אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה ח

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה ח

תשובה ז

שוכ"ט לאהובי אחי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים מורג חרוץ בעל פיפיות ז"ר יפ"ת מעוז ומגדול שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שלמה סופר נ"י רב בק"ק דערעטשקע יע"א (כעת הוא הגאון אבדק"ק בערענסאס יע"א).

מכתבך קבלתי ע"נ וקשה עלי עתה שימי הפסח הבע"ל ממשמשים ובאים לעיין בדברים אחרים בפרט מה מה שצריך חיפוש ודרישה בספרים ופוסקים שונים ואין הזמן מספיק לזה בכל זאת לעשות רצונך הצצתי בין הפרקים לעיין בדבריך אודות בועות השכיחים ורגילים במעי עופות והאיך לנהוג בבדיקת אלו בועות ועיניך שפיר חזי בספרן של אחרונים מה שדברו בדין בועת וסירכא בשאר איברים והנה עיקר דין בועות וסרכות נמצא בש"ס בריאה בהמה ובריאה של עוף כתב ברשב"ץ אם נמצא סרכה טריפה מהא דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וכבר האריך בפ"ת בסימן ל"ט והביא בשם הר"ן פא"ט בהא דאמר אמימר הנך ביעי דספק טריפה וז"ל ואיכא מ"ד דכי אמרינן בביצת ספק טרפה שאסורה בטרפות שידוע שנולד קודם זמן השחיטה כמו סירכא וכיוצא עי"ש ואף שבהגהות מרדכי כתב דלא שייך בריאת העוף טרפת של סירכא כתב בכנה"ג שכונתו דלא שייך בדיקה משום דלא מצוי כמו בבהמה ועיין בפרמ"ג סימן ל"ח בשפתי דעת שהביא ראי' מרמב"ם בפ' י"א מהל' שחיטה שכתב מעולם לא שמענו מי שבדק בעוף אלא אם נולד לו חשש הא בשנולד שוה לבהמה יע"ש ובאמת ביותר הי' לפרמ"ג להביא ראי' מרמב"ם פ"י שם שמנה בהל' ט' כל שבעים טרפות וכ' וכל שאפשר בהן שימצא בעוף באיברים המצוין לעוף ולבהמה דינו בבהמה ועוף אחד הוא חוץ מטרפות שבכולי' ושבטחול ושבאונות הריאה מפני שעוף אין לו חיתוך האונות וכו' משמע עריפות סירכא בודאי טריפה גם בעוף.

וראיתי בתשוב' חינוך בית יהודא סימן ל' שחקר על בועא שנמצא בריאה של עוף מעבר לעבר וכ' דטריפה מהא דתני לוי כל טריפה וכו' ולא הביא מהא דהרמב"ם וגם מהגהות מרדכי שכ' בפירוש דבועא בשיפולי הריאה של עוף טריפה ועיקר הטעם מהא דתני לוי כמו שכתב ברשב"ץ ואע"ג דלא נמנו סרכות ובועות במתני' רק בדברי רבא והב"ח בסימן מ"ג הובא בט"ז ס"ק ט' כתב דלא אמר לוי האי כללא רק בטרפות שמנו במתניתן ולא מה שאמרו אמוראים ומה"ט הכשיר הרמב"ם בטחול וכליות של עוף לא דמי דניקב הטחול אי לקתה בכולי' לא נתני כלל במתני' אבל סרכא ובועא כתב רש"י בר"פ א"ט דכל הני טרפות דריאה בכלל ניקבה הריאה או שחסרה דתני במתני' משא"כ ניקב הטחול או לקתה בכולי' ותמוה על ב"ח וט"ז שלא הביאו דברי כ"מ בפ"י מהל' שחיטה שמתרץ נמי כן דברי הרמב"ם מהא דתני לוי ומה שהקשה הט"ז מהא דבי רב פפא מחו בכליותא קטלוה אתא לקמי' דרב אבא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים והא ודאי על כל מה שמנו אמוראים ג"כ קאי ומנ"ל לחלק לפרש בהא דתני לוי בענין אחר לא קשה על הכ"מ והב"ח שכבר נשמר הב"ח בדבריו ודייק מדלא נקט לוי בפשוט כל מה שטרפה בבהמה טרפה בעוף ונקט דוקא כהאי לשנא כל מה שמנו חכמים אלא ע"כ דבא להוציא אלו שלא מנו במתני' אע"ג דאיתנהו בבהמה כשר בעוף משא"כ בהא דר' אבא שאין לנו הוכחה לומר שרצה להוציא דברי האמוראים ובלשונו שאמר אין לך וכו' בודאי הכל בכלל מנו חכמים וכן משמע מדיוק לשון הרמב"ם שם כתי' הכ"מ יע"ש.

וזה דוקא בבועא וסרכא בריאה של עוף דמשמע מכל הפוסקים שטרפה ואין חילוק בין ריאה של בהמה לעוף רק שעוף דלא שכיח לא צריך לבדוק אחריו אבל בסרכא ובועה בשאר אברים שנקיבתו במשהו כבר הביא ב"י בכמה מקומות שאין דין בועא וסרכא רק בריאה ולא בשאר אברים דלא נמצא בש"ס רק בריאה וכמה פוסקים חולקים ע"ז דאין חילוק ומבואר הכל בפוסקים ראשונים ואחרונים ולדינא העלה ב"י והרמ"א בסי' ל"ו ובסי' מ"ו דאין סרכא ובועא רק בריאה ובת"ש סי' ל"ט מחמיר כדברי המטרפין וכן בפר"ח העלה להחמיר אפילו בהפסד מרובה ובפרמ"ג מכריע להקל אם לא בדק בדיעבד אבל לכתחילה בודאי צריך בדיקה כמו בכל ריעות' ועיין בנוב"י תנינא סימן כ"ב וכוונתו דוקא לכתחילה שהרי כתב בתשובה אחרת הא דכתב הרמ"א אם נסרך בה"כ בטרפש הכבד בודאי שיש מחט היינו קרוב לודאי כמו שכ' הרמ"א בת"ח ובדיעבד אם לא בדק טרפה ואם גם בשאר איברים כן א"כ מאי חילוק יש בין בה"כ לשאר איברים אלא ודאי שכונתו דוקא לכתחלה אבל לא בדק כשירה כמו שהכריע בפמ"ג בכמה מקומות ויש לי מקום עיון בדברי הת"ש דבסרכא נקט להחמיר כדברי הפוסקים דלא מהני בדיקה אף בשאר איברים ובסימן ל"ז סעי' כ' כתב לא מצינו בועא מטרפת רק בריאה אבל בשאר איברים אע"פ שנקובתן במשהו אין טרפות שייך בהם דהא מלשון הפוסקים שהביא ב"י משמע דסרכא ובועא שווין דאלו תרתי נקטו בלישנייהו ולכאורה למאן דאוסר בסרכא בשאר איברים גם בבועה אוסר וכן משמע מדברי הרמ"א בד"מ ל"ז שכתב על הא דהביא ב"י בשם או"ח וז"ל אבל אני מצאתי בבד"י בועה אחד שעל סמפון אצל הגרגרת טרפה וציין על הא דסימן מ' לענין סירכא וכתב דה"ה לענין בועה משמע דלשיטת האוסרין גם בבועה אוסרין ומנ"ל לת"ש לחלק בין סירכא לבועה וצ"ל דהכריע מסברת עצמו כמו שכ' בסי' ל"ט שסרכא תלוי או שכנקקת במיעוך כשר כמו בריאה וכ' בס"ק צ"ז אע"ג די"ל בשאר אברים גם סרכא תלוי טרפה מ"מ מפני שכמה פוסקים מתירין לגמרי' בשאר איברים וגם באוסרים לא מצינו רק סרכא דבוקה יש להקל בו א"כ גם בבועה י"ל כיון דהא דפסק כהאוסרין משום דמשמע מראב"י ור"ן ורש"ל ותה"ד דאוסרין ושם לא נאמר רק מסרכא אבל לא בבועה וכיון שלא מצינו בפי' לאסור יש לסמוך על המתירין.

ומצאתי אח"כ בכה"ג ל"ט שמסתפק ג"כ אי לאוסרין גם בבועות כן כיון שלא נזכר בדבריהם רק סרכא והא דבד"י שהביא בד"מ יש לומר ג"כ דקאי על סמפון שבאונא העליונה משום ששם סמפון אצל הגרגרת ומש"ה הקיל בת"ש בבועה בדקין אבל מ"מ בדיקה בעי ואפילו בדיעבד מעכב אם יש בועות הרבה אע"פ שאינן סמיכין אהדדי כמו שכ' הש"ך הבדיקה אם לא נתמסמס הבשר ורק אם הבשר שלם ויפה תחתיו כשרה ואפי' לא נתמסמס כל הבשר רק יש שנוי מראה בעבר האחר נמי טרפה אע"ג דלא פסקינן כת"ש דאוסר כל שנוי מראה משום דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו עיין בפרמ"ג ובנב"י קמא סי' י"ג זה דוקא אם לא נתמסמס כלל אבל אם כבר לקוי הבשר ובמקצתו שנוי מראה העלה בנוב"י וגם בפרמ"ג סימן מ"ו להחמיר שזה מעיד שיש לקותא וצריך להיות הבשר בריא ויפה תחת הבועות או בעבר האחר אבל אם הבועה בולטת לחוץ ובפנים אין לזה בדיקה כלל כי עור הבועה א"א לבדוק ואע"ג דחזינן שהיא שלימה מ"מ א"א להכיר בעור הבועה אם היא יפה ובריא וכן משמע מלשון הש"ך אם הבשר שתחתיו יפה ושלם וכ"ש בנידן דידן שהי' נראה בפנים נקב והבועה בולט לחוץ שאין בדיקה אחרת ואין להשגיח על עור הבועה שיש בו מוגלא וכן כתב בשו"ת אמרי אש סי' כ"א ומלתא בטעמא משום דבריאה אורחא לגדל בין עור לבשר משא"כ בדקין ומשו"ה בריאה בבועה אחת אפילו בדיקה לא צריך משא"כ בדקין ואין לזוז מדבריו להלכה למעשה. כתבתי כל זה בחפזון אחיך הדש"ת וד' ירום ראשך וקרנך במהרה. פרעסבורג יום ה' לסדר ויקהל פקודי תרל"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה