אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה לד

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה לד

תשובה לג

בדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט

בדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט. בכדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט כבר הרחיב בכ"ס או"ח סי' ס"ט וגם בבית אפרים סי' נ"ב ואמרתי גם אני לבוא אחריהם ויען כי עיקר מוצא דין זה הוא מדברי הרא"ש ביצה דף י"ח אמרתי לפרש דבריו ביתר ביאור שכתב דלטעמא דרב ביבי שמא ישהה ולטעמא דר"י משום סחיטה מותר להטביל כלים חדשים משא"כ לטעמא דרבה משום שמא יעבירנו ולטעמא דרבא משום מתקן גם כלים חדשים אסור לטבול וכבר קהו בו הרבה עיין בשג"א לפרש דברי הרא"ש דממ"נ אי סבר דטבילת כלים חדשים מדרבנן א"כ גם לטעמא דרבה ורבא מותר כמו ולד הטומאה דמפורש בברייתא דמותר בכלים טמאים משום דהוי רק טומאה דרבנן ולא בהיל כ"כ לרבה וכן לא שייך מחזי כמתקן בדרבנן ואי סבר דטבילת כלים חדשים דאורייתא א"כ גם לרב ביבי אסור משום שמא ישהה וישתמש בו כמו באב הטומאה ועיין ביש"ש ג"כ ולר"י י"ל דבכלים חדשים לא שייך גזירת. סחיטה כלל אבל לרב ביבי קשה מנ"ל לרא"ש דשרי בכלים חדשים.

ונ"ל מתרי ותלת טעמא לפרש דברי הרא"ש די"ל דסבר דטבילת כלים חדשים מה"ת או מדרבנן ולא מוכרח מדבריו מאי קסבר דהנה מברייתא דנטמא בולד הטומאה מטבלין אותו ביו"ט מוכח דבטומאה דרבנן מותר וכבר העירו באבני מלואים דהא מגילה ג"כ דרבנן וחאפ"ה לא קרינן בשבת משום שמא יעבירנו ומאי שנא מולד הטומאה דלא בהיל ואני מוסיף להקשות דהא רש"י פירש בסוכה ר"פ לולב וערבה דטעמא דגזרינן בלולב שמא ילך אצל בקי היינו ללמוד הנענועים והברכה והיינו טעמא דמשום ליטול הלולב דרך גדילתו בזה בודאי הכל בקיאין ואין לחוש רק בשביל הנענועים והברכה וא"כ גם בדרבנן אמרינן דבהול אלא דזה יש לדחות דמ"מ כיון דעיקר מצוה דאורייתא ובודאי רוצה לצאת המצוה כאשר תקנו חכמים ג"כ בנענועים ילך לחכם ללמוד המצוה כתקנה משא"כ מגילה עיקר המצוה מדרבנן ומה"ט צ"ל ג"כ דגזרינן בגבולין אף בשאר ימים אע"ג דהוי רק דרבנן כל שבעה מ"מ כיון דיום ראשון דאורייתא אסרו ג"כ בשאר ימים משום בהול כיון דראשון מה"ת.

ועוד יש לומר דלפי מה דמשמע מדברי הרמב"ם בהל' שבת דלא הביא החילוק בין אב לולד הטומאה ובין נטמא בשבת משמע דלא שרי' הברייתא רק ביו"ט אבל בשבת אף בולד הטומאה אסור וגזרינן יותר כמו לרבנן דמטבילין אגב מים ביו"ט אבל לא בשבת א"כ לא קשה ממגילה ובצל"ח ביצה האריך בזה אי חמור שבת גם לענין ולד הטומאה אבל מ"מ דברי הרא"ש תמוהים דמשמע דאף ביו"ט אסור לטבול כלים חדשים לטעמא דרבה ורבא א"כ קשה ממ"נ מאי קסבר.

ולענ"ד דיש לומר הא דחיישינן שמא יעבירנו משום דלהוט זה דוקא אם יכול לקיים המצוה מיד בעת שהולך וכן יכול להשתמש בכלי מיד לאחר הטבילה בזה שייך שיהי' להוט ולילך ולטבול או לחכם לצאת בו כמו במגילה ולולב ושופר אבל אי לא יכול להשתמש בו בכלי לאחר הטבילה מיד רק צריך לשהות ולהמתין בודאי לא יהי' בהול להטבילו דהא בלא"ה לא יכול להשתמש וא"כ יש לומר אי גם בולד הטומאה שייך בהול או לא תלי' בפלוגתא אי גם בולד הטומאה צריך הערב שמש ולתרומה או לא וא"כ לשיטת הר' אלחנן וכאשר הוא ג"כ שיטת רש"י כמ"ש בפנ"י דאיירי הברייתא בשבת שחל להיות אחר היו"ט ויו"ט מכין לשבת א"כ י"ל דוקא באב טומאה דצריך טבילה אף לחולין ולא צריך הע"ש בזה שייך להוט להטבילו משא"כ בולד הטומאה דאין שני עושה שלישי בחולין ורק לתרומה צריך טבילה ולא יכול להשתמש ביו"ט רק בשבת ממילא לא להוט להטבילו ואי משום דיטביל סמוך לבה"ש דיכול להשתמש מיד בשבת זה ודאי לא שכיח שישהה עד סמוך לבה"ש משא"כ לשיטות התוס' דלא צריך הערב שמש בולד הטומאה מוכח דבדרבנן לא אמרינן להוט ויעביר משא"כ לשיטות הר' אלמן לא מוכח די"ל דהיינו טעמא דאינו להוט משום דלא יכול להשתמש מיד אבל באמת גם בדרבנן להוט כמו במגילה וכן אי חיישינן גם בדרבנן משום מחזי כמתקן ג"כ י"ל דתלי' בשיטות אלו לפי מה שחקר בצל"ח בסוגי' דזימן שחורים בבעלי חיים היכי דמותר דנכבשינהו וניידי אי מותר לעשות כן ביו"ט דהא מדאורייתא בטלה ברובא ורק מדרבנן א"כ הוי כמו ולד הטומאה ולבסוף מחדש סברא חדשה די"ל דלא הוי מתקן רק אם מתקן מיד כמו הפרשת תרומות ומעשרות או כלים טמאים משא"כ בנכבשינהו דעדיין לא נגמר התיקון בניידי ורק לאחר שפירשו נגמר התיקון וזה לא עשה בידים אין כאן איסור מתקן יע"ש א"כ לשיטת הר' אלחנן דצריך בולד הטומאה הערב שמש לתרומה ולא נעשה התיקן מיד בשעת טבילתו לא מחזי כמתקן משא"כ באב הטומאה דראו' לאכול עכ"פ מיד חולין לאחר הטבילה וא"כ י"ל דה"ט דברייתא דמותר בולד הטומאה אבל גם בדרבנן שייך מתקן כמו בהפרשת תרומות ומעשרות דרבנן משא"כ אם לא צריך לולד הטומאה הע"ש מוכח דבדרבנן לא שייך מחזי כמתקן וליש מפרשים בלא"ה מוכח מהברייתא דאיירי בולד הטומאה דגם בדרבנן אסור.

והה"מ בשם הרשב"א מחלק בין ולד הטומאה לכלים חדשים דכלים טמאים ראוים עכ"פ לשמש בימי טומאתו משא"כ כלים חדשים וכן תרומות ומעשרות והבאתי ראי' לזה מקושי' פנ"י אמאי לא מפרש על מתניתן דשבת דתנן נמי אין מטבילין את הכלים מ"ט דכלים לא ועיין ג"כ בצל"ח שנדחק ולפי דברי הרשב"א א"ש בכלים חדשים כ"ע סברו טעמא דמתקן והי' זה טעם פשוט וא"כ מתניתן דשבת יש לאוקמי בטבילת כלים חדשים דומי' דתנן באותו משנה ג"כ אין מעשרין דג"כ אינו ראוי' קודם הפרשה כמו כלים חדשים וכל מתניתין בחד גונא משא"כ בטבילת כלים טמאים דיכול להשתמש בימי טומאתו לא הי' סבור טעמא דמתקן וכמו שהוא באמת טעמא דאמוראי דלא אמרו כרבא משום מתקן ומשו"ה קאמר מ"ט והארכתי בזה היוצא לנו מדברינו דלשיטת הר' אלחנן דצריך הע"ש לולד הטומאה לא מוכח דלא אמרינן בדרבנן טעמא דבהול או מתקן משא"כ לטעמא דשמא ישהה בודאי ליכא חילוק ובין לשיטת תוס' ולשיטת הר' אלחנן מוכח דלא חיישינן בדרבנן לשמא ישהה וא"כ שפיר כתב הרא"ש די"ל דהרא"ש סבר ג"כ דצריך הע"ש לולד הטומאה ומה"ט אמרינן דלא בהול לרבה ולא מחזי כמתקן לרבא משא"כ בכלים חדשים דיכול להשתמש מיד לאחר טבילה בודאי גם בדרבנן אסור משום דרבה כמו במגילה וכן לרבא כמו בתרומות ומעשרות דרבנן ומשו"ה כתב דלרב ביבי ולר"י שרי לטבול כלים חדשים משא"כ רבה ולרבא וא"ש דברי הרא"ש אי טבילת כלים חדשים דרבנן.

וראיתי במחצית השקל סי' שכ"ג שמפרש דברי הרא"ש די"ל דמה"ט לא חייש לשמא ישהה בכלים חדשים אף שהוא מה"ת דדוקא בכלי טמא דאם ישתמש בו תרומה ויאכלנו עביד איסורא שאכל תרומה טמאה משא"כ בכלי חדש גם אם ישתמש בו בלי טבילה אין המאכל נאסר ולא אכלי איסורא מה"ט לא גזרינן לשמא ישהה אלו דבריו ובאמת מצינו כמה פעמים דחמור אם אוכל איסור או שעביד איסורא וכן כתבו תוס' בכמה מקומות לענין שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים דזה דוקא במאכל איסור משא"כ בעביד איסור דהא ר' ישמעאל קרא והטה אבל מ"מ מצינו ג"כ כמה מקומות בש"ס דחיישינן לתקלה אף בלא אכילה וכן מצינו בדרבנן ג"כ חשש תקלה ומפני מה לא חיישינן בכלים טמאים ויש לומר ולחלק דוקא לשהות בודאי חיישינן אף בדרבנן לידי תקלה אבל בטבילת כלים לגזור שמא ישהה ומה"ט יאסרו לטבול ביו"ט כה"ג לא גזרו בשביל דרבנן, וביש"ש כתב דלרב ביבי אסור להשהות כלים בטומאתן וכן כלים חדשים ולשאר אמוראי שרי, ולפמ"ש י"ל דלכל אמוראי אסור להשהות משום תקלה אלא דסברו דלא גזרו לאסור טבילה ביו"ט משום חשש שמא ישהה עד יו"ט דפנוי ממלאכה אדרבה המה סברו כיון דאסור לשהות משום חשש תקלה אין לחוש שמא ישהה עד יו"ט ובפרט אי אמרינן טבילה בזמנה מצוה בודאי אין לחוש שמא ישהה והא דלא מקשה על שאר אמוראי מהא ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי דטעמא משום ישהה די"ל דטעמא שמא ישהה תלי' אי אמרינן טבילה בזמנה מצוה וכתב רש"י בשבת דעשה גמור הוא וילפינן מקרא והי' לפנות ערב ירחץ במים ואם כן מהיכי תיתי שישהה עד יו"ט ויעבור על עשה אלא דכבר כתב בפני יהושע כאן דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה רק באדם אבל לא בכלים דלא כמהרש"א שבת ואם כן שפיר קאמר רב ביבי דטעמא משום ישהה ומיושב בזה קושי' תוספות מ"ט דלא חיישינן באדם נמי שמא ישהה ולפי דברינו א"ש כיון דבאדם טבילה בזמנה מצוה א"כ לא חיישינן שמא יעבור מצות עשה וידחה טבילה בזמנה עד יו"ט ושאר אמוראים יש לומר דסברו טבילה בזמנה לאו מצוה וב"ש וב"ה לא נחלקו בדבר הזה כמ"ש תוס' בנדה וכמו שפסק ר"ת להלכתא דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה א"כ קשי' להו אי חיישינן שמא ישהה מ"ט דלא חיישינן באדם ג"כ דהא כלים ואדם שווים ומשו"ה יהבו טעמא אחרינא וא"כ לא יכול להקשות מהברייתא דתני' משום שמא ישהה די"ל דהברייתא אתי' כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ושפיר יש לחלק בין אדם לכלים משא"כ אי אמרינן לאו מצוה והרמב"ם והרי"ף פסקו דטבילה בזמנה מצוה עיין בב"י סי' תקכ"ד משו"ה הביאו טעמא דרב ביבי דתני' כוותי' ועיין.

הדרין לדברי מחצית השקל והנה אף שיש מקום לחלק מכל מקום מנ"ל להרא"ש לומר בפשיטות דכלים חדשים כיון שאינו אוכל איסור לא חיישינן לתקלה. ונראה לי להביא ראיי' לחילק זה לפי מה שראיתי בספר ראש יוסף חולין בריש חולין על הא דהקשה תוספות על רבינא דמוקי הא דהכל שוחטין ושחיטתן כשירה בטמא במוקדשין דלא ישחוט לכתחילה שמא יגע ואם שחט וברי לו שלא נגע שחיטתו כשירה והקשו בתוס' דהא דם קדשים אינו מכשיר משום דאינו נשפך כמים ותירצו דחיבת הקודש מכשיר והקשה בנוב"י קמא וכן בראש יוסף דזה אתי' שפיר אי חיבת הקודש מכשיר מדאורייתא שפיר יש לגזור שמא יגע אבל אי מכשיר רק מדרבנן וכן פסק הרמב"ם א"כ אמאי חיישינן שמא יגע ותירץ ברא"ש יוסף דשאני טומאת תרומה וקדשים כיון דכתיב ושמרתם את משמרת תרומתי שצריך לשמור התרומה שלא לטמאה ואף שנטמא מדרבנן כיון דעכ"פ צריך לשרוף ושלא לאכלה עובר על עשה דמשמרת תרומתי יע"ש והסברא נכונה וא"כ יש להקשות ג"כ כאן אמאי לא חיישינן בולד הטומאה לתקלה שיטמא תרומה דהא כיון דעכ"פ מדרבנן יהי' מטמא תרומה וצריך לשרפו עבר נמי על דאורייתא ושמרתם את משמרת תרומתי ויעבור על עשה כמו באב הטומאה וע"כ צ"ל דשאני אב הטומאה דאם ישתמש בהכלי תרומה ויאכל התרומה אז יאכל איסור דאורייתא משא"כ בולד הטומאה אף אם יאכלנו מ"מ אינו אוכל איסור דאורייתא רק שעבר על משמרת תרומתי אבל מ"מ אינו נאסור התרומה לאכול מה"ת ומשו"ה לא גזרינן שמא ישהה והוי דומי' דכלים חדשים שלא נאסר המאכל באכילה מה"ת רק עבר ששימש בכלי בלא טבילה ומבואר כחילוק של מחצית השקל וא"ש.

ובכ"ס מקשה על טעמא דר"ב דהא אמרינן בש"ס פסחים כ' תקלה עצמה תנאי הוא וב"ה מתיר בזילוף בתרומה טמאה ולא חיישינן לתקלה והאיך אמר רב ביבי טעמא דב"ה משום שמא ישהה ואתי' לידי תקלה ומתרץ דלא חייש ב"ה רק בתרומה טמאה שלא יצטרך לשפוך אבל לשהות לכתחלה אף לזמן מועט אין לשהות יע"ש, וכן ראיתי בפלתזי סי' ס"ט סקי"ב שמחלק כן דמה"ט אין לשהות בשר בלי מליחה ג' ימים אע"ג דמותר לצלי משום חשש תקלה אף דהוי זמן מועט משום דאין תועלת בשהיתו דלבישול לעולם לא יהי' ניתר ולצלי תיכף מותר משא"כ בידי ספק עוף טריפה שמוכרח להשהות ועוד מחלק שם דשאני ספק עוף טריפה דבדיל מיני' ולית ליה שריותא למיכל עכשיו משא"כ הך בשר דיכול למיכל בצלי יש לחוש שיבשל ג"כ יע"ש ומה"ט יש לומר נמי דחיישינן בכלים טמאים אף לזמן מועט כיון דיכול להשתמש בו בימי טומאתו או שאינו רוצה לאכול חולין בטהרה ישתמש בו תרומה ג"כ כיון דיכול להשתמש בו חולין.

וראיתי בתוספות יו"ט דמחלק מה"ט וכתב דאין לחוש לתקלה בכלים חדשים דלא שייך תקלה לגבייהו דאין משתמשין בהם כל עיקר עד שיטבלו וכונתו כמו שכתבתי וצ"ל אע"ג דמצינו חשש תקלה אף בספק טריפה וכדומה מ"מ לגזור שמא ישהה ויבוא לידי תקלת לא גזרינן רק היכי דהחשש תקלה יותר קרובה כמו בכלים טמאים דיכול לשתמש בו יש חשש קרוב שישתמש בו ג"כ תרומה משא"כ בכלים חדשים דיותר רחוק לא גזרינן שמא ישהה אם מתירין לטבלו ביו"ט.

אבל זה איזה שנים אמרתי חילוק נכון בין כלים טמאים ובין כלים חדשים דבשלמא בכלים טמאים דיכול עכ"פ להשתמש בו חולין. וא"כ שפיר יש לחוש שמא ישהה הכלי עד יו"ט להטבילו משא"כ בכלים חדשים שלא יכול להשתמש בו כלל מהיכי תיתי שיניח הכלי בביתו מבלי להשתמש בו ובודאי ימהר להטבילו תיכף שיבוא לידו כדי שיכול להשתמש בו והסברה ברורה ונכונה בעזה"י ולפמ"ש הש"מ דטעמא דשמא ישהה משום שמא יהי' לו אונס ביו"ט ולא יכול להטבילו ונכנס למועד כשהוא מנוול א"כ בטבילת כ"ח לא שייך זה ומכל הני טעמא יש לצדד להקל בטבילת כ"ח.

ובשג"א סי' נ"ו האריך דלטעמא דר"ב ורבא טבילת כלי זכוכית דלכ"ע מדרבנן מותר לטבול כמו ולד הטומאה דליכא טעמא דר"ב ורבא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' יו"ט לפי שהיא טהור מה"ת ורק לטעמא דר"י ורבה אסור בכלי זכוכית דדוקא בולד הטומאה לא גזרינן דכהנים זריזין הן משא"כ בכ"ח דשכיחי ויש לגזור ובאמת גם זה לא פשיטא לפמ"ש הרשב"א וכן הש"מ בשם הריטב"א דלאמת גם לרבא אמרינן כתירץ הש"ס כמו לרבה ור"י דכהנים זריזין ולא צריכין לומר משום דהוא דרבנן לא מחזי כמתקן ועיי' בהה"מ שכתב דיש להעמיס ג"כ בהרמב"ם כן דטעמא דולד הטומאה כיון שהוא מדרבנן לא משכחת אלא בכהנים א"כ גם לרמב"ם אינו מוכח להתיר בכלי זכוכית אלא שפשטות דברי הרמב"ם משמע שהוא מדרבנן וי"ל דטעמא דרמב"ם דלא רצה ג"כ לומר לר"ב ורבא כמו דמתרץ לר"י ורבה משום דכהנים זריזין דהתוס' הקשו דהא גם בישראל משכחת דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה ותירצו דמיירי בכלי שאינו ראוי' לשמש בתוכו מים כמו כלי מנוקב ובודאי דוחק גדול לאוקמי הברייתא דתני סתם נטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט בכלי מנוקב דוקא ובשלמא לרבה ולר"י א"א לתרץ ולאוקמי הברייתא באופן אחר משום דקשי' דנגזר נמי ולד אטו אב הטומאה אבל לר"ב ורבא דיכולין לומר משום דהוא מדרבנן לא חיישינן לתקלה ולא מחזי כמתקן בודאי יותר לנו לומר טעם זה לאוקמי הברייתא במורווח בכל כלים והרשב"א דכתב דגם לר"ב ורבא יש לנו לומר טעם האמור בגמרא הוא לשיטתו אזיל דלא ניחא ליה בתירוץ התוס' דברייתא דוקא בכלי מנוקב כמו סל וקופה דמסתברא בכל כלי וה"ק טומאת ולד הטומאה היכי משכחת לה גבי כהנים אע"ג דלפעמים משכחת לה נמי אפילו בחולין מלתא דלא שכיח הוא ואף בה לא גזרו רבנן ומשו"ה כתב דלאמת י"ל גם לרב ביבי ורבא תירץ הש"ס כמו לרבה ור"י דהא הברייתא בכל כלים איירי ובזה יישבתי דברי הרמב"ם בפכ"ד מהל' שבת שפסק כרבנן דרבי דמתניתן ושאין משיקין איירי אפילו בשבת.

והצל"ח מקשה דהא שמואל קאמר בפירוש אין מטבילין את הכלי על גבי מימי' לטהר ביו"ט א"כ שמואל מוקי מתניתין ביו"ט כרבי ולמה פסק הרמב"ם כרבנן ונדחק ונראה דתוס' הקשו למה אין מטבילין על גבי מימיו דהא מתרי טעמא יהי' שרי חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא אלא בולד הטומאה ובשלמא אי מתניתין כרבנן בשבת ניחא ותירצו דמ"מ אסור לגרום טומאה לכלי בידים כדי שיטבלנו אח"כ יע"ש, ובאבני מלואים עמד על דברי תוס' אלו כיון דיכול לשהות תחילה ולד הטומאה לטבול ביו"ט הוי כמו לכתחילה ומה לי לגרום טומאה או לשהות הכלי לתחילה ע"מ לטבלו ביו"ט וע"כ כתירוץ הראשון והנה הפנ"י וכן הצל"ח כתבו דכל קושי' תוס' רק לר"ב ורבא דהא לר"י ורבה כיון דלא גזרינן ולד הטומאה רק משום דכהנים זריזין ובכלי מנוקב דוקא כמ"ש תוס' א"כ במשיקין דאיירי במשקין ובכלי שאינו מנוקב לא קשה קושי' תוס' מולד הטומאה ורק מנטמא ביו"ט וע"ז שפיר יש לתרץ משום דאסור לגרום טומאה בידים אבל לר"ב ורבא דקשי' ג"כ מולד הטומאה דהוי דרבנן א"א לומר רק דמתניתן כרבנן ושבת שאני כתירוץ ראשון של תוס' דהא כיון דלדידהו משהינן אפילו לכתחילה ולד הטומאה לטבול בידים הוי כמו לגרום טומאה לכתחילה וא"כ י"ל דשמואל סבר כטעמא דרבה ור"י ויכול לאוקמי מתניתין כרבי ג"כ דהא לא קשה מולד הטומאה לטעם דידהו אבל הרמב"ם דפסק כר"ב משום דתני' כוותי' וכרבא ולפמ"ש הרמב"ם דטעם דולד הטומאה מותר משום שהוא מדרבנן א"כ א"א לומר כתירוץ שני של תוספות משום דאסור לגרום טומאה אף של ולד הטומאה ולהטבילו ביו"ט וע"כ כתירוץ הראשון דלרבנן דמתניתן בשבת א"ש ומה"ט לא מחלק ג"כ הרמב"ם בהל' שבת בין אב או ולד הטומאה דמוכח ממתניתן ג"כ דבשבת אף ולד הטומאה אסור וברייתא דוקא ביו"ט מחיש דקיל יותר משבת ועיין.

ולדינא בודאי בשבת אף בכלי זכוכית דלכ"ע מדרבנן מ"מ יש להחמיר מלטבול כמ"ש בשג"א משום דלרבה ור"י אסור משום גזירה דשכיח ולפמ"ש הרשב"א מש"ס גם לרבא ור"ב י"ל כתירץ הש"ס דטעמו דולד הטומאה משום דלא שכיח וא"כ בכלים חדשים דשכיח אסור לכ"ע וכן כתבתי די"ל אף דהוי דרבנן מ"מ שייך טעמא דמתקן לפי שיטת הר' אלחנן די"ל דוקא בטמאים דלא יכול להשתמש מיד משא"כ בחדשים אף בדרבנן שייך מתקן וכן לפי סברת הרשב"א דשאני כלים חדשים דלא יכול להשתמש בו מקודם מחזי יותר כמתקן מכלים טמאים ובלא"ה מוכח מרמב"ם דבשבת לא התירו כלל בולד הטומאה דחמיר מיו"ט לרבנן אבל ביו"ט דכתב הרמב"ם רק טעמא דשמא ישהה וכבר כתבתי דבזה שפיר יש לומר דלא שייך ישהה כלל בכלים חדשים כיון דלא יכול להשתמש בו כלל מהיכי תיתי שישה' הכלי וגם מטעם דמחלק בתוס' יו"ט א"כ אף שאין להקל בכלי מתכות דאורייתא מ"מ בכלי זכוכית יש לצדד להקל לעת הצורך בפרט אם לא הי' אפשר לו לטבלו מעי"ט דגם לטעמא דמתקן יש להקל אף שכתב מג"א בסי' תק"ט ס"ק י"ד דאין מורין כן מ"מ בדרבנן יש להקל ועיין בפרמ"ג סי' שכ"ג מה שכתב לענין להתיר הגעלת כלים בנטלפ"ג או בשאר איסור דרבנן הנלענ"ד כתבתי פה פרעסבורג חשון תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה