שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה סג
שלום וברכה לכבוד מחותני הרב המאוה"ג חו"ב צדיק תמים מו"ה יודא גוו"ד נ"י אב"ד דק"ק באניהאד יע"א.
קבלתי מכתבו והביא לפני מעט צרי במילי דפסחא על הא דפריך בש"ס ע"ז דף ע"ד ואי איסור הנאה קחשיב לתנא נמי חמץ בפסח לפי דעת הנקה"כ ביו"ד סי' צ"ב דתרי משהו אמרינן בחמץ בפסח דשאני משאר איסורין א"כ משו"ה לא תני חמץ בפסח משום דקתני ואלו איסורים ואוסרין בכ"ש דמשמע דוקא בתערובות ראשון שבא מאיסור גופא אבל הבא מתערובות ראשון לא משא"כ בחמץ בפסח דחמור יותר דאמרינן גם תרי משהו אלו דבריו ולא כתב היאך משמע ממתניתן דוקא תערובות ראשון ויש לומר משום דלכאורה שפת יתר הוא דקאמר אלו אסורין ואוסרין בכ"ש דהל"ל דתנא בלשון קצרה קתני רק אלו אוסרים בכ"ש אלא דרצה לדייק אלו אסורין בעצמותן ואוסרין בכ"ש משא"כ אם כבר נתערבו הל"ל אלו אוסרים ואוסרין בכ"ש אלא דרצה לדייק דוקא אם נתערב גוף מאיסור משא"כ אם נתערב התערובות בתערובות אחרות.
והנה להר"ן שכתב הא דמסיק האי תנא תרתי קחשיב דבר שבמנין וא"ה לא קאי על הני דנאסרו משום לתא דע"ז כמו יין נסך ועורות לבובין דהני איסורים בכ"ש אף בלא דבר שבמנין וזה דוקא מב"מ אבל לא בשא"מ כדתנו במתניתן יין במים בנו"ט ובסיפא דדבר שבמנין אף שלא במינו אוסר בדבר חשוב כמו שכתב הרמ"א בהג"ה בסימן ק"א סעיף ו' דלא כאו"ה ועיין בש"ך סי' ק"י ס"ק א' שכתב ג"כ דכל דבר חשוב אף שלא במינו לא בטל והא דנקט המחבר במינו משום דלא שכיח שיתערב שלא במינו ולא יהי' ניכר ועיין בפלת"י סי' ק"א האריך בזה והביא דהרמב"ם כתב בפירוש דוקא במינו וא"כ לכאורה כל הני דתני במתניתן אינם שווים אלא דזה ליתא דאם גם שלא במינו דבר חשוב אינו בטל גם ביין נסך יש לומר דצריך תרתי דבר חשוב באינו מינו ורק במינו אוסר אף משהו אלא דמ"מ אינו דומה לגמרי דהא יין נסך אוסר בכ"ש עכ"פ במינו משא"כ הני אחרינא דמתניתן אף במינו צריך דבר חשוב חזינן דמתניתן נקט אף דאינו דומה לגמרי ובפשוט הי' יכול מע"כ נ"י להקשות דלא דמי חמץ בפסח דאסור אף שלא במינו משא"כ אי איסורי הנאה קחשיב בודאי אינו אוסרין שאר איסורים רק במינו כמו יין נסך דחמור מכל דאינו אוסר רק במינו אלא דמקשה מע"כ משום דמשמע מלשון מתניתן דאלו אסורין ואוסרין בכ"ש דמתניתן רצה לאשמועינן דלא אוסרין רק בתערובות הראשון ולפי מה שפרשתי דבריו ומשו"ה מקשה דלא יכול מה"ט לנקוט חמץ בפסח משום דאוסר נמי בתערובות שני.
ונ"ל לומר דאפ"ה שפיר פריך דהא דאמרינן בחמץ תרי משהו היינו כמו שהסביר נקה"כ כיון דאוסר גם באינו מינו א"כ ליכא חילוק בין תערובות ראשון לשני דדוקא דבר שאינו אוסר במשהו רק במינו לא אמרינן תרי משהו משום דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה ולא דמי לדם הפר ודם השעיר כיון דכח אחר מעורב בו לא אמרינן מב"מ לא בטל כמ"ש הר"ן חולין דף ק' משא"כ חמץ דאוסר אף באינו מינו לא שייך סברת הר"ן יע"ש. וא"כ בחמץ לפני פסח אף דאוסר בפסח באינו מינו וחמור משאר איסורי הנאה דאינו אוסר רק במינו היינו משום דבפסח בכרת ולא בדילי כמו שכתב רש"י פסחים דף למ"ד משא"כ לפני הפסח וא"כ ומה"ט פסקינ' ג"כ בש"ע או"ח סי' תמ"ז דלפני פסח בטל בששים וא"כ הקושי' דלתני חמץ בפסח דאינו אוסר ג"כ לפני זמנו רק בששים וממילא לא אמרינן ג"כ דחמיר חמץ בפסח משאר איסורי הנאה שוב ראיתי מה שכתב בפלת"י סי' ק"י דמקשה מאי פריך ולתנו ככרות של ב"ב דלענין חמץ בפסח לא בטל אף בלא דבר שבמנין וכתב גם כן דהקושי' הוא משום לפני זמנו יע"ש.
וראיתי שיצא מע"כ מחותני לחדש דהא דאמרינן תרי משהו זה דוקא אם נתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם פסח אף להרמב"ם דאמרינן חוזר וניעור מ"מ לא אמרינן תרי משהו דטעמא דאמרינן תרי משהו בחמץ משום דאינו מינו כמינו יחשב ולא הוי כח אחר מעורב בו משא"כ בנתערב קודם פסח אז שפיר י"ל דמקרי כח אחר מעורב ורצה לישב בזה לשון הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ שנתערב בד"א תוך הפסח בין במינו ובין שלא במינו אוסר בכ"ש ועיין בהה"מ ובכ"מ שם ואי אמרינן תרי משהו דוקא בנתערב תוך הפסח מדויק לשון הרמב"ם חמץ שנתערב בד"א תוך הפסח דנתערב תוך הפסח דוקא אז התערובות אוסר בין במינו ובין שלא במינו בכ"ש ויומתק בזה שלא אמר סתם דחמץ תוך הפסח אוסר בכ"ש ובמח"כ לא דק שפיר במה שכתב דתוך הפסח י"ל דאוסר משום דאינו מינו כמינו יחשב דהא אפילו במינו ממש שנתערב לא אמרינן תרי משהו משום דכח אחר מעורב אי לא אמרינן חנ"נ במשהו וא"כ בודאי אף אי אינו מינו כמינו יחשב מ"מ לא עדיף ממינו ממש וכל הסברת הנהק"כ הוא כמו שכתבתי דוקא היכי דאוסר בכ"ש רק במינו כמו בדבר שי"ל מתירין אז י"ל דלא אמרינן תרי משהו משום דכח אחר מעורב משא"כ אם אוסר אף באינו מינו כמו חמץ לפסח לא שייך סברת הר"ן כיון דעכ"פ משהו יוצא ג"כ מתערובות הראשון ודלא כט"ז שסובר לעיקר כסברת רבינו אפרים דסבר דמה"ט לא אמרינן תרי משהו משום דאין כח במשהו לצאת וזה עיקר פלוגת' של הט"ז ונהק"כ ולהרמב"ם בלא"ה א"א לומר כן דלא סבר חתיכה נ"נ בשאר איסורים וא"כ גם בכח אחר מעורב אמרינן ממב"מ לא בטל דהא כל חידושו של הר"ן מדנקט רבב"ח כיון שנתן טעם חתיכה חתיכה נ"נ דלמה צריך נ"נ לאסור משום מב"מ כיון שנתן טעם מכח זה מחדש הר"ן דאי לאו נ"נ לא הי' אוסר החתיכה משום דכח אחר מעורב משא"כ אי לא אמרינן חתיכה נ"נ מוכח להיפך דאף בלא כח מעורב אמרינן מב"מ לא בטל וליכא חילוקו של הנקה"כ להרמב"ם רק כרבינו אפרים ולא אמרינן תרי משהו אף בחמץ בפסח משום דאין כח במשהו לצאת.
וגם מה שרצה לחלק בין קודם פסח אם נתערב או תוך הפסח לא מסתבר אם לא על דרך הכרעה כיון דחוזר וניעור גופא חומרא הוא ואינו מסתבר לחלק וביותר הי' יכול לומר ולישב בזה מה שכבר העיר ברב המגיד שם דהא לטעמא דדבר שי"ל מתירין גם בע"פ לאחר שש אינו בטל במינו והוי במשהו ומהרמב"ם משמע דוקא תוך הפסח והכ"מ כתב משום דלא הוי רק במינו ולא שלא במינו דכל מחמצת דכתב הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א בזמנו כתיב וא"כ באמת להרמב"ם הוא במשהו במינו אבל לא שלא במינו יע"ש ולא ניחא עדין דמ"מ הי' לנו הרמב"ם לאשמועין דינו עכ"פ במינו אף שלא בזמנו ומסתימת דבריו משמע דוקא בתוך הפסח בין במינו ושלא במינו לא בטל משא"כ לפני פסח הוא ככל איסורים ולפי דבריו דהרמב"ם אתי לאשמעינן דחוזר ואוסר המשהו תערובות שני א"כ לפי טעמא דנקה"כ הוא משום דחמץ בפסח אוסר אף באינו מינו ולא מהני מה דכח אחר מעורב דהא אף באינו מינו אוסר ולא משום מב"מ משא"כ בשאר דבר שיש לו מתירין דאוסר דוקא למינו באמת לא אמרינן תרי משהו וא"כ לפני זמנו דאוסר באמת גם להרמב"ם דוקא במינו כשאר דבר שיש לו מתירין דוקא במינו וממילא לא אמרינן נמי תרי משהו ומשו"ה נקט הרמב"ם דוקא בזמנו בין במינו משא"כ לפני פסח דאינו אוסר תערובות הראשון תערובות השני וא"ש והי' בדעתי להאריך אבל רוב העוברים ושבים מפסיקים אותי תמיד וכל אחד שואל ומבקש וזכות אבותי הקדושים יעמוד לי לחזקני ולאמצני למען שמו ותורתו לישא ולסבול את משא דבר ה' עול הקהלה והישיבה והמדינה חוט המשולש במהרה לא ינתק וה' יעזור ויושיע מחותנו חותם בברכה מרובה. פה פרעסבורג חדש ניסן תרנ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.