אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה לז

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה לז

תשובה לו

שלום וברכה לתלמידי חביבי המופלג בתורה ויראה ברק השנון יפ"ת מו"ה משה אברהם סופר נ"י בק"ק האלאש יע"א.

מכתבך קבלתי ע"נ בעת שטרידכבא טובא ועיינתי לפי מסת הפנאי ולישב דברי הרמב"ם שכתב בהל' שופר דחיישינן שמא יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או יעביר ד"א ברה"ר ובהל' לולב כתב רק שמא יעביר ד"א ברה"ר וכן במגילה וכבר עמד על זה ותירץ בטוב טעם ודעת בכ"ס או"ח סי' ס"ט ואני בנו ותלמידו הלכתי בדרך זה אבל באופן אחר לפי מה שהקשה רש"י ותוס' דלמה לא קאמר משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר ותירצו בתוס' משום דיש לו היכר והנה אי אמרינן דהחשש הוא דמשום בהילות המצוה ישכח שהוא שבת לא מהני היכר כמ"ש בפנ"י דאי החשש שיטעה בדין לא מהני היכר ה"נ אם ישכח שהוא שבת לא מהני היכר דהא ישכח את השבת וצ"ל להתוספות דלא חיישינן שישכח מחמת בהילות שהוא שבת אלא מחמת בהילות המצוה ילך כמתעסק ד' אמות ברה"ר משא"כ במוציא מרה"י לרה"ר דיש לו היכר ולא ילך דרך מתעסק ובלא כונה כיון דיש לו היכר, ועיין בפנ"י ביצה א"כ י"ל דהרמב"ם סבר באמת דחיישינן מחמת בהילות המצוה שישכח שהוא שבת ולא מהני היכר וחיישינן ג"כ שמא יוציא מרה"י לרה"ר.

והנה מבואר בסוגי' דביצה דבדרבנן לא שייך מחמת בהילות שיעבור ד"א ברה"ר דהא בולד הטומאה מותר לטבול הכלי בשבת וטעמא משום דלא בהול בולד הטומאה שיעבור כיון שהוא מדרבנן וכבר עמד באבני מלואים בתשובותיו דהא מגילה ג"כ דרבנן ואפ"ה אין קורין בשבת משום שמא יעבירנו ומאי שנא מולד הטומאה ונ"ל לישב לפי מה שכתב בתוספות חדשים לתרץ הא דלא נקט שמא יוציאנו משום דהוצאה מרה"י לרה"ר ילפינן מקרא אל יצא איש ממקומו וכן בהוריות דף ד' חשיב להוצאה מפורש בקרא וא"כ לא יטעה שום אדם לומר שמותר אבל הוצאה בר"ה איתא שם דהלכתא היא ויש טעות בה לומר דרבנן גזרו ומצינו בהרבה שבותים שהתירו במקום מצוה ולכך גזרו חכמים שיוכל לטעות להעביר ד' אמות וכן כתב בספר כפות תמרים יע"ש.

ולפ"ז י"ל דגם במצוה דרבנן יבוא לטעות דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם ולכן במגילה אף שהוא רק דרבנן גזרו שלא לקרוא בשבת משום שמא יעבירנו ד"א דיטעה דהוי רק דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו משא"כ בטבילת כלים דליכא מצוה כלל והוי רק רשות דהא עיקר הגזירה דשמא יעבירנו לא שייך רק בשבת וגזרו ג"כ יו"ט אטו שבת אבל עיקר האיסור דטבילת כלים שייך רק בשבת דהוי רשות לטהר כלים מטומאתן ויו"ט שחל בשבת לא שכיח ולא הי' גוזרים בשביל זה ולא שייך בטבילת כלים משום דבהיל לטבול כלים מטומאתן יעבור ד"א ברה"ר דבהיל לא שייך רק באב הטומאה דהוי מה"ת משא"כ בולד הטומאה דהוי דרבנן לא בהול משא"כ במגילה דהוי מצוה דרבנן אע"ג דבדרבנן לא בהול מ"מ שייך דיטעה בדין דלא העמידו דבריהם במקום מצוה וגזרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר וא"ש לחלק בין מגילה לולד הטומאה.

והנה רש"י פירש בסוכה שילך אצל הבקי ללמוד הנענועים והברכה דהוי נמי דרבנן ולא שייך בהול וישכח שהוא שבת רק העברת ד"א ברה"ר יש לחוש משום דנענועים מצוה דרבנן ויטעה שמותר להעביר משא"כ בשופר שלא ידע לתקוע כלל מפני שהוא מעשה חכמה ולצאת ידי חובת דאורייתא ויהי' בהול וישכח שהוא שבת שייך שפיר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר אע"ג דכ"ע ידעו שאסור מה"ת שמפורש בקרא מ"מ מחמת בהילות מצוה דאורייתא ישכח ויוציא וא"ש דכתב הרמב"ם בשופר תרי חששות שמא יוציא ושמא יעביר משא"כ בלולב דהחשש רק בנענועים דרבנן וכן במגילה דהא בדרבנן לא שייך בהילות ורק שיטעה בדין ומשו"ה כתב רק שמא יעביר ד"א דיש לחוש שיטעה דהוי רק איסור דרבנן ורוצה הרמב"ם בזה לתרץ קושי' תוס' דלמה גזרו בשופר גם בודאי מצוה ובלולב רק בספק מצוה דשאני שופר דיש תרי חששות שמא יוציא ויעביר משא"כ בלולב ומגילה דשייך רק שמא יעבירנו וא"ש.

והרמב"ן והר"ן תירצו דגם בשופר לא גזרו רק בספק מצוה לפי שברוב שנים לא הי' יודעים בשעת תקיעת שופר בקבועו של חדש זה ורוב השנים לא הי' עדים באים בשחרית ולפיכך אמרו שבמדינה לא הי' תוקעין שאם נתיר להם לתקוע כשבאו עדים בשחרית לשנה הבאה ג"כ יתקעו ואע"פ שלא באו עדים עדיין יאמרו אשתקד מי לא תקענו עכשיו נמי נתקע יע"ש, וכן הוא כונת תוס' ג"כ בתירץ השני ולפי דבריהם בשופר ג"כ הי' דוחה בודאי מצוה כמו לולב ורק משום ספק מצוה גזרינן שמא יעבירנו וזה שנים הקשה לי אחי הרב הגדול מו"ה עקיבא סופר נ"יי דהוא נגד הש"ס חולין דף פ"ד ע"ב דאמר תקיעות שופר דודאי אינו דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט ולפי דבריהם הא דאין תקיעות שופר דוחה שבת נמי משום ספק הוא דלמא לאו יו"ט הוא ומאי קאמר הש"ס דשאין ודאי דוחה שבת הא אין כאן ודאי ותימה רבה היא ובחפשי בספרים מצאתי שכבר עמד בזה בהגהות טעם המלך דמה יענה אריות הללו להאי סוגי' דחולין והניח בצ"ע.

ולאחר העיון נ"ל לישב דהא גם לרמב"ם והר"ן יש ודאי בתקיעות שופר אם באו עדים בשחרית ומ"מ גזרו ודאי אטו שנים אחרות דהוי רק ספק וכן לפמ"ש תוס' סוכה מ"ג ד"ה לא ידעינן וכו' אע"ג דהאידנא ידעינן בקיבועא דירחא עביד רבנן כאלו לא ידעינן משום גזירה דיחזור דבר לקלקולו עכ"פ חזינן דגזרו גם ודאי במדינה אטו ספיקא וחששו בשבת כ"כ אע"ג דבודאי לא הי' גוזרין משום שמא יעבור מ"מ חששו וגזרו בודאי מ"מ ודאי אינו דוחה שבת ושפיר קאמר דק"ו מכיסוי הדם פריכא הוא דהא תק"ש ג"כ אין ודאי דוחה שבת וחמור שבת כ"כ דאפשר משום ספיקא לחוד גזרו ג"כ בודאי ואפ"ה ספיקא דוחה יו"ט וקיל יו"ט אע"ג דשייך בהספק גופה משום שמא יעבירנו ואפ"ה הקילו ביו"ט אע"ג דשבת חמור כ"כ דגזרו אף בודאי משום ספק כנ"ל נכון וברור ולק"מ.

ולכאורה יש לתמוה כיון דמשום שמא יעבירנו לא הי' גוזרים בודאי מצוה ורק בספק ואע"ג דשייך בודאי עוד יותר החשש דמשום בהילות מצות ודאי יעבור ד' אמות מספק מצוה והאיך גזרו בודאי אטו ספק דהא בספק נמי לא גזרו רק משום שמא יעבירנו וכיון דלגוף הגזירה לא חחשו בודאי האיך גזרו מחמת ספק דגזרו ג"כ רק משום יעבירנו ויש לישב לפי מה שבארתי בקונטרסי לסוגי' דטבילת כלים דהיינו טעמו להר"ן ורמב"ן דלא גזרו רק משום ספק דלא בקיאין דאלו בודאי שאף אם ישכח שהוא שבת ויעבור ד' אמות או יוצא פטור משום טעה בדבר מצוה כמו שאמר ר' יוסי במתניתן סוכה אם שכח והוציא הלולב פטור וא"כ אין כאן איסור דאורייתא משא"כ בספק דשבת ודאי הוא ויו"ט ספק א"כ אם יעביר חיישינן דלמא לאו יו"ט הוא ולא עשה מצוה כלל וחייב ושפיר גזרו רק בספק שמא יעביר אבל אם בודאי הי' שייך לגזור שמא יעבירנו ג"כ הי' גזרו אלא דלא שייך לגזור שמא יעבירנו משום טעה בדבר מצוה משא"כ בספק ומשו"ה גזרו גם בודאי אטו ספק משא"כ אי בודאי נמי שייך לגזור רק דלא גזרו בודאי גם מחמת ספק לא הי' להם לגזור כיון דהחששא מחמת ספק שייך ג"כ בודאי ואפ"ה לא גזרו בודאי גם מחמת ספק לא הי' להם לגזור שוב עלה במחשבה לפני שכעין זה הקשה בפנ"י בסוגי' דטבילת כלים על הא דהקשה הש"ס שם דנגזור דיו"ט אטו דערב יו"ט לפמ"ש המהרש"א דלא הקשה על יו"ט גופא נגזר שמא יעבירנו דאיכא למימר כיון שלא הי' יכול לטבול מעיו"ט לא רצו לגזור ותמה בפנ"י שם כיון דאפילו גזרה דשייכא בגופא לא גזרו במאי דלא יכול למיעבד מעיו"ט האיך נגזר הני אטו הני וכן עמד בתמיה זו בדרוש וחידוש לקדוש זקני ר"ע איגר זצ"ל והניח בצ"ע ועיי"ש בפנ"י מה שנדחק אבל בשופר ולולב א"ש לפי דברינו דלא גזרו בודאי משום דיטעה בדבר מצוה משא"כ בספק ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח.

והר"ן הקשה מאי שנא ממילה דלא גזרינן ותמהו על הר"ן דהוא גופא כתב דאף בתקיעת שופר דלא דחי שבת במדינה נמי משום ספק הוא משום דרוב פעמים לא באו עדים בשחרית וא"כ מילה ודאי הוא ולא גזרינן, ובשעה"מ שם מתרץ דס"ל להר"ן אע"ג דבשופר ולולב לא גזרו רק משום ספק היינו משום דהוא מצוה דרבים דכל ישראל מחויבים ואלימא אבל במצוה דיחיד אפילו מצוה ודאית לא דחי שבת וכן כתב בכפות תמרים והביא ראיה לחילוק זה דהא בשאר ימים אף במקדש לא ניטל בשבת כמו דיהיב בגמרא טעמא משום דליתא בגבולין מה"ת וכ"ש מילה דהוא רק מצוה דיחיד יע"ש ונכון וברור החילוק ומוכח כן מהגמרא כאשר כתב בכפ"ת אלא שהריטב"א בסוכה שם מתרץ באמת כן דשאני מילה דהוי ודאי ומשו"ה לא גזרו משא"כ בשופר ולולב דהוי רק ספק וצ"ע לכאורה דהא לולב בשאר ימים לא דחי אפילו במקדש משום דישראל בגבולין לא מחייבי וכ"ש מילה דהוי רק מצוה דיחיד ונ"ל דהריטב"א לשיטתו שפיר יכול לתרץ כן לפי מה שהוא מפרש הא דליתנהו בגבולין מה"ת היינו משום דראשון שהוא חובה מוטלת עליו לגמרי וא"א לו שלא יתחייב מה"ת לא הקלו בו לדחות לולב משום גזרה דרבה אבל שאר ימים שאפשר לו להפטר מה"ת כשאינו במקדש דהא ליתא בגבולין הקלו בו אף במקדש יע"ש וא"כ החילוק בין יום ראשון לשאר ימים משום דאפשר לו להפטר ממנו לגמרי כשילך לגבולין ולא מחויב כלל רק המקום גורם ולא על הגברא החיוב משא"כ מילה דא"א להפטר ממנו וחיובו על האב שפיר דחי אע"פ דהוי רק מצוה דיחיד אבל שאר ראשונים דלא מפרשי כן רק החילוק משום דקיל המצוה בשאר ימים דליתא בגבולין ולא הוי מצוה דכל ישראל משו"ה א"א לתרץ כריטב"א ומשו"ה כתבו חילוקים אחרים ועיין.

ובשאגת ארי' סי' נ"ו ובט"א מגילה הקשה למה נקט רבה בת"ש ובמגילה לישנא דהכל חייבין ובלולב לא נקט האי לישנא דהכל חייבים רק גזרה שמא יטלנו בידו וכן בטבילת כלים ומה שמחלק בין דבר הרשות דלא צריכין משום דהכל חייבים דבלאו בהילות המצוה נמי חיישינן שמא יעביר ד' אמות אע"ג דלא שכיח משא"כ במצוה לא הי' גוזרים אי לאו משום דהכל חייבים והמצוה גורם דמחמת בהילות יעביר כבר הרגיש בעצמו דא"כ גם בלולב אמאי לא נקט לישנא דהכל חייבים דאי לאו משום בהילות המצוה לא הי' גוזרים בלולב ונדחק מאוד ולא עלתה בידו לישב יע"ש ועיין בכ"ס או"ח סי' ק"ד שמישב לפי לשונו של הרמב"ם דנקט לשמוע ולקרוא לו אבל בש"ס דילן הגרסא גם בתק"ש ובמגילה ללמוד ועדין לא עלתה ארוכה בשינוים בלשונו של רבה ולדידי נראה דמה"ט לא יכול רבה לומר אבל לולב דהכל חייבין דהא רבה על מתניתן קאי בשאר ימים ששה במקדש ובגמרא מפרש הטעם משום דליתא בגבולין וא"כ רק במקדש הי' חייבין ולא בגבולין ואפילו מדרבנן בזמן המקדש לא הי' חייבים כמבואר במתניתן סוכה דף מ"א ולא שייך הכל חייבין משא"כ בשופר ובמגילה דכל ישראל במדינות חייבים לתקוע ולקרוא שפיר נקט הכל חייבים וא"ש יותר לפי מה שכבר הבאתי בשם הריטב"א דטעמא דלא דחי שבת במקדש בשאר ימים משום דליתא בגבולין דיכול לפטור את עצמו מחיוב נטילת לולב ולא על הגברא רמי' המצוה והחוב דבודאי לא יכול לומר דהכל חייבים דהא במקדש גופא ליכא חיוב על הגברא רק המקום גורם ואי בעי יכול לפטור את עצמו אלא דעדין צ"ע דא"כ למה נקט בשופר דהכל חייבים כיון בלולב דלא שייך הכל חייבים נמי גזרינן לא צריך להקדמה זו גם בשופר ונ"ל לפי חילוקו של שג"א בדבר הרשות אף בלא הכל חייבים יש לגזור אע"ג דלא שייך בהילות ולא שכיח שיעביר משא"כ במצוה צריך להכל חייבים דזה גופא גורם שמחמת בהילות ישכח ויעבור והוי מלתא דשכיח וא"כ בתק"ש שהוא דאורייתא בכל מקום ולולי דהכל חייבין ובהול עי"ז לא הוי גזרינן אבל לולב אע"ג דאין הכל חייבים ורק במקדש ולא חשיבא נטילה דידהו וכ"ש להריטב"א דיכול לפטור עצמו מהמצוה בודאי לא שייך בהילות ואפילו כמגילה דהוי דברי קבלה וגם נשים מחויבות לא בהול ומ"מ גזרו שמא יעביר מהני טעמא גופא כיון דאינו נוהג רק במקדש גזרו אף בלא שכיח כ"כ שיעבור מחמת המצוה דאין הכל חייבים מ"מ גזרו משא"כ בתק"ש ובמגילה אף שהוא רק דברי קבלה לא הי' גוזרים כיון דעכ"פ כל ישראל ואף נשים מחויבים משו"ה צריך להקדים ג"כ במגילה דהכל חייבים שמהאי טעמא יש לגזור אף במגילה וא"ש הכל.

ולפמ"ש דעיקר קושי' הר"ן ממילה הוא מהא דבשאר ימים אינו דוחה לולב אף במקדש דהוי נמי מצוה דיחיד כמו מילה צ"ל לחלק לפי תירוצו של הר"ן משום דבמילה אין הכל חייבין ומדכר חד לחברי' אע"ג בשאר ימים נמי אין הכל חייבין רק במקדש וכ"ש ובמקום מקדש לבד אפילו להרמב"ם דמפרש במקדש הי' תוקעין היינו בכל עיר ירושלים אבל בלולב דבשאר ימים במקדש דוקא משום דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם ודאי במקדש דוקא כי הוא לפני ה' ולא בכל עיר ירושלים וא"כ כ"ע אפילו בירושלים לא טרידא במצוה ואפ"ה גזרינן מ"מ שאני מילה דלא טריד במקום שמלין התינוק רק אבי הבן לבד ולא שאר העומדים שם אבל במקום מקדש שהכל טרודים שם במצות לולב לא שייך מדכרי חד לחברי' כיון דהכל שהיו במקום המקדש טרודים ופשוט.

וראיתי במכתבו לישב קושי' הפנ"י דאי החשש הוא משום ע"ה דלא ידע דאסור להעביר או שישכח מחמת בהילות שהוא שבת א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאסרו ליטול לולל ולטבול כלים ס"ס ליכא תקנתא בהכי לע"ה גמור שאינו יודע תקנת חכמים וכן למי שאין יודע שהוא שבת יע"ש ואמרת לפי דברי הר"ן דוקא בהכל טרודים יש לגזור משא"כ במילה דאחרים דלא עסקי וטרודים במצוה יזכירוהו וא"כ שפיר הועילו בתקנתן דע"י דכ"ע לא טרודים דידעי תקנת חכמים וממילא אם ע"ה גמור או מי שאינו יודע שהוא שבת רוצה ליטול או לטבול מדכרו ליה אחרים וישבת עוד בזה איזה קושי' בסוגי' ויפה דברת אבל לא מספיק רק לישב קושי' הפנ"י בשופר ולולב אבל לא בטבילת כלים דבלא"ה כבר עמדו אחרונים בצל"ח ובשעה"מ הל' שופר דלר"ן גם בטבילת כלים לא הכל טרודים דאטו כ"ע אוכלים חולין בטהרה ויש להם כלים טמאים וצ"ל דשאני מילה דהוי מצוה דאורייתא לא גזרו רק בהכל טרודים אבל בטבילת כלים דאין בו סרך מצוה דאורייתא בפרט ברוב שבתות השנים ובט"א ושג"א מדמי ליה לדבר הרשות אף דלא שכיח שהעביר ויש לומר דאחרים ידכרו אותו מ"מ גזרו אף בלא שכיח משא"כ במילה או כמו שמחלק בשעה"מ שם דטבילת כלים אף בלילה דלא שייך שאחרים רואים אותו משא"כ במילה ושופר ולולב ביום ובאמת צע"ק על הצל"ח שמישב בדוחק דברי הר"ן דמשום דנפישי הטרודים בטבילת כלים בשבת שחל בעי"ט או בשבת שחל ביו"ט וגזרו על שבת גרידא אטו אלו שבתות ולאחר שהקשה לעצמו ממילה שחל בע"פ דנמי הכל טרודים במצות פסח ולא גזרינן אסיק דשאני מילה דהוא עשה חמורה משא"כ טבילת כלים שאין בה לא כרת ולא מלקות וכיון דסוף כל סוף צריך לאסוקי לחילוק בין מילה לטבילת כלים הי' יכול מיד לתרץ כן דוקא במילה שהוא דאורייתא סמכינן על הכל טרודין ולא בטבילת כלים החמירו יותר אף באין הכל טרודין ולא לגבב גזירות אהדדי שבת דעלמא שהמה רוב שבתות השנים אטו שבת שחל בעי"ט או ביו"ט ובפנ"י מגילה כתב דאפילו לחשש שמא ישכח שהוא שבת או שגגת מלאכה לאחר שתקנו שלא לתקוע וליטול בשבת תו ליכא למיחש כלל כיון דהכל חייבים א"כ הוא דבר מפורסם לכל אדם ותו ליכא למיטעי ולמיחש מידי והי' יכול לתרץ ג"כ כאשר כתבת לפי דברי הר"ן אלא שרוצה לישב גם לדברי תוס' במגילה שם ושאר ראשונים דלית להו חילוקו של הר"ן וכתבו טעמים אחרים במילה ועיין, ואי ביו"ט נמי יש לגזור משום מעביר ד' אמות מכל גדולי אחרונים מוכח דפשיטא להו דגם ביו"ט אסור להעביר ברה"ר רק הבינה לעתים יצא למקום ספק משום דד' אמות הלכה הוא בשבת ואין למדין מהלכה בי"ג מידות ובכ"ס או"ח סי' ס"ח הראה פנים מסבירות לכל צד והוכיח מכמה ראשונים דליכא במעביר ד' אמות ביו"ט איסור דאורייתא ומתמה שם על המג"א הל' יו"ט סי' תק"י שכתב על הא דיש"ש דתמה למה השמיטוה הפוסקים הא דתכסייה בנכתמא זימנין דנפל ואתי לאתוי' אדרבה דצ"ע איפכא דמה בכך אם יוצאנו הלא הוצאה מותרת ביו"ט יע"ש וכתב בכ"ס שם ודבריו נפלאים ממני מאחר שנפל ואין הכלי מכוסה בו הוי הוצאה שלא לצורך כלל ומשו"ה קשי' ליה ליש"ש השמטה זו והניח בצ"ע על המג"א ואני אומר שים של שלמה ומג"א כל אחד לשיטתו תמהו שפיר דמבואר בסי' תקי"ח אם הוצאות כלים מותר דוקא אם יש בו צורך אוכל נפש או אף בלא צורך אוכל נפש נמי מותר מחמת החשש שלא יגנובו או שאר פסידא ועיין בט"ז שם ס"ק א' שהאריך בזה והרמ"א מקיל אף בחשש שלא יגנובו כמבואר סעי' י"א שם והיש"ש מחמיר דוקא במפתח שסגר בו האוכלין מותר להוציא ובמג"א סק"ב נראה שמסכים עם הרמ"א וא"כ היש"ש דנקט לעיקר כשיטות הראשונים דוקא לצורך אוכל נפש מותר שפיר כתב שצ"ע למה לא הביאו הפוסקים הא דנכתמא משום זמנן דנפל ואתי לאתוי' ואי משום דאי יפול ברה"ר במקום דרבים שכיחי יש לחוש שלא יגנובו או יפסידו אותו לשבר הנכתמא לשברים הא לא הוי צורך אוכלין ואסור אבל המג"א דנקט לעיקר כשאר ראשונים וכאשר הכריע הרמ"א דמשום הפסד נמי מותר שפיר כתב דמה גם בכך אם ישאנו דהוצאה מותרת ביו"ט בכלי ולא יכול להניחו אם נפל ברה"ר שלא יגנובו או ישברו הנכתמא ותמה אני על אבא מאוה"ג זצ"ל שכתב דדברי המג"א נפלאו ממנו הלא שפיר יש בו צורך אף לאחר שנפל משום שלא יגנובו ומותר להוציא וא"ש ג"כ דברי הריטב"א שהובא בש"מ דלא גרס ליה דכל שהוא שלם מותר להוליכו ביו"ט כמה שירצה ואין החשש אלא שיבר ויוליך השברים בידו שהם נולד והוא אפילו בטלטול כ"ד אסור וכתב בכ"ס לא אוכל להבין דמ"ש כל שהוא שלם מותר להוליכו כמה שירצה למה יהי' מותר כיון שאין בו צורך קצת ורוצה להוכיח מזה בסוף התשובה מהריטב"א והשמטת הפוסקים דליכא איסור דאורייתא במעביר ד' אמות ביו"ט.

ולפי מה שכתבתי אין ראי' די"ל דגם הריטב"א אזיל בשיטות הפוסקים דגם מפני שלא יגנובו ושאר הפסד ג"כ מותר להוציא ואי משום שמא שיבר הנכתמא וליכא עוד משום שלא יגכובו או ישברו אותו אח"כ אז למאי צריך ואתי לאתוי' דהא גם בטלטול אסור ע"כ יען מדברי שג"א ושהעה"אמ וגדולי אחרונים פשיטא להו דד"א ברה"ר אסור להעביר ביו"ט ומדברי הראשונים אלו שהביא בכ"ס ליכא ראי' כמ"ש הא דמסיק להלכה שם דליכא איסור במעביר ד' אמות ביו"ט מהני טעמא לי בנו ותלמידו עדין צ"ע לדינא במחכ"ת הקדושה זי"ע והי' זה שלום לך מנאי רבך חפץ בהצלחתך פה פרעסבורג לחודש מר חשון. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה