אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה ט

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה ט

תשובה ח

שלום וכ"ט ושפעת ברכות לכבוד תלמידי חביבי הרבני המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ברק השנון בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה ישעיה פירסם שי' יושב באוהל התורה בשבת תחכמוני ק"ק א"ש יע"א (כעת הגאון רב בשיפשוהל בוויען יע"א).

מכתבך הנעים לי קבלתי זה ימים ומפני הטרדות שונות הרגילות בעתים הללו ימי החג ביותר וגם עתה תחלת הזמן עת האסיף העדרים והתחלת לימוד סוגי' עמוקה שאנו עסוקי' בה כעת. וכל זאת מנכעוני לעשות כרצונך ורצוני לשום עין בקורת על ד"ת מגילה עפה שהצעת לפני אבל בכל זאת אהבה דוחקת אותי להפנות איזה רגעים להשיב על דבריך מה שתרצת קושי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בכ"ס יו"ד סי' כ"ב על הא דאמר אפיק מרה דהא ר"י סבר טרפה חיה וכל הוכחה דניקב מרה כשר מהא דאיוב דאמר ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים ולר' ישמעאל דסבר טרפה חיה לא מוכח משם ותירץ דר"י סבר דמצד הסברא ניקב המרה כשרה והאריך שם ליישב קו' מהרש"א בפלפול נאה. והנה גוף הקושי' והתירוץ כבר נאמר בס' ראש יוסף במקומו יע"ש וכן מוכרחים לומר על הא דאמר ומתרץ ו"כ מקודם דר"י סבר כר"ש בן אלעזר דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלם כשרה אע"ג דרשב"א טעמא קאמר משום דיכולה ליכוות ולחיות ולר"י לא שייך הוכחה זו כדמקשה והא ר"י טרפה חיה קאמר וע"כ צ"ל שסבר ר"י מסברא דלא נאמרה טרפות זו מסני כלל ועיין במהר"ם שם וכן במרה יש לומר כן.

ונפש תלמידי שי' רצה לומר לפי מה שהעלה הפלתי סי' כ"ט דגם ר"י סבר טרפה אינו חיה רק דמיעוט יכולין לחיות כשיטת היש"ש באמת ומשו"ה אין לסמוך על ספק טרפה על שהוי י"ב חודש משום דר"י סבר דחיישינן למיעוטא א"כ גם לר"י יש להוכיח מאיוב דמנ"ל לאיוב להוציא את עצמו מן הרוב ולומר שישפוך וכו'. הנה מלבד שדבריך לא נכונים דלר"י דחייש למיעוע בודאי אין ראי' כלל גם הי' בהעלמת עין ממך דברי פלתי בסי' נ"ז ס"ק יו"ד שהקשה להיפך אף לדידן דלא וחיישינן למיעוטא דמ"מ מנ"ל להביא ראיה מאיוב להיפוך דכשר דילמא מהמיעוט הי' והנה באמת כאשר הובא הקושי' בפלתי בשם פר"ח יש לפקפק מנ"ל לומר דילמא איוב מן המיעוט כיון דבכל מקום אזלינן בתר רוב ובודאי יש הוכחה דניקב המרה כשר כמו דסמכינן דסמכינן בכל טרפה מספק אבל באמת ראיתי בפנים בפר"ח שמקשה דלמה צריך ריב"י לדחוק מעשה נסים, דע"כ לדידי' ע"כ מסברא אית לי' ניקב מרה טרפה דהא אפי' אי אמרינן מעשה נסים מ"מ לא מוכח להיפוך דטריפה וע"כ דסבר מצד הסבר' או בקבלה וא"כ שפיר יותר הי' לו לדחות משום דילמא מן המיעוט היה ועפ"ז הי' גם מקום לומר לישב ע"פ דרכו של אאמ"ו זצ"ל קושי' מהרש"א דאמר ר"י הלכה כריב"י דהא הוא סבר בכל מקום הלכה כסתם משנה, אלא באמת מדלא מהדר ריב"י מהא דאיוב דילמא מן המיעוט הי' כסברת היש"ש דמיעוט טרפות חיות וע"כ מוכח מריב"י דסבר כתשו' רשב"א דכל הטריפות אינו חיים ואפי' מיעוט ליכא וזה לא מוכח ממתני' ורק נשמע מריב"י וזה דלא ידעינן מסתם מתני' משו"ה אמר הלכה כריב"י ועיין.

ומה שהעלה בכ"ס לתרץ קושי' זו משום דגם למ"ד טרפה חיה מ"מ מתנוו' והולכת עד שימות כמ"ש תוספת בזבחים דהורג טרפה פטור גם למ"ד טרפה חיה מה"ט דסופו למות, כונתי בזה לדעתו הקדושה בחידושי לחולין ואח"כ מצאתי כבר זו בפלתי שם דמה"ט גם אם מעוט חיות מ"מ א"ש הראי' לאיוב משום דסופו למות וכתיב רק את נפשו שמור, ובכ"ס הסביר הדבר בטוב טעם ומדייק בלישנ' ועדיין איוב קיים, וכשאני לעצמי תרצתי הקושי' הא דפירש רש"י גם לפי האמת דמדלית מרה, לפי מה שכבר העיר בתב"ש לפי מה שכתב הרשב"א דטעמא דנטלה הכבד משום דסוף המרה לנטל וכ' דמסוגי' דש"ס כאן משמע דחשיבי מרה ונטלה הכבד לתרתי מדצריך לומר דאפיק מרה יע"ש וא"כ י"ל דמשו"ה צריך רש"י לומר דמדלית למרה דאי גם המרה בכלל נקובה מכ"ש נטולה וגם נטולה הכבד בכלל וחסר חדא מי"ח טרפות דהא כל הטעם משום המרה והוי בכלל טרפות המרה. ומה שכ' בראש יוסף וכן בפרמ"ג סי' מ"א ציין עליו לדחות ראי' תב"ש, דבריו קשים להולמן דמתוס' ד"ה ואמר רב יהודא וכו' משמע דמ"מ כחדא חשיב והא דלא מתרץ כן כדמקשה ממרה דחשיב נטלה הכבד ומרה כחדא יש לתרץ לפי מה שכ' בתב"ש באותו סימן די"ל דטעמא דרשב"א תליא אי צריך כזית במקום מרה או במקום חיותא ולמ"ד במקום מרה הטעם משום דסוף המרה לנטל משא"כ למ"ד במקום חיותא, וא"כ משום דרצה לתרץ גם למ"ד במקום חיותא מתרץ דאפיק מרה אבל רש"י פירש לפי האמת גם למ"ד במקום מרה ומשו"ה ע"כ דמדלית למרה דאל"ה חסר חד נטלה הכבד כנ"ל.

ואיידי דאיירי בדברי התוס' אימא בי' מלתא זוטא על הא דהרגישו המפרשים על הא דהקשו בתוס' דא"כ אמאי לא פריך נמי והאיכ' גולגולת דבלא זה הא דהקדימו תחלה היה יכול תוס' להקשות כן ועיי' בראש יוסף וצריך להבין הקישור והמשך דברי התוס'. ונ"ל דהא ר"י מסמיך על קרא בין החיה דטרפה חיה ומנה י"ח טרפות וא"כ י"ל דלא מנה ר"י רק אלו טרפות דחיות כאשר נראה מקרא דבין החיה הנאכלת דחיות יותר מי"ב חודש אבל אלו טריפות דלא יכולי' לחיות ומתות מיד אלו לא באו בין המנויים. ועיין בכ"מ בפ"י מהל' שחיטה ה' ט' טעם שהשמיט הרמב"ם ניטל הלב ועיי' בפלתי סי' מ' וא"כ בגולגולת שקאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות משמע שימות מיד ולא יכול לחיות ועיי' בפלתי אלא שתוס' הקשו בעירובין ד' ט' מאי קמ"ל ר' יודא דהוי טרפה דהא ב"ה בפירוש קאמר כדי שינטל מן החי וימות ופשיטא דטרפה ותירצו משום דיותר יכול' הבהמה לחיות אם יש חסרון ע"י רקבון או חולי משינטל ביד והו"א לענין טריפות אם ע"י חולי או רקבון חסר כשיעור שינטל לא הוי עוד טרפה קמ"ל ר"י דגם בחסר כדי שינטל הוי טרפה ועיי' במפרשי תוספת וצ"ב באמת מנ"ל לר' יודא דטרפה נמי הוי כשיעור שינטל אפילו בחסרון ע"י חולי וכן הרגיש במהר"ם שי"ף חולין ובביאורו שם, וצ"ל דסבר ר"י כיון שע"י נטילה תמות מיד בודאי גם ע"י חסרון מחמת חולי סופו למות ולא הדרא בריא והוי כשאר טריפות ולמ"ד טרפה חי' יכולה לחיות יותר מי"ב חדשים ומשו"ה מקדים תוס' דר"י ממתני' יליף וקשה דמאי קמ"ל פשיטא דטרפה אלא משום דהו"א דלא נטרפה כלל ע"י חולי ורק בנטילה תמות וע"י חולי הוי כשאר טריפות ואז שפיר מקשה בתוס' דלחשוב נמי חסרון גלגולת וא"ש.

ועל שאר הערות שכתבת אין לי פנאי כעת לעיין בדברי ר"ת שמחלק בין טריפות אדם ובהמה ושלשה נביאים הח"ס סי' נ"ב הפלתי סי' מ"א והתב"ש סי' ל"א מתנבאים בסגנון א' לתרץ הקושי' מאיוב. ומה שמתמה בכ"ס שם מירושלמי יבמות הרגיש בח"ס באותו תשובה ומה שתמהת ע"ז לא יהי' אצלך לתמי' לאחר שיצקת מים כמה שנים על ידי אאמ"ו זצ"ל וראיתי בעיניך טרדותיו וטרחותיו אין לשער, וכמה פעמים אמר שנקל לו יותר לחדש מדעתו מליקח פנאי לחפש בספרי אחרונים כי הי' צריך להיות סופר מהיר מאוד במלאכת שמים, ובדעתי היה להדפיס כזאת בראש הספר למען לא יתמהו הרואים אם ימצאו בו דברים שנאמרו כבר בספרי אחרונים שלא הי' מספיק הזמן לעיין בהם, אבל נשכח הדבר, והנני חותם בחפזון רבך החפץ בהצלחתך ואחריתך ישגא. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה