אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק יורה דעה › תשובה ו

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק יורה דעה · תשובה ו

תשובה ה

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חרוץ ובקי בחדרי תורה ז"ר יפ"ת יראה ה' אוצרו כש"ת מו"ה אברהם כ"ץ אייבניץ נ"י רב בק"ק גורבע והגליל יע"א.

מכתבו היקר קבלתי ע"י בנו תלמידי הבחור המופלג נ"י עם כסף קדשים המקובץ ומעלתו נ"י עוררני על דבר הלכה ולמעשה אודות מה שנוהגים באווזת הלעוטה שמלעיטים אותן בחיטין הנקראים חטי התוגרמא (קוקורוץ) ופעמים נכנס דרך הקנה ודוחקים להוציא הבלועה דרך הפה ואם לא עלתה שוחטים מיד בלי שום בדיקה אם הלכה ולפעמים ניכר גם איזהו רושם ושינוי בקנה וחייש מעלתו נ"י משום ריסוק אברים ומפלפל אי אמרינן סימנים קשים אצל נפולה דווקא אבל אם פגע בסימנים עצמן או נגד סימנים שהכה בכח יש לחוש נמי בסימנים משום ריסוק.

והנה מ"ש בדבריו ששוחטים אותו בלי בדיקת הלכה משמע דבהלכה אין לחוש כדפסקי' דהלכה אינה צריכה בדיקה זה אינו דהא הר"ן הביא בשם י"א דאי מחי' אפסקי' דחיישינן משום חוט השדרה לחוד דבכה"ג דאין לחוש רק על אבר א' אפילו הלכה לא מהני וצריך בדיקה וכן פסקו כל. האחרונים להחמיר כדברי י"א אלו יע"ש בב"ח ופר"ח ודג"מ סימן ל"א שמקשה מש"ס זבחים על י"א אלו ועיין בפלתי סי' נ"ח שמיישב שב דברי הי"א אלו.

ובחידושי לחולין תמהתי על דבריו מכמה טעמים תחלה מ"ש דלר"מ יש לחוש וצריך לבדוק בריאה וא"כ שייך בכל בהמה משום הקריבהו לפחתך ומכח זה יצא לחלק בין אבר אחד לכל הבהמה לא תברתי מה שכתב דלר"מ צריך לבדוק הריאה דהוא מיעוטא דשכיח דהא אפילו לדידן צריכה בדיקה במיעוטא דשכיח וכן פסקינן להלכתא שצריך לבדוק כל הריאה, ועוד לר"מ שאר י"א טריפות נמי צריכים בדיקה דהא ר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא או מדרבנן לחוד כמ"ש תוס' בסוגיא דרוב אלא משום דלא אפשר שאני אבל בדיקה דאפשר וודאי בעי ר"מ דחייש למיעוטא רק לדידן לא בדקינן אע"ג דבאפשר לברורי לא סמכינן על הרוב היינו כמ"ש בפר"ח משום דהוי טרחא או כמ"ש המג"א או"ח תל"ז סק"ד אבל לר"מ דחייש באפשר למיעוטא בוודאי צריך לבדוק גם שאר אברים משום י"ח טריפות וזה ברור ופשוט אם לא שנאמר כמ"ש במהרש"א בסוגי' דרוב דטריפות מיעוט דאינו מצוי' ולא שכיח הוא ולא אמרי' סמוך לחזקה ואם כן גם לר"מ אין לחוש אלא שכבר תמה עליו בראש יוסף שם דא"כ האיך בעי למילף מרישא של עולה דאזלינן בהר רובא דילמא שאני טריפות דמיעוט דלא שכיח הוא, וכן מה מקשה לר"מ היכא אכל בישרא, ובחידושי שם ישבתי דברי מהרש"א אלו ואכ"מ להאריך, ועוד יש לתמוה דלא שייך משום הקריבהו לפחתך אלא שאם יש בבהמה זו שמקריב מה שאין בשאר הבהמות וא"כ יש מום בבהמה זו אבל אם כל הבהמות צריכי' בדיקה וא"א להכשיר שום בהמה בלי בדיקת הריאה א"כ מה שייך משום הקריבהו כיון דבכולם הכי אית בהו ולא יכולתי להולמן דברי פלתי אלו.

והקשתי לפי מה שכתבתי דלר"מ כל בהמה צריכה בדיקה משום י"ח טריפות אם כן מאי מקשה לר' ינאי ור' ירמיה דלא אמרו כר"ל דמיירי מתני' בנפולה שנתערבה עם שאר בהמות דהא באמת לר"מ לא שייך בבדיקת אברים משום הקריבהו לפחתך דהא בלא"ה צריך לבדוק ג"כ משום דילמא טריפה אלא שבדרוסה גם לר"מ שייך לפי מש"כ בפמ"ג בכמה מקומות אף דר"מ חייש משום שאר טריפות אבל בשביל דרוסה אין לחוש דיש לכל בהמה ג"כ חזקת הגוף דלא נדרסה במעי אמו וברוב וחזקה גם ר"מ מודה דלא חיישינן ועיין בראש יוסף חולין כ"ח ע"ב שמיישב בזה קושי' מהרש"א דנקט תוס' דילמא יש חולה שיאדים כמו דרוסה וא"כ אם מקריב בהמה שיש בו ספק דרוסה נשתנה בהמה זו משא"כ בשאר בהמות דלא צריך לבדוק משום דרוסה אבל בנפולה שצריך לבדוק משום קרועה או ריסוק אברים לא שייך הקריבהו לפחתך כיון דבלאו הכי צריך לבדוק גם כן, ור' ינאי רצה לאוקמי מתני' כר"מ ג"כ ומכ"ש התם מתני' ר"מ ומשו"ה קאמר שנתערב ספק דרוסה.

ולפי שיטת הרמב"ם יש ליישב דהא הרמב"ם סובר דכל נפולה אע"ג שעמדה או שהתה מעת לעת מ"מ צריכה בדיקה ג"כ משום ריסוק ולא משום פסוקי לחוד אם כן גם לר"מ שייך בנפולה הקריבהו לפחתיך כיון שלענין נפולה ג"כ יש לכל בהמה חזקת הגוף שלא היתה נפולה וריסוק אברים בלא נפולה לא הוי טריפה כמ"ש בש"ך סי' נ"ח דלא כב"ח שם וגם בית רחם אין בו משום ריסוק אברים כלל ומכ"ש באין ריעותא דלא חיישינן כלל ואפילו מיעוט ליכא דכל דינו של ר' נחמן הוא דווקא ביש ריעותא וא"כ גם בנפולה א"ש נמי מתני' כר"מ דנשתנה בהמה זו שצריך לבדוק ג"כ משום ריסוק אבל לרש"י שכתב דלאחר שעמדה לא צריך בדיקה כלל עוד משום ריסוק ורק משום רסוקת אברים קשה מאי מקשה על ר' ינאי דלמא רוצה לאוקמי מתני' גם כר"מ ולר"מ אפי' משום ניקב צריך לבדוק ומשום נפולה לא צריך לבדוק רק משום קרועה ולא משום ניקב ועיין ברשב"א ור"ן ולא שייך הקריבהו לפחתך, וישבתי קושי' זו ע"ד פלפול התלמידים וגם קושי' הפלתי על י"א שבר"ן ולא רציתי להאריך בפלפולים ולא באתי רק כמעורר ועיין.

והנה לפי שיטת י"א שבר"ן שגם הלכה לא מהני באבר אחד וכן פסק ב"ח ופר"ח לחומרא יש לחקור נמי בהני אווזות אפילו הלכה אח"כ אלא מה שכתב שיש לחקור אי חיישינן לריסוק סימנים אם פגע בסימנים עצמן והנה בגוף הדין אם ראינו שינוי מחמת ריסוק בסימנים כבר עמד על המחקר בפרמ"ג בסי' נ"ח במשבצות סק"ה ותלי' בשיט' הרשב"א והרא"ש לקמן לענין ריאה בעוף בנחמר. וכ' הרשב"א אם ראינו שנשתנה ריאה העוף מחמת שנפלה לאור טריפה דהא חזינן שלא הגינו הצלעות, והרא"ש מתיר שתולין השינוי בדבר אחר וא"כ גם לרא"ש כאן כיון שהסימני' קשי' אצל נפולה ואפי' ראינו שנתרסקו הסימנים תולי' הריסוק מחמת דבר אחר ולא מחמת נפולה ולא נטרפה בריסוק שלא מחמת נפולה ועיי' בב"ח סי' נ"ב שכתב דמשו"ה לא פירש המרדכי דלא לנפל קאי על נפולה משום דכבר בשיט' הרר"ש לענין נחמר ובנפולה בוודאי ריסוק טריפה והוא אזיל לשיטתו דריסוק אפי' בלא נפולה טריפה, משמע מדבריו דלשיטת הרא"ש גם בנפולה תולין בדבר אחר וכן בסימנים נמי כן הוא, ועיי'.

אלא שבאמת י"ל שבסימנים גם הרשב"א מודה דתולים בדבר אחר, דהרשב"א כ' בנחמרו דהוי טריפה בעוף, ומ"מ בסימנים מסופק הרשב"א סוף ד"ה לענין הלכה, אי הוריק הסימנים טריפה לפי שהן קשין אצל האש משמע דסימני' עדיפא לפי שהן בעצמותן קשין ולא שלטה המכוה בו כ"כ יע"ש, ותמהתי על הפרמ"ג נ"ב ס"ק ה' בשפתי דעת שחקר בזה אי גם בסימנים פוסל משום נחמרו וכ' שלא מצוי גילוי לדין זה והדבר מפורש כאן ברשב"א, וסיים וזו צריכא עיונא, וא"כ גם לענין ריסוק י"ל דאפי' שלטא הריסוק בסימני' לא הוי טריפה משום דסימנים קשין ולא מזיק הריסוק כמו בבית רחם משום דרכיך כן בסימנים דקשין הן.

ובאמת יש להביא ראי' לשיט' הרא"ש דתלינן בדבר אחר אפי' חזינן דנחמרו וכן בריסוק דיש להבין דהא גם לענין דרוס' אמרינ' דסימנים קשין הן אצל דרוסה ועד שיאדימו הסימני' ופי' רש"י דרוב אין ארס שולט בהן, ואפ"ה פסקינן שצריך לבדוק בסימני' עצמן, ועיי' בח"ש סי' ל"ג שכ' דהוי רק מדרבנן ומשום דאיכא לברורי ובוודאי בדרוסה פסקינן דאין תקנה לבהמה דלמא במקום דרוסה קשחיט, וא"כ אמאי לא צריכים נמי לבדוק בריסוק וכן בנחמרו בריאה של עוף דהא בריסוק נמי לא אמרינן רק קשין אצל נפולה, וע"כ בנפולה או בנחמרו אפילו חזינן שנתרסק נמי לא מטרפה בו דתלינן בדבר אחר ולא צריך לבדוק אבל בסימני' בדרוסה שניכר הארס דוודאי טריפה ומשו"ה צריך לבדוק משום דאיכא לברורי, אלא עדיין צ"ע למה בדיעבד בבהמה אין תקנה אצל דרוסה משום דילמא במקום ארס קשחיט ומ"ש נפולה דלא חשינן כלל, ודוחק לומר שנפולה יותר לא שכיח שנתרסקו הסימנים וכן בנחמרו וצ"ע ולא מצאתי מי שעמד בזה.

וראיתי במכתבו שרצה להביא ראי' שבסימנים עצמן יש לחוש נמי לריסוק אם הגיע בסימנים או הכה נגד הסימנים ממ"ש הש"ך נ"ח סק"ג דאם הנה נגד הריאה של עוף טריפה ואין לו בדיקה אף שאין ריאה לעוף לנפול, ופרמ"ג רצה לומר בדברי הש"ך שסבר כמרדכי דלא קאי חזקי' אנפולה כלל רק בנחמרו וע"ז תמה הול"ל סתם שיש לריאה דין נפולה ואמאי נקט דווקא בהכה נגד הריאה, ובאמת לא ידענא חילוק מ"ש אם נפלה הבהמה או עוף או שהכה נגד הריאה כיון שהצלעות מגינות אם נפלה אע"ג שיש לחוש ג"כ על הריאה כמו בבהמה דחיישינן או שהכה כנגד אותו מקום לחוד ושאני בהכה על שדרה כולה דאין הכאה בכח כ"כ אם הולך המקל על כל השדרה כמו אפסקי' אבל בנפולה אין חילוק והא דנקט הש"ך דינו דווקא בהכה נגד הריאה לחוד משום דקאמר טריפה ואין לו בדיקה וזה דווקא אם יש לחוש על אבר אחד לחוד כמו שסברו י"מ שבר"ן אבל אם נפלה מהני אם הלכה משא"כ אם הכה נגד הצלעות ושפיר כתב הפרמ"ג דסבר הש"ך כמרדכי ועיין בדג"מ שם שכתב דמשמע אפילו הלכה נמי לא מהני והיינו משום דנקט הש"ך דינו בהכה נגד הריאה לחוד ולא בנפולה וע"כ דרצה לשלול דאפילו בהלכה לא מהני דטריפה וזה פשוט בדברי הש"ך.

ומע"כ נ"י מעורר על מה שכתוב בח"ס יו"ד נ"ב בפר שהשיגוהו הרודפים ע"י שירו בקנה שריפה שקורין שראטט שיש לחוש משום נחמרו בני מעיים, ובתשובת שב יעקב כ"ה לא זכר מזה מאומה, והוא תמה על שניהם שלא זכרו שיש לחוש נמי משום ריסוק אברים כיון שבא בכח לבהמה כי כח היורה מרחוק חמיץ וחזק ויפה ושפיר קמתמה ואני חקרתי ג"כ בהאי מעשה דבי יוסף רישבא חולין נ"ד ע"א דמחו בכולי' וכן בגידי דנשיא וקטלי ואמרי וכי להוסיף על הטריפות יש ורש"י פי' שם בחץ או במקל וגם זה בכח שירה בחץ או במקל עד שקטלי להבהמה ואמאי לא חששו משום ריסוק אברים דטריפה בצומת הגידין וכן בכולי' לשיטת הרמב"ם דמטריף ריסוק בטחול וכוליא ומסתמא דש"ס דאמרו וכי להוסיף על הטריפות משמע שלא חששו כלום ולא היתה צריכי' בדיקה וכן כתב הרשב"א והרא"ש בניקב הכליות דכשר אפילו הגיע למקום חריץ והביאו ראי' מכאן דלא דקדקו ובדקו אם הגיע למקום חריץ רק אמרו שאין טריפות כלל בזה.

וראיתי בהגהת אשר"י בסוגיא דנפולה שכתב על האי מעשה דהוי מחו דווקא במקל אבל בחץ לא דאיכא למיחש לריסוק צומת הגידין וכן לניקב הכליות יעיי"ש משמע דחייש בחץ משום ריסוק משום דאתיא בכח והא דלא כתב כן נמי בכליות י"ל שסבר מהרי"ח דלא נטרף בכליות ריסוק כמו שמסתפק הראב"ד בזה, אלא שצ"ע דא"כ במקל נמי יש לחוש דמ"ש לענין ריסוק כיון שהכה בכח במקל עד דקטלי להו בוודאי יש לחוש לריסוק ג"כ כמו במחו על השדרה, ועיינתי ביש"ש שהביא הא דמהרי"ח וכתב דבאמת מש"ס משמע דאף בחץ איירי כמו שפירש רש"י רק שמהרי"ח לדינא קאמר דבחץ אין אנן בקיאין אבל באמת היו בודקים בזמן הש"ס גם בחץ ומדבריו שם נראה דמהרי"ח לא אתיא עלה רק משום דילמא נפסקו צומת הגידים אבל כבר כתבתי דמוכח סתמא דהש"ס דלא היה צריך בדיקה כלל ולמה אין לחוש משום ריסוק ואפי' הלכה נמי לא מהני, ובת"ש סימן נ"ד כתב לתרץ דברי הש"ך שכתב דבמכת חרב טריפה בכליות אם הכה בכח והפר"ח תמה על הש"ך מש"ס דמחו בחץ בכולי' ואפ"ה לא דקדקו אם הגיע לחריץ דהכא מיירי בנחת ולא בכח ולפי דבריו דע"כ בנחת איירי בחץ א"ש, אבל לפי תירץ השני שם די"ל דבמקל לבד איירי ואפי' בכח קשה מריסוק אברים דיש לחוש נמי אם לא שנדחק דבאמת בדקו משאר חששות רק דאפ"ה היו חוששים משום נחתך הכליות וע"ז אמרו דאין להוסיף על הטריפות כלל ובזה אין מקום חשש אפילו הגיע למקום חריץ כמו שצריכים אנו לומר למהרי"ח שחייש משום פסוקת צומת הגידין ועיין.

אבל מתשו' ח"ס ושב יעקב משמע דלא חיישינן משום ריסוק דהא אנן לא בקיאין בבדיקת ריסוק ואפילו הלכה לא מהני כמ"ש הש"ך בריאה ובאמת בט"ז סי' ל"א כ' דמ"מ מהני אם מחו אפסקי' אם בדק ולא נפסק החוט וב"ח כתב דאנן לא בקיאין בבדיקה ודג"מ ותב"ש כתבו דמ"מ יש לסמוך על הבדיקה כיון שבלא"ה הר"ן מתיר ומשמע מט"ז שם דאין לבדוק רק משום פסוקת החוט דהא משום ריסוק בוודאי לא בקיאין אנן אפילו באבר אחד וטעם הדבר די"מ אלו דסברו דהלכה ל"מ באבר אחד רק שיצאנו מחשש ריסוק אבל משום פסוקת האבר אכתי יש לחוש דהא גם בשאר טריפות יכולה לילך ורק בנפלה מהני הליכה נמי לענין פסיקת האברים משא"כ באבר אחד ומשום הכי סמכינן עכ"פ בהלכה לענין פסיקת האבר ובש"ך כאן משמע דלא סמכינן נמי באבר אחד בבדיקא אפילו הלכה ועיין בפרמ"ג סי' ל"א שכבר הרגיש בזה מ"מ כל האחרונים פסקו דסמכינן בהלכה בבדיקה עכ"פ א"כ משו"ה לא חששו בשב יעקב וח"ס משום ריסוק כיון שהבהמה הלכה דע"כ מיירי דלא נפלה ע"י הקנה השריפה לארץ דאם כן הוי נפלה ע"י אחרים שלא מדעת דחיישינן שינן אפילו פחות מי' טפחים וכמו שחילק הש"ך בין נפלה ע"י אחרים מדעת או שלא מדעת יע"ש, וכיון דהלכה עכ"פ ד' אמות אין לחוש בשביל ריסוק אברים עוד ורק משום פסוקה ובשביל זה בלא"ה צריכים לבדוק אפי' משום ניקב כמו שכתוב בשב יעקב אבל לשחוט מיד קודם שראינו שהלכה באמת יש לחוש משום ריסוק אברים ומ"מ תמוה שלא הזכירו ולא עוררו מזה.

ואני מוסיף שיש לחוש עוד משום חרותה שצמקה הריאת וחילי' ידי מהאי שראיתי בס' פרי תבואה על הלכות ריאה וכן בתשובת בית אפרים יו"ד כ"ו שמזהיר שלא לשחוט בהמה לפני בהמה אחרת משום שזה פחד ע"י אדם כמו שכתב הרי"ף ורמב"ם ויש לחוש לצמקה ריאה ואע"ג שכ' בת"ש שאין לתלות רק אם חזינן שנתרעה הבהמה משום קול רעם או ברק דאל"כ אין לך בהמה שלא שמעה קול רעם וברק מ"מ י"ל דזה דווקא במה שרגילה הבהמה ואם שחט מיד יש לסמוך נמי על הרשב"א שכתב דמיד לא צמקה הריאה רק לאחר יום או יומים אבל אין לשחוט עוף לפני כלוב מלא עופות ולהניח אח"כ העופות לשחוט לאחר זמן דבזה בוודאי יש חשש ואפילו בדיעבד כתב שיש לדון ולהחמיר יע"ש, ולפי זה ה"נ בקנה השריפה שירה בכח ומשמיעת קול מרחוק שכ' הת"ש שזה נמי מקרי ע"י אדם ומכ"ש אם באו קנה השריפה לתוך הבהמה בוודאי נתרעה הבהמה מחמת זה ויש לחוש עכ"פ לכתחילה נמי משום חרותה בידי אדם אם לא צמקה הריאה כנ"ל.

ויצאתי מענין לענין באותו ענין ובנדון שלפנינו כבר הראתי לדעת שאין חילוק בסימנים דבכמה מקומות אמרינן קשין אצל נפולה אפילו הכה בסימנים עצמן ואין ראי' מש"ך וכל זמן שאין אנו רואים שינוי ריסוק אין לחוש ואפי' אי ראינו ריסוק בסימנים נמי תלי' בשיטת הרשב"א והרא"ש וכבר פסק הש"ך וכן כמה אחרונים אצל נחמרו כשיטת הרא"ש דתלינן בד"א וע"כ בסימנים נמי כן לענין נפולה ורק הת"ש מחמיר בנחמר כרשב"א אבל מ"מ אצל הסימנים גם הרשב"א מסופק משום דקשי' ועדיף מריאה העוף, וי"ל שגם הרשב"א מודה לענין נפולה אפילו חזינן ריסוק בסימנים לא מטרף ואם כן בוודאי יש לסמוך על הרא"ש בזה דפסקינן הלכתא כוותי' וכבר מיקל בזה בתשו' שבות יעקב ח"ב נ"ו באחד שדחק באצבע על הקנה ושמע קול שבר עד שנתמעך הקנה שאין לחוש משום ריסוק אברים דסימנים קשים ומכ"ש בנדון דידן שאין לחוש כלל ואפילו ראינו שינוי בקנה מ"מ לא ידעינן אי שינוי זה ריסוק הוא ואפי' באמת הוי ריסוק מ"מ יש לצדד להקל מכ"ש שאין לחוש דילמא שינוי של ריסוק הוא כנ"ל לקיים מנהג ישראל שאין משגיחין על זה ומעלתו נ"י ימחול לעיין בדברי ויודיעני דעתו בזה ואצפה על דבריו: והנני ידידו ואוהבו הנאמן הדש"ת באהבה פה פ"ב יום ד' לסדר חקת תרל"ד לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה