שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה כג
שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג בתורה בע"פ יפ"ת מו"ה זאב איסור סאללאמאן נ"י בק"ק נאדאש במדינת זיעבענבירגען יע"א.
מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא בחזרתי לביתי לטובה ובלתי ספק אין רב במקומו אשר עליו להורות כי אין דרכי להשיב במקום שיש רב אשר עליו מילי דמתא ונפשו בשאלתו אודות פרה אשר קנה בקיץ העבר מנכרי ואצלו ילדה עגל ואח"כ שמע בבירור שקודם לכן דקרוה להוציא ממנה הרוח מחמת שנפחה מרוב מאכל עשבים ושאל מה דינו של החלב לאחר י"ב חודש וגם אי מותר למכור אותה לנכרי.
הנה מדברי הגה"ה בטור סי' מ"ח מוכח לכאורה דאין תקנה רק לנקב הכרס כדי שתצא הרוח והכרס ולא די אם דוקרים עד סמוך לכרס ואם הדבר כן יש לעיין אי מהני שיהוי י"ב חודש כי הש"ך בסי' נ"ז העלה דבספק פלוגתא מהני י"ב חודש כמו בכל ספק טריפה ומסכים בזה עם דברי מהרש"ל שכתב כן ביש"ש ועיין בח"ס חו"מ סי' ל"ה שכתב בפשיטות דלא לבד דבהמה זו שחיתה כשירה בספק פלוגתא רק דמעידה גם על חברתה ומטהרת עצמה ומטהרת חברתה ועל הכלל יצא להתיר והב"ח והת"ש כתבו על הג"ה זו שארי לי מארי' שרוצה להוכיח דעיקר כפוסקים דכרס הפנימי הוא מפרעתא דהא כתב הרשב"א דבודאי טריפה לא מהני יב"ח וכ"כ המהר"ם א"כ אין להוכיח דהלכה כרבה בר רב הונא יע"ש וצ"ל דהב"ח והת"ש סברו כיון דרוב הפוסקים סוברים כר"י בר חנינא דכל הכרס כרס הפנימי הוי כודאי טריפה ואין ראיה מיב"ח דלא מהני בודאי טרפה ועיין בפרמ"ג בסי' נ"ז שכתב דוקא בספק דפלוגתא דרבוותאי אבל ברוב הפוסקים נגד מיעוט לא מהני יב"ח דמשום דאזל בתר רוב דאינם חיות יב"ח ניזל בתר רוב הפוסקים דסברו דהוי טרפה ולא מהני שיהוי י"ב חודש כן צריך להסביר דברי הב"ח דלא יהיה תמיה עליו מדברי מהרש"ל עד שכתב על דברי הגה"ה דשארי לי מאריה והפרמ"ג בשפתי דעת כתב דרוב הפוסקים סברו להחמיר כר"י בר חנינא וממילא אין הכרעה מדחי יב"ח אלא שראיתי בפ"ת שכתב דמשמע מכל הפוסקים דלא הוי ודאי טריפה רק ספק טריפה דרק לחומרא פסקו כר"י בר חנינא כמו בכל ספק טריפה דמה"ת להחמיר רק מלשון הרמב"ם משמע דהוי ודאי טריפה וכיון דרוב הפוסקים רק משום ספק לחומרא פסקו דטריפה בכל הכרס ממילא מהני שיהוי יב"ח כמו בכל ספק פלוגתא אלא דקשה להקל ולסמוך על זה מאחר דהב"ח ורא"ש מחמירין דלא מהני יב"ח, וראיתי בבינת אדם בסי' כ"ו דמיקל כאן אף בניקבו הכרס בודאי נגד הצלעות אם חיתה י"ב או עיברה וילדה וטעמו כיון דהוי ספק פלוגתא מהני יב"ח יע"ש ומדבריו משמע דאף אם רוב פוסקים להחמיר מהני שיהוי יב"ח ואני כבר הבאתי דלא מהני ברוב הפוסקים כדמוכח מדברי הב"ח ות"ש אבל מ"מ יש להקל בזה משום דגם רוב הפוסקים רק מפני ספק פסקו לחומרא ואלו היה ראה דברי הב"ח והת"ש אולי לא היה מיקל בפשיטות מ"מ נ"ל בהפסד מרובה יש להקל בשיהוי יב"ח מטעמא שכתבת.
ועכשיו באנו לדון אם מותר למכור לנכרי והנה להשהות פשיטא דאסור כמו שפסק הרמ"א בסי' נ"ז דאף בחדא חיישינן לתקלה וגם למכור אסור שמא יחזור וימכרנו לישראל ורק בספק פלוגתא מיקל הרמ"א בשם תה"ד אבל כתב הש"ך דלא בכל ספק פלוגתא רק היכא דיש עוד כמה צדדים להתיר ואם ידעינן בודאי שניקב הכרס ע"י הדקירה להוציא הרוח אין להקל למכור לנכרי ועיין בנוב"י תנינא רצ"ג ביו"ד שמצדד להקל בתרי דרבנן ואני כתבתי בגליון שם עיין בר"ן ס"פ כל הצלמים דמשמע דבגד שנארג בעצי עו"ז וכן פה שנאפה לא הוי רק דרבנן ומשו"ה מהני פדיון לר"א ובכל זאת אם נתערב באחרים לא מהני מכירה לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל כמו שהביא תוס' שם בשם הירושלמי וצריך לומר משום דאין לעשות ס"ס או ספק דרבנן בידים כמו שהביא המג"א סי' תס"ז בשם מהרי"ט והבאתי ראיה לזה מכמה מקומות וכיון דלרוב הפוסקים עכ"פ ספק בטריפה הוי אין למכור לנכרי, והנה בספק אם צריך לנקב הכרס דוקא יש לצדד להתיר מכח ס"ס דילמא לא ניקב הכרס כלל ודילמא הלכה דמפרעתא דוקא אלא דכבר כתב הש"ך בסי' ק"י סי' ל"ג דוקא היכא דאיסור והיתר שווין אז יש להתיר מס"ס אבל היכי דרוב לאיסור לא הוי ספק השקול ולא מצטרף לס"ס וכתב במנחת יעקב במחודשים דגם בספק דרבוותאי אי רוב הפוסקים לחומרא אין לעשות ס"ס אלא דכבר כתבתי בשם פרי תואר דגם לרוב הפוסקים דטריפה ניקב בכל הכרס לא הוי רק משום ספק א"כ שפיר יש להקל מכח ס"ס דילמא לא ניקב הכרס כלל ודלמא לא הוי טריפה אלא אם לא נזהר שלא ינקב הכרס י"ל דשכיח יותר שינקב הכרס ג"כ דלא רמי' עלי' ולא אדעתי' שלא ינקב הכרס ועיין בח"ס יו"ד סי' קכ"ב דאפילו אם אמר אח"כ ברי לי שלא נגעתי לא מהני כיון דמעיקרא לא רמי' עליה וקרוב לודאי ושם הנידון בתחוב המחט תחת כנף העוף כדי להצבות מקומו שיהיה נראה כעבה מחמת שומן שיש לחוש לשמא ניקבה הריאה בין הצלעות.
אלא דהיכא דיש אומנים על זה נאסר שמעתי הבקיאים לדקור בין הצלעות ונזהרו שלא ינקבו הכרס יש לסמוך על זה וכמו שכתב בפרמ"ג סי' מ"ו בתרנגולים המסורסים דאין חיישינן שמא ניקבו הבני מעיים משום דבקי באומנתו שלא יפגע בבני מעיים ועיין בח"ס יו"ד סימן כ"א ע"ד הקזה שעושים בצואר הבהמה שאין לחוש משום נקיבת הסימנים משום דלא מרעא אומנתו וזהיר שלא ינקב הסימנים והא דמחמיר בסי' קכ"ב צ"ל דהתם כל או"א תוחב המחט תחת הכנף ולא זהיר כלל דהא כל התכלית שיראה עב ושמן ע"י המכה הנפוחה ועושים כן קודם המכירה ומה להם ליזהר דאדרבה כל שקודם המכירה יותר עדיף שלא תתרפא המכה ותהיה נפוחה סמוך למכירה משא"כ המסרסים לתרנגולים עושים כן כדי לשבחה ולפטמה למכור לאחר זמן אז בודאי נזהרים שלא ינקבו הבני מעיים שתוכל למות עי"כ וכן אלו האומנים המוציאים הרוח מבהמה שנפחה כריסה כוונתם להציל הבהמה שתחי' בודאי נזהרים שלא ינקבו הכרס וצריך דרישה וחקירה אם אפשר אף בלא נקיבת הכרס ויען כי שכיח הוא ורוב הבהמות הנדקרים להוציא מהם הרוח חיים לפנינו ויולדת ג"כ ש"מ דאפשר בלא נקיבת כרס והאומנים בקיאים בזה ובזמן הגה"ה ובארצות המערב עדיין לא היו בקיאין באומנות זם כאשר נראה מדבריו כי במדינתינו אינם עושים כאשר עושים בארצות המערב שקורעין הכרס ומוציאים הפרש ושמעתי כי האומנים תופסים בהמחט השיעור שיתחוב בבהמה שלא יכניסו המחט יותר מדאי שלא לנקב הכרס ואם הדבר כן בודאי יש להקל למכור לנכרי או בהפסד להתיר עכ"פ לעצמו לאחר ששהה יב"ח ואם יש ספק בדבר ימכור לנכרי ויעשה אופן המכירה כמ"ש בח"ס יו"ד סי' ס"א וס"ב להרהין אצל הגוי במשכנתא או למכרו אם לא יתן הדמים אחר י"ב חודש בטל המקח למפרע ועל החלב שיחלוב אח"כ הגוי נ"ל דאין איסור מכירה כלל דהא החלב עדיין אינו בעולם ובמג"א סי' תס"ז סק"ד כ' דדגן שנפל למים קודם ששהה שיעור חימוץ מותר למכור לנכרי וכתב במקור חיים אע"ג דודאי יתחמץ אחר שישהה ואיכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל מ"מ כיון דכל הטעם דלא ימכור לנכרי כתב תוס' בחולין צ"ה דמדינא לא היה לנו לחוש שמא ימכרנו לישראל דאזלינן בתר רובא ולא אסור רק משום מבטל איסור לכתחילה וסבר המג"א קודם שנעשה איסור מותר לבטל ולא דמי לחמץ קודם זמן איסורו דשמו עליו יע"ש והארכתי בזה בתשובה אחרת וא"כ כ"ש היכא דהחלב עדיין אינו בעולם בודאי מותר למכור הפרה לנכרי וגם הישראל יכול לקנות החלב מגוי אם מבטל הגוי החלב תחילה כמבואר בח"ס שם ע"כ לדינא יען כי לא נודע לנו בבירור היטב שאומנים בקיאין בזה ולא דמי לסירוס תרנגולים ולהקזה דצואר בהמה שיותר יכול ליזהר בזה שלא יגע בבני מעיים וסימנים משא"כ אם תוחב המחט במקום שאין עינים שולטות כ"כ ועיין בב"י סי' מ"ח שמיישב הרמב"ם דסבר דנקרע רוב חיצונה אף ברוב לא מפולש משום דנקרע משמע גם בסכין ואז יש חשש משום ניקב הכרס משמע בנקרע בסכין יש חשש קרוב לנקובת הכרס ע"כ לאחר יב"ח יש להקל ולמכור לנכרי נ"ל דשרי ומהיות טוב יש לעשות כמו שהבאתי בשם ח"ס וגם החלב שנחלב כבר מותר למכור לנכרי באין ישראל רואה ולחלב שנחלב אח"כ בודאי אין לחוש משום שמא ימכרנו כמ"ש וכתבתי רק מה שנוגע לדינא בלא פלפול והנני הדש"ת יום ג' לסדר ויקהל תרמ"ה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.