אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה ל

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה ל

תשובה כט

שוכ"ט ושמחת החג לכבוד תלמידי רב חביבי הרבני המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ברק השנון וותיק מלא עתיק מוכתר במעלות בנש"ק כש"ת מו"ה נח צבי נ"י אוללמאנן בעיר פעסט.

במכתבי הקודם הבטחתי כשיהיה לי איזהו רגעים פנוים מטרדתי לעיין בהערה אשר הצעת לפני ואף שעתה הכל טרודים בהכנת החג וד' מינים בכל זאת לא רציתי לאחר לקיים הבטחתי ולשמחך כי ידעתי כי ערבים עליך דברינו מעת שיצקת מים על ידינו משך כמה שנים.

והנה עמדת על דברי הרמ"א סי' כ"ח מי ששחט פעם ראשונה יברך שהחינו על הכסוי ולא על השחיטה משום דמזיק לבריה והקשית הא בסי' רמ"ה פסק הרמ"א דאף בבן הבכור לא יברך שהחינו על המילה ורק אם גם מצות פדיון הבן עליו אז יברך שהחינו בשעת מילה ולפמ"ש הש"ך סי' כ"ח דטעמא דרמ"א משום דנתחנך למצוה תחילה כמו שפירש רש"י במנחות ע"ה על הא דמי שמקריב מנחות בירושלים אומר שהחינו משום שנתחנך במצוה א"כ גם במילה בבנו הבכור למה לא יברך אלו דבריך.

והנה אף די"ל דמהא לא קשיא די"ל דרמ"א איירי שכבר מל האב פעם אחד במילת בן אחר וכבר נתחנך במצות מילה ועל החינוך מצוה כבר בירך שהחינו ויען כי יש כמה פוסקים שעל כל מילה מברך שהחיינו כמו שאר מצות דאתי' מזמן לזמן וע"ז מכריע הרמ"א דאם מל האב בנו הבכור שנתחייב בפדיון יברך בשעת מילה כדי לצאת ידי כל הפוסקים ולא יברך על הפדיון מ"מ מסתימת לשון הרמ"א משמע דגם בפעם ראשון לא מברך האב ברכת שהחינו והש"ך סי' כ"ח הקשה על הרמ"א מציצית ותפילין וכן ממזוזה ועיין בת"ש שמתרץ קושי' הש"ך על הרמ"א ותירוצו אינו עולה יפה רק על ציצית תפילין ומזוזה אבל עדיין קשה ממילה דמשמע דלא מברך גם בראשונה ועיין בכרתי סי' כ"ח שמחלק ג"כ בין מצוה דחובת גברא הוא אז אינו מברך משא"כ בכיסוי דאי בעי לא שחיט ולא מיענש רק אז מברך ולפי תירוצו ל"ק ג"כ ממילה אלא גם תירוצו יש מן הדוחק קצת.

ולכאורה עלה בדעתי לומר דמשו"ה לא יברך על המילה משום צערא דינוקא וכמו שכתב הרמ"א דלא יברך על השחיטה אף בפעם ראשונה משום דמזיק לבריה ולכן לא יברך ג"כ על המילה אלא דזה ליתא דא"כ אף במחוייב בפדיון אמאי יברך בשעת מילה כיון דעכ"פ השתא איכא צערא דינוקא ויש לחלק קצת ומוכח ג"כ מרמ"א דלית ליה טעמא דרוקח דלא יברך על המילה משום ספק נפל דא"כ גם בבנו כשמחוייב בפדיון לא יברך וע"כ הכריע הרמ"א כסברת התוס' בפ' יש בכור משום דפדיון לא שכיח ומילה שכיח ומשו"ה אם יתחייב בפדיון יברך בשעת המילה ויפטור בברכה זו גם הפדיון וא"כ בודאי קשה אמאי לא יברך אם מל פעם ראשונה כמו בכסוי ואין לנו מנוס רק לומר דהרמ"א חש לטעמא דהגהות מיימנו דמשו"ה אינו מברך שהחינו במילה משום דלאם יש ג"כ שמחה וכל היכא דאיכא לאחרינא ג"כ שמחה מברך הטוב והמטיב משא"כ בפדיון דאינה רק שמחת מצוה והיא אינו חייבת בפדיון אבל במילה איכא שמחה כוס הברית יע"ש בפ' ג' מהל' מילה וצ"ל הא דבאמת אינו מברך הטוב והמטיב בשעת מילה היינו משום דכבר בירך בשעת לידת זכר ולא נכון לברך בתוך ח' ימים ברכה אחת משא"כ אם מחוייב בפדיון דמברך שהחינו יברך ברכה זו על המלה ואף אם אחר מל י"ל דסבר הרמ"א כיון דעיקר המצוה על האב למול בנו אף במל פעם ראשונה לא יברך משא"כ בכיסוי דהחיוב על מי ששוחט דשפך וכיסה מי ששפך יכסה ומה"ט באמת י"א דאם אחר מל שאין שם ברכת שהחינו לא האב ולא המל כן יש ליישב דברי הרמ"א וצ"ע.

והנה מדיהיב הרוקח טעמא דלא מברך שהחינו על המילה משום ספק נפל והובא ג"כ ברא"ש בפ' יש בכור יש להביא ראייה נגד הב"ח בסי' כ"ב וסי' תל"ג שרצה לחדש דברכת שהחיינו משום דרשות הוא יכול לברך ג"כ על הספק ולא אמרינן ספק ברכות להקל ועיין בא"ר סי' כ"ב שעשה סמוכים להב"ח מברכות דף ס' וצל"ח שם כיון מדעתו לדבר הא"ר ולסברת הב"ח ובתשובה אחת הארכתי בזה ומדברי ראשונים אלו משמע דאף ברכת שהחינו לא יברך על הספק ואע"ג דרוב לאו נפלים אפ"ה החמירו שלא יברך וכ"ש בספק ועיין בח"ס יו"ד רמ"ז שמתרץ דברי הרוקח דהא מברכינן על המילה וברכת להכניסו וכתב דאין לנו להכניס את עצמינו לספק ברכת הרשות ולפי דברי הב"ח איפכא כיון דברכת שהחיינו רשות אדרבה יכול לברך אם ירצה אפילו על הספק וע"כ מוכח מרוקח דלא כב"ח ודברי קדוש זקני לא זכיתי להבינם שכתב דברכת שהחינו רשות וציין על ש"ס עירובין ומג"א סי' רכ"ג ובאמת לא כתבו כן רק על ברכת שהחינו שמברך על הנאה שיש לו מהחפץ הנאת גופיות כמו מנא חדתא וכמו קנה כלים או נולד בן זכר שכל אלו רשות אבל ברכת מצוה כמו מילה ופדיון הוי ודאי חובה כמו ברכת שהחינו על הזמנים וכן מבואר בתשובת הרשב"א הובא בב"י ססי' רכ"ג דמסיים דוקא אותם שבפרק הרואה כמו קנה כלים חדשים או נפלה ירושה דלאו מצוה אלו רשות אבל על המצוה כמו מילה בודאי חובה הוא וצ"ע ומה שנ"ל בדברי רוקח וליישב ג"כ קושי' הרשב"א עליו דהא מהלינן בשבת ולא חיישינן לנפל די"ל דמחלק כסברת תוס' סוכה דף מ"ו דאינו מברך שהחיינו רק על המצוה שיש בה שמחה וא"כ כיון דאכתי הולד בספק נפל ולא ידע אם בן קיימא הוא ועוד לא ברור אצלו אם מקיים מצות מילה אין בה שמחה כ"כ בהמצוה שאינו עושה בודאי ומשו"ה לא מברך ולא משום חשש ברכה לבטלה דודאי אזלינן בתר רוב אבל מ"מ שמחה ליכא אצלו כ"כ שיברך שהחיינו כן יש לישב דברי הרוקח.

אלא דעדיין קשיא לי דא"כ אמאי מברך בנולד בן זכר הטוב והמטיב ואם מת האב שהחינו דהא לא יצא מספק נפל ושוב מצאתי בשו"ת חות יאיר רל"ז שכבר הרגיש בזה ועל הטעם משום צערא דינוקא הקשה ממת האב דמברך שהחינו על הירושה אע"ג דיש לו צער ועלה בדעתי דיש לחלק דשאני במת האב אע"ג דיש לו צער מ"מ מצד אחר יש לו שמחה ג"כ שנפלה לו ירושה ומי שיש לו הצער יש לו השמחה משא"כ במילה דיש לתינוק הצער ג"כ בשביל המילה ומשו"ה לא יברך האב כיון דהתינוק מרגיש רק הצער אלא דתוס' נסתפקו ג"כ במת הבכור אם מברך האב שהחיינו וע"ז ודאי קשה מהא דמת האב וצריכין לחלק כמ"ש הדרישה והובא בש"ך סי' ש"ה ס"ק י"ז ולתירוצו גם ממילה לא קשה כמובן.

והנה הרמ"א כתב דלא יברך על השחיטה משום דמזיק לבריה והש"ך כתב דטעם קלוש הוא ועיין בד"מ או"ח סי' רכ"ג שהביא בשם מהרי"ל דאין לומר תבלה ותחדש על מנעלים חדשים משום דהא צריך להמית בריה וכתב עליו דטעם חלוש הוא וראיתי מי שכבר הרגיש בזה ואין לי עכשיו פנאי לחפש בספרים שמחלקים בין תבלה ותחדש ובין שהחינו ונ"ל קצת ראיה דאין לברך שהחינו היכא דמזיק לבריה מדברי תוספתא הובא ג"כ בתוס' מנחות ע"ה והוא בפ"ד דברכות היה מקריב זבחים בירושלים היה אומר ברוך שהחינו כשהוא מקריבם אומר בא"י אקב"ו להקריב זבחים וכן באכילה יע"ש וכיון דשחיטת קרבנות ג"כ מעבודה הוא אמאי לא נקט התוספתא כשהוא שוחט זבחים מברך שהחינו ועל ברכת שחיטה ל"ק דהא גם בחולין צריך לברך בכל שחיטה ולתוס' שכתבו דמשו"ה מברך משום דאתיא מזמן לזמן שתי משמורות בכל שנה ושנה והוי כזמן לזמן א"ש כיון דשחיטה כשירה גם בזר ולא לכהנים דוקא אינו מברך שהחיינו בשחיטה אבל אי הוי טעמא משום דנתחנך למצוה תחילה ובראשית עבודה מברך שהחינו גם בשחיטה יש לברך ואע"ג דיכול להיות שכבר שחט חולין תחילה מ"מ נ"ל דשחיטת קרבנות מצוה בפני עצמה הוא דהא שחיטת חולין לא צריך כונה ושחיטת קדשים מתעסק פסול ויברך ג"כ שהחינו על שנתחנך לשחוט קדשים וע"כ משום דמזיק לבריה אינו מברך שהחינו וכדברי רמ"א ומקצת ראיה לטעם החלוש לסמוך אותו.

ותו לא מידי כעת והוצרכתי לקצר כל האפשר מפני הכנסת החג הבע"ל וכמה פעמים הוצרכתי להפסיק מפני הנכנסים ויוצאים וכתבתי בחפזי הכ"ד רבך הדוש"ת חפץ בהצלחתך פ"ב ערב סוכות תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה