אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה נו

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה נו

תשובה נה

שוכ"ט להרב המאוה"ג חו"ב וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה אברהם כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק נמ"ר יע"א.

אחדש"ה מכתבו קבלתי עם שילוח מעות א"י וראיתי שעמד בתמיה על הא דש"ס פסחים בסוגי' דהואיל דמשני תחילה לרבה אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה לפמ"ש תוס' שם דמשמע דאף לב"ש אמרינן הואיל דהא הברייתא אתי' כב"ש א"כ מוכח דרבה חזר ואית ליה ג"כ מתוך לב"ה ובתשובה אחרת הבאתי ראי' מתוס' ביצה בסוגי' דמתוך שהקשו ג"כ לרש"י דאף בלא צ"ק אמרינן מתוך א"כ למאי צריך רבה משום הואיל מוכח דפשיטא להו דרבה חזר א"כ מאי משני עייל עצי מוקצה דהא רבה מוקי מתניתן דביצה שנולדה ביו"ט ביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה וכיון דב"ש לא דריש והכינו א"כ לית ליה מוקצה דאורייתא וראיתי בחדושי אבא ז"ל שהביא הקושי' בשם קדושת זקני בעל ח"ס זצ"ל, ונ"ל דיש לדחות דזה דוקא לרש"י דמדמה מוקצה להכנה וכתב בביצה שם דרבה לטעמו דסבר מוקצה דאורייתא ותלי' באיסור הכנה אבל כבר הקשה התוס' בעירובין דהא חזר הש"ס בפסחים שם דמוקצה לאו דאורייתא וא"כ י"ל אף דהכנה לאו דאורייתא לב"ש מ"מ מוקצה מה"ת כמו מוקצה מחמת איסור וכדומה ועיין בפנ"י ביצה שכתב דעיקר הא דהדר בפסחים היינו משום דרבה סבר דאין חילוק מלאכות דיש לחלק בין מ מוקצה של שה באפר ועצי מוקצה דהוי מוקצה מחמת איסור די"ל דהוא מה"ת א"כ גם הכנה בתרנגולת העומדת לאכילה דלא הוי מוקצה רק משום הכנה י"ל דתוס' סברו דלא דמי לשאר מוקצה וכ"ש מוקצה מחמת איסור דאורייתא דהוי תולש א"כ לתוס' לא קשה ולרש"י דמדמה אהדדא י"ל באמת דרש"י סבר כשאר ראשונים עיין בש"ס דרבה לא הדר וסבר דלא אמרינן מתוך כלל גם לב"ה ואתי' הברייתא לרבה גם לב"ה דסבר הכנה מה"ת ולתוס' י"ל כמ"ש דסבר בהו"א אע"ג דהכנה לאו דאורייתא מ"מ מוקצה דאורייתא ובזה א"ש לישב קושי' כבוד זקני ר"ע איגר ז"ל בדרוש וחידוש שלו שמקשה לתוס' מאי מקשה ואי איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ומשו"ה אפיק עצי מוקצה דהא מ"מ הכנה דאורייתא ולוקמי בבישל ביו"ט שלאחר שבת בעצים שנשרו מן הדקל בשבת שלפני יו"ט דהוי הכנה משבת ליו"ט ולכמה שיטות הוי דאורייתא הכנה זו עיין בטור או"ח.

ולפי דברנו א"ש דלשיטות אלו דגם כה"ג מקרי הכנה כיון דלא הי' ראוים בשבת מחמת איסור ומקורו מתוס' ביצה דף ד' ד"ה אלא בהכנה בתירץ השני י"ל באמת כתוס' דרבה חזר וע"כ הברייתא כב"ש וב"ש לית ליה הכנה כלל מדאורייתא וא"ש נכון. ועוד י"ל לפי מה שכבר העיר בצל"ח ביצה על הא דקאמר ר"י על הך ברייתא ואת"ל משנה הא מני ב"ש דקשה למה לא אוקמי כר"ע דסבר נמי בהבערה דלא אמרינן מתוך ותירץ דמה"ט לא יכול לאוקמי כר"ע משום דדרשינן חילק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט אע"ג דלא דריש ר"ע למעט הבערה ביו"ט מהא דלא תבערו ביום השבת מ"מ יש לומר דממעט חילוק מלאכות ביו"ט ומה"ט גופא לא ממעט איסור הבערה ביו"ט די"ל דהמיעוט אתי' למעט חילוק מלאכות ביו"ט משא"כ בית שמאי לא דריש כלל מיעוטא דיום השבת דהא לא דריש יום השבת בהוצאה יע"ש וא"כ י"ל בהו"א בפסחים עד דלא מקשה מחילוק מלאכות י"ל באמת דאתי' כר"ע ואית ליה מוקצה דאורייתא דדריש והכינו' אשר יביאו כב"ה וא"ש.

ועוד אמרתי לישב לפי מה שהקשו בתוס' במבשל גיד מה צורך קצת יש דהא אסור לאכלו ותירצו כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צ"ק וזה דוחק ומה"ט כתבו באמת דרש"י הוכיח מזה דאף בלא צורך קצת אמרינן מתוך ובט"א במגילה באבני מלואים דף ז' כתב כיון דר"י סבר פסחים דף כ"ז דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן א"כ מדאורייתא יכול לאכלתו שלא כדרך הנאתן כגון שעירב בו דבר מר או כשאוכלו כשהוא חם שנכוה גרונו כמ"ש הרמב"ם בהל' מ"א וכיון דלא אסור רק מדרבנן אבל מה"ת ראוי לאכילה משו"ה אין לוקין דהא ליכא איסור רק מדרבנן יע"ש וצ"ל לדבריו אע"ג דמה"ט אין חייב שלא כדרך הנאתן משום דלאו אכילה הוא מ"מ צורך קצת מיהו איכא שלא כדרך אכילתן ויש לומר עוד אף לאיזה שיטות וכן משמע מתוספת ע"ז דשלא כדרך הנאתן אין לוקין עליו אבל מ"מ מדאורייתא אסור א"כ בודאי אף צ"ק לא הוי כיון דאסור מה"ת לאכול י"ל לפי מה שכתב שם תחילה לר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת בלא"ה א"ש דיכול לאכלו ח"ש ואין לוקין מה"ט ורק מדרבנן אסור וכבר הבאתי בתשובה אחת דאף לשיטות דשלא כדרך אכילתן אסור מה"ת מ"מ בחצי שיעור מותר דהא טעמא דר"י דח"ש אסור הוא משום דחזי לאצטרופי בכזית לענין מלקות משא"כ אם אוכל ח"ש שלא כדרך הנאתן דאף בכזית ליכא מלקות שוב לא שייך טעמא דחזי לאצטרופי ואסור רק מדרבנן א"כ אף לשיטות אלו יש לקיים תירץ הט"א דמקרי צ"ק מה"ת דיכול לאכול גם לר"י ח"ש שלא כדרך הנאתן אלא דט"א הקשה לדבריו דהא אמרינן התם בפסחים לאביי דהכל מודים בכלאי כרם דלוקין עליו אפי' שלכדה"נ משום דלא כתיב אכילה ומה"ט גם בבשר בחלב לוקין שלא כדרך הנאתן לאיסי בן יהודא דיליף איסור הנאה בבשר בחלב מגז"ש דקדש קודש מטרפה וק"ו מערלה וכלאי כרם וא"כ ליכא צורך קצת דהא הברייתא בבשר בחלב איירי וכתב דזה דוקא לאיסי בן יהודה אבל ר"י קאמר חולין דף קט"ו וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנה בבב"ח הכתוב מדבר והכא אכילה כתיבה ושוה לשאר איסורין דכתיב אכילה ואין לוקין שלא כדרך הנאתן ע"כ אמר ר"י לילפותי' דידי' שפיר דלא אתי' כב"ה דסבר מתוך יע"ש, וא"כ י"ל אף דרבה חזר וסבר ג"כ מתוך מ"מ יכול לאוקמי הברייתא גם כב"ה דאית ליה מתוך דסבר דילפינן בשר בחלב דאסור מג' פעמים לא תבשל או כאיסי ואסור בשר בחלב אף שלא כדרך הנאתן וא"כ ליכא צורך קצת ושפיר משני הש"ס לרבה דעייל עצי מוקצה אף אי אמרינן אי מוקצה מה"ת בודאי לא ילפינן אלא מהכנה מ"מ רבה אוקמי הברייתא כב"ה ועייל עצי מוקצה דהא ב"ה סבר הכנה משא"כ ר"י לשיטתו מוקי דוקא כב"ש.

אלא דעדיין לא א"ש דהא תוס' כתבו והקשו בפסחים שם על אביי אמאי לא אמר הכל מודים בבשר בחלב שלוקין שלא כדרך הנאתן ותרצו משום דאין מזהירין מה"ד יע"ש וכבר העיר במשנה למלך בהל' יסודי תורה מאי הקשו בתוס' דהא רבי וכמה תנאים לא ילפו אלא מקראי דכתיב ג"כ אכילה דר"י יליף לרבי מלא תאכלנה א"כ לאו כ"ע הוא דסברו דלוקין בבב"ח שלכדה"נ ואביי הכל מודים קאמר והעלה דתוס' סברו בפשיטות דכ"ע סברו דלוקין בבב"ח שלא כדרך הנאתן מה"ט גופא דקאמר אביי בפסחים אע"ג דכתיב בטריפה ונבילה דילפינן מיני' לאיסי בגז"ש איסור בבשר בחלב מ"מ מדלא כתיב אכילה גופא בבשר בחלב לוקין שלא כדרך הנאתן ה"נ יש לומר לר"י דיליף מלא תאכלנו מ"מ כיון דלא כתיב רק בפסולי מוקדשין וילפינן מיני' בשר בחלב אבל מדלא כתיב בבשר בחלב גופא משו"ה חייב אף שלא כדרך הנאתן וא"כ הדרי הקושי' מאי קאמר ר"י דאתי' כב"ש דוקא דהא אינו ראוי כלל אף שלא כדרך הנאתן לר"י מדלא כתיב אכילה בהדי' בבשר בחלב ונ"ל דזה דוקא לאביי אבל לרבא שפיר י"ל אי ילפינן מלא תאכלנה אין לוקין דהא רבא משני בפסחים דף כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי ואין זה דרך הנאתו והקשו בתוס' דהא לא כתיב אכילה במעילה ותירצו דילפינן חטא חטא מתרומה ושם כתיב אכילה והקשה במהרש"א שם א"כ דהא בבשר בחלב נמי אע"ג דילפינן מגז"ש דטריפה מ"מ אמרינן כיון דלא כתיב אכילה בגופא לוקין אף שלכדה"נ א"כ במעילה נמי כן הוא וע"כ רבא לית ליה האי סברא אלא כיון דכל האיסור ילפינן מחטא חטא הוי כאלו כתיב אכילה בגופא ומאיסי בן יהודה לא קשה יע"ש היוצא לנו מזה דרבא לית ליה סברא דאביי כיון דלא כתיב אכילה בגופא אלא דדמי ממש להא דילפינן האיסור א"כ בבשר בחלב לרבא נמי כן לר"י ורבי דילפינן מלא תאכלנה דאין לוקין שלא כדרך הנאתן אע"ג דלא כתיב אכילה בגופו וא"כ גם ר"י סבר כרבא ולדידי דילפינן מלא תאכלנו אין לוקין שלא כדרך הנאתן אבל רבה י"ל דסבר דילפינן איסור אכילה מג' פעמים לא תבשל ובודאי אסור שלא כדרך הנאתן ובתוס' דלא תירצו כן י"ל דרוצים לתרץ אף אי ר"י סבר כאביי דכל היכי דלא כתיב בגופו לוקין עליו אף שלא כדרך הנאתן או דסברו כיון דאסור עכ"פ מדרבנן לא מקרי אף צ"ק אי לאו משום דבדעתו של זה לאוכלו או י"ל לפי מה שהעיר בש"מ על תוס' דאף דאמרינן כיון שרוצה לאכלו הוי צ"ק מ"מ הא צריך שוה לכל נפש ותירצו בכתובות שם דמ"מ הדבר שוה לכל נפש רק איסורו דרביעי' עלה ושייך ביה מתוך וזה דוקא אם באמת אוכלו כדרך אכילתן אבל אי אמרינן כט"א משום שלא כדרך הנאתן א"כ זה ודאי אינו שוה לכל נפש להנות שלא כדרך הנאתן ועיין.

ויש לישב בזה קושי' הצל"ח הא דלא קאמר ר"י על הברייתא הא מני ר"ע דלית ליה ג"כ מתוך ומנ"ל לומר דהבערה ובישול אינו משנה ונ"ל דכבר כתבנו דטעמא דתוס' דלא ניחא להו משום דיכול לאכול שלא כדרך הנאתן היינו משום דאינו שוה לכל נפש או שאר טעמים אבל מ"מ גם לדברי הט"א אוכל נפש לא מקרי דא"כ גם כב"ש לא אתי' דיכול להנות שלכדה"נ וע"כ דאוכל נפש לא הוי רק דברי הט"א דצ"ק מיהא הוי וי"ל דזה תלי' בפלוגתא דת"ק ור"ע בפ' אין צדין בשוחט מסוכנת דת"ק סבר דלא יכול לשחוט רק אם יש שהות לאכול כזית צלי אבל ר"ע סבר אפילו כזית חי מבית טביחתה וצ"ל דפליגו דלת"ק אכילה ממש בעינן כדרך אכילה צלי אבל חי דהוי שלכדה"נ כמו שמוכח מתוס' פסחים כ"ד ע"ב מדלא חילקו רק בין צפור לבהמה ולא חילקו בין חלב לבשר משמע דגם בשר חי הוה שלכדה"נ ועיין עוד בתוס' מנחות דף מ"ח בד"ה חטא דאין זה זכות לאכול בשר חי וטעמא משום דלא הוי כדרך הנאתן וכן מבואר בש"ס שבת דשאני בר אווזא דחזי לאומצי משמע בשר בהמה לא חזי לאומצי אבל ר"ע ע"כ דדי לו בכזית חי ולית ליה מתוך ע"כ צ"ל דגם שלכדה"נ הוי אכילה ובכלל אוכל נפש וא"כ משו"ה לר"ע לשיטתו דגם שלכה"נ הוי אכילה לא יכול לאוקמי כוותי' דא"כ מ"ט לוקה דיכול להנות שלכדה"נ והוי אוכל נפש ולא צריכין כלל למתוך אלא שבתי ראיתי דדוחק לומר דלר"ע גם אכילת שלכדה"נ הוי אוכל נפש וי"ל דטעמא דר"ע דמתניתן כמ"ש הצל"ח שם דקשה למ"ד דצריך לבודקן ואסור לשחוט עוף הנדרס א"כ מסוכנת האיך שרי לשחוט דלמא לא תפרכס וכבר עמד בפנ"י ע"ז ולת"ק יש לומר משום מתוך ומשום הפסד התירו אבל לר"ע דלית ליה מתוך קשה דלמא לא תפרכס ותירץ דר"ע סבר אפילו נפש בהמה במשמע והא דמשמע ממתניתן דדוקא האדם צריך לאכול היינו משום מוקצה דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים אבל עכ"פ לא הוי רק דרבנן ומשום הפסד התירו ולפ"ז גם לר"ע לא הוי שלכדה"נ אוכל נפש אלא דשאני מסוכנת משום דמה"ת בלא"ה לכלבים מותר ומשו"ה ג"כ די בכזית חי וא"כ כיון הברייתא במבשל גיד בחלב איירי דאסור בהנאה ואסור להשליך לכלבים א"כ גם לכלבים אינו ראוי והדרי קושי' דלוקי כר"ע ומ"מ נ"ל שיש לקיים דברינו ע"פ מה שראיתי בספר המאירי שהביא בשם י"מ לתרץ קושי' תוס' דהכא מיהא חזי לכלבי' ומדחה דא"א לומר כן דלכם ולא לכלבים כתיב ואת"ל דמדין מלקות מיהא מפיק ליה וכי כלבו לבישול הוא צריך ועוד דהא כיון דבשליה בחלב אסור הוא בהנאה ולמדתי מדברי המאירי שלכם ולא לכלבים נמי הוי לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין ולא אמרינן דהדרי לאיסורא קמא וזה דלא כלחם משנה בשיטת הרמב"ם דמשו"ה הוצרך לומר דאין לוקין בבישול לנכרי בשביל הואיל משום דסבר דהדרא לאיסורא קמא ועיין בנוב"י קמא סי' כ"ט באו"ח וכן באבני מלואים בתשובותיו סי' ב' שכתבו ג"כ בלכם ולא לנכרים או לכלבים אין לוקין ובהגה' בא"מ שם חולק וכתב דלוקין ולא דמי למה שכתב תוס' בעולה לב"ה משום דבעולה עדיין שייך מתוך אלא דהתורה אסרה מלכם ולא לגבוה משא"כ בלכם ולא לנכרים כיון שגילתה התורה דאינו בכלל נפש ולא שייך מתוך כלל בודאי אהדרי' לאיסורא קמא ולוקה ע"ש.

אבל מדברי המאירי משמע כנוב"י וא"מ דאינו רק עשה ואינו לוקה כיון שיכול ליתן לכלבים ואינו עובר אם נותן רק בעשה שוב אין לוקין אנא שראיתי במאירי שמדייק וכתב מפני שמזונותיו עליו משמע דוקא לכלבים ליכא מלקות משא"כ בנכרי ולכאורה כיון דדרשינן מלכם לא לכלבים ולא לנכרים והוי רק עשה גם לנכרי ליכא מלקות ויש להסביר ולומר דהא באמת לר"ע לכלבים מותר וסבר מפני שמזונתן עליו הוי כצורך נפש דאדם והוא בכלל אשר יאכל לכל נפש אבל רבנן סברו דלא הוי בכלל אוכל נפש דאדם עצמו כיון דסוף כל סוף הוא אינו אוכל אבל בודאי מכל מקום צ"ק הוא כיון דמזונותן עליו ובודאי מסתבר לומר שלא פליגו בפלוגת' רחוקה כ"כ דלר"ע הוי ממש אוכל נפש ולרבנן אפילו צ"ק אינו והא אסור לאכול קודם שיקדים לבהמתו מפני שמזונותן עליו וחזינן דקפדי תורה כ"כ ולפ"ז שפיר יש לחלק בין נכרי לכלבים לענין מלקות לפי מה שהסביר הגהה' של א"מ לחלק בין עולה שעדיין צ"ק הוא אלא שהתורה אסרה ושייך מתוך משא"כ בלכם ולא לנכרים ולפמ"ש דגם לכלבים שמזונתן עליו עכ"פ צ"ק הוא אלא אפ"ה התורה אסרה א"כ דומה שפיר לעולה ואינו לוקה ולא אמרינן דאהדרי' לאיסורא קמא משא"כ בלכם ולא לנכרים דליכא צורך קצת שפיר אמרי' דאהדרי' וליכא ראי' מהמאירי לדברי הנוב"י אלא שהמאירי מדחה דכלב לא צריך לבישול (ובתחילת הרעיון הי' לי דבריו תמוהים וכי דוקא לכלבו צריך ליתן והא גם לנכרי יכול ליתן שצריך לבישול וג"כ אין לוקין דהוי רק עשה לכם ולא לנכרי ודומה ללא לכלבים ולפמ"ש א"ש דוקא בכלב שמזונתן עליו לפי מה שהסברתי אינו לוקה משא"כ בנכרי אמרינן דאהדרי') אלא שאין זה קושי' כ"כ על הי"מ שרוצים לתרץ כן כי שיטת המאירי הוא שיטת בעה"מ בביצה שם דוקא אם אינו עושה מלאכה לכלבים מה שלא נצרכו לכלבים לר"ע מותר משא"כ אם אופה פת שאין צריך אפייה לכלבים גם לר"ע אסור.

אבל באמת הרמב"ן והר"ן חולק כיון בכלל לנפש נפש בהמה במשמע כל מלאכות שמותרים לנפש אדם מותרים לנפש בהמה א"כ לא קשה על הי"מ רק עוד מקשה דהא בישל בחלב ואסור בהנאה גם קושי' זו הוא רק אי לוקין על הנאת בשר בחלב אבל אי אין לוקין ממילא ליכא קושי' דהא עכ"פ מלקות ליכא וסבר המאירי בפשיטות דלוקין על הנאה ולא כן שיטת הרמב"ם בהל' מ"א שגם על הנאה בשר בחלב אין לוקין ועיין בלחם משנה שם אבל רוב הפוסקים סברו דלוקין דהא ילפינן מג' פעמים לא תבשל והוי לאו מיוחד על הנאה אבל אי ילפינן איסור הנאה כאיסי בן יהודא מכח ק"ו דערלה בודאי אין לוקין דאין מזהירין מן הדין כמ"ש בפסחים דף כ"ה בד"ה הכל מודים וכן פשיטא לי לר' יוחנן דאמר וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו ויליף הנאה מעם קדוש אתה בודאי אין לוקין רק על אכילה אבל לא על הנאה וא"כ מה"ט לא יכול לומר ר"ע הוא דהא לדידי' מותר ליתנו לכלבים דנפש אפילו נפש בהמה והוי אוכל נפש ממש ואי מצד איסור הנאה הא על הנאה ליכא מלקות לר"י ובברייתא קתני לוקה משו"ה קאמר הא מני ב"ש הוא דלית ליה מתוך כלל וא"כ אפילו נותן לכלבו לוקה דאפילו לפי מה שהעליתו די"ל לצורך כלבו הוי עכ"פ צ"ק ואינו לוקה מ"מ הא ב"ש לית ליה מתוך ואמרינן אהדרי' לב"ש אפילו בנותן לכלבים משו"ה צריך ר"י לאוקמי כב"ש דוקא אי אמרינן הבערה ובישול משנה אבל לב"ה אמרינן מתוך משום שיכול לתנו לכלבו והוי רק עשה ואין לוקין דלא אמרי' אהדרי' משום דאמרינן מתוך דהוי צ"ק בנותן לכלבו ועל הנאה ליכא מלקות לילפותא דר"י וא"ש ועיין בכ"ז.

ולפי דברינו אלו יש לישב נמי קושי' כבוד זקני ח"ס ז"ל האיך יכול לאוקמי הברייתא לרבה בפסחים בעצי מוקצה דהא הברייתא כב"ש ולית ליה הכנה די"ל דרבה יליף איסור בשר בחלב מ"ג פעמים לא תבשל כר' ישמאל וא"כ לוקין על הנאתו של בשר בחלב ואינו יכול ליתן לכלבו ולא הוי אפילו צ"ק משא"כ ר' יוחנן לשיטתו שפיר אמר דלא אתי' רק כב"ש ועיין.

שוב ראיתי בפנים עוד הפעם בט"א ומשמעות דבריו דאם אוכל שלכדה"נ הוי אוכל נפש ממש אלא כיון שהוא אוכל כדרך הנאתן צריכין לומר מתוך דמ"מ הוי צ"ק כיון שיכול לאכול שלכד"ה משמע מדבריו דלא כמו שכתבתי דשלא כדרך הנאתן הוי רק צ"ק לכל היותר אבל כבר כתבתי שקשה לומר דהוי אוכל נפש ממש רק די"ל כיון דאם בעי אכל הוי צ"ק אלא דלפ"ז צריכין לומר הואיל ומתוך יחד דהא עכשיו אוכל כדרך הנאתן וצ"ל הואיל ויכול לאכול שלכדה"נ וגם מתוך דליכא צ"ק וכבר כתב בשאגת ארי' בסי' ק"ח דלא אמרינן הואיל ומתוך אהדדי ואפילו לתירץ אחד בתוס' בסוגי' דהואיל דאמרינן תרי הואיל היינו משום דשם הואיל חד הוא אבל הואיל ומתוך דתרי מילי נינהו לא אמרינן ומשו"ה הוצרך הט"א לפי תירוצו על קושי' תוס' לומר דשלא כדרך הנאתן הוי אוכל ממש וא"כ אפילו לא אמרינן לפטרו ממלקות מ"מ מצד מתוך פטור דמהני עכ"פ הואיל לומר דהוי צ"ק אבל לפמ"ש דלא הוי שלא כדרך הנאתן רק צ"ק י"ל באמת מה"ט לא רצו תוס' בזה משום דעכשיו אכל כדרך הנאתן ואי משום דהואיל שיכול לאכול שלכדה"נ מ"מ עדיין לא הוי רק ל"ק וצריכין לומר הואיל ומתוך יחד וזה לא אמרינן ועיין.

וגם מה שכתב שם בט"א לר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת הוי אוכל נפש משום דיכול לאכול ח"ש ג"כ צ"ע לכאורה דמשמע דלא הוי אוכל נפש רק אם אוכל כזית ממש כמו שמצינו במתניתן דמסוכנת אלא א"כ יש שהות ביום לאכול כזית צלי משמע דלא קרי אכילה רק כזית אלא לפי מה שחקר בפר"מ בפתיחה ליו"ד דבאכילת רשות לא ניתנו שיעורין כמו בזבחת ואכלת א"כ גם יאכל לכל נפש לא בעי כזית וגם י"ל כיון דכתב יאכל בציר משמע אף פחות מכשיעור כמו דיליף הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ מלא יאכל חמץ דח"ש אסור מה"ת דמשמעות לא יאכל משמע ח"ש וכל זה אפשר לדחות ואי אמרינן דברכת המזון לא בעי צירוף כדי אכילת פרס רק לענין איסור א"כ בוודאי אם אוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס מקרי אוכל נפש ממש דהא אפילו ברוכי בעי אבל ממג"א סי' ר"ז משמע דגם ענין ברכת המזון צריך כדי אכילת פרס דוקא א"כ ממ"נ לא מהני ח"ש לר"ל אי כדי אכילת פרס אכל כזית לא מקרי אוכל נפש דאכל איסור מה"ת ואי רק ח"ש או ביותר מכא"פ לא הוי אכילה ג"כ לענין או"נ אלא לפי מה שכתב בפמ"ג שם דזה דוקא לענין אם לא אכל אלא כזית אבל כדי שביעה גם ביותר מכדי אכילת פרס חייב לברוכי גם לענין או"נ כן הוא דאם אכל כדי שביעה ע"י שאכל כמה פעמים ח"ש או"נ הוי ויש להאריך בכל זאת ולא כתבתי רק לעורר ותן לחכם ויחכם עוד ואני בעל טרדות והנני ידידו חותם בברכה. פה פרעסבורג חדש סיון תרנ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה