שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה לח
גרסינן בר"פ בני העיר בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בהכ"נ וכו' אבל מכרו תורה לא יקחו חומשם וכו' וכן במותריהן והראשונים נתקשו במשנה שסתר רישא דמשמע בשווה אסור ומסיפא משמע איפכא דווקא להוריד אסור אבל בשווה מותר ועיין בר"ן וכן רבינו אפרים דסברו דרישא דווקא וסיפא אגב דרישא נקיט וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם פרק י"א הל' י"ד מהלכות תפלה דדווקא להעלות מותר עיין בכ"מ שם ובתוי"ט רצה לומר מדברי הרמב"ם שסבר דגם בשוה דיעבד מותר מדכתב בהלכה י"ז בני כפר שרצו למכור בהכ"נ או ליקח בהכ"נ אחר משמע בשוה מותר ועיין במג"א קנ"ג סק"ד. ובאמת לא משמע כן מדברי הרמב"ם מדנקט רק רישא דמתניתן ולא סיפא שהוא עיקר לפי שיטה זו משמע דרישא עיקר וצריך להעלות דווקא ולא כמ"ש בתוי"ט דמ"מ מצוה איכא להעלות דא"כ לא הוי שתיק הרמב"ם להביא נמי הסיפא דעיקר הוא כיון דלא שמעינן עדיין דדיעבד אפילו להוריד אסור ורישא רק משום מצוה איירי אלא וודאי הרמב"ם דעתו ג"כ כר"ן ורבינו אפרים דרישא עיקר ומשו"ה לא הביא רק רישא דמתני' והא דמתרץ המג"א בדברי הרמב"ם לחלק בין בהכ"נ לשאר דברים כבר תמה במחצית השקל ובאלי' רבה דדוחק להעמידה בדברי הרמב"ם ועיין בקרבן נתנאל ובנתיב חיים ומדברי רש"י לא נראה מה דסבר אי רישא דווקא או סיפא ועיין בתשו' כ"ס סי' י"ח מה שמתמה על דברי רש"י ד"ה וכן במותריהן שכתב אי לקחו מספרים תורה לא יקחו במותר דבר שקדושתו פחותה מדלא כתב רש"י שיקחו ג"כ מן המותר ס"ת משמע דשוין הותר במותר ומדכתב רש"י אם לקחו מספרים תורה משמע שצריך להעלות דווקא ומתוך כך נכנס לחלק בין ממון ובין מותר יע"ש, ואף שהדברים נכונים בעצמותן להעמיס בדברי רש"י לחלק בין מותר לשאר ממון מ"מ מצאתי בר"ן שכתב וכן במותריהן אם מכרו ספרים יקחו גם במותר תורה, וכן ברב מאירי מגילה שכ' אם מכרו רחוב יקחו גם במותר בהכ"נ דקדוש טפי משמע משניהם שאין לחלק בין מותר לשאר ממון כלל ודין אחד להם להעלות בקדושה ותמוה שכ' אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובה שלא מצא דין חדש זה ובאמת מהני תרי ראשונים מוכח בפירוש להיפך מ"מ הדברים בעצמותן נכונים לומר ליישב דברי רש"י בזה, אלא שקשה לומר שיפלגו בזה אי גם במותר צריך להעלות או סגי בשווה לבד ומאחר שכבר חזינן שהר"ן ומאירי סברו דצריך גם במותר להעלות קשה לומר כן בדברי רש"י שיחלוק על זה, ונ"ל דרש"י סבר כשיטת הטור לפי מה שהבין מהרי"א בדבריו דדווקא להוריד אסור אבל בשווה מותר ומדייק כן מדברי טור יותר ממתני' ועיין בט"ז שנתקשה בזה משום שהטור כתב אבל איפכא להוריד לא וכפל הלשון אבל איפכא להוריד ולא די לו באבל איפכא לחוד ומוסיף להוריד משמע הורדה דווקא אסור אבל בשווה מותר וכ"כ בפרמ"ג במשבצות.
והנה גם בטור יש לדייק שכתב ואפי' אם קנה מן המעות דבר שקדושתו חמורה לא יקח מן המותר דבר שקדושתו קלה ואע"ג דהטור סבר בשווה מותר מ"מ נקט אם קנה מן המעות שקדושתו חמורה ובמותר כתב להוריד, ולכאורה י"ל דנקט לרבותא אע"ג דלא צריך להעלות הדמים רק בשוה והו"א אם העלה המעות וקנה דבר שקדושתו חמורה כנגד זה יכול להוריד. והוי אמינא אם העלה ממעות וקנה דבר שקדושתו חמורה כנגד זה יכול להוריד במותר קמ"ל דאפ"ה אסור ומדויק בזה לשון אפילו שכתב הטור ולא כתב סתמא אם קנה מן המעות אלא שקמ"ל שבכל צד צריך לקנות במותר דבר שקדושתו שווה כשיטתו דגם בעיקר המעות מותר בשוה, והנה גם ברש"י מדייק הטורי אבן שסבר כשיטת הטור בשוה מדכתב רש"י ומפרש על סיפא משום דמעלין ואין מורידין משמע דמורידין דווקא אסור ולדברי הטור אמרינן סיפא דווקא ובט"א כתב שם שצ"ל דרישא אטו סיפא, ובאמת לפי מש"כ בתוי"ט לא צריכין לזה רק דרישא קמ"ל דעכ"פ מצוה להעלות אבל איסור ליכא ובסיפא אפי' איסור איכא ולא סתרי דיוקי אהדדי ועיין באליהו רבה שכ' שכן עיקר, ואתי נמי שפיר הא דמעלין בקודש ואין מורידין שנתקשה בי הטורי אבן דסתר מניה וביה אלא שמעלין בקודש למצוה מן המובחר ואין מורידין מצד איסור.
ובזה יש ליישב נמי קושיות הרשב"א דלא נקט ברישא לכתחילה דמעלין בקדש אלא קתני שמכרו שכבר מכרו ומזה יצא בכ"ס שם להביא ראי' לשיטת הר"ן דאף בדיעבד אסור בשווה, ובאמת גם לשי' הטור י"ל דאי נקט לכתחילה הו"א דווקא לכתחילה מצוה להעלות אבל בדיעבד רק להוריד אסור אבל אם כבר מכר לא צריך להעלות קמ"ל דאף אם כבר מכר מצוה להעלות ולפי דברים אלו שפיר י"ל בדברי רש"י דבאמת אי אמרינן דווקא להעלות אז ליכא חילוק בין המעות למותר כיון שהמותר תופס קדושת בהכ"נ כמו המעות אבל אי אמרינן דליכא רק למצוה להעלות אבל באמת גם בשווה מותר שפיר י"ל דווקא במעות מצוה איכא כיון שמכר והוי זלזול עכ"פ מצוה להעלות אבל אם כבר העלה בהמעות לא צריך להעלות ג"כ במותר וא"ש דברי רש"י שכתב אם מכרו ספרים וקנה תורה משום דמצוה להעלות כרישא לא יקחו במותר דבר שקדושתו פחותה רק בשווה אבל לשי' הר"ן ור"א גם במותר צריך להעלות.
והנה ברש"י יש לדייק שנקט אם מכרו ספרים ולא נקט אם מכרו רחוב, וי"ל לרבותא נקט ספרים דבאמת ברחוב לא הוי רבותא כ"כ אם צריך גם במותר ליקח רחוב כיון שא"א להוריד בקדושה המעות רק להוציאה לגמרי לחולין שאין קדושה פחותה מרחוב אבל בספרים שיכול להוריד לקדושה קלה הו"א דלא חמור המותר משו"ה נקט רש"י ספרים (ומזה מוכח דרש"י סבר בשוה מותר במותר דאל"כ רק שצריך להעלות א"כ גם ברחוב יש רבותא שצריך להעלות אבל בשווה אסור אלא וודאי במותר בשווה מותר וליכא מצוה כלל להעלות).
אלא הר"ן שנקט ג"כ ספרים והניח רחוב אף ע"ג דר"ן סבר דצריך להעלות ואם כן זו הרבותא היה יכול לאשמועינן ג"כ ברחוב שצריך לעשות בהכ"נ י"ל דבאמת כ' הר"ן אצל מתנה כמכר דקדושת בהכ"נ מדרבנן ואם מכר בהכ"נ חל הקדושה על המעות ונתחלל הבית על המעות א"כ הו"א דווקא בהכ"נ כיון שיוצא לחולין הבית ונתפסים הדמים בקדושת בהכ"נ וכל המעות שלקחו בעד בהכ"נ נתפס הקדושה ע"כ גם במותר צריך להעלות אבל לספרים דעומדים בקדושתן גם ביד לוקח ורק משום דמכר שזלזל במכירה או שאין דעת בני העיר רוצים שימכרו גם אם יעלה בקדושה הו"א שדי בעיקר המעות אבל במותר יכול לקנות קדושה קלה ומשו"ה נקט הר"ן אפילו בספרים במותר צריך ג"כ להעלות שדין אחד להם לפי שיטתו דגם בספרים י"ל שתפס המעות בקדושה אע"ג שלא פקע הקדושה מהחפץ ועיין בפרמ"ג מה שכתב לתרץ שיטת הבע"מ דמחלק בין אם החפץ עומד בקדושה או בהכ"נ שפקע קדושה מני' ואם עומד בקדושה לא צריך להעלות ועיין בריטב"א שהקשה מספרים יקחו ס"ת אע"ג דספרים בקדושתם עומדים ומ"מ צריך להעלות דספרים תופסים המעות בקדושה אע"ג שלא יצאו לחולין אבל בהכ"נ לא תפס הדמים רק אם יוצא לחולין ע"ש, וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם שכתב דווקא במותר לחוד יכולים להתנות ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל לא בכל המעות ועיין בכ"מ שם משום שהקדושה נתחלל על המעות, ומדברי ב"י סי' קנ"ג משמע שגם בס"ת סבר הרמב"ם כן דלא יכולים להתנות רק על המותר אף ע"ג דס"ת בקדושתו הוא וע"כ דהרמב"ם סבר דגם ס"ת תופס המעות בקדושה אע"ג דלא יצא לחולין ולא בהכ"נ לבד יע"ש, ולהלכתא פסק הב"י כריב"ש בתשובה דגם להרמב"ם ליכא חילוק ובכל המעות יכולין להתנות והא דנקט הרמב"ם מותר קולא הוא אפי' לא התנו מיד בשעת המכירה יכולין להתנות במותר ומשו"ה לא הביא בש"ע שלו שיטת הרמב"ם משום דרמב"ם לא חלק על תוס' ושאר ראשונים בזה ודלא כמ"ש בכ"מ וכן כתב הרמ"א שכן עיקר לדינא שיטת הריב"ש ברמב"ם.
ותמיה לי בדברי המג"א ס"ק כ"ז שכתב שבתשוישי קדושה כ"ע מודו שיכולין להוציא המעות לחולין יחיד בשלו או ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובאמת הדבר מבואר בפירוש בריב"ש באותו תשובה שסיים אם יש טעות בספר שנידון כחומשים יכולין למכור ולהוציא המעות לחולין חזינן דווקא בס"ת דחמיר אבל חומשין לא ומכ"ש התשמישי קדושה דקיל חומשים ועיין ברמ"א יו"ד סי' רפ"ב סעיף י"א שהביא הא דריב"ש להלכה.
ואם גם בתשמישי קדושה יוצא לחולין החפץ אם מכרו יחיד עיין מג"א ס"ק י"ד שכתב שתשמעישי קדושה בקדושתן עומדים ודווקא בהכ"נ יוצא לחולין, ובאמת תמהתי ע"ז דהא מדברי טור יו"ד סימן רפ"ב משמע שגם תשמישי קדושה יוצאים לחולין שכתב על הא דרמב"ם ברמוני זהב של ס"ת שהרא"ש חולק וגם החפץ יכול לעשות בו הלוקח מה שירצה משמע שגם החפץ יוצא לחולין, ולאחר החיפוש מצאתי שכבר הרגיש בזה בפרמ"ג אשל אברהם ס"ק י"ד יע"ש, ועיין בשו"ת שיבת ציון מה"ג שמואל לאנדא ז"ל סי' ז' שמאריך בזה.
והנה בבהכ"נ כ"ע מודו שיוצא לחולין וכן מוכח ממתני' אין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי וחכ"א מוכר ממכר עולם חוץ מד' דברים, ומאוד תמהתי על רש"י דף כ"ו ע"א בד"ה לא שנו וכו' שכתב דאין מורידין דמן מקדושתן ובהכ"נ בחשיבותו עומד בשלא מכרו רק ז' טובי העיר לחוד משמע מדברי רש"י דגם בהכ"נ עומד בקדושתו כמו המעות אם לא מכרו רק ז' טובי העיר לחוד ובאמת דמתני' דחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים יכולין לאוקמי דווקא בזט"ה ובמעמד אנשי העיר ואפ"ה ד' דברים אסורים משום בזיון וההוא תילא דבי כנישתא דשרי לאזרעי' צ"ל דזריעה לא הוי תשמיש מגונה כמו ד' דברים אלו או שסובר דווקא בחרבונה מותר לעשות מה שירצה בז' טובי העיר אבל בבנינה לא מהני לד' דברים ולא צריכין לומר דרש"י סבר דזריעה לא הוי תשמיש מגונה כמו ד' דברים וכן משמע מתוס' דסבר דזריעה הוי תשמיש מגונה ומשום הכי לא מהני תנאי אפילו בחרבונה אלא שרש"י כתב במתני' אין מוכרין של רבים ליחיד בד"ה ורבנן וכו' דרבנן סברו כיון דשקל דמי ומעלי להו בקדושה מעילה כל מה דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים משמע שגם בזט"ה לחוד נמי בהכ"נ יוצא לחולין חוץ מד' דברים דהא במעמד אנשי העיר לא צריכין להעלות המעות וכאן כ' רש"י בהיפך שגם הבהכ"נ בקדושתו עומד, ורציתי לומר ולדייק בדברי רש"י שכתב דמים בקדושה ובהכ"נ בחשיבותו ולא כתב ג"כ בהכ"נ בקדושתו רק חשיבותו משום דבאמת הקדושה פקע מבהכ"נ רק מ"מ חשוב הוא ועומד בחשיבותו שלא להשתמש בו בד' דברים אבל במעמד אנשי העיר גם ד' דברים מותרים ובטל חשיבותו מכל וכל וכן היא שיטת הרמב"ם דבמעמד אנשי העיר גם לענין ד' דברים מהני תנאי ודלא כהראב"ד שחולק אלא שמדברי רש"י שכתב דומי' דספרים משמע שלא פקע קדושה כלל מבהכ"נ ורש"י סתר עצמו מלקמן ולא מצאתי מי שהרגיש בדברי רש"י אלו ונצטערתי לעמוד על דברי רש"י אלו ולא עלתה בידי וצע"ג.
ומדברי רש"י אלו יש ג"כ לדייק שגם תשמישי קדושה שווין לבהכ"נ ואם בהכ"נ יוצא לחולין גם תשמישי קדושה כן ודלא כמג"א מדהביא רש"י ראי' דומי' דספרים ולא הביא מהא דמטפחת דנקט במתני' בראשונה משמע דבהכ"נ דין א' עם תשמישי קדושה ולא פשיטא לרש"י יותר מבהכ"נ ועיין.
והנה במג"א חקר מה דינו בהמ"ד של יחיד אם מותר לעשות בהכ"נ וכתב מסי' צ' משמע דאסור דעדיף מבהכ"נ, ובא"ר חולק וכתב דגרע מבהכ"נ ע"ש, ואני מצאתי ברב מאירי שכתב בפירוש וז"ל בית המדרש קבוע והוא של רבים קדושתו גדולה הבהכ"נ ואין עושין ממנו בהכ"נ אבל עושין מבהכ"נ מדרש עכ"ל, מוכח בפירוש דכ' והוא של רבים דווקא בהמ"ד של רבים אבל של יחיד לא ולא עדיף מבהכ"נ ודלא כמג"א ועדיין אינו מוכח מדבריו אם בהמ"ד של יחיד שווה עם בהכ"נ או דגרע כמו שכ' בא"ר ועיין בכ"ס שמאריך בזה.
והנה בכ"ס שם מדקדק מאי דנקט רבא פפי בי רבנן וריב"ל בהמ"ד וגם דלא אמר ריב"ל דבר והפוכו כמו רבא ובאמת גם לדברי המהרש"א בח"א יש ליישב כ"ז שכתב שערים המצוינים בהלכה הוא בהמ"ד שלומדים גמרא שמביא להלכה משא"כ מקרא ומשנה כמו שאמרו בש"ס אלו מציאות מקרא מדה ואינה מדה משנה מדה גמרא אין לך מדה גדולה מזו משמע דבהמ"ד שלומדים גמרא עדיף מבהמ"ד שלומדים רק מקרא ומשנה, וי"ל לפ"ז שבהכ"נ עם בהמ"ד שלומדים בו מקרא ומשנה שוה ולא עדיף אבל בהמ"ד שלומדים גמרא עדיף משניהם א"כ רבא בדווקא נקיט בי רבנן משום דבי רבנן לא מקרי רק בית שלומדים בו גמרא דבלא זה לא מקרי בי רבנן אם לומד רק מקרא או משנה ודווקא מזה אסור לעשות בהכ"נ אבל בהמ"ד כולל גם אם לומדים רק משנה לחוד וגם אם לומדים גמרא, ומשו"ה לא אמר דבהמ"ד אסור לעשות בהכ"נ כיון שבהמ"ד שלומדים רק משנה ומקרא לא עדיף מבכה"ג כיון שבהמ"ד שלומדים רק משנה ומקרא לא עדיף מבהכ"נ מקום שמגדלין בו תורה זה דווקא מקום שלומדים גמרא שמביא לידי הלכה ולא מקרא ומשנה לחוד כמובן ולא שווה עם בית שמגדלין בו תפלה.
ונסתפקתי אם מותר לעשות בהמ"ד של רבים או שלומדים בו גמרא מבהכ"נ שלומד בו יחיד או מקרא לחוד אע"ג דמכל אחד בהמ"ד עדיף מ"מ בשניהם יחד י"ל דלא עדיף בהמ"ד של רבים ולא מקרי מעלה בקודש אע"ג דהשתא נמי הוא בהמ"ד מ"מ לא יכול להפקיע מהבית קדושת בהכ"נ כיון שגם עתה היו לומדים בתוכו ביחיד ויש לפרש בזה הא דאמר ר"ח אוהב ה' שערי ציון וכו' יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות ואפילו מתרווייהו אם גם בתי כניסיות בתי מדרשות המה מ"מ שערים מצעויני' בהלכה גדולים מזה ויש להאריך בכ"ז ועיין, עד כה היו דברינו ברבים פה ביום יא"צ של אבא מאוה"ג זצ"ל יום א' י"ט טבת תרל"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.