נשארה באיסורה ומסתמא לא יצאה הבלוע מחתיכה זו ולא נתערב יפה האיסור בשאר חתיכות י"ל ג"כ דנ"נ אלא דהש"ס הקשה דמ"מ א"א לומר דיאסור משום מינו אף די"ל דנ"נ מ"מ לא הוי מינו וא"כ אי אפשר לסוחטו מותר דהחלב לא נאסרה מחמת עצמו רק כל זמן שהחלב בתוכו וא"א לאסור משום מינו בודאי א"א לומר בלח בלח דנ"נ רק בחתיכה י"ל דנעשה נבילה משום דלא נבלל ונתערב יפה אבל לא לח בלח דנתערב ונבלל יפה עם ההיתר וא"כ א"ש דמעיקרא דלא אמרינן סליק לא יכול להסתפק מאי קסבר רב דמוכח דע"כ סבר רב אפשר לסוחטו מותר דאל"כ קשה לשיטת הרשב"ם ור"ת אמאי לא אמר רב ג"כ דהרוטב נאסרה כמו החתיכות וע"כ דבלח בלח לא אמרינן נ"נ ומוכח דאפשר לסוחטו מותר דאל"כ גם בלח בלח אמרינן נ"נ אבל עכשיו דמסיק דאמרינן באמת סליק וברוטב עבה איירי רב ודינו כחתיכות ממש שפיר קאמר ומאי קסבר רב די"ל אי אפשר לסוחטו מותר לא אמרינן כלל נ"נ ובאפשר. לסוחטו אסור הוא דאמרינן דנ"נ והא דלא קאמר רב דגם רוטב אסור משום דאיירי ברוטב עבה וא"ש ע"ד פלפול וחדוד התלמידים.
ועל דרך זה יצאתי לתרץ ג"כ מה שיש עוד לעמוד על הא דמקשה הש"ס וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אמר דכזית בשר שנפל ליורה גדולה דחלב מותר ומוכח ע"כ דסבר אפשר לסוחטו מותר הא רב בפירש קאמר אפשר לסוחטו אסור ובודאי קסבר דאפשר לסוחטו והוי ליה להקשות ורמי דברי רב אהדדי ולא להקשות וסבר רב דמשמע דאלעיל קאי על הא דקאמר ומאי קסבר ועוד דהא רב אמר ג"כ דאוסרת החתיכות מפני שהן מינה וא"כ סבר דאפשר לסוחטו אסור ומהא דחלב מותר ולא אמרינן נ"נ משמע דאפשר לסוחטו מותר והיה יכול להקשות ג"כ ורמי דרב אדרב דהכי קאמר ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה וקאמר ג"כ דהחלב מותר ונ"ל לתרץ הא דלא קשה מהא דאמר רב בפירש אפשר לסוחטו אסור לפי מה שכתבו הראשונים וכן פסקינן ג"כ להלכתא אף דלא אמרינן נעשה נבילה מ"מ החתיכה אסורה וכן פירש רבינו אפרים עיין ברשב"א דפלוגתא דאפשר לסוחטו מותר או אסור היינו דוקא בבשר בחלב דכל אחד היתר בפני עצמו וכשנפרדו זה מזה יש לומר דגם החתיכה מותר וא"כ אף דאפשר לסוחטו אסור מ"מ יש לומר דלא אמרינן נ"נ אלא דהש"ס מסתפק ברב אי גם באפשר לסוחטו מותר י"ל דנ"נ כמו שמפרש הר"ן וע"ז מסיק דליכא סברא לומר נ"נ רק אי אמרינן אפשר לסוחטו אסור אבל מ"מ אינו מוכח ג"כ מאפשר לסוחטו אסור דאמרינן בודאי נ"נ אלא אי אסור אפשר לסוחטו יש סברא לומר ג"כ דנ"נ משא"כ אי מותר סבר הש"ס דאין מסתבר כלל לומר דנ"נ וא"כ לא יכול להקשות רב אהדדי מהא דסבר אפשר לסוחטו אסור די"ל דהפלוגתא קאי רק על החתיכה גופה אי חוזרת להיתר או לא אבל נ"נ לא אמרינן אלא שקשה מהא דרב על מתניתין דקאמר ואוסרת כל החתיכות דסבר דאמרינן אף נ"נ ולדברינו א"ש דבאמת י"ל ג"כ באפשר לסוחטו מותר דנ"נ כמו שמסתפק במאי דקסבר רב וא"כ אי אפשר לסוחטו מותר ואעפ"כ אמרינן נ"נ זה אפשר לומר דוקא לח ביבש אבל לא לח בלח וא"כ לא קשה מרב דאמר על מתניתין דנ"נ דיש לומר דוקא לח ביבש אבל לא בחלב דהוי לח בלח ולא נעשה נבילה דהא אפשר לסוחטו מותר ולא הוי איסור מחמת עצמו אבל לאחר דמסיק דרב ע"כ סבר דאפשר לסוחטו אסור משום דלא מסתבר כלל לומר דנ"נ אי אפשר לסוחטו מותר וא"כ בבשר בחלב בודאי אמרינן גם לח בלח דנ"נ כיון דנעשה איסור בעצמותו וא"כ קשה חלב אמאי מותר דנ"נ וא"ש הכל ע"ד פלפול נכון.
והנה הר"ן הביא בשם הרמב"ן אמאי מהני ששים דנימא בלע ופליט והדר בלע ופליט ותירץ משום דכבר נתבטל ולא אמרינן שוב דחוזר וניער כיון דאינו נותן טעם ובפר"ח כתב לפי מה דאמרינן דגם מב"מ דחוזר וניער קשה ומתרץ כיון דמב"מ ברוב בטל לא חיישינן לבלע והדר ובלע ודוחק ועלה בדעתי לישב לפי מה שכתב הר"ן הא דאמרינן בשאר איסורין דנ"נ הוא רק משום לתא דבב"ח דאורייתא א"כ לפי מה שהעלה הש"ך אם כבר נאסר הבשר או החלב אף שנתבשל אח"כ עם בשר או חלב לא אמרינן נ"נ מדאורייתא גם בבשר בחלב דלא שייך דשניהם היתר ופר"ח חולק יע"ש וא"כ מיד שבלע מחלב שנכנס בבשר כבר נאסר הבשר ונ"נ שוב החלב שנכנס אח"כ לא נאסר מצד בשר בחלב ולא שייך נ"נ ומה"ט לא חיישינן לבלע והדר ובלע דהבלוע שניה לא נ"נ כיון דלא שייך בבשר בחלב.
אלא דצ"ע לפי"ז אמאי לוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב לרב בבא מיורה גדולה דהא בודאי לא נכנס כל החלב בבשר מיד וגם לא נותן הבשר מיד טעם לכל החלב רק שפלט הבשר וחזר ופלט א"כ כיון דמיד נאסר הבשר ע"י החלב שנכנס בתוכו מיד קודם שקבל שאר החלב טעם אמאי לוקה כיון דאח"כ לא נאסר החלב וא"כ דלמא אכל מהחלב שקבל טעם מהבשר לאחר שכבר קבל הבשר טעם חלב ולא נאסר כל החלב מחמת עצמו ובודאי לר"ת דלוקה על טע"כ בשאר איסורין א"ש אבל אי אינו לוקה על טע"כ בפרט אי אמרינן דטע"כ לאו דאורייתא אמאי לוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב לפי שיטת הש"ך ומזה יהיה ראיה מוכרחת דלא כש"ך וכדברי פר"ח וצ"ע.
והנה אי אמרינן כש"ך דכה"ג לא אמרינן נ"נ אף בבשר בחלב אם הבשר או החלב כבר נאסרה א"ש הא דכ' הרמב"ם אם לא ידע באיזה חתיכה נפל נוער הקדירה וכבר הבאתי מה שעמד הפלתי הא בלוע בחלב חוזר להתבשל ע"י שאר חתיכות ואיך יגרום בישול חדש וי"ל דהרמב"ם סבר דגם דרך טיגון וצלי חייב משום בישול דלא כר"ן א"כ כיון שכבר נתבשלה בחתיכה ראשונה שוב לא מחייב משום בישול בחלב בשאר חתיכות או כמ"ש בח"ס סי' צ"ז אף דצלי מותר להר"ן זה דוקא אם אינו מבליע רק כדי קליפה אז מקרי צלי ולא בישול אבל חם לתוך חם בהבל קדירה דמתפשט בכולו כמו בבישול מודה הר"ן דאסור מדאורייתא א"כ לא מחייב אם מבשל בשאר חתיכות וי"ל הא דכתב הרמב"ם וכן וכבר עמד על זה הש"ך וט"ז מאי וכן וי"ל דהרמב"ם אתי לאשמעינן דאפילו לכתחילה יכול לנער ואין לחוש משום בישול בב"ח או משום ביטול איסור לכתחילה עיין בכ"מ והנה גם לפי דברי הש"ך לא א"ש לשון וכן כיון דדין חדש הוא מאי וכן ולא הול"ל רק אם נפל וכו' ונ"ל לישב דשני ההלכות שייכות אהדדי ומחד טעמא הוא ואקדים דה"ה וכן הש"ך הסכים לזה הא דלא אמרינן דנ"נ אף דהרמב"ם בנוער לבסוף איירי משום דספק הוא לא אמרינן דנ"נ ועיין בפלתי שהביא בשם פ"ת דספק הוא אם נפל לתוך הרוטב או חוץ לרוטב וגם אי נפל לחתיכה שיש ס' או לא ואוקמינן החתיכות על חזקת היתר יע"ש ומקשה שם הפלתי אי ניעור בתחילה חששו בגמרא להחמיר אולי לא ניער יפה ובלא ניעור כלל נתיר לנער לבסוף ע"ש.
ונ"ל לישב הכל הב"י כתב דצריך ניעור תחילה וסוף דוקא דחיישינן שמא לא ניעור מתחילה יפה וגם רבי מודה בניער מתחילה ומשו"ה צריך גם ניער לבסוף ודבריו תמוהים כיון דלא ניער יפה תחילה א"כ כבר נעשה נבילה ומה מועיל ניער לבסוף ומה"ט באמת אוסר ר"י כמו שכתב בב"ח ולח"מ משום דחיישינן שמא לא ניער יפה תחילה וניער לבסוף ועיין בכ"ס סי' נ"ג ויש לומר דבאמת בהא פליגו ר"י ורבי אם גם בספק אמרינן נ"נ או לא דר"י סבר דגם בספק אמרינן נ"נ א"כ אף דניער תחילה מיד מ"מ יש לחוש שמא לא ניער יפה ואע"ג דמ"מ ספיקא הוא גם בספק סבר דאמרינן דנ"נ אבל רבי סבר דלא חיישינן לזה כיון דניער מתחילה מיד כל החתיכות בספק ולא אמרינן דנ"נ בספק ומשו"ה כשניער בסוף דיצא הבלוע החתיכה שנפל החלב ג"כ מותר ולא קשה מה שמתמה הפלתי דהא אפילו ניער בתחילה חיישינן דאדרבה דזה גופה טעמא דהרמב"ם כיון דרבי בעי תחילה וסוף משום דחיישינן שמא לא ניער יפה מתחילה ואפי"ה מתיר בניער לבסוף וע"כ משום דבספק לא אמרינן דנ"נ משא"כ ר"י שפיר חייש בניער מתחילה משום דקסבר אף בספק אמרינן דנ"נ ויש לישב בזה ג"כ מה שמקשה בראש יוסף מה שייך בזה נראין ואין נראין כיון דגם חכמים אי הוי סברו חנ"נ אולי היו חוששין שמא לא ניער יפה ולדברינו א"ש דחכמים סברי אף בלא ניער מתחילה כלל לא אמרינן דנ"נ ור"י סבר אף בניער מתחילה ולא נשאר רק ספק ג"כ אמרינן דנ"נ ורבי מכריע דבלא ניער כלל אמרינן כר"י ובניער מתחילה ועד סוף כרבנן דלא אמרינן דנ"נ וא"כ יש לדברי הרמב"ם ראיה לדינו מסוגיא הש"ס וכולם תמהו מנ"ל להרמב"ם לחדש דין מעצמו מה שאין לו מקור בש"ס ואדרבה הדין בעצמותו חידוש הוא ולפמ"ש הראיתי פנים מסבירות לדברי הרמב"ם מש"ס דילן והוציא דינו מרבי וא"כ מיושב שפיר הא דכתב הרמב"ם וכן דשני הלכות שייכי אהדדי וכולם מטעם אחד הוא דלעיל כתב דמהני אם ניער מתחילה ועד סוף דוקא וע"כ מדמהני ניער לבסוף אף דחיישינן שמא לא ניער יפה מתחילה הוא משום דבספק לא אמרינן נ"נ א"כ אם בלא ניער כלל יש ספק דלא ידעינן באיזה חתיכה נפל נוער ג"כ אח"כ דלא אמרינן בספק נ"נ וא"ש.
לאחר סיום המכתב מצאתי בריטב"א שכתב על הא דאביי אי חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ואי משום דכתיב ל"ת סבר אביי דלא מוכח דבעינן טעמא אדרבה אבישול כל דהו קפיד רחמנא ואפילו בישל חלב מועט ביורה גדולה של בשר דליכא טעמא כלל ורבא סבר דסתם בישול אסרה וסתם בישול יש בו טעם נראה בעליל מדברי ריטב"א שנקט בשר הרבה בחלב מועט שכיון לזה דמכזית בשר ביורה גדולה דנקט רב אין ראיה כ"כ די"ל כמ"ש בכ"ס משום דעיקר הגדי ומשו"ה נקט הריטב"א בשר הרבה ומעט חלב דאף זה אסור לכ"ע וצ"ל באמת לרבא דהטעם משום דגם לחלוחית הבשר שיוצא מהבשר מקבלת טעם מהחלב ונאסר החלב יע"ש ואסתגר בזה וה' ישפות שלומו וטובו פה פ"ב לסדר וישב תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.