אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה כא

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה כא

תשובה כ

שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג חרוץ ברק השנון יד"ג כש"ת מו"ה מאיר ראזענבערג נ"י רב דק"ק קאוואגרעש יע"א.

אחדש"ה הנני בברכת מז"ט שנתקבלת לישב על הוראה בקהל עדת ישורון וה' ירים רישך וקרנך בכבוד והמעשה שבא לפניך בושט שנמצא על עור החיצון נקב וסביב מראה לובן ונשתנה העור ומחזי כלקותא ובפנים אין רושם כלל ושלם מבלי ריעותא והיית מצדד להקל.

לא אאריך בפלפול רק במה שנוגע לעיקר הדין הנה הרמ"ח כתב סי' ל"ב כ' אם לא ידוע אם מחמת חולי או קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טרפה ונחלקו הפוסקים בלשון אפילו הט"ז הביא הא דאו"ה דכ"ש אם ניקב החיצון והב"ח הביאו משום דבחיצון יש להטריף משום דרוב הכבלעין דרך הושט ובודאי ניקב הפנימי והחיצון והב"ח תפס דהא יש לתלות דלמא מהצואר נכנס בושט וע"ז כתב בפלתי כיון דהעור שלם בודאי יש לתלות יותר דרך הושט יע"ש והנה באו"ה לא כתב דינו רק אם נמצא קוץ בעור החיצון אבל אם נמצא נקב לחוד מזה לא איירי כלל אלא שהב"ח וט"ז רצו לישב לשון אפילו בזה וכבר כתב הת"ש דהא הרמ"א בקורקבין מכשיר בסי' מ"ט ונ"א בניקב עור החיצון של קורקבן ולא אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט וא"א להעמיס כן ברמ"א ומלשון הב"ח משמע דגם בנמצא קוץ בחיצון חולק על האו"ה משום דלא נמצא ריעותא בושט מבפנים וכונתו אף דבמחט בחלל הגוף אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט משום דשם א"א לבדוק בכל בני מעיים משא"כ כאן דאין לנו רק נגד הנקב שמבחוץ ואי חזינן דעור שלם מבפנים ולא ריעותא יש לתלות מבחוץ כמו מבפנים ולפי מה שהאריך התב"ש ופרמ"ג בסי' מ"ט ונ"א יש ללמוד מדבריהם בעור שלם וקוץ תחוב מבחוץ טרפה ודאי הוא משום דרוב נבלעין דרך הושט כיון דהעור שלם מבחוץ ואי ריעותא בהעור מבחוץ תלינן בקוץ וליכא ס"ס דלמא ע"י חולי ואי העור שלם ונמצא נקב מבחוץ אז תולין בודאי שנעשה ע"י חולי רק אם ליתא העור לפנינו אז יש לצדד משום ס"ס דלמא ע"י חולי או ע"י קוץ מבחוץ וא"כ גם כאן בנדון שלך אי העור שלם מבחוץ לא צריכין לס"ס ורק בליכא להעור אז יש לצדד משום ס"ס ומלתא דתמוה על דברי הח"ס ביו"ד סי' צ"ג שכתב על פקפוק השואל שם על דברי שבות יעקב דלא אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט רק במחט שאשתכח בכבדא או בקנה שהספק אי דרך הושט או הקנה אז אמרינן דרך הושט אבל בנמצא בחלל הגוף יש לתלות דרך החלל הגוף כמו בושט וכתב ואין זה צריך לפנים.

ובאמת מדברי הסמ"ג שהביא הפרמ"ג סי' מ"ט וכן מדברי האו"ה כאן מוכח דגם במחט שנמצא בחלל הגוף נמי אמרינן דרוב נבלעין דרך הושט ובפרמ"ג הביא הא דשבות יעקב וכתב דצ"ל דאיירי דנמצא רושם בעור החיצון או דאין העור לפנינו ואולי כונת הח"ס ג"כ דוקא כה"ג דאין העור לפנינו דאז הוי ספק השקול אבל אי העור שלם לפנינו בודאי לאו ספק השקול הוא דהא אי היה אתי מבחוץ בודאי היה ניכר בעור משא"כ אי אתי דרך הושט דא"א לבדוק כל חלל הגוף ביותר יש לתלות בושט והנה מש"ך ס"ק ז' משמע דגם בנקב בעור החיצון אסור אע"ג דהוי ס"ס כמו בניקב הפנימי רק דהכשיר בהחיצון משום דיש לפנימי בדיקה במקום ידוע וכיון דחזינן הנקב בהחיצון ולא צריכין להחזיק ריעותא דלמא ניקב גם במק"א הוי כנגדו בפנימי מקום ידוע וגם לרמ"א מהני בדיקה אבל התב"ש סובר דכונת הש"ך דוקא אם נתחב הקוץ לפנינו אז מהני בדיקה משא"כ בניקב החיצון או אפילו קוץ נתחב שלא לפנינו לא הוי מקום ידוע משום דיש לחוש שניקב גם במקום אחר וצ"ל לדבריו דהש"ך לצדדים נקט הפירש ברמ"א ולא משמע כן מלשון הש"ך כי פירש של התב"ש דחוק כמובן וכן מסתימת הראשונים שכתבו דבמקום ידוע יש לושט בדיקה מבחוץ אם תחוב בו קוץ משמע דלא חיישינן דלמא ניקב ג"כ במקום אחר ועין בש"ך ס"ק כ"א בהג"ה וגם שם נדחק הת"ש.

והנה עיקר מה שהקשה הת"ש הוא מהא דסי' ל"ד שכתב הרמ"א דאם יש לתלות דניקב הגרגרת ע"י קוץ טרפה משום דחיישינן דלמא ניקב הושט ואין לו בדיקה חזינן דגם ע"י קוץ לא הוי מקום ידוע ובאמת יש לחלק קצת דהתם כיון דהקוץ בהגרגרת והושט מתפשט וגמדא א"כ יש לחוש שפיר דלמא ניקב הקוץ בכל הושט ולא דוקא נגד מקום נקב של הקנה דהא כל הושט הולך מלמעלה למטה משא"כ אם תחוב הקוץ בושט לא חיישינן דלמא ניקב תחילה במקום אחר ואח"כ נתחב במקום זה דאמרינן כאן נמצא תחוב גם מתחילה ולא היה נוקב במקום אחר כמו בנמצאת בושט דלא חיישינן דלמא ניקב כבר הושט והאוכלין ומשקין הי' דוחקין הקוץ לחוץ כי לא מחזקינן ריעותא רק באותו מקום שנמצא כמו שכתב הש"ך דרמ"א לא חייש להא דרבנו ירוחם ועיין בסי' נ"א שיש פוסקים מכשירים אם נמצא מחט תחוב בלב אף שלא ראינו נתחב לפנינו וגם אינו תחובה עתה בדופן תלינן דנקבה מיד ללב ולא חיישינן שמא נקבה תחילה במק"א וכ"ש כאן דלא חיישינן שמא ניקב הקוץ תחילה מקום אחר בושט ומדברי הש"ך כפשוטן מוכח ממילא דגם בניקב החיצון ליכא ס"ס ולא הותר רק ע"י בדיקת של הפנימי ולא הוי ס"ס אף דלא שייך דאוכלין ומשקין דחקוה אם ניקב מבחוץ ע"י קוץ מ"מ כבר כתב הב"ח דגם בקוץ בחיצון י"ל דאגב דוחק התחיבה מסתמא ניקב גם הפנימי ואדרבה כתב דכה"ג גם עולא מודה כיון דנדחק בכח משא"כ מבפנים הוי דרך אכילה לא חיישינן שניקב לחוץ וכן בפלתי מצדד להחמיר בושט אף מבחוץ דליכא ס"ס משום דהוי ספק בשחיטה וכן הפר"ח מחמיר אף בניקב החיצון וכן משמע מדברי הרמ"א בסי' ל"ד שכתב דוקא בידוע מחמת חולי משמע אבל בספק אסור ופרמ"ג הרגיש בזה וכתב דלאו דוקא בידוע אלא ספק נמי וכן כתב הת"ש בפשט דברי הרמ"א דלא נקט רק לעיקר הדין בניקב הפנימי אבל לדידן דלא בקיאין גם בניקב החיצון טרפה וכיון דכל הני פוסקים מחמירין כאשר הוכחנו ורק הפרמ"ג מצדד להקל קשה להקל באיסור דאורייתא ובפרט בושט דהוי נבילה ובחזקת איסור לכמה אחרונים אבל בנדון שלך דניכר מבחוץ דמחמת מכה וחולי הוא יש להקל ואע"ג דלא נראה רק שאצל מקום הנקב מראה לובן והר"ן ומהרש"ל כתבו דלובן מבחוץ לא הוי לקותא והפנים מאירות כתב דאצל אוזת שמלעיטין פעמים מחמת ליבון השמנונית מ"מ זה יכול המורה להכיר אם רק שינוי מראה הוא או לקותא מחמת חולי ובפרט אם יש נקב בודאי תלינן הלובן מחמת המכה אבל אם הוא רק צלקת כמו גידין לבנים וקשים כבר כתב בפנים מאירות דזה ניכר ונראה דקרום מחמת מכה הוא ואין להתיר רק בנראה וניכר שבא הנקב החיצון מחמת חולי אבל בלא"ה אין להקל בניקב החיצון לבד אף שלא נראה ריעותא מבפנים דבאמת פירש הפרמ"ג בש"ך ג"כ דחוק דאי טעמא דש"ך משום ס"ס לא היה צריך הש"ך לאריכות כ"כ אי זה מקרי מקום ידוע או לא דהא בלא"ה מותר מצד ס"ס אלא דלכתחילה עכ"פ צריך לבדוק משום דאפשר לברורי אבל לאחר שבדקנו מבפנים ולא חזינן אף אי אנן לא בקיאין מ"מ מותר מצד ס"ס ודברי הרמ"א כפשוטן ואי דהש"ך רצה לומר אפילו בנתחב הקוץ מבחוץ מזה לא איירי הרמ"א כלל ואדרבה לפירוש התב"ש יש דוחק לפרש לשון אפילו לחצאין ולפי דברי הפרמ"ג א"ש דברי הרמ"א כפשוטן בניקב החיצון כשר מצד ס"ס ומה לו להש"ך בכל האריכות אי מהני בדיקה מבפנים כיון דכל הבדיקה הוא רק משום דאיכא לברורי ואין להכשיר רק במקום שנראה מכה מבחוץ דידעינן דבא על ידי חולי אם לא בהפסד מרובה ותערובות דיש להקל ולסמוך על הש"ך לאחר שבדק היטב מבפנים אף שאינו ניכר הלקותא מבחוץ.

וראיתי בכתב סופר יו"ד סי' כ"א אות ט"ו וט"ז שיצא ג"כ להקל בניקב החיצון והאריך שם וגם אני בנו אוחז בדרכו בקודש אבל לא מטעמי' כי עיקר דבריו בנוים לפי הנחה דהא דשכיח שינקוב לחוץ או דקוץ שכיח טפי לא הוי רוב גמור רק כמו רוב רצון שכתב תוס' כתובות כיון דלא הוי רק רוב מדרבנן מצרף לס"ס אף דיש בספק השני רוב כזה נגד המיעוט ובאמת לא הבנתי למה יהיה רחוק לומר דשכיח שמנקב לחוץ לא יהיה רוב גמור וכן כתב הש"ך בכללי ס"ס פי' ל"ג דכל היכא דשכיח איסור יותר מהיתר לא מקרי ס"ס ואין זה ספק כלל אלא כשאיסור והיתר שווים משמע כל דשכיח צד אחד יותר ליכא ס"ס ומנ"ל לומר דשכיח דקוץ לא אתיא בזה הכלל ונ"ל שיש לצדד וטעם אחר דמקרי ס"ס אע"ג דיש רוב נגד ספק השני דהנה בנוב"י תנינא יו"ד סי' קי"ח כתב הא דכתב תוס' היכא דספק השני אינו שוה לא הוי ס"ס זה דוקא בליכא חזקה נגד הרוב אבל אם יש חזקה עם המיעוט אף דיש רוב דאורייתא בספק השני מ"מ לא אמרינן דחזקה נגד הרוב כמאן דליתא להיות ספק שאינו שקול אלא דהוי כמו רוב רצון כיון דלא הוי רוב גמור מצרף לס"ס כן הוא אם נגד הרוב חזקה לא הוי עוד רוב גמור ותוס' לא כתבו רק בס"ס באונס או אינו תחתיו דליכא חזקא כלל דהא נגד חזקת היתר עומדת חזקת הגוף שיהיה הספק תחתיו או אינו תחתיו ספק שקול וכיון דכבר צריכינן החזקת היתר לעמוד נגד חזקת הגוף שוב לא מהני לעמוד ג"כ נגד הרוב רצון ומשו"ה לולי דרוב רצון אינו רוב גמור לא הוי ס"ס אבל ביש ג"כ חזקת היתר נגד הרוב אף נגד רוב גמור מהני להיות ס"ס דהוי כרוב גרוע יע"ש וכן כתב סברא זו בחדושי הפלא"ה בכתובות שם א"כ ה"נ בקוץ דכתב התב"ש דבקוץ כ"ע מודו אף לפוסקים דלא אמרינן בריעותא מחיים בהמה בחייה בחזקת היתר עומדת מ"מ בקוץ ודרוסה דיש חזקת הגוף דלא נדרסה ולא נתחב הקוץ מתולדה בודאי הוי חזקת היתר ומצאתי שכן כתב בחדושי פנ"י בס"פ המדיר דתוס' לא הקשו רק על קוץ ודרוסה דנוקמי בחזקת היתר אבל לא בשאר ריעותא דאפשר בתולדה ולא היתה מבוררת כלל וא"כ אף דשכיח יותר שינקוב הקוץ לחוץ מ"מ יש חזקת היתר דבהמה והוי ספק השקול אלא דהנוב"י שדי ביה נרגא ורוצה להוכיח דאפילו בסיועת חזקה לא מהני ס"ס במה דלא שכיח מהא דהקשי תוס' שם אכתי באשת כהן או באשת ישראל שקבל אביה פחות מג' שנים יש ס"ס דלמא מוכת עץ דשכיח הוא ומשמע דאי מוכת עץ לא שכיח לא הוי ס"ס והא באשת ישראל אכתי איכא ס"ס ספק מוכת עץ או בעולה ובאונס ויש ג"כ חזקת היתר אלא ודאי היכא דלא שכיח לא מהני חזקת היתר יע"ש ולדידי אין הוכחה מזה דהא כבר כתבו תוס' דספק אונס נמי לא שקול אלא דמ"מ מצרפינן לס"ס משום דלא הוי רק רוב מדרבנן אבל לזה עכ"פ צריך להיות ספק אחד שקול ממש אבל אי מוכת עץ שכיח אע"ג דיש חזקת היתר נגד השכיח מ"מ לא הוי ספק השקול רק רוב גרוע כמו רוב רצון והיכי דאצל שני הספקות יש רוב דרבנן גרועה מודה תוס' דלא הוי ס"ס ומשו"ה הוצרך תוס' לומר דמוכח עץ שכיח והוי ספק השקול ממש וממילא בספק השני ספק אונס מצרפינן לס"ס משום דלא הוי רק בחד ספק רוב גרוע רוב רצון אבל היכי דספק אחד שוה ממש ובספק השני רוב גמור נגד מיעוט וחזקה יש לצרף לס"ס אע"ג דהוי רוב גמור אלא דלכאורה יש להוכיח מדברי תוס' דגם אי משני צדדים רוב גרוע נמי מצרף לס"ס לפי מה שכבר הקשה בהפלא"ה שם למאי צריך תוס' להקשות מצד ס"ס ולא בפשוט דלמא מוכת עץ או לא ויש חזקת היתר ותירץ דאף דשכיח מוכת עץ מ"מ לא הוי רק כספק אונס דלא מהני חזקה היתר משום דאונס לא שכיח אע"ג דרוב רצון לא הוי רק רוב דרבנן מ"מ מהני נגד חזקת היתר כן ה"נ מוכת עץ לא שכיח ורוב בעולות אבל לא הוי רק רוב מדרבנן ולענין ס"ס מצטרף כמ"ש תוס' לענין ס"ס דלמא תחתיו או אונס יע"ש וממילא מהא מוכח מתוס' דגם היכא דיש לנו נגד שני ספיקות רוב דרבנן נמי מהני ס"ס ודלא כמ"ש בכ"ס שם דפשיטא ליה דלא הוי ס"ס כה"ג אף ברוב גרוע דרבנן.

ובאמת צ"ע מנ"ל לתוס' להקשות דלמא כה"ג לא אמרינן ס"ס היכא דאין שני ספיקות שקולים, אף ע"י רוב דרבנן כי מסתבר דכה"ג לא הוי ס"ס וצ"ל דתוס' סברו כיון דלא הוי רק רוב דרבנן וגם יש לנו חזקת היתר כה"ג בודאי הוי ספק השקול כיון דגם ברוב גמור נגד חזקה הוי רוב גרוע היכי דבלא"ה הוי רק רוב גרוע ויש ג"כ חזקה הוי כספק השקול ממש ושפיר הקשה תוס' וזה דוקא ברוב גרוע אבל אם יש רוב ממש ושכיח לא מהני אם יש חזקת היתר נגד הרוב דאורייתא משום דגם ספק השני אינו, שוה ע"י רוב דרבנן ומשו"ה הוצרך דאין לומר דמוכת עץ לא שכיח היינו דלא שכיח והוי רוב גמור דאז באמת לא הוי ס"ס אף דיש חזקת היתר כיון דגם בספק אונס יש רוב דרבנן וליתא להוכחת הנוב"י והדרינן להסברא היכי דיש חזקה נגד הרוב בספק אחד אמרינן ס"ס וא"כ גם בקוץ יש לומר כן אלא דלזה א"ש מה שכתב בכ"ס כיון דגם בספק השני יש ג"כ רוב כמ"ש הפלתי ויש לנו שני טעמים של נקה"כ והפלתי משום דשכיח שינקוב לחוץ וגם רוב ע"י קוץ לא הוי ס"ס וזה דוקא בפנים אבל בחוץ דלא שייך טעמא דפלתי דרוב ע"י קוץ רק הטעם של נקה"כ דשכיח שינקוב לחוץ ואף אי גם מבחוץ אמרינן מחמת דוחק ניקב מעבר לעבר מ"מ כיון דיש חזקת היתר בקוץ הוי ס"ס אף דהוי רוב גמור ולא צריכין אנו להקדמת הכ"ס דרוב זה לא הוי רק רוב גרוע אבל מ"מ אין להקל לאחר שהבאתי שמרוב הפוסקים גדולי אחרונים מוכח דגם בניקב החיצון אסור אם לא שידוע וניכר שניקב ע"י חולי ואסתגר בזה והנני הדש"ת טרוד מאד פה פ"ב יום ג' לסדר שמות תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה