שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה יג
שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג זית רענן יפ"ת בע"פ חרוץ ושנון כש"ת מו"ה מרדכי פריעד נ"י אב"ד דק"ק אסאנפאל יע"א.
בשבוע זו קבלתי מכתבו מגילה עפה מלאה דברי תורה ואני עמוס התלאות והטרדות מכל צד, ובפרט בתחלת הזמן הול"ת בסוגי' עמוקה ורחבה, ותלמידים הייע מבקשים תפקידם אבל מ"מ מפני כבודו פניתי בשעה חדא לעיין איזהו רגעים בדבריו הנאמרים בפלפול על דברי אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובת כ"ס סימן ל"ז ומתמה על דברי ח"ס שהובאו שם לחלוק על דברי מג"א בסי' רכ"ז שאסור לעבור על איסור דרבנן משום כיבוד מלכי או"ה ומיישב בזה השמטת הש"ע, והרמב"ם חולק וכתב דאפילו לקראת מלכי או"ה מדלגין ע"ג ארונות ויהב ח"ס טעם לשבח משום דשמא יזכה יבחין עדיף משום דהוי נמי כיבוד שמים ומשו"ה לא סיים הש"ס נמי משום ש"י דזה כ"ש מכבוד מלכי' ועיין.
ומעלתו נ"י קרא תמה על דבריו דאם כן דזה פשיטות יותר לקראת מלכי או"ה א"כ מאי אפי' דקאמר ראב"ן דהא כ"ש הוא ממלכי ישראל, וגם אנכי תמהתי כאשר ראיתי דברי ח"ס: אבל מ"מ ברא מזכה אבא ויש ליישב זה בדברי אבא מאוה"ג זצ"ל במה שהעלה שם טעם לשבח לדברי הרמב"ם דאף שאם יזכה יבחין ל"ש רק בפעם א' כמ"ש בס' חסידים מ"מ מדלגים בכ"פ שבא משום דיש נמי כבוד מלכים במלכי או"ה כמ"ש בח"מ ובילקוט אלא משום זה לא הוי דחי דלא עדיף כ"כ כבוד מלכי או"ה לדחות בשביל זה איסור דרבנן ורק משום שמא יזכה יבחין וכיון שכבר דחה פ"א ל"ג נמי בכ"פ משום דמ"מ יש ג"כ בכ"פ קצת מצוה משום כבוד מלכים יעיי"ש, ולדברי הרמב"ם ראב"ל גם לענין טומאה נקט לקראת מלכי או"ה וא"כ מוכח כמו שבמלכי ישראל דוחה בכ"פ שיבא איסור דרבנן ה"נ לקראת מלכי או"ה כמו שמדייק בכ"ס בדברי הרמב"ם וזה אינו פשיטות כ"כ שידחה בכ"פ כיון שאז כבר ל"ש שאי"י ולא הוי רק משום כבוד מלכים לחוד ומש"ה אמר אפילו, דאפילו בכמה פעמים נמי יכול לעבור על איסור דרבנן משום דלא חלקו וא"ש. אלא שקשה עוד מש"ס לעיל דף ט' דקאמר ר' יוחנן נמי אפילו לקראת מלכי או"ה ויש ליישב נמי בדרך זה במה שאכתוב לקמן.
וראיתי למעלתו נ"י שמתמה על דברי חמד משה מש"ס ברכות ט' דקאמר ר"י דלעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל לבד וכו' שאי"י והכא דלא מיירי לענין טומאה ורק לענין כבוד אם כן אמאי לא נקט בפשוט משום כבוד מלכים כמו במלכי ישראל ומתוך קושי' זו מאריך מעלתו נ"י בעכול ליישב.
ומ"ש נ"ל ליישב די"ל בדברי ר"י דאמר לעולם ישתדל אדם ולא קאמר לעולם ירוץ אדם וישתדל שפת יתר הוא בדברים אלא שר"י אתא לאשמועינן דצריך אדם לעשות כל מה שביכלתו להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל אם אפשר לראותו משום כבוד מלכות ולא רק אם פגע בו ויכול לראותו בקל רק שצריך נמי להשתדל במצוה זו משום כבוד מלכי ישראל, והנה ר"י אמר לר' זעירא שניזק אע"ג דסמוך גאולה לתפלה משום דהו"ל למיהב אגרא למחזי אפי מלכא משמע שצריך נמי ליתן מעות מכיסו ולכבדו ג"כ בממונו לראות מלכי או"ה, ולפ"ז י"ל אף דמצוה נמי משום כבוד מאו"ה זה דווקא אם אינו מפסיד בשביל זה ואינו צריך נמי לכבדו בממונו כמו שלא דחה כבוד מלכי או"ה טומאה דרבנן כן לא עדיף כ"כ כ"מ או"ה ליהב אגרא ולכבד גם כן בממונו, ועיין בקידושין ספ"ק לענין כבוד אב ואם שאין צריך לכבד משלו מכ"ש שא"צ לכבד מלכים משלו אלא משום שמא יזכה יבחין צריך נמי להשתדל ולעשות כל טצדקי וגם ליהב אגרא בשביל כך ושפיר נקט ר"י רק הך טעמא משום שמא יזכה דהא קאמר שצריך להשתדל וזה רק משום כ"מ ישתדל דעדיף מכ"מ או"ה, אבל משום שמא י"י צריך נמי ליתן ממונו משו"ה נקט זה הטעם ומ"מ י"ל דמצוה איכא כמ"ש בח"ס וכ"ס ועיין.
ולפ"ז מיושב שפיר מה שדקדק פר"מ נ"י דלא מקשה בדף ט' מברייתא ראב"צ דעדיף יותר מלהקשות מר"י דהוי אמורא, דבאמת מראב"צ לא הוי ידעי' שרק שמצוה איכא נמי לקראת מלכי או"ה אבל שצריך גם ליתן ממון לא ידעינן מדבריו משו"ה מקשה מר"י שקאמר שצריך להשתדל גם כן לקראת מלכי או"ה וקשה על ר' זעירא דלא יהב אגרא וא"ש.
ולפ"ז יש כאן ראי' לדברי המג"א דראב"צ לא איירי לענין טומאה שנדחה משום שמא י"י דאי לענין טומאה נמי דחי ונדחה איסור דרבנן משום כבוד מלכי או"ה וכ"ש שצריך נמי להשתדל אלא וודאי ראב"צ לא אמר רק לענין מצוה משו"ה מקשה מר"י ומיושב נמי מאי דאשמועינן ר"י דמצוה להשתדל דהא זה מוכח מראב"צ דמצוה הוא לרוץ משום דדחי איסור טומאה אלא שר"י אתי לאשמועינן ולחדש דגם להשתדל צריך לקראת מאו"ה משום שמא יזכה דראב"צ לא מיירי במלכי או"ה רק לענין מצוה בלבד כמ"ש במג"א.
ולפי זה נדחה נמי ראייתו מכאן שרצה להוכיח מר"י נגד ס' חסידים מדקאמר ומשווה מלכי או"ה למלכי ישראל ומראב"צ ליכא ראי' משום דהא לקראת מלכי או"ה מלתא באפי נפשי' היא ולא קאי לענין טומאה וממילא לא דמי נמי לענין לכבדו בכ"פ שבא אבל ר"י דמיירי רק לענין לצאת לקראתו מוכח ע"כ דשווי' המה כמו שהוכיח בתשובת כ"ס מהרמב"ם נגד ס"ח' ולפ"ש ג"כ מהכא ליכא ראי' די"ל דלא משווה ר"י מלכי או"ה למלכי ישראל רק לענין שצריך גם כן להשתדל אבל לא משום שצריך נמי לצאת לקראתו בכ"פ שרואהו דזה רק שמא י"י ולא שייך רק פ"א והא דקאמר ולא לקראת מלכי ישראל לבד זה קאי רק אהא שצריך להשתדל שזה לא אמרו רק במלכי ישראל אלא נמי במלכי או"ה אבל לענין לראות בכ"פ באמת לא דמי להדדי ועיין.
ובדברי מג"א רכ"ד יש לדקדק שמביא דברי ס"ח בין לשיטת הש"ע ושיטת הרמב"ם שפליגי אי דחי טומאה כבוד מלכי או"ה ומפריד בס"ח בין הדבקים ששייכים אהדדי וראיתי במכתבו שגם מעלתו נ"י הרגיש בדקדוק זה, ונ"ל שהמג"א מביא מזה ראי' לשיטתו דלא דחינן משום מלכי או"ה טומאה דרבנן דהא באמת הא דאמרינן דמדלגין ע"ג ארונות היינו דאם אינו באפשר לראות מלכי ישראל רק אם מדלג ע"ג ארונות ולא במקום אחר ג"כ א"כ כיון שהא דאם י"י אינו רק ספק שאם י"י כמ"ש בכ"ס שם וכן אמרינן בש"ס סנהדרין כ"ב דתקנתן קלקלתן דהתירו לשתות יין לכהנים, וא"כ כיון דל"א דלא הוי מצוה רק פ"א י"ל בוודאי שלא דחה דהא יכול להיות שיראה פעם אחרת שלא במקום טומאה ולא צריך לדחות איסור דרבנן, ומשום מלכי ישראל ניחא דהא בכל פעם מצוה לראותו משום כבודו וכיון שאי אפשר לראותו רק במקום ארונות דחי טומאה דרבנן אבל אי הטעם משום שמא יזכה יבחין בוודאי אין סברא לומר שדחי טומאה דרבנן דהא אפשר לראותו ג"כ פעם אחרת ויזכה להבחין אז וזה ראיית המג"א דא"א לומר דראב"צ קאי נמי במלכי או"ה לענין טומאה דהא בס"ח כתב דלא צריך לראותו רק פ"א אם כן בוודאי לא דחי טומאה משו"ה מביא המג"א דברי ס"ח לאחר דברי הטור וש"ע להביא ראי' לדבריו כנ"ל נכון מסברא.
ולפ"ז מוכח מהרמב"ם בפשוט נגד ס"ח משום דכתב דדחי אם יזכה טומאה דרבנן וע"כ דמצוה בכ"פ לראותו ואם אינו רואה עכשיו במקום טומאה הוי מצוה עוברת כמו במלכי ישראל ולא צריכים אנו לומר משום דמשווה אהדדי מלכי או"ה למלכי ישראל ועיין, ותו לא מידי כעת בעיון מעט איזהו רגעים ולא כתבתי רק מפני כבודו שראיתי דבריו הכ"ד פ"ב אור ליום עש"ק ס' חיי תרל"ד לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.