אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה לג

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה לג

תשובה לב

ישאו הרים שלום חיים ברכה עד עולם ה"ה ידיד נפשי חביבי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים בתורה מלא וגדוש כזה ראה וקדש הגביר המפורסם צדיק ונשגב כש"ת מהו' משה מיינץ נ"י זיו והדר בק"ק פראנקפורט דמיין יע"א.

יקרת מכתבו קבלתי בדין שמוש כהן שכבר האריך והרחיב הדיבור בו אבא מאוה"ג ז"ל בכתב סופר או"ח סי' ט"ו, ולבסוף מסיק לדינא דגם לשמש כהן בכהן נמי אסור כיון שמוצא דין זה מירושלמי ברכות דמשמש בכהונה מעל כהקדש, א"כ ליכא חילוק בין כהן המשמש או ישראל, ואף דכהן לא מחייב בעשה דקדשתו לכבדו ולהקדימו בכל דבר מ"מ איסור תשמיש בכהונה הוא משום דמבזה בקדושתו וזה שייך ג"כ בכהן וכבר מביא שם כמה ראיו' שמוכרחין אנו לחלק בין לכבדו או להשתמש בו אע"ג דיכול למחול על כבודו כדמוכח מברייתא מ"מ לא יכול למחול להשתמש בו ולא יכול למחול על בזיונו ולבזות בכהונתו, אבל מ"מ הר"פ מדמה זה ג"כ וכתב ומביא ראיה מגמ' קדושין דף כ"ב דעבד כהן אינו נרצע משמע דשרי לאשתמושי בו וע"כ משום דיכול למחול ועיי' בטו"ז סי' קכ"ח שכ' דווקא להנאתו אבל בלא הנאתו לא יכול למחול, ובאמת מסתימת רמ"א שכתב סתם דאסור לשמש בכהן רק אם מוחל משמע אפי' אינו להנאתו נמי יכול למחול, והקושי' שמקשה ע"ז מדפנו כבר תי' בהג"מ פ' הנזיקין בשם מהר"מ דעל איסור אינו יכול למחול רק על כבודו כמו ת"ח שמוחל על כבודו עיי"ש, והג"מ פ"ג הלכות עבדים כ' כמה ראיו' מגמ' בבלי' דמותר לשמש בכהן, ואח"כ הקשה מירושלמי משמש בכהונה מעל והניח בקושי' משמע דל"ל כל החילוקי' ובכל אופן אסור לשמש בכהן יע"ש.

והנה המל"מ שם יצא לחלק בין כהן חבר לכהן ע"ה וכן מוכח מריב"ש דמותר לשמש בכהן ע"ה ולא קשה מסוגי' דקידושי' די"ל בכהן ע"ה ועיי"ש, ורציתי להביא ראי' לדברי' הריב"ש מרש"י חולין פ' הזרוע דף קל"ג בד"ה א"ל לשמעי' שכ' רש"י לשמשו של בע"ה והוא כהן, ועיי' במג"א קכ"ח שכ' דמסוגי' זו ראי' דמותר לשמש בכהן, דהא רבא שימש בכהן וכבר תמהו עליו דהא רש"י פי' לשמעי' שם בע"ה אבל מ"מ יש ראי' דהא בע"ה ר' יוחנן היה וא"כ היכא שימש ר' יוחנן בשמש כהן וע"כ שמותר לשמש אבל באמת יש להבין למה פי' רש"י לשמעי' של בעה"ב כיון דלשון לשמעי' יותר משמע שמעי' של רבא, ועי' בח"ס ואתי נמי שפיר מה דאמר ר' יוסף שמעא בע"כ מזכי' כמ"ש בת"ח ורש"י צריך לדחוק בפירושו יעיי"ש.

ונ"ל שהכריח רש"י לזה קושי' הג"מ דמיורושלמי מוכח דאסור לשמש בכהן וע"כ צ"ל דמיירי כאן בכהן ע"ה דמותר להשתמש בו אלא שקשה על זה לפי מה דאמרינן פ' הזרוע דף ק"ל ע"ב שאסור ליתן לכהן ע"ה מתנות ויליף מקרא דכתיב למען יחזקו בתורת ה' ואף שכ' תוס' שם ד"ה מניין וכו' זה דווקא ביש כהן חבר אבל באין כאן כהן חבר יתנו לכהן ע"ה וא"צ להמתין לכהן חבר מ"מ קשה כאן דהא רבא היה באותה סעודה א"כ לדברי רש"י דרבא כהן הוי א"כ היה כאן כהן חבר ולא יכול הבעה"ב ליתן מתנתו לשמעי' וגם רבא האיך אמר זכי לן מתנתא, כיון שאסור ליתן מתנותיו לכהן ע"ה והוא זכה בשביל כהן, ואף שי"ל דלא אסור ליתן לכהן ע"ה רק אם הוא מחזיק לעצמו מתנותיו ובקרא למען יחזקו בתורת ה' כתיב, אבל הכא שזכה רבא בשביל שמעי' ומיד זכה בה רבא א"כ י"ל שיכול ליתן גם לכהן ע"ה אם מזכה מתנותיו לאחר ששייך ביה למען יחזקו וכו' מ"מ דוחק לומר כן דהא מקרא משמע דעיקר מצוה ליתן לכהן חבר ומשו"ה זכי להו רחמנא כ"ד מתנות כהונה למען יחזקו וכו' ולא לכהן ע"ה אף שנותן מתנותיו לישראל חבר ועוד כיון דרבא נמי כהן היה לשיטת רש"י ולא רצה לזכות בשביל עצמו במתנות היינו כמו שפי' רש"י דלא רצה לשאל בפיו חלקו, ומשו"ה אמר לשמעי' זכה לי שהוא יזכה במתנות ע"י שמעי' והכא לא היה צריך לכך כיון דשמעי' ע"ה והוא כהן חבר בודאי היה צריך ליתן הבעה"ב מעצמו מתנותיו לו ולא היה צריך לשאול בפיו ועל משקל נמי לא שקלינהו לא היה חייש רבא דהא לקח ע"י שמעי' וע"ז אמר ר' יוסף דלא היה לזכות ע"י שמעי' משום דאפשר לי' ומשו"ה נ"ל פירש"י דמיירי בשמעי' של בעה"ב ואף ששמעי' הוא ע"ה מ"מ נ"ל שמותר ליתן לו אף שיש כאן כהן חבר לפמש"כ תוס' פי' כה"ב דף ק"ד ע"ב ד"ה ונתנת וכו' בשם רש"י דהיכא דאיכא כהן ע"ה עני ויש כהן חבר שאינו צריך כלל שיש ליתן לכהן כיון שיצטריך ליתן לו חולין א"כ הכא נמי נ"ל כיון שצריך ליתן לשמעי' חולין ומחויב ליתן לו דבר אחר אם לא יתן המתנות ומרוויח ע"י כך יכול ליתן לו מתנותיו ואף שיש לחלק קצת דתוס' לא כ' זאת רק בכהן עני דמצוה ליתן לו ומחויב להחיותו כמו כל עני מ"מ תוס' שכתבו שאם לא יתנו לו יצטרך לתת לו חולין משמע האיך דמרוויח ע"י מתנות אם נותן לכהן ע"ה ויש לו הנאה ממנו אם יתן לזה לא צריך ליתן לכהן חבר, רק אם שווין אצלו ואין לבעה"ב שום הנאה אם יתן לזה או לזה צריך ומצוה ליתן לכהן חבר אבל היכא שיש לו הנאה אם נותן לזה דוקא יוכל ליתן למי שירצה וטובת הנאה שלו הוא ושפיר הכריח רש"י לפרש דוקא בשמעי' של בעה"ב.

ובזה יש לפרש ג"כ דברי תוס' שכתב דלא גרסינן רבה אלא רבא דרבה כהן היה יעיי"ש וצריך להבין מה הכריח תוס' לזה דהא רש"י כבר נשמר מזה אף שגם הוא כהן היה מ"מ לא רצה לשאול בפיו כמו שאמרינן וילפינן מברייתא דלעיל ויטו אחר הבצע דהיינו חלקם שאלו בפיהם ובודאי גם רבא ידע האי ברייתא ומשו"ה אמר לשמעי' זכי לי, ולפמ"ש א"ש שתוס' פי' לשמעי' כפשוטו דמשמע לשמש שלו וכמו שמשמע נמי מדר' יוסף דאמר שמעי' בע"כ מזכי וזה דוקא שייך בשמש שלו, ורש"י לפי' צריך לדחוק וא"כ קשה היכא יהיב הבעה"ב מתנותיו לשמעי' כיון שע"כ שמעי' ע"ה הוא דאל"ה אסור לשמש בכהן חבר וצ"ל דלא היה כאן כהן חבר וגם לא צריך להמתין על כהן חבר כמ"ש תוס' לעיל וא"כ ע"כ מוכרח דגרסינן רבא דלא היה כהן דאי רבה דהיה כהן א"כ לא היה יכול ליתן מתנותיו לשמעי' שלו ואתי הכל שפיר לפי חלוקו של המל"מ דמותר לשמש בכהן ע"ת ויש לנו ראי' מכאן ועיין.

שבתי וראיתי דבלא"ה נמי א"ש מה שראה רש"י על ככה לפרש ששמעי' של בעה"ב דהא רבא אמר זכי מתנת' דהיינו כמו שפי' רש"י שהוא יקבל מתנותיו בשבילו ואע"ג דלא אתי' לידי' דשמעי' דווקא במכירי כהונה דהוי כאתי לידי' דאל"ה לא יכול לקבל בשבילו מתנותיו ומשו"ה פי' רש"י דמיירי בשמעי' של בעה"ב ובוודאי היה נותן לו כל מתנותיו ונכון הוא.

והג"מיי הביא עוד כמה ראיו' מש"ס דמוכח שמותר לשמש בכהן ופר"מ נ"י הוסיף עוד ראי' מדילי' מש"ס ברכות פ"ב דתני' הפועלי' אין יורדי' לפני התיבה ואין נושאין כפיהן א"כ מוכח דמותר לשמש בכהן, ומשה שפיר קאמר ותמי' קיימת על כל המדברים בענין זה שלא הביאו ברייתא מפורשת.

והנה לחלוקו של סמ"ג דמחלק בין משמש בשכר או בחנם לא קשה מברייתא דהא בפועלים איירי והיינו בשכר וגם לפי דברי המל"מ י"ל דמיירי בכהן ע"ה אלא שזה יש לדחות דהא קתני נמי בברייתא דאין יורדי' לפני התיבה להוציא אחרים, א"כ בוודאי לאו בכהן ע"ה איירי דלא יכול לירד לפני התיבה, ובזה יש לדחות נמי אם ירצה המשיב להשיב דיש לאוקמא הברייתא בכהן קטן קודם שהביא ב' שערות או לאחר י"ג שלא הביא סימני סריס דהוי קטן עד ל"ו שנים ולפמ"ש המג"א בסי' רפ"ד דבכהן קטן לא שייך עשה דוקדשתו משום דאינו באת לחם אלוקי' הוא מקריב יעיי"ש, ולפי דבריו מותר להשתמש בכהן קטן ואף שתנן במגילה ד' כ"ד דקטן אינו נושא את כפיו א"כ ע"כ בגדול איירי הברייתא מ"מ עדיין י"ל לפמ"ש תוס' במגילה שם דהא דקטן אינו נושה כפיו זה דוקא בלא אחרי' אבל אם כהני' אחרים יכול לישא כפיו פסק בש"ע סי' קכ"ח א"כ יש לאוקמא הברייתא בכהן קטן ואין נושאין כפיהם עם אחרים אבל מהא דנקיט הברייתא נמי ואין יורדין לפני התיבה דע"כ בגדול איירי דקטן אינו יכול לירד לפני התיבה להוציא ציבור ומסתמא הא דבכושאי' כפיה' נמי בגדול איירי וא"ש ראי' פר"מ מברייתא זו.

אבל מ"מ יש לאוקמי עוד הברייתא בכהני' בעלי מומי' דלפי שיט' מג"א דבכהן קטן ליכא עשה דוקדשתו משום דאינו בר הקרבה א"כ ה"נ בכהן. בעל מום ליכא בעשה וקדשתו ועיי' בפמ"ג בפתיחה להלכ' נשיאות כפים שתלי' זה בזה עיי"ש, ואבא מאוה"ג זצ"ל רצה לעשות סמוכי' לדברי המג"א מרש"י פ' הנזקי' בד"ה וקדשתו דנקט רש"י סיפא דקרא כי את לחם וכו' וע"כ רצה רש"י לאשמועינ' בזה דכהן קטן או בע"מ ליתא בעשה זו יעיי"ש. ולפום רהיטא הייתי אומר לפמ"ש ביש"ש להקשות דמגמ' מוכח דדרשינן מוקדשתו לפתוח ולברך ראשון ורש"י בפ' אמור מביא בשם תורת כהני' דדרשינן מסיפא דקרא קדוש יהי' לך לפתוח ולברך ראשון, וחפשתי בספרים ומצאתי בס' באר שבע על מס' הוריות שכבר הרגיש בזה, והניח בתימא ורציתי לומר דמשו"ה נקט סיפא דקרא להורות לנו דלא ילפי' מוקדשתו לפתוח ראשון דמזה דרשינן דרשא אחריתא, היינו דאם לא רצה דפנו רק ילפינן מקדוש יהי' לך וגמ' רק רישא דקרא נקיט ולפי"ז ליכא ראיה מדברי רש"י לדברי מג"א, ולאחר כתבי זאת מצאתי בפרישה סי' קל"ה ובסי' ר"א שתמה על דברי רש"י והרגיש בסתירת הדרשות ותי' כמו שכתבתי ונהנתי.

ולפמ"ש הפרישה בדברי רש"י אין לנו הוכחה דמותר להשתמש בכהן קטן או בע"מ, אלא שיש ראי' להיפך זה. ופר"מ נ"י הביא לנו ברייתא דספרא מובא בס' החינוך במצוה רע"ט דגם בכהן בע"מ אסור להשתמש דמרבינן מקדוש יהי' לך דמרבינן בע"מ וכן ציין בהגהות זקיני רבינו מהרע"א זצ"ל על דברי המג"א רפ"ד, ובספרא דרשינן מקדוש יהי' לך לרבות בע"מ וקדשתו איירי בכהנים תמימי' א"כ אי ילפי' מוקדשתו לפתוח ראשון י"ל דוקא בכהן תמים אבל אי ילפי' מקדוש יהי' לך כיון שזה אתי לרבות בע"מ מוכח דאפי' בע"מ נמי הוא בעשה לפתוח ולברך ראשון. ואפילו אי ילפי' מוקדשתו מ"מ י"ל דשייך ג"כ עשה זו בכהן בע"מ כיון דכתי' קדוש יהי' לך בע"מ לרבות א"כ חזינן דדיניהם שווים וצריכים לקדש כהן בע"כ אפי' בע"מ א"כ מרבינן נמי בע"מ לעשה זו לפתוח ולברך ראשון ולכבדו לכל דבר כמו כהן תמים וכן נמי כהן קטן כמו שסבר הרדב"ז ובתשו"ת מהרי"ט דהא בהא תלי' וקמה וגם נצבה ראי' פר"מ נ"י מבריי' דברכו' דמותר להשתמש בכהן, ואין לנו רק חילוקו של סמ"ג דבשכר שרי לשמש בו, ויש כאן ראי' לשיטת הסמ"ג דשאר חילוקי' כבר דחינו שא"א לומר ולאוקמי ברייתא זו ועיין.

והנה פר"מ נ"י ציין והביא לנו ברכה לעיי' בס' ברכי יוסף בשיורי ברכה שהניח אחריו, והאריך שם אריכו' נפלא בענין זה ונקיטנא סוף דבריו מה שהניח בצ"ע ומקשה על דברי רמ"א בסי' קכ"ח שסתרי אהדדי מסי' רע"ב בח"מ שכאן כ' דמותר לשמש בכהן ויכול למחול אם ירצה אף שבזיון הוא לכהונה לשמש בו, ובח"מ שם נקיט כשיטת הרא"ש דזקן ואינו לפי כבודו דפטור להחזיר אבידה לפי שאינו לכבודו אסור למחול ולבזות כבוד תורתו להחזיר אבידה יע"ש ויש להקשות ולומר דגם הרמב"ם דסבר דמותר לזקן ואינו לפי כבודו להחזיר אבידה מ"מ זה דווקא שם דמ"מ אף שפטור מלהחזיר אבל אם מוחל על כבודו ומחזיר בוודאי מקיים העשה, אלא דלא עבר על עשה אם לא מחזיר והתורה פוטרו, ועיי' בב"י סי' רע"ב שכ' דהרמב"ם סבר דמשום כבוד שמים יכול למחול יעיי"ש, אבל מדברי הרמ"א משמע שיכול הכהן למחול להשתמש בו אף שלא עבד שום מצוה בשימושו וקשה לכל השיטות וצ"ע.

ונלפענ"ד לתרץ דברי הרמ"א בשנרחיב הדיבור קצת, דהנה ראיתי בס' ט"א מגילה כ"ח ע"א, שרצה להוכיח דאסור לת"ח למחול על כבודו ולבזות עצמו אף שיכול למחול על כבודו מ"מ אינו רשאי לבזות עצמו, דאל"כ דאף בכה"ג יכול למחול א"כ קשה מסוגיא דשבועו' פ' שבועות העדות דף ל' ע"ב דאמימר אותבינה לעדים אע"ג דכתיב יעמדו שני האנשים מ"מ עשה דכבוד התורה עדיף ואי אמרת דרשאי למחול א"כ הוי כמו אונס שגירש דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא א"כ ה"נ אמאי דחי וע"כ דאין יכול למחול, והנה הט"א לא הביא שיטת הרא"ש ורמב"ם בח"מ בסי' רע"ב אי זקן לפי כבודו יכול למחול או לא ולשיטת הרמב"ם קשה קושי' הט"א ובאמת כיוצא בו מקשה ג"כ תוס' כתובות פ' אלו נערות דף מ' על סוג' ב"מ ל"ב ע"א יכול אם אביו אומר לו הטמא וכו' דה"א דעשה דכיבוד אב דוחה עשה ול"ת ועשה דטומאה דהא האב יכול למחול ואי אמר לא בעינא ליכא לעשה כלל ותי' בתוס' ב' תירוצים יעיי"ש, וכל ב' תירוצי תוס' י"ל ג"כ לשיטת הרמב"ם דפסק שיכול למחול זקן על כבוד תורתו שלא קשה עליו קושי' הט"א מסוגי' דשבועות ולא מוכח דת"ח אינו יכול למחול על בזיונו כמובן.

וראיתי בקצה"ח ח"מ סי' צ"ו שמקשה מעצמו קושי' התוס' פ' אלו נערות ותי' כמו שאמרינן דה"א דעשה דכבוד אב דוחה אל"ת משום דהוקש כבודם לכבוד שמים א"כ ה"נ אף שיש לדחות עשה זו אם אמר לא בעינא מ"מ ה"א דעשה זו עדיפא משום דהוקש כבודם לכבוד שמים.

והנה לפי דברי הקצה"ח יש לישב נמי קושי' הט"א דהא רש"י כ' בשבועות דעשה דכבוד התורה ילפינן מאת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח א"כ גם עשה דכבוד התורה הוקש לכבוד המקום ומשו"ה דחי נמי אף דאפשר למיעקר והתמיה' קיימת על הני שני גאונים שלא ראו דברי תוס' ישני' בכתובות שם ומתוס' מוכח דלא ניחא להו בכך לתרץ משום דה"א דעשה זו עדיפה כמו שאמרינן דצריכי' קרא לגלות דלא דחי כיבוד אב עשה ול"ת וצריך טעמא למה.

ונ"ל דתוס' לשיטתו ביבמות בסוגיא דעשה דוחה ל"ת בד"ה בלאו דמחמר שכ' תוס' שם בהא דרצה למילף שם דאף לאו דכרת נדחה מפני עשה משום דצריך לגלות דלא נדחה שבת מפני עשה דכיבוד אב אע"ג דאמרינן בב"מ דשאני כיבוד אב דחמיר משום דהוקש כבודם לכבוד המקום מ"מ מחלק תוס' שם דשאני עול"ת דקל אבל לאו דכרת דחמיר לא אמרינן בכה"ג הוקש כבודם א"כ י"ל נמי כיון דאמרינן דעשה דאפשר למיעקר לא דחי לאו משום דהאי עשא קילא משאר עשה וא"כ הוי כמו לאו דחמור דלא אמרינן דידחה משום דהוקש כבודם לכבוד המקום ומשו"ה תירץ תוס' תירוצים אחרים ועיין.

והנה לאחר העיון רציתי ליישב קושי' הט"א וגם קושי' תוס' דשאני בכיבוד אב אף דיכול למחול על כבודו היינו אם מוחל על כבודו לא עבר הבן על העשה דכיבוד האב אבל מ"מ אם מכבדו מקיים עשה וכמ"ש לעיל בזקן ואינו לפי כבודו ואף דהתורה פטרי מלקיים עשה דהשבת אבידה או עשה דטעינה ופריקה מ"מ בוודאי אם מוחל על כבודו ומשיב האבידה מקיים עשה זו, וה"נ כן הוא, ואם כנים דברינו יש לפרש בזה דברי תוס' בכתובות שם שמתרץ בחד תי' דשאני כיבוד אב דמיד שצוה אותו איכא עשה לעשות מצותו יע"ש, ודברים אלו קשים להולמן כפי פשוטם דהא באונס נמי אם לא תרצה למחול מ"מ לא דחי כיון שיכולה למחול א"כ הכא אף שצוה לעשות מ"מ גם אח"כ יכול למחול על כבודו ולמ"ש א"ש בכוונת תוס' דשאני הכא דמיד שצוה אותו ומגלה דעתו שחפץ בה אף שמוחל אח"כ ואינו עובר על עשה מ"מ אם מקיים הבן אח"כ ועושה רצון אביו עושה מצוה ומקיים עשה ונכון הוא בעזה"י.

ולאחר בינותי בספרי' מצאתי את שאהבה נפשי בשיטה מקובצת על בב"מ בסוגי' שם שמקשה גם קושי' תוס' בכתובות ומביא בשם הרמ"ה דשאני התם בכיבוד האב דמ"מ מקיים המצוה ולא נדחה המצוה מכל וכל ומקיים העשה גם אח"כ וכן כ' ג"כ הרדב"ז בתשובה תרע"ב, וברוך החונן לאדם דעת שכוונתי לדעת הקדושים בזה, ומיושב נמי שפיר קושי' הט"א, והרמב"ם נמי סבר כן ול"ק מסוגי' דשבועות ועיין.

אלא שמדברי הרשב"א מוכח דלית לי' סברא זו שכתב בתשובה י"ח ויהיב טעמא דלא מברכינן על מצות דכיבוד אב ואם משום דאי אמר לא בעינא ומוחל על כבודו ליתא לעשה כלל ומביא ראי' מגמ' כתובות דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ומשמע מדברי רשב"א דלא כרמ"ה ורדב"ז שסברו דמ"מ אף אי מוחל איכא עשה רק שלא עבר על עשה דא"כ יכול נמי לברך על מצוה זו כיון דמקיים העשה אף שלא מחויב עליה כמו שמברך על שחיטה ועל טלית אף דלא מחויב ללבוש טלית רק אם לובש טלית צריך לעשות ציצית ומברך עליה, וא"כ ה"נ יכול לברך וע"כ דרשב"א סבר דליכא עשה כלל ועיין.

בהא נחתינן ובהא סלקינן דלא מוכח דברי ט"א שרצה לחדש מכח קושיתו דאין ת"ח רשאי למחול על כבודו היכא דמבזה בזה כבוד תורתו, אלא שמביא עוד ראי' עצומה מדברי ר' יוחנן דאמר ת"ח שמברך לפניו כהן מחויב מיתה משמע אע"ג דמוחל על כבודו מ"מ אינו יכול למחול ולברך כהן ע"ה לפניו מפני שזה ביזה לת"ח ולכאורה מוכח מזה היפך שיט' הרמב"ם אלא שגם זה יש לדחוק לפי דברי ב"י בח"מ שם דלכבוד שמים דווקא יכול למחול או כמ"ש דמ"מ מקיים העשה אבל בכאן לא יכול למחול על כבודו לפני ע"ה, ועוד י"ל לפי שיט' המרדכי הובא בב"י סי' ר"א הא דר"י מיירי דווקא אם רוצה לכבד שיברך לפניו כהן ע"ה דרך חק ומשפט כהונה ומראה בזה שעדיפה לי' כבוד כהונה מכבוד התורה אז מחוייב מיתה אבל אם מוחל כבודו בלא זה יכול למחול ולא קשה על שיטת הרמב"ם מהא דר' יוחנן וא"ש.

ונבא ליישב דברי הרמ"א דלא סתרי אהדדי דרמ"א ח"מ תפס לעיקר כשיט' הרא"ש שם דזקן אינו יכול למחול על כבודו ולהשיב אבידה ואף לקיים עשה ולכבוד שמים אינו יכול דעדיפא כבוד דילי' וא"כ י"ל זה דווקא בעשה דכבוד התורה דעדיפא הרבה אבל בעשה דוקדשתו דלא עדיפא כ"כ כמו שכ' תוס' בסוף פ' הנזיקין ובמגילה דעשה וקדשתו אינו אלא בשוין אבל באינו שווים ליכא עשה דוקדשתו כלל וכן מפורש במתני' הוריו', ודוקא בשווין א"כ חזינן דכבוד התורה עדיף מכבוד כהונה, וי"ל דכה"ג גם הרא"ש דסבר דלא יכול ת"ח למחול על כבודו היכא דמבזה בו מ"מ דוקא בעשה דכבוד התורה דחמיר אבל בכהן י"ל דמודה הרא"ש דיכול למחול גם כה"ג ומיושב שפיר שיט' הרמ"א, ועיין בט"א מגילה שם שרצה להוכיח מש"ס ס"פ קמא דקידושי' במעשה דר' פפא שקרע שיראי דבריה דהאב יכול ג"כ למחול על בזיונו ומחלק בין כבוד אב לכבוד ת"ח, א"כ גם לענין כבוד הכהן י"ל כן ולא סתרו דברי הרמ"א ומיושב על נכון בעזה"י.

ולאחר שסיימתי תשובתי לפר"מ נ"י באה לידי ספר המקנה וראיתי שגם הוא מן המדברי' בענין זה, ומביא בדף כ"ב ע"ב דברי הגהו' מיימוני ויצא שם ג"כ לחלק בין כהן שמשמש בכהן או ישראל, וראיתי ג"כ שכוונתי לדעתו הקדושה בדברי רש"י חולין פ' הזרוע, דכ' רש"י שמעי' של בעה"ב משום מכירי כהונה, ורק מלתא דתמיה' חזיתי בו במה שיצא להקשות על הסמ"ג שמחלק בין משמש בשכר או בחנם דהא בנרצע שלא רצה לצאת חפשי הוי עובד בחנם ולא בשכר והניח בצ"ע, ולפע"ד לא קשה דהא סברת הסמ"ג הוא דליכא ביזוי לכהן לשמש בו אם הוא עושה בשכר כיון שאז לא נקרא שמשמש לאחר רק שעובד לעצמו, והוי כמו שעושה מלאכה לעצמו ולכבוד עצמו הוא דורש ועושה, והסברא נכונה א"כ בוודאי לאו דוקא בשכר ממון דווקא רק כל שהוא להנאתו ולטובתו מקבל שכר מקרי ואטו באגורת כסף תלוי מלתא, א"כ ה"נ בנרצע כיון שאינו נרצע רק אם יכול לומר אהבתי את אשתי ואת בני ולא רצה לצאת חפשי בגפו בודאי אין לך הנאה גדולה מזו ומקרי משתמש בשכר ולא קשה על הסמ"ג ונכון הוא בעזה"י.

ואמרתי להציע לפניו גם כן דברי אגדה מענין זה לפרש מדרש ילקוט בסדרא דשבוע על פסוק ויקרא שם המקום מסה ומריבה ובפסיקתא נאמר שהקב"ה צווח על ריב בני בני ישראל ועל נסותם את ד' והנראה מהפסיקתא שדקדק בקרא דתחלה נאמר מסה ומריבה ואח"כ קאמר להיפך ויהיב טעמא תחלה על מריבה ואח"כ על מסה ומשו"ה קאמר שהקב"ה צווח זה דהנה בשיטה מקובצת ב"מ מביא ירושלמי פאה שהיקש הקב"ה כבודו לכבוד אב ולא עוד אלא שהעדיפו יותר וכן משמע מגמ' דה"א דכבוד האב דוחה כבוד מקום לעבור על מצותו עיי"ש, והקב"ה חס יותר על כבוד ישראל מכבוד עצמו, והנה המריבה היה עם משה ונסו ג"כ את ד' אם יש ד' בקרבינו אם אין, ומשה היה מקפיד יותר על כבוד המקום מכבוד עצמו ע"כ היה קרא שם המקום תחלה מסה ואח"כ מריבה, אבל הקב"ה צווח וחס יותר על כבוד משה מכבודו, ומשו"ה צווח תחלה על ריב בני ישראל שרבו עם משה, ואח"כ על נסותם את ד' כי העדיף ד' כבוד משה מכבודו וזה פירוש נאה בפסיקתא.

ופה תהי' שביתת קולמסי בענין זה, והרחבתי הדיבור קצת להשתשע בשיעשועי דאורייתא עם כבודו הרמה שרב בעיני, ואם יש לפר"מ נ"י להשיב על דברי מאד יערב לנפשי, הכ"ד כתבתי וחתמתי פה פרעסבורג יום ג' לסדר יתרו א"ת הברכ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה