שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק יורה דעה · תשובה טז
שלום וכ"ט לתלמידי המופלג מורג חרוץ ברק השנון אוצר בלום יפ"ת כש"ת מו"ה משה דוד ראטה נ"י לאי"ט.
ראיתי דבריך ואודות האוזת ותרנגולים שיש להם נוצות בראשם שקורין ''שעפליך,, כבר הלכו בו נמושות בכל ספרי גדולי אחרונים וראש המדברים בשו"ת צ"ל ע"א שפתח בכח דהתירא ועיין בפר"ח סי' נ' ובת"ש סי' ל"ד שהחמיר ועיין ג"כ בפלתי סי' ל' ובשו"ת חנוך בית יהודא שהביא בשם כמה גדולים שהקילו ועיין בנוב"י קמ"א סי' ה' שהאריך ג"כ ועיין בח"ס יו"ד סי' נ"ה שמחלק בין עוף היבשה כגון תרנגולים ובין עוף המים וכן הת"ש נוטה להקל בתרנגולים ולהחמיר באוזת וכ"ש בר אוזת שקורין ענטען דהוי ודאי עוף המים כמ"ש הרשב"א בחדושי חולין נ"ו ע"א וכל אחד מי שרוצה להקל או להחמיר ימצא כמבוקשו בספרן של אחרונים אלו.
ומתחילה יש לדון על הנקב אם טריפה מצד חסרון גלגולת דאסור לכמה פוסקים אף בלא נקיבת הקרום וכן שיטת רש"י בהא דר"נ כסלע כיתר מכסלע דלענין חסרון גלגולת ועיין ברשב"א על מתניתין דאלו כשרות בבהמה שהאריך בזה ואנן נקטינן דטריפה אף בלא חסרון קרום כמבואר בש"ע סי' ל' ובעוף משערינן לפי קטנן א"כ בנקב קטן יש לחוש שמא יש שיעור לפי שיעור חסרון כסלע בבהמה ועיין בפלתי סי' ל' שמתמה דאם שיעור חסרון בבהמה כסלע א"כ למה באדם דקטן מבהמה נמי צריך חסרון כסלע וכבר הרגיש הת"ש בזה וכתב דצ"ל דאדם דאית ליה מזלא צריך חסרון כבהמה גדולה אלא שעדיין יש להתיר אי אמרינן דוקא כדי שינטל מהחי וימות דהוי ניטלה ביד דוקא טריפה ולא מתולדה בהאי אוזין דראינן שהוא מתולדה וכן בחסרון חולי' דטריפה וכבר האריכו בזה הש"ך וט"ז בסי' נ"ד וכן בפלתי שם שמצדד ג"כ דוקא בניטלה ולא מתולדה וכן פסק הרמ"א בסי' נ"ד וא"כ משמע גם בחסרון גולגולת כן וכן משמע לכאורה מדברי תה"ד סי' קמ"ו דשווים המה חסרון חולי' וחסרון גולגולת אלא דהת"ש סי' ל' האריך דתה"ד לא מתיר רק חסרון חולי' בתולדה ולא חסרון גולגולת יע"ש ובאמת יש להביא קצת ראיה לדבריו מדהביא הרמ"א בסי' נ"ד דבחסרון בתולדה כשר ודוקא נעקרה ולא כתב ג"כ גבי חסרון גולגולת בסי' ל' משמע דשאני גולגולת משדרה ועיין ב"ח סי' נ"ד שכתב ומחלק בין ניטל ונעקרה דוקא בניטל סבר הרשב"א דליכא חילוק בין ניטלה לחסורה מתולדה אבל בנעקרה וודאי דוקא ניטלה ולא חסורה וגם הרשב"א מודה להרמב"ם בזה וחסרון חולי' היינו נעקרה יע"ש באריכות ופר"ח בסי' כ"ט כתב איפכא דוקא היכא דנאמר ניטלה סבר הרמב"ם דאין חסורה בכלל כדיהיב הרמב"ם טעמא דא"כ למה מנה נטולה וחסורה לשתים אבל בנעקרה ושבורה גם הרמב"ם מודה להרשב"א דגם חסורה אסור ועיין בנוב"י סי' ה' שדבריו נוטים להב"ח ולא הביאו ועיין בח"ס שכתב ג"כ דוקא ניטלה כסלע אבל חסרון בתולדה כשירה מדקתני כמה חסרון וקאמר כדי שינטל בזה גם הרשב"א מודה כיון דמתחיל בחסרון וסיים כדי שינטל מן החי ובמחכ"ת יש להשיב על זה לפי מה שכתב תוס' עירובין דף ז' הא דקאמר ב"ה כדי שינטל מן החי דהא גם לב"ש דאמר מלא מקדח אינו חי דמשו"ה טרפה הוא ותירצו כדי נטילה ביד הוי שיעור כסלע מצומצם דמודה ב"ש בנטולה ביד רק ב"ש ע"י חולי ורקבון צריך שיעור יותר ע"ז קאמר ב"ה דשיעור ע"י חולי הוא ג"כ כשיעור ליטול ביד ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין שם פירש דברי תוס' וא"כ צריך לשנות ולנקוט כדי שינטל דמשום זה דן ב"ה ומחולק על ב"ש בחסרון ע"י חולה אלא השתא דאתית להכי בודאי יש מקום לדברי הפלתי סי' נ"ד שהוכיח מזה דוקא חסרון אח"כ ולא מתולדה דהא ודאי דאינו כאיב בתולדה כמו אח"כ ע"י חולי ורקבון וניטל ביד והיכי מדמי ב"ה ליטול ביד לחסרון בתולדה אלא ודאי דוקא בחסרון אח"כ ודברי פלתי מגומגמים קצת וזה כוונתו שם ותמוה לי שלא הביאו דברי חדושי הר"ן ר"פ דאלו טרפות שהקשה מהא דנדה דף כ"ד דאמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה אפילו כל שהוא דאמר רב גידל אמר ר"י המפלת את שגולגלתו אטומה טהורה אלמא דשיעור שינטל מהחי וימות הוא כ"ש ולא כסלע ותירץ די"ל תחלת ברייתא שאני א"נ דכל שהוא שיש לו שיעור הוא לאפוקי משיעורין גדולים שנחלקו בהם מלמטה אמר הכי וכן מצינו בכמה מקומות כ"ש שיש לו שיעור עכ"ל משמע מדברי הר"ן בתירץ ראשון דאדרבה מתחילת ברייתא גרע ואפילו בחסרון כ"ש טרפה ובתירץן שני עכ"פ כסלע אף בתולדה וזה דלא ככל אלו הפוסקים דמכשירין חסרון בתולדה וראיתי אח"כ בת"ש בסי' ל' שהביא ג"כ מש"ס הנ"ל דטריפה מתולדה ולא הביא שכבר קדמו בחדושי הר"ן ולפוסקים דלא מטריף חסרון גולגלת כלל כתב שצ"ל עם הקרום דוקא כמ"ש תוס' בחולין ובסי' כ"ט כתב דמה"ט לא מנה הרמב"ם חסרון גולגלת בכלל חסורה משום דמשמע מש"ס נדה דלא יכול לחיות כלל אף בכ"ש דהכי קים להו דגרע טפי נברא כך משום רכותו דמוח וע"כ הא דאמר רב יהודא וכן לטרפה כסלע היינו בניטל אח"כ יע"ש וזה כתירץ הראשון של חדושי הר"ן דאף בכ"ש טריפה בנברא כך וצ"ל לדעת כל הפוסקים דמכשירים בנברא כך דסברי כמ"ש הר"ן ורשב"א נדה דהתם לאו משום טריפות אתינן עלה רק משום דלא נברא כצורת בני אדם ואטום לאו היינו חסר כמ"ש רש"י אלא אטומה שלא נולד ונברא כדרך החיים יע"ש ומה"ט לא קשה נמי מה שהקשה בת"ש דמשמע מסוגיא דנדה דאף בנברא חסר טריפה דלא כרמב"ם ועיין בח"ס סי' נ"ב בד"ה ובלאה"נ וכו' שהרגיש בזה.
וכל זה בעוף היבשה שאין לדון רק על חסרון גלגולת אבל בעוף המים יש לדון ג"כ אף בנקב לחוד מהא דתני לוי נשבר העצם אף שלא ניקב קרום של מוח וכבר כתב הרמב"ם דכל היכא דניקב טרפה אף חסרון בתולדה טרפה ולא נחלקו הרמב"ם ורשב"א רק בטריפות ניטל והאריך בו בצ"צ ונוב"י חקר אי הטעם משום דניקב עצם הוא טרפות מחמת עצמו בעוף המים אז אין לחלק בין חסרון בתולדה או נשבר העצם וניקב אח"כ אבל אי טעם טריפות משום ניקב קרום של מוח אח"כ י"ל דוקא בנשברה או ע"י חולי ולא בתולדה יע"ש וכן כתב הצ"צ די"ל הא דנקובים טרפה אף בחסרון מתולדה זה דוקא אי מחמת עצמו ולא אי ניקב ערפה משום דסוף לנקוב הקרום וכדומה יע"ש.
והנה מרש"י שכתב בד"ה וקרומו רך הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום משמע דהטעם משום דסופו לנקוב הקרום ולא טריפות מחמת עצמו אלא שהנוב"י הביא ראיה מתוס' שכתבו דמשו"ה לא חשיב לוי נמי ניטול צומת הגידין דבעוף דשיתסר חוטי הוי ואי פסק חד מינייהו טרפה משא"כ בבהמה משמע דהטעם בעוף משום דסופו לפסוק כולן א"כ גם נשבר העצם לא חשוב אי הטעם משום דסופו לפסוק הקרום יע"ש.
והנה הלחם משנה בפ"י מהל' שחיטה הלכה י"א הקשה ג"כ קושי' תוס' מהא דצומת הגידין ותירץ דלא תני לוי רק טרפות חדש נוסף על הבהמה משא"כ צומת הגידין דאינו טרפותו חדש רק חומר הוא בעוף שטריפה אף בחוט אחד וא"כ לא קשה לרש"י דאף דטריפה משום דסוף הקרום לנקוב י"ל דמ"מ טרפות חדש הוא דאף בנשבר העצם שהוא אבר אחר טרפה משא"כ בצומת הגידין שהוא באותו אבר רק חמור דאף בחוט אחד טרפה אם נפסק וזה מקרי רק חמור דהא בתרוייהו נפסק כבר רק בהמה צריך תלתא ובעוף סגי באחד ומה"ט כתב הלחם משנה דלא כתב הרמב"ם רק דשתי טרפות יש בעוף יתר על הבהמה ניקב העצם בעוף המים ושנשתנה מראה מיעיו משום דטרפות חדש הוא אע"ג דנחמרו ודאי משום דסופו לנקוב מ"מ חדש הוא דאמרינן סופו לנקוב בעוף ולא בבהמה משא"כ בצומת הגידין דכבר נפסק ג"כ בעוף אלא דחמור אף באחד וזה לא מקרי חדש דא"כ י"ל גם בעוף המים דהטעם משום דסופו לנקוב והא דלא תני לוי נחמרו בני מעיים לשיטת דלא שייך נחמרו רק בעוף ולא בבהמה מתרץ הכסף משנה שם משום דלא תני לוי רק מה שאינו במשנה אבל נפלה לאור דלא הוזכר טרפות זה אלא בעוף לא איצטריכא ליה וכן כתב בלחם משנה.
ולכאורה יש להקשות מהא דפריך הש"ס על שמואל ורב דבדק בידא מהא דתני לוי יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"ג שלא ניקב הקרום וצ"ל לכאורה דהא במתניתין קתני הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה היינו נקיבת הקרום וא"כ האיך ס"ד דבכל עוף טרף לוי אף בנקיבת עצם לחוד וצ"ל ע"כ דסבר בהו"א זו דמקום שעושה אותה טרפה היינו נגד המקום שעושה אותה טרפה היינו נגד הקרומים ולא בכל הראש ורש"י במתניתין פירש לפי האמת דטרפה דוקא בעוף המים וא"כ בהו"א זו מאי קמ"ל לוי דהא בבהמה גבי אלו כשרות נפחתה הגלגולת מפורש דניקב העצם לחוד כשר ואי מתניתין דאלו טרפות בעוף בכל עוף איירי כס"ד דמקשן א"כ קשה לדידי' למאי תני לוי דהא לא איצטריכא דתני במתניתין ויש לתרץ דוקא בנחמרו שתני מפורש במתניתין דטרפה בעוף לא צריך לוי לאשמעינן מאי דתני במתניתין אבל בניקב העצם אף אי בכל עוף איירי לוי וכן ע"כ מתניתין כן מ"מ חידוש רב אתי לוי לאשמעינן דהא באמת יש לפרש מתניתין כמו למסקנא דמקום שעושה טרפה היינו נקובת קרום ממש ומשו"ה תני לוי יתר עליהן עוף דטרפה בלא נקיבת קרום והפשט במתניתין נגד מקום שעושה טרפה אף שלא ניקב עדיין הקרום וא"ש.
ויש להביא ראיה דטרפות מחמת עצמו הוא ולא משום נקיבת הקרום מהא דאמר א"ל ההוא בעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך ותמוה מפני מה לא אמר ליה מיד הואיל וקרומו רך ומאי השיב לו תחילה מאי דאינו אלא די"ל דרצה לומר בזה דטעמא דנקב העצם הוא מחמת עצמו ולא משום דסופו לנקוב הקרום ע"כ אמר לו בלשון דאין לו קרום דאין הקרום מעלה ומוריד בעוף המים ונחשב כאלו אין לו קרום כלל וטרפה מחמת נשבר העצם לחוד דהמוח אין לו מגין כלל מהקרום בלא עצם ועיקר הוא העצם לחוד ועיין בת"ש שכתב די"ל מדתני לוי נשבר העצם משמע דוקא נשבר ולא בתולדה אלא הרמב"ם כתב ניקב במקום נשבר אלמא דס"ל היינו נשבר היינו ניקב ודין אחד להם ובנקובים כבר הוכיח הצ"צ דליכא חילוק בין ניקב אח"כ ובין מתולדתו יע"ש וזה יש לדחות דהא הרמב"ם מנה ניקב עצם הגלגולת בכלל שבורה ולא אצל שאר נקובים משמע מטעם דשברוה אתי' עלה וכמו בשבורה דוקא אח"כ ולא בתולדה כן ניקב דוקא אח"כ ולא בתולדה והא דלא כתב הרמב"ם נשבר י"ל דרצה לאשמעינן דאף בניקב מחמת חולי טרפה ולא בנשבר בכח דוקא כמו שצידד ג"כ הנוב"י די"ל דאפילו ע"י חולי כשר אבל בניקב מתולדה בודאי כשר מדחשיב בין השבורות ולא בין שאר נקובים ולוי לא נקיט ניקב משום דאז היה אמרינן דגם ניקב מתולדה טרפה כמו בשאר נקובים ומשו"ה נקט נשברה דאינו דומה לשאר נקובים בזה אבל באמת גם בניקב מחולי אח"כ טריפה אבל לא מתולדה והנוב"י רצה עוד לדייק מדקתני במתניתין נשכה חולדה על ראשו ולא קתני ניקב קרום של מוח כמו בטרפות דבהמה לאשמעינן דגם בעוף דוקא ניקב קרום של מוח אלא דאי קתני הכי אין בזה רבותא דאף בעוף המים כשר אבל נשברה הו"א דגם בעוף יבשה טרפה קמ"ל נשברה ג"כ דוקא במקום שעושה טרפה עם נקיבת הקרום יע"ש.
ולא הבנתי דבריו דודאי רבותא יש בנשברה דנמי כשר בלי נקובת הקרום ואי הוי תני ניקב הו"א דוקא ניקב בתולדה כשר ובעוף המים אף ניקב בתולדה טרפה אבל מנ"ל דבשל עוף המים ניקב כשר דלמא רבותא דעוף יבשה קמ"ל דאפילו נשברה כשר אבל בעוף של מים אפילו ניקב טריפה ויש להביא ראיה מרש"י דוקא בהכתה ונשברה טרפה ולא בניקב דהש"ס פריך על שמואל ורב דבדק בידא מהא דתני לוי ופירש רש"י בד"ה מר אמר אתה אמרת לי שראית שמואל שהוא בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטריף בעצם לחודיה וצ"ע דהא כתב תוס' הא דלא פריך מרב ושמואל דלעיל דאמרי מכניס ידו לפנים משום דמקשה יותר ממעשה רב וא"כ לאיזה צורך כתב רש"י דראה שבדקו לנשיכת חולדה ולא קאמר סתם דבדקו לעוף שניקב העצם ובהו"א דכל עוף דינו כעוף המים ואי ניקב בתולדה טריפה בעוף המים גם בעוף היבשה כן בניקב העצם ולמאי מדייק רש"י דבדקו נשיכת חולדה אלא דרש"י סבר דוקא נשברה ולא ניקב ואי ראה בנקיבת עצם דילמא הוי מתולדה או מחולי דנמי י"ל דכשר ונשברה דקאמר לוי דוקא וא"כ לא היה מקשה מלוי כלום ע"כ מדייק רש"י דנשיכת חולדה ומשו"ה שפיר מקשה מלוי אבל אי ראה ניקב לא היה קשה מלוי וממילא כדמתרץ דלוי בעוף המים נמי דוקא בנשברה ומוכח מרש"י דוקא נשברה ולא ניקב בתולדה ורש"י לשיטתו דפירש דטעמא משום דלא קאי קרום ודוקא בנשבר יש חשש דניקב הקרום לבסוף ולא בתולדה וראיתי בח"ס שם שהביא ראיה מרשב"א דכתב דטעמא דניטל הכבד משום חסר המרה ומה"ט גם חסר הכבד טרפה ומוכח דאף בחסרון מתחילת ברייתו אמרינן סופו ליטול ולינקב ותפס לעיקר דטעמא דרשב"א משום דסוף המרה לינטל דלא כמשמע מב"ח ופר"ח ופלתי שכולם סברו בכונת הרשב"א משום דניטל הכבד ניטל ג"כ המרה וכן הבין בפרמ"ג ות"ש בדברי הרשב"א כדברי קדוש זקני ז"ל דטעמא דרשב"א אע"ג דתלוי' המרה בגידין מ"מ סופו להנטל המרה אבל מ"ש בח"ס דגם בשני כבדים הטעם דסוף המרה לינטל ע"ז כבר העיר בפרמ"ג בסי' א' דלפי מה שכתב המ"ב בשני כיסין דכשר משום דשני רואין לא אמרינן א"כ גם בשני כבדין א"א לומר משום דסוף המרה לינטל דהוי שני רואין וע"כ דאמרינן בשני כבדין כאלו ניטל שניהם לגמרי עם הגידין וממילא חסרה המרה ג"כ אבל מ"מ מחסר הכבד יש ראייה ולפמ"ש הפלתי סי' מ"א דבחסר הכבד א"א שיהיה סופונת שתלויה בו המרה גם בחסורה צ"ל ע"כ דלאו משום דסופו לינטל הוא ולשון הרשב"א בת"ה משמע כאשר פירשו הב"ח ופר"ח ופלתי שכתב על הרמב"ם ועוד קשיא לי שהכבד אחד מן הנטולין ואם נבראת הבהמה בלא כבד גם היא חסרת המרה וכל עצמנו לא אסרנו בניטלה אלא מחמת חסרון המרה. לשון זה משמע דממילא היא חסרת המרה ולא משום סופו לינטל והא דסבר הרשב"א בפשיטות דטעם משום חסרה המרה עד דמקשה על הרמב"ם היינו משום דסבר כיון דלא טרפה למתניתין רק בלא נשתייר כלום ובודאי בשיור כל דהוא מהכבד לא הדרי בריא והוי כאלו אינו וע"כ טעמא דמתניתין דבעינן שיור כל דהוא היינו כדי שיהיה מקום שתלויה בו המרה וביותר קשה לי דאי טעמא דרשב"א כמ"ש בחתם סופר ופרי מגדים אם כן מאי זה שמדייק הרשב"א לסתור דברי הרמב"ם דהא טעמא דהרמב"ם דנטלה דוקא משום דנטל אח"כ ביד או ע"י חולי מכאיב יותר מחסר מתחילת מברייתו ומה"ט כתב אבל היכא דתני חסורה כ"ש ניטל טריפה משום דכאיב לבהמה יותר ואם באבר שנטרף מחמת עצמו סבר הרמב"ם לחלק וכ"ש שיש לחלק כן באבר שנטרף מטעם דסופו לנקוב וא"כ מאי מקשה הרשב"א על הרמב"ם מכבד דמוכח מניטל הכבד דגם בחסר טריפה דלהרמב"ם בודאי גם בחסר הכבד כשר דהא עדיף עוד יותר משאר נטולין דאינו טריפה מחמת עצמו והא זה גופא מחלוקת בין הרמב"ם והרשב"א אי גם בחסורת טרפה היכי דקתני ניטלה מטעם דכאיב יותר וכ"ש דכשר לרמב"ם חסורה הכבד אי הטעם משום דסופו לינטל וע"כ דהרשב"א אתי' עלה משום בחסרון הכבד ממילא חסרה המרה בודאי כמ"ש הפלתי ובזה גם הרמב"ם מודה דהא חסרון המרה גם לרמב"ם טרפה ושפיר מקשה מחסרה הכבד על הרמב"ם ועיין.
ועוד כתב שם בח"ס דאף אם מטיל בצים וירבה ימים כחול מ"מ אין ראיה כיון דהטעם משום דסוף הקרום לינקוב אפילו אחר כמה שנים כבר נטרף היום ובאמת היש"ש הובא בת"ש ובפרמ"ג סי' ל' שכתב בנשבר הגף ובנפחת גלגולת מהני שיחיה י"ב חודש משום דחכמים על הרוב דברו שסופו לינקב הקרום בנחבסה משמע דגם בטרפות משום דסוף לינקב נמי אינו יכול לחיות י"ב חודש ולענין לידה עיין בפלתי סי' מ"ה שהאריך אלא דהח"ס מגיה בדברי יש"ש שספק ניקב הקרום גם בנחסרה עיין בתשובה סי' נ"ב בד"ה ועכ"פ וכו'.
אלא דלפי דבריו בודאי קשה דא"כ מאי מקשה בש"ס ולחשוב נמי נחבסה גולגלת דאף אי אמרינן דחשוב נמי מה שהוא משום סופו לנקוב אבל אי החשש משום דכבר ניפסק הקרום בודאי א"א לחשוב לטרפות בפני עצמו כיון דכבר ניקב הקרום ועוד דלא דמי כלל לשאר טרפות דחשיב דהוי ודאי טרפה משא"כ בנחבסה הוי רק ספק משא"כ אי אמרינן דטעמא משום דסוף הקרום לפסוק כיון דרוב הוא כן והרוב הוא כודאי שפיר פריך ולחשוב נמי נחבסה ועיין בת"ש סי' ל' דגם לגרסא שלפנינו ביש"ש הקשה דלא דמי לשאר טרפות אבל זה אינו קושי' כ"כ כיון דדרך רחוקה הוא שלא ינקוב הקרום אבל אי אמרינן משום ספק דכבר ניקב הקרום בודאי קשה מאי מקשה ולחשוב נמי נחבסה ובפלתי סי' ל' רצה לדייק דחסרון בתולדה כשר לפי השיטות דמשערין לפי ערך שור גדול א"כ בנברא חסר היה אז בן יומו ומטריף בחסרון כל דהו וכי יחזור הטריפה לכשרותו כשיגדל יע"ש ואינו ראיה דוודאי גם בעגל בן יומו לפי שיעור סלע בשור גדול לא מטריף בכל דהו רק בפחות מסלע כערך שליש או רביע סלע וא"כ י"ל שפיר כשנברא לא היה חסר כשיעור דמוקמינן בחזקת כשרות רק אח"כ כשנעשה שור גדול היה מתגדל והולך החסרון עד כסלע דזה דרך הטבע כשיתגדל האבר מתגדל ומתרחב ג"כ החסרון ועיין בת"ש שכתב דמה"ט אין ראיה מלידה דהחסרון פחות מכשיעור די"ל דבתולדתו לא היה כשיעור ואחר כן נתרחב עד שישנו כשיעור והראנו פנים מסבירות לדברי האוסר והמתיר ויש לנו לנהוג כמ"ש בח"ס להחמיר בעוף המים וכבר הורה רבן של ישראל שממנו יצאה הוראה לעולם וכאשר כתב שבכמה קהילות קדושות נוהגין כן.
שוב ראיתי בספר כנפי יונה שגם הוא האריך וכתב ג"כ בפשיטות דהטעם בעוף המים משום דסוף הקרום לנקב ולא שייך רק בנשבר ולא אם ניקב מתחלת ברייתו ועיין בת"ש סי' כ"ט שכתב ג"כ דהרשב"א סבר כסברא זו לשיטתו דכל שניטל טריפה גם חסר וליכא חילוק בין נטולה לחסורה והקשה בפר"ח מתוס' בכורות דף מ' שכתבו דמתניתין דשמוטת ירך איירי ג"כ לר' מתנא דמטרף אף בלא עיכול ניבי' שנברא כך ומוכח דשאני נטולה מחסורה וכתב תחילה דבוקא דאטמא דשף מדוכתי לאו לנטולי דמי' כמ"ש בש"ס חולין דף נ"ד ורשב"א לא אמר כלל שלו רק בניטל ולא בפסוקה ושבורה וכבר הארכנו לעיל בזה ועוד תירץ דטעמא דרב מתנא דמטריף אף בלא עיכול ניבי' משום דסבר דסוף הניבי' להתעכל והיינו דוקא בלקותא שסופם אח"כ להתעכל גם ניבי' משא"כ בנברא כך לאו לקותא הוא ואין סוף כיבי' להתעכל משא"כ שאר נטולי דטרפות מחמת עצמן יע"ש.
חזינן דגם הת"ש סבר דיש חילוק בין טריפות מחמת עצמן או מחמת שסופו לינקב או לינטל דלא שייך בתחילת, ברייתה ודוק בדברי הת"ש בסי' מ"א דלא כתב דהרשב"א מטריף בניטל הכבד אף דתלוי' עדיין בסמפונות משום דסוף המרה לינטל מחמת הכבד דזה לא שייך בחסרון הכבד בתולדה כמ"ש בסי' כ"ט והרשב"א אוסר מה"ט גם בחסורה כבד אלא דכתב דטעמא דרשב"א כיון דאין המרה תלוי' רק בסמפונות מקרי כבר חסרה המרה דאין זה דבק טוב והוי כאלו מונחת ומוטלת בבטן הבהמה אבל סופו לינטל לא שייך בחסורה כיון דאינו לקותא וזה דלא כהבנת הפרמ"ג וח"ס בדברי הרשב"א ויש להביא ראיה דטעמא דרב מתנא דמטריף אף בלא עיכול ניבי' היינו משום דסוף הניבי' להתעכל ולא משום דשמוטת ירך בעצמו טריפה מהא דתוס' דף נ"ז ע"א בד"ה שמוטת ירך שכתבו דע"כ בעיכול כיבי' דאי בלא עיכול א"כ ר' יוחנן דמטריף בעוף וסבר אלו טרפות אתי למעוטי דרב מתנא א"כ בבהמה נמי טרפה מהא דתני לוי ולא חשיב ליה גבי יתר עליהן עוף וליכא מאן דפליג על לוי מדאקשינן לעיל מיניה על רב ושמואל יע"ש. ואגב.
ואגב אכתוב מה שיש לדקדק בדברי תוס' שהביאו ראיה דליכא דפליג על לוי מהא דלעיל דמקשה על רב ושמואל ולא הביאו הסוגי' במקומו דפריך על חזקיה דאמר אין ריאה לעוף אי דלא מטריף ביה והתני לוי וצ"ל בדוחק דתוס' רצה להקשות יותר דמשמע שם דלא פליגו על הא דאמר יתר עליהן עוף ולא על תחילת דבריו כל מה שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ועל חזקיה לא פריך רק על תחילת דברי לוי כל מה דטריפה בבהמה ג"כ בעוף ודוחק והדרן לדברינו דתוס' כתבו דא"א לומר דבלא עיכול איירי בעוף מהא דלוי ומפני מה לא הביאו תוס' ראי' דאי בסוגי' כאן אזלי בלא עיכול ניבי' א"כ גם מאן דמכשיר שמוטת ירך בעוף י"ל ג"כ דוקא בלא עיכול ניבי' א"כ מאי מקשה רב אבא דאשכחי לרב ירמיה דבדיק בצומת הגידין והא אמר רב הונא שמוטת ירך כשרה וצריך לחלק בין שמוטה לחתוכה דהא בלא עיכול ניבי' אמרינן דלא לנטולי דמי' ומה"ט חולק ר"י על רב מתנא וגם ר"ל סבר דלא דמי לנטולה ממש וצריך למעט מאלו כשרות בהמה אבל דרב מתנא טריפה וא"כ בודאי לא דמי לחתוכה דניטל הצומות הגידין אלא האי בעיכול ניבי' איירי וכבר כתב הרשב"א לעיל בעיכול ניבי' דמי' לנטולה ממש ושפיר הקשה למה ליה למר כולי האי דהא שמוטת ירך כשר אף בעיכול נבי' דהוי כנטולה ממש אלא ע"כ סבר תוס' דאף אי אמרינן בעוף דטרפה אף בלא עיכול ניבי' היינו לא משום טרפות שמוטת ירך לחוד אלא משום דניבי' להתעכל בסוף ודוקא בעוף דחיותי' זוטר חיישינן דסוף להתעכל ניבי' ע"י שמוטה אבל בבהמה לא אמרינן דסוף להתעכל ומשו"ה מכשיר ר' יוחנן בבהמה ולא בעוף ורב אבא סבר איפכא דעדיף יותר עוף מבהמה אף דבהמה טריפה דסוף להתעכל כן אבל לא בעוף כמ"ש תוס' בד"ה למה ליה למר וכו' כמו שאמרינן באמת אי בעיכול ניבי' איירי הסוגי' דאף דכ"ע סברו בבהמה טריפה מ"מ בעוף סברו רב הונא ורב ירמיה דכשר לרב משום דעדיף עוף מבהמה כמ"ש הרשב"א דבהמה נשען על ירכה משא"כ עוף דיש לו אגפים לסמוך עליהן משו"ה צריך תוס' ע"כ להביא ראיה דסוגיא בעיכול איירי מהא דתני לוי אבל כל הטעם אם היינו מטריפים אף בלא עיכול ניבי' ולהני הגאונים דהביא הרשב"א והר"ן דסברו באמת דסוגי' זו בלא עיכול ניבי' ומחלקים בין בוקא דאטמא דשף מדוכתא ובין שמוטת ירך הטעם משום דסוף להתעכל ניבי' וכן סבר רב מתנא ומטריף בשמוטה לחוד משום דסוף להתעכל כיבי' ומשו"ה הקשה שפיר רב אבא לרב ירמיה כיון דעכ"פ סוף ניבי' להתעכל בעוף כמו בבהמה אלא דמ"מ כשר בעוף משום דלא נשען על ירכו ומה"ט אף בעיכול ניבי' נמי כשר א"כ כיון דהוי כניטול ממש לא יטריף נמי מחמת צומת הגידין ומוכח עכ"פ מדברי תוס' דאי היה אמרינן בעוף טרפה אף בלא עיכול ממש מ"מ צריכין אנו לומר דכל הטרפות דשמוטת עוף לא מחמת עצמו הוא אלא משום דסוף לעכל ניבי' ור' אבא היה סובר דאף דסופו לעכל מ"מ כשר דעוף אינו נשען על ירכו וכמ"ש הפוסקים בפשיטות דטעמא דרב מתנא משום דסבר דסופו להתעכל כיבי' ור"י סבר דהדרי בריא וא"כ קשה לפי מה שהוכיח הנוב"י מתוס' דמשו"ה לא אמר לוי נמי יתר עליהם עוף דנטרף בצ"ה אף בחוט אחד משום דהטעם דסופו לפסוק כולן וזה גם בבהמה טרפה ומה"ט כתב דא"א לומר נמי דטעמא דעוף המים משום דסופו לנקוב הקרום א"כ קשה מאי מדייק' תוס' דע"כ בעיכול ניבי' איירי ר"י בעוף דאל"כ ניתני לוי נמי יתר עליהן עוף דטרפה אף בלא עיכול כיבי' דהא ע"כ הטעם משום דסוף ניבי' להתעכל ואי אתעכל ניבי' גם בבהמה טרפה וע"כ צ"ל כמו שכתבתי דכונת תוס' נמי דוקא בצוה"ג דנטרף ע"י צוה"ג כמו בבהמה אלא בעוף כשנפסק אחד סוף לפסוק כולן דלא אלימי כ"כ כמו בבהמה והכל באותו אבר וחד טרפות הוא אבל בעוף המים דיש עצם לבהמה ולעוף ובבהמה עצם זה לא מעלה ולא מוריד והכל תלויה במה שנתהוה בקרום ובעוף תלוי' בעצם ג"כ מה דליתא בבהמה כלל ושפיר שייך על זה יתר עליהן עוף וא"כ גם בשמוטת ירך כן הוא כיון דבהמה הכל תלוי' בעיכול כיבי' ושמוטת עצם לא מעלה ולא מוריד ובעוף תלוי' בעצם ג"כ שפיר הקשה תוס' דלתני לוי יתר עליהן עוף אלא דזה א"ש אי באמת בבהמה הכל תלוי' בעיכול ניבי' לחוד ושמוטת הירך לא מעלה ומוריד ולא שייך להטרפות כלל כמו עצם הגלגולת בבהמה אך אי בעיכול לחוד גם בבהמה כשר רק צריך להיות שניהם יחד שמוטת ירך וגם עיכול ניבי' ובעוף טריפה בשמותת ירך משום דסופו להתעכל א"כ דמי ממש להא דצומת הגידין.
והנה הרמ"א בסי' נ"ה כתב דעיכול ניבי' בלא שמוטת כשר והפר"ח שם חולק ואוסר אף בעיכול ניבי' לחוד ולפי דברינו יש ראיה מתוס' לדברי פר"ח דשמוטת ירך בבהמה לא שייך להטרפות רק עיקר הטרפות עיכול ניבי' לחוד ובאמת צ"ע קצת על הש"ע דבסי' מ"ד פסק דאם הגיע הלקותא בלובן הכולי' במקום החריץ לבד נמי טרפה והראב"ד בספר תמים דעים כתב מדקאמרו במערבא והוא שיגיע הלקותא עד מקום החריץ ולא נקט מקום החריץ לחוד משמע דבמקום חריץ לחוד לא מטרפה רק צריך להיות הלקותא בכליות נמי ובעיכול ניבי' נמי דייק המרדכי דינו דעיכול ניבי' לבד כשר משום דקאמר עד דעיכול כיבי' משמע דשניהם צריכי והפר"ח כתב דאינו ראיה דאי היה אומר דעיכול ניבי' לבד טריפה הוי קס"ד דגם שמוטה לבד טריפה וקמ"ל דשמוטה לבד כשרה עד דעיכול ניבי' אבל עיכול ניבי' לחוד י"ל באמת טרפה וכן כתב בסי' מ"ד לדחות כן ראיית התמים דעים להראב"ד דמשו"ה נקטו במערבא עד שמגיע למקום חריץ לאשמעינן אבל בכליות לחוד כשר וכיון דהמחבר פסק לעיל דחריץ לחוד טריפה ולא דייק הא דקאמרי במערבא עד וע"כ צ"ל כדחיות הפר"ח א"כ גם בעיכול ניבי' יש לנו לומר כן ועיין בבכור שור בחדושיו ותמוה שלא הביא מהא דכליות ועיין.
וראיתי להביא ראיה דלא קחשיב לוי ביתר עליהן עוף רק בטרפות אבר מחמת עצמו דאל"כ קשה דלחשוב נמי שמוטת היד דבהמה כשר ובעוף טרפה כדאמר רב א"כ יתר עליהן עוף שמוטת הגף דהא שמוטת יד בבהמה כשירה וצ"ל ע"כ כיון דטעמא משום נקובת הריאה לא קחשיב דגם בבהמה ניקב הריאה טרפה אלא דיש לדחות דבשמוטת הגף הטעם דכבר ניקבה הריאה ובהמה דיש לה כתף לא חיישינן לניקב ובנקובת הריאה שניהם שוים אבל מה שהוא טרפות חדש משום דסופו לנקוב כמו בעצם דעוף המים דכאב נקובת העצם יגרום אח"כ נקיבת הקרום בזה ודאי שייך יתר עליהן עוף שוב מצאתי במרדכי שהקשה ותירץ כן משום דבנקובת הריאה שניהם שווים והנאני ועוד י"ל דלא קחשיב לוי ביתר עליהן רק מה שהוא ודאי טרפה משא"כ טרפות מחמת ספק וכיון דקאמר רב דטרפה חיישינן שמא נקבה הריאה משמע דספק הוא ולא ודאי ומשו"ה לא שייך למתני ביתר עליהן דלאו טרפה ודאי הוא רק ספק אע"ג דלית ליה בדיקותא לרב ואולי סובר המרדכי דטעמא דרב דסבר דלא מהני בדיקה הוא משום דסבר דעכ"פ רוב שנקב הריאה ומשו"ה לא מהני בדיקה דאמרינן מכח הרוב דנסתם הנקב ורב ושמואל סברו דמהני בדיקה דלא הוי רק ספק ניקב הריאה ובזה יש לדחות נמי חד מהיתרים שכתב הפלתי בסי' ל' די"ל דגם בעוף המים יש ראיה מביצים ויב"ח דלוי לא אמר דהוי ודאי טרפה משום דסוף הקרום לינקב אלא ספק הוי משום דקרומו רך אולי אח"כ ינקוב הקרים וכיון דהוי ספק מהני שיהוי יב"ח וביצים ולפמ"ש א"א לומר כן דמה שהוא ספק טרפה בודאי לא חשיב לוי ועיין בנקודת הכסף סי' נ"ב על הט"ז סק"ה בסוף דבריו שכתב נמי די"ל דלא קחשוב לוי רק מה שהוא טרפות ברור ולא מה שהוא משום סופו לנקוב משו"ה אף דלגאונים נחמרו ריאה בבהמה טרפה ובעוף כשר וכן מראה כרתי געלב טרפה בבהמה ובעוף כשר מ"מ לא קשה עליהם מהא דלוי דכל מה שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יע"ש.
ואציע לפניך מה שאמרתי דיש לדייק לכאורה בהא דהביא הש"ס הא דר"י ונחמיה חד בדיק בידא וחד בדיק במחטא מאן דבדיק בידא א"ל עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל א"ל מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל טרפות לישראל וראיתי בחדושי אבא מאוה"ג זצ"ל שתמה מאד דתחילה אמר מאן דבדיק בידא למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה וכו' ואח"כ אמר ליה עד מתי אתה מאכיל טרפות דאם לדעתו מאכיל טרפות מיד כשהיה רואה דבדק ביד היה לו לומר שהוא מאכיל טרפות להצילו מאיסור ומכשול אחרים ואיך שתיק ליה עד דאמר לי' אתה מכלה ממון דהא אכילת איסור חמור מכילוי ממון ויש לומר ולתרץ לפי מה שהרגיש במהר"ם שיף על הא דאמר זעירי דאין בדיקה לחולדה מפני ששינה דקות ועקומות דאין יכול לפחות העצם הגלגולת כמו מ"ד דבמסמר דא"כ ודאי יקרע הקרום יע"ש וא"כ יש לומר דמאן דבדק בידא באמת היה עושה כן דהיה חותך העצם ובודק בקרום ואין העצם מפסיק עוד וממילא ליכא מאכיל טרפות דלא שייך עוד שינה עקומות והעצם מפסיק כמ"ש רש"י אלא משום דאמר למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה ממון ואי גם הוא היה חותך ופוחת העצם בודאי גם בזה שייך מכלה ממון דיקרע הקרום ע"י חתיכת העצם כמש"כ במהר"ם שיף וע"כ באמת לא היה חותך העצם ומשו"ה שאמר ליה דהוא מכלה ממון וממילא שפיר השיב לו אח"כ כיון דמוכח מדבריך דאין אתה חותך העצם עד מתי אתה מאכיל טרפות דהא שינה עקומות והעצם סותם וא"ש.
והפלתי כתב דצ"ל ע"כ מאן דבדק בידא שהיה חותך העצם דאל"כ הא שיניה עקומות ולא יחלקו במציאות שיני החולדה אם הם עקומות או לא יע"ש וצ"ל דליכא בזה משום מכלה ממון דלא כמהר"ם שיף משום דבודאי היה בקיאים לחתוך העצם מבלי לנגוע ולנקוב הקרום וביותר מזה מצינו בש"ס דף נ"ד ע"א רב פפה בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי וכתב רש"י מכין בחץ מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מהכליות לחלל וכ"ש שהיו יכולין לזהור לחתוך העצם ולא לנגוע בהקרום כלל משא"כ בבדיקת מסמר ומחט שצריך להיות חד ועוקץ כדי שירגיש בהנקב וצריך לנגוע בהקרום עצמו ולראות אם יחגור בקרום בודאי יש חשש קרום שינקוב הקרום ע"י המחט ונ"ל ליישב גם לפי דברי הפלתי בשנקדים דתוס' כתבו דר"י סבר אף במסמר דליכא משום מכלה ממונן של ישראל וגם על זה קשה וכי יחלקו במציאות וגם משמע הא דבדק במסמר מודה דאיכא משום מכלה אלא דא"ל דא"א בכל זאת בבדיקה אחרת משום דבידא הוא מאכיל טרפות אבל ר"י דסבר דגם בידא מהני וע"כ דסבר דלא שייך מאכיל נבילות בבדיקת ידא א"כ למה בדיק ג"כ במסמר דלא יחלוק במציאות ונ"ל דיש לומר דטעמא דר"י דבדק אף במסמר משום דגם בבדיקת יד שייך מכלה ממון דהנה רש"י כתב על הא דאם מבצבץ טרפה משום ניקב הקרום משמע דסבר רש"י דלא הוי ודאי טרפה אף דמבצבץ והיינו משום דסבר רש"י לפי מה דמסקינן דאי עילאי אינקב אף תתאה דרכיך מפקע פקע גם למ"ד עד דאינקב תתאי יש לומר כן דמפקע פקע התתאה דלא יחלקו במציאות או פקע ע"י דרכיך או לא ושפיר כתב רש"י דהוי רק ספק טרפה דהא דאף דמבצבץ דלמא לא אינקב רק עילאי ותתאי מפקע פקע והפלתי כתב דע"כ מ"ד אף תתאי לא סבר דרכיך ופקע דא"כ מאי אמר למאן דבדיק במחטא אתה מכלה ממון דהא גם הוא מכלה ממון דלמא לא היה ניקב תתאי ופקע חגב דוחקיה ורוככי' ולדידי לא קשה די"ל באמת מאן דאמר למאן דבדיק במסמר שהוא מכלה סבר באמת כמ"ד עילאי בלא תתאי טרפה וממילא ליכא מכלה ממון דהא בעילאי לחוד טריפה ואי לא נקבו שניהם בודאי לא שייך מפקע פקע דרק בתחתון דרכיך אמרינן כן וא"כ י"ל ר"י דבדק אף במסמר סבר דגם בידא שייך מכלה משום שמא לא ניקב תתאי ואגב דרכיך פקע ע"י בדיקה וליכא חילוק בין ידא למסמר דבשניהם שייך מכלה ממון משו"ה בדק בשניהם ביד ובמסמר ולפי דברינו אלו יש לישב תמיהת אבא מאוה"ג ז"ל די"ל מאן דבדק במסמר סבר דבידא הוי מאכיל טרפות לא משום דשיני חולדה עקומות די"ל כמ"ש הפלתי שהיה חותך העצם אלא אף שהיה חותך העצם מ"מ סבר הא דאמרינן אגב רוככי' מפקע פקע לאו ודאי הוא ואין לסמוך על זה להתיר טרפות רק ספק הוא משו"ה אמר אתה מאכיל טרפות אף אם היה חותך העצם אלא זה ניחא אי אמרינן דעילאי לחוד טריפה שפיר יש חשש דלמא לא יפקע קרום תתאי אגב רוככיה אבל אי אמרינן דתרתי בעינן עילאי ותתאי בודאי אין שייך מאכיל טרפות רק אדרבה מכלה ממון הוא דלמא לא נקבו שניהם וע"י הבדיקה שדוחק באצבעו יפקע התחתון וא"כ מיד לא היה יכול לומר אתה מאכיל טריפות די"ל אי משום ששיני חולדה עקומות שהיה חותך העצם ואי משום דלמא לא יפקע התחתון ועילאי אינקב דלמא סבר מאן דבדיק בידא עד שינקבו שניהם אלא דא"כ דסבר עד שינקבו שניהם הדרי הקושיא דגם אתה מכלה ממון של ישראל וע"כ מוכח מדאמר למאן דבדק במסמר אתה מכלה דבבדיקת ידא לא שייך מכלה ומוכח ממילא דסבר קרמא עילאי לחוד טרפה א"כ קשה עליך אתה מאכיל טרפות אבל מקודם דאמר ליה, אתה מכלה לא היה יכול להקשות אתא מאכיל טרפות דלמא סבר קרמא עילאי ותתאי וא"ש נכון ע"ד פלפול ואסתגר בזה חותם בברכה רבך חפץ בהצלחתךף. פה פ"ב יום ד' לסדר וארא תר"נ לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.