שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה כו
שלום וכ"ט לכבוד אחי חביב נפשי הרבני המופלג חרוץ ושנון ז"ר יפ"ת בע"פ העדני העצני צדיק תמים כש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י (כעת הוא הגאון אבדק"ק ערלוי יע"א.)
מכתבך קבלתי וכו' והנה מעט צרי במכתבך ששלחת לי לרוב החביבות כי בא בעתו ובזמנו בזאת חנוכה ועיינתי בו איזהו רגעים כי ידעת כי אני עמוס הטרדות והתלאות מכל צד ובפרט התלמידי' שי' מבקשים תפקידם יום יום לשמוע שיעורין כסדרן. ע"כ יהיו דברי רק מעטים לראות כי דבריך חביבי' לי, והנה נתת טעם לשבח במ"ש המחבר סי' תרע"א סעי' ב' שמוסיף והולך עד שמנה. וכבר הרגיש בעטרת זקנים תר"ע אריכת הלשון שהי' די ומספיק במ"ש המחבר בכל יום מוסיף והולך וידעינן עד ח' שצריך להוסיף וכתבת ע"ד עט"ז דהו"א דמדליקין רק שבעה נרות משום דביום אחרון לא היו צריכי' עוד לנס כמ"ש בפר"ח שם כיון שהי' פך אחד על לילה א'. ורק מצד ספק אנו עושי' ח' ימים כמו שהקשה למה אין אנו עושין ט' ימים א"כ גם ביום ח' ל"צ להדליק רק שבעה כיון דלא הוי רק משום ספיקא דיומא ומשו"ה כ' המחבר שמדליק ח'. ולפום רהיטא אמרתי כי המחבר נקיט כאן כשיטת תוס' דמהדרי' מן מהדרי' לא הוי רק בנר איש וביתו ולא כשמדליק כל או"א משום דלא מנכר אז דמוסיף והולך רק שיאמרו שיש הרבה בני בית וברמ"א הביא שיטת הרמב"ם שמהדרי' מן המהדרי' קאי גם על מהדרי'. והנה מצינו כן כ"פ בדברי' שתקנו נגד דבר אחר שיכולין ג"כ להוסיף על השיעור שהוא מרמז נגד הדבר שתקנו. ועיי' בהרא"ש בר"ה פ' יו"ט שמאריך בזה, ועייי' ברמ"א או"ח סי' רס"ג שיכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות ולפ"ז בנ"ח שמהדרי' מדליקי' שמנה מכוון נגד שמנה ימים היה סברא לומר אם ירצה מוסיף ג"כ על שמנה רק שידליק שמנה ולא יפחות וכן באמת שיטת הרמב"ם דלא צריך היכר דהדליק שמנה ואף אם מדליק כ"א יכולי' להדליק שמנה אף שאינו ניכר, אבל שיט' תוס' שצריך היכר דווקא שהוא שמנה ולא יכול ג"כ להוסיף, וזהו שכ' המחבר שמוסיף והולך עד שמנה ולא יותר שצריך להיות היכר שמדליק שמנה כנגד הימים ומשו"ה אפי' אם רבים בני בית לא ידליקו יותר וזה נתינת טעם לשיט' תוס'. והנה בפר"ח שם כ' שיט' תוס' ורמב"ם תלי' בשתי לשונות שם אם הטעם נגד ימים הנכנסין ויוצאין או כנגד פרי החג והני תרי אמוראי פליגי בהנהו תרי פירושי' אם הטעם כנגד ימים הנכנסים ויוצאי' צריך היכר דווקא לידע ולהודיע כמה ימים אבל לטעם פרי החג ל"צ היכר יעיי"ש. ובאמת משמע קצת כן בדברי תוס' שם שכתבו ונקטו בדבריהם רק הטעם דנכנסי' ויוצאין ולא כתבו ג"כ לטעם האחר או סתמא משמע דוקא להאי טעמא קאי ב"ש וב"ה רק על נר איש וביתו אבל לטעם אחר קאי נמי על המהדרין ולפ"ז י"ל דתוס' לא פליג על הרמב"ם לפי מה דמייתי הש"ס מעשה בשני זקנים בצידון דכ"א יהיב טעמא משום פרי החג או משום מעלין בקדש משמע שזה הטעם עיקר ולא משום דנכנסי' ויוצאי' ויכול להיות שגם תוס' מודה לפי האי טעמא דמשמע שהוא עיקר לשיטת רמב"ם דכל א' וא' מדליק שמנה ועיי'.
אלא שבאמת דברי פר"ח דחוקין לומר דלטעם דפרי החג של"צ היכר לידע ולהודיע דוודאי עיקר הדלקת נ"ח הוא רק משום פרסומא ניסא ומשום היכר להודיע הנס לרבים ולא עשאו מצוה זו כשאר מצות שבגוף שצריך כל א' וא' לקיים רק על הבית נ"ח איש וביתו משום דעיקר הוא היכר לרבים, ועיי' בפנ"י שם ולא יכול להוסיף על שמנה או בימים הקודמים להוסיף על המנין נגד הימים, ול"ד לשאר דברי' כי כאן עיקר הוא ההיכר כמובן, ועיי' בכ"ס קל"ה שאם אין לו נרות כמנין הימים לא ידלק יותר מנר א' שאם אינו מדליק כמנין הימים במה שמוסיף גורע. וגם מה ענין פרי החג אצל נ"ח, וכבר הרגיש בזה בס' פנ"י אלא שבוודאי עיקר הטעם הוא משום היכר הימים או כנגד הנכנסי' או היוצאין אלא שהיה סברא לומר כנגד היוצאין משום דמעלין בקדש ומשו"ה אמר שזהו עדיפא לב"ש משום דהוי נמי נגד פרי החג, ונ"ל להסביר דמה שעושין בנ"ח למעט והולך כנגד פה"ח כי הנס היה ג"כ שהצילנו ד' בימים ההם מצרת השיעבוד כי היינו תחת יד יוונים, וד' הוציאנו מעבדות לחירות ומתחת מושל שבט היונים, ונתן לנו נצחון על האויב וגם גזרו לבטל שבת ר"ח ומילה שהם עיקרי המצות, ומה שקבעו חכמים להדליק נ"ח הוא מורה ג"כ על השאר כמ"ש המפרשים כי נר מצוה ותורה אור ובנ"ח אנו עושי' זכר לאלו המצות שזכינו לאור התורה ונר המצוה. והנה ב"ש סבר שיש לנו לעשות רמז ורושם להנצחון עצמו שגברכו על אויבינו ויצאנו לחירות מצרות ורעות ע"כ ממעט והולך כפרי החג שאמר ר"א בסוכה הני ע' פרים נגד מי כנגד ע' אומות ובמדרש כשם שפרי' פוחתי' והולכי' כך אמות פוחתי' משו"ה אמר נגד פה"ח כשם ששם ממעט והולך כן בנ"ח לרמז על מפלת האומות אבל ב"ה סבר שעיקר הנס ושאנו עושי' זכר לדבר הוא רק מה שנוגע להצלת הנפש לשמור מצות ד' וכן קבעו רק להודות ולהלל ולא לדבר הנוגע לגוף ואין להחשיבו כ"כ ע"כ מעלין בקודש ולא מורידי' לרמז שעיקר הנס הוא רק בשביל קודש כנ"ל נכון להסביר טעם דפה"ח, ואין זה עיקר הטעם רק מוסיף על הטעם הראשון דלמה תקנו מתחלה ח' כנגד ימים היוצאי' ולא אמרינן מעלין בקודש, כ"ז כתבתי בחפזי בעיון מעט מזעיר והנני אחיך אוהבך מצפה לתשובתך בקרוב הטרוד מאוד. פרעסבורג, יום ב' זאת חנוכה ק"ץ הגלו"ת לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.