אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה לט

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה לט

תשובה לח

שלום תנינא לכבוד ידידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון הקצין כש"ת מו"ה יצחק שווייגער נ"י בק"ק טאפאלטשאן יע"א.

קבלתי ממנו מגלות שניות על התשובה שכתבתי לו ויען כי אינו נוגע רק לפלפול ואני טרוד עם בני הישיבה בסוגיא עמוקה לא מהרתי להשיב ואתמול ביומי דפגרי בי רבנן עיינתי במכתבו וראיתי איזה דברים שצריך אני להעמידו על האמת.

ר"ד מה שמתמה על החות דעת סימן ק"ג שהשיג על הפלתי שם שרצה לחדש בבב"ח נטלפ"ג אסור לפי חידושו בדברי הרמב"ם דטעמא דנטלפ"ג משום שלא כדה"נ ומביא החות דעת ראיה מש"ס ע"ז דמוכח דגם בכ"כ מותר נטל"פ אע"ג דשלכ"א אסור בכ"כ וע"ז תמה דהא ר"ש אמר דבר זה ולדידי בודאי נטלפ"ג לא משום טעם שלכד"א רק משום אינו ראוי' לגר.

יפה אמר בזה אבל מ"מ מוכח נגד דברי הפלתי שרצה להעמיס כזאת בדברי הרמב"ם ועיקר חידושו הוא מדברי הרמב"ם שהביא דבר שנפסל ונסרח בין דברים דהוי טעמא משום שלכד"א ובאמת מבואר ברמב"ם פ' ט"ו מ"א הל' למ"ד היפך זה שכ' ואם היה בשר בחלב או יין נסך ערלה וכ"כ שנפלו לדבש וכו' או אמר יש בו טעם והטעם רע הוא והרי פוגמו הכל מותר חזינן דגם בב"ח וכ"כ מותר נטלפ"ג והחות דעת כתב מסתימות לשון הפוסקים דלא חילקו משמע אף בכ"כ ובב"ח ויותר היה לו להביא מדברי הרמב"ם דמפורש בו דגם בב"ח ובכ"כ נטלפ"ג מותר ומה"ט כ' קדוש זקיני בעל הח"ס יו"ד סי' צ"ח ובחידושיו על פ' השוכר דגם בבב"ח וכ"כ נטלפ"ג מותר.

ומה שתמה עליו דלא ידע מה חילוק יש בין בב"ח בעין או כ"כ שנפגמו דפשיטא לח"ס דאסורין ובין נטלפ"ג שלהם והפלתי לא מחלק בכ"כ ובב"ח בין בעין לטעם לא ראה שפיר בדבריו הקדושים כי רצה להסביר שם בחידושיו דברי הרשב"א שכ' דלא יכולין ליליף טעם פגום מנבילה שאינה ראוי לגר רק מסברא ידעינן דלא יכולין ליליף ממשרת טעם כעיקר רק טעם משובח משום חיך אוכל יטעם לו אבל לא טעם פגום דזה לא אסרה התורה כלל וזה החילוק גם בב"ח וכ"כ אע"ג דמשום שלכד"א אין להתיר הבעין שנסרח מ"מ הטעם מותר משום דלא אסרה התורה משום טע"כ רק טעם משובח ולא פגום וכן בתשובה צ"ח כתב דע"כ צריכין לומר בטעם פגום של בב"ח וכ"כ משום סברת וטעמא דר"ן דילפינן מנבילה כמו דמצער לגר לאכלה כן היה נוח לו יותר אם לא היה מתערב כלל הטעם פגום בתבשילו וציין על דברי פרמ"ג סי' צ"ד וכן כ' ג"כ בפתיחתו לה' בב"ח בסופו יע"ש וימצא כי דברי קדוש זקני דברי טעם הם ולא כאשר כתב שמחלק בלי נתינת טעם.

וגם בזה שגג וטעה במה שהקשה על החות דעת לדידיה דילפינן נטלפ"ג מנבילה וטעמא דנבילה שנסרח משום דפקע איסורו וא"כ כמו שילפינן חומץ שנפל לתוך גריסין שמותר כן יש ליליף בעירב דבר מר ולמאי צריך ליליף מלשון אכילה דשלכד"א מותר: ולא ידעתי מה שח דהא הר"ן לטעמו דטעמא דכל נטלפ"ג דמותר אע"ג דראוי' לגר מ"מ מותר וילפינן מנבילה משום דמצער לגר שנתערב לתוך תבשילו המשובח דבר שנפגם ואין לו הנאה ממנו ומכח זה חידש בהגדיל מדתו אסור וכן להרשב"א הטעם משום דהאיסור כבר בטל ברוב והטעם לא יכול לאסור רק במשובח דילפינן ממשרת ולהר"ן בחומץ לתוך גריסין ג"כ מותר רק בלא הגדיל מדתו וכן לרשב"א דוקא אם נתבטלו הגריסין ברוב והאיך אפשר למילף מזה בדבר איסור עצמו שנתערב בו דבר מר דהא הוא ממשו של איסור ואדרבה הוא רוצה להתיר האיסור לאכול מה שהיה אסור מקודם ובודאי אסור בין לטעם הר"ן ורשב"א וצריכין אנו לומר ע"כ משום שלכד"א אבל לא דילפינן מנבילה דאינו ראוי לגר דא"א למילף רק חומץ לתוך גריסין שפוגם ההיתר.

ומ"ש עוד להביא ראיה לדברי הצל"ח דחידש דהיכי דעכשיו לאחר שנשתנה האיסור נהנה כדרך הנאתן אסור מהא דנקברין דאפרן אסור כבר קדמי בזה בשעה"מ הל' יסודי תורה שמתמה על הראבי' שכ' כיון דשלכד"א מותר כ"ש אפרן ותמה עליו דהא בשור הנסקל שלכדה"נ מותר ואפרן אסור וע"כ דטעמא משום דעכשיו נהנה כדרך הנאתן ועיין ג"כ בפרמ"ג סי' צ"ד במה שהשיג שם על דברי הפלתי סי' פ"ז ומה שרצה ליישב בזה דברי תוס' פסחים דף ה' שכתבו דלא יכול להנות מהחמץ בשריפתו והא הוי ודאי שלא כדה"נ וע"כ משום דבגחלים ואפר הוי דרך הנאתן לא עיין יפה בדברי התוס' דהא בגחלים ואפר באמת מותר לר"י דכל הנשרפין אפרן מותר וזה קושי' תוס' דיכול להנות מגחלים וע"ז תירצו משום דבתחילת הבערה לא יכול להנות וע"ז שפיר הקשה דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכיריים וכבר עמד על דברי תוס' ג"כ בשעה"מ שם וכתב דמשמע מדברי תוס' דגם מדאורייתא אסור שלכדה"נ בחמץ והניח בצ"ע ולחומר הקושיא י"ל לפ"מ שחידש הפנ"י הא דחלב של שור הנסקל מותר שלכדה"נ זה דוקא לר' אבוה אבל לחזקיה דיליף מלא יאכל שלא יהיה בו היתר אכילה א"כ אף שלכדה"נ כיון שמביא לידי אכילה אסור וא"כ י"ל דתוס' בתירץ זה אזיל לחזקיה וגם שלכדה"נ אסור ולר' אבוה י"ל כתירץ ר"י באינו רוצה להנות וכן רצה לומר הש"ס דף כ"ג ע"ב דר"י הגלילי ור"ע פליגו אי לא תאכלו איסור הנאה משמע או לא וכדמשני ר"ע לא תאכלו איסור הנאה משמע ה"ה היה יכול לשנות דר"ע כחזקיה כאשר כתב בפנ"י ובצל"ח לתרץ קושית מהרש"א על תוס' בד"ה שאני התם יע"ש ועוד י"ל דר"ע מודה נמי למשמעות של לא יאכל כחזקיה אע"ג דסבר כר' אבוה ואע"ג דע"כ צ"ל לדברי פנ"י דר"י דמתיר בלישנא בתרא שלכדה"נ לית ליה כן מ"מ לכ"ע י"ל דתרווייהו אית ליה ועיין בלחם משנה ובכסף משנה בפ"א מה' חמץ וא"כ משני תוס' שפיר לר"ע דאסור בחמץ אף שלכדה"נ אלא בלבד שדוחק לומר כן גם דברי פנ"י אין להם קיום דא"כ קשה מאי מקשה מאי בנייהו בין ר"א לחזקיה דהא שפיר איכא בינייהו חמץ ושור הנסקל שלכדה"נ וזה יש ליישב דר"ל איכא בינייהו גם ללישנא קמא דבכל איסורי הנאה גם שלכדה"נ אסור אלא מדברי הרמב"ם מפורש מוכח נגד דבריו דנקט הרמב"ם דרשא דחזקי' בפ"א מה' חמץ ואפי"ה כתב בפ"ה מה' יסודי תורה ה' ח' דעושין רטייה מלוגמא דחמץ להתרפאות משום דמותר להנות שלכדה"נ ויש להאריך אבל אין הזמן מסכים.

ומ"ש ליישב קושית הר"ן בסוגיא דנפש על הא דמקשה הש"ס א"ה בחמה נמי דזה בלא דר"ל נמי קשה כאשר יתבונן הטיב בעיניו יראה שא"א לומר ואין פנאי לנצח בדבר פלפול בעלמא ולא השבתי רק במה שצריך אני להעמידו על האמת כאשר בקש ממני וכדי לעטר את מכתבי בפלפלת כל שהוא אעלה לפניו מה שאמרתי בחדושי לחולין בסוגיא זו ליישב קושית תוס' בד"ה חלב לא אתי וכו' לר"י הגלילי דלא חייש להא פירכא בפסחים וחשיב חלב לא הותר מכללו דקאמר בבהמה מיהא לא אשתרי א"כ למה צריך נפש בחלב דאתיא מחמץ ונבילה ונ"ל דר"י ור"ל פליגו בפ' בהמה המקשה ע"ה ע"א בתלש חלב של בן ט' חי דר"י סבר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ור"ל סבר כחלב חיה דחדשים ואוירא גרמי וא"כ לר"י דמקרי חלב גם שבמעי בהמה ואפי"ה ניתר בשחיטת אמו הרי הותר מכללו בשליל משא"כ לר"ל דסבר חדשים ואוירא גרמי אין שם חלב עליו כל זמן שלא יצא לאויר ולא הוי חלב הותר מכללו כמ"ש תוס' דף קט"ו בד"ה כ"כ וכו' דה"ט לא הוי בב"ח הותר מכללו אצל בהמה טמאה כיון דלא הוי בכלל איסור וכ"ש חלב דלא מקרי חלב כל זמן שלא יצא לאויר דלא הוי הותר מכללו לר"ל והא דלא קאמר הש"ס הותר מכללו בחלב דשליל משום דהסוגיא אזיל לר"ל דאמר נפש לרבות את השותה ולשיטתו לא הוי חלב הותר מכללו אצל שליל ומשו"ה אמר דהותר אצל חיה אבל לא קשה לר"י הגלילי דלילף חמץ מנבילה דהא הותר מכללו בשליל ובפסחים קאמר שפיר דילפינן לר"י הגלילי גיד מחלב ולא הוי חלב הותר מכללו בשליל דהא גם גיד דשליל בן ט' מותר לר"י כמו חלב משא"כ מחמץ ונבילה א"א למילף חלב דקיל דהותר מכללו אצל שליל בן ט' חי.

אלא דא"כ קשה נילף חמץ מחלב ואין לומר דשאני חמץ דהיה לו שעת הכושר דהא גם חלב היה לו שעת הכושר בשליל ועדיין קשה לר"י הגלילי דנילף חמץ מחלב וי"ל ג"כ הא דקאמר דחלב לא היה לו שעת הכושר זה ג"כ דוקא לר"ל אבל לר"י באמת גם חלב היה לו שעת הכושר בשליל ומ"מ א"א למילף לפי האמת חמץ מחלב לר"ש דקיי"ל דחמץ לאחר זמן מותר א"כ חמץ יש היתר לאיסורו לאחר זמן משא"כ חלב לאחר שנולדה הבהמה אין היתר לאיסורו והש"ס נקט משום שעת הכושר משום דרצה אליבא דר"ל לתרץ לכ"ע אף לר"י דחמץ לאחר זמנו אסור משא"כ לר"י הגלילי לא קשה דסבר כר"ש דמותר לאחר זמן ובלא"ה א"א למילף חמץ מחלב ואתי שפיר.

אלא ששבתי וראיתי שתוס' לשיטתו שפיר הקשה דהא תוס' כ' בפ' ג"ה ד"ה הכא במבכרת דגם לר"י לא חדשים לבד גרמי רק חדשים ואויר העולם ור"ל אויר לידה בעי וגם לר"י לא מקרי חלב כל זמן שלא תלש החלב מבהמה וכן גיד כן דלא מתחיל האיסור רק ביציאה לאויר העולם וא"כ גם לר"י לא הוי חלב הותר מכללו אצל שליל וכן לא מקרי שעת הכושר לחלב במעי אם וראיתי אח"כ בחדושי הר"ן שכתב דמה"ט לא הוי לחלב שעת הכושר כיון שצריך אויר העולם וקודם לזה לא חל עליו שם חלב וכמ"ש תוס' דנבילה לא היה לה שעת הכושר משעה שחל עליה שם נבילה יע"ש אבל מרא"ש פ' בהמה המקשה משמע דחדשים לבד גרמו ועיין ברשב"א בפ' גיד הנשה מ"מ תוס' לשיטתם הקשו שפיר.

ונ"ל ליישב באופן אחר דמתחילה רצה הש"ס לומר דהותר מכללו חלב אצל גבוה וע"ז מקשה דנבילה נמי אשתרי מליקה דחטאת העוף וזה ניחא אי אמרינן יש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ הותרה נבילה אצל גבוה משא"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ורק נחירה בסימנים בעי מליקה לא הוי נבילה והוי חלב הותר מכללו אצל גבוה והא דלא קאמר הש"ס כן אע"ג דר"ל אמר נפש לרבות השותה והוא סבר בנזיר דף כ"ט ע"א דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ רצה לתרץ הברייתות להלכתא דיש שחיטה לעוף מה"ת וגם ר"ל אינו מוכרח דסבר דאין שחיטה לעוף מה"ת די"ל דסבר דאינו נאכלת כמו חטאת העוף שבא על ספק וכמ"ש תוס' נזיר שם לרבי דרצה הש"ס לומר דסבר משום חינוך אע"ג דרבי סבר בחולין כ"ח יש שחיטה לעוף וא"כ גם לר"ל י"ל כן ומשו"ה משני הותרה מכללו אצל חיה משא"כ לר"י הגלילי י"ל דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת ממילא הוי חלב הותר מכללו אצל גבוה משא"כ מליקת העוף דלא הוי נבילה ולא הותר מכללו לגבוה ונכון.

ועוד יש אתנו הרבה דברים אבל לקצר אני צריך והנני הדושו"ט טרוד מאוד פ"ב יום ה' למבי' תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשביס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה