אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה יח

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה יח

תשובה יז

שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג חרוץ ברק השנון כ' מו"ה שמעון דייטש ש"י.

בנידון מי שנתערב לו בערב פסח מעט מי פירות במים שלנו וקשה לו למצוא מים אחרים אם מותר ללוש בהם אען ואומר במג"א סימן תר"ב סק"א הניח בצ"ע אם מעט מי פירות גם כן ממהר להחמיץ וכתב דמדברי הרא"ש בקיטוף משמע דאינו אוסר דבר מועט וכבר עמדו עליו המפרשים בחמד משה וא"ר דהא רבנן אמרו כל דאסור ללוש אסור לקטוף וכתבו דדוקא לכתחילה אסרו רבנן משום גזירה דלישה אבל בדיעבד יש לומר דמותר בדבר מועט ועיין בפרמ"ג מה הוא דבר מועט וכתב דמסתבר בששים כמו שכתב הר"י לענין מצה עשירה דמועיל ביטול בסמ"ך יע"ש ואע"ג דהכי לאו בביטול איסור תלי' רק לבטל חורפייהו דמי פירות וי"ל דגם בפחות מכן בטל חורפייהו וכמו שמצינו במים שלא לנו בסי' תנ"ה דבטל ברוב וכתב במג"א דלא סגי ברוב רק חד בתרי ממש כדי לצנן המים וכיון דלא מצינו כמה שיעור הצינון דמי פירות ועיין בספר מנוח שכתב דטבעם של מי פירות דרותחים וא"כ לכאורה יש לדמות למים שלא לנו אלא דידוע דאינו דומה מים שנתחממו ע"י דבר אחר שנצטננו בקל יותר מדבר שטבעו ובעצמותה רותח וכיון דלא מצינו עד כמה בטל חורפייהו מסתבר להחמיר עד ששים דמצינו שיעור זה לכל ביטול איסורים בטעמא ועיין בח"ס או"ח סי' קכ"ט דהביא כמה דברים דאין שיעור ביטולם שוה ובנתיב חיים בהג"ה מציין על המהרש"א בפסחים דף ל"ח שהעלה מכח קושיתי דהאיך יוצאין בחלת תודה ורקיקי נזיר לחובת מצה דהא כיון דהי' מעט שמן ע"כ מים נמי הוי בו וא"כ מי פירות עם מים ממהר להחמיץ ותירץ או דכהנים זריזים כמו דמשני לענין פושרים או כיון דהוי רק מעט מ"פ אינו ממהר להחמיץ ומדלא הביא מהרש"א הא דקיטוף משמע דאין ראי' כ"כ מקיטוף דהוי דבר מועט מאוד וגם הוא רק על פני העיסה משא"כ בנתערב בתוכו וע"כ כתב המג"א נמי דמרא"ש משמע דבאמת אין ראיה רק משמעות בעלמא דשאני קיטוף דהוי רק מעט מזעיר אלא דיש להביא ראיה מהא דפריך הש"ס על הא דאין לשין בפושרין מהא דכל המנחות נילושין בפושרין, ומתרץ דכהנים זריזין ואמאי לא פריך מיד על רישא דברייתא על ר"ג דאמר ישרף מיד וא"כ כל המנחות נמי דמגבלין במים ושמן וכמ"ש רש"י ותוס' הא דלא הקשה רק ממנחת נסכים במנחות דף נ"ז היינו משום דידע דשאר מחות מגבלין במים וא"כ קשה לר"ג מאי שנא ממנחות.

וראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ בהל' חמץ ומצה בפ"ח ותירץ דמזה מוכח כמהרש"א דמעט מי פירות עם רוב מים אינו ממהר להחמיץ ובמנחות רוב מים הוי ולא קשה על ר"ג יע"ש, אלא דבאמת אינו מוכח די"ל דמשום הכי לא מקשה על רישא דברייתא משום דרק ר"ג אמר דישרף מיד משא"כ לרבנן ור"ע דמתירין לא קשה ורצה להקשות לכ"ע ע"כ הקשה מסיפא דברייתא דהכל מודים דאין לשין בפושרין אלא דלשיטת רש"י דברייתא במי פירות לבד איירי אבל במים עם מי פירות גם ר"ע מודה דממהר להחמיץ ותשרף מיד מוכח שפיר מדלא הקשה מכל מנחות דהוי מי פירות עם מים ולכ"ע ממהר להחמיץ וע"כ דמעט מ"פ ברוב מים אינו ממהר החימוץ ובזה א"ש קושי' התוס' על רש"י מהא דוותיקא דמים ומלחא אסור ומשחא ומלחא שרי, והקשה בפנ"י וגם מהראנ"ח מאי הקשו דלמא הא דמשחא ומלחא שרי ע"י שימור דהא ר"ע סבר דמהני שימור משא"כ מיא ומלחא אסור דהוי מי פירות עם מים דכ"ע דלא מהני שימור ותירוץ מהאנ"ח בדברי מהרש"א כיון דמלחא מעט במים אינו ממהר להחמיץ וצריך עדיין להבין מנ"ל לתוס' להקשות על רש"י ולפי דברינו א"ש דאי במים ומ"פ מעט כ"ע מודים דממהר החימוץ ולא מהני שימור אמאי צריך להקשות ממתניתן דמנחות דנילושות בפושרין ויותר היה לו להקשות האיך משכחת כל המנחות דהא מ"פ עם מים לא מהני שימור וקשה לר"ע וע"כ מוכח דבמעט מי פירות מהני שימור ושפיר הקשו בממ"נ על רש"י מהא דוותיקא ומוכח מכל הני דבמעט מי פירות בוודאי בדעבד אין לאסור אבל מ"מ לכתחילה אסור דהא אפילו קיטוף אסרו רבנן ואם כן אין ללוש במים שנתערבו מעט מ"פ, ועיין במג"א סימן תנ"ה בשם מטה משה בסק"ט שאין ליקח כלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות לשאוב בו מים משום דממהר להחמיץ ובדיעבד יעבד י"ל דאינו אסור דהוי רק מעט אבל לפי מה שכ' בח"ס או"ח בסוף סי' קכ"ט דאין הטעם משום פליטת הכלי רק משום דחרסי הכלי שבלעו מי פירות ושהו בתוכן החרסים בעצמן מתחמצין א"כ גם בדיעבד יש לאסור כה"ג אם שהה באפייתן ועיין בכ"ס או"ח סי' צ"ד שמצדד לומר דאם מעורב מי פירות במים עדיף יותר מקיטוף ויש להקל אפילו לכתחילה במ"פ מעט דשאני קיטוף דאינו מתערב עם המים יפה ולא נחלשו כ"כ ונדון שלנו דנתערבו פחות מס' במים שלנו מ"מ נ"ל בשעת הדחק יש תקנה להוסיף ג"כ מים אחרים עד סמ"ך נגד מי הפירות דהא מים שלא לנו בטלים ברוב מים שלנו ועיין במג"א תנ"ה ס"ק ט"ו דיש להתיר אפילו לכתחילה להתערב דהא אין הטעם בשביל איסור אלא בשביל צינון וא"כ גם במי פירות כן דהוי הטעם רק משום דממהר להחמיץ ועיין בח"ס קכ"ט דפשיטא ליה דמותר לבטל השומים החריפי' דמבטלין רק היתר שלא יאסור ובפרט בלא"ה כבר כתבנו דאפשר אף בפחות מששים מהני לבטל המי פירות ורק מכח חומרא דלא ידעינן שיעורא וכמה צריך ששים ואף דמ"מ לכתחלה אין לקטף מ"מ כה"ג שאין לו מים אחרים שלנו ולא יכול עוד לשאוב קודם יו"ט יש להתיר ללוש בהן ויהיו ג"כ זריזין באפייתן.

והנה במלח כתב הח"י סי' תס"ב אע"ג דבשאר מ"פ לא מקרי מצה עשירה בביטול בס' מ"מ מלח שאני דלטעמי' עבידא ומרגישין טעמו אף ביותר מששים ומה"ט מסתפקו הפוסקים אף במעט מלח לענין מצה עשירה בסימן תנ"ה, ולפ"ז אף לענין ממהר להחמיץ י"ל דמלח שאני דחריף יותר ולטעמי' עביד אף במעט מלח ברוב מים נמי ממהר להחמיץ ולא דמי לשאר מי פירות ובזה יש לדחות דברי השעה"מ שרצה להוכיח דהרא"ש סבר דאין לחלק בין מים מרובים דהוי חמץ גמור ובין מים מעוטים דהוי רק נוקשה מדהקשה על הרי"ף לפי הבנתו דהרי"ף סבר דמי פירות עם מים אין מחמצין כלל מהא דותיקא דמי' ומלחא אסור דהא אורחא דמלתא דהוי מ"פ מועטין ומשו"ה מחמיצין וע"כ דאף ברוב מים עם מעט מ"פ סבר הרא"ש דהוי רק נוקשה, ולפמ"ש אין ראי' די"ל דסבר הרא"ש דמלח שאני כיון דלטעמי' עבידי' אף במים מרובים הוי כמי פירות עם מים ובזה יש ליישב קושי' תוס' על רש"י מהא דותיקא דהא כבר כתבנו לעיל דקושיתם הוא משום דמלחא רק מעט מי פירות ורוב מים ולא ממהר להחמיץ ומהני שימור כה"ג וכאשר הוכחנו דגם רש"י ע"כ סבר כן מדלא הקשה מכל שאר מנחות ומקשה הש"ס רק מפושרין אבל אי אמרינן דבמלח גס מעט לא בטיל ברוב מים וממהר להחמיץ ממילא מהאי טעמא מיא ומלחא אסור ולא מהני שימור אף ברוב מים וא"ש, ועיין ברא"ש פסחים מלח ממהר החימוץ כשנילושה במים, ואחתום בזה בברכה מרובה פ"ב יום א' לסדר שמיני תרמ"ז לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה