אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה עח

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה עח

תשובה עז

שוכ"ט לכבוד ידידי ב"ע הרב המופלג בהפלגת חכמים המאוה"ג בע"פ חריף ובקי מלא עתיק כש"ת מו"ה וואלף סופר נ"י רב דש"ס חברא בעיר פעסט יע"א.

אחדש"ה את נעימת ימינו קבלתי בימים שלא היה באפשרותי להשיבו בארוכה על מעט צרי דשדר לן וגם עתה תחלת הזמן עת האסיף צאן קדשים הרובצים עלי וגם התחלת לימוד הלוית אבל יען כי לאו אורח ארעי גברא דכוותי' למיקם אבראי ע"כ מהרתי להשיב מפני הכבוד על מה שכתב ליישב דברי האורחות חיים שבב"י ובש"ע סי' תרמ"ט שנתקשו בו למה ביום א' גם לאחרים פסול גזול וגנוב וביו"ט שני לגזלן פסול ולאחרים כשר ועיין במג"א ובכפ"ת שהאריך וכבר עמדתי על דבריו במקום אחר וגם נאמרו בשמי בשו"ת אבא מאוה"ג בכ"ס או"ח מסי' קכ"ג עד קכ"ו יע"ש ומעכ"ת רצה לומר אי אמרינן דשנוי רשות לא הוי אי נותן במתנה ע"מ להחזיר כיון שצריך להחזיר החפץ להגזלן ויכול לקיים הגזלן מצות השבה וא"כ ביו"ט ראשון דצריך ע"מ להחזיר לא קנה משא"כ ביו"ט שני דיוצא בשאול אלו דבריו.

והנה מה דפשיטא ליה דבמתנה ע"מ להחזיר ליכא ש"ר יש לעיין בו הרבה דתליא לכאורה בשיטת הרא"ש והריטב"א אי צריך בהחזרה הקנאה מחדש א"כ הוי קנין לעולם והוי ש"ר או דלא צריך קנין דלא הוי רק לשעה ומסתברא דלא הוי ש"ר וגם זה אינו מוכרח דגם בשכירות משמע דהוי ש"ר אי אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא וגם אי הוי מתנה ע"מ להחזיר רק קנין פירות או ג"כ קנין הגוף ועיין ברא"ש בפ' לולב הגזול דף מ"א וכעת אין הזמן מספיק לברר כ"ז וגם מה דפשיטא ליה דצריך להחזיר גוף האתרוג לפמש"כ הרא"ש שם אע"ג דהחזרת דמים הוי חזרה מ"מ באתרוג דוקא קאמר להחזיר האתרוג כיון דצריך לצאת בו א"כ זה דוקא בשאר נותן מתנה אבל כאן שהגזלן לא יכול לצאת בו בשום אופן דהא לדידיה פסול משום גזול א"כ גם חזרת דמים הוי חזרה אלא דיש לדחות דהא דאמרינן דגם חזרת דמים הוי חזרה זה דוקא בליתא בעינא החפץ אז אמרינן דגם חזרת דמים הוי חזרה וכן מוכח מדברי הרא"ש שכתב ונגזל החפץ ורוצה ליתן הדמים אבל באיתא בעינא צריך להחזיר דוקא גוף החפץ ועיין בקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ז' שהאריך בזה והביא דברי תה"ד ויש לחלק בגזלן דהוא לא יכול לצאת באתרוג בודאי אינו מקפיד שיחזור לו החפץ דוקא וניחא ליה בדמים ולא רוצה שיתבטל המתנה שלא יכול חבירו ג"כ לצאת ויש להאריך בזה וממילא נדחה נמי מש"כ ביו"ט א' דצריך מתנה ע"מ להחזיר ומשו"ה כתב הא"ח דגם לאחרים פסול דאינו קנה משא"כ ביו"ט שני דשאול כשר וע"כ כוונתו דביום א' מסתמא נותן דוקא ע"מ להחזיר כיון שצריך גם הוא לצאת אח"כ מלבד שהוא דוחק להעמיס זאת בדברי א"ח דאיירי דוקא אם לא יצא עוד הגזלן באתרוג ולא נתן לו רק במתנה ע"מ להחזיר משא"כ ביום ב' ואי מסתמא נתן לו אפי' בשאר ימים נמי אמרינן דמסתמא ע"מ להחזיר נתן לו כיון שצריך לצאת עוד ולפמ"ש דהגזלן עצמו לא יכול לצאת באתרוג זה בלא"ה ליכא חילוק בין יו"ט א' לשני ועיין.

ובפשוט יש ליישב דברי הא"ח די"ל דסבר ביו"ט ראשון, פסול אפילו לאחרים אף לאחר קנין משום מהב"ע כשיטת רש"י ור"ת ואפילו לאחרים נמי פסול כיון דגם לאחר זמן הוי מצהב"ע ור"ה ע"כ לית ליה מצהב"ע כיון דמתיר לאחרים ולשיטת רש"י דגם לאחר יאוש הוי מצהב"ע גם לשני ולשלישי לתסור ועיין בשעה"מ בה' לולב סוף הל' ט' בפירוש דברי תוס' גיטין דראיי' תוס' מדברי ר"ה אבל ביו"ט שני יש לומר מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ולא הוי מצהב"ע כפירש הנ"י כיון דאפילו לא כיוון לגוזלו נמי היה יכול לצאת בו ור"י דע"כ לית ליה האי סברא ופוסל גם ביו"ט שני י"ל באמת דטעמא כאשר מתמה בח"ס בחדושיו כיון שחטף מהבעלים והוי שואל שלא מדעת נמי גזלן הוא וזה דוקא בגזלן עצמו אבל לאחרים שלא חטפו מהבעלים ולא גזלו שפיר י"ל מתוך שיוצא בשאול כיון דהוא לא חטף ולא גזלו בודאי ניחא לבעלים בשאולה דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה ומותר ליטול לולב של חבירו שלא מדעת בעלים כמבואר סי' תרמ"ט ברמ"א סעיף ה' ובפרט להנהו שיטות דסברו הא דקני בש"ר משום בהיתרא אתי לידיה זה דוקא אי לא ידע שגזילה הוא בודאי א"ש וקצרתי,

והנה גם הלחם משנה כתב לתרץ דברי הרמב"ם דפסק גם במקדש הוי גזול כשר ביו"ט שני משום דשאול כשר ולא ילפינן מקרבן משום דשאול פסול בקרבן משו"ה גזול נמי פסול משום מצהב"ע וזה כוונת שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ועדיין צריך עוד יישוב למה פסק כשמואל ולא כר"י כיון דהלכתא כר"י נגד שמואל ונ"ל דהנה בתוס' דף ט' הקשו למאי צריך קרא לך בסוכה למעוטי גזולה תיפק ליה משום דהוי ליה מצהב"ע והריטב"א שם מתרץ דהו"א דוקא לולב פסול משום דצריך לכם משא"כ בסוכה דשאולה כשר הו"א דגם גזול כשר קמ"ל קרא דגזולה פסול אף בסוכה ולפ"ז מוכח מקרא דלך דיש סברא לומר דלא שייך מצהב"ע אם שאול כשר דאין למילף מקרבן והא דבאמת פסול בסוכה מלך למעוטי גזולה לא משום מצהב"ע אלא דלא התירה תורה רק שאולה מה שהוא ברצון הבעלים משא"כ גזולה שבא לידו דרך אלמות ועבירה ועיין בכפ"ת שמתמה באמת מה"ט למה בתוקף סוכתו של חבירו כשר אף שקרקע אינה נגזלת מ"מ לא שאולה הוא מדעת ורצון בעלים ומנ"ל לרבות גם זאת וכן תמה בשעה"מ על תוס' גיטין שכתבו דע"כ הא דסוכה גזולה פסול טעמא משום מצהב"ע כיון דשאול כשר דמנ"ל דלמא לא רבתה תורה רק שאולה אבל לא גזולה דזה ממעטינן מלך יע"ש וא"כ לכאורה מוכח מלך דסוכה דצריך למעט ע"כ גזולה משום דא"א למילף מקרבן משום דשאול כשר בסוכה אלא לפי דברי הרמב"ן במלחמות שכתב על האי דאונכרי דבגזל גוי ליכא מצהב"ע ועיין במג"א א"כ צריך קרא לך בסוכה למעט גזל גוי כמ"ש האחרונים ולא מוכח החילוק בין אי שאול ג"כ כשר או לא ולפ"ז י"ל דר"י סבר דגזל גוי אסור מה"ת ומשו"ה צריך קרא בסוכה אבל הרמב"ם והטור דעיקר בשיטתם כמ"ש והאריך בש"א דגזל גוי רק מדרבנן וע"כ לך אתיא משום דשאול כשר לא הוי מצה"בע ומשום הכי פסק כשמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ולא הוי מצהב"ע וי"ל גם כן איפכא דאי גזל גוי אסור מה"ת הוי נמי מצהב"ע כיון שאסור מה"ת משא"כ אי גזל גוי מותר מצהב"ע לא הוי אבל גם לכם לא מקרי כסברת ספר יראים ור"י סבר גזל גוי מותר וצריך קרא לך בסוכה למעט גזל גוי אבל הרמב"ם פסק דגזל גוי אסור מה"ת לפי שיטת מהרש"ל ומצהב"ע נמי הוי וע"כ צריך קרא בסוכה משום דיוצא בשאול ולא הוי מצהב"ע אלא דע"ז יש לפקפק כיון דשאול כשר א"כ גם גזל גוי אף דלא מקרי שלו מ"מ הוי טפי שלו משאול כיון דרחמנא אפקריה לממונא ובהיתר אתיא לידיה.

ובספר כפות תמרים כתב לתרץ קושי' תוס' די"ל דצריך קרא למעוטי גזולה אע"ג דכבר קני מעיו"ט ומשתמש בה ובכה"ג לא שייך מצהב"ע כמ"ש תוס' דהיכא דקנה קודם עשיות המצוה ליכא תו משום מצהב"ע ואפ"ה פסול הכתוב סוכה גזולה מלך וכבר תמהו עליו דא"כ האיך קאמר ר"נ מחלוקת בשתקף וכו' אבל בגזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים והא לפי דעת הכפ"ת בסוכה אף בכה"ג פסול אפילו דקננהו קודם עשיות מצוה כיון דסוף סוף מגזל בא.

והנה רש"י כתב על דברי ר"נ שני טעמים משום דקננהו בש"מ וש"ש או משום תקנת מריש ודברי רש"י תמוהים דהקשה הש"ס על רבינא מאי קמ"ל מאי שנא מדמי עצים דהא י"ל דטעמא משום דש"מ וש"ש שניהם כאחד הוי קנין אפילו בחוזר כמש"כ תוס' בחד תירץ ונ"ל לתרץ הכל בהקדמת מה שצריך להבין הא דאמר ר"נ אבל בגזל עצים דברי הכל דאין זה שייכות לפלוגתא דר"א ורבנן ועיין בפנ"י וכפ"ת שנדחקו ליישב ונ"ל דהא דמוכח מלך דסוכה למעוטי גזולה אף כה"ג דאף לאחר קנין פסול זה דוקא לרבנן דלך אתי רק למעוטי גזולה ותיפק ליה משום מצהב"ע וע"כ דקרא אתי דבסוכה פסול כל דאתי מכח גזילה משא"כ לר"א דסוכה שאולה פסול ולך למעוטי שאולה וממילא גם סוכה לאחר קנין כשר כיון דאין הכרח מקרא דלך ועיין ברמב"ן במלחמות דמשום תקנת מריש דתקנו רבנן דלא צריך להחזיר בודאי אין שם גזילה עליו כיון דחכמים אמרו שלא צריך להחזיר ואתי שפיר הא דאמר ר"נ ד"ה לא מבעי לר"א בודאי כשר בגזול עצים משום דקנאו בש"ש וש"מ ולדידיה דשאולה פסול לא מוכח דגם כה"ג פסל רחמנא מיתורא דלך בסוכה אפילו לרבנן דשאולה כשר והא דצריך קרא למעוטי גזולה ע"כ אפילו לאחר קנין אפ"ה כשר משום תקנה מריש דתו לא הוי עוד שם גזילה על הסוכה ולא מקרי סוכה גזולה ואתי שפיר הא דנקט רש"י שני טעמים משום ש"ש וש"מ ועוד משום תקנת מריש ושפיר מקשה ש"ס ג"כ פשיטא מאי שנא מדמי עצים דהא לרבנן א"א הא דמכשיר ר"נ העצים רק משום תקנת מריש.

אלא דעדיין קשה לשיטת רש"י דסבר בכל מקום גם לאחר קנין הוי מצהב"ע א"כ גם לר"א צריך לתקנת מריש ולא סגי בש"ש וש"מ לחוד וי"ל וליישב דמזה גופא הוכיח רש"י דגם לאחר קנין הוי מצהב"ע מיתורא דלך בסוכה ודוקא לרבנן אבל לר"א באמת אין הכרח דגם לאחר קנין הוי מצהב"ע אלא דיש לנו דרך מרווח יותר דכבר הבאתי התוס' בב"ק וגיטין דכתבו בפשיטות דטעמא דגזולה בסוכה הוא ע"כ משום מצהב"ע משום דשאול כשר והא דצריך קרא בסוכה י"ל כמ"ש הראשונים דוקא בקרבן או לולב י"ל מצהב"ע משום דבאו לרצות משא"כ בסוכה ולהכי צריך קרא בסוכה דגם כה"ג הוי מצהב"ע וא"כ לר"א דשאולה פסול בסוכה לא מוכח בסוכה כלל מצהב"ע דמקרבן א"א למילף דשאני קרבן דבא לרצות אבל לרבנן גם בסוכה מוכח מצהב"ע ושפיר קאמר ר"נ ד"ה לר"א כשר משום ש"ש וש"מ ולרבנן דוקא משום תקנת מריש.

והכרח לדבר זה שכתבתי נ"ל דהנה הרמב"ן כתב הא דלאחר קנין אי פסול משום מצהב"ע הוא פלוגתא בב"ק פ' הגוזל לב"ש דסבר באתנן חיטים ועשאו סולת פסול משום דמאיס וב"ה מתיר וכתבו דטעמא דב"ה משום דסבר דקני בשינוי ותו לא מאיס עוד וא"כ לב"ש דסבר דמאיס ע"כ דגם לאחר קנין נמי מאוס ואמרינן אפילו לאחר קנין מצהב"ע דטעמא נמי דאינו לרצון לפי שבא מחמת עבירה ומאוס וגם תקנת מריש א"א לומר לר"א דשמותי ובכמה מקומות מצינו שהקשה על ר"א דשמותי הוא וב"ש לית ליה תקנת מריש כלל דהא תניא בברייתא גיטין נ"ה ב"ש סבר בגזל מריש ובנאו בבירה דמקרקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו וא"כ לר"א דשמותי למה יהיה כשר בגזל עצים דאי משום ש"ש וש"מ הא ע"כ ב"ש גם לאחר קנין אית ליה מצהב"ע ומשום תקנת מריש ג"כ לית לב"ש ור"א שמותי הוא אלא ע"כ דר"א לית ליה בסוכה כלל משום מצהב"ע כיון דלא בא לרצות ולדידיה לא מוכח דגם בסוכה פסול כיון דלך למעוטי שאולה ועיין בכפ"ת שרצה לדחק בהא דאמר ר"נ בגזל עצים ד"ה דאולי ר"א לית ליה תקנת מריש בסוכה דלא הוי רק לשבעה ורבנן פליגי דאף בסוכה תקנו וכמה גדול הדוחק דאין לנו רמז ורמיזא לומר דפליגי בזה ר"א ורבנן אי גם בסוכה תקנו או לא ולפמ"ש דר"א שמותי כב"ש דלית ליה כלל תקנת מריש א"ש.

ואולי י"ל אף דב"ש לית ליה תקנת מריש זה דוקא משום קנס שקנסוהו לגזלן שיחזיר אף שקשה עליו להחזירו משא"כ בסוכה של מצוה שבנה מעצים סוכה משום מצוה לא חייבו להסתיר סוכתו כמו שהקילו עליו אף דלא הוי בנין קבע רק לשבעה וי"ל כה"ג גם ב"ש סבר תקנת מריש וי"ל לפי"ז איפכא הא דאמר ר"נ ד"ה דטעמא דתקנה מריש צריך דוקא לר"א די"ל דר"נ סבר כאביי בפ' הגוזל דהוכיח מהא דאמרינן דפוסל ב"ש להקרבה דע"כ סבר שינוי אינו קונה כלל וא"כ ש"מ וש"ש בעצי סוכה לא מהני לר"א דשמותי הוא משא"כ תקנת מריש אית ליה במלוה ומשו"ה ד"ה לא מבעי לרבנן כשר משום ש"מ וש"ש אף לר"א דאית ליה כב"ש דשינוי אינו קונה מ"מ כשר משום תקנת מריש ויש להאריך עוד ע"ד פלפול ואין הזמן מספיק ולא באתי רק לשעשע עמו קצת וד' שנותיו יאריך בהשקט ושאנן כחפץ ידידו הנאמן הטרוד מאוד כותב וחותם בחפזון פרעסבורג יום ב' ב' דר"ח מר חשון תרמ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה