אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה נא

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה נא

תשובה נ

שלום וכ"ט לאהובי תלמידי המופלג בהפלגת חכמים וותיק מלא עתיק מלא וגדוש מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה מרדכי יהודא בלויא נ"י דיין ומורה בק"ק משענגער יע"א.

מכתבך קבלתי וראיתי מה שהציע לפני בעינינא דיומא יומא דחנוכה ותמה על הרי"ף שפירש א"כ לשיעורי' היינו דאם היתה דולקת והולכת יכול לכבותה או להשתמש לאורה א"כ מוכח מדבריו דעכ"פ במשך זמן הדלקה בודאי אסור להשתמש לאורה א"כ קשה על רב חסדא ממ"נ מהברייתא דהא סבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא אי אין זקוק לה צריכין לתרץ לשיעורי' וממ"נ מוכח חד מתרי או כבתה זקוק או אסור להשתמש והניח בצ"ע ורצה לפלפל בהקדמה זו ושגה ברואה דרי"ף כתב שני פירושים דיכול להכבותה או להשתמש לאחר זמן וא"כ לר"ח אמרינן רק פירש הראשון לכבותה היינו אף דמותר להשתמש מ"מ אין יכול לכבותה רק אם דלק כשיעור זמן מצותה אבל אם כבתה אין זקוק אבל משום דלכתחילה המצוה עד שתכלה רגל לא יכול לכבותה ולמ"ד אסור להשתמש לאורה כתב הרי"ף גם פירש השני דיכול להשתמש לאחר זמן ורצה לאשמועינן דמותר לאחר זמן ולא אמרינן דמשום שהוקצה למצותו אסור אף לאחר זמן השיעור.

וכאשר נראה ממכתבך הטעוך דברי הב"ח שכתב הנ"מ בין שני תירוצים אי מותר להשתמש לאחר זמן מצותה דלפירש דלכבותה י"ל דאף לאחר זמן מצותו אסור אבל באמת כל זה רק לפי מה דפסקינן דאין זקוק ואסור להשתמש אבל לרב חסדא אין לנו פירש אחר רק דלכבותה דלא יכול לכבות תוך זמן המצוה ואין חילק בין פירש רש"י לרי"ף אלא לרש"י משמע ליה דלשיעורי' היינו שצריך עכ"פ לכתחילה ליתן כשיעור זה ולרי"ף משמע ליה יותר מלשון דמצותו היינו שידליק הנר כשיעור הזה ולא יכבה אותו וכל זה פשוט וליתא לכל פלפול שלך. ואני אמרתי הא דפירש רש"י דטעמא משום יפשע אדם לכאורה תמוה מנ"ל לרש"י דחיישינן שמא יפשע ובפנ"י רצה ליישב קצת דשמא יטעה בדין ויסבור דאין זקוק לה, וי"ל דרש"י הוכיח מקושי' תוס' דמנ"ל דר"ה סבר מותר להשתמש לאורה דלמא משום דכבתה זקוק כמו בחול ולפי מה שכתב רש"י א"ש דלא חיישינן רק שמא יפשע ובזדון לא ידליק אבל בשבת דלא יכול להדליק דהוי אונס לית לן בה אלא דבאמת עדיין אינו מספיק ועיין בפנ"י ונ"ל דרש"י הוכיח כן לפי גרסתו בש"ס דאמר ר"ה אין מדליקין בין בשבת ובין בחול ולפי מה שכתב הסמ"ע בחו"מ סימן ע"ב דהיכי דנקט בין ובין על הרוב בין האחרון פשוט יותר והוי זו ואצ"ל זו והבאתי ראי' לסמ"ע ממתניתן דספ"ק דביצה בין חיין ובין שחוטין ושחוטין פשוט יותר מחיין אלא דמתניתן בסמוך משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין והוי לא זו אף זו משמע דלא כסמ"ע, וראיתי בפרמ"ג שהרגיש בזה וא"כ י"ל דאי גם בשבת שייך כבתה זקוק לה למה נקט ר"ה בין בשבת ובין בחול דהא שבת פשוט יותר וע"כ דטעמא דשמא יפשע ובשבת לא שייך וגם הא דמותר להשתמש לא פשוט די"ל דאדרבה דמסתבר דאסור להשתמש לאורה וא"כ הוי בחול פשוט יותר לאיסור משום דשייך שמא יפשע משא"כ בשבת דהוי אונס וגם מסתבר דאסור להשתמש לאורה דומי' דמנורה או דהוי ביזוי מצוה וא"ש נמי דנקט רב מדליקין בין בחול ובין בשבת משום דבשבת פשוט יותר להתיר כיון דהטעם שמא יפשע ובשבת לא שייך וגם מסתבר אסור להשתמש לאורה ולגרסת תוס' קשה.

וראיתי בכתב סופר או"ח שכתב דלרש"י בלאו הכי אין הוכחה מדלא נקט סתם אין מדליקין משום די"ל דלא זו אף זו קתני לפי גרסתנו משא"כ תוס' שפיר דייקו משום דלפי גרסתם הוי זו ואצ"ל זו ולפמ"ש אדרבה היכי דקתני בין ובין לרוב הוא זו ואצ"ל והשני פשוט יותר ועיין בפנ"י שכתב דעיקר הוכחת תוס' מדלא קתני סתם אין מדליקין או מדליקן לרב דמנקט שניהם אין ראי' די"ל זו ואצ"ל זו כדמצינו בכמה מקומות דנקט ג"כ זו ואצ"ל זו אלא דעיקר הוכחתם מדלא קתני סתם כונתו דדוקא היכי דצריך לנקוט עכ"פ דבר אחד מפורש ולא יכול לנקוט סתם אז רגיל התנא לשנות גם בזו ואצ"ל זו או זו אף זו אבל היכי דיכול לנקוט סתם והכל בכלל בודאי לא מפרש אף בדרך זו ואצ"ל זו וגם לא בזו אף זו דהא יכול לקצר בלשונו סתם ולא לפרש שום דבר כמו אין מדליקין דמשמע בחול ובשבת ומדפרש ע"כ דרצה לאשמועינן דיש באחד נוסף מה שאינו בחבירו ואין לדייק כלל מהא דנקט זו ואצ"ל זו כמ"ש בכ"ס שם ולפמ"ש אף אי אמרינן דלית ליה לרש"י מה שכתב תוס' דדייק מדלא נקט סתם ועיקר דיוק רש"י משום שמא יפשע מדקתני בין ובין דהשני פשוט יותר כמ"ש ג"כ אין דיוק כ"כ דהא הסמ"ע לא כתב רק על הרוב השני פשוט יותר והבאת' משני משניות סמוכות אהדדי דבאחת נקט דשני פשוט יותר ובאחת דהראשון פשוט יותר ורק על הרוב דיבר הסמ"ע ומה"ט כתב נקט המחבר בין הלוהו מעות ובין הלוהו פירות בין משכנו בשעת הלואתו ובין שלא בשעת הלואתו משום דרוב פעמים כן הוא אבל אין לעשות דיוק מזה ולחדש מדברי ר"ה דסבר מותר להשתמש לאורה כמו שכתב הפנ"י דאין לדייק מדקתני זו ואצ"ל זו דמצינו דנקט כך אף דרוב פעמים אינו כך ותמוה לי מה שראיתי בחדושי כבוד זקני שיצא עכשיו מחדש על מס' שבת דלפמ"ש הסמ"ע דהיכי דנקט בין ובין לעולם השני פשוט יותר מן הראשון דקשה לפ"ז דברי רב דנקט בין בחול ובין בשבת ובאמת הסמ"ע לא כתב רק רוב פעמים הוא כן וכאשר הבאתי ג"כ ממתניתן אלו וצ"ע.

ולתרץ קושי' מהרש"א על תוס' שכתבו דעיקר הוכחת הש"ס דר"ה סבר דמותר להשתמש לאורה מדלא נקט אין מדליקין סתם א"כ לפמ"ש באו"ד דמשו"ה לא נקט רב סתם מדליקין דהו"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה א"כ ר"ה לא הי' צ"ל לומר בין בשבת דיש טעם נוסף בשבת לאסור דהא ממילא ידעינן דהא שום אדם לא יחמיר לומר דאסור להשתמש ונ"ל דהנה הבעה"מ כתב הא דאמר רבא דצריך נר אחת להשתמש לאורה אתי' אפילו כמ"ד מותר להשתמש לאורה דאי ליכא נר אחרת הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקי' ורשב"א חולק דודאי דמותר להשתמש לאורה כל צרכו קאמר ואמאי ניחוש לנכנסין ויוצאין דיאמרו לצרכו הוא דאדלקיה והנה רש"י והרמב"ן במלחמות כתבו דטעמא דאסור להשתמש לאורה הוא משום שיהי' היכר לנר חנוכה ופרסומי ניסא דאי משתמש ליכא היכר ופעמים שאדם מדליק כמה נירות לצרכו.

ולפ"ז יש לומר דאי טעמא דאסור להשתמש מה"ט הוא ולא משום דומי' דמנורה או מטעם ביזוי מצוה יש לחלק ולומר בודאי מצד הסברא חיצונה בליכא נר אחרת רק נר חנוכה מסתבר יותר לומר כבעל המאור דיש לאסור להשתמש לאורה דהא ליכא אחר רק זו משא"כ ביש גם כן נר אחרת בביתו על שלחנו ליכא חשש כ"כ דיאמר לצרכו אדלקי' כיון דיש לו נר אחר בביתו להשתמש מהיכי תיתי שיאמרו שנר חנוכה שמדליק על פתח ביתו וכ"ש אי אמרינן כרש"י בפתח חצירו לצרכו אדלקי' ובודאי לא היה אדם אומר דאף כה"ג אסור להשתמש לאורה ולפ"ז א"ש דר"ה דרצה לאשמועינן רבותא בהא דקאמר בין בשבת ולא סתם ע"כ אתי לאשמעינן אף במקום דסברא חיצונה דאסור להשתמש היינו בליכא נר אחרת ומשו"ה קאמר בין בשבת דגם כה"ג מותר להשתמש אף דליכא רק נר חנוכה לחוד דמסתבר דאסור להשתמש כמ"ש בעל המאור קמ"ל בין בשבת דאפילו בלית ליה שמן רק נר אחד נמי מותר להשתמש ועיין בפנ"י שכתב דהא בין בשבת איירי ע"כ דלית ליה שמן אחר ורב דנקט דמדליקין בין בשבת היינו אפילו אית ליה שמן אחר דהא דמדליקין בחול ע"כ באית ליה שמן אחר דאי בלית ליה גם רב הונא מודה וא"כ כה"ג הוי הסברא דמותר להשתמש לאורה כיון דאית ליה שמן אחר להדליק נר שבת הו"א דמותר קמ"ל רב רבותא דמדליקין בשבת אף כה"ג דאסור להשתמש לאורה וכן י"ל לרב חסדא מדקאמר אין מדליקין בשבת ואי ביש לו שמן אחר פשיטא דאסור דמהיכי תיתי לומר דבכה"ג אסור להשתמש לאורה וע"כ באין לו רק לנר חנוכה ואין לו שמן אחר כלל והו"א דאסור להשתמש קמ"ל דאין מדליקין בשבת אף באין לו שמן אחר דאף כה"ג מותר להשתמש כמ"ש הרשב"א דאי מותר לא צריך נר אחר להשתמש בביתו וא"ש.

וראיתי בכ"ס סי' קל"ב שהביא קושי' בשם אחי הגדול מו"ה יעקב עקיבא נ"י לפי מה שכתב הטור דלא חיישינן שמא ידליק בשבת משום דגם בחול אי כבתה אין זקוק לה א"כ מנ"ל לרבה דר"ה סבר מותר להשתמש דלמא אסור להשתמש ומה"ט אפילו באין לו שמן אחר בשבת אסור משום חשש שידליק עוד הפעם יע"ש ואני אוסיף מיא וקמחא לקושי' זו דהנה הטור מחדש הדבר מעצמו מה שלא נאמר ולא נשנה בגמרא וראשונים וראיתי בפרמ"ג במשבצות תרע"ג שמתוך שמצוה י"ל שיחזור וידליק דומה לשמן שריפה כ"ג ע"ב מתוך שמצוה לבערו חיישינן שמא יטה אבל מפני שכבתה אין זקוק לה ליכא מצוה ולא ידליק ולפ"ז לפמ"ש הפנ"י דאין מדלקין בשמן שריפה ג"כ בכלל דברי ר"ה דהא אין בהם מדליקין בשבת וטעמא דביש לו שמן אחר איירי ואסור להנות אף בחול וא"כ אי גרסינן רבה כמ"ש בפנ"י דסבר דטעמא דאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שמתוך דמצוה עליו לבערו יטה בשבת חיישינן ג"כ שמא ידליק ואסור אפי' באין לו שמן אחר בשבת ואפי' אי אמרינן כרב חסדא דאמר שם לשמא יטה לא חיישינן ותני' כוותי' דרב חסדא וממלא לגרסא דידן לא קשה דהא לרב חסדא לא חיישינן וכן להלכתא לשמא יטה בשמן שריפה רק דאיירי מתניתן דשמן שריפה ביו"ט שחל להיות ערב שבת מ"מ יש לומר רק משום כדי שיתבער מהר לא חיישי' לשמא ישכח ויטה דהא סוף כל סוף ישרף השמן ולא שייך בהילות המצוה בזה דהא אינו עוסק בידים במצוה רק שורף ממילא משא"כ דאם שיכבה הנר חנוכה וכבתה זקוק שפיר יש לחוש שמא ידליק ומשא"כ בשמן שריפה דאינו אלא חשש שמא יטה לחוד דהא בשמנים שנמשכים איירי אבל מ"מ נ"ל דאין קשי' דבאמת צריך להבין הא דאוסר ר"ה אפי' באין לו להדליק בשבת דהא יש ס"ס שמא לא יכבה ושמא לא יפשע ואין לומר משום דרוב פעמים יכבה דאי הוי רוב גמור בודאי אף אי כבתה אין זקוק לה לא הי' מתירין להדליק בהם דהא אי העמיד ברוח מצויה כתב המג"א דכבתה זקוק לה והוי כאלו לא נתן שמן כשיעור וגם ברוח מצוי' לא ודאי הוא אלא דמצויה שיכבה וע"כ דשמנים שאינם נמשכים לא הוי רובא שיכבה אלא דספק הוא ומ"מ בחול יש לאסור ביש לו שמן אחר משום דאין לעשות ס"ס לכתחילה כמבואר במג"א סי' תס"ז ומשו"ה אין מדליקין לר"ה אע"ג דהוי ס"ס שמא יכבה ושמא לא ישכח ויפשג אבל באין לו למה יתבטל ממצוה ביש ס"ס אע"כ דהחשש יטה הוא קרוב לודאי כיון דאין אור הנר יפה להשתמש בו בודאי וקרוב שיטה וכן כתבו תוס' כ"ג בד"ה גזירה וכו' דמה"ט גזרינן בחלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה משום דלא חשוב גזל"ג דבשאינו מהותך בודאי יטה והא דגזר רבה בשמן שריפה שמא יטה אע"ג דלית לן למימר משום מצוה דבודאי יטה דסבר דיו"ט ושבת כי הדדי נינהו יע"ש, וא" מה"ט באין לו יש לגזור דוקא אי הטעם משום שמא יטה דמותר להשתמש לאורה ובודאי ישתמש ויטה משא"כ אי הטעם שמא יחזור וידליק משום המצוה לא עדיף למאן דחייש לשמא יטה בשמן שריפה דלא הוי רק ספק יטה כמ"ש תוס' וכ"ש שי"ל כן בהדלקה דלא הוי רק ספק אבל אינו ודאי שידליק ובאין לו אין לאסור בשבת מטעם זה רק משום דמותר להשתמש ובודאי יטה אבל הטור יפה כתב דמ"מ לכתחילה לא הי' לנו להתיר בשבת אף ביש שמן אחר להדליק בשבת שמא ידליק וע"ז שפיר כתב כן כיון דכבתה אין זקוק ואין מצוה כלל להדליק ובודאי לא ידליק בשבת ועיין בתוס' ישנים דף כ"א שתירצו בשם ריב"ן דה"ט דגזרינן בשמן מהותך לא משום שמא יטה אלא שמא יכבה וליכא שלום בית ואע"ג דכתבתי דלא הוי ודאי שיכבה מ"מ א"ש לריב"ן דהא לטעמא דידי' משום דליכא שלום בית בודאי דוקא ביש לו שמן אחר אסור משא"כ באין לו דאין ספק חמור מודאי והאי דחלב מהותך ע"כ לכתחילה איירי לריב"ן ולכמה פוסקים גם משום שמא יטה רק לכתחילה אסור עיין בא"ר סי' רס"ד ולכתחילה אף לספיקות הרבה יש לחוש וא"ש.

ובכ"ס שם יצא לישב בדברי הטור אלו הרי"ף שכתב מדמדליקין בשבת מכלל דאי כבי' לא מדליק ש"מ כבתה א"ז לה וכבר עמד בפנ"י בזה דהא גם מחול מוכח דכבתה א"ז לה ומתרץ משום דבחול י"ל דלא חייש רב לשמא יפשע ולא ידליק אבל בשבת דלא יכול להדליק מוכח ע"כ דאי כבתה א"ז לה וכבר עמדו על תירץ זה דא"כ קשה מנ"ל דרב חסדא סבר כבתה א"ז לה ומותר להשתמש דלמא זקוק לה ובשבת אסור משום דלא יכול להדליק ואף די"ל דמ"מ יש לדייק מר"ח דמותר להשתמש משום דמשמע דאין מדליקין בשבת אף באין לו מ"מ דסבר דכבתה אין זקוק לא מוכח מחול די"ל דלא חייש לשמא יפשע ולדידי נראה לישב דלכאורה גם משבת אין הוכחה לפי מה שכבר מישב הפנ"י קושי' תוס' דדייק רב הונא דסבר מותר להשתמש לאורה משום די"ל בשבת לכ"ע גם אי כבתה זקוק וחיישינן שמא לא ידליק היינו דוקא בחול שיכול להדליק אבל בשבת דלא יכול ואנוס הוא ונ"ל דרש"י כתב שמא יפשע ולא ידליק ויש לתמוה מהיכי תיתי שיפשע ולא ידליק כיון שצריך להדליק ומסביר בפנ"י דאולי יטה ויסבור בדעתו שלא צריך להדליק וגם זה אין טעם לשבח ודחוק כיון דהדין כבתה זקוק מה יטעה אותו לומר דלא זקוק ע"כ נ"ל דבודאי אי יכול להדליק בשמנים אלו בשבת אף דבשבת לכ"ע כבתה אין זקוק מדהוא אונס ולא יכול להדליק וגם ר"ה מודה דלולי דמותר להשתמש לאורה מטעם כבתה זקוק הי' מותר בשבת מ"מ בודאי אי יכול להדליק בשבת בשמנים אלו יטעה ויאמר דמה"ט יכול להדליק בשבת משום דכבתה אין זקוק לה ולא יעלה בדעתו משום דיהי' אח"כ אונס דמ"מ מתחילה הי' להם לאסור שלא יבוא לידי אונס שלא יכול להדליק ורק אי כבתה אין זקוק לה כלל לא חיישי' אף לכתחילה דלמא יכבה אח"כ כיון דעיקר המצוה הוא הדלקה ולא יותר וזה בודאי קיים אבל אי באמת כבתה זקוק ומצוה דרבנן הוא שידליק דוקא עד שתכלה רגל ואם לא לא קיים המצוה כתקנה וכהלכתה למה יכול להדליק לכתחילה בשמנים אלו ולא חשו אם יהי' אח"כ אונס לכן יטעה ויסבור דכבתה אין זקוק אף בחול וכ"ע מודה בהאי חששא קרובה וא"כ ר"ה חייש לשמא יפשע או ישכח אף בחול אף דסבר דאין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש מ"מ אין מדליקין אף בחול משום חשש דיפשע אף כה"ג ורב דסבר דמדליקין בשבת דאסור להשתמש לאורה וכיון דמדליקין באמת בשבת אף דלא מוכח משבת דכבתה אין זקוק די"ל משום דיהי' אונס לא חיישינן אף אי כבתה מ"מ אי בחול כבתה זקוק בודאי הי' לן לחוש לשמע יפשע בחול כיון דרואה שמדליקין בשבת בשמנים אלו בוודאי יסבור ויטעה דכבתה אין זקוק וע"כ דסבר גם בחול אין זקוק לה וזה כוונת הרי"ף באריכת דבריו ג"כ מדמדליקין בשבת מכלל דאי' כבי' לא מזדקק ליה היינו דמ"מ מוכח דלא אמרינן לאסור בשבת משום דכבתה זקוק דבשבת כ"ע שום אונס דכבתה אין זקוק וכיון דבשבת יכול להדליק ש"מ דכבתה אין זקוק לה אף בחול דהא חשש קרוב הוא לחוש לשמא יטעה ויפשע וע"כ דגם בחול אין זקוק לה וליכא חשש כלל ודברי הרי"ף מזוקקים וזקק לה באריכת לשונו וא"ש נמי שפיר הא דלא קבלה אביי משמי' דר"י והדר קבלוה בשנאמר לו בשם דר' יוחנן והא מוכח מרב דסבר הכי ולא מלתא דתלי' בסברא הוא דודאי לא הי' למשקר ר"י לומר דבר משמי' דרב.

ולפמ"ש נכון דבאמת י"ל דבחול זקוק לה ואפ"ה מותר דלא חיישינן ליפשע וגם בשבת מותר משום דיהי' אונס ולא יכול להדליק אלא דר' ירמיה מצד הסברא הי' סבר כה"ג דמותר להדליק בשבת בודאי חיישינן שיטעה ויפשע גם בחול אבל אינו מוכרח ותלי' בסברא הוא על כן לא קבלה אביי משמי' דר' ירמי' אבל משמי' דר' יוחנן קבלה וא"ש ולפי דברינו בישוב הרי"ף גם כן קשה מנ"ל דרב חסדא סבר א"ז לה דלמא כבתה זקוק אלא דלא חייש לפשיעה כיון דסבר דבשבת אין מדלקין משו"ה אין חשש קרוב לחוש שיטעה ויפשע ומצרכי' לומר דלא רצה לומר ג' מחלוקת לענין שמא יפשע דר"ה סבר דגם כה"ג שייך שמא יפשע ור"ח סבר דלא חיישינן וסבר ג"כ כבתה זקוק לה ולרב ע"כ מוכח דסבר אין זקוק לה וכיון דלרב ע"כ מוכח א"ז לה קאמר ג"כ בפשוט דטעמא דר"ח כן שלא לעשות מחלוקה ג"כ לענין חשש שמא יפשע ובזה מיושבים ג"כ דברי פנ"י בישוב הרי"ף כמובן.

והנה אי אמרינן כמרדכי בשם הגמי"י דאם יש נר אחד כשר יכול להשתמש בנר פסול בשבת דלא שייך שמא יטה כיון דיש לו היכר בנר כשר וברמ"א סי' רפ"ד סומך בדיעבד ולעת הצורך להקל א"כ לפי דברי פנ"י דהא דדייק דמותר להשתמש משום דפשיטא ליה דבשבת כיון דאנוס לא שייך כבתה זקוק א"כ לפי דברי המרדכי יהי' בשבת מותר להדליק על פתח ביתו אם יש לו שמן אחר לשבת והא דאין מדליקין בשבת ע"כ באין שמן אחר לשבת וכיון דמצי להדליק בשבת כה"ג ביש לו שמן אחר לשבת ואף דיש לו שמן אחר לחנוכה מכל מקום כיון דלא שייך שמא יטה מדליק בשבת דלא שייך כבתה זקוק אם כן גם לרב הונא יש לומר דמהאי טעמא חייש לשמא יפשע בחול כיון דבשבת יכול להדליק ביש לו שמן אחר ויש נפקותא לדינא לשיטת מרדכי להדליק בשבת כשאין לו רק שמן יפה בשביל נר שבת אבל לא לנר חנוכה ונר שבת קודם לנר חנוכה ואין איסור משום יטה דהא יש לו נר יפה ולנר חנוכה אין לו רק משמנים פסולים כה"ג גם בשבת מותר כיון דאין לו לא מבטלינן המצוה מפני ספק ובאין לו גם בחול מותר, והב"י הקשה לשיטת המרדכי מהא דקאמר דקסבר רב אסור להשתמש משו"ה מותר בשבת והא למרדכי גם אי מותר להשתמש לא שייך שמא יטה ועיין בא"ר ותוס' שבת שהקשו גם מר"ה דלמה אסור משום מותר להשתמש בשבת ובפרמ"ג כתב לתרץ כיון דר"ה בהא דאמר אין מדליקין בשבת איסור נוסף אתי לאשמעינן מלבד כבתה כמ"ש בתוס' א"כ ע"כ ר"ה איירי באין לו נר יפה לשבת רק שמן פסול לנר חנוכה והו"א דיכול להדליק קמ"ל דמותר להשתמש ואסור וכן לרב יע"ש. וא"כ ביש לו לנר שבת לחוד ולנר חנוכה רק שמן פסול באמת מותר וזה דוחק דהא אין מדליקין בחול ביש לו איירי ואין מדליקין בשבת דוקא באין לו כלל דהא אי יש לו שמן לשבת ואין לו שמן רק שמן פסול באמת מדליק דטעם שמא יטה לא שייך וגם מטעם כבתה מותר דהא אין לו שמן אחר לחנוכה להדליקו על פתח הבית או חצר וזה בודאי דוחק וגם מר"ח קשה דקאמר אין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש ושמא יטה דהא מדליקין בחול בודאי אפילו ביש לו אתי לאשמעינן דמותר וא"כ למה אין מדליקין בשבת כה"ג וע"כ דלא כמרדכי ומתחילה רציתי לומר דלא קשה דדוקא אם מדליק שתי הנרות לשם שבת ואחד כשר ואחד פסול שפיר סבר המרדכי דיש להכשיר דלא שייך שמא יטה משום דיש לו היכר בנר כשר אבל אי מדליק נר אחד לחנוכה ליכא היכר דיאמרו שהדליק נר אחר משום היכר דנר חנוכה.

וראיתי אח"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ר סי' ל"ט שרצה לומר כן וכתב דאין זו סברא כלל דהא עכ"פ יש לו נר אחר ולדברינו גם על הבעה"מ קשה דהא כתב דהא דרבא דצריך נר אחרת אתי' אפילו אי מותר להשתמש משום היכרא וא"כ היכי דלית ליה רק שמן פסול לנר חנוכה יהי' מותר גם לר"ה דהא משום כבתה ליכא דהא אין לו שמן כשר וגם משום מותר להשתמש ליכא איסור דהא כה"ג דלית ליה נר כלל הכל מודים דאסור להשתמש משום היכרא ומוכח מזה דגם הבעה"מ לא קאמר רק דלכתחילה צריך נר אחר ג"כ משום היכרא אבל אי לא הדליק נר אחרת בדיעבד יוצא ידי חובתו דכולי האי לא מחמירין דהא באמת מותר להשתמש וליכא ג"כ היכרא כ"כ כקושי' להרשב"א אבל מ"מ דלא יחלוק רבא סבר דמ"מ לכתחילה צריך נר אחר להיכרא דלא יאמרו רק לצרכו אדליק אבל בדיעבד יצא אי לא אדליק ג"כ נר אחר ובזה א"ש קושי' הרשב"א על הרז"ה מה דאמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום בית ואם איתא דמותר להשתמש לאורה יעשה נר אחד ועולה לכאן ולכאן ומניחו על שלחנו ודיו כדרך שאמרו בשעת סכנה ולכאורה תמוה מאי דפשיטא ליה לרשב"א להקשות להרז"ה דהא כיון דליכא פרסומא ניסא וליכא היכרא לא יוצא ידי חובתו כלל דאנן פרסומא ניסא בעינן וא"כ כיון דאין לו אלא נר אחד לא יצא ידי חובתו ושפיר קאמר רבא דאי אין לו נר אחד נר ביתו עדיף וע"כ דרשב"א סבר בפשיטות דוקא לכתחילה צריך נר אחרת אבל בדיעבד יצא אם אין לו רק נר אחד וממילא בשבת יכול לצאת ידי שניהם אם אין לו א"כ יניח בביתו ועולה לכאן ולכאן והוכיח הרשב"א זה דאל"כ יקשה מהא דרב דהא באין לו נר כלל בביתו ליכא היכרא ואי אסור להשתמש יהי' מותר דהא בודאי אי אסור להשתמש גם הבעה"מ מודה דלא צריך עוד היכרא דהא היכרא הוי בהא דאסור להשתמש וע"כ דרק לכתחילה אבל בדיעבד יצא וא"כ בשבת דמותר להשתמש משום שלום ביתי שפיר יש לגזור שמא ישתמש משום כבוד שבת ועוד יש להאריך ותן לחכם וכו' וה' ירים קרנך וראשך בכבוד וצלח ורחב ע"ד אמת הכ"ד רבך חפץ בהצלחתו. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה