שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה כד
שלום וכ"ט לכבוד הרב הגאון המופלג חו"ב בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה שלמה מעהר נ"י אב"ד דק"ק בראיולוב יע"א במדינת מאלדאיי.
מכתבו קבלתי מגלה עפה מזה ומזה כתובה בדברי תורה אודות הנידון שבא לפניו עגל שנולד אצל נכרי וקנהו ישראל מאתו ושהה אצל ישראל שבעה ימים ואינו יכול לילך רק לעמוד במקומו והנכרי אמר אחר המכירה דלסיבת שנולד ביום קרה נגלדו הרגלים וזאת עצרוה מלכת ויש לנו לדון לפי מה שהחמיר בת"ש סי' פ"ו ביש ריעותא בעגל שנולד כל שאינו יכול לילך כל שבעה ימים בריעותא כה"ג אף ר' נחמן מודה ומסביר בזה שיטת מהרש"ל בפירוש הרא"ש בביצה בעגל שנולד ושהה שבעה ימים צריך שיפרוס ע"ג קרקע ולאו דוקא שלא ידעינן שכלו לו חדשיו אלא אף בכלו לו חדשיו ולא הלך לאחר שנולד איזה ימים יש להחמיר דריעותא גדולה אין להתירו אף בדיעבד אי הנכרי נאמן על זה שנגלדו רגליה מפני הקור ויפה מצדד הדר"ג נ"י להתיר ולא מבעי בנידון דידן שכבר מכר הנכרי בודאי אינו נאמן בליכא רגלים לדבר שלא הלך מקודם דהא לא מחזיקינן ריעותא בלא ראינו שנפלה אף שלא עמד כלל כמבואר בראשונים ברשב"א ור"ן וגם בצולעות תלינן בשגרוכא ואי לא אמר לנו הנכרי כלל שהגלידו רגליה לא היינו חוששין כלל ועיין בט"ז סי' ל"ב בשם רבינו טוביה מווינא ורק ברגלים לדבר יש להאמין לנכרי כמ"ש בט"ז בסי' מ"ח בשו"ת מהר"ם לובלין בס"ק י"ט דהוי כעין גלוי מלתא בעלמא כמ"ש הרשב"א אלא אף באמר הנכרי קודם שמכרו לישראל דהוי כמעיד בשלו ועיין בש"ך קכ"ז מ"מ אמרינן הפה שאסור הפה שהתיר כמו שכתב הט"ז שם אלא שהנה"כ שם שפיר כתב דמהר"ם לובלין כתב דנאמן לאסור ולא להתיר מפני שלא פיו של נכרי אסרו דהא עומד אצל הבהמה ומתעסק בהוצאות הפרש ומסמר בידו ולא הוי רק גלוי מלתא בעלמא ונאמן לאסור אבל לא להתיר וכן הסכים בפרמ"ג אבל לאחר שגמר המלאכה לא נאמן בבהמת ישראל ואף בבהמה שלו נאמן ג"כ להתיר משום הפה שאסור הוא הפה שהתיר וממילא כאן דלא הוי גלוי מלתא דתלינן בשגרונא וכדומה דשכיח ורק אי ידעינן בבירור שלא הלך הולד כל ז' ימים אז חושש הת"ש להחמיר אבל מסתמא אמרינן דכבר הלך א"כ אף אם נאמן הנכרי בשלו מ"מ נאמן נמי שמחמת הקור הגלידו רגליה מכח הפה שאסור הוא הפה שהתיר וכ"ש בנידון דידן שכבר מכר הנכרי וגם גוף הדבר לחוש כה"ג הוא חומרא דת"ש ואף אם באנו לחוש לדבריו שכבר הורה זקן אך לענין נאמנות בודאי יש להקל וזה פשוט וברור.
ומה שהאריך בפלפול לישב דברי הרא"ש ועיקר דבריו בנוים לפרש דברי תוס' שכתבו דר"נ איירי בלא הלך משום דבלא"ה אזלינן בתר רוב ועיין במהרש"א ובבכור שור לפרש דברי תוס' וכתב הא דלא קאמר תוס' דאי בהלך בלא"ה אין חשש דהא הליכה מהני אף בנפולה גמורה ויצא לחדש לפי מה שמבואר בסי' נ"ח דצריך הילוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה וא"כ בעגל שנולד שהלך א"א לידע זאת ואין הליכה מוציאו מחשש ריסוק דבית רחם אם אין לנו הוכחה זו במח"כ לא נראין לי דבריו כלל וגם שאר דבריו שכתב וחידש מכח פלפולו ואין פנאי לנצח בדבר שאין נפקותא לדינא דדוקא היכא דאיכא ריעותא לפנינו שהיא צולעת ואינו הולכת הילוך יפה והאו"ה מחמיר עוד יותר אפילו אינו צולעת כלל רק אינו הולכת כמקדם אז יש לחוש אבל בעגל שנולד כיון שהולכת כדרך העגל שנולד מנ"ל לומר שאין הילוך זה מוצא מידי חשש ריסוק איברים דהא זה תחילת הליכה הוא ואין ריעותא לפנינו בהליכה.
ונ"ל אף לפי מה שהחמיר הב"ח שצריך דוקא עמדה מעצמה וגם הלכה כמשמעות לשון הרשב"א דצריך עומדת מעצמה והולכת עיין בש"ך נ"ח ס"ק ו' ובט"ז סק"ז היינו דוקא כיון דחזינן ריעותא שלא יכלה לעמוד מעצמה ולילך רק בהעמידהו אחרים אבל ביש ספק ולא ידעינן אי העמידהו אחרים או עצמה לא חיישינן שמא העתידהו אחרים כיון שאין ריעותא לפנינו וכיון שהלכה אמרינן מסתמא ג"כ עמדה מעצמה וקצת ראיה נ"ל מהא דעוף שנחבט במים דאי שט מלמטה למעלה לא חיישינן והא איירי אף שלא נפלה במים על גבה או על צדה רק שנקשרו כנפיה ונחבטה במים ואח"כ שטה מהני משום דשט הוי כהליכה והא צריך להיות עמדה ג"כ עם הליכה לשיטה זו ע"כ כיון דליכא ריעותא דלא יכולה לעמוד מהני הליכה לחוד ומתחילה רציתי לומר שזה יכול להיות שיטת הי"א שהביא הר"ן דאי הלך החוטרא אפלגא דשדרה דחיישינן משום ריסוק דלא מהני הליכה וצריך בדיקה עיין בסי' ל"ב די"א אלו סוברים דוקא בעמדה והלכה כיון שהיא בריאה וחזקה כ"כ שיכולה לעמוד מעצמה ולילך אז דוקא מהני הליכה שזה עדות שלא נתרסקה ולא נפסקו אחד מאיבריה וזה דוקא בנפולה שצריכה לעמוד ויש לנו ג"כ הוכחה מחמת עמידה שיכולה לעמוד מעצמה ויש לה כח ועוצם כ"כ בודאי בבריאותא הוא ולא שלט ולא הזיק בה הנפילה כלל כמ"ש הראשונים אבל בהכה על שדרה דיש חשש ג"כ משום ריסוק ופסיקת החוט וכיון שכבר עומדת דהא אינו נופלת לארץ מחמת החוטרא אין ההילוך לחוד מועיל שלא יצטרך בדיקה דהליכה לחוד בלי שצריכה להעמיד את עצמה מן הארץ אין ראיה כ"כ שהיא בחזקה ובבריאותה כבראשונה כאשר החוש מעיד ורגיל להיות אם מעמידין אותו יכול ג"כ להלוך משא"כ להעמיד את עצמו מן הארץ ולילך שזה צריך התחזקות יותר.
ואם כלים דברינו מיושב ג"כ הקושיא שהקשו הפלתי והדג"מ על י"א אלו מש"ס ר"פ כל הזבחים דלא מוקי בנפולה כה"ג שהכה בחוטרא על השדרה ולא מהני הליכה לפמ"ש אבא מאוה"ג בכ"ס יו"ד לישב קושית הש"ך סק"ו על הב"ח דס"ל דוקא עומד מעצמו א"כ אמאי לא מוקי בזבחים כה"ג שהעמידוה אחרים דלא מהני הליכה וכתב די"ל כמו שמהני עמדה והלכה כן מהני ג"כ שהה מעל"ע והלכה דעמדה ושהה כהדדי נינהו א"כ עדיין אפשר להשהותה מעל"ע ולבדקה בהילוך וכן העיר כבר על זה בפרמ"ג בשפתי דעת סק"ו וא"כ גם בהכה באבר אחד י"ל דמודו הי"מ דמהני שהה והליכה לפי מה שהסברתי דטעמא דיש אומרים משום דאין לנו הוכחה דעמידה אלא דכבר כתבתי דלא נראה כן מסברא דדוקא ביש ריעותא לפנינו דלא יכולה להעמיד את עצמה לא מהני הליכה משא"כ היכי דלא נפלה כלל רק שהכה אותו על אבר אף דחיישינן משום ריסוק ג"כ מ"מ מהני הליכה לחוד דאין ריעותא דעמדה לפנינו וגם גוף דברי קדוש אבא זצ"ל צ"ע כי אין הדמיון במחכ"ת עולה יפה לדעתי העניה דבודאי אי היינו צריכין עמידה להוציא לנו מחשש ריסוק איברים והליכה שלא יצטרך בדיקה משאר טרפות בודאי יש לומר דגם שהה מעל"ע מהני כמו עמדה והלכה מעצמה אבל בודאי זה אינו דגם הב"ח מודה דהליכה לחוד בודאי מוציא ג"כ מחשש ריסוק איברים כמו עמדה לחוד דמ"מ לא גרע הליכה אף בהעמידוה אחרים מעמדה לחוד בלא הליכה אלא דשיטת הרשב"א לפי מה שהבין הב"ח הסברא כך הוא לפי מה שכבר העיר הר"ן אע"ג דשאר טרפות הולכות מ"מ אי איתא דנטרפה מחמת החבט לא היתה יכולה להלוך וכיון שהולכת כדרכה בודאי בחזקת בריאה הוא וזה דוקא אם יכולה לעמוד מעצמה ולהלוך אז הליכה סימן מובהק דבחזקת בריאה הוא אבל לא כשהעמידוה אחרים כמו שהסברתי וכיון שאין אנו צריכין העמדה בהליכה להוציא מחזקת ריסוק רק לאות ולראיה שהיא בריאה עד שלא נטרף אבר בודאי אין לדמות שהתה מעל"ע לעמדה מעצמה והלכה ועיין. ונ"ל לרב ירמי' בר אחא אמר רב דסבר עקרה רגלה להלוך אע"פ שלא הלכה וסבר דלא צריך הליכה יפה א"כ בודאי גם בהעמידה אחרים והלכה יפה י"ל דמהני דודאי לא גרע הליכה בהעמידוה אחרים מעקרה רגלה להלוך אע"ג דלא הלכה ולא יכול הש"ס זבחים לאוקמי כה"ג בהעמידוה אחרים אי גם עקרה רגלה להלוך מהני ומזה יהיה ראייה לשיטת בעה"ט וסמ"ק והרא"ש דפסקו כרב ירמי' בר אחא משום דאתי לפרש הא דרב ולא פליגו על ר' יהודא אמר רב אבל לפי מה שהעלה המהרי"ק בב"י לפרש דברי הכל בו בשם ר"י וסמ"ק דחילוקים יש בדבר דהא דעקרה רגלה להלוך מהני דלא בעי בדיקה אם יכולה להלוך אם לאו דמסתמא כיון דראינו דעקרה רגלה להלוך אית לן למימר דראויה היא להלוך אבל אם אנו רואים בעין דלא יכולה לילך לא מהני בלא בדיקה יע"ש וא"כ כיון שכל הטעם דמהני עקרה רגלה להלוך משום דלא מחזקינן ריעותא ואמרינן מסתמא ראוי' היא להלוך י"ל שפיר אף אם מהני עקרה להלוך מ"מ אם לא יכולה לעמוד מעצמה לא מהני דהא חזינן ריעותא דלא יכולה לעמוד לפנינו.
אלא דצריך לי עיון על חילוק של מהרי"ק דמלשון של אמוראים לא משמע הכי דקאמרו פשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה ידה להלוך אע"פ שלא הלכה וכן אמר רב חסדא ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה לכאורה שפת יתר הוא הא דמסיימו אע"פ שלא עמדה ולא הלכה כיון דאמר תחילה פשטה ידה לעמוד ידעינן ממילא שלא עמדה ממש קאמר והול"ל בקיצור אף בפשטה ידה סגי אלא שבדיוק אתי לאשמעינן בפשטה ידה לעמוד או רגלה להלוך אע"פ שראינו שלא יכולה לעמוד או להלוך אח"כ מ"מ מהני דכמו למ"ד בהילוך יפה דמהני אף שלא יכולה אח"כ להלוך כן לדידהו מהני אף בפשטה ועקרה אף שלא יכולה להלוך אח"כ ובזה א"ש הא דפסק הרמ"א היכי דהלכה ד' אמות אע"ג דלא יכולה להלוך אח"כ דינה כשאר מסוכנת ולמד מדברי מהרי"ק והמעיין בדברי מהרי"ק בפנים יראה שעל דיוק קל בנה יסודתו דמצא גרסא והלכתא וכו' הלכה אפילו בדיקה לית לה ומדייק מדקאמר תמיד צריכה בדיקה ולא צריכה בדיקה והדר קאמר בדיקה לית לה היינו משום דמעיקרא דלא צריך בדיקה בלא הלכה פחות מד"א דמסתמא יכולה לילך אבל בהלכה ד' אמות קאמר לית לה דהיינו דלא הוי כנפולה כלל כאלו לא נפלה אלו דבריו שם מלבד במח"כ דיוק קלוש גם רוב ראשונים לא היה להם הגרסא כלל וגם בש"ס שלנו שנדפס הגרסא קאמר באמת אפילו בדיקה אינו צריכה ולא לית לה ומהרי"ק כתב שמצא הנוסחא שהביא בשני ספרים ועיין בפרי תואר שכתב שצ"ע רב לדינו של הרשב"א שהתיר במצא שינוי באיברים לאחר שהלכה דהא איכא מ"ד דסבר דגם בהלכה צריכה בדיקה אף דקיי"ל דלא צריך בדיקה מ"מ מנ"ל להקל כ"כ אף בנמצא שינוי באיברים וא"כ ה"נ יש לעיין מנ"ל להקל בפשיטות באיסור דאורייתא בשלא היתה יכולה להלוך רק ד' אמות ולפמ"ש א"ש לקיים פסק הרמ"א דמוכרח מהש"ס מדקאמר ר' ירמיה בר אבא ורב חסדא וסיימו אע"ג דלא עמדה והלכה משמע אף דיש ריעותא אח"כ מ"מ מותר לדידהו אף בשנער לעמוד או עקרה לבד וכ"ש למ"ד דהליכה בעינן דמהני אע"ג דלא יכולה להלוך אח"כ דבודאי אין לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ דלמ"ד עקרה מהני אע"ג דלא יכולה לילך אח"כ ולמ"ד הלכה בעינן צריך ג"כ שלא יהיה ריעותא גם אחר הילוכה יפה ומה"ט כתב הרשב"א ג"כ דאף בנמצא שינוי מהני כיון דחזינן מהש"ס דלא מזיק ריעותא אחר הילוכה כלום כן מדמה שינוי דאיברים לשינוי דלא יכולה לילך אח"כ כלל ולפי"ז מיושב נמי שפיר קושית הש"ך על הב"ח מש"ס זבחים לפי מה שכבר כתבתי אי מהני עקרה רגלה להלוך אע"ג דחזינן דלא יכולה לילך אח"כ בודאי מסתברא דמהני ג"כ הליכה ע"י העמדת אחרים דלא גרע הליכה ממש לאחר העמדת אחרים מעקרה רגלה להלוך לפי מה שבארתי הטעם דצריך העמדת עצמה משום דהעמדת עצמה ראיה על ההליכה משא"כ בהעמדת אחרים בנקל יכולה לילך אח"כ ואינו ראייה שחוזרת לבריאותה לגמרי אבל אי סגי בהליכה מעוטת דעקרה רגלה אע"ג דלא יכולה לילך כלל בודאי אין זה ראייה יותר לבריאותה והליכה ע"י העמדת אחרים אדרבה עוד גרע הרבה יותר כאשר החוש מעיד וא"כ שפיר משני הש"ס דמשו"ה לא מוקי כר"ל משום דסברו הלכה אינה צריכה בדיקה וסברו ג"כ דמהני גם עקרה רגלה ונקט הלכה סתם דמשום דאז מהני אף בהעמדת אחרים וממילא אין להקשות מאי טעמא דלא מוקמי כר"ל בנפולה משום דסברו כרב ירמיה או רב חסדא וממילא גם בהעמדת אחרים מהני הליכה ממש ונכון ואסתגר בזה והנני ידידו הדש"ת וטובו פ"ב מרחשון תרל"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.