אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה טו

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה טו

תשובה יד

שלום וברכה לכבוד תלמידי הרב המאוה"ג יפ"ת כש"ת מו"ה יוסף ליב סופר נ"י רב דדערעטשקע יע"א. (וכעת הוא הגאב"ד דק"ק פאקש יע"א.

קבלתי מכתבך ע"נ ובסוף המכתב הערה על דברי מג"א סי' שכ"א סק"ז שהקשה על הר"ן והרשב"א שכ' שמולח בשר להצניע חייב חטאת ותמה דהא בגמרא שבת מ"ה משמע דהלכה כרבא דבתרא הוא דאין עיבוד באוכלין, ותמהת לפי מה שכתב הר"ן סוף ע"ז דמולח בקדירה חייב משום מבשל דלמא טעמא דהר"ן ורשב"א שכתבו חייב חטאת משום מבשל הוא ולא עיינת בפנים בהר"ן בסוגי' דשוחט בשבת וברשב"א ר"פ גיד הנשה שהוכיחו דברי לא צריך מליחה ומותר לאכול בשר אומצא בלא מליחה דאל"כ האיך יכול להיות מותר באכילה בו ביום בשבת דלא יכול למלוח וכתבו שניהם דהא אמרינן בשבת האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ואע"ג דה"מ דקבעי לה לאורחא שהיא מליחה גדולה ה"מ לחיוב חטאת אבל מדרבנן עכ"פ אסור וכ"ש אי בלא מליחה אסור דהוי מתקן ומכשיר אוכל מבואר בדבריהם באר היטב דמשום עיבוד באוכלין קאתי ולא רמז ולא רמיזא משום שמבשל ומשום מבשל גם בלא להצניע רק שמולח כמו לקדירה נמי חייב לפמ"ש הר"ן בע"ז דטעמא משום דמלוח כרותח דצלי והיינו לקדירה ואדרבה בפר"ח סי' ס"ח הקשה סתירה דבע"ז כתב הר"ן דחייב משום מבשל ומחולין מוכח מדבריו דאינו רק מדרבנן.

וגם מה דרצית לומר על קושי' המשנה למלך פי"א מהלכות שבת ל"ל קרא במנחות דף כ"א תקריב אפילו בשבת דאין עיבוד באוכלין, ולפי דברי הר"ן י"ל משום מבשל וגם תמהת על דברי נוב"י תנינא או"ח כ"ג שלא הזכיר דברי הר"ן בע"ז, זה שנים רבות שכתבתי כן על גליון נוב"י שלי וגם בגליון צל"ח ר"פ כיצד צולין שנעלם ממנו לפי שעה דברי הר"ן אלו אבל עלה על זכרונו בסימן מ"ג ביו"ד תנינא שמפלפל בדברי הר"ן אלו ונדחק מאוד ליישב דברי הר"ן מהא דש"ס פסחים דמבשל בחמי טבריא פטור דבעינן תולדה דאור דוקא והראי' לדברי הר"ן מש"ס מנחות דמיושב קושית המל"מ קדמו בזה השעה"מ בפ"י מהלכות חמץ ומצה ה"ד ומקשה ג"כ מהא דמבשל בחמי טבריא והאמת אתו דגם הר"ן רק מדרבנן קאמר דחייב משום מבשל וכמו שמדייק מדברי הר"ן גופא שמסיים רק אבל שלא יהי' בו משום בישול ולא כתב שלא יהי' חייב משום בישול ע"כ משום דמודה הר"ן דאין לוקין משום מבשל דלא הוי תולדה דאור, ובפ"ג מהל' יו"ט תי' בשעה"מ ליישב קושי' המל"מ משום חלבים צריך קרא דכתב הר"ן והמאירי בביצה דף י"א כיון דאין ראוין לאכילה יש עיבוד דלאו אוכלין גמורין הן ומה"ט אין מולחין החלבי' ומהא דרב אדא בר אהבה מלח גרמא גרמא מכריע השעה"מ בהל' חמץ ומצה דע"כ דליכא משום מבשל דאל"כ היכא שרינן משום שמחת יו"ט דאתי למימנע ולא שחיט דהא לא התירו גבי אלא מליחת צלי דלאו מעבד גמור אבל לקדירה דמלאכה דאורייתא לא התירו, ולדידי אין זו ראי' ואדרבה להיפך יש להוכיח מדברי הר"ן שכתב הא דלא התירו בפ"ב הערמה משום דהיה יכול להניח עירוב תבשילין משא"כ במלח גרמא דלא אפשר בענין אחר מתירו משום הפסד דאתי למימנע ולא שחיט ולא מתרץ כמ"ש רש"י בדף י"ז דמה"ט מלח גרמא דאין עיבוד באוכלין וכמ"ש בתוס' שם אלא משום דלר"ן עדיין משום מבשל הוא והוי כמו בישול ממש ומש"ה מתרץ הר"ן משום דהוא פשע בעצמו שלא הניח עירוב ואף על גב דהחמירו בעור לקדירה ולא התירו מלאכה דאורייתא דוודאי פשיטא דלא התירו מלאכה גמורה משום שמחת יום טוב אלא במלח גרמא בלא"ה לא הוי רק איסורא דרבנן משום הואיל ומקלעי אורחים משא"כ בעיבוד עור דהוי מלאכה דאורייתא ממש ולא התירו רק לצלי ומשו"ה לא קאמר הר"ן רק משום דאפשר בעירוב אבל רש"י מוסיף דעוד יש חילוק משום דאין עיבוד באוכלין והוי רק איסור בעלמא אבל מ"מ האמת כמ"ש בשעה"מ דליכא בישול במליחה דלא הוי תולדה דאור.

והנה בנוב"י שם הקשה מש"ס יבמות דף ל"ג זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה אי בהקטרה והא אמר ר"י הבערה ללאו יוצאת ואמאי לא קאמר זר ששימש במליחה דנמי בעי כהונה וגם קושיא זו הובא בשעה"מ שם ונדחק.

ונ"ל ליישב דהרמב"ם בפ"ה מהל' איסורי מזבח פסק דאפי' לא נתן רק קורטוב אחד של מלח כשר ולכתחילה המצוה עין נדירה ומה שהקשית דאי אפילו בכ"ש כשר למאי צריך תקריב אפילו בשבת כיון דכשר בדיעבד לא דחי שבת ובכ"ש ליכא עיבוד ובישול כלל ולמה צריך קרא לשבת, וראיתי שעמד בקושי' זו גם בספר תוס' שבת סי' שכ"א והביא מהא דש"ס מנחות דאי נקצר שלא כמצותו כשר לא דחי שבת, ואינו מבין קושיתו דהא אמרינן שם דהקטרת אברים אע"ג דכשר כל הלילה דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתי', וכבר דחתה שחיטה את השבת ואם כן ק"ו מליחה בשבת כיון דעיקר המצוה היא שימלח כצלי או כמו לקדירה וכיון דכבר דחתה שחיטה את השבת בוודאי הכשר מצות מליחה כהלכתה דוחה שבת דיותר עדיף לעשות עיקר המצוה כתקנה מחביבי' מצות בשעתי' אע"ג דגם בלילה יכול להקטיר כמו ביום דהא להרמב"ם שם אפילו לא מלח כלל כשר בשאר קרבנות וצריכין לומר ע"כ כיון דמ"מ לכתחילה צריך למלוח והמצוה כך הוא יכול למלוח אפילו בשבת גם לענין כ"ש י"ל כן כיון דעיקר המצוה כמו לקדירה דוחה שבת דכבר דחתה שחיטה שבת ולא גרע מחביבי' מצוה בשעתו ואם כן כיון דכ"ש נמי כשר הקרבן חייב משום זרות דהא שימש בזרות ובשביל מלאכת שבת אינו חייב רק אם מוסיף מלח כ"כ עד לקדירה כמו שהוא המצוה וצריך להפך האבר ולמולחו כמו שמבואר בש"ס מנחות שבת כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והפכו ונותן עליו מלח ומעליהו וכן כתב הרמב"ם וא"כ אין איסור זרות ואיסור שבת בבת אחת ואמאי לא יתחייב גם לר"ש אע"ג דלית לי' כולל שתים דהא מיד שנותן מלח כ"ש חייב משום זרות וכבר חלף עבר איסור זרות אף שמלח יותר ובוודאי אינו חייב אם מלח עוד זר אחר וא"כ כשמולח לקדירה אח"כ אתי שבת וחייל כמו דאמרינן לכי משכחת רווחא חייל ועיין בכ"ס או"ח סימן צ"ו ומשו"ה לא מוקי במליחה ועיין, והנני רבך כותב בחפזון הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה